קיצור תולדות יהוה

"קיצור תולדות יהוה - האם היה פסל של יהוה בבית המקדש", הוא ספר מאת חוקר המקרא וההיסטוריון ד״ר יגאל בן-נון, בוגר אקול פראטיק דה אוטז אטיד בצרפת, אשר יצא לאור בהוצאת רסלינג בשנת 2017. הספר הפך לרב מכר, וזכה להתייחסות רחבה בכלי התקשורת. הספר מבוסס בחלקו על עבודת דוקטורט שנייה בהנחיית פרופסור תומאס רומר , מ"קולז' דה פראנס" בפריס, שתחום התמחותו הוא היסטוריוגרפיה מקראית. עבודת הדוקטור זכתה בהצטיינות. הספר מפרט את דרך התהוותן של ממלכות ישראל ויהודה עד לתקופה הפרסית, ההלנית והרומית. במהלך תיאור זה מתעכב הספר על דרך התהוותם של הטקסטים המקראיים ועל העריכות שבוצעו בהם. הספר מסתמך על מחקרים אחרונים בתחום ההיסטורי, הספרותי, הפילולוגי, האפיגרפי, הארכאולוגי ועל תרבויות האזור שהשפיעו על שתי הממלכות. הספר מעלה תהיות ושאלות בסוגיות פולחניות שלא עסקו בהן.[1] חלק מן הפרקים בספר מבוססים על סדרת הרצאות מצולמות שנעשו בפריז ובישראל.[2]

קיצור תולדות יהוה
קיצור תולדות יהוה
מידע כללי
מאת יגאל בן-נון
שפת המקור עברית
סוגה ספרות עיונית
הוצאה
הוצאה רסלינג
שנת הוצאה 2016
מספר עמודים 457

תזות מרכזיות בספר

הספר מהווה בעיקרו מבוא להיסטוריוגרפיה של הטקסט המקראי ולקורות ישראל בימי קדם. המחבר שולל את הדעה הרווחת בציבור שהמקרא הוא חיבור מונותאיסטי, כקביעה שאינה דורשת הוכחה. לפי המקובל, יהוה במקרא הוא אֵל יחיד ומופשט, דבר שמבדיל אותו מן הפנתאון האלילי של עמים שכנים ומתרבויות פגניות בעולם הקדום. המחבר שולל את הנרטיב הנפוץ שהיהודים שמרו על דתם במהלך אלפי שנים, ובזכותה שרדו ולא התבוללו, בניגוד לכל עמי קדם. בהסתמך על מחקרים על תרבויות האימפריות ועל גילויים ארכאולוגיים המחבר מציג עמדה הפוכה מהנרטיב הרווח בקרב בני הדתות המונותאיסטיות, אשר גורס שתולדות היהודים תואמים פחות או יותר את המסופר בתנ"ך ושספריו נכתבו לפי הסדר שבו הוא מודפס היום. הספר מבליט עדויות מקראיות על קיומם של פסלים במקדשים ועל כך שאוכלוסיית שתי הממלכות סגדה להם כמו בכל ממלכות העולם העתיק. עיסוק זה בייצוגו הפיגורטיבי-פיסולי של יהוה מהווה טאבו בקהל הרחב, ויש אף חוקרים אשר מתנגדים להטיל בה ספק.[3]

גילוי ספר התורה בימי יאשיהו

במרכזו של המחקר תיאור אירועי ימיה האחרונים של ממלכת יהודה שקורותיה נרשמו בימי המלך יאשיהו, בידי סופר חצרו שפן בן אצליהו. במוקד דיוּוּחו, שינויים שניסה הסופר לבצע בפולחן היהודאי, שנוסחו בספר שהתגלה בזמן שיפוצים במקדש הירושלמי, ושהמחקר מזהה כספר דברים. הספר עוסק בפענוח מעמדה של משפחת שפן, זיקתה למסורת כוהני שילה המנוגדת למסורת בית אל, וחלקה בניסוח הרפורמה שבספר דברים. חוג הסופרים שכתבו את ספר דברים אספו את הטקסטים ואת המסורות בעל-פה שהיו קיימים בימיהם, וערכו אותם בהתאם לתפיסת עולמם. הספר גורס שהרפורמה תפסה מקום חשוב בגרסתם האחרונה של ספרי המקרא עד שקיימת נטייה לתאר את הפולחן הישראלי והיהודאי על פי השינויים שביקשו לערוך בו, ולא על פי מה שהתקיים במהלך ימי המלוכה. לפענוח הרפורמה מוקדשים הפרקים הראשונים בספר. הרפורמה נזנחה לאחר רצח יאשיהו, ספר דברים אשר הציע שינויים בפולחן היווה נקודת מוצא בהולדת היהדות. פרקים בספר עוסקים בניתוח פילולוגי של הטקסטים המתארים את מהותו של הפולחן בשתי הממלכות לפני הרפורמה לעומת תפיסותיו של מחברי ספר דברים.

שיטת המסורות והזיקה לתרבויות האזור

הספר מבחין בין המסורות שמקורן בממלכת ישראל לעומת מסורות שחוברו בממלכת יהודה, ובודק את אופן התהוותם של נרטיבים לאומיים נפרדים. מסורות מנוגדות מרכיבות את ספרי המקרא ומתחרות ביניהן. המחבר שולל את תאוריית ארבעת התעודות שלדעתו הגיעה למבוי סתום ויש לזנוח אותה. בתחום ההיסטוריוגרפי טוען הספר שהישראלים הם כנענים אוטוכתונים, וכי הם אינם עבדים שברחו ממצרים. לישראלים היו קשרי דם הדוקים עם ארמים, חתים, אדומים, מדינים, מואבים ועמונים. לעומת זאת, השימוש הנפוץ במונח עברים במקרא[4] הוא כשם גנאי בפי מצרים ופלשתים. ממלכות ישראל ויהודה חיו בזיקה הדוקה לסביבתן. תרבויותיהן של האימפריות בקִדמת אסיה ובמצרים השפיעו על תרבויות האזור והטביעו את חותמן על הממלכות הכפופות להן. למרות מרידות נגד שליטי האימפריות הן הותירו בכתבי שתי הממלכות השפעות בכל שטחי החיים ובכלל זה בפולחן, ביצירה הכתובה ובמסורות שבעל-פה. השפעותיהן של תרבויות פרס ויוון על הפולחן היהודאי הובילו בסיכומו של דבר להולדתה של היהדות בסוף עידן קורבנות הדם אחרי חורבן בית המקדש הירושלמי.

שושלת בית דוד והממלכה המאוחדת

הספר מערער על קיומה ההיסטורי של ממלכת ישראל המאוחדת במאה ה-10 לפנה"ס על סמך נימוקים טקסטואליים ואפיגרפיים הסותרים את האפשרות שהסיפורים על דוד ושלמה[5] מבוססים היסטורית. דוד ושלמה מעולם לא שלטו על שטח ממלכת ישראל. הסיפורים על שני המלכים הם בגדר נובלות היסטוריות שמטרתן לבנות עבר מפואר ליהודה. כך בנתה ממלכת יהודה לעצמה עבר הרואי והצמיחה את ההשקפה פאן-ישראלית. הספר מתעכב על גורלם של מלכים שעלו לשלטון ביהודה בעקבות רצח קודמיהם, דוגמת המלכים יואש ויאשיהו, ומעלה תמיהות ביחס לזיקתם המשפחתית למלכים שירשו אותם. כמו כן, הוא בוחן את גורל בניהם של מלכים שמרדו באימפריה, דוגמת חזקיהו ויהויקים, ובודק אם סביר ששליט האימפריה ימנה למלך את בנו של המורד בו. גורלן של שושלות מלכים בישראל ביחס למצב ביהודה שונה בתכלית: כאשר נרצח מלך בישראל התחלפה השושלת, אך שושלת בית דוד לא התחלפה מעולם גם לאחר רצח שבעה ממלכיה.[6]

מוצאם של יהוה ושל אֵל

הספר דן במוצא העמים במקרא, בזיקתם של הישראלים לכנען, ובניגודים בין גיבורים ישראלים לגיבורים יהודאים. הספר מביא מובאות לכך שמוצאו של יהוה מארץ אדום, ממדיין וצפון ערב והוא אֵל חדש, שבא מן המדבר מחוץ לישראל וליהודה. חסידיו הצטרפו לישראלים בכנען שפולחנם קשור לאלוהות אחרת, "אֵל". פרקים נוספים דנים בשתי מסורות מקבילות, ולא רצופות, המתארות את מוצאם של בני ישראל: מסורת יציאת מצרים[7] והאֵל שהתגלה בה, "יהוה", ומסורת האבות והשופטים בכנען והאֵל המקורי שלה, "אֵל". פולחן יהוה הגיע ליהודה לא לפני אחרי מלכות יהושפט ולישראל בימי בית עמרי. הגילויים האפיגרפיים של כתובות עבריות עתיקות מוסיפות ידע על מוצאו של יהוה והשימוש שעשו בשמו בברכות, בקללות בטקסטים פולחניים. גילויים של אתרי הפולחן בכונתילת עג'רוד ובחורבת אל כום גרמו לשינויים מרחיקי לכת בתפיסת המונותאיזם במקרא ובפולחן שתי הממלכות, כאשר העיקרי בהם הוא שליהוה הייתה בת זוג, אשרה, ושהישראלים נשבעו בה וביהוה. הכתובות מבהירות את השינוי ההדרגתי שחל בתכונותיו של יהוה ובפולחנו, מפוליתאיזם מובהק לתפיסת יהוה כאֵל עליון ששולט ביקום כולו אך לא שולל קיומם של אלים אחרים. הפרק מסתיים בבדיקת טקסטים שבהם מתוארות תכונותיו המאנישות של יהוה, בייצוגו הפיסולי, ובעדויות על העם שמשתחווה לפסלו. הספר מציג מובאות רבות במקרא על קיומם של פסלים במקדשים ועל כך שאוכלוסיית שתי הממלכות סגדה להם כמו בכל ממלכות העולם העתיק.

האם קיים מונותאיזם בספרי המקרא

כתשובה לשאלה איך קרה שרבים בעולם משוכנעים שהמונותאיזם מקורו בתנ"ך, מציע המחבר לחפש את התשובה ברפורמה פולחנית של ספר דברים, שחובר זמן לא רב לפני סוף הממלכה. מאחר שהשינוי הבולט בתולדותיו של יהוה קשור לרפורמה זו, עקרונות מחברי ספר דברים הם נקודת אחיזה בהבנת הפולחן הישראלי-יהודאי, ובהמשך לכך בהשפעתו על צמיחת המונותאיזם ועיצוב הדת היהודית שעוצבה רק אחרי שהתבטל פולחן הקורבנות שהתקיים בעולם העתיק. המסקנה העיקרית של הספר מדגישה שבכל הספרייה המקראית אין כמעט זכר לאמונה באל אחד, אוניברסלי, מופשט אשר שולל את עצם קיומם של אלים אחרים; הראיות מצביעות על כך שבמהלך כל תקופת המלוכה עד התקופה הפרסית ישראלים ויהודאים עבדו אלים רבים, שבבית המקדש בירושלים הוצבו פסלי יהוה, אשרה ואלים נוספים והעם השתחווה להם. בן-נון מזהה את שפן בן אצליהו בתור הגורם שיזם רפורמה תאולוגית-פוליטית וחיבר את עקרונותיה בספר דברים.[8] בעוד שהרפורמה הפולחנית מימי יאשיהו נכשלה, היא בכל זאת השפיעה על הולדת היהדות. מובאות ראיות לכך שהאמונה באל עליון בורא שמים וארץ התפתחה בהשפעת התרבות הפרסית, ושבתקופת המלוכה ועד התקופה הפרסית לא התקיימה ברית מילה[9] ולא היו איסורי אכילה. לפיכך מובעת הטענה שהדת היהודית כפי שהיא מוכרת לנו כיום נולדה רק לאחר הפסקת הקורבנות בתקופה הרומאית, במקביל לתפוצת הנצרות.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ יאירה אמית, יאירה אמית: פרובוקציה שיש עמה ברכה, תגובה לספרו של יגאל בן־נון, קיצור תולדות יהוה: ״בית מקרא״, כרך 38, דצמבר 2017, בית מקרא כרך 38, דצמבר 2017, עמ' 339–341 doi: 10.1353/hbr.2007.0030
  2. ^ YouTube, www.youtube.com
  3. ^ יגאל בן-נון, קיצור תולדות יהוה | הוצאת רסלינג|אתר=www.resling.co.il|עמודים=393-319|תאריך=2016|תאריך_וידוא=דצמבר 2016
  4. ^ יגאל בן-נון, על כנענים, עברים, יהודים וישראלים, www.academia.edu (באנגלית)
  5. ^ יגאל בן-נון, דוד ושלמה היו דמויות פיקטיביות בנרטיב על תור זהב דמיוני, הארץ, המוסף לספרות
  6. ^ יגאל בן-נון, ראיון על התרמית של רציפות שושלת בית דוד ועל יהוה ופיסלו
  7. ^ יגאל בן-נון, לא יצאנו ממצרים, הארץ המוסף לספרות, 2018
  8. ^ יגאל בן-נון, שפן בן אצליהו הוא מחבר הסאגה ההיסטורית במקרא, הארץ, המוסף לספרות
  9. ^ יגאל בן-נון, חיתוך עורלה דמוני או ברית תאולוגית
אמון (מלך יהודה)

אָמוֹן היה מלך יהודה במשך שנתיים (642 לפנה"ס-640 לפנה"ס) ממותו של מנשה אביו ועד לרציחתו. תיאורו מופיע במקרא בספר מלכים ובספר דברי הימים.

אמון בן מנשה נושא שם מצרי המעיד על השפעה מצרית חזקה ביהודה בתקופתו. כאשר נולד בשנת 665 כבר הורגשה ההיחלשות האשורית והנטייה הפרו-מצרית גברה. הסתלקותה של אשור, אשר עליה נשענו הוא ומנשה אביו, חיזקה את מתנגדיו הפוליטיים. מסיבה זו אמון בן מנשה הישראלי שהומלך בידי אשור נרצח בידי האצולה היהודאית כדי לגרום להפיכה שושלתית.

המקור היהוויסטי

המקור היהוויסטי (באנגלית: Jahwist ,Jehovist ו- Yahwist, או בקיצור כמקור J) הוא אחד מארבעת עורכי המקרא לפי תורת המקורות. הוא מאופיין בנטייתו לקצר בתיאורים והסברים, להצגת הקשר בין האל ובין האדם כישיר וככמעט מוחשי, ובשימוש בשם "יהוה" לכינוי האלוהים.

יגאל בן-נון

יגאל בן-נון (נולד ב-1950) הוא חוקר מקרא, היסטוריון, פעיל חברתי ואמן רב-תחומי ישראלי יליד מרוקו.

יהוה

יהוה (נקרא גם: אדוני, השם המפורש, השם המיוחד, שם הויה, שם בן ארבע אותיות, או רק השם. נכתב גם: ה', ד', י"י, ידוד, או יקוק) הוא אחד משמותיו של אלוהים כפי שהוא מופיע במקרא ובספרות חז"ל, והוא השם הקדוש ביותר של האלוהים על פי המסורת היהודית.

כהן

כהן על פי התורה הוא אדם מזרע אהרון שתפקידו לשמש בפולחן האל, בעיקר בעבודת בית המקדש. התורה קובעת לכהן תפקידים הייחודיים לו: הקרבת הקורבנות, הבחנה בין נגעים לבין דמים, והעברת ברכת האל לעם ישראל בברכת כהנים.

מנגד, מטילה התורה על בני ישראל לקדש את הכהן ולתת לו מתנות כהונה. עם זאת, מוטלים על הכהן איסורים מיוחדים הנובעים מתפקידו. הכהנים, כשאר בני שבט לוי, אינם זכאים על פי התורה לנחלה בארץ ישראל בניגוד לשאר השבטים, על מנת שיהיו פנויים להוראת התורה לעם ולעבודת המקדש.

עם חורבן בית המקדש בטלו חלקים חשובים מתפקידי הכהנים, אולם חלק מתפקידי הכהנים והאיסורים החלים עליהם ממשיך להתקיים עד היום. במיוחד מוכרים השתתפות הכהנים בברכת כהנים, קבלת כסף הפדיון בפדיון הבן, איסורי נישואים לכהן והאיסור על היטמאות למתים.

מלכי יהודה וישראל

על פי המתואר בספר שמואל, שבטי ישראל שבארץ-ישראל התגבשו לממלכה אחת שעליה מלך תחילה שאול המלך ולאחריו דוד המלך. בספר מלכים ובדברי הימים מתואר כיצד לאחר מות שלמה, בנו של דוד, מתפצלת ממלכת ישראל המאוחדת לשתי ממלכות: ממלכת ישראל וממלכת יהודה.

ממלכת ישראל כללה את עשרת השבטים ומלכה הראשון היה ירבעם. ממלכת יהודה כללה את השבטים יהודה ובנימין ומלכה היה רחבעם בן שלמה. ממלכת ישראל כללה כמה שושלות, בעוד שושלת בית דוד לא פסקה עד לאובדן העצמאות והיציאה לגלות בבל.

ממלכת ישראל המאוחדת

ממלכת ישראל המאוחדת הייתה, על פי המקרא, ממלכה בה היו מאוגדים שנים עשר שבטי ישראל תחת שלטון אחד בארץ ישראל, והתקיימה כמאה שנה, משנת 1030 לפנה"ס לערך עד פטירת שלמה בשנת 928 לפנה"ס לערך והתפלגותה לשתי ממלכות נפרדות - ממלכת ישראל וממלכת יהודה.

לפי הכרונולוגיה המסורתית היהודית התקיימה ממלכה זו בין השנים ב'תתפ"א - ב'תתקס"ד (879 לפנה"ס - 796 לפנה"ס).

התשובה לשאלה האם נמצאו עדויות ארכאולוגיות לקיומה של ממלכה מאוחדת זו נתונה במחלוקת בין ארכאולוגים.

מנשה (מלך יהודה)

מְנַשֶּׁה מחשובי המלכים ביהודה, מלך בשנים 697 לפנה"ס עד 643 לפנה"ס. לפי המקרא הוא עלה למלוכה בגיל 12 לאחר שאביו חזקיהו נחל כישלון במרד נגד אשור. מנשה שיקם את הממלכה שנחרבה בעקבות מסע סנחריב וניהל יחסים הרמוניים עם שליטי אשור. בימיו זכתה יהודה לתקומה יחסית, מבחינה כלכלית. הוא היה המלך ששלט הכי הרבה זמן בהיסטוריה של עם ישראל, 55 שנים.

מלבד המקורות המקראיים, מוזכר מנשה פעמיים בכתובת האשוריות "מנשה מלך יהודה" (Menasî/Ninsi šar Iaudi), האחת ב"מנסרת נינוה א" של אסרחדון, והשנייה באנאלים של אשורבנפל.

רסלינג

רסלינג היא הוצאה לאור של ספרי עיון, המקדישה עצמה לקידום השיח התאורטי-ביקורתי בשדות האמנות, התרבות והחברה. חלק גדול מספרי ההוצאה הם באוריינטציה פוסטמודרנית וכוללים תרגומים בנושאים אלה.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.