קונגרס פוקשאן

הקונגרס הציוני בפוֹקְשָׁאןרומנית: Congresul Sionist de la Focșani) היה הקונגרס הראשון של תנועת "חובבי ציון" באירופה. התכנס בעיר הרומנית פוקשאן (Focşani) ביום כ' בטבת תרמ"ב, 11 בינואר 1882[1].

רקע

ביהדות רומניה, בגבולות הרגאט, התאכזבו מכך ששלטונות רומניה דחו את דרישות קונגרס ברלין למתן זכויות ליהודים ואפילו הגבירו את הדיכוי והקיפוח[2][3]. בין שתי אפשרויות ההגירה שהיו פתוחות בפני יהודי מזרח אירופה, ההגירה לאמריקה וההגירה לארץ ישראל, רבים ביהדות רומניה העדיפו את השנייה מתוך שיקול שגם באמריקה עלולה להתפתח אנטישמיות. מרבית יהודי רומניה, 70,000, היו מאורגנים באגודות ששמו להן למטרה עלייה ומעבר לעבודה חקלאית בארץ ישראל.

לקראת סוף שנת 1881, "הוועד המרכזי הזמני" של פוקשאן, פרסם קול קורא-מזמין לוויעוד של כל החברות ליישוב ארץ ישראל. הכרוז היה קודם כל קריאה לידידות (היו מתחים בין קהילות שונות ומתחים בין אישיים ובעיקר בין קהילת בוקרשט ובין קהילות גאלאץ ופוקשאן). הכינוס הראשון בוטל יומיים לפני מועדו באמצעות מברקי ביטול שנשלחו לקרואים וזאת כדי להספיק ולקבל את אישור השלטונות לפני הכינוס בפועל[4].

הרוח החיה בארגון הכינוס היה שמואל פינלס שנבחר למזכיר הוועד המרכזי. יושב ראש הוועד המקומי, דויד רינצלר, שלח את ההזמנות לקונגרס, הזמנות שהודפסו בעברית והוטבע בהן, באמצעות חותמת מיוחדת, התאריך העברי (כ"ג בכסלו תרמ"ב 1881).

הכינוס התפרסם בעולם היהודי ועשה רושם רב ויהודים רבים ברחבי העולם הגיבו בעיתונות היהודית[5].

התכנסות הקונגרס

ביום כ' בטבת תרמ"ב התכנס בפוקשאן הקונגרס תחת השם: "קונגרס אגודות יישוב א"י על ידי עבודת-אדמה". הקונגרס הורכב מ-51 צירים שייצגו 32 אגודות. בקונגרס נבחר הוועד המרכזי ליישוב ארץ ישראל וסוריה, הגוף הראשון שעסק בעלייה מאורגנת.

הנהלת הקונגרס הורכבה משמואל פינלס (נשיא הקונגרס), מאיר וינברג מבוקרשט ונפתלי זוננבליך מבוטושאן (סגני נשיא), דויד רינצלר (מזכיר), י. מ. ברנר, המורה והסופר ישראל טלר, נפתלי פופר וג. ס. גולדשטין (חברי נשיאות). לקונגרס הגיעו גם אורחים מחוץ לרומניה וביניהם לורנס אוליפנט ואליעזר רוקח שנאמו בפני המתכנסים ותיארו להם את נופי ארץ ישראל.

השבועון "המגיד" בגיליונו מ-8 בפברואר 1882 מדווח: "ליישוב ארץ ישראל. שבת תחכמוני. (והיא אספת הנבחרים צירי החבורות ליישוב ארץ ישראל אל עבודת האדמה, בפאקשאן ביום כ' וביום כ"א טבת, שנת: "כאיש אחד חברים יחדיו" (בגימטריה תרמ"ב) לפ"ק.) ביום ד' כ' טבת (30 דעצעמבער) כשעה השישית אחרי הצהריים התאסף הוועד לחברת יישוב ארץ ישראל מפה בתור ועד ראשי לפי שעה (פראוויזארישעס צנטראלקאמיטע) באולם הגדול אשר בבית הספר לאחב"י (= לאחינו בני ישראל) פה למען קבל את האורחים הנכבדים צורי הוועדים לחברת יישוב ארץ ישראל אשר בכל ערי רומניה. האולם היה ערוך ומתוקן וטוב ויפה עם כל הכלים הדרושים: שלחנות וכיסאות עמדו במשטר וסדר נכון בעבור מושבות הנבחרים. מנורות רבות האירו את האולם המקושט בתבניות גדולי ישראל." (הועתק לפי המקור פרט להערת הגימטריה)

רשימת הצירים

להלן רשימת הצירים שהשתתפו בקונגרס (לפי סדר אלף בית של יישובי המקור):

  • מאדז'וד Adjud, לוי דורסט Levi Durst ואליאס ויטצלינג Elias Witzling.
  • מבקאו, אברהם בלטר Avram Balter וישראל אברהם גרופר Israel Avram Groper.
  • מברלאד, מקס יוסטר Max Juster וקונטי ליטמן Cunti Litman.
  • מבוטושאן, נפתולה זוננבליק Naftule Sonnenblic.
  • מבוקרשט, נפתלי פופר, מאיר ויינברג Meir Weinberg, סולם ברדר Sulam Barder ואברהם איזנשטיין Avram Eizenstein.
  • מבוזאו, צבי אהרון Zvi Aharon ואברהם ברין Avraham Brin.
  • מקאיוץ Căiuţ, יוסף שכטר Iosef Sehter.
  • מקוקו Cucu, ארם יצחק אתרוג Aram Ithac Etrog.
  • מפוקשאן, פ. גולדנטל F.Goldenthal, י. ספטר J.Sefter, ישראל טלר, י. מ. ברנר J.M. Brenner, מ. דוד M.David, א. כהנא A. Cahane והרב משה אהרון גולדרינג Rav Mose Aron Goldring.
  • מגאלאץ, שמואל פינלס, מנדל כהן Mendel Cohen ואלתר קלפר Alter Cleper.
  • מג'יורג'יו Giurgiu, ברל וייסמן Berl Waissman.
  • מחוש יוסף גורפינקל Iosef Gurfinkel.
  • מיאשי, משה מטס Mose Mates ונוצה פיירשטיין Nuţa Faierstein.
  • מאיבשט Iveşti, יעקב שפירא Jacob Şapira וארם קליין Aram Klein.
  • ממוינשט דוד בוקששתר (בוקססטר) David Bucsester ומנדל גרינברג Mendel Grinberg.
  • מנמולואסה Namoloasa, איזיק אברמוביץ' Aizic Abramovici.
  • מאודובשט Odobeşti, שמואל גרוס Smuel Gross ושמואל ויידנפלד Samuel Vaidenfeld.
  • מפשקאן Păşcani, פישל בלוך Fishel Bloh.
  • מפאנצ'ו Panciu, אהרון משה Aron Moshe וחיים בן רב אפרים Haim Ben Reb Efraim.
  • מפיאטרה ניאמץ ישראל משה אתרוג Israel Moshe Atrug.
  • מפיטשט ישראל ברוינשטיין Israel Broinstain.
  • מפודו טורקולוי Podu-Turcului (גשר הטורקי), בנימין ויינינגר Beniamin Weininger ויחזקאל גולדרכט Jehzkel Goldraht.
  • מרמניקו סראט Rămnicu Sărat, יוסף פלדמן Iosef Feldman והרב אבנר קסוואן.
  • מרומאן, שימן לזרוביץ' Simen Lazarovici, י. לנדאו J.Landau, אלתר פליכטר Alter Flichter.
  • מסלאטינה Slatina,
  • מטקוץ', גטיל פלדמן Ghetil Feldman והרש ברמן Herş Berman.
  • מטורנו סברין Turnu Severin, דוקטור קולר Dr. Coler.
  • מווטקאן Vutcani, אברהם רוזנצוויג Avram Rozenzweig.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • משה שרף, האבוקה הודלקה ברומניה: שמואל פינלש וראשית הציונות ברומניה בצירוף חליפת-מכתבים בין תיאודור הרצל ושמואל פינלש (ערך והתקין לדפוס: ראובן אשל),‫ירושלים: הספרייה הציונית; אוניברסיטת תל אביב, המכון לחקר הציונות על שם חיים ויצמן, תשמ"ו 1986.
  • השנתון היהודי המאוייר עבור רומניה מאת ד"ר מבשן, 1932/1933 (ברומנית)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ לישוב ארץ ישראל, המגיד, 8 בפברואר 1882.
    למעשה, בזמן הכינוס היה התאריך 30 בדצמבר 1881, לפי הלוח היוליאני, שהיה נהוג אז ברומניה (1 בינואר 1882 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-12 ימים).
  2. ^ לישוב ארץ ישראל, המגיד, 16 בנובמבר 1881
  3. ^ דברי הימים, הצפירה, 18 באוקטובר 1881
  4. ^ רומעניען, המגיד, 21 בדצמבר 1881
  5. ^ דייטשלאנד, המגיד, 8 במרץ 1882
11 בינואר

11 בינואר הוא היום ה-11 בשנה בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה נשארו עוד 354 ימים (355 בשנה מעוברת).

ארכיון התצלומים של קק"ל

"ארכיון התצלומים של קק"ל" הוא מאגר תמונות ותצלומים של קרן קיימת לישראל, המשקפים פרקים חשובים מתולדות הציונות והעשייה בארץ ישראל ובהם: התיישבות, ייעור, הווי חלוצי, נופי ארץ ישראל, פריצת דרכים, מלחמות ישראל, עלייה וקליטה, חגים וטקסים, ועוד. בארכיון קרוב ל-500,000 תצלומים ושקופיות הן בשחור לבן והן בצבע שצולמו מראשית המאה ה-20.

על פי קק"ל, המאגר נמצא בתהליכי דיגיטציה. כבר היום אפשר לצפות בכ-70,000 תצלומים ושקופיות מן המאגר באינטרנט בתצלומים של כל הארכיון ההיסטורי בשחור לבן וכן בתצלומים של השנים האחרונות בצבע. בארכיון שמורים תצלומים ופריטים נדירים שצולמו על ידי בכירי הצלמים בארץ. מאז הקמתו שימש הארכיון כמקור למחקר, פרסומים ותערוכות.

הארכיון מתעדכן בצילומים המשקפים את פעילויות קק"ל בהווה.

ה'תרמ"ב

ה'תרמ"ב (5642) או בקיצור תרמ"ב היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-24 בספטמבר 1881, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 13 בספטמבר 1882. שנה מסוג זשג, איננה מעוברת, ואורכה 355 ימים. זו שנת שמיטה.

בשנה זו החלה העלייה הראשונה, רובה מיהדות מזרח אירופה וכללה את עליית אעלה בתמר של יהדות תימן, אשר הושפעו מהפסוק ""אמרתי אעלה בתמר אׁחזה בסנסניו"" (שיר השירים, ז', ט'). "בתמר" זו תרמ"ב בשיכול אותיות.

הארכיון הציוני המרכזי

הארכיון הציוני המרכזי (אצ"מ) הוא הארכיון הרשמי של מוסדות התנועה הציונית: ההסתדרות הציונית העולמית, הסוכנות היהודית, קרן קיימת לישראל, קרן היסוד והקונגרס היהודי העולמי. בארכיון הציוני המרכזי שמורים לצמיתות תיקים שנוצרו תוך כדי פעילות של מוסדות אלו ומוסדות המשנה הרבים שנוצרו על ידם. בנוסף, שמורים בארכיון הציוני תיקי ארכיונים של ארגונים ומוסדות היישוב היהודי בראשית דרכו בארץ ישראל.

בארכיון הציוני שמורים יותר מ-1,500 ארכיונים של אישים ממנהיגי ופעילי התנועה הציונית והיישוב. רשימת בעלי הארכיונים כוללת דמויות ידועות בהיסטוריה הציונית המודרנית, כמו: תיאודור הרצל, נחום סוקולוב, דוד וולפסון, מקס בודנהיימר, הנרייטה סאלד, אליעזר בן יהודה, חיים ארלוזורוב ודמויות של עסקנים, אנשי מקצוע ואחרים.

אוספי הארכיון כוללים: תיקים ודברי דפוס, אוסף מפות ותוכניות, אוסף תצלומים, אוסף כרזות וכרוזים, אוסף עיתונים וכתבי עת, ספרים, אוסף סרטי מיקרופילם, אוסף פריטים מוזיאליים ואוסף פריטים קוליים.

ההסתדרות הציונית העולמית

ההסתדרות הציונית העולמית (באנגלית: World Zionist Organization) היא ארגון של התנועה הציונית שהוקם ביוזמתו של בנימין זאב הרצל ב-3 בספטמבר 1897, בקונגרס הציוני הראשון שהתכנס בבזל שבשווייץ. ההסתדרות הציונית הוקמה כארגון גג, לאיחוד פעולתם של כל הגופים הציוניים בעולם. באותו קונגרס הוטל על היינריך אלחנן יורק-שטיינר להכין את תקנות הארגון.

ההתיישבות העובדת

ההתיישבות העובדת הוא שם כולל, שהיה מקובל בתקופת היישוב (וגם שנים רבות לאחר קום המדינה ועד עתה) לציון תנועות התיישבות ויישובים שהיו קשורים עם מפלגות פועלים ותנועות עובדים בארץ, בעיקר עם תנועת העבודה ובכלל זה עם ההסתדרות וגופים הקשורים לה.

היישובים שנכללו במושג זה היו, רובם ככולם, אגודות שיתופיות חקלאיות כגון: קיבוצים, קבוצות, מושבים ומושבים שיתופיים. מושבות, ערים ויישובים עירוניים, גם אם הזדהו עם ההסתדרות ועם מפלגות הפועלים והיו "מעוזים סוציאליסטיים" (כמו קריית חיים), לא נחשבו חלק מן ההתיישבות העובדת.

הוועד הפועל הציוני

הוועד הפועל הציוני הוא המוסד העליון של ההסתדרות הציונית העולמית.

המוסדות הלאומיים

המוסדות הלאומיים, הם המוסדות שהקימה התנועה הציונית בירושלים בתקופה שקדמה להקמת מדינת ישראל. כתשתית לקראת הקמת המדינה, ולביצוע פעולות מדיניות לקידום הציונות. המוסדות הלאומיים ממשיכים לפעול עד ימינו, אך תפקידם ומעמדם השתנו בעקבות הקמת המדינה.

במוסדות הלאומיים נכללים:

ההסתדרות הציונית העולמית

לפני הקמת המדינה שימשה כמעין ממשלה שבדרך.

מאז קום המדינה עוסקת בעידוד העלייה, בהידוק הקשר בין מדינת ישראל ויהדות התפוצות ובחינוך ציוני ויהודי התפוצות.

הסוכנות היהודית

לפני הקמת המדינה ייצגה את העם היהודי בפני ממשלת בריטניה, בעלת המנדט על ארץ ישראל.

מאז קום המדינה ממשיכה לעסוק בנושאי עלייה וקליטה, התיישבות וחקלאות.

הקרן הקיימת לישראל

לפני הקמת המדינה עסקה ברכישת קרקעות בארץ ישראל לשם יישוב יהודים בהן.

מאז קום המדינה עוסקת במפעלי ייעור, פריצת דרכים והכשרת קרקע.

קרן היסוד

עד לקום המדינה - הזרוע הכספית של הנהגת היישוב.

מאז קום המדינה התרכזה קרן היסוד במימון העלייה וקליטת העולים ובמימון פעולות הסוכנות היהודית.עד כינון האספה הלאומית היה עיקר הפעילות הארגונית בידי ההנהלה הציונית

שקיימה מגעים עם השלטון המנדטורי בארץ ישראל ובבריטניה ועם מוסדות חבר הלאומים.

המוקד העיקרי היה בלונדון, שם ניהלו ויצמן וחברי ההנהלה את עיקר פעילותה.

מוקד שני, חלש יותר, היה בירושלים, שבה ישבו נציגי ההנהלה הציונית, כמו קולונל קיש.

הסניף בירושלים ניהל מגע עם ממשלת המנדט, כשהוא כפוף להוראות המרכז בלונדון.

דוגמאות נוספות למוסדות לאומיים:

אספת הנבחרים

הועד הלאומי (שימש מעין ממשלה ל"מדינה שבדרך"),

הרבנות הראשית (טיפלה בענייני הדת; בתי כנסת, שחיטה, קבורה),

הסוכנות היהודית.

פעילות המוסדות הלאומיים הייתה מותנית אמנם בקבלת היתרים מהשלטון הבריטי,

עם זאת, חיזקו המוסדות הלאומיים את התחושה של מעין מדינה ריבונית ויצרו בסיס משותף ליישוב

למרות פיצולו האידאולוגי.

המשרד הארצישראלי

המשרד הארצישראלי היה הזרוע המבצעת של ההסתדרות הציונית בארץ ישראל שתפקידו העיקרי היה קידום, מימון וניהול פעילות ההתיישבות בארץ. פעילותיו כללו תכנון ההתיישבות, קניית אדמות, הקצאת כספים, רכישת קרקעות, הקמת יישובים חקלאיים ועירוניים חדשים, ניהול חוות חקלאיות, הקצאת מתיישבים ליישובים השונים, עזרה ליישובים קיימים בהדרכה ועזרה לפועלים.

הבניין ההיסטורי של המשרד הארצישראלי שכן ביפו, ברחוב רזיאל 17, ונהרס בשנת 2001 על ידי בעליו, הכנסייה המארונית, על אף שהיה מבנה לשימור.

הציונים הכלליים

הציונים הכלליים הייתה מפלגה ציונית בתפוצות אירופה, בארץ ישראל ובמדינת ישראל, מן הצד המרכזי בפוליטיקה בישראל התקיימה החל מראשית שנות השלושים ועד לשנות השישים. לאחר מכן הפכה למפלגה הליברלית שהיא חלק ממרכיבי הליכוד.

הקונגרס הציוני העולמי

הקונגרס הציוני העולמי הוא כינוס פומבי של נציגי היהודים הציוניים ממדינות שונות, המוסד העליון מבחינת חקיקה וקבלת ההחלטות של ההסתדרות הציונית העולמית, מעין "בית מחוקקים" יהודי כלל-עולמי.

צירי הקונגרס הם נציגים נבחרים מהפדרציות הציוניות בכל העולם, שחבריהן חברי ההסתדרות הציונית על פי מפתח של מפלגות, תנועות וארגונים שונים. חברי הקונגרס מקיימים דיונים בנושאים העומדים על הפרק, קובעים את התקציב והחוקה, ובוחרים את חברי מוסדות התנועה, כגון ההנהלה הציונית והוועד הפועל הציוני, המופקד על ניהול התנועה הציונית.

הקונגרס הציוני העולמי הראשון התכנס בשנת 1897 בבזל, ביוזמתו ובהנהגתו של בנימין זאב הרצל. היה זה הבנקאי היהודי-הולנדי יעקובוס קאן (Jacobus Henricus Kann) שהעמיד לראשונה לרשותו של הרצל והתנועה הציונית את המימון והקשרים הפוליטיים הדרושים לקיום הקונגרסים הציונים ולהגשמת הרעיון הציוני. מאז התכנס הקונגרס מדי שנה-שנתיים, באחת ממדינות אירופה, ודן בעניינים שונים בנוגע לדרכה ופעילותה של התנועה הציונית. לאחר הקמת מדינת ישראל ב-1948 פחתה מאוד השפעתו, והוא מתכנס בירושלים, מדי ארבע שנים.

חובבי ציון

חובבי ציון או חיבת ציון הוא שם כולל למספר אגודות ציוניות שנוסדו במזרח אירופה בסוף המאה ה-19 ודגלו בעלייה והתיישבות בארץ ישראל.

התנועה הוקמה ברוסיה וברומניה בסוף המאה ה-19 בתגובה לאנטישמיות ולמכשולים שהושמו בפני האמנציפציה של יהודי אותן ארצות, וכחלק מן ההתעוררות הלאומית באירופה בכלל ואף בקרב היהודים. בתנועה היו חברים יהודים מזרמים שונים, כאשר המכנה המשותף לכולם היה רעיון השיבה לארץ ישראל.

ישראל טלר

ישראל הלוי טֶלֶר (לעיתים בכתיב היידי, שנהג בזמנו: טעללער; בלועזית: Teller;‏ י"ב בכסלו תקצ"ו, 3 בדצמבר 1835, זלוצ'וב, גליציה – ט"ז בכסלו תרפ"ב, 17 בדצמבר 1921, רחובות) היה מורה וסופר עברי, מראשי קונגרס פוקשאן, מאנשי העלייה הראשונה.

פוקשאן

פוקשאן (רומנית: Focşani, אלפבית פונטי בינלאומי: /fok'ʃanʲ/ להאזנה (מידע • עזרה)) היא עיר בחבל מולדובה שברומניה המשמשת כבירת מחוז ורנצ'אה, על גבול חבל מונטניה (חלקה מעבר לגבול זה).

נכון לשנת 2002 מנתה אוכלוסיית פוקשאן 103,219 תושבים.

העיר שימשה בעבר כשדה הקרב לניצחונו של אלכסנדר סובורוב נגד האימפריה העות'מאנית.

פיק"א

פִּיקָ"א (PICA, ראשי תיבות באנגלית: Palestine Jewish Colonization Association – חברה להתיישבות יהודית בארץ־ישראל) הייתה חברה להתיישבות יהודית בארץ ישראל שהוקמה על ידי הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד.

ציונות ברומניה

הציונות ברומניה, הייתה חלק נכבד מן התנועה הציונית בכללה; שכן, במחצית השנייה של המאה ה-19, כאשר החלה ראשית הציונות, התגוררו במרחב הרומני יהודים רבים במעמד משפטי-אזרחי נחות.

היהודים נכחו במרחב הרומני מימי קדם, אך בכמויות זעירות. מהמאה ה-18 החל תהליך משמעותי של הגירה יהודית אל המרחב הרומני. הגירה זו נבעה מפעולות פיסקליות ואדמיניסטרטיביות, שנועדו לצמצם את הנוכחות היהודית בפרוסיה, בפולין, ברוסיה ובאוסטריה. לעומת הלחץ נגד היהודים בארצות אלה, בנסיכויות הרומניות, בעיקר בנסיכות מולדובה השליטים והבויארים הפיקו רווחים מבואם של היהודים והתיישבותם בחבלי ארץ דלילי אוכלוסייה, בהם הקימו עיירות חדשות והמריצו את הכלכלה המקומית.

לחצים כלכליים וחוק הקנטוניסטים, שהופעלו על יהודי האימפריה הרוסית, הגבירו את רצונם להגר, אך בהיותם חסרי אמצעים, חלקם לפחות הסתפקו בהגירה אל הארץ השכנה, אל רומניה.

חקיקה רומנית אסרה התיישבות יהודים באזורים הכפריים, שם ישבה מרבית אוכלוסיית רומניה, לכן היהודים התרכזו בערים ובעיירות ושם הם היוו חלק נכבד מהאוכלוסייה, לעיתים אפילו רוב האוכלוסייה. הבולטות שלהם בערים ובעיירות ומספרם הגדול יחסית שם עורר ברומנים חששות דמוגרפיים. הרומנים התחילו לעלות תאוריות קונספירציה על רצונם של היהודים להקים "ישראל אירופאית" על טריטוריות רומניות. בהיותם במאבק מתמיד אמיתי עם שכניהם על חבלי ארץ שנויים במחלוקת, התאוריות האלה, על עם נוסף הרוצה לגזול את ארצם, התקבלו באמון יחסי, במיוחד משום המספרים המופרזים, שהופרחו בתקשורת הרומנית על מספרם של יהודי רומניה. בשיאה יהדות רומניה מנתה כ-800,000 נפש, אך בתקשורת הרומנית דיברו על שניים, שלושה מיליוני יהודים והגירתם נמשכת, לכן המספר עוד יגדל.

במאמר שפרסם ב-4 בינואר 1868 בכתב העת Monitorul Oficial, יון ברטיאנו, מהפוליטיקאיים הרומנים הבולטים ביותר בתקופתו, שהתנגד בתוקף למתן זכויות אזרחיות ליהודי רומניה, טען: "היהודים שמו להם כמטרה לא פחות מהרס הקיום הלאומי שלנו". ברטיאנו הציג עצמו כתומך נלהב בהגירת יהודי רומניה לארץ ישראל ובשנת 1868, כשפנו אליו ארמן לוי והרב יצחק איזיק טאובס וביקשו את עזרתו להגירה המונית יהודית לארץ ישראל, נענו בחיוב. ברטיאנו טען שלפחות רבבת משפחות יהודיות צריכות לעזוב ללא דיחוי את רומניה והבטיח לפעול להשגת אשראי מהפרלמנט הרומני למימון זאת. להבטחות לא היה המשך מעשי והתוכנית לא מומשה.

ציונות מדינית

הציונות המדינית היה זרם בתנועה הציונית בשלהי המאה ה-19, אשר דגל בפעולה מדינית דיפלומטית לפני פעולות התיישבות בקנה מידה רחב בארץ ישראל. הציונות המדינית הייתה שונה ואף מנוגדת לתנועת חיבת ציון ולזרם המעשי שדגלו בעיקר בעבודה בארץ ישראל בלי להבטיח מראש זכויות פוליטיות.

מנהיגו המובהק של הזרם היה בנימין זאב הרצל, ולשם מימושה של הציונות המדינית נוסדה ההסתדרות הציונית. עיקר פעילותו של הרצל היה למען הקמת מדינה יהודית.

שורשיה של הציונות המדינית, בין השאר, בהגותם של מבשרי הציונות. ראשון להם, על פי ההיסטוריון ונשיא מדינת ישראל יצחק בן-צבי היה הרב ד"ר יהודה ביבאס ואחריו תלמידו רבי יהודה בן שלמה חי אלקלעי.

ציוני ציון

ציוני ציון היה זרם בתנועה הציונית שדגל בהתיישבות יהודית בארץ ישראל בלבד ונאבק בשנים 1905-1903 בתוכנית אוגנדה שהתקבלה בקונגרס הציוני השישי.

בראש קבוצה זו, שמרביתם היו יהודים ממזרח אירופה, עמדו מנחם אוסישקין, ד"ר יחיאל צלנוב, ד"ר שמריהו לוין, ד"ר אברהם פריידנברג ואחרים. הם דגלו בריכוז העבודה הציונית בארץ ישראל, התנגדו לכל פתרון זמני בכל מקום אחר בעולם וקראו להגברת העלייה וההתיישבות בארץ ישראל. עוד בלטו בקרב תועמלני ציוני ציון דב בר בורוכוב, זאב ז'בוטינסקי ורחל ינאית בן-צבי.

בקונגרס הציוני ה-7 שהתקיים בבזל בשנת 1905 גברה דעתם של 'ציוני ציון' והתקבלה החלטה עקרונית הדוחה את תוכנית אוגנדה וקובעת כי התנועה הציונית קשורה אך ורק בארץ ישראל.

שמואל פינלס

שמואל פּינלס (או פינלש; בזמנו נכתב פיניליש; בלועזית: Samuel Pineles;‏ 23 ביולי 1843, ברודי, גליציה – 1928, גאלאץ, רומניה) היה נדבן ועסקן ציוני דתי, הרוח החיה בארגון קונגרס פוקשאן ונשיאו ומזכיר הוועד המרכזי ליישוב ארץ ישראל וסוריה, פעיל בכל ישראל חברים ברומניה.

שמואל פינלס נולד בעיירה ברודי שבגליציה, לסופר התלמודי והמשכיל הרב מנדל פינלס. בגיל 17 התיישב בגאלאץ, שם סייע בעסקי אביו. פינלס היה יזם ואיש פיננסים ופעילותו תרמה לשגשוג עסקי הנמל בגאלאץ. בהיותו תורם בעין יפה, נחשב פינלס לאחד מעמודי התווך של הפילנתרופיה היהודית ברומניה. הוא הושיט עזרה רבה לפליטי הפוגרומים שהגיעו לרומניה מהאימפריה הרוסית, ובהמשך עזר לפליטים היהודים שנמלטו מהשלטונות הסובייטיים. הוא היה פעיל מרכזי בלשכת "בני ברית" של גאלאץ והמריץ רבים אחרים לתרום.

פינלס התבלט בפעילותו הציונית, יחד עם ד"ר קרפל ליפה ייסד ביאשי את הקבוצה "יישוב ארץ ישראל" ואת חובבי ציון המקומיים. הוא יזם את הקונגרס הציוני בפוקשאן והיה נשיאו. הוועד המרכזי ליישוב ארץ ישראל וסוריה, שבראשו עמד, ארגן את עליית היהודים שהקימו את ראש פינה וזכרון יעקב. לאחר הופעת הציונות המדינית של הרצל, הצטרף פינלס לרעיון בהתלהבות רבה. בקונגרס הציוני העולמי הראשון (בזל 1897) נבחר פינלס כסגן נשיא, לצד מקס נורדאו. עד מותו בשנת 1928 בגאלאץ השתתף פינלס בכל הקונגרסים הציוניים והיה פעיל בארגונים השונים ובעיתונות היהודית.

פינלס היה חבר בוועד הפועל של ההסתדרות הציונית ונמנה עם מייסדי "אוצר התיישבות היהודים". ייסד גם כן את העיתון Emigrantul ("המהגר") בגאלאץ (יחד עם אלעזר רוקח).

העיר גבעת שמואל בגוש דן קרויה על שמו של שמואל פינלס, כמו כן, קרויים על שמו רחוב בירושלים ורחוב בתל אביב ובזכרון יעקב. בשנת 1965 הועלו עצמותיו לקבורה בהר המנוחות בירושלים.

ציונות ישראל
נושאים ומושגים מרכזיים התנועה הציוניתהתקווהארץ ישראלאוטואמנציפציהתוכנית בזלתוכנית אוגנדהתוכנית בילטמור • "אלטנוילנד" ו"מדינת היהודים" • עלייה לארץ ישראל, ההעפלה וחוק השבותתחיית הלשון העבריתעבודה עברית וכיבוש העבודהחלוציותקיבוץמחתרות עבריות בארץ ישראלכוח המגן העבריכרונולוגיית ההתיישבות היהודית בארץ ישראל בעת החדשהאנטישמיותטריטוריאליזם יהודיהצהרת בלפור, הספר הלבן הראשון ותוכנית החלוקההכרזת העצמאות ומלחמת העצמאותדגל ישראלהסכסוך הישראלי-פלסטיניפוסט-ציונות ואנטי ציונותהחלטת האו"ם 3379החלטת האו"ם 4686 Zionism-template
זרמים בציונות ציונות מדיניתציונות מעשיתציונות סינתטיתציונות רוחניתהציונים הכלליים וציונות כללית • ציונות סוציאליסטיתציונות רוויזיוניסטיתציונות דתיתארץ ישראל השלמהציונות נוצרית
ארגונים ציוניים קונגרס פוקשאן והוועד המרכזי ליישוב ארץ ישראל וסוריהההסתדרות הציונית העולמיתהקונגרס הציוני העולמיהוועד הפועל הציוני וההנהלה הציוניתהסוכנות היהודיתקרן קיימת לישראלקרן היסודמינהל מקרקעי ישראלהמשרד הארצישראליהמוסדות הלאומייםהכשרת הישובאוצר התיישבות היהודים ובנק אנגלו-פלשתינהפיק"אהגדודים העברייםההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראלהסתדרות העובדים הכללית החדשהסולל בונההארכיון הציוני המרכזיארכיון התצלומים של קק"ל
תנועות ציוניות ביל"וחובבי ציוןציוני ציוןפועלי ציוןההתיישבות העובדתהתנועה הקיבוציתעליית הנוערתנועת המזרחיברית הציונים הרוויזיוניסטיםציונות ברוסיהציונות בלוב
ראשוני הציונות מבשרי הציונותיהודה לייב פינסקרבנימין זאב הרצלנתן בירנבויםמקס נורדאואחד העםליאו מוצקיןדב בר בורוכובמשה הסנפתלי הרץ אימברדוד וולפסוןחיים ויצמןמשה לייב ליליינבלוםנחום סוקולובנחמן סירקיןיוסף לוריאמקס בודנהיימראדמונד ג'יימס דה רוטשילדיצחק יעקב ריינסאוטו ורבורגנחום גולדמןיחיאל צ'לנובאבא הלל סילברצבי הירש קלישרשמואל מוהליבר
אישים ציונים נוספים ואנשי היישוב אהרן דוד גורדוןמרטין בובררחל המשוררתשמואל הוגו ברגמןהנרייטה סאלדזאב ז'בוטינסקימאיר בר-אילןחיים ארלוזורובזלמן שזראברהם יצחק הכהן קוקארתור רופיןדוד בן-גוריוןמנחם מנדל אוסישקיןאב"א אחימאירחיים בוגר (בוגרשוב)ברל כצנלסוןאלכסנדר זיידיוסף שפרינצקישראל שוחטשמריהו לויןיוסף טרומפלדורמיכאל הלפרןגרשם שלוםיהודה לייב מאגנסיצחק טבנקיןיצחק בן-צבימנחם בגין • ציונים לא יהודים
ראו גם 100 מושגי יסוד • פורטל ישראל • פורטל היישוב • היסטוריה של עם ישראלהיסטוריה של ארץ ישראל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.