קינת דוד על אבנר

קינת דוד על אבנר היא קינה שנשא דוד לאחר שנודע לו על מותו של אבנר בן נר, שר צבא שאול. הקינה מופיעה בספר שמואל[1].

Weltchronik Fulda Aa88 261v detail
איור של הלווית אבנר

רקע

אבנר היה דודו או בן דודו של שאול. הוא נזכר לראשונה כשר הצבא של שאול לאחר ניצחון דוד על גלית. לאחר מות שאול, אבנר היה זה שהמליך במחניים את אשבעל בנו של שאול על ישראל, שירת כשר צבאו ואף ריכז בידו את כל השלטון ואשבעל לא שלט אלא למראית עין. אבנר הגיע לידי כך שלקח את רצפה בת איה, אחת מפילגשי שאול לאשה. זקני העם שמרו אמונים לו ולא לבן שאול, ואף אשבעל הכיר בכוח השפעתו והתיירא מפניו[2].

ניתן לשער שאבנר ניסה לאחד את המחוזות עליהם שלט שאול, ומשום כך נלחם בדוד. מלחמה זו ארכה זמן רב בימי מלוך דוד בחברון. קרב מכריע נערך על הגבעה בגבעון. על פי הכתוב[3], פתחו הצדדים הלוחמים במשחקי קרב של שנים עשר נערים מכל צד שכולם נפלו, חיל אבנר ניגף ונרדף, ואבנר הוכרח נגד רצונו להמית את עשהאל, אחי יואב שרדף אחריו. אבנר ביקש שביתת נשק וחזר אל מחניים. לאחר שזקני ישראל הכירו בחולשתה של ממלכת אשבעל, הם ביקשו להמליך את דוד גם על ישראל; בראש תנועה זו עמד אבנר. הוא הציע לדוד כריתת ברית. כאות לנאמנותו דרש דוד מאבנר כי יחזיר לו את מיכל אשתו, בת שאול.

מות אבנר

דוד נטה להצעותיו של אבנר[4], אולם יואב שר צבאו של דוד, שלא לקח חלק במשא ומתן זה, רצח את אבנר בצאתו מן העיר. סיבות הרצח היו: גאולת דם עשהאל אחיו, חשד בנאמנותו, וחשש שמא ידחה אותו מעמדתו ותפקידו[5]. לפי הסיפור התעצב דוד על מות אבנר, התאבל עליו, קונן עליו קינה וקילל את הרוצח, ואף נטר לו בליבו את דבר הרצח עד יום מותו[6].

בארבע הזדמנויות נושא דוד דברים על מות אנשים קרובים או מוכרים לו: מות שאול ויהונתן בשדה הקרב, רצח אבנר בידי יואב, מות בנו הראשון מבת שבע ורצח בנו אבשלום בידי יואב. מכל קינות דוד, הקינה על אבנר היא הבלתי אישית ביותר ואולי אף הפשוטה ביותר.

הקינה

נוסח הקינה

וַיְקֹנֵן הַמֶּלֶךְ אֶל-אַבְנֵר וַיֹּאמַר
הַכְּמוֹת נָבָל יָמוּת אַבְנֵר.
יָדֶךָ לֹא-אֲסֻרוֹת וְרַגְלֶיךָ לֹא-לִנְחֻשְׁתַּיִם הֻגָּשׁוּ
כִּנְפוֹל לִפְנֵי בְנֵי-עַוְלָה נָפָלְתָּ
וַיֹּסִפוּ כָל-הָעָם לִבְכּוֹת עָלָיו.

משמעות הקינה

קינה היא חיבור שירי המביע צער (לפעמים אירוני) על הכליה. ברוב הקינות בתנ"ך תופיע המילה איך או איכה, בה מובעים רגשי צער והשתוממות, הקריאה מבליטה את הצד הטראגי שבמאורע; נזכרות מידותיו ותכונותיו המשובחות של המת או הנחרב, הניגודים בין תכונותיו לשעבר לבין מצבו בהווה; ונשים ומקוננות שזו אומנותן, נקראות לבכות ולקונן על האסון. בקינת דוד הקצרה על אבנר כמעט שאין אף אחת מתכונות הקינה הללו, מלבד הפועל "נפל" והזכרת שם המת; אפילו מעלותיו של המת אינן מוזכרות. בקינה מופיעה רק קובלנה על אופן מיתתו של אבנר, שאינה ראויה לגיבור. אפשר שהקינה[7] אינה אלא קטע קטן מקינה ארוכה יותר, או קינה אחת מבין רבות שקוננו על אבנר.

הצירוף 'וַיְקֹנֵן הַמֶּלֶךְ' מורה על כך שדוד משתתף בקבורה בתפקידו הרשמי כמלך, ומטרתו להפגין לעיני כל שבית המלוכה מתנער מן הרצח. במובלע, ובלי להזכיר את שמו, הוא מטיל אשמה על יואב בן צרויה. השאלה הרטורית 'הַכְּמוֹת נָבָל יָמוּת אַבְנֵר', מבטאת את הזעזוע מן העובדה שאבנר מת כנבל, כלומר פושע, במקום גיבור מלחמה.

המילים 'יָדֶךָ לֹא-אֲסֻרוֹת וְרַגְלֶיךָ לֹא-לִנְחֻשְׁתַּיִם הֻגָּשׁוּ' מדגישות כי אבנר מעולם לא נפל בשבי וגם כעת ידיו לא היו אסורות ורגליו לא היו באזיקים - בנחושתיים. הביטוי "אסר בנחושתיים" בא במקרא רק בקשר למנהיג אשר נפל בשבי האויב[8].

אבנר הבלתי מנוצח נפל בשל תרמיתם של בני עוולה 'כִּנְפוֹל לִפְנֵי בְנֵי-עַוְלָה נָפָלְתָּ'. אבנר הוא ניגודו של הנבל ואילו בני צרויה הם בני העוולה. אבנר הגיבור לא התנגד למרצחו, ולא משום שידיו היו אסורות, אלא משום ההפתעה והמרמה, שהותירו אותו חסר כוח.

לקריאה נוספת

  • The Anchor Bible Dictionary [AB], || SAMUEL, New York 1964. P- 104-122

הערות שוליים

  1. ^ ספר שמואל ב', פרק ג', פסוקים ל"ג-ל"ד
  2. ^ ספר שמואל ב', פרק ב', פסוקים ח'-ט'; פרק ג', פסוקים ו'-י"א, פרק ג', פסוק י"ב, פרק ג', פסוק י"ח.
  3. ^ ספר שמואל ב', פרק ב', פסוקים י"ב-ל"ב.
  4. ^ ספר שמואל ב', פרק ג', פסוקים י"ב-כ"א.
  5. ^ ספר שמואל ב', פרק ג', פסוקים כ"ה-כ"ז.
  6. ^ ספר שמואל ב', פרק ג', פסוקים ל'-ל"ט; ספר מלכים א', פרק ב', פסוק ה'.
  7. ^ כפי שהיא כתובה בספר שמואל ב', פרק ג', פסוקים ל"ג-ל"ד
  8. ^ ספר שופטים, פרק ט"ז, פסוק כ"א. ספר מלכים ב', פרק כ"ה, פסוק כ"ז. ספר ירמיהו, פרק ל"ט, פסוק ז'; ספר ירמיהו, פרק נ"ב, פסוק י"א. ספר דברי הימים ב', פרק ל"ג, פסוק י"א; ספר דברי הימים ב', פרק ל"ו, פסוק ו'.
אבנר בן נר

אַבְנֵר בֶּן נֵר (או אֲבִינֵר) הוא דמות מקראית. הוא מופיע בתנ"ך בעיקר בספר שמואל. אבנר היה שר צבאו של שאול המלך, ושר הצבא הראשון של ממלכת ישראל המאוחדת. על פי הכתוב בשמואל א' היה בן דודו של שאול, ולפי ספר דברי הימים היה דודו. כשר צבא, אבנר הוביל את צבאו של שאול לכיבושיו בעבר הירדן, למלחמות הקשות מול הפלשתים בתקופת מלכותו של שאול ולמלחמה הפנימית נגד תומכיו של דוד והיה אחד האנשים הקרובים אליו ביותר.

אבנר מתואר בספרות חז"ל כאדם גדול ממדים וחזק, שכאשר הורג את עשהאל הוא הורגו בעץ החנית, אבל עוצמת המכה הורגת את עשהאל ויוצאת מאחורי גבו.

פועלו של אבנר כיד ימינו של שאול לא מתואר בתנ"ך בפרטים. מסופר על אבנר שישב ליד המלך בחגיגה לכבוד ראש חודש וששמר על שאול במסעותיו. לאחר מות שאול הופכת דמותו של אבנר למשמעותית יותר, תחילה כתומכו של איש בושת בן שאול, ולאחר מכן בניסיון ההצטרפות הטראגי שלו למחנה דוד.

דוד

דָּוִד, דָּוִד בֶּן יִשַׁי או דָּוִד הַמֶּלֶךְ (1040 לפני הספירה (ב' תר"ס) – 970 לפני הספירה (ב' תש"ל), לערך) הוא דמות מקראית, שהיה, לפי המתואר בתנ"ך, מלכהּ של ממלכת ישראל המאוחדת (אחרי שאול המלך ואיש בושת), ומייסדה של שושלת בית דוד ששלטה בממלכת יהודה במשך כ-420 שנה עד חורבן הבית הראשון. התיאורים התנ"כיים השונים, מייחסים לדוד כיבוש חבלי ארץ נרחבים בצפון ארץ ישראל ובמערבה. התנ"ך אומר כי נמנע מדוד לבנות את בית המקדש הראשון כי היה מעורב במלחמות שהיו כרוכות בשפיכות דמים רבה.דמותו ופועלו של דוד תפסה מקום חשוב במסורת היהודית ובפולקלור, והוא נחשב לדמות מופת ולאחד מגדולי האומה. בקבלה נמנה דוד עם אחד מ"ארבעת רגלי המרכבה לשכינה", שעליהם מתבססת השראת השכינה בעולם לאורך ההיסטוריה (השלושה הנוספים הם אבות האומה אברהם יצחק ויעקב). דוד המלך מכונה במקרא "נְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל" (שמואל ב', כ"ג, א'), המסורת היהודית רואה בו את מחבר ספר תהילים. על פי המסורת המשיח יהיה אדם מזרע דוד. מסורת זו אומצה גם בברית החדשה, בה נאמר כי ישו הנוצרי היה נצר לבית דוד.התיאור התנ"כי של חיי דוד משקף מסורות רבות, ולאורך השנים חוקרי מקרא, ארכאולוגים והיסטוריונים, היו חלוקים בדעתם ביחס לדוד ולתיאור מלכותו; אסכולות מסוימות מקבלות את הסיפור התנ"כי כנכון בעיקרו, גם אם מוגזם לעיתים, ואחרות דוחות אותו לחלוטין ורואות בו סיפור שנארג מאות שנים מאוחר יותר. טיעון זה הסתמך בין השאר על הטענה כי אין ממצאים ארכאולוגיים או כתובים המתייחסים לבית המלוכה המפואר שהיה אז, לכאורה, בארץ ישראל. גילוי מצבה ארמית בשנת 1993, בה יש אזכור מפורש ל"בית דוד" שם קץ, בעיני רוב החוקרים, למחלוקת על קיומו ההיסטורי של בית דוד, אך הותיר בעינו את הוויכוח האם מפעלי הכיבוש של דוד ומפעלי הבנייה של שלמה אחריו אכן בוצעו על־ידם, שכן תיארוך מפעלי הבנייה העיקריים בארץ ישראל בראשית האלף הראשון לפנה"ס עדיין שנוי במחלוקת. יש המקדימים אותו לימי שלמה ויש המאחרים אותו לימי עמרי.

קינת דוד (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.