קטמון

קטמון (או גונן בשמה העברי הרשמי) היא שכונה בדרום-מרכז ירושלים. בקרב ירושלמים מקובל גם לכנותה קטמון הישנה, להבדילה מרצף שכונות הלוויין שלה "הקטמונים" (או "גוננים" - גונן א'-ט') שנבנו בשנות ה-50 של המאה ה-20 מדרום-מערב לקטמון כשיכונים לעולים חדשים. השם "קטמון הישנה" נועד לייחד את שכונת קטמון המקורית וההיסטורית, אשר בתיה הראשונים הוקמו סמוך למנזר סן סימון, ונבדלת מן "הקטמונים" גאוגרפית, היסטורית, אדריכלית וסוציו-אקונומית.

מנזר סן סימון תוחם את השכונה ממערב, מצפון לה טלביה וקריית שמואל, ממזרח המושבה היוונית והמושבה הגרמנית ומדרום ומדרום-מערב שכונת גוננים או קטמונים. שני הרחובות המרכזיים בה הם רחוב רחל אמנו המחבר אותה עם רחוב עמק רפאים ורחוב כובשי קטמון המחבר אותה אל רחוב הפלמ"ח שבצפון.

Morcos vila
הווילה של מורכוס, רחוב רחל אמנו. במבצע מסובך ויקר הוזז הבית על מנת לפנות מקום לבית דירות

מקור השם

ישנן כמה גרסאות למקור השם "קטמון". במדריך ירושלים המקורי של זאב וילנאי משנת 1946, השם קטמון הוא ערבי ונגזר מהמילה "קאטמה" – היינו לשבור, רמז למחצבות בסביבה שבהן שברו וחצבו אבנים לבניין. הגרסה השנייה היא הצעתו של דוד קרויאנקר, כי מקור השם במילה היוונית "קאטאמונאס", שפירושה אדם העובד את האל בהתבודדות. הגרסה הרווחת כיום לפירוש השם קטמון היא בצירוף "קאטו מונאסטירי" שפירושו ביוונית "סמוך (מתחת) למנזר", הוא מנזר סן סימון.

מקור שמה העברי של השכונה גונן, שלא נקלט בקרב תושבי העיר, נגזר מהיותה שכונת ספר עד 1967, והתגוננותה מפני התקפות הירדנים.

היסטוריה

בניית השכונה ופיתוחה

קטמון התחילה להתפתח כשכונה ערבית החל משנת 1900 בערך. האדמות עליהן נבנתה השכונה היו שייכות בעבר לפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית, שהחלה למכור כמה מנכסיה עקב משבר כלכלי אליו נקלעה בשלהי המאה ה-19. היא העדיפה להתחיל במכירתן של קרקעות אלה, משום שהיו רחוקות מהעיר העתיקה, ולכן נחשבו פחות קדושות.

הריחוק של השכונה מן העיר קסם לערבים, שנענו למודעות שהציעו להם לגור בסביבה עם "אוויר נקי" ושאליה ניתן להגיע "בכביש עגלה" (כלומר: דרך סלולה). החלקות היו גדולות (כ-500 מטר רבוע), ואפשרו בניית בתים גדולים. היהודים, לעומתם, העדיפו שלא לרכוש קרקעות באזור זה, משום ששכן בסביבתן של שכונות נוצריות.

אחרי מלחמת העולם הראשונה התפתחה וצמחה השכונה, שלפני המלחמה הספיקו להיבנות בה רק בתים בודדים. רבים מהבתים שנבנו הם בתים מפוארים מאוד וברובם גרו משפחות ערביות-נוצריות. היא נחשבה כשכונה של החברה הערבית-נוצרית הגבוהה, בה התגוררו פקידים שעבדו בשירות המנהל והצבא הבריטי. אחד התושבים הידועים בשכונה היה ח'ליל אל-סכאכיני, סופר, מחנך, ומנהיג לציבור הערבי-נוצרי. נציגויות דיפלומטיות זרות התמקמו בה ובהן מדינות ערביות כמו עיראק, סוריה ולבנון. בניין הקונסוליה האיטלקית שהוקם באותו תקופה, משמש אותה עד היום.

הגיוון בארצות המוצא ובעדותיהם של תושבי השכונה (היו ביניהם יוונים-אורתודוקסים, קתולים, ארמנים ועוד), והיותם משכילים, הקנתה לשכונה אופי קוסמופוליטי. ילדי השכונה למדו בבתי ספר פרטיים, שבחלקם שפות הלימוד היו אנגלית, גרמנית או איטלקית. הפעילויות התרבותיות היו מערביות באופיין, ורבים מתושבי השכונה היו חברים במועדון ימק"א. הלבוש המקובל היה אף הוא מערבי באופיו: שמלות מעוצבות לנשים וחליפות ועניבות לגברים.

בשכונה פעלו גם מספר בתי מלון קטנים ובהם סמירמיס שפוצץ בתחילת 1948 על ידי ההגנה. בשכונה היה גם בסיס ומועדון ספורט בריטי, שבחלקו הפך לאחר קום המדינה למגרש קטמון של קבוצת הפועל ירושלים. לימים הוקמו במקום בתי דירות.

הבניה בשכונה הייתה בשני סגנונות עיקריים, בינלאומי ואקלקטי. המבנים המפוארים יותר נבנו בסגנון האקלקטי, וכללו אלמנטים כגון מדרגות כניסה מפוארות, מרפסות, קשתות והקפדה על פרטים. הסגנון הבינלאומי אפיין את בתי הדירות, שכללו אלמנטים כמו קווים ישרים לצד מרפסות קמורות, וחלונות מוארכים לאורך חדרי המדרגות.

קטמון במלחמת העצמאות

PikiWiki Israel 20755 The Palmach
שחזור הקרב על קטמון, 1948

במלחמת העצמאות עמדה השכונה כחיץ בין השכונות העבריות שבדרום העיר - מקור חיים, תלפיות וארנונה - לבין רחביה ומרכז העיר, ולכן הוטל על ההגנה לכבוש את מנזר סן סימון החולש עליה ממערב.

במהלך החודשים הראשונים של 1948, החלו תושביה הערבים של קטמון לנטוש אותה. תהליך העזיבה החל בעקבות הבהלה הרבה שעורר פיצוץ מלון סמירמיס בו נהרגו 26 איש. במהלך חודש ינואר עזבו משפחות רבות נוספות. ב-10 בפברואר כללו הבריטים את חלקה המזרחי של השכונה ב"אזור ביטחון A", שהוקף בגדר תיל והכניסה אליו נאסרה, פרט לתושביו הערבים. ב-8 במרץ הורתה הוועדה הלאומית בירושלים על פינוי הנשים הילדים והזקנים על מנת למנוע הפרעה ללחימה.[1] התקפת הפלמ"ח על שייח' ג'ארח ב-25 באפריל זירזה גם היא את תהליך הבריחה. ערב כיבוש השכונה בסוף אפריל נותרו בשכונה רק לוחמים מהכפרים הערבים הסמוכים בראשות איברהים אבו דאיה שהגנו על השכונה.[2]

בין 26 ו-27 באפריל, במסגרת מבצע יבוסי, ניסה "גדוד הפורצים" של חטיבת הראל לכבוש את המנזר לראשונה, אך כוחות צבא ההצלה שהיו במקום הדפו אותם. ב-29 וב-30 באפריל שוב הסתער הגדוד וכבש את המקום, אך נתקל בהתקפות נגד חוזרות ונשנות, ובמקום הייתה מלחמת התשה בלתי פוסקת. בסופו של דבר, הצליחו כוחות גדוד הפורצים להדוף את כוחות צבא ההצלה ולהשתלט על המנזר.

במהלך ההשתלטות על השכונה, נבזזו רבים מבתיה, כפי שתיאר זאת אחד ממפקדי ההגנה, יצחק לוי:

בעוד טיהורה של קטמון נמשך, החלו מעשי שוד וביזה בהשתתפות חיילים ואזרחים, שפרצו לבתים הריקים ונשאו משם רהיטים, בגדים, מכשירי חשמל ומוצרי מזון. היה זה מחזה מביש. רבים מן החיילים והמפקדים נתמלאו סלידה לנוכח המתרחש לעיניהם אך קצרה ידם מלרסן את היצרים המשתוללים של חבריהם. עד כה לא התנסה הפיקוד בתופעה מעין זו. עברו ימים עד שהצליח מטה המחוז להשתלט על שארית הרכוש בקטמון.

יצחק לוי (לויצה), תשעה קבין, ירושלים בקרבות מלחמת העצמאות (1986), עמ' 219.

קטמון לאחר עצמאות מדינת ישראל

לאחר הקמת מדינת ישראל, יושבה השכונה בידי יהודים, רבים מהם מפליטי הרובע היהודי. המושל הצבאי של ירושלים באותה העת, דב יוסף, הסביר לימים כי "הפתרון הפשוט ביותר היה לקבל לרשותנו את הבתים בקטמון שבעליהם ברחו... בכמה בתים מצאו עוד את השולחן ערוך והקדירות על התנור שהאש כבתה בו זה כבר. תוך חמש שעות סידור שיכון ארעי לכל מפוני העיר העתיקה...".[3] אחד מבתי הכנסת של מפוני העיר העתיקה, "פליטי תש"ח", שוכן ברחוב חזקיהו המלך, ואחר ברחוב השיירות פינת הגדנ"ע זכה לשם "צעקת הדל".

מלבד פליטי העיר העתיקה, יושבו בקטמון עולים ופקידי ממשלה. בשל מצוקת הדיור חולק השטח המקורי של הבתים למספר דירות קטנות. גם מרפסות נאטמו ונבנו תוספות בניה, מה שפגע בחזות הארכיטקטונית של הבתים המקוריים. כמה מהמבנים הוסבו למבני ציבור, כגון בית החולים משגב לדך.

לאחר מלחמת ששת הימים הגיעו כמה מהערבים שנטשו את בתיהם ב-1948 לביקור בשכונה. אחת מהם, האלה סכאכיני, תיארה את אכזבתה ממראה השכונה:

בכל מקום יש סממנים של הזנחה - תריסי הברזל, החלונות והמעקות מעלים חלודה; מבנים מאולתרים מעץ או מפח נבנו על מרפסות כדי להרחיב את אזור המגורים עבור הדיירים החדשים; הגנים יבשו והם מכוסים אשפה

Hala Sakakini, Jerusalem and I, A Personal Record (1990), עמ' 105, מצוטטת אצל דוד קרויאנקר, שכונות בירושלים - טלביה, קטמון והמושבה היוונית (2002), עמ' 188.

מרבית רחובות השכונה קיבלו שמות מתקופת מלחמת השחרור ותקומת ישראל: "השיירות", "מחלקי המים" (בתקופה שבה ירושלים הייתה במצור והמים חולקו במשאיות לשכונות), המצור, "יורדי הסירה", "משמר העם", "החי"ש", "הפורצים" (על שם גדוד של הפלמ"ח), "הפלמ"ח", "הגדוד העברי", "כובשי קטמון", "כ"ט בנובמבר", "החי"מ", "הל"ה", "הגדנ"ע", "חיל נשים", "תל-חי", "בית אשל", "יד מרדכי" ו"נגבה" (שלושה יישובים שעמדו בפני התקפות קשות במלחמת השחרור), "מבצע קדש" ו"נתיב זהרה", על שם זהרה לביטוב.

בתי כנסת

בין פליטי העיר העתיקה המפורסמים שהתיישבו בשכונה היה הרב ישראל זאב מינצברג, שייסד את ה"שטיבלאך" בשכונה. בתי הכנסת רבים נבנו בשכונה, רובם נסגרו לאחר פטירת דור המתיישבים הראשונים בשכונה. הבולטים בבתי הכנסת היו: קרלין, בית הכנסת רמב"ן (שהיה היחיד מבתי הכנסת שנבנה ולא הוקם בבית נטוש), בית הכנסת שערי שמים בו התפלל הרב דב בער אליעזרוב רב השכונה, בית הכנסת שלמי חיים (מופדלי) בו התפלל המקובל הרב יצחק אלפייה, בית הכנסת כתר תורה ובית המדרש הצמוד אליו פורת יוסף שהוקם על ידי בוגרי ישיבת פורת יוסף ופליטי העיר העתיקה בראשות הרב משה גבאי, אור אברהם של חסידי ברסלב (בין מתפלליו היו הרב אברהם שטרנהרץ, הרב שמואל הורביץ והרב שמואל שפירא), תפארת ישראל של חסידי בויאן יוצאי בתי הכנסת "ווארשעווער שול" בעיר העתיקה (בו התפללו הרב אריה מרדכי רבינוביץ, הרב יוסף נפתלי שטרן והרב דוד שפירא מחבר הספר "בני ציון"), צעקת הדל ועוזר דלים של עדת הכורדים, בית הכנסת הגר"א לפליטי ימין משה שהוקם על ידי הרב יצחק זאב גולדברג-יאדלר (בנו של הרב בן ציון יאדלר שהיה מוסר בו את דרשתו בליל תשעה באב וכן גיסו הרב שלמה סובול היה מוסר בו שיעור מדי שבוע). בהמשך הוקמו גם בית כנסת של חסידי סאטמר בו כיהנו ברבנות הרב יחזקאל ראטה ואחריו הרב חיים אליהו שטרנברג, בית הכנסת "הכללי" בראשות הרב יהושע דייטש ובו התפלל בהמשך גם חותנו הרב דוד שפרבר ובית הכנסת "הראל". כמו כן התקיימו ב"שטיבלאך" מניינים של חסידי חב"ד וחסידי סלונים.

חסידי סאטמר אף פתחו תלמוד תורה בשכונה ושיכון בשם "רב טוב".

האדמו"ר מבעלז נהג לבוא לשכונה מדי קיץ, ושהה בה עד לאחר הימים הנוראים, בית זה נקנה בשנת תשע"ח על ידי האדמו"ר מערלוי.

בשנת תשי"ג הקים רבי יוחנן סופר שהיה רבה של ערלוי, את ישיבת "אוהל שמעון" על שם סבו. בהתחלה שכנה הישיבה בבית הכנסת של חסידי קרלין שם למדו וישנו ולאחר חצי שנה עברו לבניין של הקונסוליה הסורית ברחוב יותם ובתשכ"א עברה לבניין חדש במגרש הסמוך.

מסוף המאה ה-20

Misgav Ladakh
בית החולים משגב לדך

עם השנים, בעיקר מאז שנות ה-70 של המאה ה-20, משפחות בעלות אמצעים, רבות מהן של עולים מארצות הרווחה, החלו לגלות עניין בבתי השכונה. כמה מרוכשי הבתים איחדו מחדש את הדירות שנוצרו ב-1948, וכך נוצרו מחדש בתים מפוארים. בתהליך דומה לשכנותיה, בקעה והמושבה היוונית, ערכם של הבתים בשכונה עלה בהדרגה, והיא הפכה בורגנית יותר באופיה.

במקרים רבים, נבנו קומות נוספות בבתי השכונה. חלק מהמבנים שמרו על צביונם המקורי, אך אחרים, כגון בית אלבינה שברחוב החי"ש ובית זוסמן שברחוב המצור, נבנו בסגנון מודרני יותר. בשכונה בתי כנסת רבים לציבור הציוני הדתי, האנגלו-סקסי ולעולים הרבים מצרפת. יש המכנים את שכונת קטמון "הביצה הגדולה" או "הביצה הירושלמית" וזאת בשל ריכוזם הגבוה של הרווקים והרווקות הדתיים המתגוררים בה.

מוסדות ציבור

עם בתי הכנסת ומוסדות החינוך בקטמון נמנים: השטיבלך, בית כנסת יקר, רמב"ן, קריית חנה דוד, אוהל נחמה, ישיבת ערלוי, מכון גבוה ללימודי היהדות ארץ חמדה, ישיבת יד אהרון, בית ספר הדתי חורב, בית ספר ממ"ד ע"ש רבי יהודה הלוי, בית ספר ממלכתי ע"ש הנרייטה סאלד, בית ספר ממלכתי לוריא ועוד.

קטמון בספרות

קטמון הופיעה כרקע לספרים לא מעטים. ביניהם נמנים:

  • היפה בנשים, מאת שפרה הורן. ברקע הסיפור - בית המכונה "בית התווים" ברחוב כ"ט בנובמבר פינת בוסתנאי.
  • יונה ונער, מאת מאיר שלו. ברקע הספר - הקרב על מנזר סן סימון. גם אירועים בספר "עשו" מתרחשים בחלקם בקטמון.
  • אהבת שאול, מאת אלי עמיר. וילה מרשימה ברחוב רחל אמנו משמשת רקע לספר.
  • מתוך ההפיכה, מאת פועה שטיינר. סיפור על פליטי העיר העתיקה ששוכנו בקטמון.

מבנים בעלי חשיבות

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עם עובד, 1991, עמ' 77, 80, 98.
  2. ^ יואב גלבר, קוממיות ונכבה : ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948. ‫ אור יהודה : דביר, תשס"ד 2004, עמ' 144 ו-172.
  3. ^ דב יוסף, קריה נאמנה, מצור ירושלים 1948 (1960), עמ' 184-183.
לחצו כדי להקטין חזרה
הר הביתEast Jerusalem Map HE1a1.PNG

מפת ירושלים
אצטדיון טדי

אצטדיון טדי הוא אצטדיון כדורגל הממוקם בקריית הספורט ירושלים בשכונת מלחה, מכיל 31,733 מקומות ישיבה . האצטדיון נקרא על שם ראש עיריית ירושלים לשעבר, טדי קולק, ומשמש כיום כמגרשן הביתי של קבוצות הכדורגל בית"ר ירושלים, הפועל קטמון ירושלים ושל אגודת ספורט נורדיה ירושלים. מלבד משחקי הקבוצות העירוניות של ירושלים, מארח האצטדיון לעיתים גם משחקים בינלאומיים של נבחרת ישראל ומשחקים כגון שלבי גמר גביע המדינה. כמו כן, אירח האצטדיון את טקס פתיחת המכביה בשנת 2001 ובשנת 2013 את טקסי הפתיחה והסיום של המכביה ואירח שוב את טקס הפתיחה בשנת 2017. בנוסף, האצטדיון היה אחד מארבעת האצטדיונים שאירחו את יורו 2013 עד גיל 21, בין השאר אירח גם את משחק הגמר של הטורניר.

גבעת אורנים (ירושלים)

גבעת אורנים היא שכונה בדרום מרכז ירושלים הגובלת בשכונות קטמון, רסקו, סן סימון וקריית שמואל. האוכלוסייה בשכונה היא ברובה דתית לאומית וחילונית.

הליגה הלאומית בכדורגל

הליגה הלאומית בכדורגל היא הליגה השנייה בחשיבותה בכדורגל הישראלי, אחרי ליגת העל. עד תום עונת 1998/1999 ובטרם הוקמה ליגת העל, הייתה הליגה הלאומית הליגה הבכירה בישראל. בליגה הלאומית משחקות 16 קבוצות, ושתי הקבוצות המסיימות במקומות הראשונים בתום כל עונה מעפילות לליגת העל. החל משנת 2014 מנוהלת ליגה זו על ידי מנהלת הליגות לכדורגל.

המושבה היוונית

המושבה היוונית היא שכונה באזור עמק רפאים בדרום ירושלים, דרומית למושבה הגרמנית. הרחוב הגובל בין שתי השכונות הוא רחוב רחל אמנו. ממזרח תוחם אותה רחוב עמק רפאים וממערב רחוב אלעזר המודעי ושכונת קטמון. רחובה הראשי הוא רחוב יהושע בן נון (לשעבר אפתימיוס) המקביל לרחוב עמק רפאים.

המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה

המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה (באנגלית: Jerusalem Center for Public Affairs או בראשי תיבות: JCPA) הוא מכון מחקר עצמאי ללא כוונת רווח, אשר הוקם בשנת 1976 על ידי פרופסור דניאל אלעזר ועוסק בחקר מדיניות ובנושאים מרכזיים העומדים על סדר יומם של מדינת ישראל והעם היהודי. המרכז מתמקד במחקרים ובניתוחים אסטרטגיים, מדיניים ומשפטיים ובהפצתם למקבלי ההחלטות ומעצבי דעת קהל בארץ ובעולם, באמצעות ניירות עמדה, ספרים ופרסומים. רבים ממחקריו של המרכז עוסקים בזכויותיה של ישראל על–פי המשפט הבינלאומי, הטרור הגלובלי, הגרעין האיראני ובחינת רעיונות חדשים לפתרונות אזוריים במזרח התיכון.

המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה ממוקם בבית מילקן ברחוב תל-חי 13 בשכונת קטמון בירושלים.

הפועל ירושלים (כדורגל)

הפועל ירושלים הייתה קבוצת כדורגל ישראלית מהעיר ירושלים, שהתקיימה בשנים 1926–2019.

עד שנות ה-80 שיחקה הקבוצה במגרש קטמון ובאצטדיון ימק"א, והחל משנות ה-90 היא שחקה באצטדיון טדי. הישג השיא של הקבוצה הוא זכייה בגביע המדינה ומקום שלישי בליגה הראשונה ב-1973.

הפועל קטמון ירושלים

הפועל קטמון ירושלים היא קבוצת כדורגל ישראלית מירושלים, המשחקת בליגה הלאומית. המועדון הוקם על ידי אוהדי הפועל ירושלים שהתנגדו לאופי הניהולי של המועדון, והוא מועדון הכדורגל הראשון בישראל הנמצא בבעלות אוהדיו. המועדון קרוי על שם מגרש קטמון ששימש בעבר את הפועל ירושלים.

המועדון מנוהל על ידי ועד מנהל המונה 7 חברים, מתוכם ארבעה הם נציגי האוהדים, אשר נבחרים מדי שנה בבחירות דמוקרטיות בין כלל חברי העמותה, ומתוכם בוחר הוועד את היו"ר. אל שלושת המקומות הנותרים הוועד יכול להזמין גורמים אשר תורמים לקבוצה למשך אותה עונת משחקים.

חסידות ערלוי

חסידות ערלוי היא קהילה בעלת מאפיינים של חצר חסידית, שהוקמה לאחר השואה על ידי האדמו"ר רבי יוחנן סופר, מצאצאי החת"ם סופר ויליד העיר ערלוי שבהונגריה. החסידות ממשיכה את מורשתו ומנהגיו של החת"ם סופר וצאצאיו.

לאחר פטירת רבי יוחנן באדר א' תשע"ו ממלא את מקומו בנו, רבי משה סופר.

טלביה

טַלְבִּיֶה היא שכונה בלב ירושלים, בשולי מרכז העיר. היא גובלת בצפון עם שכונת רחביה, בדרום עם שכונת קטמון, בצדה המזרחי נמצא גן הפעמון, ובמערבה משכן הנשיא ומוסדות התרבות שסביבו. השכונה הוקמה בשנות ה-20 של המאה ה-20, ואוכלסה בעיקר בידי תושבים ערבים-נוצרים אמידים. במהלך מלחמת העצמאות נטשו התושבים הערבים את בתיהם, והשכונה אוכלסה בתושבים יהודים.

טלביה נחשבת היום, כבראשית ימיה, שכונה יוקרתית ואמידה, בה מתגוררים אנשי אקדמיה, בעלי מקצועות חופשיים, עולים אמידים מארצות הברית, מצרפת ומבריטניה, בכירי ממשל ודיפלומטים זרים. מדינת ישראל מחזיקה מספר דירות שרד בטלביה, ובין היתר שוכנים בה משכן הנשיא ובית אגיון - מעון ראש הממשלה, כמו גם מוסדות כמו תיאטרון ירושלים, המוזיאון לאמנות האסלאם והמנזר של המסדר הקפוצ'יני. בין שנת 1948 לשנת 1999 שימש מתחם המסדר הקפוצ'יני כבית חולים לחולי נפש.

יוסי מזרחי

יוסי מזרחי (נולד ב-4 באפריל 1953) הוא כדורגלן עבר ישראלי ששיחק בעמדת השוער, וכיום מאמן כדורגל.

ליגה א' (כדורגל)

ליגה א' היא הליגה השלישית בחשיבותה בכדורגל בישראל, אחרי ליגת העל והליגה הלאומית. הליגה מחולקת לשני מחוזות, ליגה א' דרום וליגה א' צפון, ובכל מחוז מתמודדות 16 קבוצות.

לאחר קום המדינה הייתה ליגה א' הליגה הבכירה בישראל, אך בעונת 1955/1956 הוקמה הליגה הלאומית, וליגה א' הפכה לליגת המשנה. בעונת 1976/1977 הוקמה הליגה הארצית כליגת המשנה החדשה, וליגה א' הפכה לליגה השלישית. לאחר הקמת ליגת העל בעונת 1999/2000 שימשה ליגה א' כליגה הרביעית במשך כעשור, אך בשנת 2009 בוטלה הליגה הארצית, וליגה א' הפכה שוב לליגה השלישית.

מבצע יבוסי

מבצע יבוסי היה אחד ממבצעי ההגנה במלחמת העצמאות. המבצע נערך בתחומי העיר ירושלים ובאזורים הסובבים אותה, בין 22 באפריל ו-4 במאי 1948. לצורך המבצע עלתה חטיבת הראל לירושלים והצטרפה לכוחות ההגנה בה. 'ההגנה' הצליחה להשתלט על השכונות הערביות בדרום העיר. לעומת זאת, לא נחלו כוחותיה הצלחה בקרבות בצפון העיר.

מרחביה (ירושלים)

שכונת מרחביה היא שכונת מגורים קטנה במרכז ירושלים החדשה, שנוסדה בידי מספר אישים יהודים בשלהי שנות ה-30 של המאה ה-20. השכונה גובלת בשכונות קריית שמואל, טלביה וקטמון הישנה, והיא בנויה סביב הרחובות איתמר בן אב"י, הנשיא, הגדוד העברי, מבוא יורם ומבוא הרכבי.

הקרקע שעליה נבנתה השכונה נרכשה בעסקה סיבובית מאת המסדר הנוצרי הישועי בירושלים. כמתווכים בין בעלי הקרקע הנוצרים לבין הרוכשים היהודים שימשו הסוחרים הערבים ג'וזף פסקל אלבינה וחאטשה קאנקאשיאן. בין הרוכשים היהודים בלט בעיקר הסוחר הירושלמי ראובן זילברשטיין, שלאחר רכישת הקרקע חילק את השטח למגרשים ומכר אותם לאישים ולמשפחות שונות. בין בוני הבתים הראשונים בשכונה נמנו עמינדב קרלין, זאב זילברשטיין וולטר כץ, ומעט מאוחר יותר גם בנה את ביתו בשכונה גם ראובן זילברשטיין עצמו, ברח' הפלמ"ח של ימינו.

במהלך מלחמת העצמאות נקלעה שכונת מרחביה לקו האש, ומשך תקופה ארוכה הומטרה על בתי השכונה אש מכיוון העמדות הערביות בשכונת קטמון, סביב מנזר סן סימון.

לאחר מלחמת העצמאות הפכה מרחביה לחלק מגוש השכונות היהודיות המרכיבות את לִבה של ירושלים המערבית, בהן רחביה, טלביה, קטמון וקריית שמואל. בתוך כך הלכה ואיבדה מרחביה את אופייה הייחודי, ועל פי רוב היא נחשבת כיום לחלק אינטגרלי משכונת קריית שמואל.

משגב לדך

משגב לדך הוא בית חולים שהוקם בעיר העתיקה בירושלים (כיום נמצא בשכונת קטמון בירושלים) במאה ה-19 והתקיים באופן לא רצוף עד ראשית המאה ה-21. שמו ניתן לו על פי הפסוק "וִיהִי ה' מִשְׂגָּב לַדָּךְ; מִשְׂגָּב, לְעִתּוֹת בַּצָּרָה:" (תהילים, ט', י'). פרוש השם הוא מחסה לסובל (משגב = מחסה, דך = סובל).

המבנה הראשון של בית החולים נבנה בשנת 1854 (ה'תרי"ד) בכספי תרומה של בני מאיר-אנשל אבי משפחת רוטשילד. המקום נקרא על שם התורם ג'יימס מאיר רוטשילד והיה ידוע תחילה כבית החולים מאיר רוטשילד. לאחר מעבר בית החולים רוטשילד אל מחוץ לחומות בשנת 1888, נפתח במקום בית החולים משגב לדך.

עונת 2013/2014 בליגה הלאומית

עונת 2013/2014 בליגה הלאומית הייתה העונה ה-15 של הליגה הלאומית כליגה השנייה בחשיבותה בכדורגל בישראל. הליגה החלה ב-8 בספטמבר 2013 והסתיימה ב-20 במאי 2014.

על ניצחון במשחק הוענקו שלוש נקודות ונקודה בודדת הוענקה על תיקו.

הליגה הוגדלה ל-16 קבוצות שתחילה שיחקו ביניהן במשך 2 סיבובים בני 15 משחקים כל אחד - 30 מחזורים בסה"כ. בניגוד לשנים קודמות לאחר הסיבוב ה-15 הליגה חולקה ל-2 בתים: פלייאוף עליון (8 קבוצות) ופלייאוף תחתון (8 קבוצות). לפני תחילת העונה הוחלט שרק קבוצה אחת תעלה ליגה בסיום העונה, מליגת העל יירדו שלוש קבוצות,

העונה הסתיימה בניצחון של מכבי נתניה שעלתה לעונת 2014/2015 לליגת העל לצד הפועל פתח תקווה.

מכבי אום אל-פחם הפועל אשקלון והפועל קטמון ירושלים ירדו לליגה השלישית.

שחר הירש מהפועל עפולה זכה בתואר מלך השערים של הליגה עם 20 כיבושים.

פת (שכונה)

פת (נקראה קטמון ז') היא שכונה קטנה בדרום-מערב ירושלים הממוקמת בין שכונות הקטמונים לבית צפאפא.

קטמונים

קטמונים (או גוננים, בשמה העברי) היא שכונה בדרום-מערב ירושלים, המורכבת משמונה תת-שכונות. אוכלוסייתה (בצירוף קטמון ח'-ט' שעל פי עיריית ירושלים נמנית כשכונה נפרדת) מונה כ-23,800 איש.

קריית שמואל (ירושלים)

קריית שמואל היא שכונה מבוססת במרכז העיר ירושלים, הגובלת בשכונות רחביה בצפון, קטמון בדרום וטלביה במזרח. השכונה קרויה על שמו של הרב שמואל סלנט, שהיה רבה של הקהילה האשכנזית בירושלים.

שכונת קריית שמואל נוסדה בשנת 1926 על ידי "אגודת אוצר החסד קרן שמואל". קרן זו הוקמה במטרה להקים שכונה יהודית שתתנהל על פי רוח התורה ותיקרא על שמו של הרב שמואל סלנט שהיה הרב הראשי האשכנזי של העיר.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.