קניין חליפין

קניין חליפין (או קניין סודר; בספרות ההלכה גם קניין סתם[1]) הוא קניין רווח במשפט העברי, המבוסס על פעולת חליפין של שני חפצים, בשתי דרכים שונות: קניין סודר וחליפי שווה בשווה. בקניין סודר המוכר מגביה את סודרו של הקונה ובכך החפץ הנקנה עובר מרשות המוכר לרשות הקונה.[2] בתום ההקניה אמור המוכר בדרך כלל להשיב לקונה את סודרו. בחליפי שווה בשווה ("המחליף פרה בחמור"[3]) אחרי שישנה החלטה של שני הצדדים להחליף שני עצמים בעלי ערך שהם מגדירים כשווה[4], משיכת אחד מהם קונה לצד השני את העצם השני מיד.

את מקורו של קניין חליפין למדו חז"ל מהפסוק במגילת רות: "וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל עַל הַגְּאוּלָּה וְעַל הַתְּמוּרָה לְקַיֵּם כָּל דָּבָר שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ וְנָתַן לְרֵעֵהוּ וְזֹאת הַתְּעוּדָה בְּיִשְׂרָאֵל" (מגילת רות, פרק ד', פסוק ז'). מכאן שקניין זה אינו מדאורייתא, אלא רק "מדברי קבלה" (מהנביאים או הכתובים)[5].

קניין חליפין
(מקורות עיקריים)
מקרא מגילת רות, פרק ד', פסוק ז'
משנה מסכת קידושין, פרק א', משנה ו'
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא, דף מ"ה, עמוד ב'-דף מ"ז, עמוד ב', מסכת קידושין, דף כ"ח
תלמוד ירושלמי מסכת קידושין, פרק א', הלכה ו'
משנה תורה הלכות מכירה, פרק ה'-ו'
שולחן ערוך חושן משפט, סימן ר"ג

הגבלות

מכיוון שבפסוק נאמר נעלו, פוסק רב נחמן (בניגוד לדעת רב ששת) כי ניתן לבצע קניין חליפין דווקא בכלי, אבל לא באוכלים. אם כי, גם אם אין הכלי שווה פרוטה, ניתן לבצע בו קניין חליפין.

רב ולוי נחלקו האם מטבע נקנה בחליפין[6]. רב פפא מסביר את דעתו של השולל, כי לא ניתן להחליף מעות בדבר אחר בתורת חליפין, מכיוון שלכסף אין חשיבות עצמית אלא על הצורה החקוקה בו והנותנת לו את שוויו, ומכיוון שאם יחליט המלך או הממשלה להחליף את המטבע לסמל אחר הוא לא יהיה שווה יותר כמובם, אין הוא נחשב ל"דבר מסוים" (מסוים = שלם) כדוגמת נעל, שהיא מסוימת ושלימה ויש לה שווי עצמי שאינו בטל לעולם.

רב נחמן מסביר באופן שונה;[7] חז"ל גזרו, שקניין כסף אינו קונה, שכן הם חששו שאדם יקנה מחבירו חפץ, וישאיר אותו בבית המוכר, ואז אם תפרוץ שריפה בבית המוכר הוא לא יטרח יותר מדי להצילו, ולכן תיקנו שהחפץ יהיה של המוכר עד אשר הקונה ימשוך אותו לביתו, ואז אין חשש זה. לפי זה, אומר רב נחמן, קיים חשש זה גם כאשר מחליפים מעות בקניין חליפין, ולכן אין ניתן לקנות חפצים על ידי משיכת המעות; לפי זה, פוסק רב נחמן כי ניתן להחליף דמי שור בדמי פרה, מכיוון שהדבר אינו מצוי, ו"מילתא דלא שכיחא" - דבר שאינו מצוי, לא גזרו בו חכמים.

סוגי הקניין

יש כמה סוגי קניין בקניין חליפין:

  • חליפי שוה בשוה - דהיינו כשהחפץ של הקונה והחפץ הנקנה שווים בערכם, זהו קניין על בסיס סחר חליפין.
  • חליפין במשהו - כלומר שחפץ שאינו שווה בערכו לחפץ הנקנה כגון סודר משמש לקניין במצב זה על המוכר להשיב את הסודר לקונה[8].
  • סודר על ידי העדים - בו משתמשים בסודרם של העדים בשביל הקניין.
  • קניין לחזק את הדיבור - כגון בהבטחה, בכתובה שאין חפץ בו יחול הקניין.[9]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מכירה, פרק ה', הלכה ה'
  2. ^ לפי האמור במשנה תורה לרמב"ם, הלכות מכירה, פרק ה', הלכה ו' ובשולחן ערוך, חושן משפט, סימן קצ"ה, סעיף ב', שסודר ב"כליו של קונה".
  3. ^ משנה, מסכת בבא מציעא, פרק ח', משנה ד'
  4. ^ יש בכך מחלוקות ראשונים, עיין תוספות על מסכת בבא מציעא, דף מ"ו, עמוד ב', דף מ"ז, עמוד א' ובשיטת רבנו תם
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף מ"ה, עמוד ב'; מסכת קידושין, דף כ"ח, עמוד א'; יש עוד לעיין בתוספות על מסכת בבא מציעא, דף מ"ז, עמוד א' ד"ה גאולה, רשב"א על מסכת קידושין, דף כ"ח בשם ר"ת
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף מ"ה, עמוד ב'.
  7. ^ לפי שיטת רבי יוחנן שההלכה כמותו. ריש לקיש, החלוק עליו וסובר שאין קנין כסף קונה מהתורה, מפרש כפירושו של רב ששת המובא לעיל.
  8. ^ נדרים סוף פרק ה'
  9. ^ ראו למשל בשולחן ערוך, חושן משפט, סימן רמ"ה, סעיף ב'.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הואיל ויכול לנתקו

במשפט העברי, הואיל ויכול לנתקו היא סברא האומרת, כי כאשר אדם אוחז חפץ בצורה חלקית, אך בכוח אחיזה חלקית זו יש לו שליטה מוחלטת על כל החפץ, כך שהוא יכול למשוך את כל החפץ לרשותו, נחשב הדבר כאילו החפץ ברשותו.

חליפין

האם התכוונתם ל...

קניין (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

קניין דברים

במשפט העברי, קניין דברים הוא קניין על דבר מופשט, וזאת בניגוד לפעולת קניין רגילה, החלה על חפץ גשמי. דוגמה לקניין כזה היא התחייבות של אדם לעשות מעשה. להלכה, קניין דברים אינו תופס, אף אם הוא מלווה בפעולה ממשית של קניין חליפין.

יוצא מן הכלל הוא התחייבותו של אדם לשלם לחבירו במקרים מסוימים. אף שאינו מקנה לו חפץ מסוים ממנו יגבה את הכסף, אלא מחייב עצמו באופן כללי ("משעבד את עצמו"), אינו נחשב כקניין דברים והתחייבותו תופסת.

הרמב"ם מנמק את ההלכה שקניין דברים אינו נחשב לקניין, בכך ש:"הרי לא הקנה לחברו דבר מסויים וידוע, לא עיקר ולא פירות עיקר הידוע.", כלומר, אין לקניין דבר ממשי לחול עליו.

דיני ממונות במשפט העברי
חיובי תשלומין גזלגניבהארבעה אבות נזיקיןאדם המזיקשור המזיקבוראשקרןשן ורגלצרורותתשלומי חובל (ה' דברים) • בושת
קנסות תשלומי כפלתשלומי ארבעה וחמישהשלושים של עבדאונס נערהמפתהחצי נזקכופרצרורותמודה בקנס
שונות גרמא בנזיקיןדינא דגרמיהיזק שאינו ניכרהיזק ראייהאדם מועד לעולםהרחקת נזיקיןזה נהנה וזה לא חסרדיני שומריםחזקה (הלכה)קניין רוחנישעבודא דרבי נתןהפקרייאושהשאלהירושהשותפותספק ממוןאין הולכין בממון אחר הרובבית דין לממונות
קניינים קניין כסףקניין חצרקניין חזקהקניין הגבההקניין משיכהקניין מסירהקניין רכובקניין ארבע אמותקניין הילוךקניין אגבקניין אותיותקניין הבטה • קניין חליפין • אודיתאסיטומתאאסמכתאמעמד שלשתןסילוקמחילה
שטרות שטר חובגטשטר שחרורכתובהשטר תנאים • שטר אמנה • שטר אדרכתאקיום שטרות
מצוות ממוניות השבת אבידהאונאהריביתמצוות הלוואההענקהמשכוןשמיטת כספים
דיני טענות טענת בריברי ושמאספק וודאיקים לימרא קמאכופר הכלמודה במקצתמיגוטענו חיטין והודה לו בשעוריןטוען וחוזר וטוען
פסק בית דין המוציא מחברו עליו הראיהיחלוקויהא מונח עד שיבוא אליהוכל דאלים גברשודא דדיינימי שפרעפשרהעביד איניש דינא לנפשיההפקר בית דין הפקרחזקת ממוןתפיסהגוד או איגוד

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.