קלוויניזם

קלוויניזם (ידוע גם בשם נצרות רפורמית, נצרות מתוקנת) הוא זרם בנצרות הפרוטסטנטית, הקרוי על שם אחד ממייסדיו, התאולוג והמשפטן ז'אן קלווין (1564-1509). קלווין לא היה התורם הבלעדי ואפילו לא המכריע לאמונה המתוקנת: הוא המשיך במידה מסוימת את רעיונותיו של אולריך צווינגלי ורעיונותיו שלו פותחו על ידי תלמידיו, בעיקר תאודור בזה וגיום פארל, ועל ידי הוגים נוצרים-רפורמים במאות השנים הבאות. הזרם הקלוויניסטי השפיע בעיקר על הנצרות הפרוטסטנטית בשווייץ, בהולנד ובסקוטלנד, ומאוחר יותר התפשט בצפון אמריקה. קלווין פרסם את משנתו בשני חיבורים עיקריים: "מוסדות הדת הנוצרית" ו"הדרכה באמונה נוצרית".

העיקרון המרכזי של הקלוויניזם הוא עיקרון ריבונות האל. התאולוגיה הקלוויניסטית מייחסת לאל מעורבות מוחלטת בכל היבטי החיים – הרוחניים, הגופניים והאינטלקטואליים, החילוניים והדתיים, הפרטיים והציבוריים, השמימיים והארציים; הכול הוא חלק מתוכנית אלוהית בראשיתית שנקבעה עוד לפני יצירת האדם ולפי הגיון אלוהי שאין האדם מסוגל להבין אותו, והכל נעשה לפי רצונו וכתוצאה מהתערבותו הישירה של האל. לפי תפישה זו, האדם תלוי לחלוטין באל, לא רק כאשר הוא עוסק בפנייה ישירה אליו, כמו תפילה, אלא בכל אשר יעשה. כיוון שכך, אורח החיים הקלוויניסטי דורש מהמאמינים מודעות מתמדת למילוי רצונו של האל.

ReformationWallGeneva
"קיר הרפורמציה" בז'נבה, המוקדש לארבעת התאולוגים הרפורמים הגדולים, משמאל לימין: גיום פארל, ז'אן קלווין, תאודור בזה וג'ון נוקס.

עקרונות הקלוויניזם

להבדיל מהנצרות הלותרנית, המבוססת על שלושה עקרונות יסוד, לנצרות הקלוויניסטית שני עקרונות נוספים, ובסך הכול חמישה עקרונות יסוד:

  • כתבי הקודש לבדם (sola scriptura)הברית הישנה והברית החדשה הן הסמכות היחידה להבנת דבר האל ולא מסורת הכנסייה. תפישה זו מנוגדת לתפישה הקתולית, המעניקה לכנסייה מונופול על פרשנות כתבי הקודש וגורסת שיש לאמונה חוקים נוספים, שאינם מופיעים בכתבי הקודש – למשל החלטותיו של האפיפיור.
  • החסד לבדו (sola Gratia) – הגאולה נובעת מחסד האל בלבד, ולא כתוצאה ממעשיו הטובים של האדם החוטא. הגאולה היא מתנה מהאל, ולא נקנית בזכות. תפישה זו מנוגדת לתפישה הקתולית, הגורסת שהצטיינות מוסרית היא הדרך לגאולה.
  • האמונה בלבד (sola fide) – הגאולה נקנית רק דרך האמונה, ולא דרך מעשים טובים. תפישה זו מעוגנת בכתבי הקודש, בפסוק "צדיק באמונתו יחיה" (חבקוק, ב', ד'). עם זאת, בעלי האמונה אינם יכולים אלא לבצע מעשים טובים.
  • המשיח לבדו (Christus Solus) – רק ישו הוא "הדרך, האמת והחיים". שום ישות אחרת - כולל מריה הקדושה, הקדושים, אלים אחרים או בני האדם עצמם – אינם יכולים להביא לגאולה.
  • התהילה לאל בלבד (Soli Deo Gloria) - כל התהילה מיוחסת לאל, כולל האמונה בלבם של בני האדם. לא הצדיקים בחרו באמונה, אלא האל הוא שנטע את האמונה בלבם. כיוון שכך, גם הכנסייה ומוסדותיה והקדושים אינם זכאים להערצה.

התוספות הקלוויניסטיות הן אלו הנוגעות לגדולת האל - עיקרון ישו לבדו ועיקרון התהילה לאל בלבד. הנצרות הקלוויניסטית, כמו הנצרות הלותרנית ואף ביתר שאת, מדגישה את חוסר האונים של האדם מול האל. בעוד האל אדיר ומנהל את העולם כולו, האדם אינו אלא בורג חסר עצמאות במכונה האדירה שברא האל.

תפישה זו מתבטאת בעיקרון מרכזי נוסף בקלוויניזם - עיקרון הגזירה הקדומה (פרדסטינציה), הקיים בגרסה חריפה פחות גם בלותרניזם. הקלוויניסטים טענו שהאל בחר במספר מוגבל של בני אדם שיזכו בגאולה כבר בראשית הימים, בלי קשר לסגולותיהם. היכולת לעשות את הטוב בעיני האל אינה, אפוא, סיבה לגאולה, אלא תוצאה של הבחירה המוקדמת של האל באותו אדם. למרות עיקרון הפרדסטינציה, אין הקלוויניזם גורס שיש לקיים חיים פסיביים בנוסח "שב ואל תעשה". ההפך הוא הנכון. היות שהחיים לא ניתנו למאמין לשם הנאה אלא לשם מילוי חובתו לאלהים, עליו מוטלת חובת החריצות, ההסתפקות במועט, עליו לנהוג בכובד ראש בכל מעשיו ולשמור על קדושת הנישואין, להימנע מבזבוז, מותרות ושעשועים, להרבות בתפילה ובקריאה בספרי הקודש. אורח חיים פוריטני זה מאפיין מאוד את הקלוויניזם.

מבנה הכנסייה הקלוויניסטית שונה מהכנסיות שקדמו לה. הכנסייה הפרידה עצמה מהמדינה. כוהני הדת, המכונים פסטורים, נבחרים על ידי המאמינים עצמם. הכנסייה מנוהלת על ידי מועצה הנקראת קונסיסטוריה ומורכבת מהדיאקונים של הכנסייה והפרסביטרים (זקני הכנסייה), שגם הם נבחרים על ידי המאמינים.

כיום הכנסייה הקלוויניסטית מתחלקת לשלושה זרמים: הרפורמים, הפרסביטריאנים והקונגרגציונליסטים. שני הזרמים הראשונים התאחדו ב-1875 ל"איגוד העולמי של הכנסיות הרפורמיות בנוסח האמונה הפרסביטריאנית".

קלוויניזם וקפיטליזם

הסוציולוג מקס ובר וחוקרים נוספים הצביעו על הקשר ההדוק שבין קלוויניזם לקפיטליזם, שהתבטא, בין השאר, בצמיחה משותפת שלהם - תקופת התפתחות הקפיטליזם בשווייץ זהה כמעט לחלוטין לתקופת ייסוד הקלוויניזם. לפי חוקרים אלו, האמונות הקלוויניסטיות מעודדות את 'רוח הקפיטליזם', בעיקר בשל האמונה בפרדסטינציה - האמונה כי גורל האדם בעולם הבא נקבע כאשר הוא נולד. גורל זה אינו ידוע לאדם מראש, והוא יכול ללמוד מעט עליו רק דרך הצלחתו בעולם הזה. דרך חשיבה זו מביאה לכך שהאדם יפעל כל העת למקסם את הצלחתו - דרך חשיבה ההולמת את השיטה הקפיטליסטית. כאמור, הקלוויניזם מילא תפקיד נכבד בהתפתחות הקפיטליזם עוד מראשיתו, במאות 17-16 עם המעבר מהחברה הפאודלית חקלאית אל החברה המתפתחת של קפיטליזם תעשייתי ומסחרי. קלווין פסל את הגישות הנוצריות שהתנגדו לריבית ובנקאות וצבירת הון. הוא העניק תוקף דתי ליזמות במסחר, בנקאות ותעשייה. על ידי כך עודד את הבורגנות להרחבת הפעילות הכלכלית ולצבירת הון. עיקרון הפרדסטינציה נתן לבורגנות את הביטחון שמעשיו והצלחתו הם רצון האל והבורגנות שייכת ל"נבחרי האל". אידאולוגיה זו היא אחת הסיבות העיקריות להתפתחות הקלוויניזם בארצות אירופה העשירות והמפותחות ביותר ובעלות האוכלוסייה העירונית הגדולה ביותר כמו צרפת, אנגליה, סקוטלנד, הולנד ועוד. מאוחר יותר חלה התפשטות רחבה מאוד לארצות הברית.

אדוונטיזם

אדוונטיזם (אדוונט: התגלות שנייה) זו אמונה, שלפיה עתיד לחזור ישו לעולמנו בקרוב.

אמונה זו רווחת בקרב כמה עדות נוצריות פרוטסטנטיות, ששורשיהן בהתעוררות הגדולה, גל של התעוררות דתית שהתרחש בארצות הברית בתחילת המאה ה-19. המטיף הבפטיסטי ויליאם מילר (1782-1849) מפיטספילד שבמסצ'וסטס מילא תפקיד מרכזי בהתפתחות תנועה דתית זו, עם חזיונותיו להתגלותו של ישו מחדש באוקטובר 1844, בהתבסס על פרשנותו לספר דניאל. מעבר לרקע המשותף באמונה משיחית זו, מרבית העדות האדוונטיסטיות מציינות את יום המנוחה בשבת (ולא ביום ראשון כמקובל בזרמים המרכזיים של הנצרות).

בין הזרמים אשר ניתן להגדירם כאדוונטיסטים:

הכנסייה האדוונטיסטית של היום השביעי

הכנסייה הנוצרית של האדוונט

הדוידיאנים

אחוות ישו

המועצה הכללית של כנסיית האל

כנסיית האל וקדושי ישו (אחת מכתות העבריים השחורים, רואים עצמם כיהודים)

עדי יהוה

כנסיית האל העולמית

אוונגליזם

אוונגליזם הוא תנועה בתוך הדת הנוצרית הפרוטסטנטית שצמחה באירופה דוברת הגרמנית והאנגלית בתקופת המאה ה-18, והתפתחה בקרב כמה דתות פרוטסטנטיות ונאו-פרוטסטנטיות – בעיקר בקרב חלק מהמתודיסטים, הבפטיסטים, האנגליקנים, הלותרנים והקלוויניסטים (רפורמים ופרסביטריאנים), וכן בקרב הפנטקוסטלים, האחים מפלימות', "האוונגליקניסטים" אחרים. מקור שם התנועה הוא באוונגליונים, כתבי הקודש הנוצריים, שהתנועה מטיפה להפיכתם למרכזיים בחיי היום יום של המאמינים. מרכזם הגדול של האוונגליסטים כיום הוא בארצות הברית ויש להם מרכזים נוספים גם בהולנד, בניו זילנד, באוסטרליה, בברזיל, בניגריה ובמדינות נוספות. מספר האוונגליסטים, על חוגיהם השונים, בכל העולם כולו, מוערך בקרוב ל-700 מיליון מאמינים, לא כולל הפנטקוסטלים.[דרוש מקור]

אוניטריאניזם

אוניטריאניזם הוא שם כולל למספר גדול של זרמים דתיים, במקורם חלק מהנצרות הפרוטסטנטית. האוניטריאניזם התפתח במאה ה-16 כענף של הרפורמציה הרדיקלית ונבדל מכל יתר ענפיה בכך שכפר באמונת השילוש והציג את ישו כמושיע נבחר, אך בכל אופן ובכל גרסאות התאולוגיה האוניטרית, לא כשווה לאלוהים האב ובלתי-נברא. בשל כך נרדפו האוניטרים במשך מאות בשנים. עם הזמן קמו בתוך הזרם גם תפישות ליברליות לחלוטין שדחו כל אמונה מוגדרת, הקרויות "אוניטריות אוניברסליות". כיום רבים מהאוניטרים האוניברסליים מסרבים לכל הגדרה דתית ורואים את עצמם כמעודדים "חיפוש רוחני" בלבד, אם כי קיימים זרמים אוניטריים נוצריים המוסיפים לדגול באמונה בישו.

ברחבי העולם קיימות קהילות והתאחדויות אוניטריאניות רבות, השייכות למועצה הבינלאומית של אוניטריאנים ואוניברסליסטים.

בארצות הברית ובקנדה מרבית האוניטריאנים משתייכים לכנסיית האוניברסליזם האוניטריאני (UU), באופן המשקף איחוד מוסדי בין האוניטריאניזם והאוניברסליזם. כיום, אוניברסליסטים אוניטריאנים רבים אינם רואים עצמם כנוצרים של ממש, גם אם הם חולקים כמה אמונות החופפות לאלה של הנוצרים מהזרם המרכזי.

אנבפטיזם

אַנַבָּפְּטִיזְם (ביוונית: הטובלים מחדש) היא תנועה דתית נוצרית רדיקלית הטוענת כי אין כל משמעות לטבילה בילדות כאשר הילד אינו מסוגל לעמוד על דעתו, ושהטבילה האמיתית היא טבילת מבוגרים המסוגלים לקבל על עצמם סקרמנט זה.

האנבפטיסטים פעלו בעיקר בגרמניה החל מהמאה ה-16. פירוש השם ana ביוונית הוא "מחדש" ו-baptist הוא "טובל" כלומר טבילה מחודשת. רעיונות התנועה הושפעו מהלהט הדתי של אותה תקופה, אשר חתר לחזרה לפשטות ולדבקות בכתבי הקודש כמקור יחיד להוראות הדת הנוצרית.

מתוך הכנסייה האנבפטיסטית צמחו הקווייקרים והבפטיזם באנגליה; האמיש, המנוניטים וההוטריטים שמרוכזים היום בעיקר בארצות הברית, ועוד מספר כנסיות קטנות. כיום התנועה קיימת בעיקר בארצות הברית.

התנועה התפתחה בציריך שבשווייץ כאשר קונראד גרבל, פליקס מנץ וגאורג בלאורוק שהיו אנשי דת פרוטסטנטים, הגיעו למסקנה שאין טעם לטבול תינוקות, היות שהם עדיין לא מודעים למעשיהם ולכן אין בטקס משום קבלה מודעת של הנצרות.

הכנסייה הקתולית והרשויות התנגדו לאנבפטיסטים. הם נרדפו, נאסרו ורבים מהם אף הוצאו להורג. בציריך, למשל, רשויות הכנסייה הטביעו את האנבפטיסטים תושבי המקום, באישורו המלא של אולריך צווינגלי. השלטונות נקטו נגד האנבפטיסטים בחוק שנחקק נגד הדונאטיזם, קבוצה דתית שדגלה בגישה שנוצרים שהתכחשו לאמונתם צריכים לטבול מחדש, שכן טבילתם הראשונה בטלה, ובכך נמצא דמיון בין שתי הקבוצות. רובם הגדול של האנבפטסטים היו פסיביים, ולרוב לא התנגדו אקטיבית לרדיפות הקשות מצד השלטונות, אולם לאחר שנים של רדיפות קבוצות מסוימות מביניהם פנו לדרך אלימה.

מרטין לותר ומלנכתון, שהובילו באותה עת את הרפורמציה הפרוטסטנטית, תמכו ברדיפת האנבפטיסטים. לשיטתו של מלנכתון, גם את האנבפטיסטים ה"שקטים" היה צריך להשמיד משום שהתנגדו לסמכות המדינה.

הרעיון הצליח לרכוש לו מאמינים נוספים, ביניהם תומאס מונטצר בגרמניה, בניקולסברג שבבוהמיה (כיום מיקולוב) הגרמני בלתזר הובמאייר ובהולנד היו אלו יוהאן מליידן ומלכיור הופמן .

האנבפטיזם נחשבת כאחת מן הכתות המשיחיות שביקשו לכפור בסמכותה המקובלת של הכנסייה, אף שבשל נטיותיה המשיחיות היא לא הצליחה לצבור תאוצה כפי שעשתה בהצלחה הנצרות הפרוטסטנטית.

בפטיזם

הבפטיזם (Baptism) או הנצרות הבפטיסטית הוא זרם נוצרי פרוטסטנטי הדוגל בטבילה מלאה במים של המאמין המבוגר לאחר שקיבל על עצמו מרצונו את האמונה הנוצרית. בניגוד לזרמים פרוטסטנטיים אחרים, הבפטיסטים אינם מאמינים בתקפות הטבילה של המאמין כתינוק, ונוצרי הרוצה להצטרף לשורותיהם מחויב בטבילה מחודשת, לאחר שהביע רצון לטהר את עצמו מעוונותיו, ולהיכנס לעול האמונה.

דז'יאלושין

דז'יאלושין (בפולנית: Działoszyn; ביידיש: זאלושין) היא עיירה במחוז פאיינצ'נו שבפרובינציית לודז' בפולין, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.

בשנת 1412 הוענקו לדז'יאלושין זכויות עיר, והעיירה שימשה כמוקד קלוויניזם ואריאניות. במהלך פשיטת האימפריה השוודית במאה ה-17 נחרבה העיירה, אך בהמשך פותחה מחדש.

דמוקרטיה נוצרית (אידאולוגיה)

דמוקרטיה נוצרית היא אידאולוגיה פוליטית, שצמחה במערב אירופה במאה ה-19 בהשפעתה של התורה החברתית הקתולית, כמו גם של הנאו-קלוויניזם. אידאולוגיה זו מקדמת מחויבות לעקרונות של כלכלת שוק חברתית (כלכלת שוק חופשי לצד מדיניות כלכלית-חברתית, שנועדה להבטיח תחרות הוגנת בשוק ורווחה לכלל האזרחים).

הדמוקרטיה הנוצרית היא אידאולוגיה המשלבת רעיונות דמוקרטיים עם ערכים נוצריים מסורתיים מזרמים שונים של דת זו (קתוליות, לותרניזם, קלוויניזם ופנטקוסטליזם); השפעת הערכים של זרם נוצרי מסוים תלוי באזור התפוצה של האידאולוגיה.

אחרי מלחמת העולם השנייה, התנועה הפרוטסטנטית "הבשורה החברתית" והתנועה הקתולית הנאו-תומיסטית מילאו תפקיד חשוב בעיצוב הדמוקרטיה הנוצרית כאידאולוגיה פוליטית משפיעה. האידאולוגיה שימרה את כוחה עד ימינו במערב אירופה ובאמריקה הלטינית, אך תנועות שמקדמות אותה פועלות גם בחלקים אחרים של העולם.

הדמוקרטיה הנוצרית נחשבת בדרך כלל כאידאולוגיה בעלת עמדות של מרכז-ימין פוליטי בנושאי חברה ותרבות; לעומת זאת – בתחומי הכלכלה, יחסי העבודה, זכויות האדם, יחסי החוץ ואיכות הסביבה – עמדותיה משויכות למרכז-שמאל הפוליטי. באופן ספציפי, במישור הכלכלי-חברתי, הדמוקרטיה הנוצרית מזוהה עם דגם כלכלת השוק החברתית. באופן כללי, בדמוקרטיה הנוצרית משולבים רעיונות שמרניים, סוציאל-דמוקרטיים וליברליים.

במערב אירופה, שבה הדמוקרטים הנוצרים הגדירו מלכתחילה את השקפותיהם כחלופה לאידאולוגיה השמאלנית יותר של הסוציאל-דמוקרטים, המפלגות הדמוקרטיות הנוצריות מאופיינות בשמרנות מתונה וממוקמות במרכז-ימין על הספקטרום הפוליטי; באמריקה הלטינית, שבה יריביהם העיקריים של הדמוקרטים הנוצרים היו תחילה כוחות ימניים לא דמוקרטיים, המפלגות הדמוקרטיות הנוצריות הן שמאלניות יותר ובתחום הכלכלי-חברתי מושפעות יותר ממרקסיזם (דרך תאולוגיית שחרור).

רוב המפלגות הדמוקרטיות הנוצריות בעולם מאוגדות באינטרנציונל הדמוקרטי המרכזני (המרכז הפוליטי), שעד 2001 היה מוכר כאינטרנציונל הדמוקרטי הנוצרי; כמה מהן חברות גם באיחוד הדמוקרטי הבינלאומי, שמאגד מפלגות ממרכז-ימין הפוליטי. באמריקה הלטינית, מרבית המפלגות הדמוקרטיות הנוצריות חברות בארגון הדמוקרטי הנוצרי של אמריקה.

המפלגות הדמוקרטיות הנוצריות הבולטות כיום הן: האיחוד הדמוקרטי הנוצרי הגרמני, מפלגת העם האוסטרית, פינה גייל האירית, המפלגה העממית הספרדית והמפלגה הדמוקרטית-נוצרית ההצ'יליאנית. (עד התפרקותה ב-1994, גם המפלגה הדמוקרטית-נוצרית האיטלקית הייתה המפלגה הדומיננטית במדינה במשך חמישה עשורים).

בחלק ממדינות אירופה, המפלגות הדמוקרטיות הנוצריות הן המפלגות השמרניות העיקריות; כך הדבר לדוגמה בגרמניה, בספרד, בבלגיה ובשוויץ. (במדינות אחרות של היבשת, המפלגות השמרניות הדומיננטיות הן בעלות אידאולוגיה שמרנית-ליברלית).

במסגרת המערכת הפוליטית של האיחוד האירופי, מפלגות דמוקרטיות נוצריות רבות חברות במפלגת העם האירופית, שמאגדת מלבד מפלגות אלה גם מפלגות שמרניות ליברליות ותומכת בחיזוק המדיני של האיחוד. חלק מהמפלגות הדמוקרטיות הנוצריות האירופיות מאוגדות בתנועה הפוליטית הנוצרית האירופית, שמחזיקה בעמדות חברתיות שמרניות יותר מאשר מפלגת העם וגם אירוסקפטית בניגוד אליה; התנועה הפוליטית הנוצרית היא חלק מסיעת השמרנים והרפורמיסטים האירופים בפרלמנט האירופי.

הוואי (סרט, 1966)

הוואי (באנגלית: Hawaii) הוא סרט דרמה אמריקאי משנת 1959 המבוסס על הרומן "הוואי" מאת ג'יימס מיצ'נר משנת 1941.

הסרט בוים על ידי ג'ורג' רוי היל ובתפקידים הראשיים מופיעים מקס פון סידוב ו-ג'ולי אנדרוז. העלילה מספרת על כומר קלוויניזם הנשלח לאחר לימודי תאולוגיה ביחד עם אשתו, לאיי הוואי כדי לעסוק שם במסיונריות ולהעביר את הילידים מאמונתם הפגנית, לנצרות.

השחקנית הטהיטית ז'וסלין לגארד נבחרה לתפקיד המלכה ההאוואית מאלמה קאנאקואה למרות שלא היה לה כל ניסיון קולנועי. היא נבחרה לאור מבנה גופה (השמן), פניה ואישיותה. זה היה תפקידה היחיד בקולנוע ועליו קבלה את פרס גלובוס הזהב לשחקנית המשנה הטובה ביותר והייתה מועמדת לפרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר. היא לא ידעה אנגלית ותפקידה הוכתב לה באופן פונטי. לגארד היא השחקנית היחידה על היום שהייתה מועמדת לפרס אוסקר על תפקיד בודד בקולנוע.

הסרט זכה גם בפרס גלובוס הזהב לפסקול המוזיקה המקורי. והיה מועמד לשבעה פרסי אוסקר בקטגוריות שונות.

מקס פון סידוב היה מועמד לפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר ולפרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר - סרט דרמה.

הרפורמציה הפרוטסטנטית

הרפורמציה הפרוטסטנטית (לטינית: Reformatio) הייתה תמורה דתית רחבת-היקף שהתחוללה באירופה במאה ה-16 ובמאה ה-17, במהלכה קמו והתבססו פלגים נוצריים חדשים שדחו את סמכותה של הכנסייה הקתולית, הן על בסיס אי-קבלת עיקרי אמונה שונים והן מתוך האשמה בשחיתות וריקבון. הם נודעו בשם הכולל פרוטסטנטים, והבולט מבין מנהיגיהם היה הכומר והמתקן הדתי איש סקסוניה מרטין לותר. בנוסף לו פעלו אולריך צווינגלי וז'אן קלווין בקונפדרציה השווייצרית הישנה ורבים אחרים ביתר היבשת. תחילת הרפורמציה מתוארכת לרוב לתליית 95 התזות בידי לותר ב-31 באוקטובר 1517. הוגים שתבעו שינוי מעמיק בכנסייה, כמו יאן הוס וג'ון ויקליף, פעלו כבר קודם, אך רק הרפורמציה של המאה ה-16 הצליחה לחולל תנועה בת-קיימא לטווח ארוך ובהיקף נרחב.

למרות עמדתם המשותפת נגד הכנסייה הממוסדת ומספר עקרונות עליהם הסכימו כולם – עליונות האמונה על המעשה הדתי, ביסוס הנוהג הכנסייתי על כתבי הקודש לבדם ועוד – התקיימו מגוון תפישות בקרב המתקנים, שהראשיות ביניהן התפתחו לנצרות הלותרנית והנצרות הקלוויניסטית. בנוסף לזרם המרכזי, קמו גם קבוצות קיצוניות כמו האנאבפטיסטים. באנגליה, לבשה דחיית סמכות האפיפיור את דמותה המתונה מאוד של הכנסייה האנגליקנית. הפרוטסטנטים צברו אוהדים בנחלות רבות, בעיקר בצפון אירופה, והיבשת נגררה לשורת מלחמות עקובות מדם; במקביל התחוללה בקרב הקתולים תחייה משמעותית, הקונטרה-רפורמציה. שלום וסטפליה ב-1648 מקובל כאירוע שסיים את התהפוכה הדתית. השלכותיה ארוכות הטווח של הרפורמציה, בנוסף להתבססות הפלגים השונים של הנצרות הפרוטסטנטית, התבטאו בתמורות פוליטיות וחברתיות עמוקות ששינו את פניה של אירופה.

יהדות רפורמית

היהדות הרפורמית (מכונה גם יהדות מתקדמת, יהדות ליברלית, יהדות פרוגרסיבית; באנגלית: Reform Judaism, Liberal Judaism, Progressive Judasim) היא אחת משלושה זרמים גדולים הקיימים כיום ביהדות, הדוגל בהשתנותה המתמדת, במרכזיות ערכי המוסר שבה לעומת היבטיה הטקסיים, ובאמונה בהתגלות מתמשכת של רצון האלוהים בעולם, שאינה ממוקדת במעמד הר סיני. עמדות אלו מבדילות אותם משני הזרמים הגדולים האחרים, האורתודוקסים והקונסרבטיבים.

השם "רפורמים" רווח בעיקר בארצות הברית; במרבית אירופה מוכרים האוחזים בהשקפה דומה כ"יהדות ליברלית", ואילו בעברית התנועה נקראת "יהדות מתקדמת". הארגון הבינלאומי המאחד אותם, כמו גם את הזרם הרקונסטרוקטיבי הקטן המחזיק בהשקפה דתית אחרת, נקרא "האיגוד העולמי ליהדות מתקדמת", וארגון הקהילות בישראל נקרא "התנועה הרפורמית - יהדות מתקדמת בישראל".

לותרניזם

לותרניזם הוא זרם בנצרות הפרוטסטנטית שהחל עם הפילוסופיה הדתית של מרטין לותר במאה ה-16, שנתן מעוף לרפורמציה הפרוטסטנטית. ה"וידויים" וה"כתבים הסמליים" של הכנסייה הלותרנית כתובים בספר קונקורד (Formula concordiae) שראה אור בגרמנית ב-1580 ובלטינית ב-1584.

כיום משתייכים לכנסיות לותרניות כ-70 מיליון איש ברחבי העולם, שהם כ-4% מהנוצרים בעולם.

מנוניטים

המנוניטים הם זרם של נוצרים אנבפטיסטים מונה כ-2 מיליון מאמינים ברחבי העולם. השם מנוניט נגזר משם מייסד הזרם, מנו סימונס , כומר הולנדי קתולי ששינה את הגותו הדתית, במשמעות אלו ההולכים אחרי מנו. המנוניטים נרדפו הן על ידי הקתולים והן על ידי הפרוטסטנטים.

הקהילה המנוניטית התפתחה בסוף המאה ה-16 ותחילת המאה ה-17 בהולנד וצפון גרמניה, כחלק מהזרם האנאבפטיסטי שמקורו בשווייץ, במוראביה ובוהמיה.

המנוניטים מאמינים כי על אדם בוגר לטבול בשנית וברובם מתנגדים לטבילת תינוקות ומאמינים שרק אדם בוגר יכול להחליט האם להיטבל או לא. רובם תומכים בהפרדת הדת מהמדינה ומתנגדים לכל התערבות של המדינה בענייני דת, פציפיסטים הדוגלים באי-אלימות בכל תחומי החיים (חוץ מאשר מקרה בו עליהם להתגונן על חייהם ואז גובר עיקרון ההגנה העצמית (Selbstschutz), כך למשל הוקמו יחידות הגנה עצמית נגד המשמר השחור של נסטור מאכנו) וכן בדרך חיים שיתופית (קומונה) אולם העזרה ההדדית ואהבת הזולת מוגבלים אצלם לחברי הקהילה. כפועל יוצא מהימנעותם להישבע הם נמנעים ככל האפשר מלשאת משרות ציבוריות.

קהילות מנוניטים קיימות באפריקה, ארצות הברית, קנדה, בוליביה, בליז, ברזיל, פרגוואי הולנד ועוד. בעבר הייתה גם קהילה מנוניטית בברית המועצות (בעיקר באוקראינה) שמנתה למעלה מ-100,000 מבוגרים. חלק מהקולאקים שעברו קולקטיביזציה בדרום אוקראינה היו מנוניטים. כאשר במהלך מלחמת העולם השנייה הגיע הצבא הגרמני לאוקראינה, שיתפו איתו המנוניטים פעולה, רובם הצטרפו לצבא הגרמני בנסיגתו וחלק ניכר מהם היגרו לקנדה והצטרפו לקהילה המלוכדת שם.

מספר שנים אחרי הקמת הכנסייה, התפצלה ממנה קבוצת מאמינים שנהו אחרי יעקב אימן, חוואי שווייצרי שהציג אוטופיה חלופית, קבוצה זו נקראת האמיש, המתגוררת ברובה בצפון אמריקה, ובעיקר במדינת פנסילבניה.

מרטין לותר

מרטין לותר (גרמנית: Martin Luther; ‏ 10 בנובמבר 1483 – 18 בפברואר 1546) היה נזיר, כומר, מלחין ותאולוג גרמני בעל דעות אנטישמיות, המייסד וההוגה הראשון במעלה של הנצרות הפרוטסטנטית ויוצרו של הכוראל.

לותר חולל את הרפורמציה הפרוטסטנטית עם פרסום חיבורו "95 התזות" בו כפר בקיומו של כור המצרף וכפר ביכולתה של הכנסייה למכור שטרות מחילה עקב עקרון הפרה-דסטינציה. בעקבות זאת נודה על ידי האפיפיור לאו העשירי. לאחר ששרף לותר את הבולה האפיפיורית בפומבי, ונעשה לו שימוע בידי הקיסר קרל החמישי, הוטל עליו גם חרם קיסרי. בתגובה ניסח ופרסם לותר את עיקריה הבסיסיים של הפרוטסטנטיות, ששימשו מסד לממשיכיו וגם ליריביו בתוך הזרם במאות הבאות, כולל העקרון לפיו המקרא ניתן לפירוש עצמאי ללא מסורת הכנסייה, כי הגאולה מושגת באמצעות האמונה לבדה ועוד.

בזכות תרגומו לשפה המדוברת הגרמנית של הברית החדשה מלטינית ומאוחר יותר גם של הישנה הפכו כתבי הקודש לנגישים יותר לאוכלוסייה דוברת-הגרמנית.

משפטי המכשפות של איי התעלה

משפטי המכשפות של איי התעלה (באנגלית: Channel Islands Witch Trials) היו סדרה של משפטי מכשפות באיי התעלה ג'רזי וגרנזי בין השנים 1562-1661.

מתודיזם

מתודיזם או התנועה המתודיסטית היא קבוצת קהילות נוצריות אוונגליסטיות הקשורות זו לזו. ההתחדשות המתודיסטית החלה באנגליה במאה ה-18. מקורה בקבוצת גברים, בהם ג'ון וסלי ואחיו הצעיר צ'ארלס, כתנועה בתוך הכנסייה האנגליקנית. הודות לפעילות מיסיונרית נמרצת היא התפשטה ברחבי האימפריה הבריטית, ארצות הברית ומעבר לכך. מלכתחילה פנתה התנועה לפועלים, לאיכרים עניים ולעבדים. מבחינה תאולוגית מאמינים המתודיסטים כי כל בני האדם יכולים להיגאל, בתנאי שיאמינו בישו ובהתאם לרצונו של האל. לדברי הכנסייה בשנת 2006 היא מנתה 75 מיליון חברים.

סינוד ירושלים

סינוד ירושלים או סינוד בית לחם (בספרות, Synodus Jerosolymitana או Synodus Bethlehemitica) היה ועידה כנסייתית לענייני אמונה (סינוד) שכונסה ב-1672 על ידי פטריארך ירושלים דוסיתאוס השני בכנסיית המולד בבית לחם לשם התנערות הכנסייה היוונית-אורתודוקסית מן הקלוויניזם וקביעת עיקרי האמונה המבדילים אותה מן הנצרות המערבית (הכוללת הן את הנצרות הקתולית והן את הנצרות הפרוטסטנטית). מאמר באנציקלופדיה בריטניקה, המהדורה האחת-עשרה מ-1911 קובע כי הסינוד היה "הצהרת האמונה החיונית ביותר שיצאה מן הכנסייה היוונית אורתודוקסית באלף שנה".

פנטקוסטליזם

פנטקוסטליזם (באנגלית: Pentecostalism) הוא תנועה אמונית נוצרית, חלק מ"תנועות ההתחדשות הדתית" במסגרת הנצרות האוונגליסטית הנאו-פרוטסטנטית, השמה דגש מיוחד על חוויה דתית מאוחרת הקרויה "טבילה בידי רוח הקודש" חוויה זאת היא איזכור של ירידת רוח הקודש על הנוצרים הראשונים בירושלים בחג השבועות או פנטקוסט (מעשי השליחים, ב, ל"ח). חוויה זאת הייתה ככל הנראה שכיחה בתנועות הנוצריות הראשונות.

בדומה לצורות אחרות של נאו-פרוטסטנטיזם, הפנטקוסטליזם דורש דבקות בסמכותם הבלתי מעורערת של כתבי הקודש ועל ידי ההכרח לקבל את ישו כאל מושיע אישי. לפי הפנטקסטליזם, הטבילה בידי רוח הקודש מאפשרת לנוצרי לחוות חיים מלאים ומועצמים על ידי רוח הקודש. העצמה זו כוללת שימוש במתנות רוחניות כמו הגלוסולליה - "הדיבור בלשונות" וריפוי אלוהי.

על ידי המחויבות לסמכות המקראית, למתנות הרוחניות, דומה הפנטקוסטליזם ל"תנועה הכריזמטית", שהתפתחה מוקדם יותר ונפרדה מהכנסייה הממסדית. לפחות בתקופה המוקדמת של התנועה נטו הנוצרים הכריזמטיים להישאר עדיין חברים בכנסיות אליהן השתייכו. בגלל הקרבה לתנועה הכריזמטית, לפעמים המושגים "פנטקוסטלי" ו"כריזמטי" משמשים כמלים נרדפות.

המונח "פנטקוסטליזם" מקורו ב"פנטקוסט", המילה היוונית המציינת את חג השבועות היהודי. בשביל הנוצרים, חג הפנטקוסט חוגג את ירידתה של רוח הקודש על שליחיו של ישו, בהתאם לספר "מעשי השליחים".

הפנטקוסטלים מאמינים כי תנועתם משקפת אותו סוג של כוח רוחני, סגנון עבודת האל ואותה תורה כמו בכנסייה של הנוצרים הראשונים. לכן פנטקוסטלים אחדים משתמשים בשביל תנועתם גם בשם "אפוסטולית" (של השליחים) או של "האוונגליון השלם".

פנטקוסטליזם הוא מושג רחב הכולל מגוון רחב של תפיסות תאולוגיות וארגוניות דתיות. משום כך לא קיים אף ארגון מרכזי או כנסייה יחידה שתנהל את התנועה. ישנם פנטקוסטלים טריניטרים, כלומר מאמינים בשילוש הקדוש, אך קיימים גם פנטקוסטלים אנטיטריניטרים. כנסיות פנטקוסטליות רבות מיוצגות ב"ועידה הפנטקוסטלית העולמית". במדינות מסוימות, כמו ברזיל הפנטקוסטלים קוראים לעצמם "אוונגליסטים".

פרסביטריאניזם

פְּרֶסְבִּיטֶרְיאניזם (באנגלית: Presbyterianism) הוא מונח המתייחס למספר זרמים בנצרות הדבקים במסורת התורה הקלוויניסטית, בנצרות הפרוטסטנטית, המאורגנים בהתאם לארגון ההנהגה הפרסביטריאנית הטיפוסית. התאולוגיה הפרסביטריאנית מדגישה באופן מסורתי את ריבונות האל, את כתבי הקודש כמסמך מנחה, ואת ההכרח שבחסד האל באמצעות האמונה בישו.

מקור הכנסייה הפרסביטריאנית הוא בעיקר בסקוטלנד לפני חוקי האיחוד של 1707. רוב הפרסביטריאנים באנגליה יכולים למצוא את שורשי משפחתם בסקוטלנד. אף שהפרסביטריאנים דבקים בתאולוגיה של קלווין וממשיכי דרכו, ניתן למצוא מגוון של השקפות דתיות בפרסביטריאניזם בן ימינו.

שורשי ארגון ההנהגה הפרסביטריאנית המודרנית ברפורמציה הסקוטית במאה ה-16. קהילות מקומיות מונהגות על ידי אספות המורכבות מנציגי הקהילה, גישה מועצתית הנמצאת אף ברמות אחרות של קבלת החלטות - הפרסביטר (בית הדין של זקני העדה), הסינוד, והאספה הכללית. באופן תאורטי לא קיימים בישופים בפרסביטריאניזם, אולם, בחלק מן הקהילות במזרח אירופה, ובקהילות אקומניות, פועלים בישופים. משרת זקן העדה אף היא מאפיין ייחודי לפרסביטריאניזם: אלה אנשים מתוך הקהילה, חסרי הסמכה דתית פורמלית, הנוטלים חלק בניהול הדתי של קהילתם ובתהליך קבלת ההחלטות בכל הרמות.

במאה ה-20 רבות מן הכנסיות הפרסביטריאניות לקחו חלק חשוב בתנועה האקומנית, שמטרתה להביא להבנה ולשיתוף פעולה בין הזרמים הדתיים והדתות השונות בעולם, כולל במועצה העולמית של הכנסיות. קהילות פרסביטריאניות רבות מצאו דרכים לשיתוף פעולה עם זרמים רפורמיסטיים אחרים בנצרות. חלק מן הכנסיות הפרסביטריאניות אף אוחדו עם כנסיות מזרמים אחרים, בהן כנסיות לותרניות ואנגליקניות.

קווייקרים

אגודת הידידים, הידועה יותר בשם קווייקרים (באנגלית: Quakers) היא קהילה נוצרית-דתית שנוסדה באנגליה במהלך המאה ה-17 בהשפעת האנבפטיסטים, וכמוהם לא מאמינים בתקפות טבילה בינקות.

הקווייקרים נודעו כקהילה רודפת שלום ואי-אלימות, ומאנגליה התפשטו לארצות רבות ובהן ארצות הברית, קניה ובוליביה. לפי פרסומי כנסייה פנימיים, מספר הקווייקרים בעולם נע בין 300,000 ל-400,000 איש. בארצות הברית מורגשת השפעת הקהילה במיוחד במדינת פנסילבניה (הקרויה על שם הקווייקר ויליאם פן, מייסדה).

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.