קומדיה

קומדיה היא יצירה דרמטית עם שימוש בהומור באמנויות הבמה. המונח משמש גם לתיאור הופעה הנשענת ברובה על הומור. מאפייניה הבולטים הם: שימוש בדמויות בעלי התנהגות פחותה, בעלות חוסר אינטליגנציה וחוסר מודעות, או כשלים פיזיים או לשוניים בולטים ובשילוב אווירה של קלות דעת, סלחנות לנזקים והיתר.

לשער לנושאים, אישים ומאמרים בנושא הומור, ראו פורטל ההומור

מקור הקומדיה

על פי אריסטו הקומדיה היוותה התפתחות מאוחרת למזמורים הפאליים, שנכתבו עבור דיוניסוס, אל הפריון והוצגו בחגיגות הדיונסיה. בטקסים אלו, ימי המנוחה היחידים בשנה, היו ריקודים עם סמלי פאלוס וכן שירים גסים שמטרתם הייתה לעורר את יצרי הטבע והאדם.

היצירות הראשונות היו טרגדיות ולאחר מכן נכנסה הקומדיה. התשתית למחזות הטרגיות היו שירי הלל לאלים. בשלב מסוים מתוך שירי המקהלה, יצא ראש המקהלה והחל לדבר עם המקהלה וכך החלה להתפתח הטרגדיה. התפתחותה המשוערת של הקומדיה היא מהמזמורים הפאליים, דרך מערכונים קצרים ללא קשר רעיוני ביניהם, ולבסוף סיפור עם עלילה רצופה השומרת על אפיוני הקומדיה.

הדעות בתוך יוון היו חלוקות על מקור הקומדיה. אנשי סיציליה ומגארה טענו שהקומדיה התפתחה אצלם, אולם בשלותה ובגרותה נעשתה באתונה שם היה התיאטרון המרכזי. משערים שהקומדיה הייתה פופולרית עוד לפני שנהייתה לחלק רשמי בפסטיבלים. בשלביה הראשונים הופקה על ידי אנשים פרטיים, אך לא נחשבה מספיק מהוגנת כדי שיתייחסו אליה כמו אל הטרגדיה ומחזות הסאטירה. היא מוזכרת כחלק רשמי מהדיוניסיה רק ב-486 לפנה"ס ו-40 שנה מאוחר יותר מועלית גם בהיליניה. אך כמעט ברור כי הועלתה עוד לפני תאריכים אלו.

הקומדיה ביוון הקלאסית

המקורות על הקומדיה

פואטיקה של אריסטו

אין בידינו הרבה מידע על הקומדיה בתקופת יוון הקלאסית. היסטוריונים משערים כי אריסטו כתב מאמר על הקומדיה מאחר שבספרו, "פואטיקה", אשר מדובר בו על טרגדיה, ישנם אזכורים לכך.

כדים

אנו למדים על סגנון הקומדיה מהמחזות עצמם אך בעיקר מציורי כדים רבים. ציורים אלו מציגים נושאים לא ריאליסטיים, כך שניתן לאבחן בקלות שמדובר בקומדיה, וכמו כן מצוירת במה. בציור הכד "כורוגוי", שפירושו מפיקים, הקומדיה מיוצגת על ידי עבד, כדברי אריסטו: "קומדיה מייצגת דמויות נחותות מהאדם הרגיל".

ההבדלים בין קומדיה לטרגדיה

אם בקומדיה הדמויות לרוב פחותות ומעוררות גיחוך, בטרגדיה הדמויות לרוב נעלות, בעלות אומץ, תושיה ואינטליגנציה. במחזה שחקו בין ארבעה לחמישה שחקנים, להבדיל מהטרגדיה בה שחקו שלושה. המקהלה מנתה 24 איש בקומדיה, יותר מאשר בטרגדיה, אשר הורכבה מחמישה עשר איש.

חלוקה לתקופות

המבקרים הקדומים נהגו לחלק את הקומדיה לפי שלושה שלבים:

  1. הקומדיה היוונית העתיקה מהמאה החמישית לפנה"ס, אשר ממנה נותרו מחזותיו של אריסטופנס, מחזות אלו שהועלו בתקופת הדמוקרטיה האתונאית, הכילו ביקורת חברתית עוקצנית, גם על מנהיגים ואלים.
  2. הקומדיה היוונית התיכונית - בקומדיה התיכונה סיפור העלילה היה חשוב יותר מהביקורת החברתית.
  3. קומדיה היוונית החדשה מהמאה הרביעית לפנה"ס. נושא ההתאהבות היה נפוץ בה יותר ואילו הביקורת הסאטירית התמעטה באופן משמעותי, היא נעשתה כלי לבידור ולא לביקורת חברתית.

התלבושות

התלבושות הצטיינו בכך שהיו מרהיבות וצבעוניות בעלילות הקומדיה יש פוטנציאל עצום לעיצוב תלבושות דמיונית. בעוד שבטרגדיה יש בתלבושות אלמנט של כבוד, בקומדיה הם בעלי אלמנט גרוטסקי: גרביים בצבע גוף - על כל הגוף - עיצוב בימתי של עירום לא טבעי ומכוער: הפאלוס מוגדל ובולט כי הכיתון קצר מדי, הבטן כרסתנית ומייצגת גרגרנות, הישבן מוגדל, הפה והשפתיים גדולים כדי להדגיש את האכילה ואת הדיבור לשם פטפטנות.

הסבר אחד לכך שאלמנט זה נשאר לכל אורך תקופת הקומדיה העתיקה, זה בשל עיסוק הקומדיה בפיזיות של האדם, בעוד שהטרגדיה עוסקת ברגשות ונפש האדם. הסבר נוסף הוא שחזור טקסי הפריון לכבוד דיוניסוס שבהם נעשה שימוש בסמלי פאלוס.

המסכות היו מאוד טיפוסיות לקומדיה- מוגזמות שמותאמות לטיפוסים מסוימים: העבד, הזקן, הכפרי וכו', לכל דמות מספר מצומצם של תכונות מוקצנות שסביבן נבנית הופעתה החיצונית.יש סברה שמסכות אשר ייצגו אנשים המוכרים לתושב האתונאי היו כקריקטורה לאותם אנשים. התה כנראה הצגה מוגזמת של הופעה חיצונית של אלים וגיבורים מסוימים דרך מסכה ולבוש.

הקומדיה ברומא

הקומדיות הראשונות ברומא היו עיבודים של קומדיות יווניות - כך שרוב הקומדיות היווניות הידועות לנו היום הם בעצם עיבודים מאוחרים שנעשו ברומא.

גם ברומא היו שורשים פולחניים הדומים לאלה של הקומדיה היוונית בראשית דרכה. בהמשך החלה הקומדיה היוונית החדשה לחדור לרומא, ושם התפתחו הצגות מבדחות ללא השאיפה לבקר. יש נקודות השקה בין קומדיה זו למבנה של סיטקום בימינו: הקומדיה ברומא עסקה ביחסים בין אנשים בחיי היומיום, והדמויות היו מאוד סטריאוטיפיות. חלק גדול מהעלילות נעו סביב תרמית של אחת מהדמויות.

הקומדיה בימי הביניים

בימי הביניים התפתחה הפארסה - סוג של מערכון שפותח בימי הביניים, ועושה שימוש בכל האמצעים האפשריים בשביל להצחיק את הקהל. הדמויות בפארסה היו מאוד קיצוניות ומוגזמות. התפתחו גם המימיקה והפנטומימה - משחק דרך הבעות פנים.

קומדיה דל'ארטה

באמצע המאה ה-15 התפתח סגנון באיטליה שנקרא קומדיה דל'ארטה. הוא כונה בשם זה בשביל להדגיש ששחקניה מקצועיים. הדמויות בו היו במסגרת של טיפוסים קבועים - משרתים, מאהבים, זקנים ועוד. לכל טיפוס היה מסכה, סגנון לבוש וצורת משחק. החידוש של הקומדיה דל'ארטה היה משחק דרך אלתור.

בתקופה האליזבתנית באנגליה התרבו להקות שחקנים נודדות אשר שיחקו בסגנון זה. התיאטרון היה מאוד נחשב, ובשנת 1570 קיבל המשחק הכרה מקצועית בחוקי המדינה. התלבושות במחזה ייצגו סטריאוטיפים ומעמדות.

ויליאם שייקספיר, שנולד בשנת 1564, הוא אחד מנציגי הקומדיה האליזבתית: ההומור המילולי שלו היה מפותח במיוחד, והוא פיתח את הלשון האנגלית. הקשר בין הקומדיות שלו מתאפיין בכך שאין להן מכנה משותף: חלקן מצחיקות במיוחד, חלקן מעוררות מחשבות פילוסופיות ואת חלקן קשה מאוד להגדיר כקומדיה.

לאחר מותו של ויליאם שייקספיר התפתח בצרפת המחזאי מולייר, שהעביר ביקורת חריפה דרך אמצעים קומיים פשוטים.

ראו גם

עיינו גם בפורטל

פורטל ההומור הוא שער למגוון נושאים בתחום התרבות הקשורים בהומור. הפורטל כולל קישורים למבחר ספרים, סרטים, מחזות ויצירות תרבותיות נוספות העוסקות כולן בקומדיה, סאטירה או בעלות אופי הומוריסטי. בפורטל ניתן למצוא גם קומיקאים, סאטיריקנים וסופרים ומחזאים שעסקו בכתיבת קומדיות יחד וכמו כן רשימת ערכים אנציקלופדים שונים המעלים חיוך על פני קוראיהם.

ABC

ABC או איי.בי.סי (קיצור של American Broadcasting Company - "חברת השידור האמריקנית") - רשת טלוויזיה ורדיו בארצות הברית. הרשת נוסדה בשנת 1943 על ידי אדוארד נובל, לאחר שפוצלה מרשת NBC, ונמצאת בבעלות חברת וולט דיסני משנת 1996.

משנות ה-20 פעלו בארצות הברית שתי רשתות רדיו עיקריות - CBS ו-NBC. האחרונה כללה שתי רשתות נפרדות, שכונו "הרשת האדומה" ו"הרשת הכחולה". בתחילת שנות ה-40 משרד התקשורת האמריקני הורה לרשת NBC למכור אחת מהרשתות, כדי לעודד תחרות. ב-12 באוקטובר 1943 הרשת הכחולה נמכרה לאיש העסקים אדוארד נובל, תמורת 8 מיליון דולר. שם הרשת שונה ל-ABC בשנת 1944. מסוף שנות ה-40, הרשת החדשה החלה להתמודד בהצלחה מול שתי הרשתות הוותיקות. שידורי הטלוויזיה ברשת החלו ב-19 באפריל 1948.

ב-9 בפברואר 1953 הרשת נמכרה לחברת UPT, בהנהלת לאונרד גולדנסון. בשנת 1986 הרשת נמכרה לחברת קפיטל סיטיז, ובשנת 1996 נמכרה לחברת וולט דיסני.

HBO

HBO (ראשי תיבות של Home Box Office) היא רשת טלוויזיה אמריקאית המשדרת בכבלים ותכניה משודרים בלמעלה מ-150 מדינות. HBO מפיקה סרטי קולנוע באורך מלא, סרטי טלוויזיה וסדרות מקוריות. בין הסדרות הפופולריות של הרשת נכללות משחקי הכס, עמוק באדמה, הסופרנוס, דם אמיתי, תרגיע, אוז, הפמליה, הסמויה, דדווד, בטיפול, אימפריית הפשע, וסקס והעיר הגדולה. הרשת ידועה בכך שהיא מציגה תוכניות בוגרות ונועזות יותר משאר הרשתות, כמו רשתות הכבלים Showtime ו-FX.

NBC

NBC או אן.בי.סי (קיצור של National Broadcasting Company - "חברת השידור הלאומית") היא רשת טלוויזיה אמריקנית, בבעלות חברת Comcast. פועלת גם באמריקה הלטינית, בקנדה ובמקסיקו, ובסיסה בעיר ניו יורק. נחשבת לאחת משלוש הרשתות הגדולות בארצות הברית, לצד ABC ו-CBS.

רשת הרדיו NBC הוקמה על ידי חברת RCA, החלה לשדר ב-15 בנובמבר 1926 ועד שנות השישים נחשבה לרשת הרדיו הבולטת ביותר בארצות הברית. רשת הטלוויזיה הוקמה בשנת 1940, ובשנת 1953 הייתה לרשת הראשונה ששידרה בצבע. שידורי הצבע המלאים החלו בשנת 1963.

עקב העובדה ש-NBC הייתה הרשת הראשונה ששידרה בצבע הם השתמשו בלוגו של טווס כדי להראות את מגוון הצבעים העשיר ובכך למשוך לקוחות.

ציר העלילה של תוכנית הטלוויזיה רוק 30 (בהפקת NBC) הוא פרודיה על התנהלות רשת הטלוויזיה.

בשנים 1937 - 1954 פעלה גם התזמורת הסימפונית של רשות השידור הלאומית בניצוחו של ארטורו טוסקניני.

בספטמבר 2019 הכריזה NBC שהיא תספק שירות סטרימינג בשם "פיקוק".

דרמה קומית

קומדיה דרמטית או דרמה קומית היא סגנון קולנועי וטלוויזיוני המשלב קומדיה ודרמה בכמות שווה או כמעט שווה.

מחזה

מחזה הוא צורת ביטוי ספרותית נפוצה, המורכבת בדרך כלל משורות של דיאלוגים או מונולוגים של שחקן אחד או של דמויות שונות, ומיועדת ברוב המקרים לבוא לביטוי אמנותי כהצגה בתיאטרון. עם זאת, ישנם מספר רב של חוקרי ספרות המנתחים מחזות בביטוייהם הספרותיים ולא התיאטרונים, בין השאר גם מחזות קלאסיים (כגון מחזותיו של שייקספיר).

המושג מחזה מתפרש באופן שווה גם כעבודה הכתובה של המחזאים, וגם כהצגה התיאטרונית השלמה של התמליל הכתוב.

מחזות מוצגים בעיקר בתיאטרון על ידי שחקנים. כדי ליצור פירוש אחיד של התמליל על ידי כל משתתפי המחזה, הפקות של מחזות מנוהלות בדרך כלל על ידי במאים. הבמאי נוטה לפרש את החומר הכתוב של המחזה על פי השקפתו הייחודית, ומקרין השקפה זו על מהלך הפקת ההצגה ועל השחקנים כולם.

אף כי רוב המלל המופיע במחזה מדוקלם על ידי השחקנים, ישנן בגוף המחזה הערות של המחזאי, המתארות אווירה או התנהגות, לבוש או תפאורה. הערות אלו מהוות קווים מנחים לביצוע המחזה.

טבעם של מחזות להתפרש באופן בדלני ושונה על ידי אנשים שונים. טבע זה מהווה אחד ממקורות המשיכה של סגנון אמנותי זה, בפני מבצעיו וקהל צופיו. כיוון שכותב המחזה אינו מסוגל להציג את המחזה בצורתו השלמה בלי שיתופם של השחקנים ושל הבמאי, אופן הצגתו והתוצאה הסופית של כל מחזה הוא מאבק ודו-שיח מתמשך בין התסריטאי, הבמאי והשחקנים. המחזה עובר שינוי מתמיד בכל ביצוע שלו, עם הופעתם המתמשכת של השקפות וסוגי ביצוע שונים בהפקתו.

מחזות ממוינים למגוון סוגות, למשל:

טרגדיה - מחזה בו סיפורו של הגיבור מסתיים בסוף עצוב ורע, עקב נפתלות הגורל, פגם בסיסי באופיו של הגיבור, חטא שחטא או פועלם של האלים.

קומדיה - מחזה בו למרות מכשולים ובעיות לאורך הדרך, מגיע הגיבור לסוף "שמח". מחזה מסוג זה כולל בדרך כלל הומור מילולי ופיזי.

דרמה ביתית - מחזה המציג את העולם הפנימי של משפחה, ואת מערכות הקשרים בתוכה הנובעים מאירועי היום יום.

דרמה קומית - מחזה המכיל מוטיבים משולבים של הדרמה ושל הקומדיה.

מלודרמה - מחזה בעל גירויים רגשיים גבוהים המיועדים ליצור מתח אצל צופיו, מלווה בתפניות חדות. המחזה מציג בדרך כלל את סיפור מאבקו של הגיבור בנבל כדי לתקן עוולה. המחזה מסתיים בדרך כלל בניצחונו של הגיבור.

מחזה סמלי - מחזה בו הדמויות ופעולתם משמשים כסמלים לרעיונות ואידאולוגיות, כאשר הגרעין של הסיפור נובע סביב ההתפתחות של הרעיונות ולא סביב אופיים של הדמויות.

הצגות ילדים.

מערכון

מערכון (מערכה + סיומת הקטנה "ון" – כלומר מערכה קטנה) הוא קטע תיאטרלי קצר, שלרוב מציג סיטואציה מבדחת והומוריסטית. מערכונים מוצגים בטלוויזיה, ברדיו או על הבמה.

נטפליקס

נטפליקס (באנגלית: Netflix) היא חברה אמריקאית שמושבה בלוס גאטוס, קליפורניה. הוקמה בשנת 1997 על ידי ריד הייסטינגס ומארק רנדולף בסקוטס ולי, קליפורניה. עיקר פעילות החברה הוא במתן שירותי צפייה ישירה בשיטת OTT של ספריית סרטים ותוכניות טלוויזיה, שחלק מהם תוכן מקורי, תמורת מינוי חודשי. נכון לינואר 2019, לנטפליקס יש 139 מיליון מנויים. נטפליקס זמינה בכל העולם פרט לסין, סוריה, קוריאה הצפונית, איראן וחצי האי קרים. בנוסף לארצות הברית, לחברה יש משרדים גם בהולנד, ברזיל, הודו, יפן וקוריאה הדרומית.

נטפליקס התחילה כחברה להשכרת תקליטורי DVD. לקוחות הזמינו תקליטור DVD להשכרה באתר האינטרנט, מקבלים אותו ומחזירים אותו בדואר. נטפליקס התחילה "להזרים" תכנים ב-2007, תוך שהמשיכה להפעיל את שירות השכרת התקליטורים. החברה התחילה להתרחב בין-לאומית בשנת 2010 לקנדה, אמריקה הלטינית והאיים הקריביים. נטפליקס התחילה להפיק תוכן מקורי שלה בשנת 2013, בה הושקה סדרתה הראשונה "בית הקלפים".

בינואר 2016 נטפליקס הרחיבה את פעילותה ל-190 מדינות, בין היתר ישראל.

סוגה

סוּגָה, או זַ'אנֶר, הוא שם הבא לציין הבחנה פנימית מסורתית בתוך כל סוג אמנות לתת-קבוצות וזרמים. סוגות ספרותיות הן למשל שירה מודרנית, אפוס, קומדיה וטרגדיה.

המילה "סוגה" נגזרת מהמילה "סוג", בעקבות המילה הצרפתית "ז'אנר" (genre), שמשמעותה זהה.

סוגה ספרותית

סוגה ספרותית (סוגה בלעז: ז'אנר) היא קבוצה של יצירות ספרותיות שלהן מאפיינים משותפים: מטרה משותפת, תוכן משותף, סגנון כתיבה משותף או מאפיינים משותפים אחרים.

תחום הספרות הוא תחום נרחב ועצום, אשר במהלך השנים התפתח לסוגות שונות ומסועפות, חלקן כתוצאה מאבולוציה פנימית בספרות עצמה (למשל, צמיחתו של הרומן הריאליסטי מתוך הרומאנס של ימי הביניים), וחלקן הן תוצאה של עבודת חוקרים, המנסים למפות את הז'אנרים הקיימים (למשל, הגדרת חלק מהחוקרים את הספרות של אמריקה הלטינית כספרות מז'אנר ריאליזם מאגי). הספרות נחלקת מעיקרה לשלושה מודלים עקרוניים: סיפורת, דרמה ושירה. כל מודל כזה מכיל בתוכו ז'אנרים דומיננטים, כאשר במבט נרחב ניתן לראות את 'עלייתם ונפילתם' של ז'אנרים שונים במהלך ההיסטוריה.

עצם הגדרתו של ז'אנר איננה דבר פשוט. במחקר נהוג לסמן את היצירה שבה מתקיימים כל מאפייני הז'אנר אותו באים להגדיר, ועל פיה ניתן לשפוט יצירות נוספות האם הן עומדות בהגדרת הז'אנר. פעולה זו בעייתית כשם שהיא נשמעת, שכן קשה למצוא בעולם שני ספרים אשר מכילים בדיוק אותם מאפיינים. לרוב, יצירות מכילות בתוכן חלק מתכונות הז'אנר שהן נכתבות בו; חלקן מכילות מאפיינים של יותר מז'אנר אחד. כלומר, ניסיון להגדיר ז'אנרית יצירה הוא תהליך רדוקציוני, אשר לעולם אין הוא מושלם.

ובכל זאת: החלוקה הז'אנרית קיימת במחקר, ועל כן יש לתת עליה את הדעת, ולו רק כנקודת מוצא בניסיון למפות את עולם היצירה הספרותי.

סטנד-אפ

מופע סטנד-אפ (בעברית: מִצְחָק) הוא מונולוג של קומיקאי המופיע על הבמה או דיאלוג שהוא מקיים עם הקהל, ובו הוא מציג מבט שונה ומבדר על סיטואציות שונות משגרת החיים היומית. המונח "סטנד-אפ" הוא תעתיק חלקי של Stand-up comedy באנגלית, קרי סְטֵנְד-אָפּ קוֹמֵדִי, כלומר "קומדיה בעמידה", שכן הקומיקאי לרוב עומד בעת המופע.

סרט קולנוע

סרט קולנוע הוא המוצר הסופי של תהליך יצירת הקולנוע - צילום ועריכה של סיפור, קטעי תנועה, וצליל המשולבים יחדיו ליצירה אחת.

סרט קולנוע מוצג באופן מסורתי בבית קולנוע, אולם ניתן לצפות בסרטי קולנוע גם באמצעי צפייה ביתיים כגון שידורי הטלוויזיה, מכשירי וידאו ו-DVD וגם באמצעות מחשב. קיימים סרטים שכבר בעת הפקתם מיועדים להיות מוקרנים באמצעי צפייה ביתיים, לדוגמה סרטי טלוויזיה.

מימיו הראשונים של הקולנוע ועד ימינו נשמר המידע על סרט צילום שקוף מצלולואיד שעליו הופיעו תמונות הסרט לצורך הקרנת התמונות על מסך. הקרנתן ברצף של התמונות הטבועות על הסרט, יוצרת בעיני הצופה אשליה של תמונות נעות. כיום קיימים סרטים המופקים ומוקרנים בצורה דיגיטלית, ללא סרט.

סרטי קולנוע מתחלקים לז'אנרים רבים ובהם דרמה, קומדיה, מתח, אימה, פעולה, סרט מוזיקלי, אנימציה, מערבון, סרטים דוקומנטריים, מדע בדיוני ופנטזיה.

סרט קומדיה

קומדיה היא סוגה קולנועית הכוללת סרטים שמטרתם המרכזית להצחיק ולשעשע את צופיהם. הקומדיה, לצד הדרמה והפעולה, היא מהסוגות המרכזיות בקולנוע, ויש לה נציגות נכבדת כמעט בכל אחת מהסוגות הקולנועיות האחרות. סיפור העלילה בסרטים קומיים פשוט יותר, פעמים רבות, מבסוגות קולנועיות אחרות, ומושם בו דגש פחות על ריאליזם.

פוקס (רשת טלוויזיה)

פוקס (באנגלית: Fox Broadcasting Company) היא רשת שידורי טלוויזיה אמריקאית, השייכת ל-"Fox Entertainment Group", שבבעלות תאגיד "Newscorp". הרשת נוסדה ב-9 באוקטובר 1986.

פרס גלובוס הזהב

פרס גלובוס הזהב הוא פרס לסרטי קולנוע ולתוכניות טלוויזיה, הניתן בטקס שנערך בארצות הברית. הפרס מוענק מטעם איגוד העיתונאים הזרים בהוליווד (HFPA), והטקס הוא חלק משמעותי מ"עונת הפרסים" של תעשיית הבידור האמריקאית, שמגיעה לשיאה בטקס פרסי האוסקר. שידור הטקס מגיע בדרך כלל למידרוג השלישי בגובהו בין טקסי הפרסים, מיד אחרי פרסי האוסקר והגראמי.

קברט

קברט הוא מופע בידור הכולל קטעי קומדיה, זמרה, מחול, תיאטרון וריקודי עמוד.

הקברט מאופיין בעיקר על ידי חלל ההצגה - מסעדה או מועדון לילה עם במת הופעה כאשר הצופים יושבים סביב שולחנות (לעיתים תוך שתייה ואכילה). חלל ההצגה גם ייקרא "קברט". קטעי מופע הקברט נעים בין סאטירה פוליטית לבידור קל.

הדוגמה הברורה ביותר היא המחזמר מברודוויי שהפך לסרט בכיכובם של לייזה מינלי, מייקל יורק וג'ואל גריי - "קברט".

אך יש גם דוגמאות ישראליות כמו "את ואני והמלחמה הבאה" של חנוך לוין.

בארצות דוברות-גרמנית, הקברט (מאוית: Kabarett) מאופיין בנטייה להומור קודר יותר מבשאר אירופה. בתקופה שבין מלחמות העולם היה הקברט הגרמני מזוהה עם ביקורת חברתית, בדרך כלל שמאלנית: רבים מהכותבים המפורסמים בתחום היו סוציאל-דמוקרטים או קומוניסטים, בהם ברטולט ברכט, קורט טוכולסקי, קורט וייל ויורה זויפר.

מקור המילה בצרפתית - סוג של קערית לקפה ששימשה בברים בהם נוסד הז'אנר.

קומדי סנטרל

קומדי סנטרל (באנגלית: Comedy Central) הוא ערוץ טלוויזיה אמריקאי בבעלות חברת ויאקום שמשדר בעיקר תוכניות קומדיה למבוגרים. אחוזי הצפייה בערוץ, שבתחילת דרכו, בשנים 1991–1997, היו מעטים מאוד, גדלו בצורה משמעותית מאז שעלתה בו הסדרה סאות' פארק, וכיום הוא מהפופולריים בערוצי הכבלים.

בתחילת 2011 הערוץ בגרסתו המקומית החל את שידוריו בישראל ללקוחות HOT והחליף את ערוץ ביפ, ומשודר ב-HD.

קומדיה רומנטית

קומדיה רומנטית היא קומדיה בעלת מאפיינים ברורים של רומנטיקה, כאשר העלילה מאופיינת בקלילות, בהומור ובהתמקדות באהבה וברומנטיקה. רובן של הקומדיות הרומנטיות מסתיימות בטוב כאשר גיבורי העלילה משיגים את מושא אהבתם. בקומדיה רומנטית טיפוסית, שני האוהבים יהיו צעירים, חביבים שכאילו נועדו להיות יחד, אך מחסומים מורכבים מונעים את איחודם. חתונה כסיום שמח לעלילה, אופיינית בחלק גדול מהקומדיות הרומנטיות.

קומדיה שחורה

קומדיה שחורה, הידועה גם כהומור שחור או קומדיה אפלה, היא תת-ז'אנר של קומדיה וסאטירה העוסק בנושאים ואירועים רציניים ביותר - מוות, ,מלחמה וכו' - המטופלים באופן הומוריסטי או סאטירי, בכל תחומי הבידור.

בקומדיה שחורה ישנם בדרך כלל אלמנטים של אירוניה או אפילו פאטאליזם, ואין לבלבל בינה לבין קומדיה גסה, שנועדה בעיקר ליצור זעזוע בקרב הקהל; או בשבירת הטאבו שבבדיחות גסות.

תיאטרון

תיאטרון (מיוונית עתיקה: θέατρον) הוא ענף של אמנויות הבמה, שעניינו הצגת סיפורים (נרטיב) בפני קהל, בעזרת שילוב אמצעי תקשורת, כדיבור, תנועה, שפת גוף, מוזיקה, קול, תאורה, או מיצג חזותי (כדוגמת תפאורה או וידאו ארט) - למעשה, כל אחד מהאמצעים המקובלים באמנויות הבמה משמש בתיאטרון. הופעה על בימת-תיאטרון נקראת משחק.

בנוסף לסגנון המוכר של הצגת עלילה באמצעות דו-שיח על הבמה, תיאטרון עשוי ללבוש גם צורות אחרות, כדוגמת אופרה, בלט, פנטומימה, מחזמר, תיאטרון בובות, קבוקי ואופרה סינית.

מלבד השחקנים, בהפקה לוקחים חלק גם במאי תיאטרון (אשר אמון על הניהול האמנותי של כלל ההפקה), המפיק (אשר מנהל את הפן הטכני של ההפקה), מעצבי התפאורה, התלבושות והתאורה, ולעיתים אף דרמטורג, וכן המחזאי או המעבד הטקסטואלי.

בהגדרתו הרחבה אירוע תיאטרוני מתרחש כאשר א' מגלם את ב' בפני ג', שחקן המגלם דמות בפני קהל. ערך זה עוסק בעיקר בתיאטרון בהגדרתו המצומצמת, כלומר, הצגתם של מחזות עלילתיים כאוסף תמונות (סצנות) עוקבות של דו-שיח, רב-שיח או מונולוג, שהשחקנים מנהלים על הבמה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.