קול ציון לגולה

קול ציון לגולה הייתה תחנת שידור של הסוכנות היהודית ששידרה שידורי רדיו בגלים קצרים מישראל, בשנים הראשונות לקיום מדינת ישראל. בשנת 1958 החל תהליך הדרגתי של מיזוג התחנה עם תחנת קול ישראל וברבות הימים היו השידורים לחלק מפעילות רק"ע.

כבר בימי המנדט הבריטי ביקש מרדכי אבידע, מנהל התוכניות העבריות בקול ירושלים, לקיים שידורי רדיו לקהילות יהודיות בגולה, אך הדבר לא יצא אל הפועל[1]. לאחר הקמת מדינת ישראל, הושג הסכם בין הסוכנות היהודית וממשלת ישראל על הקמת תחנת "קול ציון לגולה" במימון הסוכנות היהודית על בסיס התשתית של קול ירושלים. מנהל התחנה היה מרדכי אבידע שהושאל לשם כך ממשרד החוץ[2]. השידורים נפתחו ב-10 במרץ 1950 וכללו שידורים יומיים באנגלית, צרפתית ויידיש, רבע שעה בכל שפה[3]. שידורי התחנה זכו לתהודה רבה בקהילות יהודיות באירופה[4]. באפריל 1951 הוסיפה התחנה שידורים בהוראת עברית לחיזוק החינוך היהודי בתפוצות[5]. באפריל 1956 הוחל בשידורים לדרום אמריקה, בעיקר בספרדית, אך גם בפורטוגזית, יידיש ועברית[6]. בשנת 1960 כבר התקיימו שידורים בתשע שפות[7].

בתחילה השתמשה התחנה באנטנה קטנה בעלת הספק של 7.5 קילוואט[8]. בשנת 1954 החלה התחנה להשתמש במשדר חדש ביבנה בעל הספק של 50 קילווט[9] שהביאה את שידורי התחנה לדרום אפריקה[10] ובשנת 1958 הותקן משדר של 100 קילווט ששידוריו נקלטו גם באמריקה[11][12]. התחנה גם הקליטה תוכניות לשידור במקומות רחוקים בהם לא היה ניתן לקלוט את שידורי התחנה[13].

בסוף 1957 התגבשה הסכמה על איחוד שידורי קול ישראל לגולה במסגרת קול ישראל[14][12]. בשנת 1958 הועברה האחריות על השידורים לידי קול ישראל, בה הוקמה מחלקה חדשה, שנקראה "המחלקה לשידורים לחוץ לארץ"[15]. עם זאת, העובדים המשיכו לקבל את משכורותיהם מהסוכנות[16]. באמצע שנות ה-60, לאחר הקמת רשות השידור, נודעה התחנה כחטיבת שידורי החוץ של שידורי ישראל, שלימים הייתה לרק"ע.

עובדי התחנה

מנהל התחנה הראשון היה מרדכי אבידע. בהמשך, ניהל את התחנה אברהם ארסט. בתחילת שנות ה-60 כיהן בתפקיד ג'ף ויגודר[17][18].

בראש המדור ליידיש עמד עד 1957 משה גרוס-צימרמן[19]. בראש המדור לאנגלית עמד בשנים הראשונות ג'ף ויגודר, ובראש המדור לצרפתית עמד ז'אן פרו[17]. בראש המדור למוזיקה עמד מרק לברי[20] וסגנו היה יוחנן בוהם.

על יד "קול ציון לגולה" עמדה מועצה ציבורית בת 52 איש, בראשות ראובן אבינועם (גרוסמן)[21].

לקריאה נוספת

  • מרדכי אבידע, 'שלושת הקולות: (קול ירושלים, קול ישראל וקול ציון לגולה)', בתוך: יצחק טישלר (עורך), על עתונאים ועתונאות: ארבעים שנה לאגודת העתונאים בירושלים, ירושלים: י. טל, תשל"ו, עמ' 89–103.

הערות שוליים

  1. ^ חגיגת קול ציון לגולה, הצופה, 2 באפריל 1951
  2. ^ שידור הסוכנות לגולה יחל ב-15 בדצמבר, הצופה, 6 בנובמבר 1949
  3. ^ השידורים לגולה ייחנכו במוצאי שבת, מעריב, 9 במרץ 1950
    שידורי קול ציון כובשים לבבות בגולה, חרות, 9 במאי 1950
  4. ^ שידורי קול לציון לגולה חדרו לכל בית בגולה, דבר, 14 בדצמבר 1950
  5. ^ מצב החינוך העברי והיהודי בארה"ב הוא בכל רע, חרות, 29 בינואר 1951
  6. ^ נשיא המדינה יפתח ביום א'‭‬ שדורי "קול ציון לגולה" לאמריקה הלטינית, הצופה, 20 באפריל 1956
  7. ^ ההחלטות המדיניות של הקונגרס הציוני, דבר, 10 בינואר 1961
  8. ^ קול ציון לגולה פתח משרד באה"ב, הצופה, 21 בספטמבר 1951
  9. ^ המשדר מיבנה ישרת גם את קול ציון לגולה, הצופה, 11 ביוני 1954
  10. ^ מולדתי 1956, עמ' 134
  11. ^ תקציב קול ישראל הוגדל ב-40%, הצופה, 19 בדצמבר 1957
  12. ^ 12.0 12.1 ב. יהושע, הסתערות על המאזינים בחמישה גלים מקבילים, מעריב, 18 בפברואר 1958
  13. ^ שידור משותף לקול ציון לגולה ולקול אמריקה, חרות, 12 באפריל 1951
  14. ^ מיכאל קשיב, הרחבה בשידורי קול ישראל, חרות, 29 בנובמבר 1957
    יורחבו שידורי קול ישראל, דבר, 19 בדצמבר 1957
  15. ^ שנתון הממשלה, 1959, עמ' 36
  16. ^ שביתה בקול ציון לגולה, דבר, 24 בינואר 1960
  17. ^ 17.0 17.1 שלמה בן נון, שידורי ישראל לעבר הים, דבר, 18 באפריל 1962
  18. ^ הוענקו פרסי קול ישראל, דבר, 24 בדצמבר 1965
  19. ^ אישים ומוסדות, הצופה, 16 באוקטובר 1957
  20. ^ בן ציון צאנגן, שנתיים לקול ציון לגולה, על המשמר, 6 ביולי 1952
  21. ^ קול ציון לגולה, דבר, 24 ביולי 1950
    הוקמה המועצה ליד קול ציון לגולה, חרות, 21 ביולי 1950
אלכסנדר עזר יבזרוב

אלכסנדר עֵזֶר (יֶבזֶרוֹב) (ברוסית: Александр Мануилович Евзеров;‏ 10 במאי 1894 – 25 בדצמבר 1973) היה יזם ציוני שפעל בארץ ישראל בתקופת היישוב ולאחר קום מדינת ישראל, והיה פעיל בארגון תערוכות כיריד המזרח, ותערוכות רבות נוספות. חבר הפרלמנט הרוסי במלחמת העולם הראשונה, חבר אספת הנבחרים השלישית מטעם הרוויזיוניסטים, מייסד "מרכז התיירות" במשרד המסחר והתעשייה וראשו. פעל בתחומי התעשייה והתיירות, ונמנה עם היזמים שהביאו להקמת בנייני האומה בירושלים.

בנימין אונגר

בנימין אוּנגַר (24 בספטמבר 1907 – 11 בספטמבר 1983) היה חזן ישראלי. יו"ר ארגון החזנים בישראל. החזן הראשי של בית הכנסת הגדול בתל אביב בשנות ה-40 וה-50.

ההסברה הישראלית

ההסברה הישראלית או הדיפלומטיה הציבורית של מדינת ישראל היא שם כולל לפעולות שנוקטת ברחבי העולם מדינת ישראל, לשם הסברת מדיניותה.

ההסברה הישראלית הרשמית מנוהלת על ידי משרד החוץ, משרד ההסברה והתפוצות, משרד התיירות ומשרד ראש הממשלה, אך נמתחה ביקורת רבה על חוסר ארגון, חוסר תיאום וחוסר יעילות של גופים אלה. דובר צה"ל פועל רבות להסברת הפעולות הצבאיות של צה"ל ולהצגת תדמית חיובית של צה"ל כצבא מתקדם, נאור ומוסרי. לצד הגופים הרשמיים, רבות מפעולות ההסברה נעשות על ידי ידידי ישראל ותומכיה בארץ ובעולם, שחשים שהפעילות הממלכתית של מדינת ישראל וגופיה לא מספקת. בין המסבירים מהסוג הזה ניתן למנות את פרופ' אלן דרשוביץ, פרופ' ארווין קוטלר, אלן פינקלקראוט, ארגון The Israel Project ,Honest Reporting ואחרים.

המדור לחיפוש קרובים

המדור לחיפוש קרובים ולריכוז מענים (במסמכים שיצאו לאור מטעמו באנגלית כונה "Search Bureau for Missing Relatives") של הסוכנות היהודית פעל בין השנים 1945‏ ו-2002, ונועד לסייע לניצולי השואה לאתר קרובים ומכרים שאבדו בזוועות השואה.

את המדור ניהלה בתיה אונטרשץ משנת 1972 ועד לסגירתו.

ואולי לא היו הדברים...

ואולי לא היו הדברים..., המוכר בשמו המקוצר ואולי, הוא שיר של רחל המשוררת שנכתב בשנת תרפ"ז 1927. השיר פורסם לראשונה ב"דבר" בשנת 1927, ובשנת 1930 נכלל בספר שיריה של רחל, "מנגד".השיר מתאר את הגעגועים העזים שחשה המשוררת לחוות העלמות בסמוך לקבוצת כנרת, לדגניה א' ולַכנרת וסביבתה, שם עבדה כפועלת חקלאית בתקופת העלייה השנייה. מאחר שחלתה, נבצר ממנה לחיות בין חבריה כשותפה מלאה ולכן עזבה, וממקום מגוריה בתל אביב, היא הוזה-חולמת ונזכרת בשנותיה כחלוצה. המשוררת מעלה על נס את ערכי תנועת העבודה: עבודה חקלאית, אהבת ארץ ישראל, וחוויות השמחה וההתבוננות, שזכתה להם בנופי הכנרת.

השיר הולחן על ידי יהודה שרת, נעשה אהוד ביישוב ובחברה הישראלית לאחר הקמת המדינה, ושורותיו הראשונה והאחרונה נעשו לביטויים.

"ואולי" זכה לביצועים רבים במאה ה-20 וה-21.

השורה האחרונה בשיר נבחרה להופיע על השטר בערך 20 ש"ח שהנפיק בנק ישראל בחודש נובמבר 2017

יוחנן בוהם

יוחנן בוהם (21 ביולי 1914–1986) היה מלחין, מנצח, פסנתרן ונגן קרן יער ישראלי.

יוליה מורצקה

יוליה (יהודית) אַסְטְמַן-מוֹרֶצקָה (ביידיש: יוליאַ אַסטמאַן-מאָרעצקַא; בפולנית: Julia Astman-Morecka; בכתב לטיני גם Moretzka;‏ 16 במרץ 1916 – 3 במרץ 1994) הייתה זמרת יהודייה ששרה ביידיש, והתמחתה בשיר העם היהודי.

יוסף שניידר

יוסף שניידר (1927–2006) היה אסיר ציון מראשוני[דרוש מקור] הפעילים הציונים במאבק נגד השלטונות הסובייטים למען זכויות יהדות ברית המועצות לעלות לישראל ולקיים מורשת עברית ויהודית.

יצחק אדל

יצחק אֶדֶל (Edel;‏ 1 בינואר 1896 – 12 בדצמבר 1973) היה מלחין, מורה ומחנך ישראלי.

מאשה קאלקו

מאשה קאלקו (בגרמנית: Mascha Kaléko‏; 7 ביוני 1907 - 21 בינואר 1975) הייתה משוררת יהודייה-גרמנייה, שזכתה להצלחה רבה בגרמניה בשנות ה-30 של המאה ה-20.

מגש הכסף

מגש הכסף הוא שיר עברי נודע של נתן אלתרמן, שפורסם במדורו "הטור השביעי" שבעיתון "דבר" ב-19 בדצמבר 1947.השיר נעשה אהוד ביישוב ולאחר הקמת המדינה, ומקובל לקוראו בטקסי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

הוא הולחן על ידי נורית הירש, על ידי נחום היימן ועל ידי אורי קריב. שלושת הלחנים הם בביצועו של יהורם גאון.שם השיר הפך למטבע לשון המתאר את תרומתה של גבורת הלוחמים במלחמת העצמאות להקמת המדינה.

מוזיקה קלאסית ישראלית

מוזיקה קלאסית ישראלית החלה להתפתח בארץ ישראל בשנות ה-30 של המאה ה-20. ראשוני המלחינים הגיעו מאירופה – חלקם כמוזיקאים ותיקים, שכבר עשו להם שם בארצות מוצאם (כמו פאול בן חיים, עדן פַּרְטוֹש, יהויכין סְטוּצֶ'בְסקי ואלכסנדר אוריה בוסקוביץ'), ואחרים כצעירים בראשית הקריירה (כמו גארי בֶּרְתִינִי, יוסף טל ואבל ארליך) או כילדים (כמו מרדכי סתר ויצחק סדאי). בין מלחינים אלה היו שעסקו בחקר מסורות עבר ובמוזיקה אתנית-יהודית לענפיה השונים, והיו שהשתדלו לעקוב אחר המהלכים במוזיקה החדשה בארצות אירופה. במוזיקה הישראלית אפשר למצוא כל שילוב אפשרי בין מרכיבים אלה, אם בדרך של סימביוזה ואם בדרך של סינתזה.

מרדכי בורשטיין

הרב מרדכי (מוטיל) בורשטיין (אנגלית: Mordehai Burstein‏; 1922 – מאי 2005) היה פעיל ציוני, ראש מחלקת עליית הנוער ברומניה ואסיר ציון.

מרדכי פינחס טייץ

הרב מרדכי פינחס טייץ (ח' בתמוז ה'תרס"ח, 7 ביולי 1908 - ד' בטבת ה'תשנ"ו, 26 בדצמבר 1995) היה רב אמריקאי, רבה של אליזבת, ניו ג'רזי. חבר נשיאות אגודת הרבנים דארצות הברית וקנדה, גזבר "עזרת תורה" ומראשי ועד ההצלה.

מרק לברי

מרק לַבְרִי (Lavry;‏ 22 בדצמבר 1903, ריגה – 24 במרץ 1967, חיפה) היה מלחין ומנצח ישראלי.

עמוס בן-ורד

עמוס בן-ורד (נולד ב-16 בפברואר 1927) הוא עיתונאי ישראלי.

עיתונאי בעיתון "הארץ", שדר רדיו וטלוויזיה. יו"ר אגודת העיתונאים בירושלים 1966-1968, בעל פרס משרד הביטחון ומשרד החינוך על כתבתו של כיבוש הכותל בשנת 1967[דרוש מקור], ממציא המילה "מסוק", מנהל סוכנות הידיעות הבין-לאומית יט"א (הסוכנות הטלגרפית היהודית) בירושלים 1970–1972, עורך ראשי של העיתון "Zionist Record" בדרום אפריקה 1972-1974, שדר ראשי בערוץ 33 - שידורי הכנסת של רשות השידור 2003-1994, במרבית עבודתו היה עיתונאי בעיתון "הארץ" 1954-1994.

צבי הרי נדל

צבי הַרי נָדֶל (Zvi Harry Nadel;‏ 1908 – 1987) היה מלחין, פסנתרן, מורה ותאורטיקן מוזיקה ישראלי.

רשת ה'

רשת ה' הייתה תחנת רדיו ישראלית ממלכתית, שפעלה במסגרת קול ישראל ושידרה בפרסית ליהדות איראן. התחנה הוחלפה על ידי תחנת VoisFarsi המשדרת במסגרת תאגיד השידור הישראלי. התחנה שידרה בעבר בשפות רבות ליהודי התפוצות.

תהילים ל'

"מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד" הוא מזמור המופיע כפרק ל' בספר תהילים והוא מיוחס לדוד המלך ויועד לשירה בזמן חנוכת בית המקדש הראשון שנבנה בסופו של דבר על ידי בנו שלמה המלך.

המזמור היה נאמר בעת שירת הלוויים בבית המקדש בימי חנוכת הבית. ונוהגים לאומרו בימי החנוכה. המזמור הוא אחד הקטעים הנאמרים ברוב הקהילות בכל יום בתפילת השחרית כחלק מפסוקי דזמרא.

ישראל שידור רדיו בישראל
תאגיד השידור הישראלי
(קול ישראל)
כאן תרבותכאן ב'כאן גימלרדיו מַכַּאןVoisFarsiכאן רק"עכאן 88כאן קול המוסיקהכאן מורשתהרדיו החינוכי
צה"ל גלי צה"לגלגלצ
הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו
(רדיו אזורי)
אקו 99 FMרדיו א-שמסרדיו 90FMרדיו דרוםרדיו חיפהרדיו ירושליםרדיו לב המדינה103FMרדיו קול ברמהרדיו קול הים האדוםרדיו קול חירדיו קול רגערדיו תל אביברדיוס 100FMתדרי הפיצול: 99.5 חמ-אשהדיבור החם בדרוםפרוויה רדיוקול חי מיוזיק
גלי ישראל (מפוקחת על ידי "הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו – איו"ש")
שידורי רדיו באינטרנט הקצה
תחנות רדיו שנסגרו
רשות השידור
(קול ישראל)
רשת א'רשת ב'רשת ג'רשת ד' (קול ישראל בערבית)רשת ה' (קול ישראל בפרסית) • רק"ע88FMקול המוסיקהרשת מורשתהרדיו החינוכי • קול ציון לגולה
רדיו פיראטי ערוץ 7קול השלוםרדיו כל האמת

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.