קידוש החודש

קידוש החודש הוא מצווה דאורייתא על בית הדין שבארץ ישראל, לקבוע מדי חודש בחודשו את ראש החודש על פי עדות ראייה של מולד הלבנה. מצווה זו יסודית לקביעת לוח השנה העברי, שעל פיו נחגגים כל חגי ישראל. חלק משלים למצווה זו הוא עיבור השנה, השומר על מחזור שנת השמש לצד מחזור חודשי הירח. מערכת זו הופכת את לוח השנה העברי ללוח ירחי-שמשי.

בשנות הגלות מארץ ישראל לא יכלו לקיים מצווה זו על פי עדות ראייה, ולכן קביעת החודשים נעשית עד היום בפועל על פי מערכת של חישובים אסטרונומיים קבועים וידועים מראש.

קידוש החודש
(מקורות עיקריים)
מקרא שמות, י"ב, ב'
משנה מסכת ראש השנה, פרק א'
משנה תורה הלכות קידוש החודש, פרק א'
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, עשה קנ"ג
ספר החינוך, מצווה ד'
Lunar libration with phase2
אנימציה של מצבי הירח במהלך החודש. כשנראה הירח לאחר היעלמותו, מוכרז על קידוש החודש.

מקור המצווה

בעודם במצרים, נאמר למשה רבנו על ידי אלוהים להודיע לבני ישראל על קביעת החודש (שמות, י"ב, א'-ב'): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה." וכך כותב על כך הרמב"ם (בעקבות חז"ל) (משנה תורה הלכות קידוש החודש א, א): "כך אמרו חכמים, הראה לו הקדוש ברוך הוא למשה במראה הנבואה דמות לבנה, ואמר לו, כזה ראה וקדש."

הצורך בעיבור

החודשים בלוח העברי הם באורך של 29 או 30 ימים, על פי מולד הירח. על כן ראש החודש הבא נקבע ביום השלושים או השלושים ואחד מראש החודש הקודם. בית הדין קובע את ראש חודש כבר ביום השלושים אם הגיעו עדים שראו את הירח החדש בתחילת הלילה (לאחר שקיעת החמה) של היום השלושים. אולם אם לא הגיעו עדים, ראש החודש נקבע מעצמו ביום השלושים ואחד. קביעת חודש בן שלושים ימים קרויה עיבור החודש.

קידוש החודשים בנוסף לשימוש בשנת החמה מאפשר למועדים להיצמד למצבה של הלבנה ביחס לכדור הארץ, ובמקביל להיצמד לעונות השנה. מציאות זו מתאפשרת על ידי עיבור השנה, המתבצע אף הוא על ידי בית הדין, בראותם שהסטייה משנת החמה הופכת להיות משמעותית, וכי חג הפסח לא יהיה באביב (כיום מתבצע הדבר גם כן על ידי הלוח המחושב). כך מושג איזון בין שנת החמה לשנת הלבנה, שלא כבלוחות מקבילים (הלוח המוסלמי המבוסס רק על שנת הלבנה, והלוח הגרגוריאני, המבוסס רק על שנת החמה).

דיני המצווה

בימים קדומים, היו מגיעים אנשים (שאינם פסולי עדות) שראו את הלבנה בחידושה אל מקום הסנהדרין, שם היו חוקרים אותם לגבי מה שראו[1] ולאחר שנמצאה עדותם מכוונת נתקבלה עדותם על ראיית הירח, ובית הדין הכריז על היום כראש חודש, והפיץ את הידיעה על ידי השאת משואות אש בראשי ההרים ובתקופה מאוחרת יותר על ידי שליחים.

חז"ל החשיבו מאוד מצווה זו, בהיותה מסד לקביעת מועדי השנה בכללה, והתירו על כן לחלל עליה את השבת, אם נצרך העד לעבור את תחום שבת כדי להודיע בהקדם האפשרי לבית דין על ראיית הירח. בנוסף, ניתן אישור לפסיקותיהם של בית הדין בעניין גם אם נתגלו כטעות במציאות. וכך דרשו חז"ל: "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם" (ויקרא, כ"ג, ד') - "אתם אפילו שוגגין, אתם אפילו מזידין, אתם אפילו מוטעין" (ראש השנה כה, א).

עוד מדיני המצוה שבית הדין לא יסמכו על העדים שיבואו, אלא יחשבו בעצמם חישובים אסטרונומיים כדי לדעת אם הירח יוכל באמת להיראות, ואז אם על פי החשבון ייתכן שיראו את הירח, ממתינים לעדים שיראו בפועל את הירח, ואם על פי החשבון לא ייתכן שיראה הירח, לא ממתינים לעדים, ואם בכל זאת יבואו עדים, ברור שהם עדי שקר ולא מקבלים אותם. עוד נצרך החשבון בזמן שיש עננים וא"א לראות את הירח כמה חודשים רצופים, בית דין קובעים את החודש על פי החשבון - האם היה יכול להיראות לולי העננים. הרמב"ם כתב בסיפרו משנה תורה בהלכות קידוש החודש כמה פרקים (פי"א - פי"ט) של חישובים אסטרונומיים שהיו ידועים בתקופתו כדי לחשב אם יראה הירח.

שינויים היסטוריים

מחלוקות כיתתיות

מאחר שמצות קידוש החודש היוותה סלע מחלוקת בין הפרושים לכיתות אחרות ביהדות בתקופת בית שני, אשר התנגדו לפירושם של חז"ל למצווה ולהקניית הסמכות לקביעת לוח השנה בידי בית הדין הפרושי, החלו חלק מהם לנסות ולטרפד את הליכי קידוש החודש, על ידי שליחת עדי שקר וכן על ידי השאת משואות בזמנים כוזבים. בעקבות זאת, נוספו הליכי בדיקה נוספים - מעבר לצורך הרגיל בדרישה וחקירה ובדיקת העדים (מן הבולטים בתחום זה היה רבן גמליאל), וכן בוטל מנהג המשואות וההודעה על קידוש החודש הועברה באמצעות שליחי בית דין שנשלחו לכל מקומות מושבות היהודים.

המעבר ללוח קבוע

קביעת קידוש החודש חייבת להיעשות על ידי בית דין שנסמך על ידי סמיכת זקנים. משבטלה זו, הוחל לסמוך על הלוח המחושב, שאותו יזם הלל נשיאה ("הלל השני") בתקופת האמוראים, והפסיקו לקדש את החודש על פי הראייה. היהודים הקראים לא אימצו נוהג חדש זה וממשיכים לקבוע את חודשי השנה לפי עדות ראייה של מולד הלבנה בכל חודש. כך נעשה באופן מסורתי גם באסלאם, שם קובעים חכמי הדת המקומיים בכל אזור בזמן אמת את ראשיתו של כל חודש חדש, בהתאם לתצפית בפועל על מולד הירח.

נחלקו הדעות בשאלה כיצד מבחינה הלכתית-פורמלית ניתן לקבוע את הלוח על פי חישוב, מאחר שהתורה מחייבת קידוש החודש על ידי בית דין. תקנת הלל נשיאה עקפה למעשה את מצוות התורה (לפי פרשנות המשנה) לקדש את החודש מדי חודש בחודשו. עם זאת, ישנם הסבורים שברכת החודש הנאמרת בשבת שלפני ראש החודש (הקרויה גם "שבת מברכים") בבתי הכנסת היא קיום המצווה של קידוש החודש בימינו.

הלוח המחושב אינו תואם את הלוח שלפי ראייה משתי סיבות: 1) אי אפשר לחזות תופעות אקראיות כמו עכירות האוויר;[2] 2) הלוח המחושב הופשט כדי לחשב אותו באופן ידני. יש האומרים שהלל השני, שהיה סמוך, קידש את החודשים מזמנו ועד חידוש הסמיכה; ויש האומרים שקידוש זה מתבצע על ידי קיבוץ היהודים בארץ ישראל, שמעולם לא התרוקנה לגמרי מהם (יש התולים זאת ב"ברכת החודש" המתבצעת בשבת שלפני ראש החודש).

קידוש חודשים בימינו

34 Hours After New Moon
תמונה של הירח החדש שעליו מעידים בבית דין

ההלכה של ימינו היא שמחשבים את הלוח העברי עד שתקום סנהדרין חדשה שתודיע על חזרה לקידוש לפי הראייה, אך לא כולם סוברים כך [דרוש מקור]. ישנה סתירה בדברי הרמב"ם מכותרת המשנה הפותחת את הלכות קידוש החודש: "הוא מצות עשה אחת והיא לחשב ולקבוע באיזה יום תחילת כל חודש מחודשי השנה". ובהלכות קידוש החודש כותב הרמב"ם (הלק"ה ה"ב) "ודבר זה הלכה למשה מסיני הוא - שבזמן שיש סנהדרין, קובעין על הראייה; ובזמן שאין שם סנהדרין, קובעין על חשבון זה שאנו מחשבין בו היום. ואין נזקקין לראייה".

לדעת החוקר רחמים שר שלום[דרוש מקור] סתירה זו מתיישבת באופן שהרמב"ם קיבל את דעותיהם של רבי יצחק ב"ר ברוך ושל רב האי גאון הסוברת כי מצות קידוש החודש מבוססת על חשבון, כפי שכתב בפתיחה להלקה"ח, ואילו בדבריו "בזמן שיש סנהדרין קובעין על פי הראייה" דעתו היא שכשיש סנהדרין רשאים הם לקבוע על פי הראייה. לדעת שר-שלום, בזמן הגאולה, תהיה ההנהגה הדתית המוסמכת רשאית להחליט על שיטת העיבור הנראית לה. הם יוכלו להחליט על המשך קיומו של הלוח או לשנות בו נתונים מסוימים. התנאי ההכרחי לשינוי בלוח הוא שתהיה הסכמה כללית של כל פלגי העם. לטענתו, שיבה לשיטה הקדומה של קביעת חודשים על פי הירח ועיבור השנים על פי סימני האביב תהיה בבחינת גזירה שהציבור לא יוכל לעמוד בה.

ד"ר שי ואלטר [דרוש מקור] חולק על שר שלום וטוען כי ניתן יהיה לעמוד במציאות של קביעת החודש על פי הראייה והדבר יהפוך ליותר פשוט בזכות הטכנולוגיה לפרסם את קידוש החודש. כמו כן, לדעת ואלטר, עזיבת קידוש החודש על פי הראייה הייתה תוצאה של משבר רוחני שחולל קושי באפשרות לקידוש החודש על ידי פגיעה בבי"ד עצמו ו/או פגיעה במערכת הכללית של קידוש החודש והודעת המועדות לרחוקים. וואלטר מסכים שיש בלוח הקבוע תועלת רבה כדי למנוע הבדלים בקביעת המועדות בין קהילות שונות בעולם, אך לדעתו לא הייתה זאת הסיבה המרכזית שבגללה עברו ללוח הקבוע אלא רק התוצאה ולכן הלוח הקבוע הוא זמני עד שיהיה אפשר לשוב למצב אופטימלי של קידוש החודש על ידי ראייה.

ראייה בימינו

יש המתרגלים את ראיית מולד הלבנה גם בימינו משני טעמים: 1) כדי להכיר את המצבים שבהם ניתן לראות את הירח מיד עם התחדשותו. 2) כדי לרכוש את המיומנות הדרושה להבחנה בכך, כדי שיהיו עדים מומחים מוכנים לקביעה על פי הראייה, כפי שהיה נהוג בעבר.

כדי לקבוע את רגע הופעת הירח יש לדעת היכן להסתכל. יש להשתמש בתוכנת מחשב או תרשימים מוכנים מראש. המיקום של הירח נקבע באמצעות עצם בולט, כגון מיקום שקיעת השמש או כוכב זוהר. המרחק הזוויתי בין הירח לעצם וכן גובה הירח מעל האופק, נמדדים באמצעות אצבעות היד, האגרוף או הזרת (המרחק בין הבוהן לאצבע הקטנה כשהאצבעות מפוסקות) הפשוטה לפנים, אולם יש יתרון בשימוש בסקלות מכוילות. צופה המאמץ את עיניו, נוטה לפעמים לדמיין שראה את הירח. כדי לוודא שהראייה היא אמיתית, יש להפנות את העיניים לרגע למקום אחר ולחזור ולבדוק אם אמנם נראה הירח. לאחר שהירח נראה בעין, רצוי לרשום את ממצאי התצפית.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ משנה ראש השנה ב, ח
  2. ^ דהיינו ייתכן שמבחינה אסטרונומית המולד יתקיים אבל בגלל עננים הוא לא יראה
ברכת החודש

בִּרְכַּת הַחֹדֶשׁ (ביהדות ספרד ותימן: הכרזת ראש חודש או תיקון ראש חודש) היא תפילה בה מברכים את החודש הבא ומכריזים על מועדו של ראש החודש. התפילה נאמרת בין ההפטרה לתפילת מוסף בשבת שלפני ראש חודש. שבת זו נקראת שַׁבַּת מְבָרְכִים, על שם הברכה, והיא נחשבת לשבת חגיגית יותר מהרגיל.

גבעת משואה

גִּבְעַת מַשּׂוּאָה היא שכונה בדרום-מערב ירושלים. שמה ניתן לה בשל גובהה ובשל ההשערה שהדליקו בה מַשואות כדי להודיע על קידוש החודש[דרוש מקור]. בשכונה מתגוררים נכון לשנת 2016 כ-4,500 תושבים.

דוד הלוי חמדי

רבי דוד הלוי חמדי היה פרשן מקרא והלכה ומגדולי חכמי תימן במאה החמש עשרה.

הלוח הקראי

הלוח הקראי הוא גרסה של לוח השנה העברי המקובלת בקהילות היהודים הקראים, המבוסס על שילוב של מחזור ירח ומחזור שמש. הלוח מבוסס על שילוב של כללים בשני עקרונות בסיסיים שהם קידוש החודש ועיבור השנה. בעבר, עד לפני כ-200 שנים, השימוש במונח "לוח" היה יכול להיות מטעה וניתן היה לדבר רק על "כללי עיבור השנה" ו"כללי קידוש החודש". אולם כיום, בעקבות התפתחות הלכתית ניתן להגדיר כללים אלה ככללים של "לוח שנה" ממש.

הלל נשיאה

הלל נשיאה (הנשיא, בארמית), המכונה גם הלל השני והלל האחרון, היה נשיא הסנהדרין בדור החמישי לאמוראי ארץ ישראל. על פי המסורת המעבר ללוח העברי המחושב ניקבע על ידו.

חילול שבת

בהלכות שבת, חילול שבת הוא מושג שפירושו אי-שמירה על איסורי שבת - ל"ט אבות מלאכה ותולדותיהן, וכן איסורי שבות. העונש המפורט בתורה על חילול שבת במזיד, אם חילל שבת בפני עדים שהתרו בו הוא סקילה, ואם חילל שבת שלא בפני עדים חייב כרת שנאמר: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ". העונש מדאורייתא על חילול שבת בשוגג הוא הבאת קורבן חטאת.

חלק (יחידת זמן)

חלק הוא יחידת זמן המשמשת לחישוב החודשים, התקופות, והשנים בלוח העברי. כל חלק הוא 1/1,080 משעה ושווה לשלוש שניות ושליש.

יום טוב שני של גלויות

יום טוב שני של גלויות הוא יממה נוספת שמצרפים מחוץ לארץ ישראל לכל אחד מן הימים הטובים מאז ימי חז"ל.

ישיבת כרם ביבנה

ישיבת כרם ביבנה היא ישיבת ההסדר הראשונה והישיבה הגבוהה הראשונה של בני עקיבא. הישיבה שוכנת ליד גבעת וושינגטון וקבוצת יבנה.

מסכת ראש השנה

מַסֶּכֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה היא המסכת השמינית בסדר מועד לפי סדר המשניות, במסכת זו ארבעה פרקים ובתלמוד הבבלי על מסכת זו יש 34 דפים.

המסכת עוסקת בפרטי ההלכות של לוח השנה העברי, קידוש החודש, הלכות תקיעת שופר, והלכות ברכות התפילה התלויות בהם.

משואה (איתות)

מַשּׂוּאַת אִיתוּת היא מדורה גדולה אשר מבעירים על ראש הר או נקודה הנראית למרחוק על-מנת להעביר ידיעות או לאותת על סכנה. בעבר שימשו משואות איתות להעברת מסרים מהירה. כמו כן השתמשו במשואות לסימון מקומות מסוכנים לספינות בים, כעין מגדלור.

המסרים היו פשוטים, לרוב ניצחון בקרב או בקשת סיוע. כאשר הועברו ידיעות בלילה הייתה חשיבות לגודל הלהבה, כאשר הועברו ידיעות ביום החשיבות הייתה לכמות העשן, ולעיתים גם לצבעו (על מנת להעביר מסרים שונים) (ראו איתות עשן). לפני המאה ה-20 הלילות היו חשוכים יותר, האוויר צלול יותר ופחות מבנים הסתירו את ההרים.

הדרך הנפוצה ביותר להעברת מסר באמצעות משואות איתות הייתה הכנת רשת אתרי הדלקה על ראשי הרים שיש ביניהם קו ראייה. בכל אתר עמד צופה, אשר צפה אל ראשי ההרים הנראים לעין ולצידו ערימת עצים מוכנה להדלקה. כאשר ראה הצופה משואה נדלקת על אחד מראשי ההרים, היה מדליק את משואתו וכך היה המסר עובר במהירות. ברשת טובה, עם צופים ומדליקים מיומנים, ניתן היה להעביר מסר תוך שעה למרחק של כמעט 800 קילומטרים.

ניסן

ניסן הוא חודש בלוח העברי, הראשון במספר לפי המסורת המקראית והשביעי לפי המסורת החז"לית. חודש זה חל בתחילת האביב בארץ ישראל.

בחודש זה יש 30 ימים. א' בניסן יכול לחול בימים ראשון, שלישי, חמישי ושבת.

נשיא הסנהדרין

נְשִׂיא הסַנְהֶדְרִין היה אישיות מרכזית שישבה בראש הסנהדרין הגדולה, כשלצידו מכהן אב בית דין. כינוי נוסף לנשיא הסנהדרין היה ראש ישיבה, כאשר חברי הסנהדרין ישבו בעת הדיונים, והוא שימש כראש להם (רמב"ם, משנה תורה סנהדרין א, ג).

רוב נשיאי הסנהדרין הידועים לנו על סמך מגוון מקורות הם מתקופת התנאים; אולם, כדוגמה הרמב"ם בהקדמתו לספרו משנה תורה מביא רשימה של נשיאי סנהדרין שונים. למן הלל הזקן, תפקיד הנשיא עבר בירושה בשושלתו.

פרדוקס קידוש החודש

פרדוקס קידוש החודש הוא פרדוקס הלכתי בנושא קידוש החודש. הפרדוקס מוזכר לראשונה בספר מנחת חינוך.

פרשת בא

פָּרָשַׁת בֹּא היא פרשת השבוע השלישית בספר שמות. היא מתחילה בפרק י', פסוק א' ומסתיימת בפרק י"ג, פסוק ט"ז. בפרשה מסופר על מכת ארבה, מכת חושך ומכת בכורות ובהמשך מסופר על יציאת מצרים. המצוות העיקריות המופיעות בפרשה הן קורבן פסח, סיפור יציאת מצרים וקידוש בכורות.

ראש השנה

ראש השנה החל בחודש תשרי הוא חג מהתורה ואחד מראשי השנה העבריים. הוא מצוין בימינו כחג יהודי בא' וב' בתשרי ופותח עשרת ימי תשובה עד יום כיפור. המצווה בתורה מורה על עשיית יום א' בתשרי "יום תרועה" ולכן מצוות החג העיקרית היא תקיעת שופר.

יום זה נחשב במסורת היהודית ליום שבו מכתירים בני האדם את אלוהים כמלכם, וליום דין שבו נידון האדם על השנה שעברה ונקבע מה יארע לו בשנה הבאה. כמו כן, בהלכה יום זה נחשב ליום הראשון בשנה לצורך מניין השנים בלוח העברי ולצורך מניין שנות שמיטה ויובל.

לפי הכלל לא אד"ו ראש, היום הראשון של ראש השנה אינו חל בימים ראשון, רביעי ושישי.

ראש חודש

רֹאשׁ חֹדֶש הוא היום המציין את תחילתו של החודש העברי. ראש חודש הוא היום הראשון בכל חודש עברי, ובחודשים ארוכים יותר, שיש בהם שלושים יום - גם היום האחרון נחשב ראש חודש של החודש הבא.

חשיבות ההכרזה על ראש חודש קריטית לקביעת החגים היהודיים, שכן הם תלויים בתאריך העברי, לפי החודשים העבריים.

רבן גמליאל דיבנה

רַבַּן גַּמְלִיאֵל דְּיַבְנֶה (או: רבן גמליאל השני) חי בשלהי המאה הראשונה ותחילת המאה השנייה לספירה. היה מנהיג רוחני ונשיא ישראל אחרי המרד הגדול וחורבן בית המקדש השני. בן למשפחת הלל הזקן. סבו של רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה.

שליח (דואר)

שליח הוא אדם שתפקידו להעביר הודעות, מכתבים או חבילות באופן אישי, תוך שהוא עובר באופן פיזי מהשולח אל המקבל. השימוש בשליחים היה נפוץ בעת העתיקה ובימי הביניים (אז כונו גם 'רצים') ודעך עם התפתחות מערכות דואר מסודרות. התפתחות דרכים להעברה אלקטרונית של מידע (טלקס, פקס, דואר אלקטרוני) צמצמה אף היא את הצורך בשליחים עם זאת, שרותי שליחים מופעלים גם היום כאשר יש צורך לשלוח חבילות או מסמכים חשובים במהירות.

שליח מפורסם מהעת העתיקה מתואר באגדה על פידיפידס, שרץ ממרתון עד אתונה כדי לבשר על ניצחון היוונים בקרב מרתון. ריצת המרתון מאזכרת אגדה זו.

בעבר היו מודיעים על קידוש החודש למקומות רחוקים על ידי שליחים. לשליחים אלו הייתה חשיבות רבה בכך שקביעת החגים הייתה על פיהם.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.