קינה

קינה היא ביטוי פיוטי לאבל כבד, שיר אבל והספד הנאמר על אדם או קבוצה בעקבות מוות או חורבן. קינה שימשה במקור כסוג של משקל בשירה, אם כי נעשה בה גם שימוש כהספד הכתוב בצורה לירית, המשקף את המוות של אדם קרוב או מתאר צער באופן כללי. קינה יכולה לתאר גם משהו שנראה מסתורי או מוזר למחבר. בנוסף, קינה עשויה להיות סוג של יצירה מוזיקלית, המבוצעת בנימה של עצבות.

היסטוריה

הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל, אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים?
אַל תַּגִּידוּ בְגַת, אַל תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן,
פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, פֶּן תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים:
הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ, אַל טַל וְאַל מָטָר עֲלֵיכֶם וּשְׂדֵי תְרוּמֹת
כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים, מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן:
מִדַּם חֲלָלִים, מֵחֵלֶב גִּבּוֹרִים, קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר
וְחֶרֶב שָׁאוּל לֹא תָשׁוּב רֵיקָם:
שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם, בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ
מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ:
בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל, אֶל שָׁאוּל בְּכֶינָה
הַמַּלְבִּשְׁכֶם שָׁנִי עִם עֲדָנִים, הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן:
אֵיךְ נָפְלוּ גִבֹּרִים בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה
יְהוֹנָתָן עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל:
צַר לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן, נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד
נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים:
אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים וַיֹּאבְדוּ כְּלֵי מִלְחָמָה:

קינות מצויות כבר בתרבות הכנענית הקדומה. למשל בשירה האוגריתית מצויים אזכורים לקינות בהקשר של אבל על מותו של אדם קרוב או חשוב. בספרות השומרית העתיקה נשתמרו קינות רבות על חורבנם של מקדשים ושל ערים בידי אויב, ויש המשווים אותן למגילת איכה המקראית. אף במצרים העתיקה, היוותה הקינה חלק בלתי נפרד מטקס הקבורה והיא נאמרה על ידי הנשים המקוננות שהופיעו בדרך כלל בקבוצות כשהן בוכות, שרות ורוקדות ריקודי אבל.

במקורות היהודיים

בתנ"ך מצויות מספר קינות ידועות. הקינה הנודעת ביותר בשפה העברית היא קינת דוד, שבהּ מבכה דוד את מותם של שאול ויהונתן בתחילת ספר שמואל ב' (א', יט-כז). קינה זו מושמעת בתדירות גבוהה בטקסי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

קינה נודעת נוספת בשפה העברית היא מגילת איכה – קינתו של ירמיהו על חורבן בית המקדש הראשון. נהוג לקרוא קינה זו בתשעה באב, יום האבל על חורבן בתי המקדש.

מנהג הקינה היה נהוג גם בקרב עדות מסוימות על ידי נשים בעיקר. בקהילת יהדות מרוקו היה נהוג אצל נשים להגיע אל בית האבלים ולשיר קינות ולאחר מכן באזכרות בבית העלמין.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

80-89 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 89 - 80 לפנה"ס

Into the West

Into the West ("אל המערב") הוא שיר שנכתב על ידי הווארד שור, פראן וולש ואנני לנוקס ומבוצע על ידי לנוקס. השיר נכתב במקור עבור הסרט שר הטבעות: שיבת המלך ומופיע בכתוביות הסיום של הסרט.

מילות השיר, אותן שרה כביכול גלדריאל, הן קינה לאלפים שחוצים את ים בלגייר לכיוון אמן, הממלכה הברוכה.

מספר קטעים ממילות השיר נלקחו מהפרק האחרון של הספר השלישי (והאחרון) של שר הטבעות, עליו התבסס הסרט בו מופיע השיר, שיבת המלך.

בתוספות גרסת ה-DVD המורחבת של הסרט, מסביר במאי הסרט, פיטר ג'קסון, שהשיר הושפע בחלקו ממותו של הבמאי והתסריטאי הניו זילנדי, ממנו התרשמו ג'קסון וצוותו, קאמרון דונקאן, לאחר שזה חלה בסרטן.

השיר זכה בפרס אוסקר בקטגוריית השיר המקורי, כחלק מ-11 פרסי האוסקר בהם זכה הסרט. בנוסף, השיר זכה בפרס הגראמי בקטגוריית שיר הסרט הטוב ביותר.

אלה אזכרה

אֵלֶּה אֶזְכְּרָה היא קינה שנכתבה על עשרת הרוגי מלכות, חכמים שעמדו בראש הנהגת האומה ונהרגו במסגרת גזירות שמד שונות בתקופת המרידות ברומאים. הקינה מבוססת על סיפור הוצאתם להורג של החכמים כפי שמופיע במדרש בשם זה - מדרש "אלה אזכרה", המתאר בפירוט את הוצאתם להורג של החכמים (המדרש נדפס ב"אוצר מדרשים" לי"ד אייזנשטיין).

גאיוס מריוס

גאיוס מריוס (בלטינית: Gaius Marius‏; 157 לפנה"ס - 13 בינואר 86 לפנה"ס) היה מצביא ומדינאי רומי, המנצח של מלחמת יוגורתה ומלחמת הקימברים והטווטונים. גאיוס מריוס היה מחדש צבאי ומנהיג הסיעה הפופולרית ברומא. מריוס היה האדם היחידי בתולדות הרפובליקה הרומית שנבחר שבע פעמים למשרת הקונסול.

הספד

דברי הספד נאמרים על אדם לאחר פטירתו, לרוב בפני קהל. בדרך כלל נאמר ההספד בטקס הקבורה, או בטקסי האזכרה שנערכים לכבד את זכר המנוח. לעיתים מתפרסם ההספד בכתב.

במהלך ההספד נהוג להזכיר תכונות אופי חיוביות של המנוח, חוויות משותפות משמעותיות וציוני דרך בחייו של המנוח.

וספר (קוקטייל)

וספר או וספר מרטיני (באנגלית: Vesper) הוא קוקטייל המוכר רשמית על ידי איגוד הברמנים הבינלאומי. הקוקטייל מורכב מג'ין, וודקה ולילט בלנק.

לוקיוס קורנליוס סולה

לוקיוס קורנליוס סולה פליקס (בלטינית: L•CORNELIVS•SVLLA•FELIX) או בשמו הידוע סולה (138 לפנה"ס – 78 לפנה"ס) היה מדינאי ומצביא רומאי בתקופת הרפובליקה הרומית, מראשי סיעת האופטימאטים בסנאט הרומי, והדיקטטור הראשון לכל חייו בתולדות הרפובליקה הרומית. סולה היה אחד ממניחי היסודות לשלטון הקיסרות הרומי, ואחראי ישיר למלחמת האזרחים הרומית.

לוקיוס קורנליוס קינה

לוקיוס קורנליוס קינה (סביבות 130 לפנה"ס - 84 לפנה"ס), בן לבית האב של הקורנליים, חי בתקופה רבת תהפוכות בתולדותיה של הרפובליקה הרומית. הוא נמנה עם הפופולרים, תומכיו של גאיוס מריוס. בשנת 87 לפנה"ס, אחרי המלחמה במרסים במהלך מלחמת בעלות הברית, נבחר לקונסול.

קורנליה בתו של קינה, הייתה אשתו הראשונה של יוליוס קיסר

מגילת איכה

מְגִלַּת אֵיכָה היא קובץ של חמש קינות, שחוברו ככל הנראה לאחר חורבן ירושלים, בית המקדש הראשון והגליית תושביה, ונכנסו בהמשך לקאנון ספרי המקרא. שאלת זהות המחבר או שמא זהות המחברים של הקינות שבספר לא נפתרה, אולם מסורות שראשיתן במאות הראשונות לספירה ואולי אף קודם לכן מייחסות את חיבור המגילה לנביא ירמיהו.בתנ"ך כלול הספר בחלק ה"כתובים", כאחד מחמש המגילות, ובקאנון הנוצרי הוא כלול בספרות "הנביאים הגדולים" שבברית הישנה כנספח לספר ירמיה. שמו הנוכחי של הספר במקורות העבריים הוא "מגילת איכה", זאת משום היותו חלק מחמש המגילות, ועל שם התיבה הפותחת את החיבור "איכה ישבה בדד...". אולם שמו הקדום של הספר היה "קינות" או "קינות ירמיהו", והוא ניתן לו על שום תוכנו. כך כינויו בתרגום השבעים היווני: Θρήνοι Ιερεμίου (תְרֶנוֹי יֶרֶמִיוּ, קינות ירמיהו), כך כינויו גם בתרגום הוולגטה הלטיני: Lamentationes (לַמֶנְטַטִיוֹנֶס, קינות), וכך כינויו גם בספרות חז"ל: "קינות", "ספר קינות" או "מגילת קינות". המסורת היהודית, ובעקבותיה הנוצרית, מייחסות את כתיבת המגילה לנביא החורבן והפורענות, ירמיהו. ייחוס זה איננו מקובל במחקר.

הספר מכיל שירות קינה ועוסק בחורבן ירושלים והגליית יושביה. הכותב מקונן על מצבה הנורא של ירושלים בשעת המצור ערב החורבן, על מצבה העגום והקשה של ירושלים ושל יושביה לאחר החורבן, ועל הסתר הפנים האלוהי בעקבותיו. הוא אף מצדיק את גזר הדין הקשה שנגזר על יושביה בשל חטאיהם ופשעיהם הרבים. ביהדות התקבע מנהג לקרוא את מגילת איכה בציבור בליל תשעה באב.

מגילת השואה

מגילת השואה הן שמן של מספר יצירות ספרותיות, שנכתבו במטרה לשמר את זכר השואה. מגילות השואה נכתבו על מנת להוות חלק מסדר התפילות, במטרה שיקראו ביום השואה מדי שנה בשנה, בדומה לקריאת מגילת איכה בליל תשעה באב. כותבי המגילות ניסו לכתוב טקסט דתי אשר יטמיע את זיכרון השואה בחיים הדתיים וכך יבטיח כי אסון השואה לא ישכח.

בשנות ה-80 של המאה ה-20 נעשה ניסיון של רבנים אורתודוקסים בישראל לגבש "סדר תפילות ליום השואה". סדר זה שולב בסידור "ואני תפילתי" בהוצאת התנועה המסורתית בישראל. גם סידור "שים שלום" שפורסם בארצות הברית הכיל גרסה של סדר תפילות זה.

סרט חבר'ה

סרט חבר'ה (באנגלית: Buddy Film) היא סוגה קולנועית בה הגיבור יוצר או מקיים קשר של רעות עם גיבור אחר, כשהקשר מוביל את שניהם לתובנות חדשות על חייהם. המונח נטבע בשנות השישים ובתחילת שנות השבעים, בזכות הפופולריות של כמה וכמה סרטים, שבמרכזם קשרי ידידות, אחווה או רעות בין גברים. כיום משמש המונח גם לציון סרטים שבמרכזם קשרים שכאלה בין נשים.

קונסטנטינוס האחד עשר, קיסר האימפריה הביזנטית

קונסטנטינוס האחד עשר או בשמו המלא קונסטנטינוס האחד עשר דראגאסס פאלאיולוגוס (ביוונית: Κωνσταντίνος ΙΑ' Δραγάσης Παλαιολόγος ובסרבית: Константин XI Палеолог Драгаш) היה הקיסר האחרון של האימפריה הביזנטית, נולד בקונסטנטינופול ב-4 בפברואר 1404 ומת בה, בקרב, ביום נפילתה לידי האימפריה העות'מאנית, ב-29 במאי 1453.

קונסטנטינוס היה הילד השמיני, מתוך עשרה, של הקיסר הביזנטי מנואל השני ושל רעייתו, הלנה דראגאש, בתו של השליט הסרבי קונסטנטין דראגאש. הוא התחנך בקונסטנטינופול תחת השגחת הוריו, ובשנים 1437–1439, כשאחיו, יוחנן השמיני, נסע לאיטליה, מונה על ידיו לעוצר קונסטנטינופול.

ב-1443 התמנה לדספוט של מוראה וניהל את הארץ מארמונו שבמיסטרס. יוחנן השמיני הצביע עליו כעל יורשו, אך לאחר מותו תבע אח שלישי, דמטריוס פאלאיוגלוס את כס הקיסרות. שני האחים פנו אל הסולטאן העות'מאני מורט השני כדי שיפסוק מי צריך להיות הקיסר וזה בחר בקונסטנטינוס.

קונסטנטינוס מלך מ-1448 ועד מותו בקרב, בעת כיבוש קונסטנטינופול. קונסטנטינוס נישא פעמיים ושתי נשותיו נפטרו לפניו. יש חילוקי דעות לגבי צאצאיו, חלק מהמקורות טוענים שלא היו לו, וחלק טוענים שהייתה לו בת בשם מגדלנה.

תפקידו של קונסטנטינוס בעת ההגנה על קונסטנטינופול יצר לו מוניטין של מגן האמונה הנוצרית והוא נחשב לקדוש לא רשמי של הכנסייה האורתודוקסית. שירי קינה רבים בשפה היוונית דנים בגורלו ואגדות רבות נקשרו בשמו. בעיר אתונה מוצב פסל שיש של קונסטנטינוס, כשהוא מצביע לכיוון קונסטנטינופול. הפסל מכונה "מלך השיש" ושימוש נושא מרכזי במחזמר מאת סטמאטיס ספאנודאקיס, הנושא את השם "מלך השיש". שירי המחזמר, שנושאיהם לקוחים מכיבוש קונסטנטינופול, הופקו בתקליטור משנת 1998.

קינה רותהמר

קינה רות רותהמר וייסבלי (באנגלית: Keena Ruth Rothhammer Weisbly; נולדה ב-26 בפברואר 1957) היא שחיינית עבר יהודיה-אמריקאית. היא אלופה אולימפית, אלופת עולם ושיאנית עולם. התמחתה בכל משחי החופשי מ-200 מטר ועד 1500 מטר.

קינות לתשעה באב

קינות לתשעה באב הן קינות הנאמרות בליל תשעה באב ובבוקרו. תוכנן הוא תיאור צרות רבות שהתרחשו במהלך הדורות לעם היהודי, החל מחורבן בית המקדש הראשון, חורבן בית שני, ואירועים היסטוריים נוספים. הקינות נאמרות בהמשך לקריאת מגילת איכה, המתארת את חורבן בית המקדש הראשון.

סדר הקינות תלוי במנהגים שונים, ובקהילות שונות נאמרות גם קינות על אירועים היסטוריים בני זמננו, כדוגמת השואה.

קינת דוד על אבנר

קינת דוד על אבנר היא קינה שנשא דוד לאחר שנודע לו על מותו של אבנר בן נר, שר צבא שאול. הקינה מופיעה בספר שמואל.

קינת ניפור

קינת ניפור היא קינה משוּמֶר המבכה את חורבנה של ניפּוּר, עיר עתיקה במסופוטמיה שהייתה עיר בעלת חשיבות דתית בתרבות השומרית. הקינה מתארת את שיקומה של העיר לאחר החורבן.

הקינה שייכת לסוגה ייחודית בספרות השומרית - סוגת הקינות על ערי קודש ומקדשים. קינות אלו מבכות את חורבנן של ערים מרכזיות בשומר עם נפילתה של הממלכה המפוארת אשר נשלטה על ידי השושלת השלישית של אוּר בסוף האלף השלישי לפנה"ס. הקינה כתובה בכתב יתדות על לוחות טין שנמצאו בחפירות ארכאולוגיות באזור דרום מסופוטמיה. בקינה 323 שורות המחזיקות שנים עשר בתים הקרויים בשומרית "כּירוּגוּ" (kirugu).

שחייה באולימפיאדת מינכן (1972)

אולימפיאדת מינכן (1972) נערכה במינכן, מערב גרמניה. תחרויות השחייה נערכו בין ה-28 באוגוסט 1972 ל-4 בספטמבר 1972. 29 משחים נערכו במשחקים אלו (14 לנשים ו-15 לגברים), בהשתתפות 532 משתתפים (245 נשים ו-287 גברים) מ-52 מדינות.

מארק ספיץ (ארצות הברית ארצות הברית) יהודי אמריקאי, שזכה בהישג יוצא הדופן של זכייה ב-7 מדליות זהב וקביעת 7 שיאי עולם חדשים. הישגו זה היה שיא משחקים אולימפיים, בצבירת מדליות במשך 36 שנים עד שנשבר על ידי השחיין מייקל פלפס (ארצות הברית ארצות הברית) שזכה ב-8 מדליות זהב באולימפיאדת בייג'ינג (2008).

תהילים קל"ז

על נהרות בבל הוא שמו של מזמור קל"ז בתהלים (בתרגום השבעים מספרו קל"ו). המזמור קרוי כך על-פי הפסוק הפותח אותו:

המזמור הוא קינה של בני ממלכת יהודה שהוגלו לבבל עם חורבנם של ציון, בית המקדש הראשון וממלכתם.

תשעה באב

תשעה באב הוא יום תענית מדרבנן ושיא תקופת האבלות של ימי בין המצרים. תענית זאת היא החמורה מבין ארבע התעניות על חורבן בית המקדש ומתאבלים בה על אסונות שונים שאירעו לעם היהודי לאורך הדורות, בדגש על אסונות שהתחוללו סמוך ליום ט' באב. האירועים שהתחוללו ביום זה גרמו לגלות עם ישראל בתקופות שונות ולבסוף לגלות בת כאלפיים שנה.

בניגוד לכל שאר התעניות מדרבנן, תענית זו נמשכת מערב עד ערב (ולא מבוקר עד ערב) וכוללת את כל חמשת העינויים הנהוגים ביום כיפור. בנוסף, כוללת התענית מנהגי אבלות מיוחדים, כמו ישיבה על הרצפה ואיסור על לימוד תורה. עם תחילת התענית נהוג לקרוא בציבור את מגילת איכה ולאורך היום לומר קינות על חורבן הבית ואסונות אחרים. במקרה שט' באב חל בשבת, התענית נדחית מפניה לי' באב.

לפי המסורת, לאחר ביאת המשיח ובניית בית המקדש השלישי, יהפוך תשעה באב ליום של חג ושמחה, כשאר הצומות על החורבן. בתלמוד הירושלמי נאמר כי מלך המשיח נולד בתשעה באב.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.