קופי אנאן

קוֹפִי אַטָה אַנָאןאנגלית: Kofi Atta Annan; ‏8 באפריל 193818 באוגוסט 2018) היה דיפלומט ומדינאי גאנאי, שכיהן כמזכיר הכללי של האומות המאוחדות מ-1 בינואר 1997 עד 31 בדצמבר 2006. חתן פרס נובל לשלום לשנת 2001.

קופי אנאן
Kofi Atta Annan
קופי אנאן בשנת 2003
קופי אנאן בשנת 2003
מדינה גאנה
מזכ"ל האו"ם ה־7
1 בינואר 199731 בדצמבר 2006
(10 שנים)
אירועים בתקופתו
פרסים והוקרה

ביוגרפיה

נעוריו ותחילת דרכו

אנאן, בנם של הנרי רג'ינלד וויקטוריה אנאן, נולד ב-8 באפריל 1938 בעיר קומאסי בגאנה. לפי המסורת בגאנה, פירוש שמו הפרטי הוא "נולד ביום שישי", ומשמעות השם השני, "אטַה", היא "תאום", והוא ניתן לו בהיותו אחד משני תאומים. השם אנאן הוא גם שם פרטי הניתן לילד הרביעי במשפחה, אך במקרה של משפחת אנאן נעשה בדורות קודמים לשם משפחה. משפחתו הייתה שייכת לאליטה הגנאית - שני סביו ודודו היו מנהיגי שבטים, והוא משתייך לקבוצות האתניות אסאנטה ופנטה.

אנאן נישא לננה מריה אנאן (לגרגרן), עורכת דין ואמנית משוודיה, אחייניתו של חסיד אומות העולם ראול ולנברג. היו לו שני ילדים מנישואיו הקודמים לטיטי אלקיג'ה, ממנה התגרש בשנות השבעים.

לימודים אקדמאיים

בין השנים 19541957 למד אנאן בפנימייה המתודיסטית היוקרתית מפאנטסיפים (Mfantsipim) בקייפ קוסט, מחוזה הראשי של גאנה. ב־1957, כשסיים את לימודיו, הייתה גאנה לקולוניה הבריטית הראשונה דרומית לסהרה שזכתה לעצמאות. ב־1958 החל אנאן את לימודיו לתואר בכלכלה באוניברסיטה למדע וטכנולוגיה של קומאסי. הוא זכה למלגה מטעם קרן פורד, והשלים את לימודיו במק'אלסטר קולג' במינסוטה, ארצות הברית. בשנים 19611962 למד אנאן במכון ללימודים בינלאומיים מתקדמים (Institut universitaire des hautes études internationales) בז'נבה, שווייץ, וב־1972 השלים את לימודיו לתואר שני בניהול בבית הספר לניהול של MIT. הוא דבר שפות רבות באופן שוטף, ביניהן אנגלית, צרפתית, אקאן , כמה שפות קרו וניבים אפריקאיים שונים.

קריירה

הקריירה באו"ם

אנאן החל לעבוד עבור ארגון הבריאות העולמי (WHO) ב-1962. בין השנים 19741976 היה ראש מנהל התיירות בגאנה. לאחר מכן, שימש אנאן כתת-המזכיר הכללי של האו"ם בשלוש משרות בזו אחר זו: ניהול משאבי אנוש ומתאם אבטחה (1987-1990), ניהול תקציבי (1990-1992) ופעולות לשמירה על השלום (1993-1994). באוקטובר 1995 נתמנה אנאן לשליח האו"ם ליוגוסלביה.

בספרו של מפקד כוחות האו"ם ברואנדה רומאו דלאיר (Shake Hands with the Devil: The Failure of Humanity in Rwanda) מותח דלאיר ביקורת קשה על התנהלותו של אנאן במהלך רצח העם ברואנדה ב־1994, שעה שהיה תת-המזכ"ל לשמירה על השלום. לטענת דלאיר נקט אנאן מדיניות פאסיבית מדי ומנע מכוחות האו"ם להתערב במשבר, התערבות שיכולה הייתה לצמצם את היקף הטבח.

כמזכ"ל האו"ם

ב־13 בדצמבר 1996 נבחר אנאן בידי מועצת הביטחון לתפקיד המזכיר הכללי ומינויו אושר ארבעה ימים לאחר מכן בידי העצרת הכללית. הוא החל את הקדנציה הראשונה שלו ב־1 בינואר 1997, בהחליפו את המצרי בוטרוס בוטרוס ראלי, והיה למזכ"ל הראשון מבין אזרחי אפריקה שמדרום לסהרה.

ב־10 בדצמבר 2001 זכה אנאן בפרס נובל לשלום - מחצית הפרס הוענקה לו אישית, ומחציתו האחרת לארגון האומות המאוחדות כולו.

ב־1 בינואר 2002 חודשה כהונתו של אנאן והחלה הקדנציה השנייה שלו בתפקיד המזכיר הכללי. מהלך זה קבע תקדים בתולדות האו"ם, מכיוון שעל פי המדיניות הלא רשמית, עובר התפקיד בין יבשות מדי שתי קדנציות. זו הייתה הקדנציה השלישית ברציפות של תושב אפריקה.

בראשית שנת 2004 חשף ה"ניו יורק סאן" כי קוג'ו אנאן, בנו של מזכ"ל האו"ם, מעורב בשערוריית "נפט עבור מזון" בעיראק.[1] על פי החשד, הוא קיבל במשך תשע שנים כספים מהחברה השווייצרית "קוטקנה" (Cotecna) שהייתה אחראית לפיקוח על התוכנית. על פי ההאשמות, קוטקנה נבחרה אף על פי שלא הגישה את ההצעה הטובה ביותר והמשתלמת ביותר עבור האו"ם. אנאן עצמו זוכה מהחשד כי התערב אישית על מנת להבטיח שחברה שבה מועסק בנו תזכה במכרז. עם זאת, החוקרים מצאו פגם בכך שלא הכריז על ניגוד אינטרסים, כנדרש.

ב־13 במרץ 2005 ביקר אנאן בישראל לרגל חנוכת המוזיאון החדש ביד ושם.

ב-14 בדצמבר 2006 סיים אנאן את תפקידו כמזכ"ל האו"ם, ובמקומו התמנה באן קי מון הדרום-קוריאני. פעולתו הבולטת של אנאן לאחר סיום תפקידו הייתה התיווך בין נשיא קניה מוואי קיבאקי ויריבו הפוליטי ראילה אודינגה, במשבר שהתעורר בתחילת 2008 עקב מחלוקת על תוצאות הבחירות לנשיאות. בתיווכו של אנאן הושג הסכם להקמת ממשלת אחדות במדינה.

הביקורת על ישראל

חוגים בישראל מתחו ביקורת על תפקודו של אנאן בסכסוך הישראלי-פלסטיני.[2] מרב הביקורות טוענות לחד-צדדיות ונקיטת עמדה פרו-פלסטינית מצדו ללא גינוי מספק של הטרור.

בזמן מבצע חומת מגן גינה אנאן את ישראל על הטבח לכאורה שבוצע בג'נין. לאחר שוועדת חקירה של האו“ם ניקתה את ישראל מאשמת הטבח, התנצל אנאן על השימוש במושג "טבח".[דרוש מקור]

ביוני 2006 נפגעה משפחת ראליה מפיצוץ על חוף ימה של עזה. צה"ל פתח בחקירה, וזו העלתה כי הפיצוץ נגרם כתוצאה ממוקש או מטען שהוטמן בחוף קודם לכן. קופי אנאן הטיל ספק בממצאי התחקיר הישראלי וטען כי "הטענה הישראלית נשמעת לי מוזרה". בתום פגישה עם שגריר ישראל באו"ם, דני גילרמן, חזר בו מזכ"ל האו"ם מהדברים שאמר וטען שהגיב לספקולציה עיתונאית.[3]

ב-14 ביולי 2006, בזמן מלחמת לבנון השנייה, נהרגו ארבעה משקיפים של האו"ם במוצב אל-חיאם. המשקיפים נהרגו מתקיפת חיל האוויר, שכוונה לעמדת חזבאללה השוכנת כ-180 מ' מהמוצב אך פגעה בשוגג במוצב עצמו. אנאן טען כי "זו נראית כהתקפה מכוונת", ובתגובה לדבריו אמר ראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט כי "האשמת אנאן לא תעלה על הדעת".[4]

כאשר יאסר ערפאת מת, אנאן ספד לו ואמר כי אישיותו תחסר לעולם ופקד על כל מוסדות האומות המאוחדות לציין יום אבל על מותו.[5]

אחרי הכהונה באו"ם

ב-2011 עמד יחד עם מנהיג השין פיין ג'רי אדמס בראש ועידת שלום בארץ הבאסקים שהובילה להודעה של המחתרת הבאסקית אט"א על הפסקת פעולות הטרור שלה.[6] ב-2012 מונה לשליח הקהילה הבינלאומית לסוריה, בעקבות טבח האזרחים במהלך ההתקוממות במדינה. ב-2 באוגוסט 2012 התפטר מתפקידו.[7]

קופי אנאן נפטר ב-18 באוגוסט 2018, עקב דום לב בשנתו.[8]

קישורים חיצוניים

ביוגרפיות וראיונות

נאומים וציטוטים

כתבות

הערות שוליים

  1. ^ יצחק בן חורין, וושינגטון ואיי.פי, דו"ח: אנאן לא היה מעורב בשחיתות אך איפשר אותה, באתר ynet, 29 במרץ 2005
  2. ^ The UN Watch
  3. ^ יצחק בן-חורין, וושינגטון, אנאן חזר בו מדבריו בעקבות האירוע בחוף עזה, באתר ynet, 15 ביוני 2006
  4. ^ ניר חסון, שלמה שמיר, יובל אזולאי, אלוף בן, יואב שטרן, מזכ"ל האו"ם: תקיפת צה"ל נראית מכוונת; אולמרט: האשמת אנאן לא תעלה על הדעת, באתר הארץ, 27 ביולי 2006
  5. ^ Annan's Bow at Arafat's Grave Sparks Outrage in City, The New York Sun, 2005
  6. ^ המחתרת הבאסקית: מפסיקים הפעילות החמושה, באתר ynet, 21 באוקטובר 2011
  7. ^ דניאל סיריוטי ויוני הרש, משימה בלתי אפשרית, ישראל היום, 3 באוגוסט 2012
  8. ^ "מזכ"ל האו"ם לשעבר קופי אנאן מת בגיל 80". כאן-תאגיד השידור הישראלי. בדיקה אחרונה ב-18 באוגוסט 2018.
האומות המאוחדות
מזכ"לי האומות המאוחדות
Sr. Gladwyn Jebb Trygve Lie PA210118 Dag Hammarskjöld PA210119 U Thant PA210120 Kurt Waldheim PA210121 Javier Pérez de Cuéllar PA210122 Naelachohanboutrosghali-2 Kofi Annan PA210124 Ban Ki-moon February 2016 António Guterres in London - 2018 (41099390345) (cropped)
גלאדווין ג'ב (זמני) טריגווה לי דאג המרשלד או תאנט קורט ולדהיים חוויאר פרז דה קוויאר בוטרוס בוטרוס ראלי קופי אנאן באן קי-מון אנטוניו גוטרש
13 בדצמבר

13 בדצמבר הוא היום ה-347 בשנה (348 בשנה מעוברת), בשבוע ה-50 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 18 ימים.

18 באוגוסט

18 באוגוסט הוא היום ה-230 בשנה בלוח הגרגוריאני (231 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 135 ימים.

8 באפריל

8 באפריל הוא היום ה-98 בשנה (99 בשנה מעוברת), בשבוע ה-15 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 267 ימים.

אנתוני אנאן

אנתוני גילדאס קופי אנאן (באנגלית: Anthony Gildas Kofi Annan; נולד ב-21 ביולי 1986) הוא כדורגלן גנאי המשחק בעמדת הקשר האחורי באינטר טורקו.

באן קי-מון

זהו שם קוריאני; שם המשפחה הוא באן. בַּאן קִי-מוּן (בקוריאנית: 반기문, נהגה כ"פַּאן גִי-מוּן"; ‏נולד ב־13 ביוני 1944) הוא פוליטיקאי ומדינאי דרום קוריאני שכיהן מ-1 בינואר 2007 ועד 31 בדצמבר 2016 כמזכ"ל האומות המאוחדות השמיני במספר.

בוטרוס בוטרוס ראלי

בוטרוס בוטרוס-ראלי (ערבית: بطرس بطرس غالي, תעתיק מדויק: בטרס בטרס ע'אלי; 14 בנובמבר 1922 - 16 בפברואר 2016) היה דיפלומט ופוליטיקאי מצרי שכיהן כשר החוץ של מצרים בין השנים 1977–1991, וכמזכ"ל האו"ם בין השנים 1992–1996.

דגל קפריסין

דגל קפריסין אומץ ב-16 באוגוסט 1960. הוא מציג מפה של האי, ושני ענפי זית (סמל השלום) תחתיו על רקע לבן (גם מסמל שלום). מעצבי הדגל נמנעו במכוון משימוש בכחול ואדום (הצבעים של דגלי יוון וטורקיה), במטרה שלא לגרום למתח מיותר בין שני העמים המתגוררים באי. המפה בדגל בצבע נחושת המסמל את שכבת הנחושת והעופרת הנמצאים על האי (בעיקר בצורת מינרל, שצבעו צהוב).

המזכיר הכללי של האומות המאוחדות

המזכיר הכללי (מזכ"ל) של האו"ם הוא ראש מזכירות ארגון האומות המאוחדות. המזכירות היא אחד המוסדות העיקריים של הארגון. על פי מגילת האומות המאוחדות, ממונה המזכיר הכללי על ידי העצרת הכללית של האומות המאוחדות לאחר המלצת מועצת הביטחון. תפקיד זה נחשב לתפקיד המשפיע ביותר במסגרת הארגון.

מ-1 בינואר 2017 מכהן אנטוניו גוטרש שנבחר לתפקיד ב-13 באוקטובר 2016.

המנון יוון

המנון לחירות (ביוונית: Ὕμνος εἰς τὴν Ἐλευθερίαν) הוא ההמנון הלאומי של יוון, והוא משמש גם כהמנונה הלאומי של קפריסין. השיר, המורכב מ-158 בתים, נכתב על ידי דיוניסיוס סולומוס בשנת 1823 והולחן על ידי ניקולאוס מנטזארוס. בשנת 1865 הפכו שני הבתים הראשונים באופן רשמי להמנון יוון.

השיר הוא גם ההמנון הלאומי של קפריסין, וזאת למרות תוכניתו של יו"ר האו"ם קופי אנאן לאיחוד האי (שנדחתה על ידי הקפריסאים היוונים ב-24 באפריל 2004), אשר כללה גם את החלפת ההמנון בהמנון חדש ללא מילים.

הספרייה והמוזיאון הנשיאותיים על שם הארי טרומן

הספרייה והמוזיאון הנשיאותיים על שם הארי טרומן הם הספרייה והמוזיאון הנשיאותיים העוסקים בהנצחת נשיאה ה-33 של ארצות הברית, הארי טרומן (1953-1945). המקום הוא גם מקום מנוחתו של טרומן. זאת הספרייה הראשונה להבנות ולהיווצר לפי חוק הספריות הנשיאותיות בארצות הברית שנחקק בשנת 1955. הספרייה והמוזיאון נמצאים באינדפנדנס, מיזורי בארצות הברית.

העצרת הכללית של האומות המאוחדות

העצרת הכללית של האומות המאוחדות היא אחד מחמשת הגופים העיקריים של ארגון האומות המאוחדות. העצרת מתכנסת מדי שנה, והיא היחידה מבין גופי האו"ם שכל המדינות החברות באומות המאוחדות, חברות גם בה. מטרתה לשמש פורום לדיון ולקביעת תוכניות בשאלות בינלאומיות בנושאי השלום, הכלכלה וזכויות האדם.

העצרת יכולה ליזום מחקרים, להציע הצעות, להציע ולאשר כללי משפט בינלאומי פומבי, לעודד שמירה על זכויות האדם, ולקדם פעילויות כלכליות, חברתיות, תרבותיות וחינוכיות.

הקהילה הבינלאומית

הקהילה הבינלאומית הוא מונח המשמש לעיתים קרובות בעיתונות ובדיפלומטיה בהתייחס למגעים המתנהלים בין מדינות העולם בפורומים דיפלומטיים שונים, ולהחלטות המתקבלות בפורומים האלה. למונח אין הגדרה משפטית או אקדמית ברורה, ומשמעותו עשויה להשתנות על-פי ההקשר שבו משתמשים בו. יש המשתמשים במונח במשמעות של כלל מדינות העולם. משמעויות אחרות שעשויות להיות למונח הן כלל המעצמות או הארגונים הבינלאומיים הגדולים.

במילון האנגלי של קיימברידג' המונח מוגדר כך: מדינות העולם המגבשות דעה או פועלות יחד כקבוצה. לדוגמה, "חטיפת בני ערובה אינה מקובלת והקהילה הבינלאומית חייבת להתנגד לכך בתוקף."הביטוי "הקהילה הבינלאומית" משקף תפיסה שעל-פיה לכל מדינה בעולם יש חובות וזכויות הבאות לידי ביטוי ביחסיה עם מדינות אחרות, וכי ארגונים בינלאומיים הם מעין רשויות להסדרת היחסים בין המדינות. למעשה, נובע מהתפיסה הזאת כי מדינות העולם מתייחסות זו לזו באופן דומה לאזרחים בתוך מדינה מסוימת, וכי הארגונים הבינלאומיים הם המקבילה לרשויות השלטון במדינה. השקפה זו נעשתה נפוצה לאחר מלחמת העולם הראשונה, והתבטאה בהקמת חבר הלאומים, ובהתערערות שיטת הבריתות הצבאיות שהייתה נפוצה באירופה לפני המלחמה (ותרמה במידה רבה לפריצתה). ניצנים ראשונים להשקפה הזאת הופיעו עוד קודם לכן עם הקמת הצלב האדום ב-1864.

בשנת 1999 כתב המזכיר הכללי של האומות המאוחדות דאז, קופי אנאן, מסה בשם "משמעות הקהילה הבינלאומית" בה פרש את השקפתו בנושא זה. בין השאר כתב: "מה מחבר את כולנו לקהילה בינלאומית? במובן הרחב ביותר זהו חזון משותף של עולם טוב יותר עבור כל האנושות, כפי שנקבע, למשל, במגילת האומות המאוחדות. יש תחושה רווחת של פגיעוּת לנוכח ההתחממות הגלובלית, והאיום הנשקף מהתפשטותו של נשק להשמדה המונית. ישנם כללי מסגרת למשפט בינלאומי פומבי, יש את אמנות ז'נבה והסכמים אחרים בנושאי זכויות האדם. באותה מידה קיימת תחושה שיש הזדמנויות המשותפות לכולנו, ולכן אנו בונים שווקים משותפים ומוסדות בינלאומיים כמו האו"ם. ביחד אנחנו חזקים יותר."

הקו הירוק (קפריסין)

הקו הירוק, המכונה לפעמים גם "קו אטילה" (על-פי שם הקוד שנתן לו הצבא הטורקי), הוא קו הפסקת האש שמפריד בין הרפובליקה של קפריסין (שבה השלטון קפריסאי-יווני) לבין הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין (מדינה עצמאית דה פאקטו שהשלטון בה קפריסאי-טורקי).

אורכו של הקו כ-300 קילומטרים, והוא מוקף משני עבריו באזור חיץ שנמצא בשליטת כוחות האו"ם ברוב חלקיו, ובשליטת כוחות בריטיים בחלקו הדרומי, אזור שבו מחזיקה בריטניה בסיסים צבאיים לפי הסכם מיוחד ("חוזה האחריות") שנחתם עוד לפני המשבר. הוא נוצר בשנת 1975 כתוצאה מפלישת טורקיה לקפריסין ב-1974, והשתלטות צבאה על השליש הצפוני של האי. הפלישה הטורקית באה עקב חשש טורקי מסיפוח קפריסין ליוון, והיא הייתה כרוכה בגירושם של כ-200,000 קפריסאים-יוונים מצפון האי לדרומו, ובגירוש נגדי של כ-60,000 קפריסאים-טורקים מדרום האי לצפונו.

הקו חוצה את האי קפריסין מחופו המזרחי לחופו המערבי. הוא יוצא מנקודה על החוף המזרחי מצפון לכף גרקו וממזרח לאזור הבסיס הצבאי הבריטי בדקליה. הוא מתפתל, ובאחת הנקודות פונה צפונה ומגיע אל בירת קפריסין, שם הוא מפריד בין שני חלקי העיר ניקוסיה מדרום ולפקושה מצפון. הקו הירוק חוצה את העיר בלב השטח הבנוי, ושטח אזור החיץ בתוכה הוא המצומצם ביותר. מהעיר ממשיך הקו מערבה, ומסתיים מדרום למפרץ מורפו. החלק שמצפון לקו, שנכבש בידי הצבא הטורקי ב-1974, ושנמצא בשליטה קפריסאית-טורקית, כולל 37% משטח האי.

תקריות אלימות לאורך הקו הירוק אירעו מדי פעם, אבל לא לעיתים קרובות. ככלל, עם תום הקרבות ב-1974 היה הקו שקט, אבל הוא היה סגור לחלוטין בלי כל אפשרות מעבר דרכו. בחלקים ארוכים שלו הוקמו מכשולים פיזיים כגון חומות וגדרות שמנעו כל אפשרות למעבר. רק בשני כפרים שנשארו באזור החיץ שבשליטת האו"ם הוסיפו קפריסאים-יוונים וקפריסאים-טורקים לחיות אלה בצד אלה, אולם גם בהם נשמרה מידה מסוימת של הפרדה בין הקהילות.

שינוי משמעותי במצב התחולל באפריל 2003, כשהוחלט לפתוח את הקו הירוק לתנועה מוגבלת של תושבים קפריסאים ושל תיירים בארבע נקודות. שתיים מהן באזור שנמצא בשליטת בריטניה, אחת בניקוסיה/לפקושה, ואחת במקום אחר לאורך הקו. פתיחת הקו הירוק נעשתה בעקבות הציפייה לאיחוד האי לקראת צירוף הרפובליקה של קפריסין לאיחוד האירופי. התקווה לאיחוד האי נכזבה, כיוון שהסכם האיחוד שהציע מזכ"ל האו"ם, קופי אנאן, נדחה במשאל עם שנערך בחלק היווני. למרות זאת, ארבע נקודות המעבר על הקו הירוק נותרו פתוחות. אף על-פי שבאופן רשמי מכירות רוב מדינות העולם, ובכלל זה האיחוד האירופי, בריבונות רפובליקת קפריסין שבשלטון יווני על כל חלקי האי, בפועל רק החלק היווני הצטרף לאיחוד האירופי, והאיחוד האירופי השלים עם קיומה של הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין, גם אם לא באופן רשמי.

ב-3 באפריל 2008 נפתחה נקודת מעבר נוספת על הקו הירוק, ברחוב לדרה שבבירה. נקודת המעבר הזאת היא היחידה המקשרת ישירות בין החלק הטורקי לחלק היווני, בלי צורך לעבור דרך האזור הנתון לשליטת בריטניה או לשליטת האו"ם. רחוב לדרה היה הרחוב הראשי של העיר לפני חלוקת קפריסין, אך הוא נחסם וניטש בשנת 1974. פתיחת נקודת המעבר ברחוב לדרה התאפשרה לאחר הפשרה נוספת ביחסים בין היוונים לטורקים בקפריסין ולוותה בטקס חגיגי בהשתתפות מנהיגי שני חלקי האי.

לאורך הקו הירוק קיים אזור חיץ שרוחבו נע בין מטרים בודדים לקילומטרים אחדים. מיעוט הפעילות האנושית באזור החיץ הביאה ליצירת "פארק לא מתוכנן" שמתקיימת בו מערכת אקולוגית ייחודית.

טריה לארסן

טֶריֶה רד-לארסן (נורווגית: Terje Rød-Larsen; נולד ב-22 בנובמבר 1947) הוא דיפלומט וסוציולוג נורווגי.

טריה לארסן גדל בעיר ברגן שבנורווגיה. הוא למד מדעי החברה, וקיבל תואר דוקטור בסוציולוגיה. הוא לימד באוניברסיטאות נורווגיות עד שנת 1981, שבמהלכה עזר להקים את FAFO, ארגון מחקר הפועל במימון קונפרדרציית האיגודים המקצועיים של נורווגיה.

בשנת 1989 עקר לארסן לקהיר, שבה הוצבה רעייתו מונה יול, עובדת משרד החוץ הנורווגי. הוא המשיך לעבוד עבור FAFO תוך שהארגון הולך והופך בעל אוריינטציות בינלאומיות במהלך שנות ה-80. לארסן ביצע מחקר סוציולוגי מקיף על תנאי המחיה ביהודה ושומרון, בעזה ובמזרח ירושלים. במהלך עבודתו יצר לארסן קשרים שהתבררו מאוחר יותר כמועילים ביותר במגעים החשאיים בין ישראל לאש"ף. אשתו פעלה לקיום מגעים בדרגים הבכירים ביותר עם שר החוץ הנורווגי יוהאן יורגן הולסט (Johan Jørgen Holst), אשר סייע להגיע להסכמי אוסלו בשנת 1993. באותה שנה החל לארסן להיות מועסק רשמית על ידי משרד החוץ הנורווגי כיועץ מיוחד לענייני המזרח התיכון.

בין השנים 1994–1996 כיהן לארסן כ"מתאם מיוחד בשטחים המוחזקים" עבור מזכ"ל האו"ם דאז בוטרוס בוטרוס ראלי.

בשנת 1996 הוא כיהן למשך זמן קצר כשר המינהל (Minister of Administration) בממשלתו של תורביורן יאגלנד (Thorbjørn Jagland), בטרם אולץ להתפטר עקב שערוריית מיסים.

בשנת 1999, כאשר רעייתו כיהנה כשגרירת נורווגיה בישראל, מונה טריה לארסן לנציגו האישי של מזכ"ל האו"ם קופי אנאן לאש"ף ולרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון וברצועת עזה. כמו כן הוא מכהן כמתאם המיוחד של האו"ם למשא ומתן לשלום במזרח התיכון. הוא עזב משרה זאת בשנת 2004 כדי לשמש כנשיא האקדמיה הבינלאומית לשלום, צוות חשיבה שבסיסו בעיר ניו יורק, וכמו כן מונה לנציג המיוחד של האו"ם ליישום החלטה 1559 של מועצת הביטחון, הקוראת להסגתה של סוריה מלבנון ולפירוק חזבאללה מנשקו.

בשנת 2002 נפתחה נגד לארסן חקירה בנורווגיה בחשד שקיבל, יחד עם אשתו מונה יול, בעת היותה השגרירה בישראל, שוחד כספי בסך 100,000 דולר מ"מרכז פרס לשלום", וזאת, לפי החשד, כעמלה תמורת סיועו להעברת סכומים בסך 1.361 מיליון דולר ממשרד החוץ הנורווגי למרכז פרס לשלום בין השנים 1997 ועד 2002.

סירת

סִירְתְ (בערבית: سرت; תעתיק מדויק: סרת) היא עיר בלוב בעלת חשיבות בתעשיית הנפט ומרכז שלטוני. העיר שוכנת לחופו הדרומי של מפרץ סידרה, באמצע הדרך בין שתי הערים המרכזיות במדינה, טריפולי ובנגאזי.

עקב היותה של העיר מקום הולדתו של מנהיג לוב לשעבר מועמר קדאפי והיותה נשלטת על ידי בני שבטו, זכתה לפיתוח רב בימי שלטונו והוקמו בה מבני ציבור רבים, מוסדות שלטון ומשרדי ממשלה ההופכים אותה למעין "בירת משנה" לצד טריפולי. בין שאר מבני הציבור המפוארים נמצא אולם הקונגרסים (Palais des Congrès) הגדול ביותר בצפון אפריקה.

העיר זכתה למעמד בינלאומי כאשר התכנסה בה ביולי 2005 ועידת או"ם בראשות מזכ"ל הארגון, קופי אנאן. כמו כן אירחה העיר באוקטובר 2007 את השיחות בין ממשלת סודאן לבין נציגי חבל דארפור בתיווכו של קדאפי.

סירת נבחרה לבירת התרבות הערבית לשנת 2011 עוד לפני ההתקוממות בלוב (2011). לאחר נפילת טריפולי בידי המורדים באוגוסט 2011, הפכה סירת למעוז האחרון של נאמני קדאפי וקרבות קשים התנהלו בעיר למשך חודשיים וגרמו להרס רב של העיר. ב-20 באוקטובר 2011 מצא בה שליט לוב לשעבר קדאפי את מותו. ב-25 באוקטובר התפוצצה בעיר מכלית דלק שגרמה ליותר ממאה הרוגים ולעשרות פצועים.

סירת נפלה לידי לוחמי המדינה האסלאמית בלוב בשנת 2015. ב-9 ביוני 2016 נכנסו כוחות הנאמנים לממשלת האחדות בלוב לעיר סירת. הכוחות חסמו את היציאות מהעיר דרך הים והחלו לנהל לחימה בפאתי העיר תוך כדי הפצצות מהאוויר של מטוסי קרב אמריקאיים ולוביים. לאחר חצי שנה של קרבות, בדצמבר 2016, נמסר כי הכוחות הנאמנים לממשלת האחדות הצליחו להשתלט ולטהר את העיר מפעילי המדינה האסלאמית.

פרס פולברייט

פרס ויליאם פולברייט להבנה בינלאומית נוסד בשנת 1993 על ידי התאחדות בוגרי תוכנית פולברייט, על מנת להוקיר אישים שתרמו באופן יוצא דופן לקידום ההבנה בין עמים, תרבויות ואומות.

הזוכים בפרס:

1993 - נלסון מנדלה

1994 - ג'ימי קרטר

1995 - פרנץ ורניצקי (קאנצלר אוסטריה)

1996 - קורסון אקינו (נשיאת הפיליפינים)

1997 - ואצלב האוול

1998 - פטריסיו איילווין (נשיאה הראשון של צ'ילה)

1999 - מרי רובינסון

2000 - מרטי אהטיסארי

2001 - קופי אנאן

2002 - סאדקו אוגטה (נציבת האו"ם לפליטים)

2003 - פרננדו אנריקה קרדוזו

2004 - קולין פאוול

2005 - ביל קלינטון

2008 - דזמונד טוטו

2010 - מלינדה וביל גייטס

2012 - רופאים ללא גבולות

2014 - הנס בליקס

ריאד אל-אסעד

ריאד אל-אסעד (ערבית: رياض موسى الأسعد, ריאצ' מוסא אלאסעד; נולד ב-1961) הוא כיום המפקד הסמלי של הצבא הסורי החופשי. כיהן בעבר כאלוף-משנה בחיל האוויר הסורי עד אשר ערק ביולי 2011.

לאחר שפקחי האו"ם נכנסו לסוריה, אל-אסעד הכריז על הפסקת אש מצד כל כוחות הצבא הסורי החופשי שמחויבים לתוכנית השלום של קופי אנאן. עם זאת, לאחר ימים אחדים הוא יצא שוב בהכרזה על המשך ההתקפות היזומות כנגד משטר אסאד בידי המורדים, בטענה כי ממשלתו של הנשיא בשאר אל-אסד לא עמדה בהפסקת האש. ב-31 במאי 2012 קרא אל-אסעד לקופי אנאן לבטל את תוכנית השלום שלו, שלטענתו נכשלה. מקום מושבו בעבר היה בטורקיה, אך בספטמבר 2012 הועברה המפקדה לתוך שטח סוריה. משפחתו הייתה קורבן להוצאה להורג בידי כוחות בשאר אל-אסד.

במרץ 2013 איבד אל-אסעד אחת מרגליו בעקבות פיצוץ מכונית תופת.

שגריר ארצות הברית באומות המאוחדות

שגריר ארצות הברית באומות המאוחדות (באנגלית: United States Ambassador to the United Nations) הוא הדיפלומט העומד בראש המשלחת של ארצות הברית לאומות המאוחדות. מבחינה פורמלית, התפקיד מוכר יותר בשם "הנציג הקבוע של ארצות הברית לאומות המאוחדות". נציג זה הוא בדרג שגריר (באנגלית: Ambassador Extraordinary and Plenipotentiary).

על הנציג הקבוע של ארצות הברית לייצג את המדינה במועצת הביטחון של האו"ם וברוב המכריע של התכנסויות העצרת הכללית, למעט מקרים נדירים בהם דרג בכיר יותר בממשל האמריקאי מייצג את ארצות הברית (כגון מזכיר המדינה או נשיא ארצות הברית).

השגריר באו"ם, יחד עם כל שגרירי ארצות הברית, ממונה על ידי נשיא ארצות הברית ומאושר בסנאט. ביטוי לחשיבות המשרה הוא הכללת השגרירים לאו"ם על ידי חלק מנשיאי ארצות הברית בקבינטים שלהם.

דיפלומטים ופוליטיקאים בולטים רבים שירתו בתפקיד זה, ובהם עדלי סטיבנסון, ג'ורג' הרברט ווקר בוש ומדליין אולברייט. מעון שגריר ארצות הברית באומות המאוחדות שוכן במנהטן שבניו יורק, אם כי לא כל השגרירים לדורותיהם בחרו להתגורר שם.

שגריר ישראל באומות המאוחדות

החל מהצטרפותה של ישראל לאו"ם בשנת 1949, שולחת מדינת ישראל שגריר מטעמה לייצגה באו"ם. מאז ועד היום השתתפה ישראל במגוון רחב של פעילויות במסגרת האו"ם ותרמה את חלקה לארגוני האו"ם הדנים בבריאות, עבודה, מזון, חקלאות, חינוך ומדע. בנוסף, לישראל תפקיד פעיל בעבודת הארגונים הלא-ממשלתיים הפועלים בחסות האו"ם ודנים בסוגיות שונות ומגוונות.

על השגריר להבטיח כי עמדת ישראל תישמע ברבים, עליו למנוע קבלת החלטות שמגנות את ישראל, ובעיקר עליו לעשות עבודה דיפלומטית רבה על מנת להסביר את פעולותיה של ישראל, בעיקר אל מול תגובות ודרישות נציגי מדינות ערב.

זוכי פרס נובל לשלום
19011925 דינן, פאסי (1901)דוקומון, גובאט (1902)קרמר (1903)המוסד לחוק בינלאומי (1904)פון זוטנר (1905)רוזוולט (1906)מונטה, רנו (1907)ארנולדסון, באייר (1908)ברנארט, דה קונסטן (1909)לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ (1910)אסר, פריד (1911)רוט (1912)לה פונטן (1913) • לא הוענק (1914–1916)הצלב האדום (1917) • לא הוענק (1918)וילסון (1919)בורז'ואה (1920)ברנטין, לאנגה (1921)ננסן (1922) • לא הוענק (1923-1924)צ'מברליין, דוז (1925) Nobel Prize
19261950 בריאן, שטרזמן (1926) • ביוסון, קווידה (1927) • לא הוענק (1928)קלוג (1929) • סודרבלום (1930)אדמס, באטלר (1931) • לא הוענק (1932)אנג'ל (1933) • הנדרסון (1934)פון אוסייצקי (1935)לאמאס (1936) • ססיל (1937)משרד ננסן הבינלאומי לפליטים (1938) • לא הוענק (1939–1943) • הוועדה הבינלאומית של הצלב האדום (1944)הול (1945)באלץ', מוט (1946) • מועצת שירות הידידים הבריטית, אגודה אמריקאית לשירותי הידידים (1947) • לא הוענק (1948)אור (1949)באנץ' (1950)
19511975 ז'ואו (1951)שווייצר (1952)מרשל (1953)נציבות האו"ם לפליטים (1954) • לא הוענק (1955–1956)פירסון (1957) • פיר (1958)נואל-בייקר (1959) • לוטולי (1960)המרשלד (1961)פאולינג (1962)הצלב האדום (1963)לותר קינג (1964)UNICEF(1965) • לא הוענק (1966–1967)קאסן (1968)ארגון העבודה הבינלאומי (1969)בורלוג (1970)ברנדט (1971) • לא הוענק (1972)קיסינג'ר, לה דק טהו (סירב לקבל) (1973) • מקברייד, סטו (1974)סחרוב (1975)
19762000 ויליאמס, מגוואייר (1976)אמנסטי אינטרנשיונל (1977)בגין, סאדאת (1978)תרזה (1979) • אסקיבל (1980)נציבות האו"ם לפליטים (1981)מירדאל, רובלס (1982)ואלנסה (1983)טוטו (1984)האגודה הבינלאומית של רופאים למניעת מלחמה גרעינית (1985)ויזל (1986)אריאס (1987)כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות (1988)גיאטסו (1989)גורבצ'וב (1990)סו צ'י (1991)מנצ'ו (1992)מנדלה, דה קלרק (1993)רבין, פרס, ערפאת (1994)רוטבלט, קונגרס פגוואש בנושא מדע ועניינים בינלאומיים (1995)בלו, הורטה (1996)המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים, ויליאמס (1997)יום, טרימבל (1998)רופאים ללא גבולות (1999)קים (2000)
2001 ואילך האומות המאוחדות, אנאן (2001)קרטר (2002)עבאדי (2003)מאטאיי (2004)הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אל-בראדעי (2005)יונוס, גרמין (2006)גור, הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (2007)אהטיסארי (2008)אובמה (2009)שיאובו (2010)ג'ונסון-סירליף, בואי, כרמאן (2011)האיחוד האירופי (2012)הארגון למניעת הפצת נשק כימי (2013)יוספזאי, סאטיארת'י (2014)קוורטט הדיאלוג הלאומי בתוניסיה (2015)סנטוס (2016)התנועה הבינלאומית להשמדת נשק גרעיני (2017)מוראד, מקווגי (2018)

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.