קירטון

קירטון הוא סלע משקע ביוכימי, פריך, לבן ונקבובי. זהו סלע הקרוב לאבן גיר ומורכב כמוהו מהמינרל קלציט, אך בשונה מהגיר אינו בעל מבנה גבישי.

Nitzana chalk curves (2), Western Negev, Israel
תצורות קירטון בחמוקי ניצנה, על גבול ישראל סיני.
The Needles
"המחטים" - חלק מתצורות הקירטון בדרום אנגליה

תכונות

  • הקירטון נבנה משלדים גיריים של יצורים זעירים. היצורים הנפוצים בקירטון הם הקוקליטים (סוג של אצה היוצרת לוחות גיר דקים) והפורמיניפרים (סוג של יצור חד-תאי). בחלק מסלעי הקירטון בארץ מהווים הקוקליטים 75% מהסלע, אלא שבשל גודלם (בין אלפית לשתי אלפיות המילימטר) ניתן לראותם במיקרוסקופ האלקטרונים בלבד. לעומת זאת, את הפורמינפרים שגודלם כ-0.1 מ"מ ניתן לראות במיקרוסקופ רגיל.
  • הקירטון פריך בהשוואה לאבן הגיר. אבן הגיר בנויה מארגוניט ומקלציט עשיר במגנזיום, שני מינרלים בלתי יציבים שעוברים המסה וגיבוש מחדש בתהליך הדיאגנזה, תהליך שגורם להקשחת אבן הגיר. לעומתו הקירטון בנוי מקלציט דל מגנזיום שאינו עובר המסה ונשאר רך.
  • על אף שהקירטון הוא נקבובי הוא אינו מעביר מים היטב שכן נקביו זעירים ביותר ולכן הוא סלע אטים.
  • הקירטון עמיד יחסית לסחיפה. ולכן נוצרים צוקים תלולים בנקודה שבה רכסי הקירטון פוגשים בים.

היווצרות הקירטון

הקירטון שוקע בים בקצב של 1-2 מ"מ למאה שנה. שקיעה מסיבית של קירטון התחוללה באירופה, בחלקים נרחבים של אמריקה הצפונית ובמזרח התיכון במשך כ-30 מיליון שנה, בתקופה הקרויה קרטיקון עליון. (הקירטון אף נתן את השם לתור הקרטיקון - Craie בצרפתית פירושו קירטון או גיר). שקיעת הקירטון החלה מתחילת הקנומן (לפני כ-95 מיליון שנה) ועד לסוף עידן המזוזואיקון (סוף תקופת הקרטיקון העליון לפני כ-65 מיליון שנה), אז נוצרו הצוקים הלבנים של דובר במחוז קנט באנגליה, המורכבים ממשקעי קירטון.

במזרח התיכון (ובכלל זה בארץ ישראל) החל הקירטון לשקוע, כמו באירופה, לפני כ-95 מיליון שנה, אלא שבאזור המזרח התיכון נמשכה שקיעה זו כ-50-60 מיליון שנה, עד לסוף תקופת האאוקן.

שימושיו

Cathedral of Amiens front
הקתדרלה באמיין בנויה מסלע קירטון

קירטון נחצב כבר אלפי שנים, ומספק חומר לבנייה ואדמת סיד לזיבול השדות. בדרום-מזרח אנגליה ישנם ה-deneholes - דוגמה לבורות כריית הקירטון העתיקים.

בשל היותו סלע רך וקל לחציבה ועיצוב, שימש הקירטון לכריית בתי מגורים בימים עברו. דוגמאות ניתן לראות באזור בית גוברין ("מערות" בית גוברין הן מנהרות מעשה ידי אדם) ובקפדוקיה אשר באסיה הקטנה.

הסלע נפוץ בצפון צרפת בחבל פיקרדי ובצפון חבל נורמנדי ושימש שם לבניית ערים ומונומנטים. רגישות הסלע לקפאון גרמה לכך שעם התפתחות אמצעי התחבורה במאה ה-19 ( הרכבת, תעבורה ימית בנהרות ), פסק השימוש בו לטובת אבן הגיר שנחצבה בסמוך לפריז.

בעבר שימש הקירטון לייצור גיר לכתיבה על לוחות בית הספר (ומכאן גם שמו של אמצעי הסימון באנגלית: Chalk - קירטון), אולם כיום נעשה שימוש בסידן גופרתי (CaSO4) ליצור גירים.

בור מים

בור מים הוא בור שנחצב בקרקע למטרות איסוף ואגירת מי נגר עילי (שמקורם בעיקר במי גשמים) באזורים בהם אין מקורות מים קבועים.

בספר דבר הימים מסופר על פעולות הבניה של עוזיהו, כולל בניית בורות המים במדבר:

"וַיִּבֶן עֻזִּיָּהוּ מִגְדָּלִים בִּירוּשָׁלִַם עַל שַׁעַר הַפִּנָּה וְעַל שַׁעַר הַגַּיְא וְעַל הַמִּקְצוֹעַ וַיְחַזְּקֵם. וַיִּבֶן מִגְדָּלִים בַּמִּדְבָּר וַיַּחְצֹב בֹּרוֹת רַבִּים"

בית גוברין - מרשה

בית גוברין - מרשה הוא גן לאומי שהוכרז בשנת 1989 כדי לשמר את שרידיה המרשימים של העיר מרשה, המשך המחקר באתר ושימור החורש הטבעי. הגן הלאומי משתרע על שטח של 5,000 דונם ובו מערות רבות וחללים תת-קרקעיים מגוונים ושרידים ארכאולוגיים חשובים. בחלקו הדרומי והגבוה ביותר של הגן נמצא תל מרשה.

המסלע של שפלת יהודה בנוי משכבת קירטון שהוא גיר רך מתקופת האיאוקן בעיקר, שהורבדה בים קדום. מעל לקירטון התפתחה שכבה בעובי של 1–3 מטר, של גיר קשה, המכונה 'נארי'. מסלע הקירטון נוח לחציבת חללים תת-קרקעיים ולהפקת לבנים לבניין. עיקר לבני הבניין נכרו ממערות בצורת פעמון שפתח עגול בראשן. דרך פתחים אלו נכנסו אל תחילת מלאכת החציבה, וירדו כלפי מטה בחציבה, שורה אחר שורה, והוציאו כלפי מעלה לבני קירטון לצורכי בנייה. חלק מן המערות והחללים שנחצבו שימשו גם לצרכים שונים, כגון מגורים, בתי בד, בורות מים, מתקני קולומבריה ומערות קבורה. חלק מן המערות הרבות שבשטח הגן הותקנו לביקור קהל.

אחת מתכונות המערות הפעמוניות היא אקוסטיקה מעולה, וזו מנוצלת לעריכת קונצרטים, וכמו כן צולמה שם סצנה במחזמר ישו כוכב עליון ב-1973.

ביוני 2014 הכריז ארגון אונסק"ו על הגן הלאומי כאתר מורשת עולמית.

חוואר

חוואר הוא סלע משקע כימי וביוכימי המושקע בסביבה מימית, דק־גרגיר, רך וסופח מים. צבעו בדרך כלל צהבהב.

החוואר הוא סלע מעורב המורכב מכמויות משתנות (בין 25% ל-75% מכלל הסלע) של חרסית וקירטון. שכבות של חוואר שעוביין מסנטימטר אחד ועד מטרים אחדים מצויות בין שכבות סלעי־משקע ימיים (גיר ודולומיט). החוואר מופיע בדרך כלל בגוונים של לבן, צהבהב, אפרפר, ואף בגוונים הנוטים לחום. קיימים אף סלעי חוואר בגוונים של אדום ושחור. על חוף האוקיינוס האטלנטי של ארצות הברית ובאירופה קיים סוג ירקרק של חוואר הקרוי "חול ירוק" (Greensand) המכיל את המינרל גלאוקוניט העשיר באשלגן. החוואר שוקע בסביבה מימית (הן במים מתוקים והן במי ים) ולעיתים מוצאים בחוואר קונכיות המעידות על מקורו הימי.

למרות שמו, סלע המשקע המכונה חוואר הלשון איננו עשוי מחוואר.

חוואר הלשון

חוואר הלשון (Lissan Marl) הוא סלע משקע הנוצר בסביבת היווצרות ימית. סלע זה אופייני לחצי האי של ים המלח – לשון ים המלח - שריד של ימת הלשון, ומכאן נגזר שמו, והוא מצוי גם באזור הערבה הצפונית.

חרסית

חרסית – מילה המתארת שני מונחים בגאולוגיה:

גרגרים המרכיבים סלע או קרקע שגודלם קטן מ-0.004 מ"מ.

קבוצת מינרלים מסוימת הקרויה מינרלי חרסית. מינרל חרסית הוא מינרל יציב מאוד המתפתח בתנאי בליה מתוצרי פרוק כימי של פלדספטים (פצלות השדה) ורוב המינרלים האחרים פרט לקוורץ. המינרל מאופיין בגביש זעיר הבנוי מסיליקה (SiO2) ואלומינה (Al2O3) ובנטייה לספוח מים. נוהגים להבדיל בין חרסית אלוכטונית, כלומר כזו שהוסעה על ידי נהרות לים, לבין חרסית אוטיגנית, שהיא חרסית שנוצרה בים.סלע חרסית שהוא סלע משקע וגם סלע יסוד מחבר בין שני המונחים שלעיל, שכן בהגדרתו הוא בנוי ברובו (מעל ל-75%) מגרגרים הקטנים מ-0.004 מ"מ, ורוב מינרליו (מעל ל-75%) הם מינרלי חרסית.

סלע החרסית מורכב מגרגירים זעירים מאוד.

מדבר יהודה

מִדְבַּר יְהוּדָה הוא אזור גאוגרפי במזרח ארץ ישראל, בין הרי יהודה לים המלח. אורכו של המדבר הוא כ-85 קילומטר ורוחבו כ-25 קילומטר. הוא אינו חלק מרצועת המדבריות העולמית, ומוגדר מדבר צל גשם.

האזור מאופיין באקלים מדברי ובטופוגרפיה של רמה המסתיימת במזרח במצוק (חלק ממצוק ההעתקים), שאותו חורצים אפיקי נחלים הזורמים ממערב למזרח.

מקור שמו של המדבר הוא בתנ"ך, שם מחולק המדבר גם לאזורי משנה - מדבר תקוע, מדבר זיף ומדבר מעון.

מזוזואיקון

עידן המזוזואיקון (עידן החיים האמצעי, מיוונית: meso-/μεσο - אמצעי, zōon/ζῷον - חיים או בעלי חיים) הוא עידן בלוח הזמנים הגאולוגי. משך תקופתו: 186 מיליוני שנים, מ-252 מיליון שנה לפני זמננו ועד ל-66 מיליון לפני זמננו. במזוזואיקון נמצאים לפי הסדר תור הטריאס, תור היורה ותור הקרטיקון.

עידן המזוזואיקון, העידן התיכון בהתפתחות עולם החי ועולם הצומח, היה בעל חשיבות רבה מבחינה גאולוגית באזורנו.

סלעים רבים מעידן זה נחשפים בארץ ישראל, וכן התרחשו בו אירועים טקטוניים חשובים שהשפיעו על עיצוב השטח. לעידן זה גם חשיבות כלכלית – רבים מהסלעים שנוצרו בו משמשים מלכודות למאגרי מים, נפט וגז טבעי, וכן מקור לחומרי בנייה.

עידן המזוזואיקון נחלק לשלושה תורים, כאשר גבולות התורים נקבעו לפי שינויים קיצוניים בהרכב החיים בכדור הארץ. שמותיהם של התורים ניתנו לפי טור הסלעים מתקופות אלה באירופה:

טריאס – על שום שהטור הטריאסי בגרמניה נחלק לשלוש יחידות סלע;

יורה – על שמם של הרי היורה בגבול שווייץ-צרפת;

קרטיקון – מהמילה קרט, קירטון, לפי הסלע הבולט בטור הסלעים באירופה.בסופו של עידן הפלאוזואיקון חלה נסיגת ים נרחבת, אשר אפשרה התפתחות של מינים יבשתיים רבים וכן התאמה של מינים נוספים לתנאי לגונה. מינים ימיים רבים, לעומת זאת, נכחדו בתקופה זו.

נארי

נארי הוא שם מקומי לקרום לבנבן נוקשה המכסה סלעי קירטון וחוואר באזורים צחיחים למחצה, שבהם כמות המשקעים היא בין 300 ל-700 מ"מ בשנה, כמו ההרים במרכז ארץ ישראל: יהודה, השומרון והגליל. הוא מורכב בעיקר מפחמת הסידן. התופעה מוכרת בעולם כולו והנארי שייך למשפחת הסלעים הנקראים בלועזית: קליצֶ'ה (caliche) או קלקריט (calcrete)

נחל בוסתן

נַחַל בּּוּסְתָּן הוא נחל אכזב בהר הכרמל באזור הכרמל התיכון. תחילתו בשני יובלים היוצאים משכונותיה המערביות של דלית אל כרמל (אזור "בית אוליפנט") המתחברים יחדיו ויוצרים ממערב לדלית אל כרמל את נחל בוסתן. הנחל זורם מערבה, בדרכו מול ימין אורד נשפך אליו מצפון נחל דוכן שתחילתו בהר שוקף. ובסופו נשפך נחל בוסתן לנחל אורן מצפון ל"רכס אצבע", כחצי ק"מ ממזרח לצומת בית אורן. הנחל בהיותו חלק מאגן הניקוז המערבי של הכרמל הוא ארוך, בעל שיפוע מתון, ובעלי עמק רחב ומפולס.

בתחילתו עובר הנחל באזור של סלע קירטון רך ויוצר נוף של גבעות מעוגלות מתונות מיוערות, לאחר שנשפך אליו נחל דוכן, משתנה נוף הנחל. הנחל מתחתר בסלע גיר קשה . באפיק הנחל ניתן למצוא חלוקי גיר עשירים במאובנים. בסופו לקראת חיבורו לנחל אורן הופך הנוף לעמק רחב נטוע עצי זית. במקום מותקנים שולחנות וספסלים לרווחלת המטיילים ומיתקני שירותים.

נחל יגור

נַחַל יָגוּר או ואדי שומריה על שם שיחי השומר הגדלים באזור הוא נחל אכזב הזורם במורדות המזרחיים של הר הכרמל בחלק הכרמל הגבוה ועובר ב"פארק אשדות יגור" שהוא חלק מפארק הכרמל. הנחל זורם דרומית-מזרחית לנחל נחש לכוון עמק זבולון ונשפך לנחל קישון. בדרכו עובר הנחל בקיבוץ יגור. בדומה ליתר נחלי הכרמל הזורמים מזרחה לקו פרשת המים של ההר, הנחל קצר בעל גדות תלולות ובעל אופי קניוני. תחילתו של הנחל באזור עספיא. אורכו של הנחל כ-2 ק"מ.

חלקו העליון של הנחל מתון יחסית, ומקור מימיו במספר יובלים בתחומי עספיא, הגדול שבהם הוא היובל המזרחי המתחיל ב"עין אל בלד" מעיין בעספיא ומשם הוא יורד ועובר בסלעי קירטון עד הגעתו ל"דרך נוף הכרמל". מנקודה זו מתחיל חלקו התחתון שהוא בעל אופי קניוני. הנחל מתחתר בתוך סלע דולומיט קשה מ"תצורת יגור". הוא יוצר נקיק עמוק. בדרכו יורד הערוץ 400 מטר בעוברו מרחק של פחות מ-2 ק"מ. באפיק הנחל נוצרו עשרות מדרגות מפל שגובהן מגיע עד 7 מטר. לרגלי המדרגות נוצרו מכתשות האוגרות מי שטפונות. בדרכו לנחל הקישון נשפך אל הנחל יובלו נחל סבך. בנקודת המפגש בין נחל סבך ונחל יגור ישנם שני מפלים שגובהם בין 7-6 מטר.

סביב הנחל ובתוכו מספר שבילים, שמקשרים בין עספיא ליגור. הטיול בנחל מתאים למיטיבי לכת בלבד בשל הירידות התלולות.

סידן פחמתי

סידן פחמתי (בלועזית: קלציום קרבונט, Calcium carbonate), הידוע גם בשם פחמת הסידן - מלח, שנוסחתו הכימית היא CaCO3. נפוץ כמינרל המופיע בעיקר בסלעי משקע.

סלע

סלע בגאולוגיה הוא החומר המוצק הבונה את קליפת כדור הארץ (קרום כדור הארץ) ואשר בנוי מצרוף טבעי של מינרלים. סלעים עשויים להיות מורכבים מגבישים של מינרל אחד בלבד – סלע מונומינרלי, דוגמת אבן גיר המורכבת באופן בלעדי מקלציט, או מתערובת גבישים של כמה מינרלים – סלע פולימינרלי, דוגמת גרניט המורכב מקוורץ, מפצלת השדה ומנציץ.

ההגדרה המדעית של סלע היא: "צירוף טבעי וחוקי של מינרלים". למונח "חוקי" בהגדרה זו שתי משמעויות:

צירוף של מינרלים שונים הנקבע על סמך חוקי הטבע אותם מנסים גאולוגים לפענח.

הסכמה בין גאולוגים לגבי סוג המינרלים ומידת נוכחותם בסלע, לדוגמה: סלע פלוטוני אשר מורכב מפלגיוקלז, פירוקסן, מגנטיט ואוליבין שנוצר בהתקררות איטית של מאגמה בעומק כדור הארץ הוא גברו. לעומת זאת, סלע געשי בהרכב זהה שנוצר מהתקררות לבה על-פני הקרום הוא בזלת.בהנדסה חקלאית סלע הוא "כל חלק מלוכד של קרום כדור הארץ". על-פי הגדרה זו, קרקע אינה סוג של סלע, בעוד שעל-פי ההגדרה הגאולוגית קרקע היא סוג של סלע, אם כי לא מגובש, מאחר שהיא מורכבת מגבישי מינרלים.

תחום המחקר הגאולוגי העוסק בסלעים נקרא פֶּטרוֹלוֹגיָה (מיוונית: petra – סלע, logia – תורה) והוא חוקר את מבנה הסלעים, הרכבם, מרקמם, תפוצתם, מיונם והתהליכים שהביאו להיווצרם.

סלע משקע

סלע משקע הוא סלע שנוצר על פני כדור הארץ מחומר שמקורו בסלע קודם אחר בתנאים רגילים של טמפרטורה ולחץ. סלעי המשקע כוללים סלעים נפוצים כגון קירטון, אבן גיר אבן חול ודולומיט.

התחום בגאולוגיה העוסק בעקרונות ובתהליכים של יצירת סלעי המשקע נקרא סדימנטולוגיה (Sedimentology).

סנון

סנון (Senonian) היא תקופה גאולוגית, לפי חלוקה שאינה בשימוש עוד, שהחלה לפני כ-90 מיליוני שנים ונמשכה עד לפני כ-65 מיליוני שנים והייתה התקופה האחרונה בתת-תור קרטיקון עליון.

סלעים מתקופה זו נפוצים בישראל בשולי הסלעים מתקופת הקנומן-טורון והם ברובם סלעי קירטון וצור. בתקופה זו שקעו גם סלעי פוספוריט בנגב, ומהם מפיקים פוספטים (חומר המכיל תחמוצות זרחן).

תקופת הסנון חולקה ל4 גילאים: קוניאק, סנטון, קמפן ומאסטריכט.

צוק

בגאוגרפיה וגאולוגיה צוּק הוא בליטת סלע אנכית או כמעט אנכית. צוקים מקוטלגים כתצורות קרקע ארוזיות בגלל דרך היווצרותן. הצוקים נפוצים באזורי חוף, הרים, מדרונות הרים ולאורך נהרות. צוקים נוצרים בדרך כלל מסלע שעמיד בפני בליה ופגעי מזג האוויר. סלעי משקע נוטים ליצור אבן חול, אבן גיר, קירטון, ודולומיט. סלעי יסוד, כגון גרניט ובזלת, נוטים ליצור צוקים.

מדרון (Escarpment) הוא סוג של צוק הנוצר על ידי העתק או מפולת קרקע.

בסיסם של רוב הצוקים הוא בצורת שיפוע המכוסה בחלוקי אבן. באזורי אקלים צחיח או מתחת לצוקים גבוהים מדובר בערימה חשופה של סלעים שהתדרדרו. באזורים שבהם הלחות גבוהה יותר ייתכן ששכבת אדמה תכסה את האבנים.

בצוקים רבים יש גם מפלי מים או מקלטי סלע. במקרים מסוימים הצוק הולך וקטן לקראת סוף הרכס.

מכיוון שהצוק לא בהכרח אנכי באופן מלא, ניתן לתת כמה תשובות לשאלה אם מדרון מסוים הוא צוק או לא, כמו גם לשאלה איזה חלק משיפוע הקרקע נחשב לצוק (לדוגמה: כאשר נתון מצב שבו יש קיר סלע אנכי במלואו מעל שיפוע תלול, ניתן לספור רק את קיר הסלע או את שני החלקים). דבר זה מסבך את הכנתן של רשימות צוקים.

לפי כמה מקורות הצוק הגבוה ביותר בעולם, שגובהו 1,340 מטרים, הוא הצד המזרחי של מגדלי טראנגו בקארקוראם שבצפון פקיסטן (טענה זו מסתמכת על הגדרה מחמירה של המושג צוק, מכיוון שתצורת הקרקע הזאת היא כמעט אנכית). אם מקילים בהגדרת המושג צוק, הגובה הכולל הוא מעל 1,600 מטרים. הצוק הימי הגבוה ביותר (1,010 מטרים) שוכן בכפר קאלאופאפה בהוואי (טענה זו מסתמכת על הגדרה מקילה של המושג צוק, מכיוון שהזווית של הקרקע באזור זה היא 60 מעלות).

כאשר מדובר בקטע שהוא אך ורק אנכי, הר ת'ור באי באפין שבקנדה הוא הצוק הגבוה ביותר (1,370 מטרים).

צור (סלע)

צוֹר הוא סלע משקע כימי וביוכימי המושקע מתוך סביבה מימית שאינה אוופוריטית. הצור הוא סלע קשה בעל מראה זגוגי הבנוי מסיליקה (SiO2) טהורה עם מעט מאוד "זיהומים" כימיים. הוא בנוי מגבישים זעירים (קריפטוקריסטלים – דהיינו גבישים נסתרים) של המינרל כלקדון ומקוורץ בעל גבישים גדולים, ולעיתים מכיל מאובנים זעירים. הצור מצוי כגושים בתוך סלעי קירטון, אבן גיר או דולומיט.

קטלב

קְטָלָב (שם מדעי: Arbutus) הוא סוג צמחים ממשפחת האברשיים. קיימים בו כ-20 מינים של עצים שרובם נפוצים באיים הקנריים ובצפון אמריקה ורק שני מינים הם ים-תיכוניים.

עצי הקטלב הם עצים ירוקי-עד, והם מתאפיינים בגזע אדום-חום ובעלים מסורגים בצבע ירוק בוהק. פרחי הקטלב פורחים באביב, הם ערוכים במכבד ויש להם 5 עלי גביע, 5 עלי כותרת היוצרים צורת כד ו-10 אבקנים המזכירים צורת קרניים. פרי הקטלב מבשיל בשלהי הקיץ, הוא מזכיר ענבים מרובי-זרעים. יש בהם זרעים רבים והם ראויים למאכל.

רביית הצמח נעשית על ידי כך שבעלי-החיים הניזונים מפירות הקטלב, מפיצים את זרעיו בצואתם.

המין הנפוץ ביותר בארץ ישראל הוא הקטלב המצוי. הוא נפוץ במיוחד באזור ירושלים על קרקעות של קירטון וחוואר.

שיש

שיש הוא סלע קרבונטי מטמורפי, כלומר, סלע משקע ימי שעבר התמרה כתוצאה מחום או מלחץ שנוצר במעמקי כדור הארץ. על פי הגדרת התקן האמריקני שיש הוא סלע גבישי שנוצר מאחד משלושת המינרלים: קלציט, דולומיט או סרפנטין. עם זאת, לעיתים מתייחסים בתור שיש גם לסלעים העשויים ממינרלים אחרים.

שמורת פורה

שְׁמוּרַת חָרְבַּת פוּרָה היא שמורת טבע קטנה בנגב הצפוני, בסמוך למחלף מאחז שעל כביש קריית גת - בית קמה. בשמורה פריחה עשירה וייחודית בחודשים פברואר ומרץ.

בשמורת פורה גדלים צמחים ממוצא ים-תיכוני וצמחים ממוצא מדברי. השמורה הייתה מגודרת בשנות ה-60 של המאה ה-20 ולא נפגעה ממרעה. באתר סלעי קירטון גירניים מתקופת האאוקן. בשמורה גדלים צמחי כלנית מצויה, נורית, פרג, עירית גדולה, אירוס ארצישראלי, לשון פר, ערטנית השדות, כלח, שמשון הדור, עכנאי יהודה, דבורנית וודודאים. עוד בשמורה שיחי רותם, מלוח ולענה וצמחי וינקה עשבונית, עירית נבובה, מרווה ריחנית וצהרון מצוי

שמורה פורה השתרעה על שטח בן 12 דונם באפיק נחל פורה, הוא יובל של נחל שקמה. בשנת 2007 הוגדל שטח השמורה ב-283 דונם. שמה ניתן על שם חורבת פורה הנמצאת בגבולה המערבי. השמורה נקראת בערבית ח'רבת אלפורה. בחורף נאגרים בשמורה מי שטפונות בסיוע סכר ונוצר אגם עונתי. במקום גשר הרוס, שריד מסילת הרכבת הטורקית שנסללה בתקופת מלחמת העולם הראשונה מטול כרם לבאר שבע, ומשם לקוסיימה בחצי האי סיני. הגשר נהרס בשיטפונות בשנות ה-70 של המאה ה-20.

בשנים האחרונות נודעה השמורה במרבדי הכלניות האדומים שלה, שהתרבו והתרחבו בעשור הראשון של המאה ה-21, והיא נכללת בפסטיבל דרום אדום הנערך מדי חורף בחודש פברואר בנגב המערבי.

הכניסה הראשית לשמורה היא מכביש 40.

סלעים
סלעי יסוד
סלעים געשיים אבן זפתאגלוטינטאגלומרטאובסידיאןאיגנימבריטאנדזיטאצת פלה • בוניניט • בזלתבזלת תולאיטית • בסניט • ברקציה געשיתדמעות אפאצ'ים • דמעות פלה • דקיטהוואיטהיאלוטוףהיאלוקלאסטיטטוף • טפריט • טקיליטטרכיט • לטיט • לפיליסטון • מליליטיט • נפליניט • סידרומלןסקוריה • פוידיט • פומיס • פונוליט • פלגוניטפרליטקומטיט • קרבונטיט • ריודקיטריוליט • שערות פלה
סלעי ביניים דיאבז • למפרואיט
סלעים פלוטוניים אנורתוסיט • גברוגרנודיוריטגרניט • דוניט • דיוריטטונליטטרוקטוליט • מונזוגברו • מונזוגרניט • מונזודיוריט • מונזוניט • מונזוניט • מונזוסיאניט • סיאניט • פרידוטיט • קוורץ דיוריט • קימברליט
סלעים מותמרים
אמפיבוליט • אקלוגיט • גנייס • הורנפלס • לווחהלפיס לזולי • מיגמטיט • פיליט • צפחהצפחות ירוקותצפחות כחולותקוורציטשיש
סלעי משקע
אבן בוץאבן גיראבן חולאבן חול נוביתאואוליתארקוזהברקציהדולומיטחווארחוואר הלשוןחלמישחרסיתאבן טיןכורכרפצלי שמןפצליםצורקונגלומרט • קירטון

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.