קיסריה

קיסריה היא עיר נמל שהוקמה בשנים 13–25 לפנה"ס. העיר הייתה המרכז המנהלי הרומי ביהודה מאז כינון פרובינקיה יודיאה (לאחר הדחת ארכלאוס בשנת 6 לספירה). היא שמרה על מעמד זה ביהודה, ולאחר מכן בפרובינקיה סוריה-פלשתינה עד 390, ולאחריו בפרובינקיה הביזנטית פלשתינה פרימה.[1][2] העיר נקראה על שם אוגוסטוס קיסר. כיום חלק משטח העיר העתיקה הוא גן לאומי בניהול רשות הטבע והגנים ביחד עם החברה לפיתוח קיסריה. בסמוך לעתיקות קיסריה, הוקמה במאה ה-20 קיסריה המודרנית.

Carmel
CAESAREA' KING HEROD'S SEA PALACE AERIAL
קיסריה מהאוויר
מבט על נמל קיסריה
מבט אווירי על קטע מנמל קיסריה

היסטוריה

Caesarea maritima BW 5
כתובת של פונטיוס פילטוס שהתגלתה באתר
Caesarea Theatre
התיאטרון

העת העתיקה

ראשיתה של העיר קיסריה בשלהי התקופה הפרסית, במעגן פיניקי קטן סמוך לתחנה ימית של צידונים. המקום נקרא "מגדל שרשון" או "סטראטון" - כנראה עיוות של שם האל הצידוני עָבֶּד אשתורת או של עבדעשתרת ביוונית, שהוא שמם של שני מלכים צידוניים שהשני מהם הוא בן זמנו של אלכסנדר מוקדון. בסוף המאה השנייה לפנה"ס השתלט על המקום זואילוס, הטיראנוס של דור, וזמן קצר לאחר מכן, בשנת 90 לפנה"ס, נכבש המקום בידי אלכסנדר ינאי וסופח לממלכת החשמונאים. אירוע הכיבוש מוזכר כיום טוב במגילת תענית, שם נכתב שבי״ד בסיוון[3] גברה יד חשמונאי על ׳קיסרי בת אדום׳ שהייתה ׳יתד תקועה לישראל׳. עם כיבוש ארץ ישראל בידי רומי בשנת 63 לפנה"ס, צירף אותה פומפיוס לנציבות סוריה, ובשנת 31 לפנה"ס, לאחר ניצחונו של אוקטוויאנוס בקרב אקטיום, הוא העביר את העיר, יחד עם כל החוף הארץ-ישראלי, להורדוס, ששלט בארץ ישראל בחסות רומית.

הורדוס בנה במקום עיר נמל גדולה וקרא לה קיסריה, על שם מיטיבו. העיר נבנתה כעיר נוכרית, עם מתקני שעשועים, אמפיתיאטרון, תיאטרון (שופץ כיום), בתי מרחץ ומקדשים אליליים. כמו כן בנה בה הורדוס נמל ענק, שתואר על ידי ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלאביוס) כגדול מזה של פיראוס (מלחמת היהודים ספר א, כ"א). הורדוס החל בבנייתה בשנת 22 לפנה"ס וחנך אותה בשנת 9/10 לפנה"ס.

לאחר מותו של הורדוס (4 לפנה"ס) עלתה קרנה של קיסריה, ובשנת 6 לספירה, לאחר שהודח ארכלאוס בנו של הורדוס, היא הפכה למקום מושבם של נציבי יהודה הרומיים. בעיר חייתה אוכלוסייה מעורבת, אך היה לה צביון הלניסטי מובהק. תושבי העיר היהודים סבלו לעיתים קרובות מהתנכלויות שכניהם הנוכרים, ומתיחות מתמדת שררה בין היהודים לנוכרים. בימי הנציב אנטוניוס פליקס פרצו בה מהומות דמים ובימי גסיוס פלורוס, בשנת 66, הביאה שרשרת אירועים סמוך לבית הכנסת שבעיר לפרוץ מהומות דמים בין יהודים לנוכרים, שנתנו את האות לתחילתו של המרד הגדול. בית הכנסת בקיסריה כונה לאחר מכן במקורות "כּנִיסָתַה דֶמָרדוּתָה". בימי מרד בר כוכבא הייתה קיסריה בסיס האספקה הראשי של הצבא הרומי, ומאוחר יותר הוצאו בה להורג כמה מעשרת הרוגי מלכות, ובהם רבי עקיבא.

אספסיאנוס העלה את העיר לדרגת קולוניה בעלת זכויות מוגבלות, ומאוחר יותר העניק לה אלכסנדר סוורוס את התואר "מטרופולין". בתקופה הרומית התיכונה שבה והתחזקה בה הקהילה היהודית, והיא הפכה למרכז יהודי חשוב.

הנצרות והאסלאם

Caesarea-S-038
המצודה הצלבנית בנמל קיסריה

בתקופה הביזנטית הייתה קיסריה המטרופולין של "פלשתינה פרימה" ומרכז נוצרי חשוב. בין השאר חיו בה אבות הכנסייה אוריגנס (אשר כתב בעיר את "הקספלה" - תרגום התנ"ך ליוונית בחמש גרסאות), ואוזביוס (אשר כתב בעיר את "האונומסטיקון" - רשימת יישובי ארץ ישראל, ואת "תולדות הכנסייה"). לעיר הייתה חשיבות גדולה בעיני הנוצרים, מאחר שבה, על-פי המסורת הנוצרית, התנצר עובד האלילים הראשון, הקנטוריון קורנליוס. בנוסף, ישבו בה יהודים ובתוכם רבי אושעיא ואחריו רבי אבהו דקיסרין. לדעת חלק מחוקרי התלמוד נערכה בעיר קיסריה מסכת נזיקין מהתלמוד הירושלמי.[4] בראשית המאה ה-5 חולקה הארץ לכמה מחוזות, וקיסריה נבחרה לבירתה של "פלשתינה פרימה". במאה ה-6 נולד בקיסריה פרוקופיוס, שהפך לסופרו של הקיסר יוסטיניאנוס הראשון.

יחד עם כל ארץ ישראל, נכבשה קיסריה במאה ה-7 על ידי המוסלמים. הנוסע בנימין מטודלה (1170-1168) מספר שמצא בקיסריה 200 יהודים ו-200 שומרונים.[5] בסוף המאה ה-12 עברה השליטה בקיסריה בין הצלבנים לצלאח א-דין לסירוגין. במאה ה-13 נכבשה בידי הממלוכים ובראשם הסולטאן בייברס, וחרבה יחד עם שאר ערי החוף בארץ ישראל.

במחצית הראשונה של המאה ה-17 ביקר בקיסריה הכומר אבגניוס רוג'ה, ומצא בה כמאה משפחות של מוסלמים ושבע או שמונה משפחות יהודיות, שהתגוררו בבתים דלים במזרח העיר, ועסקו במסחר בצמר-גפן, שמן וחיטה.[6]

התחדשות היישוב

עתיק מול חדש
עמודים עתיקים באתר העתיקות בקיסריה מצולמים בהקבלה לארובות תחנת הכוח אורות רבין.

היישוב בקיסריה התחדש בשלהי המאה ה-19, כאשר קבוצה של גרמנים טמפלרים ניסו להתיישב במקום במסווה של חפירות ארכאולוגיות. יהוסף שווארץ, חוקר ארץ ישראל במאה ה-19, סבר שקיסאריה (קיסרי) ועקרון המקראית עיר אחת הן - כפי שכתב בספרו "תבואות הארץ". בשנת 1882 הוקם היישוב קיסאריה על ידי בוסנים מוסלמים. בראשית תקופת המנדט הרברט סמואל הציע את שיקום נמל קיסריה ההרודיאני כנמל המודרני הראשון של ארץ ישראל המיועד לספינות קיטור. מתוך שיקולים של תחבורה יבשתית נבחר לבסוף מפרץ חיפה.

תושבי הכפר ישבו על אדמות שהחכירה להם פיק"א ורוב בתיו היו רכוש יהודי. במהלך מלחמת העצמאות, ב-12 בינואר 1948, החלו תושבי הכפר להתפנות ממנו, מתוך פחד. ההגנה חששה שהצבא הבריטי יתפוס את הכפר וישתמש בו כבסיס לפעולות נגד ההעפלה, ובתחילת פברואר החליט מטה הארגון לכבוש את הכפר ולהרוס את בתיו. ב-9 בפברואר יצאו אותו תושבים נוספים. ב-15 בפברואר נכבש הכפר והתושבים שנותרו בו ברחו או נצטוו לעזוב. ב-20 בפברואר כיתרה את הכפר יחידה של הפלמ"ח והרסה את בתיו. נהרסו 30 בתים וששה נותרו לעמוד על תלם, משום שחומרי הנפץ אזלו. 20 התושבים האחרונים שנותרו בכפר גורשו ממנו. קיסריה הייתה הכפר הראשון שתושביו גורשו באופן יזום על ידי "ההגנה".[7] הכפר היה היישוב הראשון שנכבש בידי הצד היהודי באותה מלחמה.

היישוב המודרני של קיסריה כיום הוא יישוב קהילתי אמיד הכלול במועצה אזורית חוף הכרמל.

כרונולוגיה

  • המאה ה-3 לפנה"ס - 90 לפנה"ס : יישוב פיניקי בשם מגדל שרשון (סטראטון).
  • 90 לפנה"ס : סיפוח לממלכת החשמונאים (תקופת אלכסנדר ינאי).
  • סוף המאה ה-1 לפנה"ס: בניית העיר קיסריה על ידי הורדוס.
  • 6 - 639 : התקופה הרומית והביזנטית.
  • 639 : הכיבוש המוסלמי
  • 1101: כיבוש העיר בידי הצלבנים
  • 1251 : ביצור העיר על ידי הצלבנים (המלך לואי ה-9).
  • 1265 : כיבוש העיר על ידי הסולטאן בייברס.
  • ראשית המאה ה-19 - 1948: במקום מתקיים כפר בוסני קטן.

ממצאים ארכאולוגיים

Maats Caesaria
עבודות השימור בעתיקות קיסריה, שנות ה-50
Cesarea Harbor Ruins עתיקות נמל קיסריה
עתיקות נמל קיסריה, 2018
Harisot
הריסות העיר

ממצאים מהתקופה ההלניסטית וההרודיאנית

ממצאים ארכאולוגיים מתקופה זו נתגלו בכמה משטחי החפירה. צפונית לתל של מגדל סטרטון נחשף קטע של חומה המשולבים בה שני מגדלים עגולים, דומים לאילו אשר נחשפו בשומרון ויוחסו לתקופה ההלניסטית.

העיר של הורדוס (קיסריה) הוקמה על גבי חורבות מגדל סטרטון, המקום זה נזכר לראשונה בפפירוסים של זנון שספינתו עגנה במקום. על פי הפפירוסים המקום היה מתאים לעגינה.[8] עדות שנתן יוסף בן מתתיהו. הורדוס ראה בשטח המישורי פוטנציאל למימוש עקרונות תכנוניים אדריכליים (תכנון היפודמי) שהיו מקובלים באותה תקופה. הורדוס הקים את נמל קיסריה אדיר המידות וזאת כצורך להקמת נמל נוסף בין דור ליפו. הבניה בקיסריה היא באבני כורכר מקומיות אשר את מראן הלבן קיבלו מכיסוי הטיח – מכאן מבינים את תיאורו של יוסף בן מתתיהו, אשר תיאר את העיר כבנויה מאבן לבנה. העיר של הורדוס הייתה מתוכננת היטב עם מערך של תעלות ניקוז מתחת לרחובות. התיאטרון עשוי אבן, מה שמייחד אותו מן התיאטרונים עשויי העץ שהיו נפוצים באותה תקופה.

הנמל

מטרתו העיקרית של נמל קיסריה הייתה לשמש כמקום עגינה לספינות הרומאיות שהובילו דגן מאלכסנדריה שבמצרים, לרומא. בריכת הנמל הייתה מחולקת לשלושה אזורים עיקריים: הנמל הפנימי, המרכזי והחיצוני. סירות וספינות קטנות עגנו באזורים הפנימיים, וספינות גדולות עגנו בנמל החיצוני.

שוברי הגלים שהגנו על הנמל מצפון וממערב נבנו באמצעות תיבות עץ ענקיות שהושטו לתוך הים, ולתוכן יצקו אפר וולקני ("פוצולנה") שהתקשה במגע עם המים. התיבות שקעו עם האפר שהתקשה,[9] ויצרו בסיס יציב וחזק לבניית הנמל בתוך המים. טכניקה זו הייתה חדשנית מאוד בתקופת בנייתו של הנמל, והשימוש בה מבטא את החזון המפואר של הורדוס בבניית קיסריה כולה. קיסריה לא הייתה עיר נמל במקורה כי אין בה שובר גלים טבעי (כמו בעכו, למשל), ולכן היה צורך להקים שובר גלים מלאכותי שיאפשר עגינה של ספינות וקיום נמל בעיר.

שמו של הנמל, 'סבסטוס', ניתן לו על ידי הורדוס לכבודו של פטרונו הרומי, הקיסר אוגוסטוס ('סבסטוס' הייתה הגרסה היוונית לשמו של אוגוסטוס).

על פי הערכות, נמל קיסריה החזיק מעמד כמאה שנים בלבד לפני ששוברי הגלים התמוטטו. הסיבה לקריסה אינה ידועה במלואה, אך חוקרים משערים כי הסיבה טמונה בשילוב של תחזוקה לקויה וסופות חורף חזקות אשר ערערו את יסודות השוברים.

המקדש

המקדש נקרא מקדש אוגוסטוס ורומא לכבודו של אוגוסטוס קיסר. למקדש היה פרונאוס וקלע עמוק. נבנה במרכזו של מתחם מקודש המוקף בקירות. על סמך השרידים הציע נצר כי מדובר במקדש פריפטרלי. נחשפו שרידיו של גרם מדרגות שעולה מכיוון מערב למזרח. אבני המקדש עשויות כורכר מקומי והוא צופה שכבה עבה של סטוקו משובח אשר נתן ממד של מונומנטליות ופאר. רק בשלב הרומי המאוחר נכנסו למקדש אלמנטים עשויים שיש. על שרידי המקדש נבנתה בתקופה הביזנטית כנסייה אוקטוגונלית ומאוחר יותר מבנה מוסלמי. בפינה הצפון מערבית של המקדש ניצב נימפאום אשר נחפר לראשונה בשנת 1961 על ידי הארכאולוג אברהם נגב ושוב בשנות ה-90 של המאה ה-20 בידי יוסף פורת. לאחר מכן כוסה הנימפאון ונחשף לציבור הרחב רק בשנת 2014.[10]

ארמון הורדוס

Caesarea Concrete Bath
ארמון המושל הרומאי ביזנטי בקיסריה
Hipo
ההיפוסטדיום בקיסריה זוכה לעדנה ב-2004

זוהה על שונית הבולטת פנימה אל תוך הים. בשרידי החדרים המערביים נחשפה רצפת פסיפס בדגמים גאומטריים (אהוד נצר הציע לתארכה כהרודיאנית, ויש המאחרים זאת). עיקר השרידים השתמרו בחלקו הצפוני, מדובר היה באולם גדול עם מסדרונות משני צדדיו. לארמון היו שני מפלסים. מאוחר יותר שימש מבנה הארמון כמקום מושבם של המושלים הרומאים.

התיאטרון

התיאטרון בקיסריה הוא אחד התיאטראות הרומיים הקדומים והמפוארים שהתגלו בארץ. הוא נבנה בתקופתו של הורדוס והוא היה פעיל במשך מאות שנים עד התקופה הביזנטית. המיקום נבחר באופן קפדני במיוחד. התיאטרון הכיל 6,000 מושבים בערך. במקורו היה בנוי כולו מאבן כורכר וטיח ומאוחר יותר בימיו של ספטימוס סוורוס שולבו בו עמודי שיש ופורפיר. התיאטרון נחשף על ידי המשלחת האיטלקית בסוף שנות ה-50 של המאה ה-20.

בשנת 1961 התגלה לוח שחם בהריסות התיאטרון הרומי, המקדיש את ה"טיבריום" לפרפקט פונטיוס פילאטוס. אין לדעת מהו אותו טיבריום, ומניחים כי המדובר במבנה שנועד לפאר את שמו של הקיסר טיבריוס. כתובת זו מוצגת כיום במוזיאון ישראל בירושלים.

כיום מתקיימות בתיאטרון (המכונה לעיתים בטעות "אמפיתיאטרון" בפי העם[11]) הופעות פופ ורוק של אמנים שונים. התיאטרון מכיל כ-3,700 מושבים, והופעה בו נחשבת לאבן דרך משמעותית בקריירה של אמנים ישראלים.

ההיפוסטדיום

נבנה בימי הורדוס, ומשתרע לאורך קו החוף. במקור היה מוקף ספסלי אבן סביב. לאורך הקירות המקיפים את הזירה (הארנה) נחשפו ציורי בעלי חיים – נראים תיאורים של מחזות ציד, זאת אולי בהשראת הפעילות שנהגו בו. בקצה הצפוני של הזירה נחשפו עמדות הזינוק ומכאן למדים כי המקום שמש גם כהיפודרום \ קירקוס; הוצע לקרוא למבנים מעין אילו בשם "היפוסטדיום", שילוב של היפודרום ואצטדיון כאחד.

ממצאים מהתקופה הרומית / רומית מאוחרת

BethMerchatz
בית מרחץ בקיסריה
Thefala
הפלסטרה

לאחר שארץ ישראל עברה לשלטון הנציבים הפכה קיסריה לבירת פרובינקיה יהודה. בתקופה זו העיר התרחבה ונבנו בה מבני ציבור מגוונים. העיר התפשטה מזרחה, ובתקופה זו נוספו מבני שוק גדולים. המקדש המשיך לשמש כמקדש רומא ואוגוסטוס ונקרא בשם "סבסטיאון". תופעת המחסנים גדולי המידות גם כן נפוצה בתקופה זו. הארמון של הורדוס הוסב לשמש כמקום מושבם של המושלים הרומיים ובתקופה זו נוספו לו חדרי משרדים שונים, כמו כן נוסף לארמון בית מרחץ שברצפתו לבנים הטבועים בטביעות חותם של הלגיון העשירי פרטנסיס.[12] מדרום לארמון נפרס שטח שעליו נבנו וילות של אנשים אמידים שהתעשרו מבעלות על אדמות (באזור השרון). מצפון לכל אחת מן הוילות היה רובע של מחסנים אשר שייך היה לבעל הווילה. נמצאו בנוסף אסמי תבואה תת-קרקעיים.

קירקוס בהשראתו של הקירקוס מאקסימוס (ראו: המלוכה הרומית וספורט ברומא העתיקה) נבנה הקירקוס בקיסריה בימיו של אדריאנוס. המבנה המשיך להיות בשימוש עד המאה ה-6 לספירה. מידותיו 450X 70 מ'. המבנה נועד למרוצי מרכבות וסביבו מערך ארגוני שלם (התגבשות קבוצות, מועדונים וכו'). הקירקוס ממוקם במזרחה של העיר, בשטח נרחב אשר לא נוצל לבנייה. בעבר קיים היה מערך מושבים מאבן, אותן אבנים נשדדו, אך עדות לו נראתה כאשר נחשף מערך קמרונות שנשא את המושבים. הספִּינה הייתה מורכבת ממערך של בריכות לאורכה כאשר במרכז ניצב האובליסק (שהוצב מחדש), האובליסק עשוי אבן גרניט אסואן ויובא ממצרים. נחשפו הקונוסים שהוצבו בפינות הספִּינה.

בית הכנסת: ניתן להבחין בפסיפס שהיה חלק מקומפלקס בית הכנסת. בית הכנסת בקיסריה מוזכר בספרו של יוסף בן מתתיהו "מלחמת היהודים" עם ספר התורה שהיה בתוכו. לפי הכתוב - פה ניצתה האש שהבעירה חיש מהרה את כל יהודה באש המרד נגד הרומאים. היהודים בתקופה הרומית המאוחרת היוו אחוז ניכר מאוכלוסיית העיר והם השתלבו במערך הכלכלי כסוחרים, חקלאים וכו'. חיכוכים עם האוכלוסייה השכנה יצרו לעיתים מחלוקות חריפות ביניהם, אך ישנן גם עדויות המדברות על יחסים טובים עם השכנים הנוכרים דוגמת אוסביוס, מאבות הכנסייה, אשר למד כמה מענייני דתם של היהודים מפיו של "עברי".

ממצאים מהתקופה הביזנטית

בית המרחץ: בקיסריה מכלול של בתי מרחץ מהתקופה הביזנטית, בית המרחץ נבנה זמן רב לאחר הפסקת פעולתו של התיאטרון של הורדוס והיווה גאווה רבה. לפני כניסת הרוחצים לבית המרחץ, היו נכנסים לפָלָאֶסְטְרָה בה היו מתעמלים. לאחר הטבילה בבית המרחץ באו המתרחצים שנית לפלסטרה כדי לקבל עיסויים למיניהם והתארגנות לקראת יציאה.

לשכת המס: מדובר באולם מלבני מוקף חדרים מכל עבריו הממוקם במרכז העיר ממזרח להיפוסטדיום. מבנה זה היה חלק ממכלול קריית הממשל. נחשף בו פסיפס של אופוס סקטילה המוקף בספסלי אבן, ששימשו, כך משערים, כמקומות המתנה. פירושו של דבר הוא שמדובר על מערך בירוקרטיה שהוא סממן מובהק של השלטון הביזנטי. תרגום הכתובת שבפסיפס: "אם תציית לשלטונות המס, אזי אין לך ממה לחשוש". כל המבנה נבנה על רצפה מוגבהת ומשערים כי משמעות הדבר עונה על הצורך להוריד את רמת הלחות במבנים שנשאו מסמכים הרגישים לרטיבות.

מערכת אספקת המים לקיסריה

MoveilM
אמת המים לקיסריה

על מנת לקיים חיים, דואג כל יישוב בעולם לאספקת מים. זו הסיבה העיקרית לכך שחלק ניכר מהיישובים הוקמו על גדות נהרות או ליד נביעות מים. ביישובים אחרים נקדחו בארות, נבנו בורות לאיסוף מי גשמים, או, כפי שנעשה בקיסריה, הוקמו אמות מים להעברת מים ממקורות מים מרוחקים אל היישוב.

עד ימיו של הורדוס היישוב בקיסריה היו קטן יחסית, ובורות מי תהום סיפקו די מים לצרכיו. עם התרחבותה של קיסריה ועליה ברמת חיי תושביה (למשל בניית בתי מרחץ) נוצר צורך בהובלת מים ממעינות מרוחקים. לשם כך, במהלך השנים, נבנו מספר מפעלי מים להבאת המים אל העיר:

  • האמה הגבוהה מורכבת מ-3 תעלות שנבנו בזמנים שונים:
    • תעלה א' - כנראה בתקופת הורדוס, נבנתה אמת מים שכללה תעלה יחידה ממעיינות שוני הנמצאים צפונית לבנימינה, כ 12 ק"מ צפונית מזרחית לקיסריה. האמה נישאה על גבי קשתות וחצתה את רכס הכורכר בג'סר א-זרקא באמצעות מנהרה חפורה ובעלת פירים לתחזוקתה. שרידיה של אמת המים הגבוהה מופיעים באופן ברור סמוך למחצבה בקצה הדרומי של הכרמל סמוך למושב בית חנניה. בקטע המקביל לפני הים הייתה התעלה מקורה, ככל נראה על מנת למנוע חדירת חול לתוכה.
    • תעלה ב' – בהמשך נוספה תעלה שנייה, אשר הובילה את מי מעיינות צברין (צפונית ליישוב עמיקם). בין עין צברין לעין אביאל נחפרה נקבה של 6 ק"מ, ומשם חצתה האמה את בקעת הנדיב בתעלה פתוחה לאורך 5 ק"מ. אמה זו נבנתה בתקופתו של הקיסר אדריאנוס, על ידי הלגיון ה-10, כפי שניתן ללמוד מכמה כתובות שהוצבו לאורכה. משערים כי תוקנה על ידי הלגיונות שהיו מרוכזים בקיסריה בזמן מרד בר כוכבא. נמצאו עליה עד כה 10 כתובות, תשעה מהן של הלגיונות הרומיים. הכתובות של הלגיונות השני, השישי והעשירי הן מזמנו של אדריאנוס קיסר. תעלה זו הובילה מים גם ממקורות מים נוספים מזרחית למקורותיה של תעלה א', על ידי מפעלים תת-קרקעיים שהובילו מים מאזור המושבים אליקים, עמיקם ואביאל שברמות מנשה. מאחר שבין קצה הכרמל ורכס הכורכר יש אזור בעל קרקע רכה אשר גרמה לשקיעה של האמה, השתמשו במערכת של צינורות חרס אשר היוו סיפון הפוך, אשר העביר את המים בקטע השקוע.
    • תעלה ג' – מתוארכת כביזנטית
משערים כי מאחר שהעיר הביזנטית נבנתה על בסיס קודמתה, הייתה במפלס גבוה יותר ולפיכך, מילאו את תעלה ב' במילוי גס ובנו עליה תעלה שלישית במפלס גבוה יותר שספיקתה הייתה נמוכה יחסית לקודמותיה.
  • האמה הנמוכה מהתקופה הביזנטית
עם גידול האוכלוסייה שהצריך אספקת מים רחבה יותר. האמה הובילה את מי המעיינות שבאזור ביצות כאבארה (מעגן מיכאל), 5 ק"מ צפונית לקיסריה. מאחר שמפלס המעיינות היה נמוך ממפלס קיסריה נבנו סכרים בין אזור בית חנניה לאזור מעגן מיכאל, ובאמצעותם נאגרו המים באגם שמפלסו היה דיו על-מנת להוביל את המים לקיסריה. המים זרמו בתעלה חצובה בדופן המערבית של רכס הכורכר, אשר באזור החוף כוסתה בקמרון חביתי. בקרבת קיסריה עברה התעלה תחת הקשתות של האמה הגבוהה, ונעה במקביל לה עד העיר. המעבר אל תחת האמה הגבוהה בסמוך לג'סר א-זרקא נעשה תוך שינוי כיוון בגלל קיומן של הקשתות של האמה הגבוהה, דבר המעיד על קדמותה של האמה הגבוהה יחסית לנמוכה.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Levin. Lee, I. Caesarea Under Roman Rule, Leiden E. J. Brill, 1975
  • Avner Raban, Kenneth G Holum (eds.), Caesarea Maritima: a retrospective after two millenia, 1996.
  • C.M. Lehmann, and K. G. Holum, The Greek and Latin Inscriptions of Caesarea Maritima, Boston 2000.
  • Cotton, Hannah M., Werner Eck ,Governors and their Personnel on Latin Inscriptions from Caesarea Maritima, in: Proceedings of the Israel Academy of Sciences and Humanities VII 7, 2001, 215-38' ;
  • Kenneth G Holum, Hadrian and Caesarea: An Episode in the Romanization of Palestine, Ancient World 23.1 (1992): 51-61.
  • M. Avi-Yonah, The Caesarea Porphyry Statue, Israel Exploration Journal 20, (1970), pp. 203–208.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ דו ירחון קרדום לידיעת הארץ בהוצאת אריאל, "קיסריה", 1981, עמ' 8
  2. ^ מנחם שטרן,"ההיסטוריה של ארץ ישראל התקופה הרומית ביזנטית", הוצאת יד בן צבי, 1984, עמ' 367
  3. ^ או לפי גירסת דפוס וילנא בי״ז בסיוון
  4. ^ ליברמן שאול, תלמודה של קיסרין תרצז
  5. ^ מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים לארץ־ישראל, עמ' 96.
  6. ^ מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים בארץ-ישראל, עמ' 334.
  7. ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 82.
  8. ^ גן לאומי קסריה באתר מט"ח
  9. ^ פוזולאן באתר הידען
  10. ^ שריד היסטורי מפואר נחשף לציבור: מזרקה מרשימה בת 2000 בגן הלאומי קיסריה (פברואר 2014)
  11. ^ ההבדל בין המונחים: אמפיתיאטרון הוא עגול או עגלגל, בעוד שתיאטרון רומי צורתו חצי עיגול
  12. ^ Barbara Burrell, "Palace to Praetorium: The Romanization of Caesarea', in Caesarea Maritima: a retrospective after two millenia, Avner Raban, Kenneth G Holum (eds.), 1996, p.241-247; Kathryn L. Gleason, 'The promontory palace at Caesarea Maritima: Preliminary Evidence for Herod's Praetorium', JRA 11, (1998), pp. 29.
  13. ^ הופיע לראשונה בגרסה באנגלית ובצורה יותר מפורטת ב- The Israeli Academy of Sciences and Humanities Proceedings VII no. 7, pp, 215-240. בגרסה העברית נוספו הסברים לקורא שאינו מומחה בתחום.
  14. ^ עיבוד מקוצר של: Leah Di Segni, Joseph Patrich, Kenneth G. Holum, 'A Schedule of Fees (sportula) for Official Services from Caesarea Martima, Israel', Zeitschrift für Papyrologie und Epigraphik (ZPE), 145, 2003, pp. 273-300.‏
  15. ^ תרגום מוקדם של: Joseph Petrich, 'Caesare in Transition: The Archeological Evidence from the Southwest Zone (Areas CC, KK, NN)', Hayim Lapin & Kenneth G. Holum (eds.), Shaping the Middle East: Christians, Jews, and Muslims in an Age of Transition, ca. 400-800 C.E (Studies and Texts in Jewish History and Culture, vol. 20.), University of Maryland, College Park, 2011
אוסביוס מקיסריה

אֵוסֵביוס איש קיסריה (ביוונית: Εὐσέβιος, סביבות 265/260 – 340/339; כונה גם "אֵוסביוס פמפילי", קרי: "אוסביוס חברו של פמפילוס") היה הארכיבישוף של קיסריה ונחשב לאבי ההיסטוריה הכנסייתית בשל חיבוריו, המתעדים את ההיסטוריה המוקדמת של הכנסייה הנוצרית (בפרט חיבורו תולדות הכנסייה). היסטוריה מוקדמת יותר מאת הגסיפוס אותה מצטט אוסביוס, לא שרדה.

אור עקיבא

אוֹר עֲקִיבָא היא עיר בנפת חדרה של מחוז חיפה בישראל. היא הוכרזה כעיר בשנת 2001.

העיר גדלה משמעותית עם העלייה מחבר המדינות כאשר נוספו לה כ-6,700 עולים חדשים (גידול של כ-40% במספר התושבים בעיר לפני גל העלייה).

העיר נמצאת במישור החוף הצפוני בין שני צירי תנועה עורקיים, כביש מס' 2 ממערב, וכביש מס' 4 ממזרח, שבהם נמצאות כניסות אל העיר. העיר ממוקמת דרומית-מזרחית

ברצף היישובים המשתייכים למועצה האזורית חוף הכרמל, ובכלל זה שכנתה הצמודה ממערב, קיסריה. ככלל מצויה אור-עקיבא בסביבה כפרית או סמי עירונית, מזרחית לה המועצה המקומית בנימינה-גבעת עדה. גבולותיה המוניציפליים של העיר הורחבו בנובמבר 2004 והם עולים על 3,000 דונם, אך עדיין היא ישות מוניציפלית בעלת גבולות שיפוט מצומצמים בהשוואה לסביבתה. דרומית לאור עקיבא מתפרש שטח נרחב השייך ברובו לחברה לפיתוח קיסריה (אדמות פיק"א-הברון רוטשילד) ובו מוקמת שכונת "אור ים" בעלת 3,480 יחידות דיור, שיגרמו להכפלת אוכלוסיית העיר ל-30 אלף תושבים.

בוריקה

שְׁמוּרַת בּוּרִיקָה היא שמורת טבע בגוש יישובי אלונה, בגבעות המערביות של רמות מנשה, בין נחל דליה ונחל התנינים. שטח השמורה 323 דונם.

בקרבת מקום היה כפר ערבי בשם בוריקה (بريكة). תושבי הכפר ברחו ליישובי ואדי ערה ולמחנות פליטים בשומרון בזמן מלחמת העצמאות. שטח הכפר מכיל את מתקני הייצור והאחסון של המפעל "תעשיות חרושת חומרי נפץ" שבבעלות קבוצת תעבורה.

בשמורה, שבעבר הייתה מיוערת, צמחייה מגוונת. על עצי השמורה נמנים אלון התבור, אלון מצוי, אלת המסטיק, חרוב, לבנה רפואי, עוזרר קוצני, וזית אירופי. כן בשמורה יערה איטלקית, מוצית קוצנית, פרסיון גדול וקידה שעירה. עצי השמורה והצמחייה איפשרו לתושבי בוריקה בעבר למכור עץ להסקה. כמו כן ייצרו חפצים מצמחי האזור ובהם מטאטאים. בשמורת בוריקה גם ניקבה תת-קרקעית עם פירים שהיו חלק ממערכת המים של קיסריה. מערכת זו מתחילה ככל הנראה באזור עין צברים.

שמורת בוריקה הוכרזה ב-19 במאי 1967. מתוכנן להרחיב את השמורה ב-6730 דונם נוספים ולכנות את השמורה המורחבת שמורת יער אלונה.רוב שטח השמורה, כולל המסלולים המסומנים, נמצא בתחומי שטח אש.

בניאס (אתר ארכאולוגי)

בניאס הוא אתר ארכאולוגי בו נמצאים שרידיה של עיר קדומה שהתקיימה בתקופות שונות לאורך ההיסטוריה והגיעה לשיא פריחתה בתקופה הרומית. האתר ממוקם למרגלות הר החרמון, בשמורת טבע נחל חרמון. בתוך האתר נמצאים מעיינות מהם נובעים רוב מי נחל חרמון הנקרא גם "בניאס".

אזור נחל הבניאס, והמערה הטבעית הגדולה המצויה במקורות הנחל, היה תמיד בעל חשיבות אסטרטגית, הן בשל המים השופעים בו כל ימות השנה, ופוריותו הרבה, והן בשל היותו מעבר נוח מאזור החרמון לאזור רמת הגולן, ונקודה חשובה על הציר שבין ערי החוף לדמשק.

המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים

המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, הידוע יותר בשמו המקוצר: המוסד, הוא ארגון במערכת הביטחון הישראלית ואחד מהגופים החברים בקהילת המודיעין הישראלית. המוסד הוא ארגון הביון של ישראל, הממונה על איסוף מידע מסוג מודיעין אנושי (HUMINT) ומשימות הפקת מודיעין חשאיות מחוץ לגבולות המדינה, דיפלומטיה חשאית, תפקידים מיוחדים וסיכול יעדים אזרחיים וצבאיים של האויב (למוסד מיוחסות התנקשויות בשורה של מחבלים בכירים בארגוני טרור שנלחמים כנגד ישראל). בניגוד לצה"ל ולשירות הביטחון הכללי – יעדיו, מבנהו וסמכויותיו של המוסד אינם מוסדרים בחוק יסוד, בחקיקה ראשית או משנית. פעילותו כפופה לנהלים שלא פורסמו מעולם. המוסד כפוף למשרד ראש הממשלה.

המכון הישראלי לדמוקרטיה

המכון הישראלי לדמוקרטיה הוא עמותה שנוסדה בשנת 1991 על ידי ד"ר אריק כרמון ואיש העסקים ברנרד מרכוס, כגוף מחקר העוסק בתכנון מדיניות ורפורמות במערכת השלטונית של ישראל. במכון פועלים חוקרים בתחומי המשפט, הכלכלה, הדת והמדינה, התקשורת, הדמוקרטיה, הטרור ועוד, המציעים למקבלי ההחלטות הצעות יישומיות לשיפור הדמוקרטיה הישראלית. המיזמים השונים של המכון כוללים תוכניות מחקר ארוכות טווח ופרויקטים בתחומים ספציפיים, ובמסגרתם מספק המכון מידע לקהלי היעד השונים: מחוקקים, מקבלי החלטות, עובדי מדינה והציבור הרחב.

מטרתו העיקרית של המכון, לפי פרסומיו, היא "חיזוק מוסדות הדמוקרטיה המתהווה בישראל וגיבוש ערכיה".

בשנת 2009 הוענק למכון פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה, אך מבקר המדינה מתח ביקורת על ניגודי עניינים חמורים שהיו בהענקת הפרס.בשנת 2014 התמנה יוחנן פלסנר לתפקיד נשיא המכון במקומו של אריק כרמון, שביקש לסיים את כהונתו לאחר 22 שנים ולהתמקד במחקר.

חדרה

חֲדֵרָה היא עיר במחוז חיפה בישראל שבשרון הצפוני, אשר שוכנת לחוף הים התיכון. היא הוקמה כמושבה על ידי אנשי העלייה הראשונה ב-1891, והוכרזה כעיר בשנת 1952. מקור השם חדרה בערבית, الخضيرة (תעתיק מדויק: אל-חְ'דֵירַה, "הירקרקה"), על שם צבען של האצות בביצות. אבשלום קור הציע כי השם הערבי הוא גלגול של השם העברי "גדרה", שהיה שמו של יישוב קדום ליד קיסריה. העיר חברה בארגון פורום ה-15.

יורם ארבל

יורם ארבל (נולד ב-23 ביוני 1942) הוא שדרן ספורט מבכירי השדרנים בישראל. היה בעברו זמר ומנחה תוכניות טלוויזיה ישראלי.

יחסי ישראל–קרואטיה

בין מדינת ישראל והרפובליקה של קרואטיה מתקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים החל משנת 1997, מספר שנים לאחר התפרקותה של יוגוסלביה במהלך מלחמות יוגוסלביה, והיווסדה של קרואטיה כמדינה עצמאית. לישראל יש שגרירות רשמית בזאגרב, בעוד שלקרואטיה יש שגרירות רשמית בתל אביב, וכן ארבע קונסוליות כבוד בירושלים, אשדוד, קיסריה וכפר שמריהו. נכון לשנת 2013, שתי המדינות מקיימות שיתוף פעולה בתחומים מגוונים, ובעיקר בתחום התיירות ההולכת וגוברת שבין שתי המדינות.

כביש 2

כביש 2 הוא כביש בינעירוני במישור החוף המחבר בין תל אביב-יפו בדרום לחיפה בצפון. הכביש ידוע גם בשם "כביש החוף" ולעיתים בשם "כביש חיפה-תל אביב החדש". תוואי הכביש עובר בין רכס הכורכר המערבי למרכזי, שבנוסף לרכס המזרחי מרכיבים את מישור החוף.

מאוריטניה (פרובינקיה רומית)

מאוריטניה או מאורטניה הייתה חבל ארץ קדום, ממלכה היסטורית ומאוחר יותר פרובינקיה רומית בצפון-מערב אפריקה שהשתרעה על השטחים שכיום מהווים את צפון מרוקו ואלג'יריה.

מקור שמה של הממלכה הוא כנראה מהשבט הברברי שישב בה בימי קדם. בנוסף לשבט זה ישבו עוד עשרות שבטים ברברים אחרים בארץ, בנוסף לשבטים מדבריים שהיגרו ממרכז אפריקה. מהמאה ה-8 לפנה"ס והלאה החלו מתיישבים הפיניקים בחופי מאוריטניה בתחנות מסחר. המרכזים הפיניקיים החשובים היו ככול הנראה טינגיס (טנג'יר המודרנית) ובוולובליס. עם התחזקותה של קרתגו סרו הערים הפיניקיות במאוריטניה לשליטתה.

במהלך המאה ה-2 לפנה"ס התגבשה ממלכה עצמאית באזור כאשר מספר שבטים התאחדו, כתגובה לעלייתה של ממלכת נומידיה. במלחמת יוגורתה, שנערכה בין הרפובליקה הרומית לבין יוגורתה מלך נומידיה, שיחקו מאוריטניה ומלכה בוככוס תפקיד חשוב במהלך המלחמה, כאשר היא החליפה צדדים בין שני הניצים. המלחמה הסתיימה עם הסגרתו של יוגורתה על ידי בוככוס לידי לוקיוס קורנליוס סולה.

לאחר מותו של בוככוס עלו לשלטון הממלכה בניו בוככוס השני ובוגודס שחילקו את הממלכה ביניהם, אולם בוככוס הצליח להדיח את אחיו בשנת 38 לפנה"ס והפך למלכה היחיד של מאוריטניה. לאחר מותו של בוככוס הפכה הממלכה למדינת חסות רומית ויובה השני שנישא לקלאופטרה סלנה השנייה, הוכתר על ידי אוגוסטוס קיסר, למלכה על ידי הרומים. בשנות שלטונו של יובה חדרו למאוריטניה יסודות תרבותיים הלניסטים ורומאים רבים, והיא הפכה בהדרגה לממלכה הלניסטית טיפוסית. תלותה של הממלכה ברומא הלכה וגברה, וכבר בימיו של אוגוסטוס הוקמו בשטחה מושבות חיילים משוחררים ומבצרים. כמו כן נמצאו מטבעות עם כתובות לטיניות שנטבעו כבר בימי שלטונו של בוככוס השני.

עם הירצחו של תלמי, מלכה האחרון של מאוריטניה, על ידי הקיסר הרומי קליגולה בשנת 40 פרץ מרד בממלכה. לאחר עלייתו של קלאודיוס לכס הקיסרות הרומית דוכא המרד והממלכה סופחה באופן רשמי לאימפריה הרומית.

הפרובינקיה חולקה לשתי יחידות מנהליות שונות, מאוריטניה של קיסריה, ומאוריטניה של טינגיס. הערים טיניגס ווולובליס קיבלו מעמד של מוניקיפיום, הוצב נציב על הממלכה, בן למעמד הפרשים, והחל גיוס של ילידים לחיילות העזר של הצבא הרומי. העיר קיסריה הפכה למושבה של חיילים רומים משוחררים. עם זאת, השליטה הרומית על הארץ הייתה מוגבלת ברובה לאזורי החוף ורוב פנים הארץ נשאר מחוץ להשפעתם.

עם פלישתם של הוונדלים ב־428 לצפון אפריקה נפלה גם מאוריטניה לידיהם והיוותה חלק מממלכתם. האימפריה הביזנטית הצליחה בשנת 533 להשמיד את הממלכה הוונדלית בצפון אפריקה, אולם היא לא הצליחה לגבש את שלטונה במאוריטניה ושלטה רק על מספר נקודות מבודדות בחופה הצפוני, שלטון שנמשך עד לכיבושה הסופי של הארץ על ידי הערבים במהלך המאה ה-7.

מאיר כליפי

מאיר כליפי-אמיר (נולד ב-1959), אלוף במילואים בצה"ל אשר שימש בתפקידו האחרון כמזכיר הצבאי של ראש הממשלה.

בעל תואר ראשון במדע המדינה מאוניברסיטת חיפה. מתגורר בקיסריה יחד עם אשתו, תא"ל במילואים גילה כליפי-אמיר, אשר שירתה בתפקידה האחרון כיועצת הרמטכ"ל לענייני נשים, ולהם 3 ילדים.

נחל תנינים

נַחַל תַּנִּינִים (בערבית: وَادٍ الزرقاء - ואדי א-זֵרְקַא, "הנחל הכחול") הוא נחל איתן שתחילתו ברמות מנשה בין דליה לבין עין השופט. הנחל זורם דרום מערבה לים התיכון ונשפך לים דרומית לקיבוץ מעגן מיכאל. שמות נוספים קדומים לנחל הם "קרוקודילון" ו"תמאסיח".

סמוך למושב עמיקם הקימה חברת מקורות סכר על ערוץ נחל תנינים במסגרת מפעל "נחלי מנשה". בימי חורף שבהם הזרימה בנחל עזה, מוטים מי הנחל (כמו גם נחלי עדה, ברקן ומשמרות) לתעלה המובילה את המים למאגר שיקוע להעשרת מי התהום, הנמצא בחולות קיסריה.

על הנחל כתב אהוד מנור את השיר "נחל התנינים" (לחן: נחום היימן, ביצוע: חוה אלברשטיין).

ערקא

ערקא (בערבית عرقا, במכתבי אל-עמארנה עַרקַתַ וגם עִרקַתַ, בתעודות אשוריות ערקה, בתנ"ך עַרְקִי), הוא כפר בצפון לבנון השוכן 22 ק"מ מצפון-מזרח לטריפולי ליד החוף. הכפר ידוע בגלל האתר הארכאולוגי תל ערקא המכיל שרידים ארכאולוגים מהתקופה הנאוליתית ועד התקופה הצלבנית. העיר מוזכרת במכתבי אל-עמארנה ובתעודות אשוריות. בתקופה הרומית נודעה בשם קיסריה של לבנון או בשם ערקה קיסריה. הקיסר הרומי אלכסנדר סוורוס שמלך במאה השלישית נולד בה.

האתר נבדק בשנת 1925 על ידי הארכאולוג ויליאם פוקסוול אולברייט. הוא מצא באתר חרסים מתקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת.

פארק תעשייה קיסריה

פארק תעשייה קיסריה, הנקרא גם פארק תעשיות קיסריה או פארק העסקים קיסריה הוא מתחם תעשיות היי-טק, השוכן ממזרח לקיסריה. פארק העסקים הוקם בשנת 1993 והוא משתרע על פני 3,500 דונם וממוקם סמוך לאקוויפר החוף בין מסילת הברזל חיפה-ת"א במזרח ומפעל מים נחלי מנשה במערב. המתחם מנוהל על ידי החברה לנכסי קיסריה.

פארק התעשייה זכה כעשר שנים ברציפות ב-5 כוכבי יופי בתחרויות של המועצה לארץ ישראל יפה על העלאת איכות החיים והסביבה לעובדים תוך שמירה על כללי קיימות.בפארק פועלות ביום למעלה מ–180 חברות הייטק ומכשור רפואי, לצד מרכזים לוגיסטיים ומוקדי שירותים ובילוי ומועסקים בו למעלה מ-7800 עובדים.

פסטיבל ישראל

פסטיבל ישראל הוא פסטיבל רב-תחומי המתקיים מדי שנה באביב למשך מספר שבועות, ומרכזו בירושלים. הפסטיבל החל את דרכו ב-1961 כפסטיבל קיץ למוזיקה קלאסית. מהשנה השנייה ובמשך מספר שנים הוא כלל גם מופעי תיאטרון. עם השנים הורחבו תחומי ומוקדי פעילותו, וכיום הוא כולל מופעי מוזיקה קלאסית, תיאטרון, מחול, מוזיקת ג'אז, תערוכות אמנות פלסטית ואף הרצאות מומחים. כל זאת, תוך שימת דגש על תוכנית רב-תרבותית המשלבת מופעים בינלאומיים לצד מופעים ישראליים איכותיים.

בתחילה נערך הפסטיבל במוקדים שונים בארץ – בעיקר בירושלים, בתל אביב ובתיאטרון קיסריה. ב-1982 הוא אומץ על ידי עיריית ירושלים, ומאז מתקיימות מרבית ההופעות בתחומי העיר. פסטיבל ישראל נהנה מתדמית יוקרתית ובמשך השנים עלו טענות כנגד מחיר הכרטיסים הגבוה, אך עם זאת מתקיימים במסגרתו גם מופעי רחוב והכניסה לחלק מההופעות היא ללא תשלום. הפסטיבל פועל כגוף ללא כוונת רווח.

קיסריה (יישוב)

קֵיסָרְיָה הוא יישוב קהילתי השוכן ליד קיסריה העתיקה. הוא נחשב לאחד היישובים היוקרתיים בארץ ורוב התושבים בעלי הכנסות גבוהות. עיקר הבנייה ביישוב היא בנייה נמוכה של וילות וקוטג'ים, והוא מצטיין בחזותו ובאיכות החיים שהוא מציע לתושביו.

קיסריה הוא היישוב היחיד בארץ המנוהל על ידי חברה כלכלית, "החברה לפיתוח קיסריה אדמונד בנימין דה רוטשילד בע"מ" שבבעלות קרן רוטשילד קיסריה. הקרן נוסדה על ידי הברון אדמונד דה רוטשילד , נכדו של הנדיב הידוע. מבחינה מוניציפלית משתייך היישוב, מאז שנת 2003, למועצה האזורית חוף הכרמל. מאחר שהחברה אינה רשות מוניציפלית, על פי הסכם משנת 2004 בין התושבים לחברה, הארנונה שהם מחויבים לשלם מחולקת בין המועצה האזורית חוף הכרמל לבין החברה. החלק שמשולם לחברה נקרא דמי שירותים, והאחריות לאספקת השירותים המוניציפליים מתחלקת בין החברה לבין המועצה. בשנת 2016 התגוררו בקיסריה כ-4,970 תושבים.

שדות ים

שְׂדוֹת יָם הוא קיבוץ השוכן מדרום לקיסריה העתיקה. הוא משתייך לתנועה הקיבוצית.

תחנת הרכבת קיסריה – פרדס חנה

תחנת הרכבת קיסריה – פרדס חנה היא תחנה של רכבת ישראל על קו חיפה – תל אביב, הנמצאת על הגבול בין פארק תעשייה קיסריה לבין המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור. התחנה ממוקמת בקילומטר ה-44.450 של הקו הראשי.

Flag of Israel.svg גנים לאומיים בישראל
הגולן והגליל אכזיבארבלבית הכנסת בכפר נחוםברעםהר תבורחורשת טלחורבת מניםחמת טבריהחצורכורזיםכורסיכפר נחוםמבצר יחיעםמבצר נמרודמונפורנחל צלמוןסוסיתאציפוריקרני חיטיןראש הנקרהשדה עמודיםתל חיתל יודפתתל קדש
השרון והשומרון אביחילאפולוניהבית אלפאבית שאןבית שעריםגן השלושההר גריזיםהר הכרמלחוף השרוןכוכב הירדןמבצר קאקוןמעיין חרודנחל אלכסנדרנחל מהר"לסידנא עליפארק השרוןצור נתן • קיסריה • שומרוןתל מגידותל שקמונה
יהודה ומישור חוף יהודה בית גובריןבית עיטאבגן המלךהגן הבוטני הלאומיהגן הלאומי והאוניברסיטאי ע"ש טבצ'ניקהקסטלהר צובההרודיוןהרי יהודהחוף פלמחיםגבעות הכורכר נס ציונהירקוןמאוזוליאום מזורמגדל אפקמורדות הר הצופיםמערות סמךנבי סמואלנחל רוביןסובב חומות ירושליםעין חמדעמק צוריםקומראןתל גזרתל לכישתל צפית
הנגב אנדרטת חטיבת הנגבאשכולאשקלוןממשיתמצדהניצנהעבדתעין עבדתעתיקות עין גדישבטהתל באר שבעתל ערד

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.