קוץ

קוץ הוא הכינוי הרווח לקבוצה פוליפילטית של בעלי פרחים המאופיינת בעלים עם קצוות חדים בשוליהם, לרוב במשפחת הצמחים המורכבים.

אחד מסוגי הקוצים, הנקרא באנגלית Thistle ("דרדר"), ובעיקר המין Onopordum acanthium ("דרדר הכותנה" או "חוחן הבלאנש"), הוא הפרח הלאומי של סקוטלנד, והוא מאפיין ניכר בסמלים ולוגואים סקוטיים רבים.

Thorn2
קקטוס קוצני

סוגים

בדרך כלל משפחת המורכבים מתקשרת עם המילה קוץ בשל שמותיהם הדומים לרוב. צמחים ידועים הם:

  • לפה (Arctium – Burdock)
  • קרדה (Carduus – Thistle)
  • קיצנית (Carlina - Carline thistle)
  • דרדר (Centaurea – Star thistle)
  • קוצן (צמח) (Cirsium – Thistle)
  • קרצף מבורך (Cnicus – Blessed thistle)
  • ארטישוק (Cynara – Artichokes, Cardoon thistle)
  • קיפודן מצוי (Echinops – Globethistle)
  • ברקן סורי (Notobasis – Syrian thistle)
  • חוחן (Onopordum – Cotton thistle - Scotch thistle)
  • חוח (Scolymus – Golden thistle - oyster thistle)
  • גדילן מצוי (Silybum – Milk thistle)

צמחים במשפחות אחרות מהמורכבים אשר לעיתים קרויים "קוצים":

הקוץ במקרא

במקרא נזכרו כעשרים מיני צמחים קוצניים וצמחי בר, אלא שמספרם אינו מוחלט מפני שאין ביטחון לגבי כמה מהם אם הם שמות צמחים, כמו 'אזרח', 'פרחח', 'סרבים', ו'עקרבים'.

צמחים קוצניים ועשבים רעים ממינים שונים נכללו בשם 'קוצים'. אחדים מהם הם שמות כלליים: 'קוץ', 'חוח', 'צנינים' ו'ברקנים', וחלק מהם כנראה שימשו כשמות קיבוציים וגם כשמות ספציפיים. העובדה שישנם כל כך הרבה שמות של קוצים קשורה לתופעת שמות הצמחים הנרדפים שהיו נהוגים בארץ ישראל בתקופת המקרא. נראה שצמחים מסוימים נקראו בכמה שמות באזורים ובתקופות שונות. יש צמחים שנזכרו רק בספר אחד, דוגמת 'ברקנים' (שופטים), 'סלון' (יחזקאל), 'סרפד', 'נעצוץ', 'נהלולים', ו'שמיר ושית'– הנזכרים רק בספר ישעיהו. קיימת האפשרות שחלק ממיני צמחים אלה נזכרו בשאר ספרי המקרא בשמות אחרים. ניתן להניח שגם צמדי שמות הקוצים מעידים פעמים רבות על שמות נרדפים או קיבוציים, כגון: 'קוץ ודרדר' (בראשית והושע), "סלון ממאיר וקוץ מכאב" (יחזקאל כח כד), 'קמוש וחוח' (ישעיהו והושע), ו'שמיר ושית' (רק בישעיהו).

יש להעיר ששמות מיני הקוצים הידועים היום בשפה העברית המודרנית הם ברובם חסרי ביסוס[1].

בגלל המבנה הצפוף של מיני הקוצים והיובש שלהם בעונת הקיץ, הקוץ היה ידוע כגורם לשריפות: כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה[2], תֵּצֵא אֵשׁ מִן הָאָטָד וְתֹאכַל אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן[3][4].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ זהר עמר, צמחי המקרא, ירושלים תשע"ב, עמ' 47
  2. ^ שמות כב ה
  3. ^ שופטים ט טו
  4. ^ הלוך הלכו העצים... , יהודה אליצור
אגן

האגן (TA:Os coxae) הוא מבנה גַרמי הממוקם בבסיס עמוד השדרה. תוצר של שלוש עצמות שהתאחו בבוגרים, האגן מחבר בין עמוד השדרה לגפיים התחתונות בחיבורו לעצם העצה דרך מפרק העצה והכסל מצד אחד ודרך מבנה באגן המכונה "מַרְחֶשֶׁת", שהיא ה"מכתש" של המפרק הכדורי של הירך בצד הגפיים.

אל-מסתכפי באללה השני

אל-מסתכפי באללה השני, אבו אל-רביע סלימאן בן אל-חאכם באמר אללה (בערבית: المستكفي بالله الثاني, ابو الربيع سليمان بن الحاكم بامر الله), היה הח'ליף העבאסי הסמלי שמשל בקהיר בחסות הממלוכים בין 1302 ו-1340.

בשנת 1309 העניק אל-מסתכפי לסולטאן הממלוכי רכן אל-דין ג'שנכיר את הכינוי "אל-מֻטַ'פַר" ("המנצח") ומסר לו בגדי הדר שחורים ומצנפת מעוגלת. מעתה והלאה, מנהג זה השתרש והתפשט ברחבי שטחי הממלוכים בלבנט.

בשנת 1310 עלה לשלטון בפעם השלישית מחמד אל-נאצר בן קלאון ואל-מסתכפי נלווה אליו במסעותיו הצבאיים כנגד המונגולים בסוריה.

בשנת 1338 הסתכסך אל-מסתכפי עם הסולטאן, נאסר במצודה ונמנע ממנו לקבל מבקרים. כעבור שנה, שוחרר ושולח יחד עם כמאה מבני ביתו לגלות בעיר קוץ.

במהלך תקופת שלטונו התרחשה רעידת אדמה חזקה שהחריבה חלקים ניכרים מסוריה ומצרים.

לפי אבן חג'ר אל-עסקלאני (1372-1448), היה נוהג לשחק פולו עם הסולטאן.

אתלטיקה באולימפיאדת מלבורן (1956)

אולימפיאדת מלבורן (1956) נערכה במלבורן, אוסטרליה. תחרויות האתלטיקה נערכו בין ה-23 בנובמבר לבין ה-1 בדצמבר 1956. נערכו 33 תחרויות באתלטיקה במשחקים אלו (9 לנשים ו-24 לגברים), בהשתתפות 720 משתתפים (147 נשים ו-573 גברים) מ-59 מדינות.

בעלי קוץ

בעלי קוץ (שם מדעי: Squalomorphii) היא על-סדרה של דמויי כריש במחלקת דגי הסחוס של יצורים ימיים. בתוך על-סדרה זו 4 סדרות: מגרנאים, קוצנאים, מלאך ימיים ושש זימאים ובהם 11 משפחות קיימות.

בני על-סדרה זו פרימיטיביים יותר מבני על-סדרת כרישים גלניים (Galeomorphii) והם פחות מותאמים לשחייה באוקיינוס הפתוח ומצויים בקרבה לקרקעית הים, וכן בעלי ממדים קטנים יותר וכוללים את הקטנים שבכרישים. הם בעלי עוקצים בסנפיריהם, חסרי סנפיר גב עליון, עיניהם חסרות קרום וסנפיריהם יותר מגודלים ושטוחים, מזכירים מעט את הבטאים.

גדילן קוץ-רגל

גדילן קוץ-רגל (באנגלית: Tasslehoff Burrfoot) (נולד ב-313 אחה"ח - נפטר ב-383 אחה"ח) הוא דמות בדיונית מסדרת ספרי הפנטזיה "רומח הדרקון"' אותה כתבו טרייסי היקמן ומרגרט וייס. הוא מכונה לעיתים קרובות בקיצור "גדיל" (Tas).

גדילן הוא חברו הטוב ביותר של חלמיש כור-אש ועל אף שחלמיש תמיד מתרתח על גדילן, "בעל מוח של ידית של דלת", ברור שבסופו של דבר זוהי אמירה של חיבה מתוך חברות. לאחר מותו גדילן הצטרף אל חלמיש, ושניהם יושבים יחד ליד הנפחיה של ריאורקס.

גדעון קוץ

גדעון קוץ (נולד ב-12 ביולי 1948) הוא עיתונאי ישראלי והיסטוריון של התקשורת. נודע זה שנים ככתב ושליח מיוחד לענייני חוץ בקול ישראל ובאמצעי תקשורת מודפסים ואלקטרונים אחרים. פרופסור מן המניין לתקשורת ותרבות באוניברסיטת פריז 8.

דגי סחוס

דגי סחוס (שם מדעי: Chondrichthyes) היא מחלקה של מיתרניים ימיים בעלי גוף העשוי מסחוס. במחלקה זו ישנן שתי קבוצות גדולות:

תת-מחלקת מחוייצי זימים (Elasmobranchii)

תת-מחלקת כסויי זימים (Holocephali)שלדם של דגי הסחוס עשוי סחוס. עורם עבה ועליו מצויים קשקשים קשיחים. סנפיריהם מוצקים וחסרי גמישות ומספרם אינו זוגי. נחיריהם מצויים בקדמת הראש ופיהם בדרך כלל בתחתיתו. לזימים אין מכסים; המים חודרים לזימים דרך שני נקבים בצד העליון של הראש. הם חסרי שלפוחית אוויר ולכן בתוך המים הם חייבים להיות בתנועה או לרבוץ על הקרקעית (רוב דגי הסחוס הם דגים המצויים סמוך לקרקע).

רוב דגי הסחוס טורפים. חוש הריח שלהם מפותח מאוד. ראייתם מכוונת למרחק, כך שבעזרתה הם מסוגלים לזהות טורף מרחוק. אצל רובם ההפריה פנימית והם משריצים ולדות חיים.

הגדולים שבדגים שייכים למחלקה זאת. כריש לווייתני שמגיע לאורך של יותר מ-12 מטר ומשקל של 20 טון הוא הדג הגדול ביותר כיום. הדג הטורף הגדול ביותר שחי אי-פעם הוא המגלודון (אורך של כ-15 מטר ומשקל של 47 טון), שקרובו הקטן ממנו - עמלץ לבן - הוא הדג הטורף הגדול ביותר כיום לצד המסורניים.

דמויי כריש

דמויי כריש (שם מדעי: Selachimorpha) היא אולטרה-סדרה בתוך מחלקת דגי הסחוס (סחוסיים) של מינים שונים החיים בימים ובאוקיינוסים והם מהטורפים הבולטים בהם.

בשימוש היומיומי המונחים כריש וכרישים מציינים מינים של על-סדרה זו (למרות שיש סוג טקסונומי ספציפי הנקרא כריש ומשפחה הנקראת כרישיים). בין מיני הקבוצה ידועים ביותר המינים: כריש לווייתני - הדג החי הגדול ביותר, עמלץ לבן - הדג הטורף הגדול בעולם, עמלץ כחול, פטישן כד-חרטום, כריש טיגריסי, כריש כחול וכריש שורי.

הקבוצה מחולקת ל-2 על-סדרות גדולות: כרישים גלניים ובעלי קוץ.

הלבנון

"הַלְּבָנוֹן" היה העיתון העברי הראשון בארץ ישראל. יצא לאור בהפסקות, ובתדירות שונה, בשנים 1863–1886 (20 כרכים שנתיים), בירושלים, בפריז, במיינץ ובלונדון. עורכו הראשי במשך כל השנים היה יחיאל ברי"ל.

המגיד

"המגיד" היה השבועון הראשון בתולדות העיתונות העברית. הוא יצא לאור בין השנים 1856–1903, תחילה בעיר ליק שבפרוסיה המזרחית, ואחר כך בברלין, בקרקוב ובווינה.

בין השנים 1856–1880 נערך "המגיד" על ידי אליעזר ליפמן זילברמן ודוד גורדון, בין 1880 לשנת 1886 על ידי דוד ודב גורדון, ובין 1890-1886 בידי דב גורדון בלבד. בשנת 1890 העביר יעקב שמואל פוקס (פוכס) את העיתון מברלין לקרקוב והיה לעורכו, עד שבשנת 1896 מינה לעורך את שמואל מנחם לאזר שערך את העיתון עד ל-1903, עת פוקס הסתבך, נאלץ לעזוב את קרקוב ולסגור את העיתון.הגיליון הראשון של "המגיד" יצא לאור ביוני 1856, לפני חג השבועות, בעיר ליק שבפרוסיה המזרחית (Lyck; כיום אֶלְק (Ełk) בצפון-מזרח פולין). המילה "עיתון" טרם נוצרה (אליעזר בן יהודה יצר אותה ב-1891), ולכן תואר "המגיד" כ"מכתב קורות הימים". בעמודו הראשון התנוססה ההבטחה:

בגיליון הראשון הפציר העורך במתנדבים לשלוח ידיעות לעיתון: "השמרו בנפשותיכם לבלי לכתוב אלי דבר אף לא חצי דבר מפי השמועה".

דוד גורדון, עורכו השני של המגיד ומתומכי "חיבת ציון", הפך את העיתון לאחת הבמות החשובות של תנועת ההשכלה היהודית במזרח אירופה, ושל התיישבות בארץ ישראל. לאחר מותו של דוד גורדון בשנת 1886 ירדה קרנו של העיתון.

המליץ

המליץ היה כתב עת עברי שיצא לאור ברוסיה בין השנים 1860–1904, תחילה במתכונת של שבועון, ומ-1886 כעיתון יומי. העיתון נכתב בשנתו הראשונה בעברית ובגרמנית באותיות עבריות.

הצפירה

"הצפירה" (מ-צפרא - בוקר) היה אחד העיתונים העבריים החשובים והפופולריים שיצאו לאור בתחום המושב, ונקרא בעולם היהודי כולו, החל מהמחצית השנייה של המאה ה-19 ועד תחילת המאה ה-20. מצד אחד סיפק העיתון במה רצינית ליוצרים ואנשי הרוח החשובים של הציבוריות היהודית, ומצד שני היווה העיתון גורם חשוב של השפעה על התווית דעת הקהל בציבוריות היהודית.

ולדימיר קוץ

ולדימיר פטרוביץ' קוץ (ברוסית: Владимир Петрович Куц; ‏7 בפברואר 1927 - 16 באוגוסט 1975) היה אתלט סובייטי. היה אלוף אולימפי, בעל 2 מדליות זהב אוליפיות, אלוף אירופה ושיאן עולם בריצת 5000 מטר וריצת 10000 מטר.

טבלה

טבלה היא אוסף של נתונים טקסטואליים או מספריים, המוצגים בצורה מסודרת בחלוקה לטורים ושורות, כאשר כל טור ושורה נושאים כותרת המגדירה את תוכנם. בטבלה מוצלבים הטורים והשורות ליצירת תאים בהם נרשמים הערכים השונים, נתון אחד בכל תא. נתונים בטבלה מכונים ערכי הטבלה. לכלל הטבלה ניתנת כותרת ראשית.

מטרת הטבלה היא סידור מידע באופן תמציתי וקל לתפישה. היא מגדירה במדויק קשרים בין הערכים השונים. טבלה רגילה מסוגלת לקשר מספר רב של הבחנות (דרכים על פיהן מבוצע המיון) זו לזו, ולתאר בכך את התייחסותן ההדדית.

טרילוביטים

טרילוביטים (שם מדעי: Trilobita) היו מחלקה של פרוקי-רגליים ימיים שהתקיימו בעידן הפלאוזואיקון בלבד, לפני כ-526 עד 250 מיליוני שנים. מחלקה זו שגשגה בקמבריון ובאורדוביק והלכה והצטמצמה במספר מיניה עד שנעלמה בסוף הפלאוזואיקון.

קבוצת הטרילוביטים היא אחת הקבוצות הנכחדות הידועות ביותר לצד הדינוזאורים. ממצאי מאובנים של טרילוביטים מתקופת הקמבריון התחתון, מעידים על המגוון הגדול של טרילוביטים שהתקיימו ועל תפוצתם הגאוגרפית הרחבה. בגלל המגוון הרחב שלהם והשלד החיצוני הנשמר היטב כמאובן, הותירו אחריהם הטרילוביטים מאובנים רבים של כ-17,000 מינים שונים הידועים למדע אשר התקיימו לאורך הפלאוזואיקון. למאובני הטרילוביטים חשיבות רבה למחקר בתחומי הביוסטרטיגרפיה, הפלאונטולוגיה וטקטוניקת הלוחות. בין היתר סייעו ממצאי הטרילוביטים בהערכת קצב היווצרות המינים (ספציאציה) בתקופה הידועה כפיצוץ קמבריוני, וזאת מאחר שהטרילוביטים היא הקבוצה המגוונת ביותר של בעלי חיים הידועים ממאובנים מתקופת תחילת הקמבריון, וקל לזהותם הודות למורפולוגיה המורכבת שלהם שנשמרה היטב במאובנים.

הטרילוביטים השונים חיו באופן שונה: חלקם חיו בקרקעית הים ומילאו תפקיד אקולוגי של טורפים, אוכלי נבלות או ניזונו ממזון שסיננו במים, אחרים שחו וניזונו מפלנקטון ואילו אחרים פיתחו כנראה קשרים סימביוטיים עם חיידקי גופרית, שמהם הפיקו מזון. הגדול שבהם היה האיסוטלוס שהגיע לאורך 700 מ"מ.

גופם של הטרילוביטים היה מחולק לשלושה חלקי גוף, ראש, חזה-בטן, וזנב ולשלוש אונות אורך. לכל פרק של חזה-בטן היה מחובר זוג רגליים אשר בעזרתן הלך, שחה והתחפר. בראשם היו קבועות זוג עיניים ולחיים שבקצותיהן היה קוץ שפנה לאחור. הם חיו על קרקע ים חולית או בוצית במים רדודים, ואורך גופם היה בין 2–60 ס"מ. רבים מהם יכלו להתכדר לשם התגוננות כמו הטחביות.

עצם השכם

עצם השכם (TA: Scapula) המהווה חלק מחגורת הכתף, היא העצם המחברת בין עצם הזרוע לעצם הבריח. עצם השכם היא עצם שטוחה ודקה (בחלקה היא אף שקופה לאור), בעלת מבנה משולש. היא ממוקמת בחלקו האחורי העליון של כלוב הצלעות כך שהיא מכסה חלק מצלעות שתיים עד שבע.

לעצם השכם יכולת תנועה מורכבת ונרחבת על פני כלוב הצלעות. יכולת תנועה זו היא פועל יוצא מחיבורה מכל צדדיה למערכת שרירי חגורת הכתף ומחיבורה הקשיח היחיד לשלד, דרך עצם הבריח.

קל לזהות את עצם השכם במבט אחורי על גב. בזמן הרמת הזרוע והורדתה בולטים במיוחד קוץ עצם השכם, הגבול השדרתי והזווית התחתונה של העצם. במישוש חלקה העליון של הכתף מורגשת הבליטה הגרמית הנקראת שיא הכתף.

קוץ (זואוטומיה)

באנטומיה של בעלי חיים (זואוטומיה), קוץ הוא כינוי לאיבר מחודד דמוי מחט הבולט החוצה, לרוב למטרות הגנה או למניעת נפילה. השם "קוץ" ניתן לו על שום דמיונו לקוצים של צמחים קוצניים כדוגמת דרדרים.

קוצים יכולים להיות בליטות עצם, כבליטה מחודדת של אוסטאודרם - עצם הגדלה מעל העור ומכסה אותו, ואז קוץ מסוג זה נקרא לרוב "דוקרן". קוצים יכולים להיות גם גידולים עוריים כמו שיער קשיח מצופה בקרטין כמו הקוצים של הקיפוד והדורבן. קווצי עור הם מערכה של בעלי חיים ימיים שעורם גירני ובעל קוצים גירניים. מספר מיני דגים מכוסים אף הם בקוצים. אצל חלק מהמינים הקוץ מכיל ארס שמוזרק לגוף התוקף ברגע שהוא נדקר על ידי הקוץ.

ריצת 5000 מטר

ריצת 5000 מטר היא אחת מריצות המסלול הארוכות בהן מתחרים ספורטאים במשחקים האולימפיים ובאליפויות העולם באתלטיקה. בתחרות זאת מתחרים ביניהם המשתתפים, מי ייחצה ראשון את קו הסיום של מסלול באורך 5,000 מטר. מאחר שאורך מסלול באצטדיון אולימפי הוא בן 400 מטרים, מקיפים אותו הרצים 12 פעמים וחצי.

שיזף מצוי

שיזף מצוי (שם מדעי: Ziziphus spina-christi) הוא מין בסוג שיזף ממשפחת האשחריים. השיזף המצוי הוא עץ קוצני, גובהו 3–5 מטר, אך לעיתים נדירות מגיע גובהו עד ל-10 מטרים. העץ ירוק עד, אך במקומות קרים הוא עשוי להשיר את עליו בחורף.

באביב מצמיח העץ ענפים חדשים. ענפיו עקומים, בכל מפרק בענף צומח עלה ביצתי משונן קלות, בעל שלושה עורקים. בבסיס העלה ישנם שני קוצים, המהווים גלגול של עלי הלוואי, קוץ אחד ישר והשני כפוף. הפריחה באוגוסט - אפריל, הפרחים צומחים בקבוצות בחפי העלים. הפרחים צהבהבים, קוטרם כ-5 מ"מ, ובהם חמישה אבקנים. הפרחים צופניים, ומואבקים על ידי דבורים צרעות ומינים נוספים. דבש השיזף זהוב בהיר עשיר בנוגדי חימצון ונוטה שלא להתגבש, נדיר ומבוקש מאד. ידוע גם בשם "דבש סידר". הפרי הוא בית גלעין כדורי, קוטרו כ-1.5 ס"מ, והוא מבשיל כחודש אחר תום הפריחה. צבעו בעת ההבשלה, צהוב כתום, וטעמו מתוק.

העץ גדל היטב בקרקעות חרסיתיות, בדרך כלל נמוך מ-400 מטר מעל פני הים. נפוץ באקלים סודני, ולעיתים באזורים קרובים. בארץ נפוץ בעיקר בבקעת הירדן, בערבה ובמישור החוף.

העץ עמיד מאוד, ומסוגל לצמוח גם בקרקעות מעובדות ומרוססות בקוטלי עשבים. במקומות מסוימים צמחו עצי שיזף גדולים שקודשו על ידי ערבים, מעמד שהגן עליהם מכריתה ושריפה. במקומות אלה מגיעים העצים לעיתים לגובה של מעל 10 מטרים, והיקף גזעם ל-4 מטרים ויותר. שיזף ידוע כזה, הוא השיזף של חצבה. חורשה ידועה של עצי שיזף מצוי נמצאת בעין חוקוק שבגליל העליון המזרחי.

מקור שמו המדעי, "קוצי המשיח", הוא במסורת האומרת כי מעץ זה הוכן כתר הקוצים לראשו של ישו בעת שנצלב.

הסוג שיזף נקרא בערבית סדריה וגם דום, ומכאן כינויו העברי של העץ - עץ הדומים.

נחל דוד שבשמורת עין גדי נקרא בערבית גם 'ואדי סידר' ובשמו מנציח את עץ השיזף.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.