קלוד לוי-שטראוס

קלוד לוי-שטראוסצרפתית: Claude Lévi-Strauss;‏ 28 בנובמבר 190830 באוקטובר 2009)[1] היה אנתרופולוג יהודי-צרפתי, מגדולי האינטלקטואלים במאה ה-20. פיתח את הסטרוקטורליזם כשיטה להבנת החברה והתרבות האנושית.

קלוד לוי-שטראוס
Claude Lévi-Strauss
Levi-strauss 260

ביוגרפיה

לוי-שטראוס נולד בבריסל ולמד משפטים ופילוסופיה בסורבון בפריז. הוא הפסיק ללמוד משפטים וקיבל תואר בפילוסופיה ב־1931. לאחר מספר שנים של הוראה בבתי ספר תיכוניים, ב-1935 לקח חלק במשלחת תרבותית צרפתית של משרד החוץ לברזיל, שם שימש כפרופסור אורח באוניברסיטת סאו פאולו, שהוקמה. דינה דיירפוס לימדה גם היא כפרופסור אורח לאתנולוגיה. לוי-שטראוס התגורר בברזיל מ-1935 עד 1939. בתקופה זו ערך את מחקרי השדה האתנוגרפיים הראשונים שלו ביער הגשם באזור האמזונאס ובמאטו גרסו ביחד עם זוגתו ולואיז דה קסטרו פאריה, אנתרופולוג ברזילאי. חוויה זו מיסדה את זהותו כאנתרופולוג.

ב-1939 חזר לצרפת לקחת חלק במאמץ המלחמתי, אך לאחר הכניעה הצרפתית לגרמנים, נמלט לניו יורק. כמו אינטלקטואלים פליטים רבים, לימד בבית הספר החדש New School for Social Research. לצד ז'אק מאריטן, אנרי פוסיון ורומן יאקובסון, הוא היה חבר מייסד של ה-École Libre des Hautes Études, אוניברסיטה-בגלות לאקדמאים צרפתים.

מבחינות רבות היו שנות המלחמה בניו יורק שנים מעצבות ללוי-שטראוס. הקשר שלו עם יאקובסון עזר לעצב את השקפתו התאורטית (יאקובסון ולוי-שטראוס נחשבים לשני ההוגים המרכזיים שעליהם מבוסס הסטרוקטורליזם). בנוסף נחשף לוי-שטראוס גם לאנתרופולוגיה אמריקאית כפי שנלמדה על ידי פרנץ בועז באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. דבר זה נתן לעבודתו הראשונה הטיה אמריקאית ברורה, שעזרה לה להתקבל בארצות הברית. לאחר ששימש בשנים 1946 ו-1947 כנספח תרבותי לשגרירות הצרפתית בוושינגטון הבירה, חזר לפריז ב-1948. בתקופה זו קיבל את הדוקטורט שלו מהסורבון בכך שהגיש, לפי המסורת הצרפתית, תזה "קטנה" ו"גדולה". התזות היו "המשפחה והחיים החברתיים של שבט נמביקווארה האינדיאני", ו"תבניות היסוד של יחסי השארות".

החיבור "תבניות היסוד של יחסי השארות" (The Elementary Structures of Kinship) פורסם בשנה לאחר מכן ומיד הוכר כאחד מהחיבורים החשובים על יחסי שארות שפורסמו, ואף קיבל לביקורת חיובית של סימון דה בובואר, שראתה בו אמירה חשובה על מעמד האישה בחברות לא-מערביות. שם החיבור הוא משחק על כותרתו של "צורות היסוד של חיים דתיים" של דורקהיים, והוא בוחן כיצד בני אדם מארגנים את משפחותיהם, על ידי בדיקת המבנים הלוגיים שמונחים ביסוד היחסים, במקום לבדוק את תוכן היחסים. בזמן שאנתרופולוגים בריטיים כמו רדקליף-בראון טענו כי קרבת משפחה מבוססת על "מוצא" מאב קדמון משותף, לוי-שטראוס טען כי הקִרבה מבוססת על "ברית" בין שתי משפחות שנוצרת כאשר נשים מקבוצה אחת נישאות לגברים מקבוצה שנייה.

בשנות הארבעים והחמישים המשיך לוי-שטראוס לפרסם, וזכה להצלחה מקצועית מרשימה. עם חזרתו לצרפת הוא החל להיות קשור לניהול ה-CNRS וה-Musée de l'Homme (מוזיאון האדם) לפני שלבסוף קיבל את הקתדרה במחלקה החמישית של האקול פראטיק דה אוטז אטיד (École Pratique des Hautes Études), מחלקת "מדעי הדת", שראשה קודם לכן היה מרסל מוס.

לוי-שטראוס היה מוכר באותה תקופה רק בחוגים אקדמאיים, אך ב-1955 הוא נעשה לאחד מהאינטלקטואליים הידועים ביותר בצרפת כשפרסם את "Tristes Tropiques" (תוגת הטרופיקה). ספר זה היה בעיקרו יומן מסע המפרט את חוויותיו בברזיל בשנות השלושים, אך לוי-שטראוס שילב פרוזה מעולה, מחשבה פילוסופית עמוקה, ובחינה אתנוגרפית של הדוגמה האמאזונית, וכך יצר עבודת אמנות. מארגני פרס גונקור היוקרתי הצטערו כי אינם יכולים להעניק לו את הפרס מכיוון שהספר, מבחינה טכנית, אינו יצירת בדיון.

לוי-שטראוס מונה להיות יושב-ראש הקתדרה לאנתרופולוגיה חברתית בקולז' דה פראנס ב-1959. בערך באותו הזמן פרסם את "אנתרופולוגיה סטרוקטורלית" (Structural Anthropology), אוסף של מאמריו שסיפק גם דוגמאות וגם תוכניות מחקר של סטרוקטורליזם. יחד עם בניית היסודות לתוכנית אינטלקטואלית זו, הוא החל לייסד גם סדרת מוסדות על מנת לבסס את האנתרופולוגיה כדיסצפלינה בצרפת, כולל המעבדה לאנתרופולוגיה חברתית, שם הוכשרו תלמידים חדשים, שפרסמו את מחקריהם בכתב עת חדש, "האדם" (l'Homme).

ב-1962 פרסם את "החשיבה הפראית" (Pensée Sauvage), ספר שרבים מחשיבים כחיבורו החשוב ביותר. חציו הראשון מפתח את התאוריה של לוי-שטראוס על תרבות ומחשבה, בעוד שהחלק השני מרחיב את התאוריה הזו לתאוריה של היסטוריה ושינוי חברתי. החלק הזה של הספר הכניס את לוי-שטראוס לוויכוח ער עם ז'אן פול סארטר על טבע הבחירה החופשית. מצד אחד, הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית של סארטר חייבה אותו לעמדה שבני אדם חופשיים לפעול כפי שהם חפצים. מצד שני, סארטר היה גם שמאלן שהיה מחויב לרעיון שבני אדם מאולצים על ידי אידאולוגיות שבעלי העוצמה כופים עליהם. לוי–שטראוס הציג את הגישה הסטרוקטיאליסטית שלו לפעולה אישית כניגוד לסארטר. הדים של הוויכוח הזה בין סטרוקטיאליזם לאקזיסטנציאליזם עתידים היו לספק השראה לעבודתם של מחברים צעירים כמו פייר בורדייה.

כמו כן פיתח לוי-שטראוס בספרו זה את ההשוואה בין "בריקולר" ל"מהנדס". בהשוואה לאומן האמיתי, שאותו מכנה לוי-שטראוס מהנדס, הבריקולר מיומן במשימות רבות ובהרכבה מחודשת של דברים קיימים, תוך שהוא מתאים את הפרויקט שלו למלאי מוגבל של חומרים וכלים שעומד לרשותו. המהנדס ממוקד לעומתו בפרויקט בכללו, תוך שהוא הוגה, יוצר ומגייס את כל החומרים והכלים הדרושים להשלמת הפרויקט שלו. הבריקולר מדמה את "המוח הפראי" והמהנדס את המוח המדעי. לוי-שטראוס אומר כי יקומו של הבריקולר מסוגר, והוא נאלץ לעיתים קרובות להסתדר עם מה שקיים סביבו בהישג יד, ואילו היקום של המהנדס פתוח כיוון שהוא מסוגל ליצור כלים וחומרים חדשים. אולם שניהם חיים בתוך מציאות מוגבלת, ולכן, בדומה לבריקולר, גם המהנדס נאלץ לשקול לעשות שימוש במערכות קודמות של ידע תאורטי ומעשי.

בשנת 1963 הוא הזמין את ז'ורז' דוורה, אנתרופולוג ידוע ממוצא יהודי-הונגרי ללמד בבית הספר הגבוה למדעי החברה בפריז.

כשהוא מפורסם בכל העולם, לוי-שטראוס העביר את החצי השני של שנות השישים כשהוא עובד על הפרויקט הגדול שלו, מחקר בעל ארבעה כרכים ששמו "מיתולוגיות" (Mythologiques). בספר זה, לוי-שטראוס לקח מיתוס יחיד מהקצה של צפון אמריקה, ועקב אחרי הווריאציות שלו מקבוצה לקבוצה, דרך אמריקה המרכזית, ועד לחוג הארקטי, וכך עקב תפוצת המיתוס מצד אחד של היבשת לצד השני. הוא עשה זאת באופן סטרוקטואליסטי טיפוסי, כשהוא בוחן את היחסים בין האלמנטים של הסיפור במקום להתמקד בתוכן הסיפור עצמו. בעוד ש"חשיבה פראית" היה הצגה של התאוריה הרחבה של לוי-שטראוס, "מיתולוגיות" היה דוגמה מורחבת של ניתוח. הספר מפורט וארוך מאוד, ולמרות היותו יצירת המופת שלו, הוא נקרא פחות מ"חשיבה פראית" הנוח יותר לקריאה.

לוי-שטראוס סיים את כתיבת הכרך האחרון של "מיתולוגיות" ב-1971, נבחר כחבר האקדמיה הבריטית ב-1966, הוא נבחר לאקדמיה הצרפתית ב-1973, הכבוד הגדול ביותר לאינטלקטואל בצרפת. הוא קיבל את פרס ארסמוס ב-1973 וב-2003 - את פרס מייסטר-אקהרט לפילוסופיה. הוא קיבל כמה דוקטורטים לשם כבוד מאוניברסיטאות כמו אוקספורד, הרווארד, וקולומביה, ואת אות לגיון הכבוד מהדרגה הגבוהה ביותר. אף שפרש לגמלאות, הוא המשיך לפרסם מפעם לפעם מחשבות על אמנות, על מוזיקה ועל שירה, וכן ריאיונות וזיכרונות מתקופות מוקדמות יותר בחייו.

דעות תאורטיות

Levi-strauss-by-pablo-secca
דיוקן של קלוד לוי-שטראוס

הדעות התאורטיות של לוי-שטראוס מוצגות ב"אנתרופולוגיה סטרוקטורלית" (1958). הוא רואה את התרבות כמערכת של תקשורת סימבולית, שיש לחקור אותה באמצעים שמשתמשים בהם בדיון ברומנים, בנאומים פוליטיים, בספורט ובקולנוע.

החשיבה שלו קלה יותר להבנה כאשר מבינים אותה על רקע התאוריה החברתית של הדור הקודם. הוא כתב על הקשר הזה במשך עשורים רבים.

העדפה של הסברים "פונקציונאליים" שלטה במדעי החברה מתחילת המאה ועד לשנות החמישים, כלומר, אנתרופולוגים וסוציולוגיים ניסו להסביר את מטרתו של מוסד או מעשה חברתי. הקיום של דבר הוסבר אם הוא מילא תפקיד, או פונקציה. האלטרנטיבה המשמעותית היחידה לסוג כזה של ניתוח היא ההסבר ההיסטורי, המסביר את העובדה החברתית בכך שהוא מתאר כיצד הוא התפתח ונעשה קיים.

אולם, הרעיון של פונקציה חברתית התפתח בשני כיוונים שונים. האנתרופולוג האנגלי אלפרד רדקליף-בראון, שקרא והעריך את חיבוריו של הסוציולוג הצרפתי אמיל דורקהיים, טען כי מטרת המחקר האנתרופולוגי היא למצוא את הפונקציה הקולקטיבית, כלומר, למשל, מהי התרומה למערכת החברתית ככלל, של אמונה דתית או של מערכת של חוקים לגבי נישואין. הרקע לגישה זו היה הרעיון הישן, שהתרבות התפתחה בשלבים מהפרימיטיבי למודרני, ובכל מקום באותו אופן. כל הפעולות בחברה מסוימת יהיו, לפיכך, דומות, ולוגיקה פנימית תגרום להם להתפתח משלב אחד לשני. באופן זה, ניתן לראות את החברה כאורגניזם, שחלקיו פועלים יחד כחלקי גוף.

הגרסה המשפיעה יותר של פונקציונליזם, של ברוניסלב מלינובסקי, תיארה את סיפוק צורכי היחיד, שהאדם מקבל מההשתתפות במנהג כלשהו.

בארצות הברית, שם האנתרופולוגיה עוצבה על ידי פרנץ בועז, שחונך בגרמניה, ההעדפה הייתה לתיאורים היסטוריים. בגישה זו היה בעיות ברורות, ולוי-שטראוס משבח את בועז על כך שהוא עמד כנגדם בהגינות.

פעמים רבות, מידע היסטורי אינו זמין בתרבויות שאינן כותבות ועל האנתרופולוג להשלים את המידע, על ידי השוואה לחברות דומות, והתבססות על תאוריות חסרות בסיס ראייתי, הרעיון הישן של שלבים אוניברסליים של התפתחות או הטענה כי נקודות דמיון תרבותיות מגיעות ממגע בעבר בין התרבויות. בועז הגיע למסקנה כי אין דגם כללי של התפתחות חברתית שניתן להוכיח אותו; לפיכך, אין היסטוריה, אלא רק היסטוריות.

ישנן שלוש שאלות שכל אסכולה צריכה לענות עליהן בעניינים אלו: באיזה סוג ראיות להשתמש? האם להדגיש את הפרטים של כל תרבות, או לחפש את התבנית הכללית שביסוד של כל התרבויות? ומה עשוי להיות המקור של התבנית הכללית הזו, ההגדרה של הכלליות האנושית.

מדענים מכל מדעי החברה תמיד הסתמכו על מחקרים בין-תרבותיים. תמיד היה צורך להשלים את המידע מחברה אחת במידע מחברות אחרות. לפיכך, מושג כלשהו של טבע אנושי כללי היה טבוע ביסוד של כל גישה.

ההבדל בין הגישות הוא, אם כן: האם העובדה החברתית קיימת מפני שהיא פונקציונלית לחברה ככלל או מפני שהיא פונקציונלית לאדם היחיד? האם הדברים המשותפים לכל התרבויות קיימים בגלל צרכים ארגוניים של החברה, שצריך למלא אותם בכל מקום, או בגלל צרכים של האישיות הפרטית?

עבור לוי-שטראוס, הבחירה הייתה בחברה הכללית. כלל היה לו להראות את חוסר העקיבות והחשיבות של התיאורים האישיים. מלינובסקי טען, לדוגמה, שאמונות מאגיות נוצרות כאשר אנשים מרגישים צורך בשליטה על אירועים שבהם התוצאות אינן ידועות. הוא מצא תמיכה לטענה זו באיי טרוברייאנד, בטקסים שקיימים סביב הפלות ואריגה. אך באותם השבטים, אין שום מאגיה שקשורה לעשיית סירים מחמר, אף שעיסוק זה אינו יותר בטוח מזה של אריגה. חוץ מזה, הסברים אלה פעמים רבות מסופקים אד-הוק; קל מאוד להציג את התכונה האנושית הנצרכת כשצריך אותה.

אך גם השיטה הרגילה של פונקציה קבוצתית אינה פועלת. בחברות שונות עשויים להיות מוסדות שונים, שדומים מבחינות מסוימות אך משרתים פונקציות שונות. תרבויות שבטיות רבות מחלקות את השבט לשתי קבוצות ומקיימות חוקים מסובכים על איך מותר לשתי הקבוצות להתנהג זו כלפי זו. אך השאלה מה בדיוק מותר להם לעשות, וגם ההגדרות של כל קבוצה, שונות משבט לשבט. גם לא ניתן לומר שחלוקה לשתיים הכרחית לקיום של ארגונים באופן אוניברסלי, שכן יש שבטים רבים ששורדים ללא חלוקה זו.

עבור לוי-שטראוס, השיטות של הבלשנות נעשו למודל לכל ההבנות של החברה. האנלוגיות שלו הן בדרך כלל מהפונטיקה (אם כי מאוחר יותר, גם ממוזיקה).

"ניתוח מדעי צריך להיות אמיתי, מפשט, ומסביר", הוא אומר (ב"אנתרופולוגיה סטרוקטורלית"). ניתוח פונמי מגלה תכונות אמיתיות, מבחינת זה שדוברי השפה יכולים להכיר ולהגיב עליהם. כמו כן, הפנום הוא הפשטה מהשפה; הוא לא רק קול, אלא קטגוריה של קול המוגדרת על ידי חוקים המיוחדים לשפה.

בחקירה של מערכות קירבה שהוא עסק בהם, האידיאל הזה של הסבר איפשר לו ארגון של המידע שבידו. המטרה הכללית הייתה לגלות מדוע יחסי משפחה וקירבה כה שונים בשבטים דרום אמריקאיים שונים. בקבוצה אחת, לדוגמה, לאב יהיה שליטה הדוקה על הבן, ואילו בקבוצות אחרות, אח האם הוא שיהיה לו את היחס הזה עם הבן, ואילו היחס של האב יהיה רגוע.

הצליחו להגיע לכמה דגמים חלקיים. היה קשר הופכי בין היחס שבין האם והאב, ליחס שבין האב והבן; לדוגמה, אם לאם היה מעמד חברתי שליט ויחסה לאב היה פורמלי, אז לאב בדרך כלל היה קשר קרוב עם בנו. אך העדויות על תבניות אלה לא היו מוחלטות וממצות.

צורה אחת למצוא מאפיין מארגן כללי הוא להציב את כל העמדות במערכת המשפחתית בסולמות בכמה ממדים. לדוגמה, האב זקן מהבן, האב יצר את הבן, האב הוא באותו מין כמו הבן, וכן הלאה; הדוד הוא זקן ובאותו מין כמו הבן, אך לא יצר אותו, וכן הלאה. ייתכן כי בחינה כללית ומדוקדקת של מאפיינים כאלה תוכל להביא לתבנית כלשהי.

אך לוי-שטראוס טען כי סוג הניתוח הזה הוא "אנליטי רק למראית עין". התוצאה שלו היא טבלה, שקשה יותר להבינה מאשר את המידע ההתחלתי, ושמבוססת על הגדרות שרירותיות (האב גדול מהבן, אך החוקר הוא שמחליט שדבר זה מסביר את יחסיהם). לבד מכך, השיטה לא מסבירה דבר, כי היא מספרת רק הסברים טאוטולוגיים – אם גיל הוא דבר חשוב, הוא מסביר את היחסים. והיא לא מסבירה את מקור המבנה.

פתרון טוב יותר לבעיה יהיה למצוא יחידה בסיסית של קירבה, שיכולה להסביר את כל הוואריאציות. היחידה תצטרך להיות אשכול של ארבעה תפקידים – אח, אחות, אב, בן. אלה הם התפקידים הקיימים בכל חברה שיש בה טאבו על גילוי עריות. אח יכול לתת את אחותו למשפחה אחרת, והיא תשיב לו בכך שהבן שלה יאפשר לאחותו להתחתן מחוץ למשפחה. המטרה הכללית היא שתהיה כמות מספקת של נשים על מנת לשמור על כך שהשבטים יהיו מקושרים בשלווה.

בלי קשר לנכונותו, הסבר זה מראה את האיכויות של המחשבה הסטרוקטורליסטית. אף על פי שלוי-שטראוס מדבר על כך שהוא מתייחס לתרבות כתוצר של אקסיומות שנמצאות בבסיסה, הוא מעוניין במידע האובייקטיבי של המחקר בשטח. הוא מציין, כי אפשרי שתהיינה יחידות בסיסיות אחרות של קירבה; אחות, אח האחות, אשת האחות, בת; אך אין דוגמאות בעולם האמיתי של יחסים שניתן להגיע אליהם מיחידות אלה.

המטרה של ההסבר הפונקציונאליסטי היא לארגן את המידע האמיתי באופן הפשוט והאפקטיבי ביותר. כל מדע, הוא אומר, הוא או סטרוקטורליסטי או רדיוקציוניסטי. כשהוא ניצב כנגד עניינים כמו טאבו גילוי העריות, אנו עומדים בפני הגבול של מה שהאנושות עד כה הסכימה לו. ניתן לחשוב על סיבה ביולוגית כלשהי שמונחת בבסיסו, אך מבחינת הסדר החברתי, הטאבו הוא פשוט עובדה, והמדען החברתי יכול לעבוד רק עם היחסים החברתיים העולים ממנו.

החיבורים המאוחרים יותר של לוי-שטראוס יותר שנויים במחלוקת, בין השאר משום שהם עוסקים בנושאים של דיסציפלינות אחרות. הוא האמין כי החיים המודרניים וכל ההיסטוריה מיוסדים על אותם הקטגוריות שהוא גילה בברזיל. לדוגמה, הוא משווה בין אנתרופולוגיה לסדרתיות מוזיקלית ומגן על גישתו ה"פילוסופית". הוא גם הצביע על כך שהראייה המודרנית של תרבויות פרימיטיביות היא פשטנית בכל שהיא לא נותנת להן היסטוריה. הקטגוריות המיתולוגיות משקפות את השינויים שקרו בחברות אלה – הפסד במלחמה, הגירה, גלות.

הוא דגל בהבנה של החיים האנושיים כקיימים בו-זמנית בשני קוי זמן: באירועים ההיסטוריים ובמחזורים ארוכים, שבכל אחד מהן תבניות בסיסיות של מיתוסים הן דומיננטיות. במובן זה, דעותיו דומות לאלה של פרננד ברודל, ההיסטוריון של הים התיכון וה"תקופה הארוכה" ("'la longue durée"), הטוען כי יש להבין את ההיסטוריה במחזורים ארוכים של מאות שנים לפחות.

מספריו שתורגמו לעברית

ספרי לוי-שטראוס לפי סדר יציאתם לאור בעברית:

  • ‫החשיבה הפראית, תרגמה אליה גילדין, ספרית פועלים, ספרי דעת זמננו, מרחביה ותל אביב, תשל"ג.
  • ‫הטוטמיזם היום, תרגם אבנר להב, הוצאת רסלינג, תל אביב, 2003.
  • מיתולוגיות, חלק ראשון: ‫הנא והמבושל, תרגם יותם ראובני, הוצאת נמרוד, תל אביב, 2004.
  • מיתולוגיות, חלק שני: ‫מדבש לאפר, תרגם יותם ראובני, הוצאת נמרוד, תל אביב, 2004.
  • מיתולוגיות, חלק שלישי: ‫מוצא נימוסי השולחן, תרגם יותם ראובני, הוצאת נמרוד, תל אביב, 2005.
  • מיתולוגיות, חלק רביעי: ‫האדם העירום, תרגם יותם ראובני, הוצאת נמרוד, תל אביב, 2005.
  • ‫גזע, היסטוריה, תרבות, תרגם אמוץ גלעדי, הוצאת רסלינג, תל אביב, 2006.
  • ‫מיתוס ומשמעות, תרגם נמרוד בר עם, הוצאת בבל, תל אביב, 2010.
  • במחוזות טרופיים נוגים, תרגמה קולט בוטנר, הוצאת כרמל, 2015.

פרסים

בשנת 1986 זכה קלוד לוי שטראוס בפרס נונינו הבינלאומי.

קישורים חיצוניים

עם מות

הערות שוליים

  1. ^ Claude Lévi-Strauss, 100, Dies; Altered Western Views of the ‘Primitive’ באתר הניו יורק טיימס
28 בנובמבר

28 בנובמבר הוא היום ה-332 בשנה, בשבוע ה-49 בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 33 ימים (32 בשנה מעוברת).

30 באוקטובר

30 באוקטובר הוא היום ה-303 בשנה (304 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 62 ימים.

אופוזיציה בינארית

בתאוריה ביקורתית אופוזיציה בינארית היא צמד ניגודים. דוגמאות בולטות הן: חיים ומוות, אור וחושך, לבן ושחור, גבר אישה וכדומה. תפיסה זו מאפיינת בעיקר את הוגי הזרם הסטרוקטורלי.

על פי תאורטיקנים מסוימים, הבולט שבהם קלוד לוי שטראוס, כל האפיסטמולוגיה האנושית מבוססת על ניגודים בינאריים, כך שלבני אדם אין דרך אחרת לתפוס את המציאות אלא כסדרה של ניגודים. את ההשראה להנחה זו לקח לוי שטראוס מחקר המוח, שהראה כי עקרון הפעולה של נוירונים (תאי עצב) במוח מאפשר רק שני מצבים: פעולה וחוסר פעולה. מכאן הסיק כי תפיסת המציאות על ידי האדם מאופיינת בסיווג מושגים שונים כהנגדות.

אמין מעלוף

אמין מעלוף (בערבית: أمين معلوف, נולד ב-25 בפברואר 1949 בביירות) הוא סופר לבנוני-צרפתי. הוא נבחר לאקדמיה הצרפתית ב-23 ביוני 2011 למקום ה-29 והחליף את קלוד לוי-שטראוס.

אנתרופולוג

אנתרופולוג הוא מדען העוסק בענף האנתרופולוגיה, קרי מדען החוקר את ההתנהגות האנושית בהקשרה התרבותי והחברתי. מאחר שהדיסציפלינה האנתרופולוגית חוקרת את האדם כחלק מהתרבות בה הוא חי, ניתן לומר כי האנתרופולוג חוקר תרבויות.

האנתרופולוגים הראשונים חקרו תרבויות שהיו רחוקות וזרות להם, בעיקר שבטים וחברות פשוטות באפריקה ובצפון ודרום אמריקה. לאחר מלחמת העולם השנייה החלו אנתרופולוגים רבים לחקור גם תרבויות קרובות יותר לתרבות ממנה באו. כמחצית ואף יותר מעבודות השדה האנתרופולוגיות בשנות החמישים והשישים, נערכו בקהילות כפריות קטנות במדינות מודרניות או מתפתחות. בשנים שלאחר מכן החלו אנתרופולוגים רבים לחקור בשכונות עירוניות, בהרבה מקרים בשכונות עירוניות של התרבות ממנה בא האנתרופולוג עצמו.

כיום האנתרופולוגים חוקרים תרבויות זרות ומוכרות כאחד, כאשר כל שדה מחקר - זר או מוכר - מציג בפני האנתרופולוג יתרונות וחסרונות שונים.

כלי המחקר הראשי של האנתרופולוג, הוא האנתרופולוג עצמו. האנתרופולוג צופה, משתתף ומשתדל לחוות את שדה המחקר גם דרך העיניים של הנחקרים. האנתרופולוגים הקדימו בכך את שאר החוקרים במדעי החברה בהיותם החלוצים שחקרו בשיטות מחקר איכותניות שאינן מתבססות על מחקר כמותני.

אנתרופולוגים ידועים:

פרנץ בועז

ברוניסלב מלינובסקי

אלפרד רדקליף-בראון

מרגרט מיד

קליפורד גירץ

קלוד לוי שטראוס

מרי דאגלס

ויקטור טרנר

מקס גלקמן

ג'יין גודול

אקול פראטיק דה אוטז אטיד

אֵקוֹל פְּרָאטִיק דֶה אוֹטְז אֵטִיד (בצרפתית: École pratique des hautes études; בית הספר היישומי ללימודים גבוהים; ידועה בראשי-התיבות EPHE) היא אוניברסיטה בצרפת. היא ממוקמת בתוך מבנים אוניברסיטאיים שונים, בפריז ובערים שונות כמו בורדו, מרסיי, ליון, גרנובל, דיז'ון ואף במוּרֵאה (פולינזיה הצרפתית).

אתנוגרפיה

אֶתְנוֹגְרַפְיָה (מיוונית: ἔθνος "אתנוס" - אומה, עם ו-γράφω "גראפו" - אני כותב) היא תיאור איכותי של תופעות בחברה האנושית, על-סמך עבודת שדה. אתנוגרפיה היא שיטת מחקר הוליסטית המחזיקה בדעה כי מרכיביה של מערכת, בהכרח אינם יכולים להיות מובנים באופן מלא ומדויק כאשר הם מוצגים ונחקרים באופן בלתי-תלוי האחד בשני. לסוגה יש מקורות היסטוריים כמו-גם פורמליים, ביומני-מסע ובדוחות משרד קולוניאליים. מספר מסורות אקדמיות, בעיקר הקונסטרוקטיביסטית והרלטיביזם הדוגמתי, גרסו כי האתנוגרפיה היא שיטת מחקר לגיטימית לחלוטין.

בריקולאז'

בריקולאז' (מצרפתית Bricolage; עבודות בית או "הטלאה") הוא מונח המאגד במקור את כל סוגי העיסוקים הלא מקצועיים המתבצעים באופן מאולתר וחובבני, והקשורים ליצירה, שיפור, תיקון ותחזוקה של דברים חומריים. המונח שאול מהפועל הצרפתי "Bricoler" (בריקולה) - לנסות לתקן.

במונח נעשה שימוש מושאל לתיאור של טכניקה פוסטמודרניסטית למחזר באופן יצירתי דברים 'מן הגורן ומן היקב', משאריות ומעודפים. טכניקה זו יכולה לבוא לידי ביטוי במגוון תחומים, כגון אמנות חזותית, עיצוב תעשייתי, מוזיקה, ארכיטקטורה, פילוסופיה, ואף בבלשנות. לפי חוקר התרבות והתקשורת דוד גורביץ, הבריקולר הוא "מהנדס חובב, המתקין יצירה שמורכבת מאובייקטים קודמים שזהותם לא טושטשה. המוצג החדש אינו חותר להומוגניות כי אם להבלטת הזיכרון של חומריו הראשוניים".ניתן לראות דוגמאות לבריקולאז' בשימוש שנעשה בפאנק בסיכות ביטחון בתור עגילים או בשימוש בצלבי קרס לשם פרובוקציה, ללא כוונת הזדהות עם הנאציזם. גם שרשראות הזהב הכבדות שנושאים עליהם כוכבי היפ הופ כסימן למעמד חברתי מסוים הוא סוג של בריקולאז'.

הראשון שטבע את המונח בתחום מדעי החברה היה האנתרופולוג קלוד לוי-שטראוס, שהציג בשנת 1962 את הקונספט שלו על "החשיבה הפראית" ("לקחת ולחבר יחד מכל הבא ליד"). עבורו בריקולאז' הוא ריאקציה של "האדם הפרימיטיבי" לחשיבה המערבית סביבו, שמאפשרת לו להסביר את העולם לעצמו ולהשתלב בו.

גם בבלשנות נכנס המונח לשימוש, בין היתר במשמעות של שפת נוער שסימן ההיכר שלה הוא "התעסקות שובבה עם סגנונות דיבור שונים".

דינה דרייפוס

דינה דרייפוס (בצרפתית: Dina Dreyfus; ‏1 בפברואר 1911, מילאן – 25 בפברואר 1999, פריז), הידועה גם בשם דינה לוי-שטראוס (Dina Levi-Strauss), הייתה אתנולוגית, אנתרופולוגית, סוציולוגית ופילוסופית צרפתייה, שערכה מחקרים תרבותיים בדרום אמריקה, לימדה באוניברסיטת סאו פאולו בברזיל ובסורבון בפריז. בזמן שהותה בברזיל, ייסדה את החברה האתנולוגית הראשונה בברזיל ביחד עם המשורר והמוזיקולוג מריו דה אנדראדה (Mário de Andrade). אחרי מלחמת העולם השנייה, החזיקה בתפקידי מפתח במערכת החינוך הצרפתית.

ז'אן טירול

ז'אן טירול (צרפתית: Jean Tirole; נולד ב-9 באוגוסט 1953) הוא כלכלן צרפתי, פרופסור באוניברסיטת טולוז ומכהן בה כיו"ר מועצת המנהלים של הקרן על שם ז'אן-ז'אק לפון (Fondation Jean-Jacques Laffont-TSE). טירול הוא מהחוקרים הבולטים בתחום הארגון התעשייתי, תורת המשחקים, בנקאות, כלכלה התנהגותית וכלכלת מידע, מחברם של ספרי לימוד פופולריים ומעל 160 מאמרים אקדמיים. טירול הוא מהכלכלנים המצוטטים והמשפיעים ביותר בעולם.טירול הוא חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2014.

טקסונומיה

טַקְסוֹנוֹמְיָה (מיוונית – τάξις: סידור; νόμος: שיטה, חוק) היא סיווג שיטתי של עצמים מאותו תחום. הסיווג הנפוץ ביותר הוא מדרגי (הירארכי), אולם ייתכן גם סיווג שמרשה יחסים יותר מורכבים או פחות מורכבים בין הדברים הממוינים. למשל, סיווג מכונית גם כרכב קרקעי וגם כרכב ממונע; או סיווג של צמחים לפי צבע פרחיהם, המקובל במגדירי צמחים עממיים.

לואי אלתוסר

לואי פייר אלתוסר (בצרפתית: Louis Pierre Althusser‏; 16 באוקטובר 1918 – 22 באוקטובר 1990), פילוסוף מרקסיסט צרפתי.

אלתוסר נולד באלג'יר ולמד באקול נורמל סופרייר שבפריז, שם הפך לאחר שנים למורה נערץ לפילוסופיה. הוא היה דמות אקדמית בולטת בקרב המפלגה הקומוניסטית הצרפתית, ואחד התאורטיקנים המרקסיסטיים החשובים של המאה ה-20. בהגותו קרא תיגר על החשיבה המרקסיסטית האורתודוקסית, ושינה את הנחות היסוד שלה לגבי חברה, היסטוריה, אידאולוגיה, מדינה והסובייקט. אלתוסר נחשב לאחד התורמים המרכזיים למהפך הסטרוקטורליסטי שאירע בהגות הצרפתית בשנות ה-60, יחד עם קלוד לוי-שטראוס, ז'אק לאקאן ומישל פוקו, כתגובת נגד לאופנה האקזיסטנציאליסטית.

מיתולוגיה

מיתולוגיה (מיתוס) היא אגדת קדומים, המספרת על בריאת העולם, חזיונות הטבע, אוסף האגדות הקשורות במסורות הקדומות של עם והעוסקות בעיקר בעלילותיהם של אלים וגיבורים.

סטרוקטורליזם

סְטרוּקְטוּרָליזם (על פי האקדמיה ללשון: תורת המִבניות) הוא זרם מחשבה אינטלקטואלי שהגיע לשיאו בשנות ה-60 של המאה ה-20, בעיקר בצרפת. ניתן לסמן את תחילת הסטרוקטורליזם כבר בשנות ה-20, כאשר חוקר השפה רומן יאקובסון שייסד את "אסכולת פראג", קרא לחבריה "סטרוקטורליסטים". בין הראשונים להשתמש במודל הסטרוקטורליסטי לעבודות בתחומים אחרים היו האנתרופולוג קלוד לוי-שטראוס ומבקר הספרות רולאן בארת.

על פי הסטרוקטורליזם, לא ניתן לתת משמעות לתופעות או אובייקטים ללא התייחסות למבנים (סטרוקטורות) שבתוכם תופעות אלה קורות או אובייקטים אלה נוצרים ומתפקדים. כל אובייקט, תופעה או אירוע שייכים למכלול שכל אלמנט בו מקיים יחס כלשהו עם האלמנטים האחרים. כל אלמנט חסר משמעות כשלעצמו - הוא מוגדר רק ביחס לאלמנטים אחרים במערכת ורק מתוקף מערכת יחסים זו נקבעת משמעותו. מבנים, או מכלולים אלה, נוצרים על ידי התודעה האנושית ומותנים בדרך בה היא קולטת את העולם ומארגנת את התנסותה בו. מכאן נובע שהמשמעות אינה מהות הטבועה בתוך הדברים, אלא מיוחסת להם על ידי התודעה האנושית. בכל תחום ידע הסטרוקטורליסטים מנסים לתפוס ולתאר את המבנה העומד בבסיסו ואת השינויים שיכולים להתחולל בו. הסטרוקטורליזם מניח כי קיים מבנה משותף הן לחוקר והן למושאי מחקרו, מבנה המאפשר לחוקר להחיל את שיטת העבודה הסטרוקטורליסטית על תופעות שונות ממגוון רחב של תחומים ותרבויות.

פילוסופיה קונטיננטלית

פילוסופיה קונטיננטלית הנה מונח שניתן במקורו על ידי פילוסופים מהעולם דובר האנגלית, בעיקר אלו שעסקו בפילוסופיה אנליטית, כדי לתאר מגוון מסורות פילוסופיות שמקורן באירופה היבשתית (כלומר, שאינה כוללת את בריטניה). מקורן של רוב מסורות אלו הוא בגרמניה ובצרפת.

המונח כללי ומעורפל למדי, והוא כולל למעשה את רוב זרמי המחשבה הפילוסופית מהמאה ה-20 שאינם חלק מהפילוסופיה האנליטית. בין השאר, המונח כולל את זרמי המחשבה הבאים:

פנומנולוגיה של אדמונד הוסרל ומוריס מרלו-פונטי

אונטולוגיה פונדמנטאלית של מרטין היידגר

ביקורת גנאלוגית של פרידריך ניטשה ומישל פוקו

פסיכואנליזה של זיגמונד פרויד וז'אק לאקאן

אקזיסטנציאליזם של מרטין היידגר, אלבר קאמי וז'אן פול סארטר

הזרמים השונים של המרקסיזם (קרל מרקס, לואי אלתוסר, אסכולת פרנקפורט, יורגן הברמס)

הסטרוקטורליזם של מדעי החברה שפתחו קלוד לוי-שטראוס, לואי אלתוסר, פייר בורדייה, ז'ורז' דומזיל ומישל סר

ביטויים שונים של הגות פוסט-מודרניסטית (ז'אן-פרנסואה ליוטר, מישל פוקו, ז'אק דרידה)

פוסט-סטרוקטורליזם (ז'יל דלז, ז'אק דרידה, מישל פוקו, עמנואל לוינס, ג'וליה קריסטבה)

הסוציולוגיה של פייר בורדייה

הרמנויטיקה מבית מדרשם של האנס גאורג גדמר ופול ריקר

דקונסטרוקציה של ז'אק דרידה ובעקבותיו פול דה מאן

סמיולוגיה וסמיוטיקה שפתחו פרדינן דה סוסיר ואחריו רולאן בארת

ביקורת הספרות

ביקורת תרבות

תאוריות פמיניסטיותהמונח נמצא בשימוש בעיקר אצל פילוסופים לא-אירופאים או במחלקות ללימודים הומאניים לשם תיאור פעילות הנבדלת מהפילוסופיה האנליטית, ומההגות אשר עוסקת במדעים מדויקים, כגון מדעי-האדם, מדעי החברה,אסתטיקה, ספרות, או בתאוריות באדריכלות, קולנוע ותקשורת.

הבחנה "אנליטי/קונטיננטלי" מקורה יותר בהבדל סוציו-תרבותי בין היבשת האירופאית והארצות דוברות האנגלית, ולאו דווקא בהבדלים במסורת הפילוסופיות, שהרי פילוסופים חשובים רבים מהמסורת האנליטית היו אירופאים דוברי גרמנית (איתם ניתן למנות את לודוויג ויטגנשטיין, קארל פופר, הנס רייכנבך, קארל המפל וכן את מי שנחשב למייסד הזרם האנליטי, גוטלוב פרגה).

באופן כללי, הפילוסופים הקונטיננטליים טוענים נגד הפילוסופים האנליטיים כי הם מקבלים ומשתמשים באופן נאיבי בנקודת מבט מדעית ופורמליסטית, מבלי לחקור בצורה מספקת את הנחותיה המקדימות. הפילוסופים האנליטיים מאשימים את הפילוסופים הקונטיננטליים בעיסוק בפרשנות במקום בהבהרת בעיות פילוסופיות.

פרס ארסמוס

פרס ארסמוס הוא פרס המוענק מדי שנה על ידי הקרן ההולנדית פראמיום ארסמיום (מילולית, בלטינית, "הפרס הארסמי"), אשר הוקמה בשנת 1958 על ידי הנסיך ברנרד. הוא מוענק לאישים ומוסדות שתרמו תרומה משמעותית לתרבות או לחברה באירופה. הפרס מלווה במענק כספי על סך 150,000 יורו. הפרס קרוי על שמו של המלומד ההולנדי בן הרנסאנס, ארסמוס מרוטרדם.

קולז' דה פראנס

הקולז' דה פראנס (צרפתית: Collège de France) הוא מוסד מחקר גבוה שמקום מושבו ברובע החמישי (הרובע הלטיני) בפריז, מעברו השני של הקמפוס ההיסטורי של הסורבון, במפגש הרחובות סן-ז'אק (rue Saint-Jacques) ו"רו-דז-אקול" (rue des Ecoles).

שטראוס

שטראוס (Strauss) הוא שם משפחה של גרמנים ושל יהודים אשכנזים שמקורו בגרמנית. משמעות השם בגרמנית עתיקה היא כנראה מאבק, ובמודרנית זר פרחים וכן יען.

האם התכוונתם ל...

תורת הספרות

תורת-הספרות הוא שם כולל לתאוריות שונות על אודות הספרות, אופני הפרשנות שלה ואופיה האונטולוגי.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.