קומקון

הקומקון הוא גוף שנוצר בתקופת המלחמה הקרה כתגובה לתוכנית מרשל, וכלל את כל מדינות מזרח אירופה בגוש המזרחי, מלבד יוגוסלביה. הקומקון נוצר כדי לפתח את כלכלת מדינות הקומוניזם, אולם הוא לא היה מסוגל לעזור כלכלית למדינות מזרח אירופה ולכן דאג לשמור בעיקר על האינטרסים הכלכליים של ברית המועצות. כלכלת מזרח אירופה עוצבה על פי דגם הכלכלה הסובייטית. המדינות לא הורשו להתקשר עם כלכלת המערב הקפיטליסטי, והיה עליהן לייצא רק לברית המועצות. הקומקון גרם להקפאת קצב התפתחות המשק הכלכלי של מדינות הגוש הסובייטי.

הקומקון הגביר את פעילותו בשנות ה-50 וה-60 (לאחר מותו של סטלין). נתמנו ועדות משותפות, עובדו תוכניות כלכליות משותפות, הוקם בנק סוציאליסטי בינלאומי ועוד.

בקומקון היו חברות שמונה מדינות: ברית המועצות, פולין, צ'כוסלובקיה, גרמניה המזרחית, הונגריה, בולגריה, רומניה ואלבניה.

הקומקון לא היווה בעצם מענה לתוכנית מרשל, היות שהתמיכה שהוא העניק הייתה כאין וכאפס לעומת התמיכה הכלכלית שהוענקה בתוכנית מרשל, והוא הספיק רק למנוע את התמוטטותן של המדינות בגוש הקומוניסטי.

Flag of Comecon
דגל הקומקון

רקע

עם תחילת "המלחמה הקרה", הציע נשיא ארצות הברית הארי טרומן לגבש תוכנית כלכלית שתסייע לשיקום אירופה, על מנת למנוע את המצב ששרר לאחר מלחמת העולם הראשונה, ותרם לעלייתם של הפאשיסטים באיטליה והנאצים בגרמניה, מה שסלל את הדרך למלחמת העולם השנייה. תוכנית זו ידועה בשם "דוקטרינת (מסמך הצהרות) טרומן".

שלושה חודשים לאחר מכן, החל שר החוץ האמריקני ג'ורג' מרשל ביישום התוכנית על ידי מתן הלוואות לכל מדינה אירופית שחפצה בכך. התוכנית לא הייתה מוגבלת לשיטת משטר או סוג מפלגת השלטון במדינה, ותאורטית גם ברית המועצות ומדינות הגוש הקומוניסטי יכלו לקבל תמיכה אך סטלין אסר עליהן.

הקמת הקומקון

כתגובה לתוכנית מרשל, ייסד סטלין בשנת 1949 את הקומקון, כשהמטרה היא כביכול "לפצות" את מדינות הגוש המזרחי, שלא יכלו לקבל תמיכה עקב האיסור של רוסיה. אולם, במקום לשפר את מצבן של המדינות הקומוניסטיות, הקומקון רק הרע את מצבן מכיוון שהוא חִייב אותן למכור את תוצרתן רק לברית המועצות וחייב אותן לקנות רק מתוצרתה. כתוצאה מכך, אותן מדינות סבלו מרמת מוצרים ירודה, עקב חוסר התחרות שהייתה בהן להבדיל מזו שהייתה במדינות השוק האירופי המשותף.

בדיעבד אפשר להגיד, שעצם קיום הקומקון רק גרם למשטר הקומוניסטי להראות גרוע יותר בעיני אזרחי הגוש המזרחי (פרט אולי לאזרחי ברית המועצות שנהנו משגשוג יחסית למדינות האחרות בגוש) ובכך גרם למעשה להתמוטטותו בסופו של דבר בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90.

ראו גם

גאורגה גאורגיו-דז'

גֶאוֹרְגֶה גֶאוֹרְגִיוּ-דֶז' (ברומנית: Gheorghe Gheorghiu-Dej); נולד בשם: גאורגה גאורגיו (ברומנית: Gheorghe Gheorghiu); השם באלפבית פונטי בינלאומי:ˈɡe̯orɡe ɡe̯orˈɡi.u deʒ ‏; (8 בנובמבר 1901, ברלאד – 19 במרץ 1965, בוקרשט); היה פוליטיקאי רומני, הנהיג בפועל את המפלגה הקומוניסטית הרומנית ("מפלגת הפועלים הרומנית") - על שני גלגוליה - בשנים 1944–1965, ושלט כדיקטטור הסטליניסטי של רומניה בין השנים 1948–1965.

גאורגיו-דז' כיהן כמזכיר כללי, או ראשי, של המפלגה הקומוניסטית בין השנים 1945–1954 וכן מ-1955 עד למותו ב-1965. בין 1952–1955 היה גם ראש ממשלה, ובשנים 1961–1965 החזיק גם בסמכויות ראש המדינה, כ"נשיא מועצת המדינה" של רומניה; בפי העם נקרא גם בשם המקוצר "דז'". תקופת שלטונו התאפיינה בנאמנות לברית המועצות, תוך הנהגת משטר טרור קשוח בנוסח סטליניסטי בתוך רומניה, עד סוף שנות החמישים של המאה ה-20. בשנת 1958 הצליח לשכנע את מנהיגי ברית המועצות להסיג מרומניה את שארית כוחות הצבא האדום ששהו על אדמתה מאוגוסט 1944. בעוד שנשאר קומוניסט שמרן בתחום הכלכלה וביחסו לזכויות האזרח בארצו, הוא החל בשנותיו האחרונות - בגיבוי חבריו בהנהגת המפלגה - להוביל מפנה במדיניות החוץ הרומנית בכיוון הגדלת העצמאות ביחס לברית המועצות, עד כדי עימות רעיוני עם המנהיגות הסובייטית.

הגוש המזרחי

בזמן המלחמה הקרה המונח - הגוש המזרחי (או הגוש הסובייטי) תיאר את ברית המועצות ואת בעלות בריתה במרכז אירופה (גרמניה המזרחית, צ'כוסלובקיה והונגריה) ובמזרח אירופה (פולין, בולגריה, רומניה ועד שנות השישים של המאה ה-20 גם אלבניה). מדינות הגוש היו גם חברות בארגון הכלכלי קומקון.

הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה לא הייתה חלק מהגוש המזרחי או מברית ורשה, למרות שהיא מדינה קומוניסטית, מנהיגה, יוסיפ ברוז טיטו, עלה לשלטון בזכות פועלו כפרטיזן במהלך מלחמת העולם השנייה. בניגוד לשאר המדינות הקומוניסטיות, טיטו, לא מונה על ידי ברית המועצות ולא הביע כל נאמנות אליה. יוגוסלביה הצטרפה מאוחר יותר לברית המדינות הבלתי-מזדהות.

בדומה ליוגוסלביה, הממשלה הסטליניסטית באלבניה גם עלתה לשלטון בעצמה ולא כמינוי של הצבא האדום. אלבניה התרחקה מברית המועצות לאחר הפיצול הסיני-סובייטי, והביעה תמיכה בסין ולא בברית המועצות.

המדינות בגוש המזרחי נהגו להענות לתכתיבי ברית המועצות (עקב עוצמתה הצבאית) שהשתלטה עליהן לאורך מספר שנים, פוליטית, כלכלית, צבאית ותרבותית, במה שכונה לימים שיטת הסלאמי. בשנת 1953 פרצה במזרח גרמניה התקוממות של עובדים שדרשו רפורמות כלכליות. ההתקוממות דוכאה על ידי משטרת מזרח גרמניה והצבא האדום ובעקבותיה הצטרפה מזרח גרמניה ב-1954 לברית ורשה. בשנת 1956 פלש הצבא האדום להונגריה לאחר שהממשלה הפרו סובייטית הוחלפה בממשלה דמוקרטית יותר. כשמנהיגיה הקומוניסטים של פולין ניסו לבחור מנהיג חדש למפלגתם, הם קיבלו אולטימטום מהצבא האדום, שדרש לבטל את הבחירה. גם צ'כוסלובקיה זכתה לראות את הטנקים הסובייטים נכנסים לבירתה בשנת 1968 לאחר שהחלו תהליכי דמוקרטיזציה במדינה.

בשנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 הביעו מדינות הגוש המזרחי תמיכה מלאה בעמדות הפלסטינים במאבקם נגד ישראל.בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה נודעה המערכת העולמית כמערכת דו גושית. בסוף שנות ה-80, אחרי נפילת חומת ברלין, בנובמבר 1989 והתפוררות ברית המועצות, הגוש המזרחי קרס וזה גרם לסיומה של המלחמה הקרה.

הדומה הראשונה

המושב הראשון של הדומה הממלכתית של האספה הפדרלית של הפדרציה הרוסית (ברוסית: Государственная Дума Федерального Собрания Российской Федерации I созыва) הוא הכינוס הראשון של הדומה הממלכתית, הבית התחתון של הפרלמנט הרוסי. הכינוס התקיים מה-12 בדצמבר 1993 ועד ל-16 בדצמבר 1995. בחודשים הראשונים, הדומה ערכה את מפגשיה במטה קומקון, בבניין ברחוב ארבאט החדש, לאחר מכן עברה הדומה לבניין ברחוב אוחוטני ריאד.

עד הבחירות לראשות הדומה כיהן גאורגי לוקאווה בן ה-69 כאב הבית. ב-17 בינואר 1996, הפרלמנט בחר את איוואן ריבקין כיו"ר הדומה.

הרפובליקה העממית ההונגרית

הרפובליקה העממית ההונגרית (בהונגרית: Magyar Népköztársaság) היה שמה הרשמי של הרפובליקה הקומוניסטית שהתקיימה בשטחי הונגריה של היום בין השנים 1949 עד 1989. לאחר שחרור הונגריה מידי הנאצים, על ידי הצבא האדום, הפכה הונגריה לחלק ממדינות הגוש המזרחי, ולאחר ניסיון דמוקרטי כושל בשנת 1945 הפכה לדיקטטורה קומוניסטית סטליניסטית בראשותו של הדיקטטור מתיאש ראקושי. לאחר מותו של סטלין בשנת 1953 החלו שינויים בהנהגה ההונגרית, ולעמדת כוח הגיע הרפורמטור אימרה נאג'. בשנת 1956 התחולל מרד של האזרחים ההונגרים נגד ההשפעה הסובייטית. נאג' הכריז על פרישת הונגריה מברית ורשה ועל רפורמות כלכליות וחברתיות. המרד דוכא באכזריות על ידי הצבא הרוסי, עשרות אלפים נהרגו, ומאות אלפים נמלטו כפליטים. נאג' הוצא להורג. במשך שלושים השנה שלאחר מכן נשלטה הונגריה על ידי יאנוש קאדאר הקומוניסט. שלטונו של קאדאר אמנם ניסה להיות מתקדם לעומת משטרים קומוניסטיים אחרים, אך בסופו של דבר הביא לקריסה כלכלית, ולמיתון עמוק ומשבר חברתי ופוליטי.

יחסי אזרבייג'ן–קובה

יחסי אזרבייג'ן–קובה הם היחסים הדיפלומטיים שבין הרפובליקה של אזרבייג'ן לבין הרפובליקה של קובה. שתי המדינות חברות בארגון המדינות הבלתי-מזדהות.

יחסי איי שלמה–קובה

יחסי איי שלמה–קובה הם היחסים הבילטרליים בין איי שלמה לקובה. היחסים הם חדשים יחסית והחלו רק בשנת 2007 עם התעניינותה של קובה באיי האוקיינוס השקט. כמו מדינות רבות באזור, גם איי שלמה נהנים מסיוע קובני, בדגש על סיוע רפואי. לאור החוסר ברופאים באיי שלמה, בספטמבר 2007 נשלחו כ-40 רופאים קובנים לאיי שלמה וכ-50 סטודנטים לרפואה מאיי שלמה קיבלו מלגה ללימודי רפואה בקובה. באפריל 2011 הודיעה איי שלמה כי תפתח שגרירות בקובה וכשתיים לאחר מכן איי שלמה הצהירה על תמיכה מוחלטת בקובה בכל סוגיה אשר תעלה באומות המאוחדות.

יחסי אלבניה–רוסיה

יחסי אלבניה–רוסיה הם יחסי החוץ בין רפובליקת אלבניה לבין הפדרציה הרוסית. כינון היחסים הדיפלומטיים בין אלבניה לברית המועצות התרחש ב-7 באפריל 1924. שתי המדינות היו גם בעלות ברית בברית ורשה.

שתי המדינות חברות מלאות בארגון השיתוף הכלכלי בים השחור, בארגון לביטחון ושיתוף פעולה באירופה, בארגון לשיתוף פעולה אסלאמי (אלבניה היא חברה ואילו רוסיה היא מדינה משקיפה) ומועצת אירופה.

יחסי גרנדה–קובה

יחסי גרנדה–קובה הם היחסים הדיפלומטיים המלאים שבין הרפובליקה של קובה לבין גרנדה. היחסים עם קובה המהפכנית כוננו לראשונה בשנת 1979 והתנתקו ב-1983 עקב המהפכה בגרנדה. לאחר 10 שנים הפסקה, התמוטטה ממשלת גרנדה המהפכנית והיחסים של קובה וגרנדה חודשו בשנת 1994. בשנת 2008, ממשלת גרנדה הודיעה כי היא מקימה אנדרטה לקובנים שנהרגו בפלישה לגרנדה בשנת 1983.

יחסי ישראל–קובה

היחסים בין מדינת ישראל לבין הרפובליקה של קובה ידעו עליות ומורדות. החל משנת 1973 אין בין המדינות קשרים דיפלומטיים, אך מתקיימים קשרי תיירות ומסחר בין המדינות.

יחסי סן מרינו–קובה

יחסי סן מרינו-קובה הם היחסים הדיפלומטיים הרשמיים שבין הרפובליקה המרוממת של סן מרינו לבין הרפובליקה של קובה.

יחסי ספרד–קובה

היחסים בין ממלכת ספרד לבין הרפובליקה של קובה נכונו לפני כ-500 שנים. קובה הייתה קולוניה ספרדית משנת 1492 עד 1898 כשהיא נכבשה בידי ארצות הברית במלחמת ארצות הברית-ספרד וקיבלה עצמאות.

יחסי סרביה–קובה

יחסי סרביה–קובה הם היחסים הדיפלומטיים הרשמיים שבין הרפובליקה של קובה לבין הרפובליקה של סרביה.

יחסי צרפת–קובה

יחסי צרפת–קובה הם ההתייחסות הפוליטית ושיתופי הפעולה שבין הרפובליקה הצרפתית לרפובליקה של קובה. היחסים בין שתי המדינות מתאפיינים בידידות והטפה בעבר להסרת המצור על קובה. קובה מחזיקה שגרירות בפריז וצרפת מחזיקה שגרירות בהוואנה.

יחסי קובה–קיריבטי

יחסי קובה–קיריבטי הם היחסים הדיפלומטיים הרשמיים שבין הרפובליקה של קובה לבין הרפובליקה של קיריבטי. היחסים בין שתי המדינות הם יחסים לא היסטוריים והתפתחותם החלה בעשור הראשון של המאה העשרים ואחת. כמו במדינות אחרות באזור אוקיאניה, מקבלת גם קיריבטי מענקים וסיוע בתחומים שונים מקובה. נתינה זו של שירותים היא חלק ממדיניות החוץ של קובה עם מדינות אוקיאניה.

יחסי קובה–קניה

יחסי קובה–קניה הם היחסים שבין הרפובליקה של קובה לרפובליקת קניה.

יחסי קובה–קפריסין

יחסי קובה–קפריסין הם היחסים הדיפלומטיים בין רפובליקת קפריסין לבין הרפובליקה של קובה. קפריסין מיוצגת בקובה באמצעות שגרירות בהוואנה, וקובה מיוצגת בקפריסין באמצעות שגרירות בניקוסיה.

סחר בינלאומי

סחר בינלאומי, או סחר חוץ, הוא חליפין של סחורות ושירותים מעבר לגבולותיה של ארץ או מדינה מסוימת. כאשר הסחורות מגיעות אליה הדבר נקרא ייבוא וכאשר המדינה מוכרת את סחורותיה למדינה אחרת הדבר נקרא יצוא. במרבית המדינות, מהווה סחר בינלאומי חלק משמעותי מהתוצר המקומי הגולמי וככזה יש לו חשיבות רבה עבור רוב מדינות העולם. סחר החוץ מהווה בישראל שני שלישים מהתוצר המקומי הגולמי. 99% מהסחר הבינלאומי של ישראל - במשקל ומעל 80% בערכים כספיים נעשה בים.

סחר בינלאומי התקיים כמעט לאורך כל ההיסטוריה האנושית. סחר ימי ויבשתי ענף התקיים בעולם העתיק (ראו דרך המשי ודרך הענבר), וכמה מן המעצמות והמדינות הבולטות ביותר לאורך ההיסטוריה ביססו חלק ניכר מכוחן על סחר כזה.

חשיבותו הכלכלית, החברתית, התרבותית והפוליטית של הסחר הבינלאומי נמצאת בעלייה מתמדת במאות השנים האחרונות, בזכות פיתוח מערכות בנקאות וביטוח, תיעוש ותעבורה ובמאה השנים האחרונות גם חברות וארגונים רב לאומיים. מגמת התגברות הסחר בחמישים השנים האחרונות, ובמיוחד פעילותם הגוברת של גופים על-לאומיים ובינלאומיים מכונה גלובליזציה.

תוכנית ולב

תוכנית ולב נוסחה על ידי הכלכלן הסובייטי ממוצא בולגרי אמיל בוריסוביץ' ולב ופורסמה לראשונה בספר השנה 2/1964 של אוניברסיטת מוסקבה תחת השם "בעיות הפיתוח הכלכלי של מחוזות הדנובה ברומניה, בולגריה וברית המועצות".

שנת 1957 הייתה קשה מאוד עבור הגוש הקומוניסטי, זה היה מיד לאחר המרד ההונגרי ודיכויו ותקופת הטיהורים בהנהגת ברית המועצות והמדינות הקומוניסטיות האחרות. בנקודת זמן זו סבלה ברית המועצות ממשבר חריף בחקלאות של אוקראינה ולמרות שהיא התחרתה בהצלחה עם ארצות הברית על כיבוש החלל, המצב בחקלאות אילץ אותה להתחיל לייבא חיטה מקנדה ובשר מארגנטינה. ההנהגה הסובייטית חיפשה פתרון טוב יותר.

יורי אנדרופוב התמנה ב-1957 להיות ראש המנגנון לקשר ולפיקוח בין ברית המועצות ובין ארצות הגוש הקומוניסטי. במסגרת תפקיד זה יזם אנדרופוב, באוקטובר 1957, התייעצות בין המפלגות הקומוניסטיות ומפלגות הפועלים של ארצות הגוש הקומוניסטי במטרה לייצור מנגנון הנהגה אפקטיבי וב-1960 הפיק את דוקטרינת ההתמחות הכלכלית של הארצות השונות. בכינוס קומקון, שנערך במוסקבה ביוני 1962, המשלחת הפולנית הציעה (לפי בקשה של ניקיטה חרושצ'וב, אשר העדיף שההצעה לא תבוא ישירות מברית המועצות) לעסוק בהתמחות הכלכלית של המדינות בגוש הקומוניסטי. באותו מעמד התקבל המסמך הקרוי "עקרונות הבסיס בחלוקה הבינלאומית של העבודה", שנוסח על ידי אמיל בוריסוביץ' ולב. תוכנית חלוקת ההתמחות הכלכלית של המדינות ייעדה את מזרח גרמניה, צ'כוסלובקיה וברית המועצות לעסוק בתעשייה בעוד שרומניה, הונגריה ובולגריה יעסקו בחקלאות ופולין תעסוק גם בתעשייה וגם בחקלאות.

מאחורי תוכנית זו הסתמן עתיד אפשרי של הפיכת הגוש הקומוניסטי למדינה אחת, עתיד שהפחיד את ההנהגה הרומנית. בביקור של יורי אנדרופוב בבוקרשט, באפריל 1963, כשניסה לקדם את תוכניות האיחוד הכלכלי מול ההנהגה הרומנית, ניסה להרגיע את שומעיו באומרו שנושא יצירת המדינה היחידה לא אקטואלי, אך עוד יבוא היום לכך. גאורגיו-דז' היה תקיף בהתנגדותו וניקולאה צ'אושסקו ואלכסנדרו ברלדאנו אף יותר ממנו. אמיל בודנראש ציטט דברים של חרושצ'וב, כדי לנמק את ההתנגדות.

תוכנית מרשל

תוכנית מרשל, או בשמה הרשמי התוכנית להבראת אירופה, הייתה התוכנית המרכזית של ארצות הברית לשיקום אירופה לאחר מלחמת העולם השנייה. היוזמה נקראה על שמו של מזכיר המדינה האמריקאי ג'ורג' מרשל והייתה בעיקר פרי תכנונם של בכירים במחלקת המדינה של ארצות הברית, כוויליאם קלייטון וג'ורג' קנאן.

מימוש התוכנית נמשך כ-4 שנים, במהלכן הושקעו כ-13 מיליארד דולר (כ־130 מיליארד דולר ב־2016, במונחים ריאליים) בתמיכה כלכלית ובייעוץ טכני למדינות אירופה שהצטרפו לארגון ה־OEEC (הארגון לשיתוף פעולה כלכלי אירופי, כיום OECD). מדינות הגוש המזרחי לא השתתפו בתוכנית שכן סטלין, מנהיג ברית המועצות, ראה בה איום.

בעוד שבעבר ייחסו לתוכנית את הצלחת שיקום אירופה לאחר המלחמה, כיום הדעות חלוקות לגבי תועלתה. יש הטוענים כי היא שיפרה אך במעט את תהליכי ההבראה שכבר החלו להתרחש באירופה, ולמעשה שירתה בעיקר את היצרנים האמריקאים, אשר תוצרתם זכתה לשוק גדול באירופה בזכות מאמצי התוכנית.

המלחמה הקרה
אירועים חשובים

(1945–1967)

אירועים חשובים

(1968–1991)

ערכים נוספים

שנות ה-40:

שנות ה-50:

שנות ה-60:

שנות ה-60:

שנות ה-70:

שנות ה-80:

שנות ה-90:

סכסוכים אחרים:

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.