קיסרות אקסום

קיסרות אקסום הייתה ישות מדינית וכלכלית חשובה בצפון-מזרחה של אפריקה, בשטחי אתיופיה ואריתריאה של ימינו, שהתפתחה מהתקופה הפרוטו-אקסומית. הוקמה במאה ה-1 לפני הספירה על ידי החבשים. שיאה היה במאה ה-1. ממלכת אקסום הוקמה כממלכה קטנה, שמרכזה בעיר אקסום (המצויה בצפון שטח אתיופיה המודרנית) ולאחר מכן נהפכה לאימפריה וקיסרות באופן רשמי לאחר שהמלך סאמבראוטאס שינה את תואר שליטי אקסום מ"מלך" ל"קיסר".

קיסרות אקסום
መንግሥተ ፡ አክሱም ።
מנגיסתה אקסום
LocationAksumiteEmpire
יבשת אפריקה, אסיה
שפה נפוצה געז ויוונית
עיר בירה אקסום
משטר קיסרות
הקמה
תאריך
פרוטו-אקסום
המאה ה-1 לפנה"ס
פירוק
תאריך
כיבושי האסלאם
מרד יהודית
850
ישות קודמת ממלכת ד'מאט
ישות יורשת ממלכת ביתא ישראל
שטח בעבר 1.25 מיליון קמ"ר (נכון ל-מאה ה-4 וה-5)
אוכלוסייה בעבר כ-500,000
להוציא שטחים כבושים (נכון ל-מאה ה-4 וה-5)
מטבע מטבע אקסומי

שם הקיסרות

  • אקסום: בספר אקסום, אוסף כתבים שנכתב במאה ה-15 על ההיסטוריה האקסומית מצהיר שהשם אקסום נלקח משמו של אקסומווי שייסד את העיר אקסום והיה בנו של אתיופיס.
  • חבש: מלשון המילה הערבית אל חבשה האומרת "המוני שבטים ערבים" הכוונה ככל הנראה לאותם שבטים שמים ערבים שהיגרו לאזור מתימן ודרום חצי האי ערב .

אדוארד גלייזר, מומחה דרום ערבי, טען כי במילה חבש השתמשה לראשונה המלכה חתשפסות בשנת 1460 לפני הספירה ביחס לארץ פונטו.[דרוש מקור] נוסע אחר מהמפרץ הערבי הוא אל חרני ב-1295, הוא מתאר את אימפרית חבש שבה אחת הערים הגדולות והידועות ביותר נקראת כברה, שהיא העיירה המלכותית על חוף הים האדום, הוא כותב ש"כברה היא מרכז מסחרי המהווה את נמל הים שממנו חבשה חצה את הים..."[1].

  • אתיופיה: שמה הרשמי של אקסום לאחר שקיבלה עלייה את הנצרות במאה ה-4 תחת הקיסר אזנה ולאחר כיבוש ממלכת כוש, שם זה היה שמה הנוצרי/יווני של אקסום בהשפעת האירופאים שהשוו את השם חבש עם אתיופיה. צריך לציין שגם ממלכת כוש הסודאנית נקראה בשם אתיופיה בפי האירופאים, למעשה כל האזור שמדרום למצרים נקרא בשם אתיופיה.

היסטוריה

אקסום הממוקמת בצפונה של אתיופיה ובאריתריאה, חלשה על סחר עשיר בין האוקיינוס ההודי לים התיכון. אקסום מוזכרת בספר "השיוט בים האריתריאי", מהמאה הראשונה לספירה, כמקום חשוב לסחר של שנהב:

"בין המקום הזה ועד לעיר הנקראת בפי אנשיה אקסום מפריד מרחק של חמשה ימי נסיעה או יותר, המקום הזה מייבא שנהב לארצות שמעבר לנילוס דרך מחוז הנקרא כיאניאם, ומשם לעיר הנמל אדאליס..."[2]

על פי "השיוט בים האריתראי", שליטה של אקסום היה זוסקלאס, ששלט מאקסום על שתי ערי נמל חשובות: אדוליס (ליד מאסאווה של היום) וארסינוי (אסאב של היום). בספר מוזכר שבממלכה הייתה ספרות יוונית עניפה:

"המקומות האלה, מארץ אכלני הסובך עד לארץ הברברים האחרות, נמשלים על ידי זוסקלאס, שהיה תמיד רעב לעוד שטח וכוח, אבל היה משכיל והכיר בספרות היוונית"[3]

במאה ה-3, אקסום החלה להתערב בעניינים הפנימים של ממלכות בדרום חצי האי ערב, ושלטה לסירוגין באזור תיהמה במערב ערב הסעודית של היום ובאזורים אחרים.

בסוף המאה ה-3 אקסום החלה להטביע מטבעות משלה ונזכרה, על ידי הנביא מאני, כאחת מארבע המעצמות של התקופה, לצד פרס, רומא וסין. הממלכה קיבלה את הנצרות בין השנים 325-328 תחת שלטונו של הקיסר אזנה והייתה המדינה הראשונה שהשתמשה בצלב על מטבעותיה. בשיאה שלטה אקסום על צפון אתיופיה, אריתריאה, צפון סודאן, דרום מצרים, ג'יבוטי, תימן ודרום ערב הסעודית, שטחה הסתכם בכ-1.25 מיליון קמ"ר[4]

אקסום הייתה בעלת בריתה של האימפריה הביזנטית כנגד האימפריה הפרסית ושקעה מסיבות בלתי ברורות, שאת חלקן ניתן לייחס להתפשטות האסלאם, התמעטות הסחר באזורה ומיתון בשוקי אלכסנדריה, ביזנטיון ודרום אירופה.

אחרי תקופת זוהר שנייה בתחילת המאה ה-6, החלה הממלכה לשקוע שוב, והתמוטטה סופית לאחר פלישת כוחות יהודית המלכה במאה ה-10.

מקור

Map of the Periplus of the Erythraean Sea
אקסום הייתה ממלכה חשובה בסחר הבינלאומי מהמאה ה-1 (המפה על פי הספר השיוט בים האריתראי) עד אשר ירדה מגדולתה בגלל עליית הסחר הערבי והתפשטות האסלאם.
KingEndybisEthiopia227-235CE
מטבעות עם דיוקנו של המלך אינדוביס במטבע שמשמאל רשום ביוונית "AΧWMITW BACIΛEYC", "מלך אקסום". במטבע שמימין רשום ביוונית "ΕΝΔΥΒΙC ΒΑCΙΛΕΥC", "המלך אינדוביס".
Map of Aksum and South Arabia ca. 230 AD-HE
אקסום ודרום ערב לקראת סוף מלכותו של גאדרט במאה השלישית.
ET Tigray asv2018-01 img12 Debre Damo Monastery
אדריכלות אקסומית טיפוסית, מנזר בדברה דמו

בתחילה סברו החוקרים שאקסום הוקמה על יד דוברי שמית מסבא שהיגרו מדרום חצי האי ערב (תימן המודרנית), אך רוב החוקרים מסכימים שהייתה זו ציוויליזציה מקומית. חוקרים כריצ'רד פאנקהארסט מצביעים על ממלכת ד'מאט, שהייתה קיימת לפני אקסום והתפתחה ללא כל השפעה דרום ערבית ולפני ההגירה לאזור, שהתרחשה במאה ה-4 לפני הספירה, ונמשכה תקופה קצרה מאוד.[5] מעבר לכך, שפת הגעז, השפה השמית העתיקה של אריתריאה ואתיופיה, לא הגיעה מסבא, וישנן עדויות של נוכחות דוברי שמית באזור אפילו לפני האלף השני לפני הספירה.[6] השפעת סבא בתקופה זו הייתה קטנה, הוגבלה לכמה אזורים ונעלמה לאחר כמה עשורים, או שלמעשה היו אלו מושבות סחר או מוצבים צבאיים בסוג של שיתוף פעולה עם ממלכת ד`מאט או מדינות פרוטו-אקסומיות אחרות.[5] על מנת ליצור בלבול נוסף, באותה התקופה הייתה עיר באתיופיה הנקראת סבא שסביר שלא הייתה התנחלות סבאית.

המבנה החברתי

הפרוטו-אמהרים והפרוטו-תגרים היו הקבוצות העיקריות בממלכת אקסום לפני אימוץ הנצרות. השפה הרשמית הייתה הגעז והיא משמשת בעיקר כשפת קודש בפי הכנסייה האורתודוקסית האתיופית, הכנסייה האורתודוקסית האריתראית וכן גם היהודים של ביתא ישראל.

תושבי אקסום היו עירוב של קבוצות אתניות שכללו בתוכם את התושבים דוברי השפות השמיות שהיו הדומיננטים לצד דוברי השפות הכושיות כגון האגאווים ודוברי השפות הנילו-סהריות כמו הקאנאמים והנאראים תושבי הממלכה בכללותם נקראו חבשים.

כלכלה ויחסי חוץ

אקסום סחרה עם הודו והאימפריה הרומית (ויותר מאוחר האימפריה הביזנטית) בשנהב, שריוני צבים, זהב וברקת וייבאה משי ותבלינים. אקסום הייתה ממוקמת על הים האדום והנילוס וזה איפשר לה לסחור עם המדינות לחופי ים סוף כדוגמת המדינות הדרום ערביות (תימן המודרנית) ומדינות תת-היבשת ההודית ומדינות הנילוס כגון נוביה. במאה השלישית, אקסום שלטה על חופו המזרחי של הים האדום ובשנת 350 כבשה את ממלכת כוש ולמעשה השמידה אותה לחלוטין.

אקסום נשארה אימפריה חזקה עד עליית האסלאם במאה ה-7. המוסלמים מעולם לא ניסו לחדור ולפלוש לאקסום כפי שהם עשו בשאר אפריקה. הכוח הימי של אקסום נחלש גם באותה התקופה אף על פי שבשנת 702 חיילי אקסום פלשו וכבשו את חג'אז ואת העיר העיקרית ג'דה. בנקמה, כתגובה הערבים כבשו את קבוצת איי דחלק מאקסום.

לבסוף, האימפריה המוסלמית השיגה שליטה על אזור ים סוף ורוב מדינות הנילוס, והכניסה את אקסום לבידוד כלכלי. אף על פי כן, שתי הממלכות היו ביחסים טובים באופן יחסי. שתי מדינות נוצריות הנמצאות צפונית מערבית לאקסום נכבשו על ידי המוסלמים ותושביה אולצו להתאסלם ובכך בתקופה זו נשארה אקסום המדינה הנוצרית היחידה באזור.

הישגים תרבותיים

ממלכת אקסום הגיעה למספר השגים תרבותיים, כגון האלפבית האתיופי, (שהתפתח מהכתב הדרום ערבי) והחלה לטבוע מטבעות משלה בשנת 270 לערך. יותר מכך, בתחילת בנייתה של הממלכה, אובליסקים גבוהים הוקמו על מנת לציין את המלך וחדרים תת-קרקעיים נבנו, המפורסם שביניהם הוא האובליסק של אקסום.

ממלכה זו הייתה פלורליסטית ומדינה חשובה באופן תרבותי. בממלכה היו מגוון תרבויות שכללו בין היתר מצריים, סודאנים, ערבים והודים. ערי אקסום העיקריות כללו סבאים, יהודים, נובים, נוצרים ואפילו מיעוט של בודהיסטים.

קבלת הנצרות

תחת הקיסר אזנה, הממלכה אימצה את הנצרות במקום העירוב של הפוליתאיזם והמסורות היהודיות בשנת 333 בקירוב. על קבלת הנצרות מעידה הכרוניקה החבשית:

צנפא-ארעד הוליד את אברהא ואת אצבחא. בימיהם, בהיותם באכסום, הופיעה הנצרות... אבי סלמא היה סוחר ואתו בא אבא-סלמא. חלק מעם חבש היה חי בימים ההם באמונה היהודית, ואחרים היו מקדשים את הנחש. אבא-סלמא למדם את דת-ישוע המשיח... התנצרותם היה בשנת 333 ללדת המשיח. אברהא ואצבחא בנו את אכסום...

אהרון זאב אשכלי, ספר הפלשים - יהודי חבש תרבותם ומסורותיהם, מוסד הרב קוק, תש"ג, עמ' 147

למרות קבלת הנצרות הפולחן הפוליתאיסטי המשיך להתקיים באקסום והיווה אופוזיציה משמעותית לשלטון הקיסרים הנוצריים, מצב זה נמשך עד להתחזקות הקשרים עם האימפריה הביזנטית שהובילו להתחזקות הנצרות ולניצחונה על יריבותיה הפולתאיסטיות.[7]

היהודים

החוקר הסקוטי ג'יימס ברוס סייר ביישובי ביתא ישראל לאורך שנת 1770, במסגרת מסעו לגילוי מקור נהר הנילוס. הוא מציין כי הכינוי "ביתא ישראל" הוצמד ליהודים שסירבו להתנצר מהמאה הרביעית ואילך[8], כאשר המלך אזנה הפך את ממלכת אקסום לממלכה נוצרית. לפני כן היהודים ,על פי ההיסטורון האתיופי לאפסו דלבו, נקראו בשם סאמיאן[9], שמשמעותו בשפת הגעז צפון - כנראה לומר שהם הגיעו מהצפון. לכינוי ביתא ישראל זה לא יוחסו משמעויות שליליות והקהילה השתמשה בו לפני שהוסדרה התקשורת עם קהילות יהודיות אחרות.[10]

שקיעת ממלכת אקסום ונפילתה

שקיעת הממלכה החלה במאה השביעית והאוכלוסייה נאלצה להתיישב במקומות גבוהים יותר ברמה האתיופית. בשנת 960 התקוממו בני ביתא ישראל יחד עם בני האגאו נגד ממלכת אקסום הנוצרית, שהונהגה על ידי השושלת הסולומונית,[11] בראשם עמדה יהודית המלכה המכונה גם אסתר במקורות יהודיים ו-"יהודית גוּדית" במקורות נוצריים עוינים. לפי אורי בן ברוך (קס ברהן ברוך) יהודית היא בתו של המלך גדעון הרביעי משושלת הגדעונים ששלטה בממלכה היהודית בצפון אתיופיה, בעוד שלפי אותם מקורות נוצריים יהודית התגיירה לרגל נישואיה. המורדים בראשות יהודית הבעירו כנסיות ומנזרים, הרגו נזירים וכמרים וחתרו להכרית את הנצרות באתיופיה. המרד הביא לנפילת ממלכת אקסום ועליית שושלת זאגווה לשלטון באתיופיה. קיסרי שושלת זאגווה בני האגאו שיתפו פעולה עם היישוב העצמאי של ביתא ישראל בצפון אתיופיה, עד שנת 1270, בה הרג יקונו אמלאק את אחרון מלכיה, יטברק וייסד את השושלת הסולומונית העוינת ליהודים.[11] תקופת העצמאות הגמורה הייתה תור הזהב של יהודי אתיופיה.

בכרוניקה החבשית מדגישים כי מוצאה של שושלת זאגווה אינו מזרע ישראל, בניגוד לשליטי אקסום לפני כן:

אנבס-ודם הוליד את דל-נעד; כיסא מלכותו ניטל ממנו וניתן לאחרים אשר לא היו ישראליים והם זגוי

אהרון זאב אשכלי, ספר הפלשים - יהודי חבש תרבותם ומסורותיהם, מוסד הרב קוק, תש"ג, עמ' 147

לא נמסר בתעודה זו מי נטל את כיסא המלכות דיל נהואד, מלך אקסום. קיימות עדויות על כנסיות שרופות, אך היו חוקרים מודרניים שהטילו ספק בעצם קיומה של יהודית המלכה. אפשרות אחרת היא שממלכת אקסום הובסה בידי המלכה הפגאנית באני אל-האמווייאה, שהייתה מלכת אחת השבטים של הסידאמה.

לקריאה נוספת

Stuart Munro-Hay, Aksum: An African Civilization of Late Antiquity, Edinburgh University Press, Edinburgh, 1991. ISBN 0-7486-0106-6

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ "ציוויליזציה אפריקאית של שלהי העת העתיקה": סטיוארט מונרו-היי, 1991. p. 90
  2. ^ השיוט בים האריתראי (Periplus of the Erythreaean Sea), עמוד 4.
  3. ^ השיוט בים האריתראי, עמוד 5.
  4. ^ East-West Orientation of Historical Empires, פיטר טארצ'ין, ג'ונתן מ. אדמס, וטומס ד. מסדרון. נובמבר 2004.
  5. ^ 5.0 5.1 Stuart Munro-Hay, Aksum: An African Civilization of Late Antiquity. Edinburgh: University Press, 1991, p. 57.
  6. ^ אנציקלופדיה אתיופיקה בערך געז, עמוד 732.
  7. ^ "הפוליתאיזם בקיסרות הרומית ומחוץ לגבולותיה בשלהי העת העתיקה," בתוך: אלי קדם: הפוליתיאיזם בארץ ישראל ושכנותיה מן האלף השני לפסה"נ ועד התקופה המוסלמית, עורכים מנחם קיסטר, יוסף גייגר, נדב נאמן, שאול שקד (ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 2008), עמ' 185-241
  8. ^ ג'יימס ברוס, מסעות לגילוי מקור הנילוס כרך ראשון, עמ' 485
  9. ^ דברי לאפסו דלבו באתר חבשה
  10. ^ שלוה וייל, כינויים קולקטיביים וזהות קולקטיבית של יהודי אתיופיה, בתוך 'יהודי אתיופיה באור הזרקורים' בעריכת שלוה וייל, האוניברסיטה העברית בירושלים, יולי 1997 ISSN 0792-2329
  11. ^ 11.0 11.1 יעקב מלקמו, סולומון מברטו, זיוה מקונן, שושנה סמואל, אורלי אוסדון, רחמים מלקו, מורשת יהדות אתיופיה - קהילת "ביתא ישראל" באתיופיה ובישראל, המינהל לחינוך התיישבותי ועליית הנוער במשרד החינוך, 2002
הקודם:
פרוטו-אקסום
היסטוריה של אתיופיה
המאה ה-1 לפנה"ס - המאה ה-10
הבא:
תקופת החושך
און (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

אתיופיה

הרפובליקה הדמוקרטית הפדרלית של אתיופיה (באמהרית: የኢትዮጵያ ፌዴራላዊ ዲሞክራሲያዊ ሪፐብሊክ) היא מדינה בקרן אפריקה שבמזרח אפריקה. אתיופיה גובלת בצפון באריתריאה, בסודאן ובדרום סודאן במערב, בקניה בדרום, בסומליה במזרח ובג'יבוטי בצפון-מזרח. אתיופיה היום היא פדרציה של שישה מחוזות אתניים, שלושה מחוזות מולטי-אתניים ושתי ערים עצמאיות. המדינה מכונה בחוקתה "הפדרציה האתיופית השנייה" ומוגדרת כפדרציה דמוקרטית רב-לאומית שצורת שלטונה רפובליקה.

אתיופיה היא ארץ בעלת היסטוריה רצופה עתיקה ביותר. המדינה המודרנית היא המשכה של האימפריה האתיופית, שהיא עצמה מקורה בקיסרות אקסום. זו, על פי המסורת, התפתחה ממלכות שבא אשר קמה בשנת 1978 לפנה"ס. הנצרות הוכרזה כדת המדינה בשנת 325 לספירה, וכך הפכה אתיופיה למדינה השנייה ולאימפריה הראשונה שקיבלה את הנצרות. במהלך המאה השביעית הגיע גם אסלאם לאזור, מה שהחל את תקופת החושך האתיופית, שבמהלכה התפשטה ממלכת אקסום דרומה, ואיבדה שטחים בצפון שנכבשו על ידי המוסלמים. בתחילת ימי הביניים הפכה אתיופיה לאחת מהאימפריות החזקות בתבל, ובסופם החלה הידרדרות. במהלך העת החדשה התרחבו גבולות המדינה, אך מאפייניה המדיניים ותשתיתה התרבותית המשיכו להתבסס על מקורותיה הקדומים שראשיתם בתקופה האקסומית. שמה הקודם של אתיופיה נקרא חבש.

אתיופיה מנהלת מדיניות עצמאית השונה מיבשת אפריקה וממדינות המזרח התיכון, אך מאידך היא מובילה במספר תחומים ביבשת. בשנת 1923 היא הפכה לחברה בחבר הלאומים, ובשנת 1942 היא חתמה על הצהרת האומות המאוחדות, והייתה אחת מ-51 המדינות המייסדות של הארגון. בעקבות כך היא קיבלה עמדת בכורה ביבשת וזכתה לארח את מרכז האו"ם באפריקה. אתיופיה היא גם אחת ממייסדות האיחוד האפריקאי, ומזכירות הארגון שוכנת בבירתה, אדיס אבבה.

דעמת

דעמת (בשבאית:𐩩𐩣𐩲𐩵, ; בגעז: ደዐመተ, עם תנועות ዳዓማት, Daʿamat או ዳዕማት, Daʿəmat

) הייתה ממלכה באזור אריתריאה וצפון אתיופיה שהתקיימה בין המאות ה-8 וה-7 לפני הספירה. קיימים כתבים מועטים על ממלכה זו, ונעשו מעט עבודות ארכאולוגיות אודותיה. כתוצאה מכך, לא ידוע אם דעמת הייתה קיימת כציוויליזציה לפני קיסרות אקסום או שהתפתחה לממלכת אקסום או אחת מהמדינות הקטנות בתקופה הפורוטו-אקסומית שהתפתחו לממלכת אקסום.

בירת הממלכה הייתה העיר יחא. ממלכה זו פיתחה מערך השקיה, שימוש במחרשות, גידלה דוחן, וייצרה מוצרי ברזל ונשק.

רוב ההיסטוריונים המודרניים רואים בציוויליזציה זו כבת המקום (ילידית), למרות ההגמוניה של ממלכת סבא בים האדום. עם זאת, היסטוריונים אחרים רואים את דעמת כתערובת של "תרבות עילית" של ממלכת סבא והתרבות הילידית. התומכים במוצא הילידי של דעמת מצביעים על כך כי שפת הגעז, השפה השמית העתיקה אשר דוברה בצפונה של אתיופיה ובאריתריאה, לא הובאה מממלכת סבא אלא התפתחה באזור דובר שפה שמית משנת 2000 לפנה"ס בקירוב. לפי ממצאיהם, השפעת ממלכת סבא הייתה מועטה ומוגבלת למספר אזורים, ונעלמה לאחר עשורים בודדים. ייתכן שממלכת סבא הקימה מושבה צבאית או מסחרית שהייתה בעלת ברית עם ממלכת דעמת או ממלכה פרוטו-אקסומית אחרת.

אחרי נפילת דעמת במאה ה-5 לפנה"ס, האזור נשלט על ידי ממלכות קטנות. עד עליית אחת ממלכות אלו, קיסרות אקסום.

ממנה צמחו אתיופיה ואריתריאה (חבש) המודרניות.

האימפריה האתיופית

האימפריה האתיופית, ידועה גם כחבש, הייתה מורכבת משטחיהן של המדינות המודרניות אתיופיה ואריתריאה. המדינה הייתה אימפריה עוד בימיו של הקיסר האקסומי סאמבראוטאס, שהפך באופן רשמי את אקסום לאימפריה. השם אתיופיה נקבע כשמה הרשמי של המדינה בזמנו של הקיסר האקסומי אזנה בשנת 325, והפך לשמה הרשמי של אקסום המתנצרת. האימפריה האתיופית נכבשה בידי איטליה הפאשיסטית ב-1935 במלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה. היא השתחררה משלטון האיטלקים ב-1941, והתפרקה באופן סופי ב-1975 לאחר שממשלתה הופלה בהפיכה.

היסטוריה של אפריקה

ההיסטוריה של אפריקה היא שם כללי לתיאור הזמן מהנוכחות האנושית הראשונה ביבשת אפריקה ועד ההווה.

על פי הדעה המקובלת במחקר האבולוציה של האדם, מקור המין האנושי (הומו סאפיינס) הוא במזרח אפריקה.

ההיסטוריה של חלקה הצפוני של היבשת קשור בעיקר בהתפתחויות שהתרחשו באסיה ובאירופה. אזור זה הצמיח בעת העתיקה מספר ממלכות וישויות אחרות, שהגיעו לרמת פיתוח גבוהה מאוד, כגון מצרים העתיקה וקרתגו. לעומת זאת ההיסטוריה של חלקה הדרומי של היבשת, מעבר למדבר סהרה, התרחשה במנותק מההיסטוריה של שאר חלקי העולם. בניגוד לצפון אזור זה הצמיח בעיקר חברות שבטיות, כגון הבנטו והבושמנים.

בשנים שלאחר מכן, במאות הראשונות שלפני הספירה, נכבשה צפונה של היבשת בתחילה בידי יוון ולאחר מכן בידי רומא. אלה שירשו באזור את הנצרות והרחיקה את הפוליתאיזם לפנים היבשת. אך דת זו לא נשארה לשליטת האזור לאורך זמן, וכמה מאות שנים לאחר מכן (המאה ה-7), נכבש האזור בידי האימפריה המוסלמית, והאסלאם הפך לדת השלטת באזור עד ימינו אלה. עם זאת, אפריקה שמדרום לסהרה, נשארה נחשלת מבחינה כלכלית ותרבותית, ומנותקת משאר העולם. תחת זאת, האזור כן הצליח להצמיח מספר ממלכות עצמאיות.

כאלף שנה לאחר כיבוש האזור בידי האימפריה המוסלמית, במהלך המאות ה-16 וה-17, אוחד רוב האזור שוב לידי ישות מדינית אחת תחת האימפריה העות'מאנית. בינתיים החלו האימפריות האירופאיות לבחוש בנעשה באפריקה שמדרום לסהרה, שכמו תמיד סבלה מריק שלטוני. מעצמות אלו, בתחילה חקרו את היבשת, לאחר מכן שלחו מיסיונרים ומתיישבים, ולבסוף כבשו את האזור. עד אמצע המאה ה-19, כבר כל היבשת למעט אתיופיה וליבריה, היו תחת שלטון זר, בין אם אירופאי או עות'מאני. במהלך המאה ה-20, החל תהליך נרחב יותר יותר של דה-קולוניזציה. רבים במערב החלו למאוס באימפריאליזם, ותנועות לאומיות רבות קמו ברחבי היבשת. בשני מלחמות העולם לחמו מדינות אירופה ברחבי היבשת, בעיקר בחלקה הצפוני, ובעשורים שלאחר מכן, החלו להשתחרר רוב ארצות היבשת מהשלטון האירופאי.

הסכסוך בין ארצות הברית לבין ברית המועצות במהלך המלחמה הקרה שיחק אף הוא תפקיד בחוסר היציבות. מדיניות ממשלתית כושלת, שחיתות פוליטית ומקרי בצורת קשים, הובילו לכך שחלקים ניכרים מאפריקה סובלים מחוסר באספקת מזון ומים, ומקרי רעב המוני אינם נדירים. אחת הסכנות העיקריות המאיימות על אפריקה היא התפשטות מגיפות המוניות, בשל תנאי תברואה גרועים, היעדר חיסונים ומחסור בשירותים רפואיים. במיוחד נפוץ ברחבי היבשת נגיף ה-HIV, המביא למותם של מיליוני תושבים בכל שנה ממחלת האיידס.

היסטוריה של אתיופיה

ההיסטוריה של אתיופיה משתרעת החל מהפרהיסטוריה וההתיישבות האנושית באתיופיה וכלה ברפובליקה הדמוקרטית הפדרלית של אתיופיה.

חמיר

חִמְיַר (ערבית: مملكة حِمير; כתיב מלא: חימייר), ממלכה קדומה ששכנה בתימן של היום, על דרך הבשמים העתיקה.

יסחק הראשון, קיסר אתיופיה

יסחק (געז: "ይሥሓቅ", גרסה אתיופית של השם "יצחק") היה קיסר האימפריה האתיופית בשיא תקופת תור הזהב, יסחק היה בנו השני של הקיסר דווית הראשון ויירש את כס הקיסרות מידי אחיו הקיסר תוודרוס הראשון ב-23 ביוני 1413 תחת שם ההכתרה "גברה מסקל השני" ("עבד הצלב").

קיסר זה המשיך את המערכה הצבאית כנגד יהודי אתיופיה. הוא גזר כי: "הנטבל לדת הנוצרית, יירש את אדמת אבותיו, ולא, פאלאסי יהיה". המילה פאלאס פירושה אריס או מבקר, קרי אנשים חסרי זכויות על קרקע. מכאן והלאה דבק המונח "פאלשים" ביהודי אתיופיה, שנושלו מבעלות על קרקעותיהם בין המאה ה-15 למאה ה-17.

הקיסר יסחק פלש גם לאזור השנקלה מעבר לאגאו מדר, ובחלק הדרומי של אתיופיה הוא נלחם כנגד ילדיו של סעאד א-דין השני מושל יפאט לשעבר שחזרו מגלותם בערביה.

הקיסר יסחק עשה את הקשר הראשון בין האימפריה האתיופית לבין אירופה מאז ימי קיסרות אקסום. הוא שלח מכתב למלך אלפונסו החמישי מלכה של ממלכת אראגון, המכתב הגיע למלך בשנת 1428 והציע ברית כנגד המוסלמים. על מנת לבצע את הברית הוא הציע קשרי משפחה בין שני המלכים, יסחק הציע לשלוח קבוצת אומנים לקיסרותו ושאחד מהם יתחתן עם בתו. לא ברור אם אלפונסו ענה למכתב זה, אך במכתב שהגיע ליורשו של יסחק, הקיסר זרע יעקב בשנת 1450 כתב אלפונסו שהוא יהיה שמח לשלוח אומנים לאתיופיה אם הם יגיעו בשלום בניגוד למשלחת הקודמת שמנתה שלושה עשר איש ונהרגה במסעה.הקיסר נהרג במהלך לחימה כנגד סולטנות אדאל במועד שאינו ידוע אולם לפני ה-29 באוגוסט 1430 ונקבר בכנסיית מריאם שבטדבבה.

מנליק הראשון, מלך אקסום

מנליק הראשון היה, על פי המסורת האתיופית, מלך אתיופיה בין השנים 975 לפנה"ס - 950 לפנה"ס, מייסד קיסרות אקסום ומייסד שושלת מנליק.

על פי המסורת האתיופית היה מנליק הראשון בנם של המלך שלמה ומלכת שבא. בכהונתו כמלך המשיך מנליק את שושלת אמו, השושלת האגעזית, שכן אמו הייתה המלכה ה-52 של ממלכת שבא, הממלכה הראשונה שהוקמה באתיופיה ובתימן שמכונה גם בשם "ממלכת יקטן".

סורת אל-פיל

סורת אל-פיל (בערבית: سورة الفيل), או סורת הפיל, היא סורה מספר 105 בקוראן. סורה קצרה זו מונה חמישה פסוקים (אַיאַת), ולפי האמונה המוסלמית היא הורדה למוחמד באמצעות המלאך גִ'בְריל (جبريل) במכה. לפי ספרו של אבּן אלצֻ'רַיְס, פַצָ'אאִ'יל אלקֻראן (מהמאה ה-10), המיוחס לפרשן הקוראן עַטָאא' אלחֻ'ראסאני (בן המאה ה-8), הורדה סורה זו אחרי סורת אל-כאפרון ולפני סורת אל-פלק.שמה של הסורה נגזר מקבוצת אנשים אליהם מתייחסת הסורה, שנקראו בשם בעלי הפיל. בסורה מוצגת יכולתו הניסית של אללה, המסוגל להשמיד קבוצת אנשים באמצעות שליחת ציפורים ("אבאביל") אשר הטילו עליהם אבנים קטנות. בהתאם לכך, מטרתה העיקרית של הסורה הייתה לחזק את האמונה בקרב המוסלמים בתקופת הרדיפות בעיר מכה, ולהציג את אללה ככוח עיקרי אשר יכול להתערב לטובתם ולהשמיד את אויביהם. בתקופת התגבשות ספרות הפרשנות הדתית לקוראן, התחילו חכמי הדת לקשור את הסורה עם רצונו של אברהא מושל תימן מטעם קיסרות אקסום הנוצרית, אשר בנה לערבים כנסייה בצנעאא' כדי להסיט את העלייה לרגל ממכה לכנסייה החדשה אשר בנה. מסורת זאת ראתה בבעלי הפיל, עליהם הטילו הציפורים את האבנים, את צבאו של המושל החבשי של תימן אשר זמם להרוס את מקדש הכעבה ובכך נקשרו פסוקי הקוראן עם המסורת המוסלמית החדשה. קשירת המסורת עם חבש הנוצרית הייתה על רקע המאבק הדתי והפוליטי בין המדינה המוסלמית ובין המדינה הביזנטית, ונועדה להראות כי הנוצרים ניסו לנצח את הערבים עוד בתקופה הטרום-אסלאמית. כמו כן, יש במסורת רעיון אפוקליפטי אשר מתאר את מאורעות אחרית הימים כמאבק דתי בין המוסלמים ובין הנוצרים, שבו הנוצרים ינסו להרוס את הכעבה.

עם זאת, לא כל פרשני הדת המוסלמים ראו את הסורה כחלק מן הקוראן. חכמי דת שהשתייכו לזרמים התאולוגיים של המועתזילה ושל הח'וארג' ואשר ניסו לפרש את הפסוקים באופן רציונלי, טענו כי לא ניתן לקבל את הסורה משום שהיא מנוגדת להיגיון האנושי - ציפורים אינן יכולות להשמיד צבא באמצעות אבנים. כדי ליישב בעיה זו, פרשנים מסורתיים טענו כי האבנים היו קטנות מעדשים בגודלן, אך היה ביכולתן לחדור לתוך כל עצם.

ספר אקסום

ספר אקסום (בגעז: መጽሐፈ ፡ አክሱም, "מצהפא אקסום") כינוי שהתקבל מאז ימי ג'יימס ברוס לאוסף הכתבים ההיסטוריים ששכנו בכנסיית גבירתנו מרים מציון, ספר זה הוא מקור חשוב ללימוד ההיסטוריה האתיופית.

ההיסטוריון קרלו קונטי רוסיני ("Carlo Conti Rossini") אשר עיבד את הכתבים חילק אותם לשלושה חלקים: הראשון המתאר את תולדות אותה כנסייה עד לפגיעה בה במאה ה-16 בנוסף לטופוגרפיה של אקסום ועל ההיסטוריה של קיסרות אקסום. החלק השני הוא אוסף של כתבים היסטוריים, רובם עוסקים בתשלומי מס, מתחילת המאה ה-17 הכולל 103 טקסטים. החלק השלישי הוא מסוף המאה ה-17 המכיל כתבים נוספים לגבי היסטוריית אקסום, נוסף לכך קיימם עוד כתבים עד לאמצע המאה ה-19.

עזנה, קיסר אקסום

עֵזָנָה (געז: ዔዛና) היה קיסר קיסרות אקסום בין השנים 325–356 לערך שהיום ממוקמת בתיגראי, צפון אתיופיה, אריתריאה תימן, דרום ערב הסעודית, צפון סומליה, ג'יבוטי, צפון סודאן ודרום מצרים. הוא נשא בתואר "מלך סבא סאלחן חימיר ודו-ראיידן". הוא היה השליט הראשון של אקסום שאימץ את הנצרות בשנת 334. המסורת גורסת שעזנה ירש את אביו אלה אמידה כאשר עוד היה ילד, אמו סופיה שימשה כסגניתו.

הוא היה הקיסר הראשון לאחר זוסקאלס (שהיה השליט הידוע הראשון של אקסום) שהוזכר על ידי היסטוריונים בני זמנו. מה שהוביל את סטוארט מאנרו-האי לקבוע שעזנה היה "השליט המפורסם ביותר מבין קיסרי אקסום בתקופה שלפני כלב".

מחנכו האישי פרומנטיוס הסורי נתמנה על ידי הפטריארך אלכסנדריה לאבונה הראשון (געז:"אבינו",הגמון) של הכנסייה האתיופית. שרידי מכתב של קונסטנטיוס, קיסר רומא תומך המינות האריאנית שנשלח לעזנה ולאחיו סזאנה שבו ביקש לשלוח את פרומנטיוס לאלכסנדריה לבירור טעויות של דוקטרינה, מאנרו-האי מניח שעזנה התעלם או דחה את הבקשה..

עזנה השיק מספר קמפיינים צבאיים שאותם תיעד ברישומיו. זוג כתובות בשפת הגעז שנימצאו במרואה מהוות הוכחה למבצע שנעשה במאה הרביעית על ידי עזנה או יורשיו. יש חוקרים חוקרים הסבורים שאקסום בעצם השמידה את ממלכת כוש ואחרים מנגד מציינים שהוכחות ארכאולוגיות מצביאות על החלשות פוליטית וכלכלית במרואה בסביבות 300 לספירה..

בכמה מהמטבעות שנטבעו בזמנו מופיע ביוונית המוטו TOYTOAPECHTHXWPA-"שיכול לשמח את האנשים". מספר מטבעות שנושאים את שמו נמצאו במספר אתרים ארכאולוגים בהודו בסוף שנות ה-90, מה שמרמז על קשרי מסחר בין המדינות.. מאפיין נוסף של אקסום לאחר שעזנה התנצר היה שנוי המטבעות מאיורים פגאנים לאיורים עם צלבים. עזנה הקים גם אובליסקים רבים בממלכתו.

עזנה ואחיו סאזנה, קיבלו תואר של קדושים על ידי הכנסייה האתיופית וב-1 באוקטובר נקבע יום הזבח שלהם.

קיסר אתיופיה

הקיסר (בגעז: ንጉሠ ነገሥት; מילולית: נגוסה נגסת; עברית: מלך המלכים) היה השליט היחיד של אתיופיה מהקמתה ועד למהפכה האתיופית. בידי הקיסר היו כל סמכויות החקיקה, הביצוע והשיפוט.

שבא

שְׁבָא (אמהרית: ሳባ, תיגרינית: ሳባ, ערבית: سبأ) הייתה ממלכה אשר מוזכרת בתנ"ך ובקוראן, המיקום המדויק של הממלכה נע בין דרום-ערב לקרן אפריקה. ישנה מחלוקת בין מספר אקדמאים לגבי מיקומה המדויק של הממלכה, חלקם סבורים כי ראשיתה של הממלכה הוא באתיופיה ואלו חלק טוענים כי תימן היא מקור הממלכה.

שושלת מנליק

שושלת מנליק היא שושלת מלכים חבשים ממוצא שמי ששלטו על חבש מ-978 לפנה"ס - 928. שושלת זו היא צאצאית של שתי שושלות על פי מסורתה שושלת בית דוד דרך אביו של מנליק שהוא שלמה המלך והשושלת האגעזית דרך אמו המלכה מקדה. שושלת זו שלטה באופן מוחלט על קיסרות אקסום במהלך כל שנות קיומה.

שליטי אקסום

רשימת שליטי קיסרות אקסום:

מנליק הראשון: 975 לפנה"ס - 950 לפנה"ס..

תגרים

תגרים (תיגרינית: ተጋሩ, "תגרו") הם קבוצה אתנית שמקורה בקרן אפריקה, אשר החיים ברובם במדינת תיגראי שבצפון אתיופיה ובדרום מדינת אריתריאה שבחבל ההיסטורי חבש בצפון הרמה האתיופית. התגרים משתייכים לקבוצת העמים החבשים, עם זה נוצר עוד במהלך שלטון קיסרות אקסום במאות ה-3 וה-4 ולאחר מכן החלו להתפתח כקבוצה אתנית נפרדת בייחוד לאור הופעתם של האמהרים במאות ה-9 וה-10. התגרים היו הקבוצה השנייה המשפיעה באימפריה האתיופית ואף לעיתים הם הצליחו לשלוט על כס הקיסרות, מולדתם תיגראי היא ערש התרבות החבשית וכן האזור בו צמחו ממלכת ד'מאט, האימפריה החבשית והאימפריה האתיופית.

תקופת החושך האתיופית

תקופת החושך האתיופית היא תקופה בה חדר האסלאם למזרח אפריקה ולאתיופיה. מהלך זה הביא להתפשטותה של ממלכת אקסום דרומה ולוויתור על השטחים הכבושים בצפון שנכבשו על ידי המוסלמים.

למרות ששמה של התקופה היא פוסט-אקסום (אחרי-אקסום) אין הכוונה שאקסום לא הייתה קיימת אלא שהשם אקסום אינו מופיע יותר והוא מוחלף בשם חבש שהחל להתפשט בתקופה זו. למרות שמקור השם חבש הוא קדום והיה קיים עוד מהמאה ה-1 הוא לא היה בשימוש המוני עד לתקופה זו.

ממלכות דרום-ערב (1978 לפנה"ס858)
סבא ושבאד'מאט 1 • חדרמאות • אוסאן • קתבאן • מעיין • חמיר • אקסום 1

הערות: 1 מבחינה גאוגרפית נמצאת באפריקה, אך נחשבת חלק מדרום-ערב מסיבות תרבותיות והיסטוריות.

דרום ערב בשנת 230

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.