קונרד שיק

ד"ר קוֹנְרָד שִׁיק (גרמנית: Conrad Schick;‏ 27 בינואר 1822 - 23 בדצמבר 1901) היה אדריכל, ארכאולוג, קרטוגרף, חוקר ארץ ישראל ומיסיונר פרוטסטנטי גרמני שחי ופעל בירושלים במחצית השנייה של המאה ה-19.

שיק היה אחד האישים הבולטים בירושלים של תקופתו, שלהי התקופה העות'מאנית, ונמנה עם החשובים בחוקרי ארץ ישראל וירושלים באותה עת. במשך שנים רבות עבד עם הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל (PEF) והאגודה הגרמנית לחקר ארץ ישראל (DPV), ופרסם מאות מאמרים העוסקים בתיאור מצבה הפיזי של ירושלים ועבודת החקר הארכאולוגי המתבצעת בה. כאדריכל הוא נחשב מהבולטים בבנאי ירושלים בתקופת היציאה מן החומות, ועמד מאחורי תכנונם של מוסדות קהילה, חינוך, בריאות ומגורים בשרות הקהילות הנוצריות והיהודיות.

אף שהיה איש רב פעלים בתחומי התמחות רבים, שיק היה אוטודידקט שרכש בכוחות עצמו את השכלתו בהיסטוריה, ארכאולוגיה, אדריכלות ומיפוי. תואר דוקטור לשם כבוד הוענק לו בערוב ימיו, בצד אותות הוקרה והצטיינות נוספים שזכה בהם במהלך חייו.

קונרד שיק
Conrad Schick
Shishk
ענף מדעי ארכאולוגיה, אדריכלות
מדינה גרמניה, ארץ ישראל
תרומות עיקריות
חקר הר הבית, בינוי ירושלים ומיפויה

קורות חיים

תחילת דרכו

שיק נולד בכפר ביץ הסמוך לטיבינגן שבמדינת וירטמברג בדרום גרמניה, למשפחה מרובת ילדים. הוא נחשב ילד חולני וחלוש, שלא ניבאו לו אריכות ימים. את ילדותו העביר בעבודה במשק המשפחתי, בלימוד עצמי של שרטוט, ובהתעניינות מעמיקה בסיפורי המקרא. בגיל 14 נשלח ללמוד מסגרות בעיירה קורנטל שליד שטוטגרט, ולאחר רכישת המקצוע החל לנדוד ממקום למקום בחיפוש אחר תעסוקה כמסגר. הוא הגיע לבזל שבשווייץ, שם הצטרף למיסיון עולי הרגל שבגבעת סנט כרישונה הסמוכה לעיר. במקום הועסק בעבודות מלאכה, למד לימודי דת, והוכשר כמיסיונר העתיד להישלח לשמש כנציג הארגון בירושלים.

בשנת 1846, בתום מסע מפרך דרך מילאנו, טריאסטה, איזמיר וביירות, הגיע שיק לנמל יפו יחד עם מיסיונר נוסף. מיפו עשו השניים את דרכם לירושלים, שבה התיישבו והקימו "בית אחים" על פי הנחיות מיסיון עולי הרגל. ההקצבה הצנועה שסיפק בידם המיסיון לא הספיקה כדי לכלכל את צורכיהם ולעמוד במשימות שהטיל עליהם הארגון, ועל כן בתחילת הדרך התפרנסו שיק ובית האחים מממכר שעוני קוקייה מתוצרת גרמניה, חידוש מופלא בירושלים של אז, שאת מנגנוניהן ובתיהם הרכיב שיק בידיו כשען וכנגר-אומן, וגם עסק באחזקתם ובתיקונם. ב-1850 נטש שיק את הארגון השווייצרי והצטרף אל "החברה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים" (LJS), הוא המיסיון האנגליקני שהיה מוסד ותיק ומבוסס יותר בעיר, ופעל בגיבוי נציגי בריטניה בעיר. עם ארגון זה קשר שיק את דרכו למשך מחצית המאה הבאה. הוא החל לעבוד כמורה לנגרות ומלאכה בבית הספר של המוסד, אשר מרבית תלמידיו היו יהודים מומרים שהמיסיון ביקש להקנות להם משלח יד.

חקר ארץ ישראל ובינוי ירושלים

Conrad Schick Temple Mount model
דגם הר הבית, מעשה ידיו של שיק

במקביל לעיסוקיו במיסיון החל שיק לעסוק בארכאולוגיה, בחקר ארץ ישראל, ובבניית מודלים של בניינים בידי האומן שלו. בתחומים אלה הצטיין והתבלט, ובהדרגה רכש לעצמו שם בירושלים של מומחה בעל שיעור קומה. בשרות המיסיון האנגליקני ובהזמנת ארגונים נוצריים אחרים תכנן בתי ספר, בתי חולים, כנסיות ומנזרים על אדמות חדשות שנרכשו בפאתי העיר, בשטחים החדשים שמחוץ לחומות העיר העתיקה. השלטונות העות'מאנים הבחינו בכישרונו, וביקשו ממנו לסייע בתכנון עבודות פיתוח ותשתית שנדרשו בירושלים המתפתחת. המבנים שתכנן שיק בלטו ביופיים וייחודם, והוא התפרסם כאדריכל דגול, שיישם טכניקות חדשניות בתכנון ובנייה. סגנון בנייניו התאפיין בשילוב מושכל ורב השראה של הדר אירופי עם אדריכלות מזרח תיכונית ועות'מאנית.

בתקופת חייו בירושלים התרחש תהליך "היציאה מן החומות" - תחילת ההתיישבות ובניית העיר החדשה שמחוץ לחומות, ושיק הטביע באופן בולט את חותמו על תכנון שכונות ומבנים רבים בעיר החדשה. למרות היותו איש המיסיון, פנתה האוכלוסייה היהודית אל שיק לתכנון מקצועי בסטנדרט אירופי של מבנים ומוסדות נדרשים. בין היתר, תכנן את שכונת מאה שערים עבור אנשי הקהילה החרדית שביקשו לצאת מהצפיפות של העיר העתיקה ולשפר את איכות חייהם, ואף בתי כנסת וישיבות.

גם הוואקף המוסלמי נזקק לשירותיו האדריכליים, וביקש ממנו לסייע בעבודות הבניין והשחזור במסגדי הר הבית. שיק ניצל את הגישה החופשית שניתנה לו למתחם כדי לחקור לעומק את השרידים הארכאולוגיים והמחילות התת-קרקעיות במקום, ולערוך מיפוי ורישום אדריכלי מדוקדק של ההר, מחילותיו ומבניו. הוא אף בנה דגם עץ של הר הבית לצורך הצגה בתערוכה בינלאומית בווינה. בהמשך גם יצר דגמים רבים נוספים של האתר, ובכלל זה דגמים משוערים של מבנה בית המקדש. ממצאיו של שיק ותרשימיו שימשו אבן דרך חשובה בחקר האתר, שעל פי רוב היה בלתי נגיש לחוקרי ארץ ישראל.

עוד עסק שיק במיפוי ירושלים של תקופתו, ומפותיו המדויקות[1] משמשות מקור חשוב ללימוד מצבה והתפתחותה של ירושלים בסוף המאה ה-19. הוא היה קשור בקשר הדוק עם הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל, ובמשך שנים רבות שימש איש הקשר העיקרי של חוקרי הקרן בירושלים. בביטאונה של הקרן, ה-Palestine Exploration Quarterly, פרסם מאות מאמרים העוסקים בחקר ירושלים וארץ ישראל.

שיק והמחקר הארכאולוגי

Schick, Conrad u. Friederike2 Zionsfriedhof Jerusalem
קברו של קונרד שיק הר ציון ירושלים

שיק לא ערך חפירות ארכאולוגיות יזומות, אך עיסוקו בבנייה ועניינו בירושלים ובעברה, הביאוהו לתעד כל שריד בניין קדום שנתגלה באקראי בשעת חפירות ליסודות. הוא היה הראשון שגילה שרידי מבני מגורים ומקוואות טהרה מימי הבית השני שעה שחפרו ליד בתי מחסה ברובע היהודי שטח נרחב לשם התקנת בור מים. הדגש היה בעיקר על תיעוד התגליות האדריכליות, יותר מאשר ממצאים קטנים. ובאמת הפרשנות האדריכלית והטופוגרפית שלו הייתה לרוב מדויקת אך תיארוך הממצאים, ובאמצעותם תיארוך המבנים, לקה בחסר, שכן תחום זה של המחקר היה עדיין בראשיתו.

את הדוח המדעי הראשון פרסם שיק בכתב העת של האגודה הגרמנית לחקר ארץ ישראל כמאמר ראשון בגיליון הראשון שיצא בשנת 1878, ובו דיווחים על תגליות ארכאולוגיות בירושלים. הפריט הראשון שבו, הוא דיווח על מערת קבורה עם כוכים, מן הסתם מימי הבית השני, ב"הר העצה הרעה" (אבו תור). בשנת 1879 פרסם שיק לראשונה במסגרת כתב העת של הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל, ובהם, בין היתר, דיווח על קברים שנתגלו במרחק מה מצפון לשער שכם, ובעיקר מבנה עגול הבנוי בשיטת בניה יוצאת דופן: אופוס רטיקולאטום. כמאה שנים מאוחר יותר התברר כי מדובר במבנה שבנה המלך הורדוס (השרידים מכוסים כיום). מאותה עת, מופיעים דיווחיו ללא הפסק בכתב העת של הקרן הבריטית. מבין מחקריו הארכאולוגיים-אדריכליים ראוי עוד להזכיר את זו העוסקת באמות המים העתיקות ואספקת המים לירושלים, ואת חקירתו של המגדל ההרודיאני מאסיבי במצודה שליד שער יפו.

שיק לא היה רק איש הפרטים הקטנים והדיווח על תגליות מוגבלות. במספר עבודות מסכמות השכיל לרכז ולנתח את המידע שאסף, בעיקר ביחס לטופוגרפיה ולהיסטוריה האדריכלית של ירושלים הקדומה. אל חיבורי סיכום אלה הצטרפו גם מודלים מעץ שבנה במו ידיו ובהם הציג באופן מוחשי את ידיעותיו ומסקנותיו בדבר תוכניתם ומבנם של בתי המקדש היהודיים בהר הבית, כנסיית הקבר הקדוש וכיוצא בזה.

בדו"ח השני, משנת 1880, מתאר שיק את התגלית הבאה: "..בשעה שאחד מתלמידי (ככל הנראה מן המסיון שבו היה מועסק) ירד אל תוך החלק הדרומי של המנהרה שליד בריכת השילוח, מעד בירידתו על שברי סלע ונפל למים. מששב ועמד, גילה סימנים דמויי אותיות על דופן הסלע. יצאתי למקום עם הכלים הדרושים כדי לבדוק את התגלית... מצויה שם כתובת בתוך משטח, של 8 או 10 שורות... ועד כמה שיכולתי לשפוט, האותיות הן פניקיות". הייתה זו חוות הדעת הראשונה על כתובת השילוח, מן הכתובות ההיסטוריות החשובות ביותר מתקופת המקרא, שנתגלו עד היום בארץ ישראל. שיק אשר לא שלט בעברית עתיקה לא פיענח את הכתובת ופירושה, כתובת זו פוענחה בסופו של דבר על ידי ארצ'יבלד הנרי סייס (Archibald Henry Sayce) שהיה אשורולוג בריטי.

Conrad schik6070220
דיוקנו של שיק ודגם בית המקדש שלו, במרתף בית הספר שמידט

ערוב ימיו

בשנת 1889 השלים שיק את בניית יצירת המופת המוכרת ביותר שלו - בית תבור ברחוב הנביאים (אז נקרא רחוב הקונסולים), שתוכנן לשמש כבית מגורים עבורו ועבור משפחתו. בבית זה חי עם רעייתו פרדריקה (לבית דובלר) עד יום מותו. הבית, שהיה בשעתו (ועודו) מהבתים היפים בירושלים, שיקף את אמונתו העזה של שיק באל ובתנ"ך, וכלל בית תפילה פרטי שבו נהג שיק לארח אורחים לתפילות. בשילוב עתיקות ממציאותיו בחפירות ארץ ישראל במבנהו, ביטא שיק את אהבתו לחקר הארץ ודברי ימיה.

ב-1896 קיבל שיק, שהיה אוטודידקט בכל תחומי התעסקותו והתמחותו (השכלתו הפורמלית כללה לימודי מסגרות ודת), תואר דוקטור לשם כבוד לפילוסופיה מטעם אוניברסיטת טיבינגן, ומאז נהג לחתום על מאמריו בתואר זה, וכך גם נהגו לפנות אליו. תואר זה הצטרף לשורה ארוכה של עיטורים ואותות כבוד שזכה להם שיק, על מפעל חייו בחקר ארץ ישראל ובבניין ירושלים.

שיק היה דמות מקובלת ומוערכת על כל הגורמים והקהילות בעיר: חוקרי ארץ ישראל מטעם מעצמות אירופה, השלטונות העות'מאנים, נוצרים, מוסלמים ויהודים - תופעה נדירה למדי בירושלים המסוכסכת, המפולגת ורוחשת החשדנות והתככים של אותה תקופה. כאשר נפטר שיק בשנת 1901 בגיל 80, התאבלו עליו נוצרים, מוסלמים ויהודים כאחד. הוא נקבר בבית העלמין הפרוטסטנטי בהר ציון. רעייתו פרדריקה הלכה לעולמה ימים אחדים אחריו, ונקברה לצידו.

מבנים שבנה קונרד שיק

אין תיעוד מסודר של המבנים שבנה שיק בירושלים, אך ידועה מעורבותו בתכנון ובנייה של אי-אלו בניינים של תקופתו. לעיתים היה מתכנן הבניין, לעיתים פיקח על בנייתו, ופעמים שימש בשני התפקידים כאחד[2]. בחלק מן הפרויקטים שיתף פעולה עם אדריכלים נוספים, על פי רוב האדריכל הטמפלרי תיאודור זנדל, איש המושבה הגרמנית בירושלים. לגבי חלק מן הבניינים, מקורות שונים מוסרים מידע שונה או סותר לגבי האדריכלים המעורבים בבנייתם.

בנוסף, מיוחסת או משוערת מעורבות כלשהי של שיק בתכנון ו/או בניית מבנים רבים אחרים, ביניהם בתי מחסה ברובע היהודי של העיר העתיקה, בית מחניים ברחוב שבטי ישראל פינת הנביאים, בניין המוזיאון לטבע במושבה הגרמנית, שכונות ימין משה ובתי אונגרין, ועוד בתים פרטיים, מוסדות, בתי כנסת וישיבות.

Mea shearim map

שכונת מאה שערים

רחוב מאה שערים 7.10.09 073

רחוב מאה שערים, רחובה הראשי של השכונה

מרכז שלהבתיה (1)

המרכז הפיני שלהבתיה

ראו גם

לקריאה נוספת

  • קונרד שיק, למען ירושלים, ערך חיים גורן, הוצאת אריאל 1998
  • א' כרמל, דרכו של קונרד שיק לירושלים, ספר זאב וילנאי א', (עורך: א' שילר), ירושלים, 1984, עמ' 126-115.
  • C.W. Wilson, Obituary of Dr. Conrad Schick, PEF QSt 1902, pp.[1]-142
  • E. Kautzsch, Zum Gedaechtniss des Koeniglich Wuerttembergischen Bauraths Dr. Conrad Schick, Mittheilungen und Nachrichten des Deutschen Palaestina-Vereins, 1902, pp. 1-12

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מפות שיק, אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
  2. ^ חיים גורן, המבנים שבנה שיק בירושלים, "למען ירושלים" אריאל 130-131
1901 במדע

ערך מורחב – 1901

אמת מים

אַמַּת מַיִם (או אַקְוֶודוּקְט) היא תעלה מלאכותית שתפקידה להעביר מים ממקום אחד למשנהו. לעומת הפירוש המרחיב, לפיו משתמשים כיום במונח זה לכל סוג של מערכת הולכת מים (לרבות צנורות ותעלות), קיים הפירוש ההיסטורי המצומצם המייחד את השימוש בביטוי זה לתעלה המוגבהת (לפחות בחלקה) מעל פני השטח, באמצעות עמודים או מערכת קשתות. אמות המים הנודעות ביותר הן אלו שנבנו בידי הרומאים שלעיתים הגיעו לאורך של עשרות קילומטרים.

לַרוב, הכוח שמזרים את המים באמות המים הוא כוח הכבידה, לכן אמות מים נבנות בשיפוע. בתקופת האימפריה הרומית נהגו לבנות אמות מים בשיפוע יורד של סנטימטרים ספורים לכל מאה מטר, חריגה מהטווח המקובל עלולה לגרום לעצירת המים במקרה של שיפוע מתון מדי או לסדיקת הקירות על ידי המים במקרה של שיפוע תלול מדי. מכיוון שהתנאים הטופוגרפיים של השטח לא תמיד התאימו לשיפוע העדין של האמה השתמשו הרומאים בצינורות וקשתות כדי ליצור בסיס שטוח לאמה.

בית החולים הגרמני (ירושלים)

בית החולים הגרמני של האחיות הדיאקוניסיות (בגרמנית: Das deutsche Diakonissen-Krankenhaus) היה מוסד רפואי שפעל בירושלים בעיר העתיקה החל מאמצע המאה ה-19, ולאחר מכן במבנה בפינת הרחובות הנביאים ורחוב שטראוס בירושלים בתחילה המאה ה-20. כיום משמש המבנה כאגף של בית החולים "ביקור חולים". בימי המדינה הראשונים נקרא "בית חולים זיו" ואירח בית חולים צבאי וכמה ממחלקות בית החולים הדסה.

בית החולים של המיסיון האנגלי

בית החולים של המיסיון האנגלי (באנגלית: English Mission Hospital) נוסד ונוהל על ידי החברה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים ופעל בירושלים בין השנים 1844–1948. בתחילה בעיר העתיקה והחל מ-1897 בבניינים שנבנו ברחוב הנביאים 82.

בית הנסן

בית הנסן הוא מרכז לעיצוב, מדיה וטכנולוגיה הממוקם בשכונת טלביה בירושלים, ברחוב גדליהו אלון 14, במבנה שהיה בעברו בית החולים הממשלתי ע"ש הַנסֶן - מרכז טיפולי לחולים במחלת הנסן (צרעת). בית החולים הוקם בשלהי המאה ה-19 בשם בית החולים למצורעים עזרת ישו כדי לשמש לאשפוז מבודד של חולי מחלת הנסן (צרעת). עד שנת 2002 פעל במתכונת של מרפאת חוץ, ושיכן את המרכז הארצי למחלת הנסן של משרד הבריאות.

מבנה בית החולים והמגרש בן 40 הדונם עליו הוא ניצב, נחשבים כבעלי ערך היסטורי ואדריכלי, ומוגדרים כמבנה לשימור. בשנים 2011–2013 עבר המתחם עבודות שימור לקראת הסבתו לייעודו החדש על ידי הרשות לפיתוח ירושלים בניהול ותכנון של משרד רן וולף. בעשור השני של המאה ה-21, פועלים במרכז לימודי התארים המתקדמים של האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, קבוצות עשייה, מפגש, מחקר ותצוגה בתחום האמנות העכשווית, קבוצות מחקר בתחומי העיצוב והטכנולוגיה, המיזם לקולנוע וטלוויזיה של הרשות לפיתוח ירושלים וכן מוזיאון המציג תערוכה על ההיסטוריה של בית החולים ועל ההיסטוריה של בתי החולים בירושלים.

בית הספר לבנות של המיסיון האנגליקני

בית הספר לבנות של המיסיון האנגליקני היה בית ספר נוצרי מסיונרי לבנות יהודיות שהוקם בעיר העתיקה בירושלים באמצע המאה ה-19, ועבר לאחר מכן למבנה בקצה רחוב הנביאים (כיכר הדוידקה), בסמוך לבית החולים של המיסיון האנגלי. בית הספר נסגר בשלהי תקופת המנדט הבריטי. מבנה בית הספר נהרס בשנת 1961, ובמקומו נבנה מלון המרכז (כיום מלון 'פרימה פאלאס').

בית טליתא קומי

בית טליתא קומי שכן, מאז שנות ה-60 של המאה ה-19, ברחוב המלך ג'ורג' במרכז העיר ירושלים, ופעל כבית יתומות לנערות נוצריות.

בית תבור

בית תבור ברחוב הנביאים 58 בירושלים נבנה בסוף המאה ה-19 כבית מגורים על ידי האדריכל קונרד שיק, ומשמש כיום את המכון התאולוגי השוודי. הוא נחשב לאחד הבתים היפים בעיר.

דגם ירושלים של סטפן אילש

דגם ירושלים של סטפן אילש הוא דגם של העיר ירושלים מעשי ידי סטפן אילש, כורך ספרים קתולי מפרסבורג שחי בעיר בין השנים 1864–1876. הדגם (נקרא לעיתים "מפת תבליט") נוצר עבור ביתן האימפריה העות'מאנית בתערוכה העולמית של וינה (1873), עשוי אבץ, בגודל 4.5‏X‏4 מ"ר (קנה מידה של 1:500) ומתאר את השטח הרבוע שבין הר הזיתים במזרח (בין עין רוגל בדרום למוזיאון רוקפלר בצפון) למגרש הרוסים במערב. הדגם מחולק באופן מודולרי לשמונה חלקים על מנת לאפשר את טלטולו.

היציאה מן החומות

"היציאה מן החומות" הוא תהליך ההתפשטות האורבנית של מבנים, דרכים ושכונות מגורים בירושלים אל מחוץ לחומות העיר העתיקה. תהליך זה החל במחצית המאה ה-19, וזאת לאחר אלפי שנים שבהן גרו תושבי ירושלים בתחום החומות, ואף נעלו את שעריהן בלילה. התהליך היה כה אינטנסיבי, עד כי בתוך פחות מחמישים שנה הוטה מרכז הכובד העירוני בירושלים אל "העיר החדשה" שמחוץ לחומות.

כנסיית המשיח

כנסיית המשיח (באנגלית: Christ Church; קרויה גם "כנסיית עמנואל") היא כנסייה אנגליקנית בכיכר עומר אבן אל ח'טאב ליד הרובע הארמני בירושלים, מול מגדל דוד. היא הייתה הכנסייה הפרוטסטנטית הראשונה במזרח התיכון והכנסייה הגדולה הראשונה שהוקמה בארץ ישראל מאז יציאת הצלבנים מהארץ. שיטות הבנייה של הכנסייה היוו תקדים לפיו נבנו מבני ציבור וכנסיות רבות בירושלים בעשרות השנים שלאחר חנוכתה בראשית 1849. הכנסייה, שמקורותיה מיסיונרים מובהקים, שייכת כיום לחלק מהפלג האנגליקני-אוונגליסטי המקורב לחוגי נוצרים ידידי ישראל.

מאה שערים

מאה שערים היא שכונה חרדית ותיקה במרכז ירושלים, בקרבת מרכז העיר והעיר העתיקה. זו אחת השכונות היהודיות הראשונות, שנבנו מחוץ לחומות ירושלים העתיקה.

מבנה שערי צדק הישן

מבנה שערי צדק הישן הוא בניין השוכן על רחוב יפו בירושלים, (מספר 161) ובו פעל משנת 1902 עד לשנת 1980 בית החולים שערי צדק. כיום משמש המבנה להנהלת רשות השידור. הבניין הוא בעל חשיבות אדריכלית והוכרז כמבנה לשימור.

לבניין חשיבות כפולה: הן היסטורית, כבית החולים הראשון שפעל מחוץ לחומות ושירת את תושבי ירושלים, וחשיבות ארכיטקטונית כמבנה העומד בזכות עצמו. בחצר המבנה ישנו בית קברות קטן מתקופת קום המדינה.

מוזיאון הדגמים של קונרד שיק

מוזיאון הדגמים של קונרד שיק מהווה חלק ממתחם כנסיית המשיח, השוכן מול מגדל דוד בירושלים. במוזיאון מוצגים דגמים מיניאטוריים של ירושלים וחלקים ממנה, אשר נעשו ברובם על ידי האדריכל והארכאולוג, קונרד שיק. האתר כולל גם תצוגת תמונות, המספרת את תולדות המקום, ובית קפה קטן.

מנזר הלזריסטים

מנזר הלזריסטים הוא בניין ברחוב אגרון (מספר 20) בירושלים (בית ישעיהו), שנבנה מראשיתו כבית חולים למצורעים, מתחילת המאה ה-21 מתגוררים באגף של המבנה מספר נזירים של המסדר הדומיניקני וחלק הארי מושכר לממשלת ארצות הברית, עד לסוף שנת 2018 שימש חלק זה כמשרדים של הקונסוליה האמריקאית ועם העברת השגרירות האמריקאית לירושלים ב 2019 הפך המבנה לחלק ממשרדי השגרירות.

מסע וילהלם השני לארץ ישראל

מסעו של קיסר גרמניה וילהלם השני לארץ ישראל בחודשים אוקטובר-נובמבר 1898 היה נקודת ציון בולטת בתולדות ארץ ישראל בתקופה העות'מאנית ובתולדות הציונות.

במהלך המסע, שנמשך מ-11 באוקטובר עד 26 בנובמבר 1898, ביקר הקיסר בערים קונסטנטינופול, חיפה, יפו, ירושלים וביירות כולן תחת שלטון האימפריה העות'מאנית. וילהלם השני ביקש לחזק את יציבותו של השלטון העות'מאני, שנחלש בעקבות המשבר בבלקן בשנים 1877–1878, לתמוך במעמדה של הנצרות, ובמיוחד של הכנסייה הפרוטסטנטית, וכן לעודד את המתיישבים הנוצרים והיהודים בארץ ישראל. במהלך הביקור נפגש הקיסר עם בנימין זאב הרצל.

פארק מיניאטורות

פארק מיניאטורות הוא מתחם הכולל דגמים מיניאטוריים של נוף באזור מסוים: הרים, מבנים, נמלי תעופה, כלי רכב וכדומה. פארק המוקדש למדינה מסוימת מלקט מבנים מרחבי המדינה, וכולל לעיתים גם מבנים היסטוריים שחרבו. כאשר הפארק מציג עיר מסוימת, הוא קרוי עיר מיניאטורית. פארק מיניאטורות פועל כאתר תיירות.

בדרך כלל ממוקם פארק מיניאטורות תחת כיפת השמים.

פארק מיניאטורות ראשון הוקם בשנות העשרים של המאה העשרים בבקונסקוט שבאנגליה. בשנת 1952 נפתח בהולנד פארק המיניאטורות מדורודם, המציג מבנים מרחבי הולנד. פארקי מיניאטורות הוקמו בעשרות מקומות בעולם.

פארק מיניאטורות נבנה בדרך כלל בקנה מידה קבוע לכל המוצגים שבו. קנה מידה זה נע מ-1:72 עד 1:9. באירופה ובאסיה נפוץ קנה המידה 1:25.

אחדים מהדגמים, כגון רכבות וטחנות רוח מכילים מנוע, המאפשר להם תנועה. אפקטים נוספים כוללים קולות, תאורה, זרימת מים וכדומה.

שיק

האם התכוונתם ל...

תיאודור זנדל

תיאודור זַנדֶל (בגרמנית: Theodor Sandel;‏ 2 באוקטובר 1845 – 1 ביוני 1902) היה אדריכל טמפלרי איש המושבה הגרמנית ביפו והמושבה הגרמנית בירושלים, מהבולטים בבוני ירושלים בתקופת היציאה מן החומות במחצית השנייה של המאה ה-19.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.