קונפוציאניזם

קונפוציאניזם (סינית: 儒學, להאזנה (מידע • עזרה)) - "אסכולת המלומדים" היא פילוסופיה ומערכת ערכים מזרח-אסיאתית אשר במקור פותחה מכתבי קונפוציוס. עד אמצע המאה ה-20 הייתה זו דת המדינה בסין.

הדת נוסדה במאה ה-5 לפנה"ס על ידי קונפוציוס. דת זו מדגישה את היותו של האדם טוב מטבעו ואת ההתנהגות המוסרית בין אדם לחברו. למרות המהפכה התרבותית היא עדיין משמשת בסין תפיסה מוסרית בסיסית.

מכיוון שקונפוציוס עשה שימוש רב בטאוטולוגיות ואנלוגיות על מנת להסביר את תורתו עשוי בתחילה אדם בעל תפיסה מערבית שלא להבין את ההיגיון העומד מאחורי המאמרות והמאחד אותן לכדי תורה אחת.

הקונפוציאניזם מהלך על הגבול הדק בין אסכולה פילוסופית לבין דת. חוקרים ואישים שונים במשך השנים הגדירו אותו בצורה שונה.

Dacheng Hall
מקדש קונפוציוס בצ'ופו. גם כיום ישנם מיליוני קונפוציאנים ברחבי העולם.

היסטוריה

הקונפוציאניזם התהווה לראשונה במהלך חייו של קונפוציוס. לאחר מותו תועדו אמרותיו של קונפוציוס על ידי תלמידיו בקובץ הנקרא "המאמרות" (לון-יו) - קובץ זה מוכר כמייצג את חזונו. אף על פי כן מוטל ספק באמינותן של חלק מהאמרות, כמו גם באמרות נוספות המיוחסות לו ומופיעות במקורות אחרים. האמרות מובאות בצורות של קטעי שיחות בין קונפוציוס ותלמידיו, שאלות ותשובות וכן קטעים ביוגרפיים קצרים.

תורתו של קונפוציוס הכתה הדים ברחבי סין הקדומה. במהלך תקופת האביב והסתיו היא הייתה בעיקרה מערכת ערכים והגות אתית, אולם במהלך שושלת האן, התווספו מאפיינים מתחום המטאפיזיקה והקוסמולוגיה. שינוי זה, לצד שקיעתה של הלגליזם, הוביל לביסוס הקונפוציאניזם כדת. מאז הייתה הקונפוציאניזם דת המדינה הרשמית בסין.

נאו-קונפוציאניזם

Zhu xi
ג'ו שי, אחד הפילוסופים החשובים ביותר בנאו-קונפוציאניזם

מאות שנים מאוחר יותר, במהלך שושלת טאנג, התעוררה וריאציה חדשה יותר של הקונפוציאניזם- הנאו-קונפוציאניזם. הנאו-קונפוציאניזם היה הרבה יותר חילוני מאשר הקונפוציאניזם הקלאסי. הוא אינו כולל בתוכו אמונות וטקסים מיסטיים. אף על פי כן, הנאו-קונפוציאניזם מושפע עמוקות מרעיונות מטאפיזיים, בעיקר רעיונות דאואיסטיים או בודהיסטיים. רעיונות אלו אינם העיקר של ההגות הנאו-קונפוציאניסטית, אלא המסגרת לדיון בשאלות מוסריות וערכיות.

ההוגים המקימים של הנאו-קונפוציאניזם הם האן יו ולי אאו, בני המאה ה-7. בין ההוגים הנאו-קונפוציאניסטים החשובים ניתן למנות את ג'ו שי, וונג יאנגמינג וזהו דוניי.

בעידן המודרני

בעת החדשה החל הקונפוציאניזם לחדור גם לעולם המערבי. המיסיונר האיטלקי מטאו ריצ'י תרגם את כתבי קונפוציוס ללטינית, והם יצרו הד בקרב פילוסופים ברחבי אירופה. קבוצות רבות בתקופת הנאורות חיפשו דרך לשלב את האתיקה הקונפוציאניסטית עם התרבות המערבית. גוטפריד לייבניץ הושפע במיוחד מהגותו של קונפוציוס, שהזכירה את תורתו שלו עצמו. גם הפילוסוף הצרפתי וולטר התפעל מאוד מהקונפוציאניזם, וטען שהרציונליזם הקונפוציאני מהווה אלטרנטיבה לדוגמה הנוצרית.

במקביל, התפשטה ההגות הקונפוציאנית גם ברחבי המזרח הרחוק. בקוריאה התפתחה וריאציה אחרת של הנאו-קונפוציאניזם, המכונה "קונפוציאניזם קוריאני". לקונפוציאניזם יש עד היום השפעה על התרבות הקוריאנית. גם ביפן קמו באותה תקופה הוגים רבים שעסקו בקונפוציאניזם, אולם הוגים אלו לא הותירו השפעה כה גדולה כמו בקוריאה ובסין.

במאה ה-20, בזמן מלחמת האזרחים הסינית הוקמה בסין תת-תנועה פוליטית בשם "תנועת החיים החדשים" (סינית: 新 生 活 運 動). התנועה, שהייתה חלק מהמפלגה הלאומית הסינית, ניסתה להציב אלטרנטיבה רעיונית לקומוניזם המאואיסטי, ושילבה רעיונות קונפוציאניסטים עם רעיונות לאומניים. עם זאת, לאחר ניצחון הקומוניסטים במלחמה, ירדה קרנו של הקונפוציאניזם בסין והוא חדל להיות "דת המדינה".

רעיונות מרכזיים

הגותו של קונפוציוס דחקה באנשים להפוך ל"איש המעלה" (ג'ונזי)- אדם אידיאלי על פי קונפוציוס. על אדם כזה להיות חכם, מוסרי, נאמן ורחב אופקים. בנוסף, עליו לחיות לפי עקרונות שיפורטו להלן.

רן

עקרון ה"רן" (סינית:仁) מקביל במידת מה לעקרון האלטרואיזם המערבי. הוא כרוך בהתחשבות והומניות כלפי כל בני האדם, ובפרט כלפי בני המשפחה והקהילה הקרובה. העיקרון דומה מאוד לכלל הזהב "מה ששנוא עלייך אל תעשה לחבריך"(הלל הזקן), כי קונפוציוס לא פירט סטנדרטים חיצוניים ל"התחשבות", אלא הדגיש את חשיבות המצפון הפנימי והאישי.

"ה"רן" אינו רחוק ממך. מי שמחפש אותו כבר מצא אותו. ה"רן" קרוב לאדם ולעולם לא עוזב אותו" (קונפוציוס[1])

על פי קונפוציוס, ה"רן", בדומה למצפון, הוא תכונה טבעית של אדם, ולא תכונה נרכשת, הבחירה אם לחיות על פי ה"רן" היא בחירה מודעת של כל אדם.

ל"רן" חשיבות מיוחדת בפילוסופיה הפוליטית של קונפוציוס (ראו בהרחבה למטה). על פיו, השליט מקבל את מנדט השמיים למען הנתינים. שליט שלא חי על פי עקרון ה"רן" מאבד את מנדט השמיים, והנתינים לא צריכים לציית לו. סופו של שליט כזה ליפול.

לי (בסינית:礼)

Liji
"ספר הטקסים" (ליג'י) מתאר את כללי ההתנהגות והטקסים המקובלים על הקונפוציאנים. מיוחס לקונפוציוס.

עקרון ה"לי" הוא עיקרון בסיסי ביותר בתורתו של קונפוציוס. התרגום המילולי לעברית הוא "טקס" או "טקסים", אבל המילה אינה מקבילה במשמעות למילה "טקס" במשמעות המערבית, אלא יש לה משמעות יותר רחבה.

על פי קונפוציוס, כל פעולה שגרתית ונשנית מוגדרת כ"טקס". כפועל יוצא, המונח "לי" 礼 מתייחס לא רק לטקסים דתיים או שרירותיים, אלא גם להתנהגות נורמטיבית, ומאפיינים תרבותיים כמו נימוסים, ערכים וגם אומנות. מושם דגש על עקרונות כמו נאמנות וכיבוד אב ואם, שמובילים במידה מסוימת לשימור התרבות הקיימת.

הנימוק של קונפוציוס לציות לערכי התרבות והחברה הוא שיש לכבד את חוכמת הדורות הקודמים, כמו גם את חוכמתם של זקני הכפר, פקידי הממשל, ובני המשפחה. הנימוק יכול להתפרש כנימוק דתי, כי הוא מייחס חשיבות א-פריורי לחוכמות וטקסטים עתיקים, ולטקסים קבועים, אולם ניתן לראות אותו גם כנימוק שמרני שאינו קשור לדת, וקשור בעיקרו לשימור תרבות.

יחד עם זאת, עקרון ה"לי" הוא הבסיס להפיכת הקונפוציאניזם ממערכת ערכים לדת. מרבית הטקסים הסינים הקבועים השתמרו בגלל עקרון ה"לי". מרבית הקונפוציאניסטים חיים עד היום על פי כמה ספרים המפרטים את כללי התרבות והטקסים שיש לנהוג על פיהם. שלושת הספרים החשובים ביותר הם היילי (סינית:儀禮. בתרגום: טקסים וכללי התנהגות), הג'ואולי (סינית:周禮. בתרגום: טקסי שושלת ג'ואו) והליג'י (סינית: 禮記. תרגום: ספר הטקסים).

סיאו

המונח "סיאו" (סינית: 孝) מתמקד בעיקר בכיבוד אב ואם. הוא קשור קשר הדוק לשני העקרונות הקודמים (לי ורן). כיבוד הורים היא מצווה חשובה במרבית הדתות של העולם העתיק, וגם בקונפוציאניזם. במקור המונח "סיאו" התייחס בעיקר לפולחן אבות של האבות הקדמונים, אולם בהגותו של קונפוציוס הושם דגש על כיבוד ההורים ונאמנות למשפחה.

קונפוציוס אף הרחיב את המונח מחוץ לתחומי המשפחה הגרעינית. על פיו, חובה גם להיות נתין נאמן לשליט, לראש הכפר, וכו'. ישנה גם חובה הפוכה של השליט להיות נאמן לנתיניו ולחשוב על טובתם.

שמות

מאפיין נוסף של הקונפוציאניזם הוא ייחוס חשיבות רבה במיוחד לשמות. קונפוציוס טען שכשלים בתפקוד החברה נובעים לרוב מחוסר הבנה של המציאות. חוסר ההבנה נובע, במידה רבה, מכך שאנשים לא קוראים לדברים בשמם הנכון. הפתרון, על פי קונפוציוס, הוא "תיקון שמות" (סינית: 正名- צ'נג מינג). וחזרה לשמות הנכונים. תיקון השמות - כל אדם מתנהג בהתאם לתפקידו ולמעמדו, בהתאם לתקנון. תיקון בהקשר של תקנון או סדר בתוך מערכת הטקסים (לי).

הפילוסוף הקונפוציאני שׂוּ'ן-דזה , טען ששלושת המלכים וחמשת הקיסרים קראו לכל הדברים בשמם הנכון, אך אנשים בלבלו את המונחים עם השנים, וכך איבדו את היכולת להבדיל בין טוב לרע.

קשרים בין אנשים

הרבה מהגותו של קונפוציוס התמקדה בטיבם של קשרים בין אנשים. קונפוציוס הדגיש שהיחס של בן אדם לבן אדם אחר צריך להיות שונה בהתאם לטיב הקשר. חובת אדם כלפי בנו שונה מחובתו כלפי אחיו, ששונה מחובתו כלפי מנהיגו, וכו'. יחד עם זאת, דגש כולל בכל הקשרים מושם על הדדיות. למשל, לאדם יש חובה כלפי אביו, אך גם לאב יש אחריות הדדית לדאוג לרווחתו של הבן ולכבד אותו.

על פי קונפוציוס, המפתח להרמוניה חברתית הוא שכל אחד ידע את מקומו בחברה, ו"ישחק את תפקידו כהלכה". כשקונפוציוס נשאל איזה ממשל ראוי שיהיה על מנת שתקום חברה הרמונית, הוא השיב: "ממשל הוא כשהנסיך הוא נסיך, השר הוא שר, האב הוא אב והבן הוא בן".[2]

לקונפוציוס עמדה מאוד ברורה על תפקידה של האישה במשפחה. על פיו, האישה אמורה להיות כפופה קודם לאביה, לאחר הנישואים להיות כפופה לבעלה, ולאחר מות הבעל להיות כפופה לבנה. כדי ליצור חברה הרמונית חובה על האישה לקבל על עצמה תפקיד זה. על אלמנות נאסר להתחתן מחדש. עקרונות אלו ואחרים הובילו לביקורת נרחבת על הקונפוציאניזם מפי תנועות פמיניסטיות רבות.[3]

ממשל

גישתו של קונפוציוס לממשל מבוססת בעיקרה על העקרונות שהוצגו לעיל. המנהיג צריך להתחשב בנתיניו, על פי עקרון ה"רן", ולכבד את הטקסים והחוכמות הקודמות (על פי עקרון ה"לי"). נתיניו צריכים לכבד אותו (על פי עקרון ה"לי"), אך גם הוא צריך לכבד אותם, על פי עקרון ההדדיות.

על פי קונפוציוס, המנהיג מקבל את מנדט השמיים רק אם הוא חי על פי עקרונות אלו (בפרט עקרון ה"רן"). מנהיג שאינו חי על פיהם מאבד את זכותו לשלוט, והנתינים רשאים שלא לציית לו. "על מנת למשול באחרים, חייב אתה ראשית למשול בעצמך" (קונפוציוס, מתוך "המאמרות")

עמדותיו של קונפוציוס היו קשורות קשר הדוק לתפיסת הממשל בסין הקדומה, ולא הציגו חדשנות יוצאת דופן. רעיון "מנדט השמיים", למשל, נולד שנים רבות לפני חייו של קונפוציוס.

דת או פילוסופיה?

כאמור, במשך השנים היו ויכוחים רבים על הגדרת הקונפוציאניזם כדת, כיוון שהוא לא ייחס חשיבות רבה לקיומם של אלים או קיומו של בורא חיצוני. הגותו של קונפוציוס היא הומניסטית במובהק (מיוחס לקונפוציוס בדברו אל אחד מתלמידיו: "עדיין אינכם מסוגלים לשרת את בני האדם, כיצד תשרתו רוחות"[4]).

לעומת זאת, רבים אחרים טוענים שעקרון ה"לי", והטקסים הרבים הנובעים ממנו, מחייבים התייחסות לקונפוציאניזם כ"דת". העיקרון תובע חיים על פי ספרים עתיקים, בדומה לדתות רבות אחרות. הספרים מכתיבים כללי התנהגות, וכן טקסים באירועים כמו לוויות, חתונות וכדומה. חשוב לציין שגם דתות אחרות במזרח הרחוק, ובפרט הבודהיזם, אינן מייחסות חשיבות לאלים או כוחות על-טבעיים.

כשהקונפוציאניזם החל להתפשט בעולם המערבי, נוצרים רבים החלו לאמץ עקרונות קונפוציאניסטים, בלי לראות בכך סתירה עם היותם נוצרים. הישועים, ובפרט מטאו ריצ'י (שתרגם ללטינית כתבים רבים של קונפוציוס והפיצם ברחבי אירופה) טענו שהקונפוציאניזם הוא מערכת אתית ולא דתית, והגדירו את הטקסים כ"טקסים אזרחיים" שלא עומדים בסתירה לרוח הנצרות. בתחילת המאה ה-18 דחו הפרנציסקנים והדומיניקנים טענה זו, וקבעו שהקונפוציאניזם הוא עבודת אלילים. בסופו של דבר האפיפיור בנדיקטוס הארבעה עשר הטיל איסור מוחלט על עריכת טקסים סיניים מסורתיים מכל סוג שהוא.

כיום מקובל לקבוע שהגדרתו של הקונפוציאניזם כ"דת" או "פילוסופיה" תלויה בהגדרה של "דת". הגדרות רחבות יותר תואמות את הקונפוציאניזם, והגדרות צרות יותר משאירות אותו מחוץ לעולם הדת.

ראו גם

קישורים חיצוניים

  • ה"המאמרות" - ספר האמירות שליקטו תלמידיו של קונפוציוס

הערות שוליים

  1. ^ Do-Dinh, Pierre. Confucius and Chinese Humanism. Funk & Wagnalls, New York. 1969. page 107
  2. ^ מתוך המאמרות של קונפוציוס מספר 12, תרגום חופשי
  3. ^ Women in the Teaching of Chinese Religions, Joseph A. Adler
  4. ^ Sinaiko, Herman L. (1998), Reclaiming the canon: essays on philosophy, poetry, and history, Yale University Press, ISBN 978-0-300-06529-9
אפוסטריורי

אפוסטריורי או א-פוסטריורי (לטינית: a posteriori, שפירושו: "מתוך מה שבא אחר-כך") הוא מונח בלוגיקה או בפילוסופיה שבא להניח טיעון שמהלכו הוא מן הסיבות הנראות לעין אל הסיבות הלא-ידועות, כלומר, מן החוויות והניסיון שלנו. לעומתו, טיעון א-פריורי הוא טיעון שמתחיל מהסיבות אל המסקנות.

ישנן עובדות רבות שאנחנו יודעים דרך החושים שלנו, כגון: דברים נופלים כלפי מטה ולא מעלה, או: שמן לא מתערבב עם מים. אלו אמיתות שאנחנו יודעים אותן מניסיון הרבה לפני שיש באפשרותנו להסבירן. כל עוד לא נוכל להסביר אותן מבחינה מדעית (כוח הכבידה או הקוטביות של מולקולות השמן), ידיעותינו יהיו ידיעות א-פוסטריוריות.

אפריורי

אַפְּרִיּוֹרִי (מלטינית: a priori, "מן הקודם" או "לפני הניסיון") הוא מונח בפילוסופיה ובלוגיקה. בצורה מופשטת ניתן לומר כי המונח א-פריורי, הוא טיעון שמתחיל מהסיבות אל המסקנות, וגם מתייחס למושגים או תפישות שאינם תלויים בחוויות-חושים, מהתבוננות או ניסיון.

וזאת בניגוד למושגים אפוסטריוריים (מתוך מה שבא אחר-כך), שהוא טיעון שמהלכו הוא מן הסיבות הנראות (כלומר, מן החוויות והניסיון שלנו אל הסיבות) אל העין אל הסיבות הלא-ידועות. למשל דברים הנופלים כלפי מטה ולא כלפי מעלה, או: שמן אשר לא מתערבב עם מים. כל עוד לא נוכל להסביר אותן מבחינה מדעית (הסברים כמו 'כוח הכבידה' או 'הקוטביות של מולקולות השמן'), ידיעותינו אודותיהן יהיו ידיעות א-פוסטריוריות.

ידע אפריורי נחשב ידע פרופוזיציונלי במובן זה שהוא נרכש לפני ניסיון כלשהו.

דוגמה למשפטים אפריורים הם משפטים המובנים מעצמם כגון "שני גדלים השווים לגודל שלישי שווים ביניהם", או הוכחות מתמטיות שאינן נזקקות לניסיון אלא מוכרחות מתוך עצמן.

פילוסופים רבים סבורים שלא תיתכן ידיעה אפריורית, בעיקר בתחום השאלות התאולוגיות. על פי הפוזיטיביזם הלוגי, הצהרות שתהיינה נכונות א-פריורית תהיינה תמיד טאוטולוגיות. קנט טען כי ידע אפריורי קיים בצורת התנאים הנחוצים להתנסות כלשהי, כגון המושגים סיבתיות, חלל וזמן. הניסיונות להגדיר בבהירות או להסביר ידיעה א-פריורית מהי מהווים חלק מזרם מרכזי בתורת ההכרה (אפיסטמולוגיה). לאור העובדה שההגדרות והשימושים של המונח עוותו לאורך השנים ועל כן משתנים על פני תחומי-דעת שונים, יהיה זה קשה לספק הגדרה אוניברסלית בעבורו.

לעיתים, כלכלנים עושים שימוש במונח א-פריורי כדי לתאר צעד בטיעון שאמיתותו יכולה להתקבל כמוכיחה את עצמה.

למשל, עמנואל קאנט קרא למרחב הפיזי (המרחב שבו אנו חיים) גאומטריה אבסולוטית (מוחלטת). הוא טען שהיא הגאומטריה היחידה הא-פריורית. על פי תורת היחסות אנו חיים במרחב-זמן, מרחב לא אוקלידי ולא גאומטריה אבסולוטית.

ג'ו שי

זהו שם סיני; שם המשפחה הוא ג'ו. ג'וּ שִׂי (בפין-יין: Zhū Xī; בכתב סיני: 朱熹; ‏ 18 באוקטובר 1130 – 23 באפריל 1200) היה פילוסוף קונפוציאני סיני בן תקופת שושלת סונג, והדמות המובילה ברציונליזציה של הנאו-קונפוציאניזם. תרומתו החשובה לפילוסופיה הסינית כללה מתן חשיבות לארבעה ספרים קלסיים של הקונפוציאניזם: המאמרות, ספר מנציוס, תורת הגדול ודרך האמצע וקיומה; התמקדות במחקר של הדברים (Géwù/格物); והסינתזה של המושגים הקונפוציאניים היסודיים.

דיאלקטיקה

דיאלקטיקה (מיוונית: διαλεκτική - אומנות השיחה, הדיון או הוויכוח) היא מונח פילוסופי מערבי המשמש לתיאור שיטות שונות להשגת האמת או לתיאור תנועת ההתפתחות בעולם הרוח או החומר, או שניהם יחד. השימוש הנפוץ ביותר במילה דיאלקטיקה הוא כהתפתחות מתוך קונפליקט.

האסכולה האלאטית

האסכולה האלאטית היא אסכולה בפילוסופיה הקדם-סוקרטית התופסת את המציאות כמהות אחת, קבועה, בלתי מונעת ובלתי משתנה. היא טוענת שמה שנתפס בעינינו כשינוי, אינו אלא אשליה. בפועל, המציאות קבועה ובלתי משתנה.

פרמנידס וזנון נמנים על אסכולה זו. הם נולדו ופעלו בעיר אליאה שמצויה בדרום איטליה ועל שמה הם קרויים. גם מליסוס איש סאמוס היה ממפתחי הפילוסופיה.

הוליזם

הוליזם (מיוונית: όλος; שלם, כולל) הוא הרעיון שתכונות מערכת לא יכולות להיקבע או להיות מוסברות אלא רק על ידי סך כל המרכיבים שלה. המילה, יחד עם התואר הוליסטי, נטבעו על ידי יאן סמאטס בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20. במילון אוקספורד, סמאטס מגדיר את ההוליזם כ"נטייה בטבע ליצור שלם שהוא גדול מסכום חלקיו על ידי אבולוציה יצירתית".

הוליזם מוגדר לעיתים כהיפוכו של הרדוקציוניזם, למרות שתומכי הרדוקציוניזם המדעי טוענים כי מוטב להתייחס אליו כאל היפוכו של הרדוקציוניזם התאוותני. אפשר להנגיד אותו גם עם אטומיזם. כמה מבקרים טוענים שהוליזם הוא ניסיון למיזוג בין רעיון הבריאתנות לבין רעיון האבולוציה.

השטח של חשיבת מערכתית התפתח בשנים האחרונות כדי להתמודד עם מספר גדול של נושאים תוך שימוש במושגים הוליסטיים.

המאמרות

המאמרות (או "האנלקטים"; בסינית מסורתית: 論語; תעתיק לעברית: לוּן יוּ') או "מאמרותיו של קונפוציוס" הוא ספר האוסף אמירות ופתגמים מבית מדרשו של הפילוסוף הסיני בן המאה ה-5 לפנה"ס קונפוציוס ושל חסידיו, כמו גם שיחות בינם לבינם בעלות משמעות ערכית או חינוכית.

ניתן לפרש את השם המקורי בסינית כ"דיון על מילותיו של קונפוציוס".

קטעי הספר נכתבו במהלך "תקופת האביב והסתיו" ובמהלך "תקופת המדינות הלוחמות". ספר זה מהווה את היסוד לתורת הקונפוציאניזם, לה השפעה על מזרח אסיה עד לימינו אנו.

הנחה (לוגיקה)

הנחה בתורת ההגיון היא שם כולל לכל הטענות בהיסק שאינן מסקנתו.

בהיסק תקף המסקנה מקיימת יחס של נביעה מן ההנחות: כלומר המסקנה נגזרת מן ההנחות. בהיסק מבוסס המסקנה היא אמיתית משום שההנחות אמיתיות. אך, בניגוד לסברה נפוצה בין הדיוטות, אין כל הכרח שההנחות יהיו אמיתיות על מנת שההיסק יהיה תקף.

בפרט, כל היסק שבין הנחותיו יש סתירה, הוא היסק תקף. עובדה זו מנוצלת היטב בהוכחות בדרך השלילה המבוססות במכוון ובמודע על קיומה של סתירה בהנחות, כלומר על אי אמיתותן. למשל, ההוכחה שאין מספר ראשוני גדול ביותר מבוססת על ההנחה (המתגלית בסוף ההוכחה כשקרית) שיש מספר ראשוני גדול ביותר, ההוכחה שאין לשתיים שורש ראציונאלי מבוססת על ההנחה (המתגלית בסוף ההוכחה כשקרית) שיש לשתיים שורש ראציונאלי וכדומה.

יום הפילוסופיה העולמי

יום הפילוסופיה העולמי (באנגלית: World Philosophy Day) הוא מועד בינלאומי המצוין מדי שנה ביום חמישי השלישי של חודש נובמבר.

מונאדה (לייבניץ)

מונאדה היא אובייקט פילוסופי שתיאר הפילוסוף גוטפריד וילהלם לייבניץ.

לפי לייבניץ, לכל אובייקט ישנה מונאדה העומדת בעבורו ושנושאת את כל האינפורמציה לגביו. אותו אובייקט אשר בעבורו עומדת המונאדה הוא "אובייקט אינטנציונאלי" של המונאדה. המונאדות הן נשאי אינפורמציה, כשהאובייקט אותו מייצגת המונאדה הוא "מצב אינפורמטיבי" של המונאדה. המונאדות הן דברים פשוטים שאינם ניתנים לפירוק מכל סוג שהוא.

בעיה העולה מתאוריית המונאדות של לייבניץ היא כיצד נוצרות וכלות מונאדות. נניח לדוגמה שיש קיר הבנוי מלבנים, ודאי המונאדה שתישא את האינפורמציה בעבורו תהיה מונאדה של "קיר עשוי מלבנים", אך אם נשבור את הקיר ונקבל ערימה של לבנים, מה יהיה אז? מה תהיה המונאדה במצב כזה?

אין תמימות דעים לגבי תשובתו של לייבניץ במקרה כזה, אך הועלו מספר סברות לגבי האופציות בהן היה עשוי לבחור:

מונאדת קיר הלבנים "התחלפה" במונאדה של "ערימת לבנים". בעצם ישנה טרנספורמציה: האינפורמציה הקודמת שנשאה המונאדה הוחלפה.

ניתן להקשות על לייבניץ ולשאול מה יהיה במקרה בו נפזר את הבלוקים כך שלא יהוו עוד ערימה, מה אז? ייתכן, שלייבניץ היה משיב, כי מונאדת קיר הלבנים הפכה למונאדה של אחד הבלוקים.למונאדות אין חלונות, אין קשר סיבתי ביניהן; הן כמו איים, האל הוא המסנכרן בין המונאדות בהרמוניה מושלמת.

מזרח אסיה

מזרח אסיה הוא חלק מאסיה אשר מוגדר בדרך כלל לפי תנאי אקלים או תרבות. מבחינה גאוגרפית, שטחה של מזרח אסיה הוא כ-6,640,000 קמ"ר והוא מהווה כ-15% משטחה של יבשת אסיה. במזרח אסיה גרים כ-1.5 מיליארד בני אדם, 38% מאוכלוסיית היבשת וכחמישית מאוכלוסיית העולם.

מבחינה תרבותית, האזור נמצא תחת השפעה היסטורית סינית חזקה. הכתב הסיני השפיע מאוד על צורות הכתיב בשפות הנפוצות באזור. גם פילוסופיות סיניות דוגמת קונפוציאניזם ונאו-קונפוציאניזם נפוצות באזור זה.

מטאפיזיקה

מֵטָאפִיזִיקָה (מיוונית: μετά (מֵטַא) "מעבר", φυσικά "פיזיקה", "אודות הטבע") היא ענף של הפילוסופיה העוסק בהסבר טבעם של המציאות, הקשר בין חומר לנפש, בין חומר לתכונה ובין מחשבה למציאות. מקור המונח בספרו של אריסטו, שנקרא "מטאפיזיקה" משום שבסידור המסורתי של כתביו היא הופיעה לאחר ספרו ה"פיזיקה".

אך במשך הדורות קיבל המושג משמעות יותר מילולית- פיזיס משמעותו טבע; לכן מטאפיזיקה עוסקת בדברים אשר הם מעבר לטבע או לעולם הגשמי. התפיסה בפילוסופיה מודרנית מתבססת על שימוש זה.

ערך (אתיקה)

באתיקה, המונח ערך מתייחס למדד של הערכת טיבו המוסרי של מעשה מסוים. תחום הידע העוסק בערכים נקרא "תורת הערך", או "אקסיולוגיה" .

עשרת הכבלים

עשרת הכבלים בבודהיזם הם אלו הכובלים את בני האדם שטרם חוו הארה.

מי שהצליח לנתק את שלושת הכבלים הראשונים מתחיל את המסע לנירוואנה, ואילו זה שהצליח לנתק את כל עשרת הכבלים הופך לבודהה שפירושו מואר.

התמקדות ב"עצמי" - אמונה בזהות אישית

ספק - בעיקר בבודהה ובתורתו. יש להדגיש כי הבודהיזם אינו דוגמטי, ולכן אינו דורש ציות עיוור או אוסר על שאילת שאלות.

היצמדות לטקסים ולפולחנים - אמנם הבודהיזם כמו כל פילוסופיה מוסרית דורש ערכי מוסר גבוהים, אולם אינו דורש אותם כציות עיוור אלא כתוצאה של מודעות והבנה. בנוסף, הבודהיזם לא דורש היצמדות לטקסי דת (אם כי אינו שולל אותם).

השתוקקות חושית / תשוקה חושנית (אחד מהיבטי הטנהא), זו המצוירת במרכז גלגל החיים

שנאה, זדון, רצון-להרע

תאווה חומרנית (אחד מהיבטי הטנהא )

תאווה לקיום חסר הצורה (אחד מהיבטי הטנהא הייחודי למודטים)

גאווה

חוסר שקט

בורות (בערות)

פוזיטיביזם

פוזיטיביזם - מגמה מחשבתית הסוברת כי הטבע כולו פתוח לחקירה אובייקטיבית מלאה של האדם באמצעות המדע. לפי הפוזיטיבסטים, חקירה פוזיטיביסטית מתבססת על מה שנראה בעין, על מה שניתן להוכיחו באופן ברור וודאי. הנתונים הפוזיטביסטים נגישים לאדם באמצעות החושים, כלומר המדע עוסק אך ורק במה שהאדם יכול לקלוט בחושיו. וזאת בניגוד לתפיסות מטפיזיות או תאולוגיות, המניחות הנחות שאותן אי אפשר להוכיח בכלים מדעיים.

על פי הפוזיטביסטים החוקר חייב להיות נייטרלי, חופשי מדעה קדומה, ואסור לו להיות מעורב באופן אישי במחקר. אסור שהאישיות תשפיע על תוצאות המחקר.

פילוסוף

פילוסוף הוא אדם העוסק בפילוסופיה. הפילוסוף שואל שאלות כגון מהו מבנה העולם, האם קיים אלוהים ומהי הנפש האנושית. הוא דן בשאלות רבות ובהן מוסריות, קיומיות ומדעיות.

קונפוציוס

קונפוציוס (גרסה לטינית של שמו הסיני; שם משפחה: קונג 孔, שם פרטי: צ'יו 丘, כינוי: ג'ונג ני 仲尼 (בסינית: 孔夫子; בפין-יין: Kǒng Fūzǐ, קוֹנְג-פוּ דְזְה, 551 לפנה"ס - 479 לפנה"ס), מגדולי הפילוסופים של סין ובעל השפעה מכרעת על תרבותה.קונפוציוס לא השאיר אחריו כתבים, אך תלמידיו הרבים אספו את דבריו לספר שתורגם לעברית בשם "המאמרות", או "האנלקטים". תורתו מדברת על היות האדם מוסרי, ועל תכונותיו של אדם מוסרי. קונפוציוס שם דגש רב על החינוך, והאמין כי המנהגים הם אלו המעצבים את האדם והופכים אותו למוסרי.

רלטיביזם

רֵלָטִיבִיזם (Relativism; מלשון 'relative', "יחסי") היא תפיסה הגורסת כי לנקודת מבט אין תוקף או אמת מוחלטת, אלא ערך יחסי בלבד הנקבע על-פי הבדלים בתפיסה ובשיקול דעת.

שושלת סונג

שושלת סונג הייתה השושלת ששלטה בחלקים נרחבים מסין בין 960 ל-1279. היא הוקמה בתום תקופת חמש השושלות ועשר הממלכות, ולאחריה שלטה בסין שושלת יואן. ממשל שושלת סונג היה הממשל הראשון בהיסטוריה של העולם שהדפיס כסף על שטרות נייר, והממשל הסיני הראשון שהקים צי ימי חזק. בתקופתה נעשה לראשונה בהיסטוריה שימוש באבק שריפה ובמצפן.

תקופת שושלת סונג מחולקת לשניים: תקופת סונג הצפונית, ותקופת סונג הדרומית. במהלך תקופת סונג הצפונית (1127-960), הייתה בירת סונג העיר הצפונית ביאנג'נג (כיום קאיפנג) והשושלת שלטה ברוב סין. תקופת סונג הדרומית (1127-1279) מתייחס לתקופה לאחר ששושלת סונג איבדה שליטה בשטחים רחבים בצפון סין לשושלת ג'ין. בתחילת תקופה זו נסוג ממשל סונג דרומית לנהר יאנגצה, וביסס את בירתו בלינאן (כיום האנגג'ואו). אף על פי ששושלת סונג איבדה שליטה על האזור המקובל כמקור הציוויליזציה הסינית לאורך הנהר הצהוב, הכלכלה של סונג לא נפגעה, משום שהאימפריה הדרומית של סונג כללה 60 אחוז מאוכלוסיית סין, ואת רוב הקרקעות החקלאיות הפוריות. ממשלת סונג הדרומית, הגבירה משמעותית את כח הצי שלה, כדי להגן על גבולותיה הימיים והיבשתיים, ובכדי לאפשר משלחות מחקר ימיות. כדי להדוף את צבא שושלת ג'ין, ומאוחר יותר את המונגולים, פותחה טכנולוגיה צבאית מהפכנית שהשתמשה באבק שריפה. ב-1233 נכבשה קאיפנג בירת שושלת ג'ין על ידי צבא משותף למונגולים ושושלת סונג הדרומית. הטריטוריות של שושלת ג'ין היו אמורות להתחלק בין האימפריה המונגולית לבין שושלת סונג, אבל אי הסכמה על חלוקת השטחים הובילה למלחמה בין שתי הישויות. מונגקה חאן, החאן הרביעי של האימפריה המונגולית, מת ב-1259, עת בה צר על עיר במחוז צ'ונגצ'ינג. אחיו הקטן קובלאי חאן הומלך להיות החאן הבא, למרות שההמלכה הוכרה רק חלקית בחלקים המערביים של האימפריה. ב-1271 הוכרז קובלאי חאן כקיסר סין בשושלת חדשה היא שושלת יואן. לאחר שני עשורים של לחימה לסירוגין, כבש צבא קובלאי חאן את כל הטריטוריה של שושלת סונג ב-1279. סין הייתה מאוחדת שוב, והפעם תחת שושלת יואן (1271–1368).

האוכלוסייה של סין הוכפלה בגודלה בין המאות העשירית לאחת עשרה. גידול זה התאפשר בזכות הרחבת שדות גידול האורז בדרום סין. מפקד האוכלוסין בתקופת שושלת סונג הצפונית, העריך את האוכלוסייה בכ-50 מיליון, כמו בתקופת שושלת האן או שושלת טאנג. אבל הערכה מודרנית משערת שהמספר הנכון יותר הוא כ-100 מיליון איש, כאשר בתחילת שושלת מינג שהחליפה את שושלת יואן כבר חיו בסין כ-200 מיליון תושבים.

הגידול העצום באוכלוסייה עורר מהפכה כלכלית בסין. התרחבות האוכלוסייה הייתה בין הגורמים לנסיגה ההדרגתית של הממשל המרכזי מהפעלה מסיבית של תהליכי ויסות על השוק החופשי. אוכלוסייה רבה יותר גרמה להעלאת חשיבותם של בני האצולה הנמוכה בחיי הקהילה המקומית. פקידי ממשל רשמיים במרכזי המחוזות והנפות, הסתמכו על שירותיהם של משכילים מקומיים מבני האצולה ביישום החלטות ופיקוח על ביצוען.

חיי החברה במהלך סונג היו תוססים. אזרחים השייכים לאליטה החברתית היו נוהגים להתאסף על מנת לצפות ולסחור ביצירות אומנות יקרות ערך. האוכלוסייה על שכבותיה השונות נהגה להתערבב בחגיגות ופסטיבלים ציבוריים, ובמועדונים פרטיים, ובערים היו מקומות בילוי תוססים. המצאות כדוגמת הגרסאות הראשונות של הדפוס אפשרו הפצה של ספרות וידע. תחומים כדוגמת טכנולוגיה, פילוסופיה, מתמטיקה, הנדסה וכדומה פרחו במהלך תקופת סונג. פילוסופים דוגמת צֶ'נְג יִי וג'ו שי הפיחו רוח חיים חדשה בקונפוציאניזם תוך שימוש בפרשנות חדשה, ששילבה רעיונות בודהיסטיים, והדגשה של ארגון מחדש של הטקסטים הקלאסיים, רעיונות שהיוו את לב הדוקטרינה של הנאו-קונפוציאניזם. למרות ששיטת הבחינות הקיסריות לכניסה לשירות הציבורי הייתה קיימת מאז שושלת סווי, היא הפכה להיות משמעותית יותר בתקופת שושלת סונג, והייתה הגורם העיקרי למעבר מאליטה של אריסטוקרטים לאליטה של בירוקרטים.

פילוסופיה
תחומים
אונטולוגיהאסתטיקהאפיסטמולוגיהאתיקהלוגיקהמטאפיזיקהמטאפילוסופיהמטא-אתיקהפילוסופיה פוליטיתפילוסופיה של ההיסטוריהפילוסופיה של החינוךפילוסופיה של הלשוןפילוסופיה של המדעפילוסופיה של המתמטיקהפילוסופיה של הנפשתאולוגיה
זרמים/אסכולות
טאואיזםהאסכולה הפיתגוראיתהאסכולה האלאטיתהאסכולה האטומיסטית • מוהיזם • לגליזם • נטורליזםהאסכולה הפריפטטיתהאסכולה הסטואיתהאסכולה הציניתנאופלאטוניזםהאסכולה האפיקוראית • קונפוציאניזם • סכולסטיקהרציונליזםאמפיריציזםאקזיסטנציאליזם • נאו-קונפוציאניזם • פנומנולוגיהפילוסופיה אנליטיתפרגמטיזםפוסטמודרניזםפילוסופיה בודהיסטיתפילוסופיה הינדואיסטיתפילוסופיה ג'ייניסטיתפילוסופיה יהודית
אישים בולטים
פילוסופים של העת העתיקה לאו דזהקונפוציוסתאלספיתגורסהרקליטוסמו דזההבודההפרמנידספרוטגורסדמוקריטוססוקרטסאפלטוןאריסטוזנון מקיטיוןטימון מפליוספירון מאליספלוטינוססון דזה • קונדה-קונדה
פילוסופים של ימי הביניים אוגוסטינוסיוהאן סקוטוסאבן סינאג'ו שירמב"םתומאס אקווינסויליאם איש אוקאם
פילוסופים מודרניים ניקולו מקיאווליתומאס הובספרנסיס בייקוןרנה דקארטברוך שפינוזהגוטפריד לייבניץג'ון לוקג'ורג' ברקלידייוויד יוםז'אן-ז'אק רוסועמנואל קאנטג'רמי בנת'םגאורג הגלג'ון סטיוארט מילארתור שופנהאוארסרן קירקגורקרל מרקספרידריך ניטשה
פילוסופים בני המאה ה-20 גוטלוב פרגהג'ון דיואיאדמונד הוסרלמרטין היידגרברטראנד ראסלרודולף קרנפלודוויג ויטגנשטייןקרל המפלז'אן-פול סארטרוילארד ואן אורמאן קווייןג'ון רולסיורגן האברמאסמישל פוקוגסטון בשלאר
מונחים
מונחים בסיסיים אינסוףאמת ושקראפוסטריוריאפריורידיאלקטיקההנחהזמןחומר ורוחחוק הזהותטוב ורעישותכשל לוגילוגוסמהותמציאותסיבתיותערךפרדוקסצדקתכונהיום הפילוסופיה העולמי
תאוריות/תפיסות אגואיזם אתיאוניברסליזםאימננטיותאינטואיציוניזםאמנה חברתיתבחירה חופשיתבעיית הראוי-מצויהבעיה הפסיכופיזיתדאונטולוגיהדואליזםנהנתנותהוליזםהיסטוריציזםהשכל הפועלטיעון השפה הפרטיתכשל נטורליסטילוגיציזםמטריאליזםמוניזםמונאדהמכניזםנטורליזם מטאפיזיניהיליזםנומינליזםסובייקטיביזםסוליפסיזםספקנותעל-אדםעשרת הכבליםפוזיטיביזםפטליזםפנאנתאיזםפנתאיזםהפרא האצילהצו הקטגוריהקוגיטוריאליזםרדוקציוניזםרלטיביזםתועלתנותתערו של אוקאםהרצון לעוצמה
פורטל פילוסופיה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.