קורטוב

קוּרטוב היא יחידת מידה קטנה לנפח של נוזלים, שנהגתה בתקופת חז"ל ומשמשת בהלכה. המילה קורטוב נגזרה מהמילה קורט (גרגר קטן, קמצוץ, שמץ) שבעצמה נגזרה משמו היווני של החרוב. זאת, משום שזרע החרוב, הקרט, נחשב בימי קדם למשקל הקטן ביותר, וכן שזרעי החרוב נחשבו לבעלי משקל קבוע.

בימינו משמשת המילה לעיתים קרובות לתיאור כמות קטנה של חומר כלשהו - גם מוצק (כמו קורטוב מלח), ובהשאלה משמשת המילה לשם תיאור כל דבר מצומצם, כמו בשיר "תכול המטפחת" שתרגם אברהם שלונסקי, שם מופיעה המילה בפזמון החוזר: "תכול המטפחת, קורטוב של נחת ויתגשם החלום".

בהלכה

הקורטוב מופיע בתלמוד בבלי[1] כשווה ערך לחלק השישים וארבע של לוג. ערכו ביחידה המטרית שווה ל-5.4 מ"ל ע"פ ר' חיים נאה[דרוש מקור], ל-9.33 מ"ל ע"פ החזון איש[דרוש מקור], או ל-1/2 מ 1/8 של הרביעית בשיטת הרמב"ם (קורטוב = = 2.40065 מ"ל){(מנחות יב, ד)}.

הערות שוליים

  1. ^ בבא בתרא, צ א
אמה (יחידת מידה)

אַמָה היא יחידת מידה קדומה לאורך של חפצים . היא שאולה מאורכה של היד מהמרפק ועד קצה האצבע הארוכה (האמה). על פי רוב שיעור האמה הוא ששה טפחים. לשיטת הרמב"ם אורכה במידות ימנו 46.71324 ס"מ.

בוסויואקה דה בוחוטין

בוסויואקה דה בוחוטין (ברומנית: Busuioaca de Bohotin) הוא זן ענבי יין רומני ייחודי.

בוסויואקה דה בוחוטין גדל במספר כרמים רומניים ובמיוחד באזור בוחוטין שבמחוז יאשי.

היין המופק מענבים אלה הוא בעל גוון צהוב-מוזהב, שונה מכל יין אחר. הניחוח ייחודי ומזכיר אפרסקים עסיסיים ובשלים. קיימת הרמוניה מושלמת בין הסוכר, החמיצות והאלכוהול. הטעם המתוק נושא לעיתים קורטוב ריח מריר של שקדים.

דינר

דינר הוא יחידת מטבע של מדינות מוסלמיות רבות במזרח התיכון ובצפון אפריקה וכמו כן במדינות סלאביות במערב הבלקן, כולל סרביה ומקדוניה של היום. המילה "דינר" (دينار בערבית ובפרסית, משם גם Динар או Dinar בסרבית-קרואטית ובמקדונית) נובעת מהמילה דנאריוס, שמו של מטבע רומי.

דינר היה גם שמו של מטבע ארץ ישראלי קדום המוזכר במשנה ובגמרא גם בשם זוז.

זוז

זוּז (מכונה גם דינר) הוא מטבע עתיק ששימש בארץ ישראל ובסביבתה מן התקופה ההלניסטית ועד שלהי העת העתיקה.

חלק (יחידת זמן)

חלק הוא יחידת זמן המשמשת לחישוב החודשים, התקופות, והשנים בלוח העברי. כל חלק הוא 1/1,080 משעה ושווה לשלוש שניות ושליש.

חמוטל בן זאב

חמוטל בן זאב - עפרון (נולדה ב-18 באפריל 1955) היא משוררת, מחזאית ופזמונאית ישראלית.

טלאולוגיה

טלאולוגיה (מיוונית עתיקה: Τελεολογία; ביוונית Τέλος, "טלוס" = סוף, תוצאה; ו"לוגוס" = לימוד, הסבר) היא החקר הפילוסופי של תכלית; תורה פילוסופית המסבירה את התופעות בעולם לאור המטרה או התכלית שהן משרתות ולאו דווקא לאור סיבותיהן.

טלאולוגיה היא אחת מארבעת סוגי הסיבות על-פי אריסטו. אחד הטיעונים הקלאסיים להוכחת מציאותו של האלוהים הוא הטיעון הטלאולוגי, שלפיו כל היקום (ובעיקר הדברים החיים) נבנו באופן מוכוון מטרה ולא באופן כאוטי, ולכן הם ככל הנראה תוכננו על ידי ישות רציונלית.

נטורליזם פילוסופי, שעם מייצגיו נמנה וילארד ואן אורמאן קוויין, הולך בעקבות דייוויד יום ופוסל לחלוטין הסברים טלאולוגיים. נטורליזם טוען שלא קיים שום דבר מעבר לתופעות הנצפות, ולכן הטיעון לפיו ישות רציונלית לא ידועה או שלא ניתן לדעת אותה היא האחראית לתכלית, הוא פסול. פילוסופים אחרים, כמו אלן סאנדגה ואלווין פלנטינגה, טוענים שטלאולוגיה ו"טיעונים מהתכנון" אחרים הם תקפים.

תאוריית האבולוציה של צ'ארלס דרווין, שטוענת שכל המינים התפתחו בשל ברירה טבעית, הקטינה את השפעתם של טיעונים טלאולוגיים מסורתיים (למרות שהיו שטענו נגד דרווין שהוא טלאולוג בהשקפתו). טיעונים טלאולוגיים שבו למרכז הזירה עם עליית קרנה של הבריאתנות בראשית שנות השמונים.

עם זאת, תאוריית הברירה הטבעית של דרווין פתחה פתח להגדרה מחודשת של "תכלית" בהקשר של "שרידת המותאמים". למשל, לנמר יש טפרים כדי לצוד ולהרוג את טרפו. למרות שטיעון זה נשמע כטיעון טלאולוגי, ניתן להסבירו גם במונחים אבולוציוניים: הטפרים סיפקו לנמר עדיפות בתהליך הברירה הטבעית, ולכן הוא שרד. ניסוח זה מתרץ את השימוש השגוי לכאורה במושג התכלית בתאוריית האבולוציה. השימוש בהסבר זה, שמספק הסבר מדעי לתכלית, קיבל את השם טלאונומיה לעומת טלאולוגיה, במקביל לאופן בו המושג אסטרונומיה עומד מול המושג אסטרולוגיה.

בשנים האחרונות קידמו מספר מדענים את רעיון "העקרון האנתרופי" שמסביר את ערכיהם של מספר קבועים פיזיקליים ככאלו הנחוצים לקיומם של בני אדם שיוכלו לבצע את התצפיות שימדדו אותם. מבקרי השקפה זו טענו שבניסוחים מסוימים שלה יש בה קורטוב של טלאולוגיה.

"טלאולוגיה פסולה" מתרחשת כאשר מישהו טוען (ללא הוכחה) כי X גורם ל-Y.

טפח

טפח היא יחידת מידה קדומה למדידת אורך, אשר אורכה כרוחב ארבע אצבעות של אדם ומשמשת לקביעת מדידה במצוות שונות כמו גודל סוכה, גודל תפילין, שטח של רשות היחיד ועוד.

כיום ישנה מחלוקת בהלכה מהו אורך הטפח :

לפי החזון איש - 9.6 ס"מ (כשכוונתו לאגודל - כ-2.4 ס"מ)

לפי הגר"ח נאה - 8 ס"מבספרות בעקבות התלמוד משתמשים במידה זו כמטפורה, "מגלה טפח ומכסה טפחיים" הוא ביטוי שפירושו שגם כאשר אדם מגלה משהו הוא מסתיר לא פחות.

טקס פרסי האקדמיה הבריטית לקולנוע ה-15

טקס פרסי האקדמיה הבריטית לקולנוע ה-15 שמעניקה האקדמיה הבריטית לאמנויות הקולנוע והטלוויזיה, נערך בשנת 1962, בו הוענקו פרסים לסרטים הטובים ביותר של שנת 1961.

כינוי גנאי

כינוי גנאי או שם גנאי הוא שם המומצא לאדם, לקבוצת אנשים, לבעל חיים או לחפץ, נוצר למטרות ביזוי. המונח בא מלשון "גינוי", לגנות. כינוי גנאי הוא בהכרח פוגע, אך לעיתים משעשע או ילדותי. כינוי הגנאי מסתמך על מאפיין פיזי או נפשי, על טעות שנעשתה בעבר, על מוצא וכדומה, ומטרתו לזלזל במושא הגינוי.

לאפה

לאפה (ערבית: لفة) היא סוג לחם שטוח ודק כעין רדיד בצק עגול. מקורה המדויק איננו ידוע בשל שכיחותה הרבה בקרב עמים רבים במזרח התיכון ומערב אסיה. מרכיביה הם קמח ומים בלבד (עם קורטוב מלח). היא נאפית בטאבון בחום גבוה ובאש גלויה. ללאפה הרגילה הנפוצה קיימות שתי גרסאות הנפוצות בארץ, פיתה עיראקית ופיתה דרוזית, הראשונה עבה יותר וכוללת גם שימוש בשמרים, והשנייה דקה יותר ואינה מכילה שמרים.

בעגה ירושלמית שמה של הלאפה הוא אֵשְׁתָנוּר או 'עֵישתנור' (ערבית: عيش تنور). לשם שני מקורות: האחד קובע כי השם אֵשְׁתָנוּר מקורו בחום והאש העזים הבוקעים מתנור הטאבון שבמאפיות, והשני, המתבסס על פרוש השם הערבי 'עישתנור', שמשמעותו הפשוטה בעברית היא 'לחם תנור'.

הלאפה, בדומה לפיתה, משמשת לעטיפתם של מאכלים המוכנסים לתוכה, כדוגמת חומוס, פלאפל או שווארמה. להבדיל מפיתה, הלאפה אינה בצורת כיס, אלא מניחים עליה את המאכל ומגלגלים אותה לשם עטיפתו. מאכל שנהוג לעטוף דווקא בלאפה אך לא בפיתה הוא לבנה. בנסיבות אלה, יש מסעדות מזרחיות בישראל המאפשרות לסועדים בהן לבחור בין לאפה לבין פיתה.

מיל (יחידת מידה)

מיל או מייל היא יחידת אורך. בשם מיל הייתה קיימת במספר מערכות של יחידות מידה, ושמה נגזר מהמילה הלטינית mille - אלף.

ברומא העתיקה שימש המיל לציין 1,000 מידות אורך רומאיות, שנקראו פאסום (מילולית צעד והכוונה היא ל"צעדים כפולים"), מרחק השווה לכ-1,479 מטר. הנוהג הרומי להציב אבני דרך לאורך הדרכים במרחק מיל אחת מהשנייה מאפשר לדעת בדיוק רב את מידת המיל הרומי. בהמשך אומץ ה"מיל" על ידי חברות אחרות ונכנס לשיטות אחרות, שבהן לא היה שווה לאלף יחידות קטנות יותר.

כיום נמצאים בשימוש שלושה סוגי מיל:

מיל בינלאומי, השווה ל-1,760 יארדים בינלאומיים, או ל-5,280 רגליים בינלאומיות, או ל-1,609.344 מטרים. מיל זה הוא חלק ממערכת היחידות הבריטית.

מיל אמריקאי, השווה ל-5,280 רגליים אמריקאיות (survey foot), או ל-1,609.347 מטרים.

מיל ימי, המוגדר כאורך של דקת קשת אחת על קו אורך של כדור הארץ והשווה ל-1,852 מטרים.

מינה (מטבע)

מִינָה (או במקרא: מָנֶה) היא יחידת משקל או מטבע שנעשה בה שימוש ביוון העתיקה. המינה הייתה שווה לחמישים שקלים כיחידת משקל, ולמאה דרכמאות כמטבע.

מקורה של יחידת משקל זו בשומר, שם מינה הייתה שקולה ל-1/60 של כיכר וכן לשישים שקלים. בתקופה האכדית, 2 מינות היו שקולות לסילה אחת של מים.

מסדר ציון

מסדר ציון (בצרפתית Prieuré de Sion) הוא שמה של אגודת סתרים בדויה אשר הייתה במרכזה של תרמית היסטוריוגרפית רחבת היקף בעלת אופי של תאוריית קשר. השמועה בדבר קיומו של הארגון הופצה לראשונה בשנת 1956 על ידי קבוצה צרפתית בשם אילומינטי, בת ארבעה חברים: פייר פלנטאר, אנדרה בונומה, ג'ין דלוואל וארמנד דפה. ככל הנראה מתוך מטרה לקדם עמדות שמרניות ומלוכניות, הקבוצה הפיצה ידיעות בדבר אחווה סודית בשם "מסדר ציון" אשר הוקמה בשנת 1099 ובין חבריה נמנו דמויות היסטוריות בולטות כגון לאונרדו דה וינצ'י, ויקטור הוגו, אייזק ניוטון ובוטיצ'לי. כמו כן, נטען כי הארגון אחראי להתרחשויות היסטוריות שונות ובהן מסעות הצלב והקמת מסדר הטמפלרים (מסדר אבירי ההיכל). מטרתו המוצהרת של המסדר הייתה להגן על צאצאי השושלת המֶרובּינגית הקדומה, שהם על פי חברי המסדר למעשה צאצאי ישו ומרים המגדלית, ולפיכך מהווים את השושלת המלכותית הלגיטימית של צרפת.

חברי הקבוצה העמידו פנים כחברים באחווה סודית עתיקה ואף הטמינו מסמכים מזויפים בארכיונים ובכנסיות המאששים את קיומו של המסדר. זיופים אלו הובילו ב-1967 לפרסום הספר "האוצר האבוד של רן לה שאטו", מאת הסופר הצרפתי ג'רלד דה סָדֶה, המתחקה אחר ההיסטוריה של הארגון. הספר הפך לרב מכר בצרפת והקנה אמינות לתרמית. על אף שעדויות לזיוף המסמכים אשר על פיהם נכתב הספר נחשפו מיד לאחר פרסומו, המיתוס סביב המסדר המשיך לצמוח. במהלך שנות ה-70 של המאה העשרים ערך ה-BBC מספר תוכניות תחקיר על המסדר ועל בסיסן אף פורסם ב-1982 הספר "דם קדוש, גביע קדוש", אשר זכה להצלחה ברחבי העולם. הרומן המטוטלת של פוקו מאת אומברטו אקו מושפע מסיפור המסדר ומציג חבורת סופרים והיסטוריונים הממציאים סיפור דומה כדי לגלות לבסוף שיש קורטוב של אמת בסיפור הבדיוני. מיתוס המסדר התעצם מחדש ב-2003, עם הצלחתו של הספר "צופן דה וינצ'י", מאת דן בראון, אשר טווה את עלילתו סביב קיומו לכאורה של הארגון.

פרוטה (מטבע עתיק)

פְּרוּטָה הייתה המטבע המזערי בזמן המשנה. היא הייתה עשויה נחושת, אך ערכה ההלכתי נקבע על פי משקל של חצי גרגר שעורה העשוי מכסף מזוקק, ובימינו מחושב לפי מחיר של 1/40 גרם.

פרס באפט"א לתסריט הבריטי הטוב ביותר

פרס באפט"א לתסריט הבריטי הטוב ביותר הוא פרס של האקדמיה הבריטית לקולנוע שהוענק בין 1954 ל-1967.

קורטוב של דבש (סרט)

קורטוב של דבש (באנגלית: A Taste of Honey) הוא סרט דרמה רומנטית בריטי משנת 1961 בבימויו והפקתו של טוני ריצ'רדסון עם ריטה טאשינגהם בתפקיד הראשי.

התסריט נכתב על ידי שילה דילייני וטוני ריצ'רדסון הוא מבוסס על מחזה מוצלח בשם זה של דילייני שהועלה לראשונה ב-1958 בגיל 19. המחזה תורגם לשפות רבות והוצג ברחבי העולם כולל בישראל בתרגומה של תרצה אתר בשם "טעם הדבש".

הסרט היה ממייצגי הגל החדש הבריטי - סרטים ריאליסטים בשחור-לבן שכונו גם "סרטי כיור המטבח" וחשפו את הצד הפחות מושך של המעמד החברתי הנמוך בבריטניה.

השיר A Taste of Honey זכה לגרסת כיסוי של החיפושיות, הלחן הוא מההפקה של ההצגה בברודוויי ב-1960. השיר מופיע באלבום הראשון שלהם, Please Please Me משנת 1963.

צילומי החוץ נערכו בשכונות העוני של סלפורד במחוז מנצ'סטר, שם גדלה שילה דילייני. את הרקע "מקשטים" בתי חרושת עם ארובות רבות.

רוברט סטיבנס

סר רוברט גרהם סטיבנס (באנגלית: Sir Robert Graham Stephens; ‏ 14 ביולי 1931 - 12 בנובמבר 1995) היה שחקן אנגלי מהראשונים ששיחקו בתיאטרון המלכותי הלאומי. הוא היה אחד השחקנים המוערכים ביותר בדורו ונחשב ליורש הטבעי של לורנס אוליבייה.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.