קטסיפון

קְטֵסִיפוֹן (בהיגוי הארמי נוספת א' תחילית: אקטיספון) הייתה עיר הבירה של האימפריה הפרתית ושל האימפריה הפרסית-הסאסאנית אחריה, במשך למעלה משמונה מאות שנים. העיר הייתה ממוקמת בעיראק של היום, על גדת החידקל, כ-32 קילומטרים דרומית-מזרחית לבגדאד.

קטסיפון
Ctesiphon
היסטוריה
מיקום
קואורדינטות 33°05′37″N 44°34′51″E / 33.093611°N 44.580833°E

היסטוריה

העיר עלתה לגדולה עם האימפריה הפרתית במהלך המאה ה-1 לפנה"ס והייתה בירתם של רוב השליטים הפרתים. קטסיפון התפרשה על פני שטח של שלושים קילומטרים רבועים - יותר מפי שניים מרומא. מיקומה נבחר כדי לאפשר לפרתים (ולסאסאנים אחריהם) לבלום את ההתפשטות הרומאית בנקודת המפגש שבין המעצמות. המצביאים הרומאים מצידם ראו בה יעד חשוב וכבשו אותה חמש פעמים במהלך ההיסטוריה, שלוש מהם במאה ה-2 לבדה.

טראיאנוס היה קיסר רומא הראשון שכבש את קטסיפון, ב-116. רק שנה אחת לאחר מכן נאלץ יורשו אדריאנוס לכבשה בשנית. ב-164 היה זה הגנרל הרומאי אווידיוס קסיוס שנלחם בפרתים וכבש את קטסיפון, רק כדי לנטוש אותה לאחר שהושג הסכם שלום בין הפרתים לרומאים. ב-197 החריב הקיסר ספטימיוס סוורוס את העיר, הורה להרוג רבים מתושביה ולקחת כעבדים כ-100,000 מהם.

הסכסוך עם הרומאים חודש בסוף המאה ה-3 על ידי יורשיהם של הפרתים בפרס, הסאסאנים. הפרסים הצליחו להביס את צבאות גלריוס ב-295 בשערי העיר, אולם לאחר שנה שב גלריוס המושפל כדי לנצח את הפרתים ולכבוש את העיר, הפעם האחרונה שנכבשה על ידי צבא רומאי. גלריוס השיב את העיר למלך הפרסי נרסה, בתמורה לארמניה.

Stamp Iraq 1923 3a
קשת קטסיפון על בול עיראקי משנת 1923

ב-363 נהרג יוליאנוס קיסר סמוך לחומות העיר במהלך קרב קטסיפון בו ניצחו הרומאים את שאפור השני אך לא הצליחו להכריע את צבאו ולכבוש את העיר.

לבסוף, ב-627 הכריע הרקליוס קיסר ביזנטיון את הסאסאנים וכבש את בירתם קטסיפון. הצבא הביזנטי עזב את העיר לאחר שמלכה הסכים לתנאים שהכתיב הרקליוס.

שקיעתה המהירה של קטסיפון הייתה תוצאה של הכיבוש האיסלאמי. העיר נפלה בידי הערבים ב-637 ובמאה ה-8 עבר מרכז הכובד המסחרי והפוליטי לבגדאד, הבירה החדשה מייסודם של בית עבאס.

העיר הבדיונית אסבאניר, זירת ההתרחשות של סיפורי אלף לילה ולילה, מבוססת ככל הנראה על קטסיפון.

במלחמת העולם הראשונה לחמו צבאות האימפריה העות'מאנית ובריטניה אלו באלו ליד חורבות קטסיפון, שם הצליחו העות'מאנים לבלום את התקדמותם של הבריטים לכיוון בגדאד, לגרום לנסיגתם ולבסוף לכניעתם לאחר המצור על כות ב-1915. למרות זאת ב-1917 כבשו הבריטים את כל שטחה של מסופוטמיה מידי העות'מאנים.

החדר בו שכן כס המלכות של המלכים הסאסאנים התנשא לגובה של כ-33 מטרים. כל שנותר היום מהפאר וההדר האגדי, היא הקשת של קטסיפון, שריד מאולם קבלת הפנים הגדול של הסאסאנים, השוכן בשטחה של העיר מדעין. הקשת המרשימה הוזנחה במשך שנים רבות ועומדת כעת בסכנת התמוטטות.

עיינו גם בפורטלים:
פורטל המזרח התיכון
ההיסטוריה
ארכאולוגיה של המזרח הקרוב
628

שנת 628 היא השנה ה-28 במאה ה-7. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

בגדאד

בגדאד (בערבית: بغداد; תעתיק מדויק: בַּעְ'דַּאדּ) היא עיר הבירה של עיראק, ואחת הערים הגדולות במזרח התיכון, עם אוכלוסייה מוערכת של 9,167,684 (נכון ל-2011).

העיר בנויה על שני עברי נהר החידקל ומספר גשרים מחברים בין שני חלקיה. מקור שמה של העיר הוא בשפה איראנית קדומה, ופירושו "דבר הניתן על ידי האל" או "דבר הנברא על ידי האל". בגדה המערבית של נהר החידקל הוקמה עיר עתיקה בצורת עיגול שנקראה גם בשם קריית השלום וכיום ניתן לזהותה בשכונת "א-סלאם" (השלום). בצדו המזרחי של נהר החידקל נמצאת עיר עתיקה נוספת שהוקמה על ידי המוסלמים כובשי בבל העתיקה.

האימפריה הסאסאנית

האימפריה הסאסאנית (224–651) הייתה האימפריה הפרסית הקדם-אסלאמית האחרונה.

הסאסאנים כבשו את השטח מהשושלת הארסאקידית הפרתית. כעבור ארבע מאות שנה נכבש השטח על ידי האימפריה המוסלמית כחלק מהכיבושים של הח'ליפים האיסלאמיים. הסאסאנים כינו עצמם "מדינת האיראנים/ארייאנים", ותואר העומד בראשה היה "שאהנשאה", מלך המלכים. בירתה הייתה בקטסיפון. דת האימפריה הייתה הזורואסטריות אך פרחו בה דתות שונות ובהן היהדות, הנצרות המזרחית, נצרות ארמנית ומניכאיזם.

תקופת הסאסאנים היא אחת מהחשובות בהיסטוריה של איראן: במהלכה התפתחה התרבות הפרסית והיא הייתה האימפריה הפרסית הגדולה האחרונה לפני הכיבוש המוסלמי. הייתה לה השפעה הן על התרבות הרומית, והן על תרבויות מזרח אסיה בתקופה זו. חלק גדול מהמורשת של האימפריה הסאסאנית נמשכה אל תוך תקופת הכיבוש המוסלמי, והשפיעה על דפוסי השלטון וכן על תרבותה של האימפריה המוסלמית.

הסאסאנים אף הגיעו בשנת 614 לירושלים ובעזרת היהודים כבשוה מידי הקיסר הביזנטי הרקליוס. ב-628 השיבו את העיר לידי הרקליוס קיסר ביזנטיון.

מכיוון שהסאסאנים שלטו בבבל בתקופת ההתגבשות והחתימה של התלמוד הבבלי, הייתה לתרבותם גם השפעה על עיצוב ההלכה היהודית בתקופה זו, ועל התלמוד עצמו בכלל.

האימפריה הפרתית

האימפריה הַפַּרְתִּית הייתה המעצמה השלטת באזור שבו שוכנת כיום איראן, מאמצע המאה ה-3 לפנה"ס. בהדרגה השתלטה על מסופוטמיה (עיראק של ימינו) בין 190 לפנה"ס ל-224 לספירה, והפכה לאויבתה המרה של האימפריה הרומית, בכך שהגבילה את השתלטותה מזרחה אל מעבר לקפדוקיה (היא מרכז טורקיה של ימינו).

האימפריה הפרתית הייתה אחת מהאימפריות היציבות ביותר של המזרח הקרוב. היא שלטה בכל השטח הקרוי כיום איראן, עיראק וארמניה, וכן בחלקים מטורקיה, גאורגיה, אזרבייג'ן, טורקמניסטן, אפגניסטן וטג'יקיסטן, ולתקופות קצרות בשטחים המהווים כיום חלקים מפקיסטן, סוריה, לבנון וישראל. סופה של אימפריה זו בא בשנת 224 לספירה, כאשר מלכה האחרון הובס על ידי אחד מן הווסאלים שלו, והוקמה האימפריה הסאסאנית.

הכנסייה האשורית

הכנסייה האשורית, פלג בנצרות, אשר התפלג משאר הכנסייה במאה ה-4 בעקבות המינות הנסטוריאנית.

המאה ה-7

המאה ה-7 היא התקופה שהחלה בשנת 601 והסתיימה בשנת 700. זוהי המאה השביעית של המילניום הראשון. מאה זו נחשבת לתחילתם של ימי הביניים במזרח התיכון, והאירוע המשמעותי בתקופה זו הוא ייסוד האימפריה המוסלמית בעקבות כיבושי הערבים, אשר כבשו כליל את האימפריה הסאסאנית וחלקים גדולים מהאימפריה הביזנטית והביאו את האסלאם לכל רחבי המזרח התיכון וחלקים מאירופה.

במערב אירופה התבססה השושלת הקרולינגית שמרכזה בצרפת שהחליפה את השושלת המרובינגית. נציגה המפורסם ביותר של השושלת הזאת הוא קארל הגדול, מייסד האימפריה הרומית הקדושה בראשית המאה ה-9.

בדרום אמריקה המשיכה לפרוח תרבות המאיה שהייתה בתור הזהב שלה. בסין עלתה שושלת טאנג ואילו המשיך המאבק בין המדינות השונות על השליטה בתת-היבשת.

המלחמות הפרתיות

המלחמות הפרתיות הן כינוי למסעות מלחמה שערך הקיסר טראיאנוס כנגד האימפריה הפרתית בין השנים 114–117. במהלך המלחמות כבש טראיאנוס את בירת האימפריה הפרתית, קטסיפון. הוא נאלץ להפסיק את המלחמה כתוצאה מפריצת מרד התפוצות ברחבי הפרובינקיות החדשות שהוקמו, וכן במצרים, לוב ויהודה.

בשנת 114 יצא טראיאנוס למסע המלחמה האחרון שלו, המלחמות הפרתיות. על פי הסכמים קודמים, היה על האימפריה הפרתית להתייעץ עם רומא בטרם ימונה מלך ארמניה. הפרתים הפרו הסכם זה ומינו מלך שלא היה מקובל על הרומאים. בשנת 114 כבש טראיאנוס את ארמניה והדיח את מלכה. משם המשיך דרומה אל האימפריה הפרתית עצמה, וכבש את צפון מסופוטמיה, חדייב ודרום מסופוטמיה בשנת 115, ולבסוף את הבירה קטסיפון בשנת 116. הוא המשיך דרומה אל המפרץ הפרסי, והכריז על מסופוטמיה כפרובינקיה חדשה באימפריה. בשנת 116 חצה את הגבול לתוך פרס וכבש את העיר סוסה, הדיח את מלך הפרתים אוסורס הראשון והציב במקומו שליט בשם פרתמספטס. היה זה ההישג הגדול ביותר שהשיגו הרומאים בהתקדמותם במזרח, הישג שאף שליט רומי מאוחר יותר לא הגיע אליו.

ח'וסרו השני

ח'וסרו השני (בתעתיק מדויק: ח'סרו; בפרסית: خسرو پرویز, "ח'סרו פרויז"), לעיתים קרוי במקורות קלאסיים "פרויז" (הבלתי מנוצח), היה המלך העשרים ושניים באימפריה הסאסאנית הפרסית, שמלך משנת 590 עד שנת 628 לספירה. הוא היה בנו של הורמיז הרביעי (שמלך משנת 579 עד שנת 590 לספירה) ונכדו של ח'וסרו הראשון (שמלך משנת 531 עד שנת 579 לספירה).

טאק כסרא

טאק כסרא (באנגלית: Taq Kasra בפרסית: طاق کسری‎) הוא מונומנט המתנשא לגובה 37 מטרים ומהווה שריד מארמון שנבנה בתקופת האימפריה הסאסאנית. הארמון נבנה בתקופתו של המלך ח'וסרו הראשון וחדר הקבלה הקדמי וחזית המבנה בצידו הדרומי הם שרידיו היחידים.

זהו המבנה היחידי שנשאר מהעיר קטסיפון, עיראק.

יוליאנוס הכופר

פלאוויוס קלאודיוס יוליאנוס (בלטינית: Flavius Claudius Iulianus), המכונה יוליאנוס הכופר (בלטינית: Iulianus Apostata;‏ 331 או 332 - 26 ביוני 363), היה קיסר רומא בין השנים 361 ל-363.

יוליאנוס, הקיסר הרומאי הפגאני האחרון, היה דמות ייחודית בהיסטוריה של הקיסרות הרומית, רפורמטור שניסה לשנות את מהלך ההיסטוריה של רומא הנוצרית ושל מערכות השלטון הרומאיות. איש אשכולות, פילוסוף וסופר. מקום מיוחד שמור לו בהיסטוריה היהודית כמי שפעל לבנות את בית המקדש מהריסותיו. הרפורמות שיזם והספיק לממש נעשו מתוך אמונה עמוקה, כי התלאות ומלחמות האזרחים, שאיפיינו את האימפריה מאז המאה השלישית, נבעו מאבדן דרך וזניחת המסורת הרומאית העתיקה.

הוא היה בן לשושלת של קונסטנטינוס הגדול הקיסר הרומאי שהפך את הנצרות לדת מדינה של האימפריה הרומית ובילדותו ניצל מטיהור שערכו יורשי קונסטנטינוס. ההיסטוריה הפכה אותו מנסיך מנודה לקיסר תחת שלטונו של קונסטנטיוס השני ולאחר מכן לשליט בלעדי של האימפריה, האחרון לשושלת בית קונסטנטינוס.

במהלך שנת 363 הוביל יוליאנוס מסע מלחמה כנגד האימפריה הסאסאנית ולאחר סדרת הצלחות ראשוניות נהרג בקרב מכריע. הצבא הרומי נאלץ לסגת תחת הסכם כניעה משפיל והרפורמות בוטלו.

בדברי הימים של הנצרות הוא זכה לכינוי "הכופר" וגורלו הוסבר כיד האלוהים.

מחוזא

מחוזא (בארמית גם: מדינאתא; בערבית: المدائن; בפרסית: مدائن) הייתה מטרופוליס באימפריה הבבלית, שהשתרעה לאורך גדת החידקל וכללה מספר ערים, ביניהן גם קטסיפון וסלאוקיה.

סורא

סורא הייתה עיר בדרום בבל, אשר הייתה ממוקמת ממערב לפרת. בסורא פעלה ישיבת סורא, שהייתה מרכז תורה חשוב ביותר. אדמות הסביבה של סורא התפרסמו בגידוליהם, בעיקר כרמים, שדות חיטה ושעורה ומטעי פירות. יש הסוברים (רב שרירא גאון, ספר הקבלה) שסורא והעיר מחסיה הם שמות שונים לאותה העיר.

יוסף בן מתתיהו כותב בספרו קדמוניות היהודים, שלאחר ביטול ממלכתם הקטנה (שהייתה על אדמות בבל, והוקמה על ידי חסינאי וחנילאי, יהודים בבלים, כ-45 שנים לפני חורבן בית המקדש השני), פקד משבר חמור ביותר את יהודי דרום בבל. לאחר מותם של האחים חסינאי וחנילאי, התנקמו עמי הארץ ביהודים על מעשיהם, מה שהוביל להגירה המונית משם. חלק מהיהודים נמלטו לעיר סלוקיה שעל שפת החידקל. בעיר זו, הייתה מלחמה בין היוונים ובין הסורים, ולאחר בואם של היהודים לשם, הם השלימו, ועשו יד אחת נגד היהודים. התוצאות היו הרס וחורבן של סלוקיה היהודית, ומותם של רבים מהיהודים שהיגרו לשם. לאחר ההרס הרב, פנו יהודי סלוקיה (לשעבר) לעיר קטסיפון, בירת מלכות הפרתים, אך גם שם התנכלו אליהם התושבים, והם נאלצו להמשיך לנדוד. כדי להציל את נפשם מבעוד מועד, ברחו רוב יהודי המקום לערים נהרדעא ונציבין, שהיו ערי מבצר, שבהם יד היהודים הייתה על העליונה. מכיוון שרוב יהודי דרום בבל עברו דרך תלאות זו עד לערים אלו, נתדלדל היישוב היהודי בדרום בבל, וקהילות סורא וסביבותיה נחרבו.

כ-180 שנה לאחר חורבן והתדלדלות העם הזו, החלה קהילת סורא להתאושש, ואף נמצאו שם יהודים רבים במאה השלישית.

לאחר שרב חזר לבבל בתחילת המאה השלישית, הוא נוכח במצב הרוחני העגום של קהילת סורא ולכן בשנת 225, בחר לעזוב את המרכז התורני של יהודי בבל אז, נהרדעא, ולהקים ישיבה בסורא. ישיבה זו הפכה למרכז תורני חשוב בדרום בבל ובבבל בכלל, ולימים הפכה לאחת משתי ישיבות בבל הגדולות, סורא ופומבדיתא.

סורא הייתה עיר חשובה ליהדות, ושימשה כמרכז תורה חשוב, בו חכמיה למדו, לימדו, וגם עסקו בחקלאות. היא התפרסמה בקרב היהודים בעיקר בזכות ישיבת סורא.

על פי הרב שרירא גאון, סורא היא העיר מתא מחסיא המוזכרת בתלמוד, ואולם, מתא מחסיא, המוזכרת בתלמוד, מובאת שם פעמים רבות כעיר סמוכה או בפרבר של העיר סורא, והישיבה שהתקיימה במתא מחסיא הועברה או שימשה מעת לעת כסניף נוסף לישיבת סורא.

סלאוקיה על החידקל

סֵלֵאוּקיָה על החידקל (נקראת גם בקיצור סֵלֵאוּקיָה) הייתה עיר גדולה וחשובה באימפריות הסלאוקית, הפרתית, והסאסאנית. העיר הייתה גם בירת האימפריה הסלאוקית בין השנים 240-305 לפני הספירה. סלואקיה שוכנת בגדתו המערבית של נהר החידקל, וממולה, בגדתו המזרחית של הנהר, שוכנת העיר קטסיפון. את העיר ייסד סלאוקוס הראשון בשנת 305 לפנה"ס לערך. העיר נמצאת במחוז באבל שבעיראק, וממוקמת כ-32 קילומטרים דרום מזרחית לבגדאד המודרנית.

קארוס

מַרְקוּס אוֹרֶלְיוּס קַארוּס אוֹגוּסְטוּס (בלטינית: Marcus Aurelius Carus Augustus; בערך 230 עד 283) היה קיסר רומא בין השנים 282–283.

קארינוס

מַרְקוּס אוֹרֶלְיוּס קַארִינוּס (בלטינית: Marcus Aurelius Carinus‏; 250 - יולי 285) היה קיסר רומא בין 283–285, בנו הבכור של הקיסר קארוס, ואחיו של נומריאנוס, שותפו לשלטון ולקיסרות.

המקור ההיסטורי הראשי הנוגע לקארינוס הוא ההיסטוריה אוגוסטה, המציגה את קארינוס כקיסר מושחת וכושל, ששקע בחיי הוללות ולא היה ראוי לשלטון. אף על פי כן, ההיסטוריון משה עמית סבור שקארינוס היה מצביא מוכשר, שהצליח בתקופת שלטונו הקצרה להדוף פלישה גרמנית בגליה, ולדכא מרידות שונות בבריטניה ובצפון איטליה.

קתוליקוס

קתוליקוס (מיוונית: καθολικός, בריבוי καθολικοί) (בארמנית: Կաթողիկոս, בגאורגית: კათოლიკოს, בערבית: جاثلیق) הוא תואר מנהיגן של כמה כנסיות נוצריות מזרחיות.

התואר משמש את ראש הכנסייה האפוסטולית הארמנית ואת ראש הכנסייה האורתודוקסית הגאורגית, וראשי כנסיות אוטוקפליות אחרות בעיראק והודו, כמו במקרה הפטריארך של הכנסייה האשורית של המזרח (בעבר ידועה כ"כנסייה הנסטוריאנית"), ואת ראש הכנסייה של מלנקרה בהודו.

בכנסיות אחדות, כולל הכנסייה האתיופית התארים קתוליקוס ופטריארך הולכים ביחד.

קיימים קתוליקוסים הכפופים לפטריארכים - למשל הקתוליקוס של הכנסייה הסורית-מלנקרית מהודו, ובימי הביניים - הקתוליקוסים האורתודוקסים של אירנופוליס ושל רומגיריס.

שנות ה-20 של המאה ה-7

שנות ה-20 של המאה ה-7 היו העשור השלישי של המאה ה-7, החלו ב-1 בינואר 620 והסתיימו ב-31 בדצמבר 629.

שנות ה-80 של המאה ה-6

שנות ה-80 של המאה ה-6 היו העשור התשיעי של המאה ה-6, החלו ב־1 בינואר 580 והסתיימו ב־31 בדצמבר 589.

שנות ה-90 של המאה ה-2

שנות ה-90 של המאה ה-2 היו העשור העשירי והאחרון של המאה ה-2, החלו ב־1 בינואר 190 והסתיימו ב־31 בדצמבר 199.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.