קוצו של יוד

הביטוי קוצו של יו"ד משמש לתיאור עיסוק בפרטי פרטים או הקפדה על פרטים קלי ערך לכאורה.

התגים הם סימני ההיכר הבולטים ביותר של כתב סת"ם שבו נכתבים ספרי התורה ספרי הנביאים והמגילות. לפי ההלכה היהודית יש שני סוגי אותיות מתוייגות, יש אותיות שמתוייגות בשלושה תגין ויש אותיות המתוייגות בתג אחד בלבד. בהלכה מובא הכלל הבא: האותיות שעטנ"ז ג"ץ מתוייגות בשלושה תגין, בעוד שהאותיות חי"ה בד"ק מתויגות בתג אחד בלבד.

קוצו של יוד, במשמעות שבה מופיע הביטוי בתלמוד, פירושו שסופר סת"ם נדרש לדקדק בכתיבת התגין באופן שלא יגעו אחד בשני, ובכלל זה גם בתג (קוץ) של האות יו"ד, הקטנה שבאותיות. ביטוי מפורסם המבוסס על מטלה זו הוא הביטוי "מדקדק על קוצו של יוד", שפירושו שסופר הסת"ם נדרש לדקדק עד לפרט הקטן ביותר, שהוא התג היחיד של האות יו"ד (אחת מאותיות חי"ה בד"ק).

ארבע פרשיות שבתפילין מעכבות זו את זו ואפילו כתב אחד מעכבן. פשיטא?! אמר רב יהודה אמר רב לא נצרכא אלא לקוצו של יו"ד.[1]

פירוש: אפילו החסרת אות אחת באחת מהפרשיות בקלף התפילין פוסל את כל התפילין. זה הרי מובן מאליו?! אמר רב יהודה אמר רב, כוונת המשנה היא שאפילו החסרת קוצו של יו"ד פוסל.

בספרות ההשכלה החל הביטוי לשמש בהשאלה לתיאור של דקדוק יתר על עניין שולי. שימוש בולט לכך נעשה בשירו של י"ל גורדון, "קוצו של יוד" ("אִשָּׁה עִבְרִיָּה מִי יֵדַע חַיָּיִךְ?") משנת תרל"ח, שבשורות הסיום שלו מובעת מחאה על רבני היהדות האורתודוקסית שפוסלים את הגט בגלל אי הקפדה על שלמות היוד בשם שמופיע בגט:[2]

כִּמְעַט הָיִיתִי בְּכָל טוֹב אֲנִי וִילָדַי
וְכִנְשֵׁי הַתַּעֲנֻגוֹת חָיִיתִי גַּם אָנִי –
אַךְ קוֹצוֹ שֶׁל יוּד הוּא הֲרָגָנִי.

בתורת הסוד קוץ של אות הוא משנה רחבה והוא פרט במשפחת הטנת"א (טעמים, נקודות, תגין, אותיות).

בדרשה על ההר מובא בשם ישו כי אין בכוונתו לפגוע בקיום חוקי התורה, ולו ביו"ד אחת:

אַל תַּחְשְׁבוּ שֶׁבָּאתִי לְבַטֵּל אֶת הַתּוֹרָה אוֹ אֶת הַנְּבִיאִים; לֹא בָּאתִי לְבַטֵּל כִּי אִם לְקַיֵּם. אָמֵן. אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, עַד אֲשֶׁר יַעַבְרוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ אַף יוֹד אַחַת אוֹ תָּג אֶחָד לֹא יַעַבְרוּ מִן הַתּוֹרָה בְּטֶרֶם יִתְקַיֵּם הַכֹּל.

במקור היווני הופיעה האות יוטא. המילה תג, במקור היווני κεραία, מתורגמת לעברית לעיתים כתג או גרש[3] ולעיתים גם כקוץ. בהקשר הזה נוצר גם הביטוי האנגלי: "not one iota of difference", המקביל ל"קוצו של יוד" העברי.

Kutso shel yod
"קוצו של יוד" (לדעת רבנו תם) - מסומן בעיגול

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ל"ד, עמוד א'
  2. ^ מילות הפואמה "על קוצו של יוד" באתר פרויקט בן יהודה.
  3. ^ Strong's Greek: 2762. κεραία (keraia) - a little horn
אותיות סת"ם

אותיות סת"ם או כתב אשורי הוא גופן אותיות האלפבית של הכתב העברי.

לכתב זה מיוחסת קדושה מיוחדת, והוא משמש בייחוד לכתיבת תשמישי קדושה יהודיים, כגון ספרי תורה, תפילין ומזוזות.

בת שוע

בַּת שוּעַ היא דמות מקראית, אשתו הראשונה של יהודה בן יעקב בספר בראשית.

גרסת בראונינג

גרסת בראונינג (באנגלית: The Browning Version) הוא סרט קולנוע בבימויו של מייק פיגיס ובכיכובו של אלברט פיני שיצא למסכים ב-1994. הסרט הוא עיבוד קולנועי למחזה בעל אותו שם שכתב טרנס רטיגן והוצג לראשונה ב-1948. למחזה יצאה גרסה קולנועית מוקדמת יותר, ב-1951, בבימויו של אנתוני אסקווית' ובכיכובו של מייקל רדגרייב.

הצ'ופצ'יק של הקומקום

הצ'ופצ'יק של הקומקום הוא מערכון קומי של הגשש החיוור. הוא היה חלק ממערכון "הכה את המומחה", פרודיה על תוכניות הרדיו, בה מוצגים קטעים של שאלות למומחים, ראיונות וכתבים.

מערכון זה זכה להצלחה רבה, והוא מהבולטים ביותר מבין מערכוני הגשש החיוור. הצירוף "הצ'ופצ'יק של הקומקום" נהיה למטבע לשון בתרבות הישראלית לדקדקנות בכל פרט בשפה העברית, והקפדה יתרה על תקינות לשונית. מוצגים בו גם הבדלי משלב ואי הבנות בגללם.

השחר

הַשַּׁחַר היה ירחון עברי שהוציא לאור פרץ סמולנסקין בין השנים 1868–1885 (תרכ"ט-תרמ"ד) בווינה.

סמולנסקין יסד את הירחון כדי להפיץ את רעיונות ההשכלה בין יהודי מזרח אירופה. סמולנסקין, שהיה גם העורך, פרסם בו מאמרים שקראו להפצת העברית, ללאומיות ולשיבת ציון, ואף נתן במה לרעיונות רדיקליים וסוציאליים. הוא ביקר את הרבנים ואת היהדות הדתית, שהתאפיינה לתפיסתו בקיפאון ובבערות; מן העבר השני, ביקר גם את המשכילים שקראו להשתלבות באימפריה הרוסית. סמולנסקין פרסם בכתב העת את מאמרי הביקורת שלו על משה מנדלסון ותלמידיו, שחסרו לפי דעתו את הרוח הלאומית היהודית והביאו להתבוללות ולשמד.

הירחון הושפע מכתבי עת אירופיים – בעיקר גרמניים – בני התקופה, והכיל מלבד מאמרים גם חומר ספרותי, מאמרים מדעיים, ביוגרפיות וסקירות חדשותיות מן העולם היהודי. הוא הופץ בכל אירופה, והיה פופולרי במיוחד באימפריה הרוסית, חרף קשיי הצנזורה, וקראו בו בסתר גם חלק מתלמידי הישיבות הליטאיות. העיתון סבל מקשיים כספיים ניכרים ולעיתים אף נפסקה יציאתו הסדירה לאור. אברהם בר גוטלובר, שהתנגד לרעיונותיו של סמולנסקין, הקים את כתב העת "הבוקר אור" כמתחרה לעיתונו של סמולנסקין.

בין הכותבים בכתב העת היו מרדכי דוד ברנדשטטר, יהודה ליב גורדון, משה ליב ליליינבלום, דוד כהנא, שלמה רובין (שאף סייע לסמולנסקין בהקמת הירחון ובעריכתו), פרופ' דוד צבי מילר, יהודה ליב לוין (יהל"ל), הלל נח מגיד שטיינשניידר, שלמה מנדלקרן ומנחם מנדל דוליצקי.

בכתב העת פורסם ב-1879 גם מאמרו הראשון של אליעזר בן-יהודה, "שאלה נכבדה" (במקור "שאלה לוהטה", אך בעקבות הסתייגות של סמולנסקין שונתה הכותרת), שעסק בהתעוררות הלאומיות היהודית והזכיר בדרך אגב גם את תחיית הלשון העברית. כאן גם הופיע לראשונה שירו הידוע של יל"ג: "קוצו של יוד". השיר הארוך התפרסם בהמשכים בשנת 1876, ובגרסתו הסופית - בשנת 1878.

בסך הכול יצאו 12 כרכים של "השחר", והוא הפסיק לצאת לאחר מותו של סמולנסקין ב-1885.

והיה העקוב למישור

והיה העקוב למישור היא נובלה שכתב ש"י עגנון במהלך שהותו הראשונה בארץ ישראל, תוך ארבעה ימים, לדבריו. עם פרסומה בשנת 1912 זכה לאהדה רבה מצד קוראים, מבקרים וסופרים עמיתים.

הסיפור עוקב אחר הזוג חשוך הבנים מנשה חיים וקריינדיל טשארני, ומשרטט טרגדיה יהודית, שבה בסופו של דבר אושרה של הרעיה תלוי באובדנו של בעלה.

בהקדמה לסיפור כתב עגנון "מעשה באדם אחד ושמו מנשה חיים מיושבי ק"ק בוצץ יע"א שירד מנכסיו והעניות ר"ל העבירתו על דעת קונו והטיל פגם בישראל והיה נזוף ורדוף ומטולטל ולא קיפח חיי אחרים וזכה לשם ולשארית כמבואר בפנים הספר באריכות ועליו ועל כיוצא בו הכתוב אומר ואז ירצו את עונם ופירש"י ז"ל וכפרו על עוונם ביסוריהם."

זיוה שמיר

זיוה שמיר (נולדה ב-20 בספטמבר 1946) היא פרופסור אמריטה לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב.

י

י' היא האות העשירית באלפבית העברי, שמה יו"ד (יוֹד), משום שהתפתחה מצורת היד (מכתף עד אמה).

בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, י' נמנית עם ארבע האותיות החכיות: גיכ"ק. מבחינה פונולוגית היא מייצגת עיצור חכי, מקורב (/j/ ‏:IPA). בנוסף, היא אחת מארבע אותיות אהו"י, שהן אמות הקריאה. כאם קריאה היא משמשת כחיריק, כאות I במילה האנגלית Sing, לעיתים כצירי (למשל במילה "היכל") וגם לתנועת A כמו במילים "בגדיו", "סתיו" או "עכשיו".

בגימטריה ערכה 10, ובהתאם לכך כיתה י' היא הכיתה העשירית בבית הספר.בשפה העברית המודרנית שכיחות השימוש באות י' היא כ־10.78% מכלל אותיות האלף-בית, והיא השכיחה ביותר מהאותיות.האות י' מופיעה בביטוי העברי "קוצו של יוד": דבר פעוט וחסר ערך, דיוק שאין לו חשיבות. "מקפיד על קוצו של יוד" הוא מי שמדקדק בקטנות.

בספרות חז"ל היא מייצגת את העולם הבא, כנראה בשל מספרה השלם בגימטריה ובשל זעירותה.

יהודה לייב גורדון

יהודה לֶיְיבּ גורדון (בר"ת: יל"ג; ביידיש: יהודה לייב גאָרדאָן; ברוסית: Лев О́сипович Гордо́н, לב אוסיפוביץ' גורדון; כ"א בכסלו תקצ"א, 7 בדצמבר 1830, וילנה – כ"ד באלול תרנ"ב, 16 בספטמבר 1892, סנקט פטרבורג) היה מגדולי המשוררים העבריים של תנועת ההשכלה היהודית ברוסיה. קריאתו "הֱיֵה אָדָם בְּצֵאתְךָ וִיהוּדִי בְּאָהֳלֶךָ" הפכה לסיסמת המשכילים בני דורו.

יוד

יוד (Iodine) הוא יסוד כימי שסמלו הכימי I ומספרו האטומי 53. יוד הוא מינרל קורט חשוב לפעילותה התקינה של בלוטת המגן.

יוסף זכריה שטרן

הרב יוסף זכריה שטרן (מכונה הרב הזוכר והגאון מווילנא השאוולאי, ה'תקצ"א – י"א בתשרי ה'תרס"ד, 1831 – 1904) רב בשאוולי שבליטא ומחבר פורה. מחשובי הרבנים והפובליציסטים הדתיים בתקופתו.

כתיבת ספרי תורה, תפילין ומזוזות

כתיבת ספרי תורה, תפילין ומזוזות (מוכרים בראשי התיבות: סְתָ"ם) כרוכה בטכניקות מיוחדות של כתיבה כפי הנדרש על פי ההלכה היהודית, המפרטת את סוג הדיו, הקלף, את צורת הכתב (כתב סת"ם) ופרטים נוספים.

מרים מארקל-מוזסזון

מרים מארקֶל-מוזסזון (בכתיב יידי: מארקעל-מאזעסזאהן; Miriam Markel-Mosessohn‏; 1841, וילקובישק, ליטא - 1920, גרייבו, פולין) הייתה סופרת, מתרגמת ועיתונאית יהודיה ילידת רוסיה. מוזסזון תרגמה וכתבה בשפה העברית, ונחשבת לאחת הסופרות העבריות הראשונות ולראשונה שפרסמה פרוזה עברית.

סמיכות

סמיכות היא צירוף של שני שמות עצם שיש ביניהם קשר הדוק. השם הראשון בצירוף נקרא נִסְמָךְ והשני נקרא סוֹמֵךְ. מבחינה תחבירית, הנסמך מתפקד כ"גרעין" והסומך מתפקד כלוואי. מבדילים בין סמיכות רגילה ("סמיכות דבוקה" או "חבורה") שבה אין חציצה בין השמות או שהם מופרדים רק על ידי ה' הידיעה, לבין סמיכות מפורקת ("סמיכות פרודה") שבה מילת היחס "של" מפרידה בין שני השמות. סמיכות היא אחת הדרכים לתאר שם עצם ולאפיינו מבחינות שונות.

עינת ויצמן

עינת ויצמן דיאמונד (נולדה ב-29 באוגוסט 1973) היא שחקנית, במאית, עיתונאית ופעילת שמאל רדיקלי ישראלית.

פרץ סמולנסקין

פרץ בן משה סְמוֹלֶנְסְקִין (בכתיב יידי: סמאָלענסקין; ברוסית: Перец Моисеевич Смоленскин;‏ 1842, האימפריה הרוסית – 1 בפברואר 1885, מראן, טירול, אוסטריה) היה סופר עברי ופובליציסט, מאנשי תנועת ההשכלה היהודית ובהמשך מראשי תנועת "חיבת ציון". לפי תפיסתו המוקדמת, עם ישראל הוא עם ייחודי - המאחד אותו הוא תרבותו, ההיסטוריה שלו ושפת התנ"ך, ולא בהכרח ארצו. על עם ישראל להחיות את השפה העברית ולדבר בה, שכן רק אז ישמור העם על זכותו להיקרא בשם "ישראל". סמולנסקין חרג ממסגרת הדת הסטנדרטית עד אז, ושם דגש על הלאומיות.

קוצו של יוד (שיר)

קוֹצוֹ שֶׁל יוּד היא פואמה עברית רחבת-יריעה של יהודה ליב גורדון (יל"ג), שהתפרסמה בהמשכים בכתב העת "השחר" שבעריכת פרץ סמולנסקין בשנת תרל"ו (1876), ואחר-כך שוכללה על ידי המשורר וקיבלה את צורתה הסופית בחודש אב תרל"ח (1878).

שמה של הפואמה נגזר מהמסופר בעלילה, על רב שפסל גט, אותו השיגה אישה עגונה מבעלה, עקב האות י' שחסרה הייתה בשם הבעל. בספרות העברית ידועה הפואמה כאחת המחאות הפואטיות החריפות כנגד השלטון הרבני על הקהילה וקיפוח זכויותיהן של נשים.

שגיאת כתיב

שגיאת כתיב היא שימוש ברצף סימנים של כתב שנועד לייצג מילה או צירוף לשוני, השונה באיותו מהכתיב התקני בשפה, ולכן מהווה שגיאה. חלק משגיאות הכתיב מקורן בשוני בין צליל המילה ובין האופן שבו היא נכתבת. זה המצב במקרים שהכתיב של אותיות או של צירופים שונה בעוד הצליל שלהם זהה, כאשר יש הכפלה או השתקה של אותיות, או כאשר רצף התווים זהה למילה מוכרת או מקובלת אך משילובו במשפט ברור כי הכותב כיוון למילה שונה. יש להבחין בין שגיאות כתיב לשגיאות תחביריות, שבהן המילים מאויתות נכון, אך בחירתן, סידורן במשפט או הטייתן שגויים.

שגיאות כתיב עלולות לנבוע ממספר גורמים, כגון פירוש שגוי של צליל המילה, בלבול בין מילים שונות שצלילן זהה, קושי בכתיבת מילים ארוכות ומורכבות, קשיי תעתיק, וציפיות תלויות שפה (במיוחד אצל אנשים שלמדו לכתוב בשפה מסוימת בגיל מאוחר). הכתיב הנכון של מילים וכללי הכתיב הנכון נלמדים בדרך כלל בכיתות היסוד, וריבוי שגיאות כתיב לא-מכוונות אצל אדם בוגר שאינו סובל מליקוי ספציפי בכתיבה נחשב בדרך כלל כעדות להשכלה חסרה או לקויה.

במקרים מסוימים עשויה שגיאת כתיב לגרום גם לשינוי במשמעותה של מילה. כך, למשל, השם הפרטי "שבתי" נחשב ביהדות לשם חיובי (והוא אף מופיע בתנ"ך), בעוד השם "שבתאי" נחשב למזוהה עם האל הרומי סטורן ולשם של רוח רעה.

תג (גופן)

בתחום הקליגרפיה, תג או סֶרִיף הוא פרט משיכת קו האות בגופן. התגים נראים כתוספת צורנית בלתי חיונית לקריאת האות בתחילתו או סופו של קו המרכיב את האות. סגנון כתב ללא סריף, המקובל בעיקר בדפוס המודרני, נקרא סן-סריף (sans serif – בצרפתית "ללא סריף").

מקורו של התג הוא בטכניקות כתיבה קליגרפיות בעט או משיכת מכחול, אשר בעזרת תגים משיגות דיוק רב יותר ומראה אסתטי יותר של האות. בשימוש בעט נובע קליגרפי לדוגמה, אם העט נמשך לאורך קו, נעצר ואז מורם, עלול להישאר כתם דיו קטן בסוף הקו. משיכת הקו הקלה בסוף הקו, היוצרת את התג, מונעת את הכתם ויוצרת סיומת יפה לאות. השימוש בתגים בקליגרפיה אופייני במיוחד בשימוש בראש עט קווי.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.