קלטים בריטונים

הבריטונים (Britons) הם עם קלטי עתיק שחיי באי בריטניה מתקופת עידן הברזל עד לתקופת האימפריה הרומית ולאחריה, עם הכיבוש האנגלו-סקסוני, לכדי התמזגות על האוכלוסייה המקומית שלסופה הפכה את רוב הבריטונים לאנגלים. אחרים הגרו אל קורנוול, ווילס, סקוטלנד וברטאן שבצרפת.

הבריטונים דיברו שפה הנקראת כיום - בריטונית נפוצה (Common Britonic).

השפה הברטונית היא שפה פרוטו קלטית הנחשבת לשפה קלטית של האיים (Insular Celtic Language) המציינת את השפות הקלטיות שמוצאן מהאיים הבריטים, בניגוד לשפות הקלטיות שמוצאן מיבשת אירופה. הקטגוריזציה הבלשנית עוזרת להבדיל בחקר התפתחות העמים הקלטים ששכנו באירופה, לבין העמים ששכנו בבריטניה.

תקופת עידן הברזל וקדם האימפריה הרומית

העדויות ההיסטוריות הראשונות, לקיום הבריטונים מתוארכת לעידן הברזל, תקופת קדם כיבוש האימפריה הרומית את בריטניה. הבריטונים, על פי מחקרים, נחשבים לקבוצת האוכלוסייה המקורית ביחד עם הגאלים, שמקורם באותה התקופה היה באירלנד וצפון בריטניה (סקוטלנד של היום). ממצאים מעידים שההתפשטות הבריטונית התרחשה בתקופת עידן הברזל עכב עליונות נשקם העשויים ברזל, לעומת כלי הנשק עשויי נחושת שהיו באותה התקופה לגאלים. האוכלוסייה הגאלית הצטמצמה לאירלנד ומערב בריטניה.[1]

אם כן, הבריטונים בראשיתם היו קלטים שחיו בקהילות לאורכו ורוחבו של האחי המרכזי. אמונתם הייתה דרואידית, כמו אמונתם המרכזית בקרב כלל הקלטים.

ישנן עדויות ומחקרים מועטים על התרבות הבריטונית טרם התפשטות האימפריה הרומית לבריטניה. מחפירות וממצאים ארכאולוגים נמצאו קברים המעידים על פעילות דרואידית, ומעוזים ומצודות ששימשו את הבריטונים בעתות מלחמות שבטים. בנוסף, נמצאו כדי חרס ומטבעות שתואמים לתרבות הקלטית של בעם הגאלי בצפון מערב יבשת אירופה אשר מצביעים על קשרי מסחר בין העמים הקלטים השונים.[2][3]

תקופת האימפריה הרומית בבריטניה

תקופת התפשטות האימפריה הרומית לתוך בריטניה הייתה ברוטאלית. לאחר סיום פעולת הכיבוש בידי האימפריה הרומית שררה תקופה שקטה. תרבות רומנו-בריטית התפחתה עם התמזגות האוכלוסייה הבריטונית עם זו הרומית: פרובינציות רומיות התרחבו וגדלו ובריטונים שירתו בצבא הרומי ונשלחו להילחם מטעמה של האימפריה בכל רחבי אירופה. האימפריה הרומית שלטה בבריטניה כ-400 שנה שבסופה החלה תקופת הדרדרות והיחלשות שלטונית, שהתלוותה מצד הבריטונים במרידות, מעשי אלימות, שפיכות דמים וביזה.[4][5]

טרם התקופה הרומית ובמהלכה הבריטונים שכנו דרומית לנהר פורת' וקלייד, כשצפונית אליהם שכן העם הפיקטי לימינו הסקוטים (שעל כך ישנו ויכוח בקרב החוקרים). היחסים בין הבריטונים לפיקטים בתקופתה של האימפריה הם נושא למחלוקת במחקר, אך ניתן לומר שהשפה הפיקטית נקשרת עם השפה הבריטונית.[6]

התקופה האנגלו-סקסונית והגלות הבריטונית

עם תקופת הפלישה האנגלו-סקסונית, התמזגו השפה והתרבות הבריטונית עם האוכלוסייה הכובשת. בתקופה זו היגרו בריטונים דרומה ליבשת אירופה עצמה שם הקימו מספר התיישבויות חשובות: בבריטני בצפון צרפת ובריטוניה בגליציה שבספרד. עם התמזגות התרבויות והשפעותיהן ההדדיות, התחלקה האוכלוסייה הבריטונית למספר קבוצות עיקריות: ולשים בוויילס, קרונים בקורנוול, הברטונים בבריטני ואנשי הצפון של סקוטלנד. השפה הבריטונית הנפוצה התפתחה למספר שפות בריטוניות הנחשבות לשפות קלטיות של האיים: וולשית, קומברית, קורניש ובראטון.[7][8]

מקור השם (אטימולוגיה)

העדות המוקדמת ביותר שברשותנו המתייחסת לבריטניה ותושביה הבריטונים מגיעה מאזכור ברישומיו של הנווט היווני פית'אס.[9][10] פית'אס היה גאוגרף יווני שהפליג לאיים הבריטים בין השנים 320-330 לפנה"ס. למרות שרישומיו המקוריים של פיתאס אינם בנמצא, ישנם עדויות מהגאוגרף וההיסטוריון סטראבו (Strabo) ביצירתו גאוגרפיקה (Geographica)[11], ומהמשורר הרומי אביינוס (Avienus) בן המאה ה-4 לספירה ביצירתו "חופי הימים" (Ora Maritima).

פית'אס קרא לכלל האיים ברטאניאי (ἁι Βρεττανιαι (hai Brettaniai, מושג שתורגם לאיי בריטאניק (Brittanic Isles) ותושבי האי נקראו פריטני או פרטני (). הצליל פי (P) השתנתה לצליל בי (B) עם חלוף השנים והתרבויות. אביינוס ביצירתו מתרגם את פית'אס ומזכיר את אירלנד הנקראת "האי המקודש" (insula sacra - sacred island) המובא מהמילה הווינית irene שכך נקראו תושבי אירלנד. האי הבריטי נקרא "אי האלביונים" ("אינסולה אלבניום", insula Albionum, או באנגלית "island of the Albions"). האבולוציה האטימולוגית מזהה הקשר גאוגרפי בין הקלטים הבריטונים לעם הקלטי השכן באלבניון (צרפת של היום) המשויכת לגאלים. מחקרים מצביעים על האפשרות שהבריטונים קראו לעצמם בתקופת המאה ה-6 לפנה"ס "אלביונים" (Albiones) כיוון ש"אלבניון" היא מילה קדם קלטית המקשרת את הקבוצה הקלטית באלבניה שבצפון מערב אירופה. בנוסף, האטימולוגיה מבססת הקשר לשוני וורבלי בין הקבוצות הקלטיות השונות, השופכות אור על השתייכותם התרבותית לעמים הקלטים.[12]

מקור שם נוסף, שייך לתקופת הכיבוש האנגלו-סקסוני של בריטניה המתוארת ביצירה הכרוניקה האנגלו-סקסית[13][14], שבה נכתב:

"האי בריטן אורכו 800 מייל ו-200 מייל רוחבו, ובאי ישנן חמש אומות: אנגלים, וולשים (או בריטים), סקוטים, פיקטים ולאטינים. השוכנים הראשונים היו הבריטונים שהגיעו מארמניה ובראשונה אכלסו את בריטניה הדרומית אלו שבאו מארמניה".[א]

המילה ארמניה בכרוניקה, היא כנראה מוכוונת לארומריקה ששכנה בצפון מערב צרפת (בריטאני) של ימיניו, שם שכן העם הקלטי הגאולי והבריטונים הצרפתים בימינו.[15]

בריטונים מפורסמים

תרגום מקור מאנגלית

  1. ^ The island Britain is 800 miles long, and 200 miles broad, and there are in the island five nations: English, Welsh (or British), Scottish, Pictish, and Latin. The first inhabitants were the Britons, who came from Armenia, and first peopled Britain southward who came from Armenia.

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ Wh.M Bebcock, The Races of Britian, The Scientific Monthly, 2 2, Feb 1916, עמ' 154-156
  2. ^ Christopher A.Snyder, The Britons, Blackwell Publishing, 2003, עמ' 67-70
  3. ^ Daniel Wilson, Inquiry into the Physical Characteristics of the Ancient and Modern Celt of Gaul and Britian, The Anthropological Review, 8 3, עמ' 56/ 59-60
  4. ^ Wh.M Bebcock, The Races of Britian, The Scientific Monthly, 2 2, Feb 1916, עמ' 160-165
  5. ^ Christopher A.Snyder, The Britons, Blackwell Publishing, 2003, עמ' 43,47
  6. ^ Christopher A.Snyder, The Britons, Blackwell Publishing, 2003, עמ' 67-70
  7. ^ John T. Koch, Celtic Culture A Historical Encyclopedia Vol-1, ABC-CLIO, 2006, עמ' 259-275, 371, 487-491, 515, 1756
  8. ^ Christopher A.Snyder, The Britons, Blackwell Publishing, 2003, עמ' 70-71
  9. ^ R.F Foster, The Oxford History of Ireland, Oxford University Press, 1989, עמ' 2-3
  10. ^ Christopher A.Snyder, The Britons, Blackwell Publishing, 2003, עמ' 6, 12
  11. ^ L 049 Strabo Geography I
  12. ^ John T. Koch, Celtic Culture: Aberdeen breviary-celticism, ABC-CLIO, 2006-01-01
  13. ^ Bob Carruthers, The Anglo-Saxon Chronicle Illustrated and Annotated, Pen and Sword, 2013-03-18
  14. ^ Avalon Project - The Anglo-Saxon Chronicle : First Century, avalon.law.yale.edu
  15. ^ Avalon Project - The Anglo-Saxon Chronicle : First Century, avalon.law.yale.edu
אדריכלות אנגלו-סקסונית

אדריכלות אנגלו-סקסונית היא סגנון באדריכלות אשר היה נהוג באנגליה ובחלקים של ויילס תחת שליטת האנגלו-סקסונים, בין אמצע המאה ה-5 ועד לכיבוש הנורמני בשנת 1066. האדריכלות באותן השנים באה לידי ביטוי בעיקר במבני דת כגון קתדרלות, כנסיות ומנזרים.

עקב כך שרוב המבנים האנגלו-סקסוניים שהשתמרו שופצו והורחבו לאורך השנים, קושי רב עומד בפני החוקרים בעת רצונם לעמוד על המייחד את האדריכלות אנגלו-סקסונית. בנוסף, לאורך השנים, עקב המלחמות השונות ובמיוחד כתוצאה מהפלישות הוויקינגיות במאות ה-9 וה-10, הרס רב הביא להיעלמותם של מבנים אנגלו-סקסוניים רבים. אך ככל הנראה יותר מכל, השימוש של האנגלו-סקסונים בעץ כאמצעי בנייה עיקרי, הגביל עוד יותר את כמותם ואופיים של המבנים ששרדו. למרות כל זאת, כיום באנגליה ישנם שרידים לא מעטים של אדריכלות אנגלו-סקסונית, לרבות למעלה מחמישים כנסיות אשר הוקמו בה בימי הביניים המוקדמים ואפשר להבחין בהן במאפיינים שהחוקרים מזהים כאנגלו-סקסוניים. למעט כנסיית עץ אחת, כל הכנסיות ששרדו מבוססות על בנייה בלבנים, ובכנסיות רבות מאלו אפשר להבחין בפרקטיקות אדריכליות ייחודיות לתקופה. בין הסגנונות להם הייתה השפעה על האדריכלות האנגלו-סקסונית אפשר למנות את השפעה נזירית קלטית בראשית התקופה, עבור במבני הבזיליקה של הנצרות המוקדמת, ולבסוף האדריכלות הרומנסקית המוקדמת אשר יובאה מהיבשת הסמוכה.

איקני

שבט האיקני היה שבט של קלטים בריטונים, שחי באנגליה באזור מחוז נורפוק, בין המאה הראשונה לפני הספירה לבין המאה הראשונה לספירה.

ארכאולוגיה של אנגליה האנגלו-סקסונית

ארכאולוגיה של אנגליה האנגלו-סקסונית (באנגלית: Archaeology of Anglo-Saxon England) היא תחום המחקר בארכאולוגיה, המתמקד בחקר, ניתוח ותיעוד של ממצאים ומידע הנאסף באנגליה אשר מוצאו מתקופה האנגלו-סקסונית, זאת במטרה להבין את אופיין וסדרי חייהם של התרבויות והחברות האנושיות שהתקיימו בארץ זו במהלך העת העתיקה.

היסטוריה של ויילס

ההיסטוריה של ויילס מתחילה עם בוא האדם לאזור לפני אלפי שנים. האדם הניאנדרטלי חי באזור שכיום הוא ויילס, לפחות לפני 250,000 שנים, בעוד שהומו סאפינס הגיע לאזור סביב 31,000 לפנה"ס. עם זאת, התיישבות רציפה של בני אדם מודרניים מתוארכת מהתקופה לאחר תום עידן הקרח האחרון סביב 9000 לפנה"ס, ובוויילס יש שרידים רבים מהתקופה המזוליתית, מהתקופה הנאוליתית ומתקופת הארד. במהלך תקופת הברזל בבריטניה נשלט האזור, כמו כל האזור דרומית ללשון הים של פורת' על ידי קלטים בריטונים שדיברו בבריטונית נפוצה (Common Britonic). הרומאים, שהחל את הכיבוש הרומאי של בריטניה בשנת 43, החלו מערכה צבאית במה שהוא כיום צפון-מזרח ויילס בשנת 48 כנגד שבט הדקנגלי (Deceangli), והשיגו שליטה מלאה על האזור כשהביסו את האורדוביקים בשנת 79. הרומאים עזבו את בריטניה במאה החמישית, ופתחו את הדלת לפלישה האנגלו-סקסונית. מכאן ואילך החלו השפה והתרבות הבריטונית להתפצל, ונוצרו כמה קבוצות מובחנות. הוולשים היו הקבוצה הגדולה ביותר, ומתייחסים אליהם בנפרד מקבוצות אחרות דוברות בריטונית ששרדו לאחר המאה ה-11.

המלך ארתור (סרט)

המלך ארתור (באנגלית: King Arthur) הוא סרט הרפתקאות היסטורי בהפקה אירית-בריטית-אמריקאית, בבימויו של אנטואן פקואה, לפי תסריט של דייוויד פרנזוני. בסרט מככבים קלייב אוון בדמות המלך ארתור, יואן גריפית' בתפקיד לנסלוט וקירה נייטלי בתפקיד גווינביר.

סרט זה, בשונה מהפקות אחרות שנעשו על המלך ארתור, מצייר אותו כקצין רומאי, ולא כאביר מימי הביניים. על אף השוני מהמקור, המבינוגיון הוולשי, ניסו המפיקים לשווק את הסרט כמבוסס על אירועים היסטוריים של אגדות המלך ארתור, בהשראת ממצאים ארכאולוגים חדשים. הסרט גם מחליף את סיפור שליפת החרב מתוך האבן, בסיפור קודר וטרגי יותר על האופן בו קיבל ארתור את החרב אקסקליבר. צילומי הסרט נערכו באירלנד, אנגליה וויילס.

ממלכת אסקס

ממלכת אסקס (באנגלית עתיקה: Ēast Seaxna Rīce ובלטינית: Regnum Orientalium Saxonum, "ממלכת הסקסונים המזרחיים" – "Ēast" פירושו מזרח באנגלית עתיקה) הייתה אחת משבע ממלכות ההפטרכיה.

הממלכה נוסדה בשנת 500 לערך, וכללה את שטחי המחוזות אסקס, הרטפורדשייר ומידלסקס של ימינו.

ממלכת ברניקיה

ברניקיה (באנגלית (ובלטינית): Bernicia; באנגלית עתיקה: Bernice או Beornice) הייתה ממלכה שהוקמה על ידי שבטים אנגלים בדרום מזרח סקוטלנד ובצפון מזרח אנגליה של ימינו, במהלך המאה השישית. במאה השביעית אוחדה הממלכה עם ממלכת דיירה לממלכה אחת - ממלכת נורת'מבריה.

ממלכת דיירה

דיירה (באנגלית: Deira) הייתה ממלכה בצפון אנגליה במאה השישית.

הממלכה השתרעה בין נהר ההאמבר לנהר הטיז ומחוף הים הצפוני ועד עמק יורק. לימים אוחדה הממלכה עם ממלכת ברניקיה על מנת ליצור את ממלכת נורת'מבריה.

ממלכת וסקס

ממלכת וֶסֵקְס (באנגלית עתיקה: Westseaxna rīce ובלטינית: Regnum Occidentalium Saxonum, "ממלכת הסקסונים המערביים" – "West" פירושו מערב באנגלית עתיקה) הייתה אחת משבע הממלכות שהתקיימו באנגליה בתקופת ההפטרכיה, בין סוף השלטון הרומאי במאה ה-5 ועד לאיחודה של הארץ לממלכה אחת תחת כתר אחד במאה ה-10. וסקס שכנה בדרום מערבה של אנגליה, לחופי תעלת למאנש. היא גבלה במזרח בממלכות הסקסוניות סאסקס ואסקס ובממלכה היוטית קנט, ומצפון בממלכת מרסיה האנגלית.

וסקס הייתה לאורך רוב שנותיה לאחת המדינות הדומיננטיות ביותר באנגליה, לפרקים באופן דומה לעוצמתה של מרסיה, אך לרוב אף יותר ממנה. היא הוקמה בשנת 519 על ידי הסקסונים, אשר פלשו לאזור מצפון גרמניה במהלך המאה ה-5. במקור הייתה האוכלוסייה פגנית בעיקרה, אך במהלך המאה ה-7 נכנסה וסקס בעול הנצרות. המאה ה-8 הייתה עבור וסקס תקופה של צמיחה והתעצמות, כאשר בסופו של דבר היא הרחיבה את שטחי שלטונה מערבה ובכלל זה היא קנתה לעצמה שליטה בחבל קורנוול. לאורך המאה ה-9, כאשר הדברים מגיעים לשיאם תחת מלכותו של אלפרד הגדול, תרגמה וסקס את עוצמתה להתפשטות טריטוריאלית רחבת היקף. בראשית המאה היא כבשה את אסקס, והפכה את קנט וסאסקס למדינות חסות שלה. מאוחר יותר גם מרסיה, יריבתה הגדולה, הובסה והפכה גם היא לנתונה לחסות וסקס. לבסוף, בראשית המאה ה-10, קנט, סאסקס ומרסיה סופחו לממלכת וסקס. במקביל, על רקע הפלישות הוויקינגיות לאנגליה, הביסה וסקס את הוויקינגים, ובמסגרת זאת כבשה מהם את מזרח אנגליה, אשר הייתה נתונה אז לחסות ממלכת דנמרק. עד לאמצע המאה, אז שלטה כבר וסקס על רובה הגדול של אנגליה, יכריזו על עצמם מלכי וסקס כעל מלכי אנגליה, וממלכת וסקס תפורק ועל בסיסה תקום ממלכת אנגליה.

ממלכת מזרח אנגליה

ממלכת מזרח אנגליה (באנגלית עתיקה: Ēast Engla Rīce ובלטינית: Regnum Orientalium Anglorum) הייתה אחת משבע הממלכות שהתקיימו באנגליה בתקופת ההפטרכיה, בין סוף השלטון הרומאי במאה ה-5 ועד לאיחודה של הארץ לממלכה אחת תחת כתר אחד במאה ה-10. מזרח אנגליה שכנה לחופי הים הצפוני בחצי האי מזרח אנגליה. היא גבלה בממלכת מרסיה האנגלית במערב ובממלכת אסקס הסקסונית בדרום.

מזרח אנגליה הוקמה בשלהי המאה ה-6 על ידי האנגלים, אשר פלשו לאזור מצפון גרמניה במהלך המאה ה-5. במקור הייתה האוכלוסייה פגנית בעיקרה, אך תחת מלכותו של ראדוולד, סביב שנת 604, נכנסה מזרח אנגליה בעול הנצרות. לאחר כמה עשרות שנים של קיום ריבוני יציב יחסית, לאורך רוב שנות קיומה התקיימה מזרח אנגליה בצילה של מרסיה, שכנתה הגדולה ממערב. זאת, כאשר מפעם לפעם היא הפכה למדינת חסות שלה, תוך כדי ניסיונות חוזרים ונשנים של מזרח אנגליה להשתחרר ממצב זה. בשנת 869 נכבשה הממלכה על ידי ויקינגים דנים, אשר הקימו על חורבותיה של הממלכה את ממלכת מזרח אנגליה הדנית, אשר פעלה בחסות ממלכת דנמרק והיוותה את חלקו הדרומי של אזור החסות הדני באנגליה – הדיינלאו. כחמישים שנה מאוחר יותר, בשנת 918, נכבשה מזרח אנגליה על ידי ממלכת וסקס, אשר מיזגה את הממלכות אל ממלכת אנגליה.

ממלכת מרסיה

ממלכת מֶרְסְיָה (באנגלית עתיקה: Miercna rīce ובלטינית: Regnum Mercia) הייתה אחת משבע הממלכות שהתקיימו באנגליה בתקופת ההפטרכיה, בין סוף השלטון הרומאי במאה ה-5 ועד לאיחודה של הארץ לממלכה אחת תחת כתר אחד במאה ה-10. מרסיה שכנה במרכזה של אנגליה, במיוחד סביב נהר הטרנט. היא גבלה בשתי ממלכות אנגליות נוספות: נורת'מבריה אשר שכנה מצפון, ומזרח אנגליה שכנתה ממזרח. מדרום היא גבלה בשתי ממלכות סקסוניות: אסקס ווסקס. במערב היא החזיקה בגבול ארוך עם ויילס הקלטית, ומעצם עובדה זאת נגזר שמה – משמעות השם "מרסיה" באנגלית עתיקה הוא "עם הגבול".

ברוב ימיה הייתה מרסיה הממלכה הגדולה ביותר באנגליה, ולצד ממלכת וסקס הייתה בדרך כלל גם בעלת העוצמה הפוליטית הגבוהה ביותר.

ממלכת נורת'מבריה

ממלכת נורת'מבריה (באנגלית עתיקה: Norþhymbra rīce ובלטינית: Regnum Northanhymbrorum) הייתה אחת משבע הממלכות שהתקיימו באנגליה בתקופת ההפטרכיה, בין סוף השלטון הרומאי במאה ה-5 ועד לאיחודה של הארץ לממלכה אחת תחת כתר אחד במאה ה-10. נורת'מבריה שכנה לחופי הים הצפוני בצפון מזרחה של אנגליה. מצפון היא גבלה בסקוטלנד, ושמה מעיד היטב על גבולה הדרומי. משמעות השם נורת'מבריה הוא הארץ שמצפון ("Norþh") לנהר ההאמבר ("ymbra"). מדרום לנהר השתרעה הרחק דרומה אל פנים הארץ ממלכת מרסיה.

ממלכת נות'מבריה הייתה הממלכה המאוחרת ביותר שהוקמה באנגליה בתקופתה. בניגוד לממלכות אחרות, נות'מבריה הוקמה על בסיס תשתית מדינית מפותחת קיימת. הממלכה הייתה תוצר של איחוד מדיני בשנת 653 של שתי ממלכות קדומות: ממלכת ברניקיה הצפונית וממלכת דיירה הדרומית. שתי הממלכות הוקמו במהלך המאות ה-5 וה-6 על ידי האנגלים, אשר פלשו לאזור מצפון גרמניה מספר עשורים קודם לכן. במקור הייתה האוכלוסייה פגנית בעיקרה, אך תחת מלכותו של אדווין, סביב שנת 627, נכנסה נות'מבריה בעול הנצרות. הממלכה התפרסה על שטחים רבים (לרוב הייתה שנייה בגודלה למרסיה) ושיחקה תפקיד דומיננטי במערך הפוליטי באנגליה עד לאמצע המאה ה-9, אז היא החלה לשקוע. בשנת 867 נכבשה הממלכה על ידי ויקינגים דנים, אשר הקימו על חורבותיה של הממלכה את ממלכת נורת'מבריה הדנית, אשר פעלה בחסות ממלכת דנמרק והיוותה את חלקו הצפוני של אזור החסות הדני באנגליה – הדיינלאו. לבסוף, בשנות העשרים של המאה ה-10, נכבשה נות'מבריה על ידי ממלכת וסקס הדרומית, אשר מיזגה את הממלכות אל ממלכת אנגליה.

ממלכת סאסקס

ממלכת סָאסֶקְס (באנגלית עתיקה: Sūþseaxna rīce ובלטינית: Regnum Sussaxonum, "ממלכת הסקסונים הדרומיים" – "Sūþ" פירושו דרום באנגלית עתיקה) הייתה אחת משבע הממלכות שהתקיימו באנגליה בתקופת ההפטרכיה, בין סוף השלטון הרומאי במאה ה-5 ועד לאיחודה של הארץ לממלכה אחת תחת כתר אחד במאה ה-10. סאסקס שכנה בדרום מזרחה של אנגליה, לחופי תעלת למאנש. היא גבלה בצפון מערב בממלכת וסקס הסקסונית ובצפון מזרח עם ממלכת קנט היוטית.

סאסקס הוקמה בשנת 477 על ידי הסקסונים, אשר פלשו לאזור מצפון גרמניה במהלך המאה ה-5. במקור הייתה האוכלוסייה פגנית בעיקרה, אך תחת מלכותו של אאתלוויל, סביב שנת 680, נכנסה סאסקס בעול הנצרות. בדרך כלל הייתה סאסקס בצילן של ממלכות גדולות יותר באנגליה, בעיקר וסקס ומרסיה. לאחר שבמהלך מאתיים השנים הראשונות לקיומה הצליחה לשמור על מעמדה כממלכה ריבונית, לקראת סוף המאה ה-7, אל מול מעמדן העולה של ממלכות אחרות, הידרדר מעמדה המדיני של סאסקס. בשנת 686 היא הפכה למדינת חסות של וסקס. כעבור ארבעים שנה, הצליחה סאסקס להשתחרר מעולה של וסקס ולחדש את ריבונותה לפרק זמן של כחמישים שנה, עד לשנת 771. באותה השנה היא שוב הפכה למדינת חסות, הפעם של מרסיה. בשנת 827, אל מול עוצמתה העולה של וסקס, הפכה סאסקס שוב למדינת חסות של וסקס. מצב עניינים זה נמשך עד לשנת 860, אז סאסקס פורקה, ושטחה שולב בוסקס.

ממלכת קנט

ממלכת קֶנְט (באנגלית עתיקה: Cantaware Rīce ובלטינית: Cantia regnum) הייתה אחת משבע הממלכות שהתקיימו באנגליה בתקופת ההפטרכיה, בין סוף השלטון הרומאי במאה ה-5 ועד לאיחודה של הארץ לממלכה אחת תחת כתר אחד במאה ה-10. קנט שכנה בדרום מזרחה של אנגליה, לחופי דרום הים הצפוני. היא גבלה בשלוש ממלכות סקסוניות שונות: באסקס מצפון, בוסקס ממערב ובסאסקס מדרום.

קנט, אשר הוקמה בשנת 455, שנים אחדות לאחר תום השלטון הרומאי, הייתה ככל הנראה הממלכה הראשונה שהוקמה באנגליה בעקבות הפלישה האנגלו-סקסונית לארץ זאת במהלך המאה ה-5. בניגוד לממלכות אנגלו-סקסוניות אחרות אשר היו עתידות לקום במהלך מאה ועשרים השנים הבאות, הייתה קנט יוצאת דופן. בעוד הממלכות האחרות היו אנגליות או סקסוניות, קנט הוקמה על ידי היוטים, עם אשר מוצאו מיוטלנד שבדנמרק של ימינו. לאחר שנים רבות בהן היה לקנט מעמד שולי באנגליה, בשלהי המאה ה-6 ובראשית המאה ה-7, תחת מלכותו של אתלברט הראשון זכתה קנט לתפקיד חשוב בקרב ממלכות הארץ, על אף שטחה הקטן. באותן השנים גם קנט, אשר במקור הייתה ממלכה פגנית, נכנסה בעול הנצרות. במהלך המחצית השנייה של המאה ה-8, אל מול עוצמתן הגואה של וסקס ומרסיה, איבדה קנט באופן הדרגתי את ריבונותה הממשית, תהליך אשר החל בשנת 764 אז היא הפכה למדינת חסות של מרסיה. למרות ששנים אחדות לאחר מכן השתחררה קנט ממרסיה לתקופה של כ-15 שנה, היא שבה להיות תחת חסותה של מרסיה בשנת 785. במצב זה הייתה קנט נתונה עד לשנת 825 (למעט הפסקה קצרה של שנתיים בשנים 796–798), אז היא הפכה ממדינת חסות של מרסיה למדינת חסות של וסקס. לבסוף, בשנת 871, פורקה קנט ושולבה בממלכת וסקס.

ספרות אנגלית עתיקה

ספרות אנגלית עתיקה (באנגלית: Old English literature) או ספרות אנגלו-סקסונית (באנגלית: Anglo-Saxon literature) הוא סך הספרות הכתובה באנגלית עתיקה או זאת שחוברה באנגליה במהלך התקופה האנגלו-סקסונית. מוצאם של האנגלו-סקסונים, טרם פלישתם לאנגליה במהלך המאה ה-5, האו בדנמרק וצפון גרמניה של ימינו. בארצם שלטו האנגלו-סקסונים עד שנת 1066, אז נכבשה אנגליה על ידי הנורמנים בראשות ויליאם הכובש. באותן השנים גם החל להיערך המעבר מהאנגלית העתיקה אל זו המודרנית.

הספרות האנגלו-סקסונית כוללת דרשות דתיות, סיפורי חיי הקדושים, תרגומים של כתבי הקודש הנוצריים ויצירות לטיניות של אבות הכנסייה; כרוניקות בעלות יומרה לתיעוד היסטורי; ספרי חוקים, צוואות וכתבים משפטיים כלליים; כתבים בעלי אופי מדעי אודות אומנות הדקדוק, הרפואה והגאוגרפיה; וכן קטעי שירה. שירו של קאדמון מהמאה ה-7 נחשב לפי ההיסטוריון בן התקופה בדה ונרביליס, וכך גם לפי רוב החוקרים בימינו, ליצירה הממשית הכתובה המוקדמת ביותר של השפה האנגלית. עלילת ביאוולף ידועה בדרך כלל בתור היצירה המפורסמת ביותר של ספרות התקופה, וכחלק בלתי נפרד מהקאנון המסורתי של הספרות האנגלית לדורותיה. ולצד שתי אלו, הכרוניקה האנגלו-סקסונית נחשבת לכרוניקה ההיסטורית המשמעותית ביותר עבור מחקר היסטורי של אנגליה בימי הביניים המוקדמים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.