קניין הילוך

קניין הילוך הוא מעשה קניין באמצעות הליכה במשפט העברי, ומשמש לעיתים לקניין קרקע.

Newtonhollows
שביל המיועד להליכה בלבד, נקנה בהילוך

קניין על ידי הילוך בקרקע רגילה

הכלל במשפט העברי אומר, כי שימוש בדבר, דרך הנאתו, הוא מעשה קניין, כלומר על ידי השימוש יש תוקף להעברת בעלות. מסיבה זו, כדי לקנות קרקע, אין די בהילוך בקרקע, שכן ההנאה בהילוך בקרקע נחשבת להנאה מזערית ביחס לשימוש הרגיל בקרקע לחקלאות, ועל כן יש לקנות את הקרקע בשאר הקנינים שקרקע נקנית בהם, בכסף בשטר, או בחזקה שפירושה להחזיק בקרקע דרך בעלות, לדוגמה לנעול את השער של מקום הקרקע שחפץ לקנות, או לפרוץ פריצה בגדר המקפת את השדה, שדברים אלו דרך הבעלים בלבד לעשות בשדה, ובאופן זה היא נקנית לקונה לאלתר.

החולק על כלל זה הוא רבי אליעזר במסכת בבא בתרא[1] שסבור כי ניתן לקנות קרקע על ידי הילוך. כראיה לדבר מביא רבי אליעזר את הפסוק בו אמר אלוהים לאברהם אבינו "קום התהלך בארץ לאורכה ולרוחבה כי לך אתננה", ומכאן שאברהם אבינו קנה את ארץ ישראל שניתנה לו כמתנה מבורא העולם, על ידי ההילוך. שאר החכמים חלוקים על רבי אליעזר, וסבורים שסיבת ההליכה לא הייתה כדי לקנות את ארץ ישראל, אלא כצעד סמלי וסגולי, "כדי שתהא נוחה ליכבש לבניו".

קניין בשביל של כרמים

למרות המחלוקת בקרקע רגילה, מודים חכמים לרבי אליעזר, כי ניתן לקנות קרקע בהילוך, בקרקע שכל תשמישה הוא בהילוך, כמו למשל שביל של כרמים, כלומר אדם הקונה מחברו שביל כדי שיוכל להיכנס לכרמו, יכול הוא לקנות את הקרקע על ידי הילוך בשביל.

דרך הרבים

לפי שיטת רבי אליעזר, אם אנשים רבים נהגו ללכת בתוך שדה של אדם מסוים, נעשית הקרקע לקניינם ורכושם של הרבים - "רבי יהודה אומר משום רבי אליעזר, רבים שבררו דרך לעצמם, מה שבררו בררו".

לפי שיטת רבה בר רב הונא[2] יש לרבים כוח מיוחד הנקרא "הפקר רבים הפקר" בדומה להפקר בית דין הפקר, שיכולים להפקיר ממון של יחיד לפי החלטתם, ובדומה ל"מלך שפור גדר אין מוחין בידו". הסברא לכלל זה הוא מכיוון שתועלת ותיקון העולם הוא לתת את ההחלטה לרבים, למלך ולבית דין לפעול כפי שיקול דעתם בדיני ממונות, גם במקום שאין הדבר לפי הכללים המקובלים. עם זאת, בניגוד להפקר בית דין הפקר, אין לרבים לכתחילה לקחת דרך של יחיד, אבל בדיעבד - מה שעשו עשו[3].

השיטה מקובצת מסביר, כי כוח הרבים להפקיר דבר מסוים, עדיין אינו מקנה אותה להם, ולכן נצרך רבי אליעזר לקניין ההילוך, שבך נקנית הדרך - לשיטתו - לרבים[4].

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ק', עמוד א'.
  2. ^ לא כולם מסכימים להסבר של רבה בר רב הונא בשיטתו של רבי אליעזר. לפי שיטת רב אשי, ההסבר בכך הוא שמדובר בקרקע מסוימת, שהיה בתוכה דרך לרבים, ובנסיבות מסוימות היא אבדה ולא ידוע מקומה איה היא. במקרה כזה, יכולים הרבים להחליט איזו דרך הם רוצים לבחור לעצמם, וזאת בניגוד ליחיד שאבדה לו דרך בתוך שדהו של אחר, שאין הוא יכול להחליט בעצמו איזה דרך לקחת.
  3. ^ על פי הסבר השיטה מקובצת.
  4. ^ לפי שיטתו, גם בהפקר בית דין הפקר, אין הדבר נקנה למי שבית דין מקנים לו את החפץ, אלא בית הדין רק מפקיר את החפץ מבעליו הכראשונים, ונותן רשות לשני לקנות את החפץ.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הפקר בית דין הפקר

בהלכה, הפקר בית דין - הפקר הוא כלל המופיע בתלמוד בהתבסס על המשנה והמקרא, ולפיו בית דין יכול להפקיר רכוש מבעליו ללא הצדקה משפטית-פורמלית, לפי ראות עיניו.

לכלל זה תוצאות מרחיקות לכת, שכן על פיו ניתן פורמלית לעקור דברים להם תוקף מהתורה, באמצעות שינוי המצב הממוני שעליו חל דין התורה. לדוגמה: לפי אחת השיטות, הפקעת קידושין על ידי בית דין נעשית באמצעות הפקרת הכסף עמו קידש הבעל את האשה, וכך מתברר שהקידושין כלל לא חלו, כיוון שהאשה התקדשה בכסף שלא היה שייך לאיש המקדש. כמו כן חז"ל יכולים מתוקף דין זה לשנות את דיני הירושה הרגילים של התורה.

ישנו דיון הלכתי בשאלה האם בית דין יכול להעביר חפץ מאדם אחד לאחר, או שבכוחו רק להוציא חפץ להפקר. דיון נוסף עוסק בשאלה האם מעשה קנין שתוקן על ידי חכמים ותקפו רק מדרבנן, יהווה קנין גם לגבי דינים מדאורייתא מכח הפקר בית דין, כך שאפשר יהיה למשל לקדש בו אשה.השיטה מקובצת מסביר, כי כוח בית הדין להפקיר דבר מסוים, עדיין אינו מקנה אותה להם, אלא בית הדין רק מפקיר את החפץ מבעליו הראשונים, ונותן רשות לשני לקנות את החפץ.הר"ן הסביר על פי כלל זה את האפשרות של דיינים שאינם סמוכים לדון חלק מדיני ממונות.

כלל זה אף אפשר להצדיק את התקנת תקנות הקהל בקהילות היהודיות מבחינה הלכתית. הצדקה זו נעשתה באמצעות מספר היקשים. ראשית, ל"בית דין" יכולת להחליט דברים שלא מתוקף דין קבוע - הפקרת רכוש מהווה רק דוגמה לכך. שנית, בית דין הוא דוגמה למוסד המוסכם על הקהילה ומכאן ניתן לומר שנבחרי הקהילה אף הם עונים על קריטריון זה ועל כן יכולים להוסיף דין על הכתוב בתורה. זאת, כל עוד אינם עוברים על איסורים מפורשים שכתובים בתורה (מלבד התנאות על דיני ממון, אשר מותרות).

דיני ממונות במשפט העברי
חיובי תשלומין גזלגניבהארבעה אבות נזיקיןאדם המזיקשור המזיקבוראשקרןשן ורגלצרורותתשלומי חובל (ה' דברים) • בושת
קנסות תשלומי כפלתשלומי ארבעה וחמישהשלושים של עבדאונס נערהמפתהחצי נזקכופרצרורותמודה בקנס
שונות גרמא בנזיקיןדינא דגרמיהיזק שאינו ניכרהיזק ראייהאדם מועד לעולםהרחקת נזיקיןזה נהנה וזה לא חסרדיני שומריםחזקה (הלכה)קניין רוחנישעבודא דרבי נתןהפקרייאושהשאלהירושהשותפותספק ממוןאין הולכין בממון אחר הרובבית דין לממונות
קניינים קניין כסףקניין חצרקניין חזקהקניין הגבההקניין משיכהקניין מסירהקניין רכובקניין ארבע אמות • קניין הילוך • קניין אגבקניין אותיותקניין הבטהקניין חליפיןאודיתאסיטומתאאסמכתאמעמד שלשתןסילוקמחילה
שטרות שטר חובגטשטר שחרורכתובהשטר תנאים • שטר אמנה • שטר אדרכתאקיום שטרות
מצוות ממוניות השבת אבידהאונאהריביתמצוות הלוואההענקהמשכוןשמיטת כספים
דיני טענות טענת בריברי ושמאספק וודאיקים לימרא קמאכופר הכלמודה במקצתמיגוטענו חיטין והודה לו בשעוריןטוען וחוזר וטוען
פסק בית דין המוציא מחברו עליו הראיהיחלוקויהא מונח עד שיבוא אליהוכל דאלים גברשודא דדיינימי שפרעפשרהעביד איניש דינא לנפשיההפקר בית דין הפקרחזקת ממוןתפיסהגוד או איגוד

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.