קים ג'ונג-און

זהו שם קוריאני; שם המשפחה הוא קים.
קים ג'ונג-און
김정은
קים ג'ונג-און, אפריל 2018
קים ג'ונג-און, אפריל 2018
מדינה קוריאה הצפונית  קוריאה הצפונית
בת זוג רי סול ג'ו
שושלת שושלת קים
שליט קוריאה הצפונית
19 בדצמבר 2011
(7 שנים ו-47 שבועות)

קים ג'ונג-און או קים ג'ונג-ווןקוריאנית: 金正恩 김정은; נולד ב-8 בינואר 1984[1]) הוא המנהיג העליון של קוריאה הצפונית. לאחר מות אביו קים ג'ונג-איל ב-2011, ג'ונג-און החליף אותו בשלוש עמדות המפתח: ראשות המפלגה[2], הצבא[3] והמדינה[4].

ב-2010 החלו לראות בו יורש, ולאחר מות אחיו, הוכרז באופן רשמי ליורש. לפני שעלה לשלטון מיעט להופיע בפומבי, וגם לאחר שעלה לשלטון הוסיף מעטה חשאיות עבה לאפוף אותו ואת ממשלתו. לכן פרטים רבים אודותיו נותרו לא ידועים, וגם את אלה הידועים לא אחת קשה לאמת. בשנת 2016 דורג על ידי המגזין "פורבס" במקום ה-36 ברשימת האנשים החזקים בעולם[5].

ראשית חייו

קים ג'ונג-און הוא כנראה הצעיר מבין שלושת בניו (הידועים) של קים ג'ונג-איל, מנהיגה הקודם של קוריאה הצפונית, אשר שלט במדינה עד מותו בדצמבר 2011. יש לו אח שנולד בשנת 1981 ואחות שנולדה בשנת 1987, אף כי היו שטענו שהיו לאב, קים ג'ונג-איל, עד שבעה ילדים מארבע נשים שונות[6]. אמו של קים, קו יונג-הי, הייתה רעייתו האחרונה של קים ג'ונג-איל.

קים ג'ונג-און התחנך בבית הספר הבינלאומי "Liebefeld Steinhölzli school", בית ספר פרטי קטן ליד ברן, שווייץ, שם היה על פי הדיווחים תלמיד בינוני למדי, שקט וחובב כדורסל, אוהד של ה"שיקגו בולס" האמריקאית. אחותו הצעירה קים יו-ג'ונג למדה ככל הנראה גם היא באותו בית ספר באותה תקופה יחד עמו. היא נחשבת כיום על פי דיווחים שונים כמספר שתיים שלו, או לפחות כממלאת מקומו האפשרית[6]. ב-2000 חזר לקוריאה הצפונית וב-2002 החל את לימודיו באוניברסיטה על שם קים איל-סונג, מכון ההכשרה הצבאית הגבוה ביותר במדינה.

בשנת 2006 דווח לראשונה כי קים ג'ונג-און בן ה-23 עשוי להיות המנהיג הבא של קוריאה הצפונית ולא אף אחד מאחיו הבוגרים יותר, כפי שסברו קודם לכן. כעבור שלוש שנים, ב-8 במרץ 2009, דיווחה רשת ה-BBC כי קים ג'ונג-און הציג את מועמדתו בבחירות לפרלמנט של קוריאה הצפונית (אספת העם העליונה)[7], אולם בהמשך הוא לא הופיע ברשימת הנבחרים[8]. לאחר הבחירות קיבל קים ג'ונג-און דרגה ב"מועצת ההגנה הלאומית" (צבא קוריאה הצפונית)[9] וביוני 2009 התפרסם בעיתון הדרום-קוריאני ג'ונגאנג דיילי, כי מועמדותו של קים ג'ונג-און, בנו האהוב של קים ג'ונג-איל, כיורשו של מנהיג קוריאה הצפונית הועברה לאישור מפלגת הפועלים של קוריאה הצפונית (המפלגה הקומוניסטית), וזו אישרה את המועמד.

בספטמבר 2010 מונה לחבר הוועד המרכזי וסגן ראש הוועדה הצבאית של מפלגת השלטון. כמו כן, הוענקה לו דרגת גנרל בצבא אשר הפכה אותו רשמית לאיש השני בחשיבותו במדינה לאחר אביו[10].

מינויו לשליט צפון-קוריאה

ב-19 בדצמבר 2011, יומיים לאחר מות אביו, הוכרז כי קים יהיה יורשו[11]. הוא מונה לתפקיד המנהיג באופן רשמי לאחר הלוויית אביו ב-28 בדצמבר 2011. בטקס האזכרה לג'ונג איל, הכריז יושב ראש נשיאות אספת העם העליונה של קוריאה הצפונית, קים יונג נאם ש"החבר המכובד קים ג'ונג און הוא המנהיג העליון של מפלגתנו, צבאינו ומדינתנו שירש את האידאולוגיה, המנהיגות, האישיות, המעלות והאומץ של החבר הדגול קים ג'ונג איל". ב-30 בדצמבר 2011, בחרו חברי הכינוס הרביעי של ועידת המפלגה את ג'ונג און לתפקיד החדש שנוצר בשבילו "המזכיר הראשון של מפלגת הפועלים של קוריאה".

שליט צפון קוריאה

בתחילת כהונתו של קים הודיעה צפון-קוריאה על הסכמה לכאורה לחדול מניסויים גרעיניים ומשיגורי טילים בתמורה לסיוע הומניטרי[12]. לזה התווסף סממן ריכוך נוסף כביכול – קים ג'ונג-און נשוי לרי סול ג'ו, לשעבר זמרת ומעודדת. הופעתה בציבור נחשבה בשעתו כסימן להפשרה מסוימת במשטר הצפון-קוריאני, משום שעמדה בניגוד מוחלט להיעדר כל מידע כמעט על בני משפחתם של שליטי קוריאה הצפונית עד אז, הן קים איל סונג המייסד והן קים ג'ונג איל בנו, אביו של קים ג'ונג און.

בניגוד לשני סימנים כביכול אלה, בפברואר 2013, כשנה בלבד לאחר עלייתו לשלטון, ביצעה צפון-קוריאה ניסוי גרעיני שלישי[13]. בין לבין, עם או בלי קשר, כחצי שנה קודם לכן, ב-19 ביולי 2012 העלה קים את עצמו לדרגת מרשל – הדרגה הצבאית הגבוהה במדינה, ובכך השלים את ביצור מעמדו במדינה[14]. מועצת הביטחון של האו"ם החליטה אחרי הניסוי האטומי השלישי הזה על החרפת הסנקציות נגד צפון-קוריאה, וזו מצידה הודיעה בעקבות זאת על ביטול הסכם שביתת הנשק עם קוריאה הדרומית[15], איימה במתקפה גרעינית נגד ארצות הברית כמכה מקדימה[16] ובהמשך הודיעה על הכנסת סוללות הטילים האסטרטגיים ל‫כוננות תקיפה נגד ארצות הברית[17].

באוקטובר 2013, קיבל קים ג'ונג און תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה המלזית HELP‏[18].

ב-13 בדצמבר 2013 הודיעה קוריאה הצפונית באופן רשמי כי סוכל ניסיון הפיכה במדינה וכי מנהיג הקשר, דודו של קים, ג'נג סונג ת'אק (Jang Song Thaek), שהיה עד אז מספר 2 בכוחו במדינה, הוצא להורג[19].

בספטמבר 2014 נראה קים בסרטון הסברה צפון-קוריאני כשהוא מהלך בצליעה. ההסבר הרשמי שניתן היה שהוא סובל מ"אי נוחות". לאחר מכן נפוצו בקוריאה הדרומית הסברים שונים לאירוע, החל ממחלת השיגדון ממנה הוא סובל כביכול ועד לשבר בקרסול עקב משקלו. הוא לא נראה בפומבי במשך כארבעים יום מאז אותו סרטון והדבר עמד בסתירה קיצונית לנוכחותו הכמעט תמידית באמצעי התקשורת הצפון-קוריאניים עד אותו מועד[20]. ההיעדרות בלטה במיוחד בחגיגות יום העצמאות ה-69 של צפון-קוריאה שחל ב-10 באוקטובר 2014, ואשר הציפייה הייתה שלפחות בהן הוא ייראה בפומבי כפי שנראה בשנה הקודמת. ב-14 באוקטובר הוא נראה שוב, כשהוא נעזר במקל לצורך הליכתו[21].

במערב נחשב קים ג'ונג און לעריץ מושחת ואכזרי בעל גחמות אקסצנטריות, ונמנה עם שליטים כמועמר קדאפי. בדומה לקדאפי שהחזיק ברשותו יחידת נשים משמר האמזונות שנועדה כביכול להגן על שלומו, מחזיק קים ביחידות העונג Kippumju המורכבת מכ-2,000 נשים צעירות שתפקידן לספק בידור ושירותים מיניים לשליט הצפון קוריאני ולמקורביו.

מדיניות כלכלית

ב-2013 הוכרז על שורה של צעדים כלכליים, בשם "המערכת הסוציאליסטית המשותפת והאחראית לניהול". חירות רבה יותר תוענק ליזמים, הוכרז, באמצעות "זכויות מוסכמות להשתתף בפעילות עסקית באופן עצמאי", ועם זאת "תוך שימוש במערכת החלוקה הסוציאליסטית". כן הוכרז על תעדוף החקלאות ועל שגשוגן של חוות קולקטיביות אחדות. התקשורת הממשלתית מתארת את הכלכלה כ"מערכת קולקטיבית גמישה", שבה יזמים "פועלים באופן מהפכני" על מנת להשיג פיתוח כלכלי. הדיווחים הללו משקפים את מדיניותו הכלכלית של קים, שכוללת רפורמות במִנהל המדינה ותמריצים רבים יותר לעסקים פרטיים[22].

שורת הצעדים הללו כונתה "אמצעי ה-30 במאי". לצד הרפורמות, היא אישרה מחדש את הדוֹגמות הסוציאליסטיות בדבר הכוונת הכלכלה במטרה לשפר את תנאי המחיה. אמצעים נוספים שננקטו הם יִצור ביתי בהיקף נרחב, העברת יוזמות ביטחוניות למגזר הפרטי והגדלת הסחר הבינלאומי[23].

מדיניות גרעין

תחת שלטונו המשיכה קוריאה הצפונית לפתח כלי נשק גרעיניים. בישיבת הוועד המרכזי של המפלגה[24] שנערכה ב-31 במרץ 2013, הכריז ג'ונג-און כי קוריאה הצפונית תאמץ "אסטרטגיה חדשה, שתקדם שיקום כלכלי ובניית חימוש גרעיני בעת ובעונה אחת". לדעת מומחים אחדים, קוריאה הצפונית רואה בנשק גרעיני כלי חיוני להרתעה, ולא סביר כי תיזום מלחמה גרעינית[25]. חוקרים אומרים גם כי המשטר רואה בנשק הגרעיני ערובה להישרדותו[26]. בקונגרס השביעי של המפלגה, הראשון מזה 36 שנים, הכריז קים כי קוריאה הצפונית "לא תשתמש בנשק גרעיני, אלא אם כוחות עוינים ישתמשו בו כדי לפלוש לריבונותנו". עם זאת, לא אחת איימה קוריאה הצפונית לשגר 'התקפה גרעינית מקדימה' אם תותקף בידי ארצות הברית[27]. בדצמבר 2015 הכריז קים כי משפחתו "הפכה את קוריאה הצפונית למעצמה גרעינית, שבכוחה לפוצץ פצצות אטום ופצצות מימן תוך הסתמכות עצמית, על מנת להגן על כבוד האומה וריבונותה"[28].

נכון לינואר 2018, לפי הערכות, לקוריאה הצפונית 15–60 פצצות גרעין ומימן. לדעת אחדים, טיל ההוואסונג-15, שבכוחו לשאת חימוש גרעיני, מסוגל לפגוע בשטחה של ארצות הברית.

האו"ם מטיל על קוריאה הצפונית שלל עיצומים בגין תוכנית הגרעין שלה, ובפרט בגין הניסויים הגרעיניים שהיא עורכת[29].

רדיפות והוצאות להורג

ככל הדיווחים על קוריאה הצפונית, גם הדיווחים על הרדיפות וההוצאות להורג בה קשים לאימות[30]. במאי 2016 הופתעו חוקרים לגלות כי גנרל רי יונג-גיל, שדווח כי הוצא להורג חודשים אחדים קודם לכן, עודנו חי[31].

בדצמבר 2013 נעצר גיסו של קים, צ'אנג סונג-טק, והוצא להורג בגין בגידה[32]. סוכנות ידיעות דרום קוריאנית דיווחה, בהתבסס על מקורות עלומי שם, כי קים הוציא להורג רבים מבני משפחתו של צ'אנג. עם המוצאים להורג נמנו אחותו ובעלה, השגריר לקובה והשגריר למלזיה ושני בניו[33]. במהלך הרדיפות הכריזה המפלגה, כי "גילויה וטיהורה של קבוצת צ'אנג דיללה את שורות המהפכה"[34], ולאחר הוצאתו להורג הצהירה התקשורת הממשלתית, כי הצבא "לעולם לא יחוס על מי שיחרוג מסדרו של הפיקוד העליון"[35].

ב-2014 נערך טיהור נוסף בשורות המפלגה, על מנת למצוא ולחסל את שרידי תומכיו של צ'אנג. עם המוצאים להורג נמנה סגן שר הביטחון, שלפי פרסומים של גורמי תקשורת בקוריאה הדרומית הוצא להורג בלהביורים[36].

במרץ 2019 הוציאה צפון קוריאה להורג את השליח לשיחות בפסגה הבין-קוריאנית, קים היוק צ'ול, יחד עם עוד ארבעה עובדים ממשרד החוץ, בשדה התעופה מירים שבפיונגיאנג ככל הנראה עקב כישלון השיחות. פקידי מפתח שעבדו עם קים יונג צ'ול נעלמו גם הם מעין הציבור מאז הפסגה, בעוד פוליטיקאים אחרים תפסו לכאורה את מקומם.

שיחות פיוס ופירוק הנשק הגרעיני

Kim and Trump shaking hands at the red carpet during the DPRK–USA Singapore Summit
הפסגה התקדימית: קים עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, 12 ביוני 2018

במרץ 2018 הכריז דובר רשמי מטעם קוריאה הדרומית, במהלך ביקור בבית הלבן, כי קים ג'ונג-און הבטיח לדרום קוריאנים שהוא מחויב לפירוק הנשק הגרעיני, וכי קוריאה הצפונית לא תערוך ניסויים נוספים בטילים גרעיניים או בליסטיים[37].

ב-27 באפריל 2018 נערכה במסגרת הפסגה הבין-קוריאנית פגישה היסטורית בין קים ג'ונג - און ונשיא דרום קוריאה מון ג'יאה-אין. הפגישה נערכה בשטח הגבול שבין שתי המדינות, והשניים אף חצו את הגבול לשני הצדדים. השניים חתמו על הצהרת פנמונג'ום, ובה התחייבות לפירוז חצי האי מנשק גרעיני, הפיכת הגבול ל"אזור שלום", וקידום שיחות עם ארצות הברית וסין, ובכך חל מפנה ביחסי קוריאה הדרומית-קוריאה הצפונית. במאי 2018 הודיע נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ כי נענה להצעה להיפגש עם קים ג'ונג-און בפסגת ארצות הברית-קוריאה הצפונית בסינגפור ב-12 ביוני, בניסיון להגיע להסכם לפירוז חצי האי קוריאה מנשק גרעיני. לקראת הפסגה המתוכננת, ב-9 במאי, שוחררו מכלאם שלושה שבויים אמריקאים שהוחזקו בקוריאה הצפונית[38], אולם ב-24 במאי הודיע הנשיא טראמפ על ביטול הפסגה המתוכננת עם קים ג'ונג-און. ב-1 ביוני, לאחר פגישתו עם שליח מצפון קוריאה, הודיע טראמפ כי ייפגש עם קים בתאריך שנקבע[39], ואכן ב- 12 ביוני 2018 נערכה מפגש פסגה תקדימי בין מנהיגי המדינות, שחתמו על מסמך הבנות בכתב בעל השלכות על היחסים בין המדינות[40] וכן על הסכמה כללית של צפון קוריאה לפירוזה מנשק גרעיני.

מפגש פסגה נוסף בין נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ וקים ג'ונג און התקיים בהאנוי שבווייטנאם ב-27 ו-28 בפברואר 2019 והסתיים ללא הסכמות.

במאי 2019 נודע כי צפון קוריאה הוציאה להורג במרץ אותה שנה את השליח לשיחות, קים היוק צ'ול, יחד עם עוד ארבעה עובדים ממשרד החוץ, בשדה התעופה מירים שבפיונגיאנג ככל הנראה עקב כישלון השיחות. קים יונג צ'ול, יד ימינו של קים ג'ונג און, נשלח למחנה עבודה ו"חינוך-מחדש" ליד הגבול הסיני. פקידי מפתח שעבדו עם קים יונג צ'ול נעלמו גם הם מעין הציבור מאז הפסגה, בעוד פוליטיקאים אחרים תפסו לכאורה את מקומם.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ The secret life of Kim Jong Un’s aunt, who has lived in the U.S. since 1998, Washington Post
  2. ^ במשך חודשים אחדים לאחר מות אביו, נותר תפקיד המזכיר הראשון פנוי, על מנת לכבד את 'שלא ניתן להחלפה'. ג'ונג-און החזיק בפועל בסמכויות בתפקיד, וכתום ארבעה חודשים החליט להתחיל למלאו.
  3. ^ באמצעות כהונה בשני התפקידים: יושב ראש 'הועדה הצבאית המרכזית', מעין מטה כללי מצומצם, בדומה ליושב ראש המטות המשולבים על פי השיטה האמריקאית; והמפקד העליון של הכוחות המזוינים (פיקוד ישיר).
  4. ^ באמצעות תפקידו כ'יושב ראש הוועדה לענייני המדינה', הגוף השלטוני העליון.
  5. ^ "Kim Jong-un". Forbes (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-16 באפריל 2018.
  6. ^ 6.0 6.1 "Is Kim Jong Un's sister Kim Yo Jong in charge?",‏ 9 באוקטובר 2014, CNN
  7. ^ בחירות בקוריאה הצפונית כתבת רשת ה-BBC
  8. ^ קים ג'ונג איל אינו מופיע ברשימת הנבחרים כתבה באתר בלומברג(הקישור אינו פעיל, 10.06.2018)
  9. ^ קים ג'ונג-איל מחזק את הצבא כתבת רשת FOX(הקישור אינו פעיל, 10.06.2018)
  10. ^ כל המידע הנ"ל מסתמך על ידיעות של סוכנויות הביון של קוריאה הדרומית ועל השערות שונות, מאחר שאף חלק מהמידע הנ"ל לא פורסם בכלי התקשורת של קוריאה הצפונית.
  11. ^ ניו יורק טיימס, "הגנרל הצעיר", קים ז'ונג-און, תופס פיקוד, הארץ, 19 בדצמבר 2011
  12. ^ ‫אי-פי, ארה"ב: קוריאה הצפונית הסכימה לחדול מהניסויים הגרעיניים ומשיגורי הטילים, באתר הארץ, 29 בפברואר 2012
  13. ^ ‫אי-פי, רויטרס, קוריאה הצפונית ערכה ניסוי גרעיני שלישי, באתר הארץ, 12 בפברואר 2013.
  14. ^ רויטרסקים ג'ונג און מינה את עצמו לדרגה הגבוהה ביותר בצבא, באתר הארץ, 19 ביולי 2012
  15. ^ בשל הסנקציות: קוריאה הצפונית מבטלת שביתת הנשק עם סיאול, באתר וואלה! NEWS‏, 8 במרץ 2013
  16. ^ קוריאה הצפונית מאיימת: נפציץ בגרעין את ארצות הברית, באתר וואלה! NEWS‏, 7 במרץ 2013
  17. ^ קוריאה הצפונית: כוננות תקיפה נגד בסיס ארה"ב בהוואי, באתר וואלה! NEWS‏, 26 במרץ 2013
  18. ^ באתר וואלה ניוז
  19. ^ "'Thrice-Cursed Acts of Treachery'? Parsing North Korea's Report on the Execution of Kim Jong Un's Uncle",‏ 13 בדצמבר 2013, The Atlantic
  20. ^ "Where Is Kim Jong Un?",‏ 7 באוקטובר 2014, The Atlantic
  21. ^ "He's back! But what has Kim Jong-un been up to?",‏ 14 באוקטובר 2014, The Independent
  22. ^ Tania Branigan, North Korea faces a long road to reform, the Guardian, ‏2013-12-05 (באנגלית)
  23. ^ May 30 Measures (5.30 Measures) [UPDATED], North Korean Economy Watch (בAmerican English)
  24. ^ מליאת הוועד המרכזי היא הגוף העליון של המפלגה, וכינוסיה נחשבים לאירועים פוליטיים חשובים.
  25. ^ "Should we really be so afraid of a nuclear North Korea?". The Independent (באנגלית). 13 בפברואר 2017. בדיקה אחרונה ב-16 באפריל 2018.
  26. ^ "What's the Status of North Korea's Nuclear Program?". Council on Foreign Relations (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-16 באפריל 2018.
  27. ^ CNN, Dana Ford,. "North Korea threatens preemptive nuclear strike - CNN". CNN. בדיקה אחרונה ב-16 באפריל 2018.
  28. ^ "Kim Jong Un claims North Korea has a hydrogen bomb". Fox News (באנגלית). 10 בדצמבר 2015. בדיקה אחרונה ב-16 באפריל 2018.
  29. ^ UN Security Council Resolutions on North Korea | Arms Control Association, www.armscontrol.org (באנגלית)
  30. ^ Did Kim Jong Un Really Execute His Uncle’s Extended Family?, Time (באנגלית)
  31. ^ 김주상, A Thought About Gil-Jun Yu’s 『The Korean Grammar』 and His View of Grammar, Language Facts and Perspectives 38, 2016-05, עמ' 5–28 doi: 10.20988/lfp.2016.38..5
  32. ^ Crying uncle, The Economist (באנגלית)
  33. ^ Jang Sung-taek's remaining family executed by Kim Jong-un: Yonhap|WCT, ‏2015-07-05
  34. ^ Global Times, Kim’s uncle stripped of all posts, expelled from WPK - Global Times, www.globaltimes.cn
  35. ^ (3rd LD) N. Korea executes leader's uncle for 'treason': KCNA, english.yonhapnews.co.kr (באנגלית)
  36. ^ Ryall, Julian (7 באפריל 2014). "North Korean official 'executed by flame-thrower'" (באנגלית). ISSN 0307-1235. בדיקה אחרונה ב-4 ביוני 2018.
  37. ^ North Korea nuclear talks: Donald Trump and Kim Jong-Un to meet, www.9news.com.au
  38. ^ רויטרס, שוחררו שלושת האמריקנים שהיו כלואים בצפון קוריאה, באתר ynet, 9 במאי 2018
  39. ^ טראמפ הודיע: אפגש עם קים ג'ונג און ב-12 ביוני בסינגפור כמתוכנן, באתר וואלה! NEWS‏, 1 ביוני 2018
  40. ^ טראמפ וקים ג'ונג און לחצו ידיים, באתר ynet, 12 ביוני 2018
היון סונג-וול

זהו שם קוריאני; שם המשפחה הוא היון. היון סונג-וול (בהנגול: 현송월, בהנג'ה: 玄松月; ‏1983) היא זמרת פופ צפון קוריאנית ולשעבר סולנית להקת "Pochonbo Electronic Ensemble", הרכב פופ שהיה מפורסם בצפון קוריאה בתחילת שנות האלפיים. ניהלה מערכת יחסים עם קים ג'ונג און בטרם הפך לשליט מדינה זו.

באוגוסט 2013, דווח בתקשורת המערבית כי היא הוצאה להורג בירי בגין הפרת חוק שאוסר פורנוגרפיה יחד עם עוד 11 אזרחים נוספים. ההאשמות הוכחשו בצפון קוריאה, ובמאי 2014 אף הופיעה בטלוויזיה הצפון קוריאנית והיללה את הנשיא.

היסטוריה של קוריאה הצפונית

ההיסטוריה של קוריאה הצפונית החלה לאחר חלוקת חצי האי הקוריאני בסוף מלחמת העולם השנייה. כניעת האימפריה היפנית לבעלות הברית בספטמבר 1945 הובילה לסיומו של השלטון היפני בחצי האי הקוריאני, ולחלוקת חצי האי בין שני אזורי כיבוש - דרום חצי האי בשליטת ארצות הברית, וצפון חצי האי בשליטת ברית המועצות. הגבול בין שני אזורי הכיבוש עבר בקו הרוחב 38 צפון.

הסובייטים והאמריקאים לא הצליחו להגיע להסכמה בדבר ניהול משותף של שני אזורי הכיבוש. חוסר הסכמה זה, יחד עם חוסר אמון בסיסי בין שתי מעצמות העל באותה התקופה, הוביל, בשנת 1948, להקמתן של שתי ממשלות נפרדות – בצפון חצי האי הוקמה הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה, שפעלה תחת חסות סובייטית, ובדרום הוקמה הרפובליקה של קוריאה, שפעלה תחת חסות ארצות הברית. כל אחת משתי הממשלות טענה כי היא לבדה הממשלה הלגיטימית של קוריאה השלמה.

בשנת 1950, פתחה קוריאה הצפונית במבצע צבאי לכיבוש החלק הדרומי של חצי האי, מה שהוביל לפרוץ מלחמת קוריאה. לאחר התערבותן של מעצמות העל, ולאחר הרס נרחב ומאות אלפי הרוגים משני הצדדים, הסתיימה המלחמה עם השבת הסטטוס קוו, כאשר האזור המפורז הקוריאני החליף את קו הרוחב 38 צפון כגבול בין קוריאה הצפונית וקוריאה הדרומית.

חרף תום הקרבות, המתח והעוינות בין שני הצדדים נותרו בעינם. קים איל-סונג, מייסד ומנהיג קוריאה הצפונית נותר בשלטון עד מותו בשנת 1994. שלטונו של איל-סונג התבסס על פולחן אישיות בהיקף נרחב, וכן על אימוץ אידאולוגיית ג'וצ'ה, שקראה להסתמכות עצמית ולאי-תלות בגורמים חיצוניים, ועל עשרת העקרונות להקמתה של מערכת אידאולוגית מרכזית, שנועדו "להתוות" את דרך התנהלותם של תושבי המדינה.

בעקבות התפרקות ברית המועצות, התומכת הגדולה של המשטר הצפון-קוריאני ומשענתו הכלכלית, בסוף שנות ה-80 ובמהלך שנות ה-90 התדרדרה קוריאה הצפונית למשבר כלכלי קשה, אשר הוביל בתורו למגפת רעב חסרת תקדים במדינה. בשנת 1994 נפטר קים איל-סונג, מייסד המדינה והמנהיג העליון של קוריאה הצפונית, ובנו קים ג'ונג-איל ירש אותו עד לפטירתו בשנת 2010. בשלב זה, השלטון בקוריאה הצפונית עבר לבנו קים ג'ונג-און.

לאחר שנים ארוכות של מדיניות בדלנית ועוינת כלפי קוריאה הדרומית ומדינות המערב, במסגרתה קוריאה הצפונית אף פיתחה בחשאי נשק גרעיני, במהלך שנת 2018, יותר משנה לאחר השבעת דונלד טראמפ לנשיאות ארצות הברית, חלה הפשרה פתאומית ביחסים בין המדינות, מה שהוביל למפגש הפסגה בין ארצות הברית לקוריאה הצפונית, שהתקיים ביוני 2018 בסינגפור.

המנהיג העליון של קוריאה הצפונית

המנהיג העליון של קוריאה הצפונית הוא שליט הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה ובעל המשרה הרמה ביותר במדינה.

מאז דצמבר 2011 המנהיג העליון הוא קים ג'ונג-און.

וונסן

ווֹנסָן (בקוריאנית: 원산시) היא עיר נמל במזרח קוריאה הצפונית, על החוף המערבי של ים יפן. וונסן ממוקמת במחוז קאנגוודו, והיא בירת המחוז. הנמל נפתח על ידי כוחות כיבוש יפניים בשנת 1880. בוונסן שוכנים כמה מפעלים גדולים. בשנת 2013 הכריז קים ג'ונג און כי העיר תהפוך ליעד תיירותי, יוקמו בה מלונות ומקומות בילוי. וונסאן היא העיר השישית בגודלה (מבחינת אוכלוסייה) בקוריאה הצפונית.

ועדת ההגנה הלאומית של קוריאה הצפונית

ועדת ההגנה הלאומית של קוריאה הצפונית (בקוריאנית: 조선민주주의인민공화국 국방위원회, תעתיק: צ'וסון מינוג'וי אינמין קונגהוואהגוק קוקפאנג ויומהואה) היא הגוף המנחה העליון על פי חוקת קוריאה הצפונית בכל הקשור לצבא וביטחון. העומד בראש הוועדה הוא גם המפקד העליון של צבא העם הקוריאני. מאז דצמבר 2011 מכהן בתפקיד יושב ראש הוועדה קים ג'ונג און.

מחלקת ביטחון המדינה של קוריאה הצפונית

מחלקת ביטחון המדינה של קוריאה הצפונית (בקוריאנית: 국가안전보위부) או המשרד לביטחון המדינה הוא המשטרה החשאית של קוריאה הצפונית. זו סוכנות ריגול, משטרה חשאית אוטונומית ממשלתית בצפון קוריאה שאנשיה מדווחים ישירות למנהיג העליון.

המחלקה נוסדה כמשרד ממשלתי לביטחון המדינה בשנת 1973 ובנוסף למשימות הביטחוניות ואספקת שירותי אבטחת אישים, המחלקה מעורבת לפי פרסומים במערב, בהפעלת מחנות ריכוז בקוריאה הצפונית והפעלת אמצעים חשאיים אחרים.

ארגון זה נחשב במערב לאחד מכוחות הביטחון האכזריים ביותר בעולם והוא מואשם על ידי מדינות המערב במעורבות בהפרות רבות של זכויות אדם.

ממשלת קוריאה הצפונית

בניגוד למדינות אחרות, ממשלת קוריאה הצפונית, המורכבת מכלל מוסדות השלטון במדינה, אינה הרשות המבצעת של קוריאה הצפונית – תפקיד זה שמור לקבינט של קוריאה הצפונית. ממשלת קוריאה הצפונית מורכבת משלושה ענפי ממשל: הרשות המנהלית, הרשות המחוקקת, והרשות השופטת. עם זאת, שלוש הרשויות אינן תלויות זו בזו, ואינן מקיימות מערכת איזונים ובלמים ביניהן.ראש ממשלת קוריאה הצפונית בין השנים 2003–2007, ושוב החל מאפריל 2013, הוא פאק פונג-ג'ו.

מנהיג עליון

מנהיג עליון מתייחס בדרך כלל לדמות בעמדת ההנהגה הגבוהה ביותר של ישות, קבוצה, ארגון או מדינה אשר בידו הסמכות, או שהוא כל-יכול בעמדת ההנהגה. בתחום הדת, המושגים "מנהיג עליון" או "שליט-על" מכוונים בדרך כלל לאל, או לממלא-מקום אל. בפוליטיקה, המושג "מנהיג עליון" מתייחס בדרך כלל לדמות כל-יכולה שסביבה נוהג פולחן אישיות, כמו הפיהרר אדולף היטלר בגרמניה הנאצית, הדוצ'ה בניטו מוסוליני באיטליה הפאשיסטית, הקאודיו פרנסיסקו פרנקו בספרד הרפובליקנית, המנהיג (ברוסית: Вождь בתעתיק: Vozhd) יוסיף סטלין בברית המועצות, מנהיג המהפכה עלי ח'מנאי באיראן, או המנהיג העליון של קוריאה הצפונית קים ג'ונג-און.

מפלגת הפועלים של קוריאה

מפלגת הפועלים של קוריאה (הנגול: 조선로동당; הנג'ה: 朝鮮勞動黨) היא המפלגה השולטת בקוריאה הצפונית מאז היווסדה.

מבחינה טכנית, קיימות אומנם שתי מפלגות נוספות בקוריאה הצפונית, אך הן משועבדות לחלוטין למפלגת הפועלים של קוריאה, כך שבמהות, זו המפלגה החוקית היחידה בקוריאה הצפונית.

סקייטפארק פיונגיאנג

סקייטפארק פיונגיאנג הוא הסקייטפארק הראשון שנפתח בקוריאה הצפונית.

הסקייטפארק, אשר מהווה חלק ממרכז הבריאות ריוגיונג בבירת קוריאה הצפונית, פיונגיאנג, הושק בטקס חגיגי במהלך חודש נובמבר 2012, בנוכחות המנהיג העליון של קוריאה הצפונית, קים ג׳ונג-און.הסקייטפארק כולל מגוון מתקני סקייטבורדינג, ביניהם חצאי צינור, רמפות, משטחים משופעים, וכן מסלול רכיבה מרכזי.

עריץ

משטר עריצות הוא שלטון של אדם יחיד (עריץ) העומד בראש קבוצה מצומצמת יחסית שכופה את עצמה על השלטון ועולה בדרך כלל מתוך מצב של חוסר סדר במדינה. העריצות יוצרת סביבה מנגנוני הגנה שנאמנים לשלטון ותלויים בו, והשליט משתמש בהם כדי לזרוע טרור ופחד וכך להביא לצייתנות העם. לעריצות אין אידאולוגיה מסודרת, אך היא מתקיימת על ידי הפעלת מנגנונים פסיכולוגים רבי עצמה כשהעריצים מציגים את עצמם כמגנים על העם מפני סכנה קיומית שאורבת למדינה אותה השליט הודף, בניגוד למשטר טוטליטרי לעריצות יש תמיכה נמוכה מאוד בעם והעריץ משליט את עצמו בכוח ובעזרת תלות נפשית קשה מאוד: מצד אחד טרור ופחד, מצד שני העריץ לכאורה מגן על העם מפני סכנה גדולה בהרבה אותה הוא יכול לעצור בשל כוחו הבלתי מוגבל. דוגמאות למשטרי עריצות בעבר ובהווה: קים ג'ונג-און בקוריאה הצפונית, מועמר קדאפי, בשאר אל-אסד, סדאם חוסיין, בניטו מוסוליני באיטליה, אדולף היטלר בגרמניה הנאצית, החונטה הצבאית במיאנמר, עומר אל-בשיר בסודאן, אלכסנדר לוקשנקו בבלארוס, רוברט מוגאבה בזימבבואה, ספרמורט ניאזוב בטורקמניסטן, אסלאם קרימוב באוזבקיסטן, אידי אמין באוגנדה, סלובודן מילושביץ' בסרביה החונטות הצבאיות בדרום אמריקה בשנות השבעים והשמונים.

לעריצות יש לעיתים קרובות אופי של משטר צבאי, והיא עולה מתוך מצבים של כאוס וחוסר סדר כדי להחזיק את המדינה ומבטלת את זכויות הפרט ואת זכויות האדם "באופן זמני" כדי להשיב את הסדר על כנו.

פולחן אישיות

פולחן אישיות הוא מצב בו השלטונות במדינה מגויסים לצורך בניית תדמית ציבורית גדולה ומפוארת לאדם יותר מהמציאות ומעבר למה שהוא באמת. בדרך כלל מדובר במנהיג פוליטי במשטרים רודניים. המונח נטבע על ידי ניקיטה חרושצ'וב בעת שתיאר את שלטונו של סטלין, אך התופעה התקיימה שנים רבות קודם לכן במישורים שונים.

פולחן האישיות מתבטא בהאדרת שמו של המנהיג באמצעי התקשורת, פרסום נאומיו או ספרים שמתפרסמים בשמו שלעיתים הוא אף לא כתב אותם, תליית תמונותיו ובהצבת פסלים שלו ברחובות ובבניינים ציבוריים, כתיבת שירים על שמו, וכינויו בתארים כגון "המנהיג הדגול". בנוסף, פעמים רבות מוענקים לו דרגה צבאית גבוהה, עיטורים ומדליות, על לא כלום.

חלק מפולחן אישיות עשוי להיות הצגת השליט כ"אבי האומה". כתוצאה מכך הוא עשוי להפוך למושא הערצה לילדי האומה, ולפיכך תלמידים מתבקשים לכתוב לו מכתבי הערצה, לעלות לרגל למשכנו ביום הולדתו, ולשיר לו שירי תהילה.

לעיתים גולש פולחן האישיות גם למדינות שאינן נתונות תחת השפעתו של השליט, והוא זוכה להערצת אלה המוקסמים מדרכו הפוליטית. דוגמה לכך היא פולחן האישיות של סטלין, שהתקיים גם בקרב מפלגות השמאל בישראל, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בהצדקתם של משפטי פראג ובסיקור מות סטלין ב"על המשמר".

תופעת ה"גורואים" והכתות מדגימה פולחן אישיות על רקע רוחני. מכיוון שלמנהיגים אלו אין כוח פוליטי, הם נעשים מושא להערצה מכוח אישיותם והחוכמה היתרה המיוחסת להם.

יש הטוענים כי גם במדינות דמוקרטיות עשוי להיווצר פולחן אישיות. לעיתים מתואר יחסו של העם האמריקאי לג'ון קנדי, בעיקר לאור נסיבות מותו, כצורה מסוימת של פולחן אישיות. גם בישראל נטען כי התקיימו פולחני אישיות במידה מסוימת, לאור גילויי ההערצה לאישים כגון דוד בן-גוריון ויצחק רבין, בעיקר לאחר מותם.

מופעים בולטים של פולחן אישיות של מנהיגים פוליטיים:

גרמניה הנאצית אדולף היטלר, פיהרר גרמניה הנאצית

ברית המועצות יוסיף סטלין, שליט ברית המועצות

ממלכת איטליה בניטו מוסוליני, שליט איטליה הפשיסטית

הרפובליקה העממית של סין מאו צה דונג, שליט הרפובליקה העממית של סין

קוריאה הצפונית קים איל סונג, שליט קוריאה הצפונית וכמוהו גם בנו, קים ז'ונג איל, ונכדו, קים ג'ונג און.

רומניה (1965-1989) ניקולאה צ'אושסקו, שליט רומניה הקומוניסטית

בולגריה (1971-1990) טודור ז'יבקוב, שליט הרפובליקה העממית הבולגרית

טורקמניסטן ספרמורט "טורקמנבאשי" ניאזוב, שליט טורקמניסטן

סוריה חאפז אל-אסד ויורשו בשאר אל-אסד, נשיאי סוריה

עיראק 1991 סאדאם חוסיין, נשיא עיראק

פסגת ארצות הברית-קוריאה הצפונית בסינגפור (2018)

פסגת ארצות הברית-קוריאה הצפונית היא פסגה שהתקיימה בין מנהיגי ארצות הברית וקוריאה הצפונית ב-12 ביוני 2018 במלון "קפלה" באי סנטוסה בסינגפור. זו הייתה הפגישה הראשונה בין נשיא ארצות הברית מכהן לבין המנהיג העליון של קוריאה הצפונית, על רקע שיפור שחל ביחסי ארצות הברית-קוריאה הצפונית. לאחר הפסגה הצהיר קים ג'ונג-און כי ארצו תפעל לפירוק מלא של חצי האי הקוריאני מנשק גרעיני.

קים ג'ונג-איל

זהו שם קוריאני; שם המשפחה הוא קים. קים ג'ונג-איל (בקוריאנית: 김정일, תעתיק IPA: ‏[kim.ʥɔŋ.il‏; 16 בפברואר 1941 - 17 בדצמבר 2011) היה המנהיג העליון של קוריאה הצפונית בשנים 1994- 2011.

בשנות ה-80 הוכר כיורש ומונה לתפקידים בכירים במפלגה, בצבא ובמדינה. ב-1991 מונה למפקד העליון של הצבא. בשלוש השנים שלאחר מות אביו שלט בפועל, וב-1997 מונה למזכיר הכללי של המפלגה וליושב ראש הוועדה הצבאית המרכזית. כך היה ג'ונג-איל לראש המפלגה והצבא, ולמעשה לשליט יחיד ברפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה.

קים ג'ונג-נאם

קים ג'ונג-נאם (הנג'ה: 金正男 הנגול: 김정남; מ-10 במאי 1971 - 13 בפברואר 2017) היה בנו הבכור של קים ג'ונג-איל ואחיו-למחצה של קים ג'ונג-און, מנהיגי צפון קוריאה. בין השנים 1994–2001 הוא נחשב ליורש העצר הצפוי של קים ג'ונג-איל, עד סדרת תקריות בהן הביע התנגדות לשלטון הצפון קוריאני, וכן ניסיונו הכושל לבקר בדיסנילנד טוקיו על ידי הסתננות ליפן בדרכון מזויף. בשנת 2010 הוכתר אחיו כיורש השלטון.

קים ג'ונג-נאם הוגלה מצפון קוריאה בשנת 2003, תוך שהוא נעשה מבקר חריף של המשטר ודרש ביצוע רפורמה במדינה. הוא הורעל בשנת 2017 על ידי גז עצבים בנמל התעופה הבינלאומי של קואלה לומפור במלזיה.

קים יו-ג'ונג (צפון קוריאה)

זהו שם קוריאני; שם המשפחה הוא קים. קים יו-ג'ונג (בקוריאנית: 김여정; נולדה ב-26 בספטמבר 1987) היא פוליטיקאית צפון-קוריאנית ואחותו הצעירה של המנהיג העליון של קוריאה הצפונית, קים ג'ונג-און ובתו של המנהיג המנוח קים ג'ונג-איל. לפי דיווחים שונים, לקים השפעה רבה בפוליטיקה הצפון קוריאנית, ובפרט על אחיה, מנהיג צפון קוריאה.

בינואר 2017 היא הוצבה ברשימת האזרחים הפרטיים של משרד האוצר של ארצות הברית שעליהם הוטלו סנקציות אישיות, בשל תפקידה בפגיעה בזכויות האדם של קוריאה הצפונית.

קים יונג-נאם

זהו שם קוריאני; שם המשפחה הוא קים. קים יונג נאם (בקוריאנית: 김영남; ‏נולד ב־4 בפברואר 1928) הוא מדינאי צפון קוריאני.

קים יונג נאם הוא יושב ראש נשיאות אספת העם העליונה - הפרלמנט של קוריאה הצפונית. הוא משמש בתפקיד זה מאז ה-5 בספטמבר 1998. לפני כן שימש כשר החוץ. בתוקף תפקידו הוא נפגש עם נציגי מדינות זרות, חותם על הסכמים, נוכח בטקסים, נפגש עם שגרירים ומקבל את פניהם של מדינאים מחוץ לקוריאה הצפונית. בחוקה הוא מוכרז כ"ראש המדינה ליחסי חוץ". הוא אחד המדינאים הבכירים בקוריאה הצפונית יחד עם קים ג'ונג און.

ראיון סוף

ראיון סוף (באנגלית: The Interview) הוא סרט קומדיה אמריקאי. הסרט נכתב על ידי דן סטרלינג ובויים על ידי אוון גולדברג וסת' רוגן שגם מככב בו עם ג'יימס פרנקו ולצידם ליזי קפלן. רוגן ופרנקו מגלמים את אהרון רפפורט ודייב סקיילארק, בהתאמה, אשר נשלחים לראיין את שליט קוריאה הצפונית, קים ג'ונג און, ובעקבות כך אנשי סוכנות הביון האמריקאית מנצלים זאת ומנחים אותם כיצד להתנקש בו.

הקרנת הבכורה של הסרט הייתה אמורה להיערך ב-10 באוקטובר 2014 בלוס אנג'לס, אך נדחתה ל-11 בדצמבר באותה שנה, בעקבות איומי האקרים על חברת סרטי סוני, מפיצת הסרט. בתחילה סוני לא נשמעה לאיומי ההאקרים, שביקשו לבטל לחלוטין את הפצת הסרט, אך לאחר מתקפת האקרים עליה, שכללה בין היתר איומי טרור כשל ה-11 בספטמבר 2001 לכל בית קולנוע שיקרין את הסרט, החליטו בתי קולנוע רבים בארצות הברית שלא להקרין את הסרט מתוך חשש לחיי אדם, עד שלבסוף הודיעה חברת סוני כי היא תפיץ את הסרט להקרנות במספר מצומצם של בתי קולנוע. הסרט שודר בתפוצה מוגבלת מאוד, בכ-320 בתי קולנוע בלבד ברחבי ארצות הברית, במספר שמהווה כ-10% ממספר בתי הקולנוע שבהם אמור היה הסרט לעלות לאקרנים לפי התכנון המקורי. ביום הראשון להצגת הסרט הוא גרף רווחים גבוהים ביחס להקרנה המצומצמת בגובה של מיליון דולר.

תוכנית הגרעין של קוריאה הצפונית

תוכנית הגרעין של קוריאה הצפונית היא תוכנית צבאית של קוריאה הצפונית לייצור נשק גרעיני, הכוללת ייצור טילים בליסטיים בין-יבשתיים הנושאים ראשי נפץ גרעיניים. תוכנית הגרעין מנוהלת באופן ישיר על ידי שליט המדינה. בשנת 2003 ביטלה קוריאה הצפונית את חתימתה על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, ובאוקטובר 2006 ביצעה את הניסוי הגרעיני הראשון שלה. מאז ביצעה שישה ניסויים בנשק גרעיני, בהם ניסוי בפצצת מימן ופיתחה ארסנל טילים בליסטיים בהם טילים בליסטיים בין-יבשתיים המסוגלים לפגוע בקוריאה הדרומית, ביפן, בסין ובארצות הברית. באוגוסט 2017 שיגרה קוריאה הצפונית טיל בליסטי שחדר לשטחה האווירי של יפן. בחודש שלאחר מכן ביצעה שיגור נוסף מעל שטחי יפן. החל מדצמבר 2011, שליט קוריאה הצפונית האחראי על תוכנית הגרעין הוא קים ג'ונג-און.

שליטי קוריאה הצפונית
קים איל-סונג (1948–1994) • קים ג'ונג-איל (1994–2011) • קים ג'ונג-און (2011–) דגל קוריאה הצפונית

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.