קטורת הסמים

קטורת הסמים היא הקטרת של תערובת בשמים שנצטוו עליה הכהנים בתורה בספר שמות, פרק ל' להקטיר ממנה פעמיים בכל יום, פעם אחת בבוקר, ופעם נוספת בין הערביים. ההקטרה הייתה נעשית בהיכל בית המקדש על גבי מזבח הזהב.

כמו כן, הכהן הגדול היה מקטיר קטורת פעם אחת בשנה ביום הכיפורים בקדש הקדשים.

הקטורת הצטיינה בריחה החזק. חז"ל אף מספרים ש"עיזים שביריחו היו מתעטשות מריח הקטורת" ושכלות בירושלים לא היו צריכות לצאת מבושמות בשל ריחה החזק של הקטורת.

The Phillip Medhurst Picture Torah 505. Sanctifying the Tabernacle. Exodus cap 40 vv 12-27. Caspar Luyken
מזבח הזהב וקטורת הסמים בקודש, בין המנורה ושולחן לחם הפנים
Autel du Parfum. Carte du voïage des Israëlites. xviie siècle
מזבח הזהב וקטורת הסמים. מתוך מפה צרפתית מהמאה ה-17 המתארת את יציאת מצרים

סממני הקטורת

לפי חז"ל הקטורת כללה 11 סוגי "סממנים" או "סמים"[1] (רובם צמחים), שהיו נטחנים לפי משקלים קבועים (ארבעת הסממנים הראשונים נזכרו בתורה, שבעת הסממנים האחרונים נזכרו בדברי חכמים):

  1. צרי (בתורה: נטף)
  2. ציפורן (בתורה: שְחֶלֶת)
  3. חלבנה
  4. לבונה
  5. מור
  6. קציעה
  7. שיבולת נרד
  8. כרכום (לפי הסברה - זעפרן)
  9. קושט (לפי סברה - אגוז מוסקט)
  10. קלופה
  11. קינמון
Balm of Gilead IMG 9781

1. צרי

Myrrh IMG 9777

5. מור

Borith Carshina IMG 9769

בורית כרשינה

Saffran crocus sativus moist
זעפרן, מסממני הקטורת על פי הרמב"ם.
Timna Tabernacle Incense altar
אחד מניסיונות השחזור של דגם למזבח הזהב במשכן, עליו הוקטרה הקטורת.

כמו כן, צורפו לקטורת מרכיבים נוספים: מלח סדומית, כיפת הירדן ומעלה עשן (צמח שגרם שעשן הקטורת יעלה בקו ישר למעלה ולא יתפזר לצדדים). שני סממנים נוספים שימשו להכנת ה"ציפורן" - בורית כרשינה ויין קפריסין, שבהם השרו את הציפורן.

בזיהוי סממנים אלו עסקו מפרשים קדמונים כמו רב סעדיה גאון, רש"י והרמב"ם. פרופסור זהר עמר ביצע מחקר מדעי במטרה לזהות את סממני הקטורת והסממנים הנלוים. תוצאות המחקר מופיעות בספרו "ספר הקטורת" (תל אביב תשס"ב).

כמו כן שמותיהם של סממני הקטורת ומרכיביה, מופיעים בחיבורו של הרמב"ם משנה תורה:

נטף האמור בתורה הוא עצי הקטף שיוצא מהן הצרי והשחלת היא הצפורן שנותנין אותה בני האדם במוגמרות והחלבנה כמו דבש שחור וריחו קשה והוא שרף אילנות בערי יון וזהו שמות הסמנים בלשון ערבי: עוד בלסאן ואצפאר טיב ומיעה ולכאן ומוסקי וקציעה וסנבלי אלנטורין וזעפרן וקושט ועוד הירדי וקסבר סליכה וענבר

משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו, פרק ב', הלכה ד'.

הכנת הקטורת

עשיית הקטורת (או "פיטום הקטורת") הייתה מלאכה שדרשה מומחיות מיוחדת. בימי בית שני הכנת הקטורת נעשתה על ידי משפחת בית אבטינס, ששמרה בקנאות על סוד עשיית הקטורת. בעת עשיית הקטורת היה צריך להקפיד באופן מיוחד על דיוק רב בכמויות של הסממנים, ואף נאמר שאם היה עושה הקטורת מחסיר אחד מן הסממנים - הוא היה חייב מיתה. בבית שני הכנת הקטורת להקטרה נעשתה בלשכה מיוחדת בבית המקדש - לשכת בית אבטינס.

מכיני הקטורת היו נוהגים להכין בפעם אחת קטורת לשנה שלמה. את ההכנה היו עושים בראש חודש ניסן על מנת להביא מחדש, הכמות הדרושה לשנה שלמה הייתה במשקל שלוש מאות שישים ושמונה מנים (מנה - כ-425 גרם).

ארבעת הסממנים המוזכרים בתורה (הצרי, הציפורן, החלבנה והלבונה) היוו את עיקר כמותה של הקטורת: מכל אחד מהם עירבו שבעים מנה. מכל אחד מארבעת הסממנים הבאים - מור, קציעה, שיבולת נרד, כרכום - עירבו שישה עשר מנה, מהקושט - שנים עשר מנה, מהקילופה - שלושה מנה, ומהקינמון - תשעה מנה.

היו כותשים כל אחד מהסממנים בפני עצמו ועושים ממנו אבקה דקה, ולאחר מכן היו מערבים את כל הסממנים יחדיו. לתערובת מצרפים רבע קב מלח סדומית, וכמות קטנה מאוד (כל שהוא) של "כיפת הירדן" ושל "מעלה עשן". בשעת שחיקת הסממנים היה השוחק חוזר ואומר: "הדק היטב", "היטב הדק" (לפי גרסאות אחרות היה אומר "הדק, היטב היטב הדק").

הקטרת הקטורת בכל ימות השנה

בתלמוד הבבלי, במסכת יומא דף כו עמוד א, מובא שהכהן המקריב את הקטורת - מתעשר, ולפיכך נערכה הגרלה פייס רק בין הכהנים שמעולם לא הקטירו קטורת. על פי ברייתא בדף זה היה פייס גם לקטורת שהוקטרה בערב ("כי תניא ההיא – בקטורת").

על פי התלמוד הירושלמי גם הבאת המחתה של הגחלים להקטרת הקטורת - אף היא הייתה מעשירה: "... א"ר חנינה וכן למחתה א"ר יוסה מתניתה אמרה כן מי שזכה בקטורת אומר לזה שעל ימינו אף את למחתה. נמצאתה אומר שני כהנים היו מתברכין בכל פעם" (יומא פרק ב הלכה ג:).

סדר הקטרת הקטורת

בפייס השלישי היו קובעים מי זכה להקטיר את הקטורת, ומי שעמד לידו זכה בהבאת הגחלים למזבח הקטורת (מזבח הזהב). הכהן שזכה בקטורת בחר כהן נוסף שיעזור לו בהקטרה

הכהן שזכה בהבאת הגחלים לקח מחתה מכסף שנפחה ארבעה קבים ועלה לראש המזבח. הוא חתה מהמערכה השנייה של קטורת גחלים, והוריד את המחתה לרצפת העזרה. את הגחלים שבמחתה הוא העביר למחתה מזהב, שנפחה שלושה קבים, ואת הגחלים המיותרים גרפו לאמת המים שהייתה במקדש. הכהן עם הגחלים נכנס להיכל, שופך את הגחלים על מזבח הזהב, משטח אותם בשולי המחתה, משתחווה ויוצא. הכהן שזכה בהקטרה נכנס להיכל ביחד עם אוהבו שבא לעזור לו, כשבידו כף שבתוכה בזך מלא במנה של קטורת. הכהן שזכה בהקטרה נותן לחברו את הבזך וחברו מערה את תכולת הבזך לתוך ידי המקטיר. אם נשפך חלק מהקטורת לתוך הכף הוא שופך גם אותה לידי המקטיר. חברו של המקטיר משתחווה ויוצא. המקטיר מחכה עד שכל העם יפרשו מבין האולם ולמזבח, ולאחר שהממונה נותן לו הוראה הוא שופך את הקטורת על הגחלים שעל המזבח. את השפיכה הוא מתחיל בצד של המזבח שרחוק ממנו על מנת שלא יכווה. לאחר סיום ההקטרה הוא משתחווה ויוצא.

הקטרת הקטורת ביום הכיפורים

היו הבדלים בהקטרת הקטורת בשאר ימות השנה מהקטרתה ביום הכפורים (אבל לא היו הבדלים במרכיביה):

  • הקטרת הקטורת בקודש הקודשים נעשתה רק ביום הכיפורים שהיה גם היום היחיד בשנה בו הכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים.. לפני כניסתו לקודש הקודשים. הוא פשט את שמונת בגדי הזהב ולבש ארבעה בגדי כהונה הנקראים בגדי לבן.
  • בערב יום הכפורים כתשו שוב את הקטורת כדי לעשותה 'דקה מן הדקה' - להקטרתה ביום הכפורים בקודש הקודשים.
  • כמות הקטורת, ששם הכהן הגדול בכף הזהב לפני הולכתה והכנסתה לקודש הקודשים, הייתה מלוא חופניו - מכאן שכמות הקטורת השתנתה לפי גודל כפות ידי הכהן הגדול.

שימוש בקטורת בזמן המקרא

Coelum Stellatum Christianum 43
קטורת הסמים באיור משנת 1627, גרמניה
  • נדב ואביהוא בני אהרן הקטירו קטורת זרה אשר לא צוו. בשל כך הם נענשו ומתו. (ספר ויקרא, פרק י')
  • אנשי קורח ועדתו התאוו להקטיר קטורת. מאתיים וחמישים אנשי קרח הקטירו קטורת, ואש יצאה מלפני ה' ושרפה אותם. (ספר במדבר, פרק ט"ז)
  • אהרן הכהן השתמש בקטורת כדי לעצור את המגפה שפרצה בעם, מיד לאחר אירוע קרח ועדתו (במדבר פרק י"ז). מכאן למדו חז"ל שהקטורת יכולה להמית אם השימוש בה נעשה שלא כדין, אך גם להחיות, כאשר משתמשים בה כיאות, על פי התורה.

הקטורת במדרש

"אמר הקדוש ברוך הוא, מכל הקורבנות שאתם מקריבין, אין חביב עלי כקטרת. תדע, שכל הקורבנות כולן לצרכיהן של ישראל. כיצד? החטאת הייתה באה על החטא. והאשם כן. העולה באה על הרהור הלב. השלמים אינן באין אלא לכפרה, שהן באין על מצות עשה. אבל הקטרת, אינה באה לא על החטא ולא על עוון ולא על האשם, אלא על השמחה. הוי, שמן וקטרת ישמח לב".

ומוסיף המדרש ואומר "חביבה הקטרת לפני הקדוש ברוך הוא. תדע לך, שהרי דוד נתאווה להקטיר קטורת, שנאמר: עולות מחים אעלה לך עם קטרת אלים אעשה בקר וגו' (תהלים סו טו)".

ועוד מובא שם "ראה כמה חביב הקטרת, שעל ידי הקטרת נעצרה המגפה. בשעה שאמר משה לאהרן, קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטרת, ויקח אהרן כאשר דבר משה וירץ אל תוך הקהל והנה החל הנגף בעם ( במדב' יז יא-יב)".[2]

זכר לקטורת בימינו

לאחר חורבן בית המקדש הנהיגו חכמים לומר כל יום בתפילת שחרית את סדר "פיטום הקטורת" כזכר להקטרת הקטורת בבית המקדש. בחסידות ויז'ניץ נוהגים למנות באצבעותיהם את סממני הקטורת כמו בשעת אמירתם. על מנת לוודא ספירה מדויקת, ובשל האמירה "ואם חסר אחד מכל סממניה חייב מיתה". המסורת קיימת גם אצל יהודי עיראק ויתר עדות המזרח וצפון אפריקה.

לקריאה נוספת

  • הרב ישראל דנדרוביץ, דקה מן הדקה בקטורת של יום הכפורים, בתוך ישורון, כרך לג, עמודים: תשפט-תתה.
  • זהר עמר, ספר הקטורת, תל אביב, תשס"ב.

קישורים חיצוניים

  • דוד פייסט פיטום הקטורת, מתוך ביטאון "בית רבקה". באתר דעת.
  • מנחם בורשטיין,"הקטורת",עמ' 174-180 בספר "אחד היה אברהם", ירושלים, (תשנ"ט).
  • על הקטורת במגילות מדבר יהודה ראו: רחל אליאור, "גן עדן קדש קדשים ומשכן ה' הוא" בתוך הנ"ל, עורכת, גן בעדן מקדם, עמ' 105-142

הערות שוליים

  1. ^ כריתות ו'
  2. ^ מדרש תנחומא תצוה, טו.
אגוז מוסקט

מוסקט הוא עץ, אשר מזרעיו הטחונים מופק תבלין ומקליפתו החיצונית של הזרע מופק תבלין נוסף. מוצרים נוספים הם שמנים ארומטיים וחמאת אגוז מוסקט.

השם "מוסקט" מקורו בצרפתית, וכמו זן הענבים הקרויים מוסקט, מקור המילה מלטינית "ריחני".

לתבלין "אגוז מוסקט" טעם מעט מתקתק ועדין. נעשה בו שימוש בתעשיית עיבוד מזון, בעיקר בתיבול מוצרי בשר. כמו כן נעשה בתבלין שימוש במרקים, רטבים, מוצרי מאפה ותערובות תבלינים כמו אבקת קארי.

אגוז מוסקט, כשנלקח בכמויות מוגזמות, יכול לגרום להזיות (עקב החומר הפסיכו-אקטיבי, הפעיל באגוזי מוסקט, הקרוי מיריסטיצין, שנעשה בו גם שימוש בתרופות אנטי דיכאוניות) בחילה, התייבשות וכאבים. צריכה מוגזמת של התבלין מסוכנת ועלולה להוביל למוות.

אזוביון

אֲזוֹבְיוֹן (שם מדעי: Lavandula) הוא סוג בוטני של צמחים במשפחת השפתניים. כ-37 מינים נכללים בסוג הנפוץ באגן הים התיכון, אפריקה ודרום מערב אסיה מהודו ועד סין. 7 מינים נפוצים באירופה.

השם הלועזי הנפוץ הוא לָבֶנְדֶּר ומתייחס לרוב למין המוכר ביותר שהוא האזוביון הרפואי (Lavandula angustifolia, בעבר Lavandula officinalis) שמפרחיו מפיקים שמן אתרי, לצורכי הארומתרפיה.

זעפרן

זעפרן (ספרן או ספרון) הוא תבלין המופק מהצלקת של פרח הכרכום התרבותי (Crocus sativus Linnaeus), מין בסוג כרכום השייך למשפחת האירוסיים.

מוצאו הידוע של הזעפרן הוא צפון הודו (קשמיר), ומשם נדד והגיע גם לארצות ערב ולאירופה.

תבלין הזעפרן נמכר בצורת אבקה או בצורתו המקורית, שהיא חוטים כתומים-חומים. מקור השם מהמילה אספר (أَصْفَر), כלומר צהוב בערבית, ומכאן נגזר שם התבלין (זעפרן - زَعْفَرَان).

הזעפרן נחשב ליקר שבתבלינים, כאשר מחיר גרם אחד באיכות גבוהה של זעפרן עשוי להגיע לכ-65 דולר[דרוש מקור]. מחירו הגבוה של תבלין זה נובע מהקושי הרב בהפקתו, מאחר שכל פרח ממנו מופק התבלין פורח פעם אחת בשנה בלבד, בכל פרח ישנן שלוש צלקות והן נקטפות אך ורק באופן ידני. להפקת חצי ק"ג של התבלין היקר נדרשים כ-35,000 עד 100,000 פרחים. הפריחה מתרחשת בחודשים אוקטובר ונובמבר וגשם עלול להזיק לפרחים.

חלבנה

חלבנה היא אחת מסממני הקטורת שהוקטר במקדש. היא הוכנסה בכמות של שבעים מנה לתוך הקטורת בכל שנה.

כיפת הירדן

כיפת הירדן הוא אחד המרכיבים אשר שימשו בהכנת קטורת הסמים אותה הקטירו הכהנים על מזבח הזהב בכל יום בבית המקדש.

כרכום

כרכום (שם מדעי: Crocus) הוא סוג במשפחת האירוסיים. זהו צמח רב-שנתי בעל פרחים. תפוצתו כוללת את אזורי החוף של מרכז ודרום אירופה, את אזורי האלפים התחתיים, צפון אפריקה, המזרח התיכון, וכן את מרכז אסיה עד למערב סין. שמו המדעי של הסוג נגזר מהתואר הלטיני crocatus, שפירושו צהוב-כתום.

לבונה

לבונה (שם מדעי: Boswellia) הוא סוג של צמח ממשפחת הבָּשְמִיִים (Burseeraceae), וכן שמו של השרף הריחני המופק ממנו. הלבונה מופקת בעיקר מתת המין Boswellia thurifera (הידוע גם כ-Boswellia sacra או Boswellia carteri). השימוש העיקרי בלבונה הוא להעלאת קטורת.

לשכת בית אבטינס

לשכת בית אבטינס היא אחת הלשכות שהיו בבית המקדש השני. לשכה זו שימשה את משפחת בית אבטינס, משפחה שתפקידה היה להכין את הקטורת שהקטירו בבית המקדש.

מור (בושם)

מוֹר הוא בושם המופק משרף עץ המור (Commiphora Myrrha) אשר מקורו באתיופיה ותימן. לדעת הרמב"ם, המור מופק מן החי - מאייל המושק.

מזבח הזהב

לפי המתואר בתנ"ך, מִזְבֵּחַ הַזָּהָב, הנקרא גם מזבח הקטורת וגם המזבח הפנימי (להבדילו מהמזבח שהיה מחוץ להיכל), היה אחד מכלי השרת במשכן ובבית המקדש. הוא היה מוצב בתוך ההיכל (אבל לא בתוך קודש הקודשים). מיקומו היה במרכז בין המנורה לבין שולחן לחם הפנים ומשוך מעט כלפי הפתח. על מזבח הזהב היו הכהנים מקטירים את הקטורת בכל יום פעמיים - בבוקר ובין הערביים.

מלאכת זורע

מְלֶאכֶת זּוֹרֵעַ היא אחת מל"ט אבות מלאכה האסורות בשבת. עניינה זריעה, שתילה וכל פעולה המסייעת באופן ישיר לגידול של צמח. כמו כל שאר המלאכות, מלאכה זו נאסרה בשל חלקה בבניית המשכן: היו זורעים צמחים שמהם הפיקו צבע לצביעת יריעות המשכן, וצמחים להכנת קטורת הסמים ושמן המשחה.

מלח סדומית

מלח סדומית הוא כינוי תורני למלח שמקורו בים המלח. מלח זה מופיע בכמה הקשרים בספרות התורנית.

מערכה שנייה של קטורת

מערכת (אש) הקטורת (נקראת גם מערכה שנייה או מערכה שנייה של קטורת) היא אחת משלוש מערכות האש שהיו על מזבח העולה (לצד המערכה הגדולה ומערכת התמיד). מערכת הקטורת נקראת כך משום שבגחליה השתמשו להקטרת קטורת הסמים.

ענבר

עִנְבָּר הוא אבן חן הנוצרת מהתאבנות שרף עצים במעבה האדמה. היא שייכת לקבוצת אבני החן הנדירה יותר – אבנים ממקור ביולוגי (בדומה לפנינים) ולא ממקור מינרלי.

מקורות הענבר הם מחצבים, בעיקר באזור הים הבלטי או בצורתם השכיחה ביותר, לחוף נהר הדנובה, שם ידוע על מציאת הענבר כבר בימי קדם. מעריכים כי בעברית המקראית נקרא הענבר "חשמל", וזאת על-סמך תרגום השבעים, אשר תרגם את המילה "חשמל" בפסוק "ומתוכה כעין החשמל מתוך האש" (יחזקאל, א', ד') ל-ήλεκτρον (אלקטרון).

חומרים מסוימים, למשל צמר, נטענים במטען חשמלי כאשר משפשפים אותם בענבר. היוונים הקדמונים שמו לב לתופעה זו, ועל פי השם היווני לענבר, "אלקטרון", כונתה התופעה החשמלית. השם "ענבר" מתאר גון צבע צהוב או כתום נוטה למוזהב.

הענבר הוזכר כמקור אפשרי למציאת שאריות DNA של חיות שנכחדו, דוגמת דינוזאורים, על ידי מיצויו מדם החיה שנמצץ על ידי חרק שעקץ אותה, וזמן קצר אחר כך נלכד בשרף צמיגי ונכלא באבן הענבר. על בסיס רעיון זה נכתבה עלילתו של הספר והסרט "פארק היורה", אם כי מאז התגלה שהרעיון לא נכון: הדם של החיה, שמכיל את ה-DNA שלה, צריך להישמר בתנאי קור, אך מכיוון שהיה לכוד בתוך הענבר מתחת לאדמה, ה-DNA לא נשמר.

הרמב"ם מזהה את הענבר ככיפת הירדן, שהוא אחד מסימני קטורת הסמים שהיו הכוהנים מקטירים פעמיים בכל יום בבית המקדש.

בדורנו ניתן לייצר גם ענבר מלאכותי. ואחת הדרכים לבדיקת הענבר היא הכנסתו למי מלח: ענבר אמיתי יצוף.

פיטום הקטורת

פיטום הקטורת הם קטעי הלכה תנאיים העוסקים בקטורת הסמים, הנאמרים לפני או אחרי התפילה בצירוף מזמורים וקטעים אחרים. מקור הקטעים בתלמוד הבבלי ובתלמוד הירושלמי.אמירת הקטרת הקטורת שקולה כביכול להקטרת הקטורת בבית המדרש, כדרשת חז"ל על הפסוק: "ונשלמה פרים שפתינו" (הושע, י"ד, ג'). שמחמת שאיננו יכולים בעת הזאת לקיים את מצוות עבודת הקורבנות (מפני שאין לנו כיום בית מקדש), אנו מקיימים אותן על ידי הזכרתן בזמנן בתפילה.

פרשת תצוה

פרשת תְּצַוֶּה היא פרשת השבוע השמינית בספר שמות. היא מתחילה בפרק כ"ז, פסוק כ' ומסתיימת בפרק ל', פסוק י'. הפרשה ממשיכה את הפרשה הקודמת, פרשת תרומה, בהוראות לקראת הקמת המשכן. את פרשת תצווה קוראים לרוב לפני חג פורים.

ציפורן (תבלין)

צִיפּוֹרֶן הוא תבלין העשוי מכפתורי פרחים מיובשים של עץ תבלין טרופי ירוק עד בשם אוגניית הציפורן (שם מדעי: Syzygium aromaticum) ממשפחת ההדסיים. שם נוסף לעץ הוא Eugenia aromatica.

מוצאו של העץ הוא איי מלוקו, המכונים "איי התבלין", שבמזרח אינדונזיה. ארצות הייצור של התבלין הן זנזיבר שבטנזניה, מאוריציוס וארצות דרום מערב אסיה.

קורח

קֹרַח בן יצהר הוא דמות מקראית, שחלק על דרך הנהגתם של משה ואהרון, ולבסוף נבלע באדמה. סיפורו וסיפור המחלוקת שהוביל מתוארים בספר במדבר, פרקים ט"ז-י"ז, בפרשה הנקראת על שמו.

קטורת

קטורת היא חומר אורגני (או תערובת חומרים) המפיץ ריח נעים במהלך בעירתו ולעיתים אף ללא בעירה.

שימוש בקטורת היה מקובל ברוב תרבויות העולם העתיק, בעיקר בטקסים דתיים ושימושים רפואיים. שימוש בקטורת נמשך עד ימינו.

קטורת מופיעה כמקלות קטורת או גושי קטורת (חתיכות עץ למשל), אולם יש גם

עיצובים נוספים של הקטורת.

מקור הקטורת יכול להיות בפרחים, זרעים, פירות, עלים, קליפות עצים או העץ עצמו, שרף עץ, שורשים, שעווה, צדפים, חלזונות ועוד.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.