קולט אביטל

קוֹלֵט אביטל (Colette Avital; נולדה ב-1 במאי 1940) היא אשת ציבור ישראלית. מילאה תפקידים דיפלומטיים בכירים והייתה חברת הכנסת מטעם מפלגת העבודה. בשנת 2007 הייתה לאישה הראשונה שהציגה מועמדות לתפקיד נשיא מדינת ישראל.

קולט אביטל
Colette Avital D731-022
קולט אביטל, 2002
לידה 1 במאי 1940 (בת 79)
כ"ג בניסן ה'ת"ש
ממלכת רומניה בוקרשט, ממלכת רומניה
מדינה ישראל  ישראל
תאריך עלייה 1950
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת הרווארד
מפלגה מפלגת העבודה הישראלית, מרצ
סיעה ישראל אחת, העבודה-מימד-עם אחד, עבודה-מימד
חברת הכנסת
17 בנובמבר 199924 בפברואר 2009
(9 שנים ו-14 שבועות)
כנסות 15 - 17
יו"ר ועדת האתיקה
1 במאי 200117 בפברואר 2003
(שנה ו-41 שבועות)
יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
12 במרץ 200317 באפריל 2006
(3 שנים ו-5 שבועות)
תפקידים בולטים
פרסים והוקרה

ביוגרפיה

אביטל נולדה במשפחת אברמוביץ'[1][2] ב-1 במאי 1940 בבוקרשט, רומניה. ברומניה נחשבה משפחתה לאמידה ובבעלותה היו בנק ובית-חרושת לעורות. עקב הגדרתה כ"בורגנית קפיטליסטית", נרדפה המשפחה על ידי המשטר הקומוניסטי[3]. בשנת 1950 עלתה ארצה עם הוריה ואלה השתכנו בלב תל אביב. קשיי ההסתגלות לשפה ולמציאות הארץ-ישראלית הביאו לכך שעד כתה ט', למדה אביטל ב"בית הספר של המיסיון" ביפו. המוסד התנהל ברוח צרפת ולאביטל, שהייתה בקיאה בשפה הצרפתית עוד מרומניה[4], היה הדבר נוח למדי[5]. את שלוש שנות הלימודים האחרונות בתיכון עשתה בעירוני ה'[5].

במשרד החוץ

במהלך לימודיה החלה לעבוד במשרד החוץ כפקידה. מאז ואילך שימשה במגוון תפקידים דיפלומטיים בשירות החוץ: שימשה כמנהלת מדור תכנים במחלקת הסברה, בשנים 19821985 שימשה ציר בפריז, בשנים 19881992 הייתה שגרירת ישראל בפורטוגל ובשנת 1992 מונתה לקונסול כללי בניו יורק. בשובה לישראל, בשנת 1996, מונתה לתפקיד השלישי בחשיבותו במשרד החוץ כסמנכ"לית האחראית על מערב אירופה. בסה"כ, שירתה במשרד החוץ במשך 38 שנים.

בשנת 1998 הואשמה אביטל בחשיפת מידע פנימי. בעקבות האשמה זו פרשה משירות החוץ ופנתה להתמודד בבחירות הפנימיות של מפלגת העבודה לקראת הבחירות לכנסת החמש עשרה.

חברת הכנסת

בבחירות 1999 נבחרה לכנסת מטעם מפלגת העבודה, והמשיכה לכהן בה גם בשתי הכנסות שלאחר מכן.

בכנסת ה-16 כיהנה כיו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות ובכנסת ה-15 כיהנה תקופה קצרה בראשות ועדת האתיקה. כמו כן עמדה בראש ועדת החקירה לבדיקת נושא איתור והשבת נכסים של נספי השואה, אשר הגישה מסקנותיה בינואר 2005[6]. ואחר כך יזמה גם את הקמתה של החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה[7].

בכנסת ה-17 כיהנה אביטל כסגנית יושבת ראש הכנסת, מ"מ יו"ר וועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, חברה בוועדת הכנסת, חברה בוועדה למאבק בנגע הסמים, חברה בוועדת חוקה חוק ומשפט ומ"מ בוועדת החוץ והביטחון.

אביטל הייתה המועמדת הרשמית של מפלגת העבודה למשרת נשיא המדינה בבחירות לנשיאות שנערכו בכנסת ב-13 ביוני 2007. מולה התמודדו אז שמעון פרס וראובן ריבלין. לאחר שקיבלה 21 קולות בסיבוב הבחירה הראשון, לא עברה לסיבוב השני.

במהלך כהונתה, יזמה אביטל תיקון לחוק חינוך ממלכתי, לפיו בין מטרות החינוך הממלכתי בישראל יהיו גם הרחבת אופקיהם התרבותיים של התלמידים וחשיפתם לאמנות. בנוסף, יזמה תיקון לחוק עבודת נשים המאריך את התקופה בה נאסר על מעסיק לפטר עובדת שנעדרה מעבודתה עקב שהייתה במקלט לנשים מוכות מ-60 ימים ל-90 ימים לאחר תום ההיעדרות. כן הייתה שותפה לתיקון חוק הבחירות (דרכי תעמולה), שאסר על פרסום סקרי בחירות בארבעת הימים שלפני הבחירות.

בפריימריז של מפלגת העבודה, אשר נערכו בדצמבר 2008, מוקמה אביטל במקום ה-19 ברשימת המפלגה לבחירות לכנסת השמונה עשרה. בעקבות ירידת כוחה של מפלגת העבודה ל-13 מנדטים, לא זכתה לכהן בכנסת ה-18.

לאחר חברותה בכנסת

מאז עזיבתה את הכנסת, שימשה אביטל כיושבת ראש המרכז הרעיוני-חינוכי של קרן ברל כצנלסון[8] ויושבת ראש לשכת המסחר ישראל-רומניה[1]. ביוני 2012 החלה לשמש יושבת ראש "מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל"[1], לאחר שנבחרה לתפקיד על ידי נציגי 56 העמותות הפועלות למען ניצולי השואה[9][10]. מלבד זה, היא מכהנת כיושבת ראש "אגודת הנבל והזמיר"[1], המארגנת את תחרות הנבל הבינלאומית ואת הזמריה[1], ומשמשת חברת הוועד המנהל של תיאטרון גשר[1].

ביוני 2009 מונתה ל"יועצת בכירה" בארגון "J Street"‏[11].

בבחירות לכנסת העשרים שובצה במקום ה-109 הסמלי ברשימת מרצ[12], ונבחרה כחברת ועידת מרצ[13].

במאי 2017 הוטל עליה קנס של 5,000 ש"ח על ידי הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע, משום שמסרה רשימות של ניצולי השואה למפלגת "יש עתיד", בניגוד לחוק הגנת הפרטיות.[14]

ב-2001 עוטרה באות לגיון הכבוד שהוענק לה על ידי שגריר צרפת בישראל[15] וב-2010 עוטרה שוב באות הלגיון - בפעם זו בדרגת קצין[16]. היא בעלת תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת רוצ'סטר ומאוניברסיטת וולסלי בארצות הברית[8].

אביטל רווקה. היא דוברת שבע שפות[1]. בעלת תואר ראשון במדע המדינה ותואר שני במינהל ציבורי.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 דן מרגלית, סרטונים חותם אישי - קולט אביטל, ראיון, הטלוויזיה החינוכית הישראלית באתר יוטיוב‏, 5 באפריל 2017
  2. ^ את שמה עיברתה, עוד קודם לשירותה במשרד החוץ, בעצה עם חברתה מהתיכון, חמוטל בורשטיין מכיוון שהצליל נעם לה. ראו: דן מרגלית, סרטונים חותם אישי - קולט אביטל, ראיון, הטלוויזיה החינוכית הישראלית באתר יוטיוב‏, 5 באפריל 2017 - דקה 22:36
  3. ^ על פי "שמעון לא קולט", מאמר ובו ראיון עם אביטל מאת אמירה לם; המוסף "7 ימים", ידיעות אחרונות, 18 במאי 2007
  4. ^ אמה הייתה מורה לצרפתית ובחרה לבתה את השם "קולט", על שם הסופרת הצרפתייה שנודעה בשם עט זה, אשר האם חיבבה מאוד.
  5. ^ 5.0 5.1 לפי דבריה של אביטל בראיון עמה בתוכנית "היו ימים" עם תום שגב, מראשית 2013, בערוץ הכנסת (התוכנית הובאה בשידור חוזר ביוני 2014)
  6. ^ עמירם ברקת, היום יפורסמו שמות נספי השואה שהחזיקו חשבונות בחמשת הבנקים הגדולים בישראל, באתר הארץ, 18 בינואר 2005
  7. ^ צבי לביא‏‏, ‏הכנסת אישרה את הקמת החברה הממשלתית להשבת נכסי קורבנות השואה בישראל, באתר גלובס, 19 בדצמבר 2005
  8. ^ 8.0 8.1 ביוגרפיה, באתר האינטרנט של קולט אביטל
  9. ^ קולט אביטל נבחרה פה אחד להנהיג את מרכז הארגונים של ניצולי השואה, באתר מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל
  10. ^ איתמר לוין, אתר אינטרנט ירכז את זכויות הניצולים, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 4 באפריל 2013
  11. ^ Amy Spitalnick, Colette Avital Joins J Street as Senior Advisor, באתר J Street‏, 19 ביוני 2009
  12. ^ רשימת המועמדים לכנסת
  13. ^ חברי ועידת מרצ, באתר מרצ
  14. ^ רפאלה גויכמן, צבי זרחיה, יש עתיד נקנסה בעקבות שימוש לא חוקי במידע על ניצולי שואה, באתר TheMarker‏, 3 במאי 2017
  15. ^ Camera-photo.svg תמונה מטקס הענקת אות הכבוד, באתר האינטרנט של אביטל
  16. ^ שגריר צרפת העניק לקולט אביטל את עיטור לגיון הכבוד הצרפתי, באתר שגרירות צרפת בישראל
1940

שנת 1940 היא השנה ה-40 במאה ה-20. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. 1 בינואר 1940 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1 במאי

1 במאי הוא היום ה-121 בשנה (122 בשנה מעוברת), בשבוע ה-18 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 245 ימים.

אביטל (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

בחירות 2007 לנשיאות ישראל

הבחירות החמש-עשרה לנשיאות ישראל נערכו במליאת הכנסת ב-13 ביוני 2007, כ"ז בסיוון ה'תשס"ז.

בנק דיסקונט לישראל

בנק דיסקונט לישראל בע"מ (במקור בנק ארץ ישראל לדיסקונט בע"מ) הוא בנק מסחרי, שהוקם בארץ ישראל בימי המנדט הבריטי ופועל מאז בישראל.

בנק דיסקונט הוא חברה ציבורית, הנסחרת בבורסה לניירות ערך בתל אביב וכל מניותיו נמצאות בידי הציבור. הבנק מציע ללקוחותיו שירותים בנקאיים מקיפים בכל תחומי הפעילות הפיננסית, באמצעות רשת סניפים בפריסה ארצית ובאמצעות שירותי בנקאות ישירה ובנקאות מקוונת. לבנק פעילות מחוץ לישראל, באמצעות חברות בנות השייכות לו, וממוקד בתחומים עסקיים-מסחריים ובנקאות פרטית.

הזמריה

הזִּמְרִיָּה היא מפגש מקהלות בינלאומי המתקיים בישראל אחת לשלוש שנים מאז 1952, עת נוסדה על ידי אהרן צבי פְּרוֹפֶּס.

הזמריה הוקמה ביוזמתו של פרופס, איש מחלקת התיירות, אשר הכיר אירועים מקהלתיים מסוג זה בריגה. ב-1935 ייסד פרופס שתי אגודות בשם "זמיר" בוורשה ובתל אביב תחת רעיון של קיום מפגשי מקהלות יהודיות מרחבי העולם. מספר שנים לאחר מכן הציע פרופס לראש הממשלה דוד בן-גוריון לקיים כנס מקהלות יהודיות בישראל. רעיון זה יצא אל הפועל באוגוסט 1952 כאשר ייסד פרופס את "הזמריה". טקס הפתיחה התקיים בהר הרצל בט"ו באב ולאחר מכן התקיימו חגיגות במקומות שונים ובהם קונצרט שנערך באצטדיון רמת גן. מאז מתקיימת הזמריה מדי שלוש שנים. לאחר מותו של פרופס החליטה ממשלת ישראל לקרוא לזמריה על שמו. בשל התמעטות המקהלות היהודיות בעולם, הפכה הזמריה פתוחה לכל מקהלה.

בזמריות הראשונות הופיעו המקהלות ברחבי הארץ והתקבצו למפגשים באירועי הפתיחה והסיום בתל אביב ובירושלים. בשנות ה-70 שונה אופייה של הזמריה והיא עברה לעבודה בסדנאות בעיקר.

הזמריה מאורגנת כיום על ידי "עמותת הזמיר והנבל מייסודו של א. צ. פרופס". העמותה אחראית על הזמריה ועל תחרות הנבל הבינלאומית. חברת הכנסת לשעבר קולט אביטל היא כיום יושבת ראש העמותה. היא החליפה את אסתר הרליץ שמונתה כנשיאת כבוד של העמותה. מנכ"ל העמותה הוא יוסי פרוסט.

בין האנשים שניהלו אותה על פני השנים ממנה גם המנצח מיכאל שני.

החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה

החברה לאיתור ולהשבת נכסי נספי השואה בע"מ היא חברה שהוקמה על פי חוק הנכסים של נספי השואה, במטרה להשיב את נכסיהם של נספי השואה בישראל ליורשיהם החוקיים. החברה נרשמה ב-30 באוגוסט 2006 אצל רשם החברות, ונמצאה בבעלות מלאה של מדינת ישראל. החברה נסגרה בסוף 2017.

ועדת האתיקה

ועדת האתיקה של הכנסת היא ועדה העוסקת בשיפוט חברי הכנסת בשל עבירות אתיות כגון התבטאות בלתי פרלמנטרית. מעמדה של הוועדה שונה ממעמדן של יתר ועדות הכנסת. הקמתה אינה מוסדרת בתקנון הכנסת, כי אם בחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, התשי"א-1951. עוד בניגוד לשאר הוועדות, היא אינה עוסקת בחקיקה ובדיונים בנושאים כלליים, אלא מהווה ועדה מעין-שיפוטית העוסקת בנושאים שיועדו לה בחוק החסינות ובתקנון.

ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות של הכנסת עוסקת בנושאי עלייה והגירה, קליטת עולים חדשים והקשר עם התפוצות.

הוועדה הוקמה במהלך כהונת הכנסת התשיעית.

הוועדה פועלת בשלושה מישורים עיקריים, בהתאם לתחומי האחריות המצוינים בשמה:

בתור ועדה לענייני עלייה והגירה, עוסקת הוועדה בנושאים כמו יהדות העולים (למשל, הספק שמטילה הרבנות ביהדותם של חלק מהעולים מחבר המדינות וכן ביהדותם של בני שבטים באתיופיה ובאפריקה בכלל) והגירה חוקית ובלתי חוקית לארץ. כן דנה הוועדה במכסות העלייה שמקצה המדינה.

בתור ועדה לענייני קליטת העלייה, עוסקת הוועדה בלימוד השפה והמורשת העברית בקרב העולים, שילובם בחברה, בכלכלה ובחינוך, וכן בקליטתם בקרב הישראלים הוותיקים.

בתור ועדה לענייני תפוצות, אחראית הוועדה לשימור הקשר עם קהילות יהודיות מבודדות ומרוחקות, וכן לעזרה ותמיכה בשמירת היהדות ממרחק כה רב. כמו כן, הוועדה שומרת על קשר מתמיד עם הקהילות היהודיות בארצות עוינות באמצעות מתווכים וארגונים בינלאומיים, ועם הקהילות היהודיות החזקות/גדולות בעולם, כמו הקהילות היהודיות בארצות הברית ובקנדה.

יד יצחק בן-צבי

יד יצחק בן-צבי הוא מוסד ממלכתי ישראלי, העוסק בתחומי המחקר והלימוד של תולדות ארץ-ישראל וירושלים ושל קהילות ישראל בארצות המזרח.

המוסד פועל על פי חוק יד יצחק בן-צבי שנחקק בשנת 1969, ונושא את שמו של נשיאה השני של מדינת ישראל, יצחק בן-צבי, במתחם מבנים אחדים ברחוב אברבנאל בשכונת רחביה בירושלים.

בבית הנשיא יצחק בן-צבי, (לשעבר בית ולירו) פועלת הנהלת המוסד, מכוני מחקר והוצאה לאור אשר מפיקה ספרים במגוון סוגות ושלל כתבי עת בתחומי ההיסטוריה של עם ישראל וארץ ישראל.

בחצר המוסד נמצא הצריף, שנבנה לאחר בחירתו של בן צבי לנשיא לזכרו של הצריף המקורי בו התגוררה המשפחה ואשר עמד בסמוך משך שנים.

הצריף המקורי הועבר לקיבוץ בית קשת שם התגורר הבן עלי, שנהרג במלחמת השחרור. מאוחר יותר לאחר שהחל להתפורר עבר תיקון ושיחזור. הצריף שנבנה בחצר בית הנשיא היה לאתר אספות וכינוסים, ובו אירחו בן-צבי וינאית ביקורים עממיים ורשמיים בתקופת כהונתו כנשיא המדינה.

"בית החלוצות" הסמוך, נרכש ושופץ על ידי יד יצחק בן-צבי בשנת 2011 והמתחם חובר אל המבנה הישן. במתחם בבית החלוצות פועלים ספריית יד בן-צבי, בית הספר ללימודי ירושלים ע"ש חיים קוברסקי וחנות הספרים של ההוצאה. צריף קטן ששימש למכירת מוצרי חקלאות של החלוצות שומר, הוצב בסמוך ובו מיצג על בית החלוצות.

מייסדו ומנהלו הראשון של יד בן צבי היה יהודה בן-פורת (נפטר ב-2009 תשס"ט). ד"ר צבי צמרת ניהל את המוסד עד פברואר 2010, ולאחריו התמנה לעמוד בראש המוסד יעקב יניב.

יהדות פורטוגל

יהדות פורטוגל היא קהילה גדולה שהתקיימה באזור פורטוגל של ימינו. לעיתים קרובות היו תולדותיה שזורות בתולדות יהדות ספרד.

יהדות רומניה

יהדות רומניה היא קהילה יהודית עתיקה, מפוארת וחשובה. חלקים גדולים ממנה הושמדו בשואה, וחלק ממנה עלו לישראל, אך שרידיה קיימים עד ימינו באזור צפון הבלקן, באזור רומניה של היום.

בתקופות שונות בהיסטוריה נשלטו חלקים מרומניה על ידי מדינות שונות, ואפילו שפת המקום שונתה ויהודי המקום הושפעו בהתאם. היווצרותה של עדה יהודית אחידה, בעלת מוסדות מרכזיים ומנהיגות משותפת, הייתה תהליך מקביל לתהליך איחוד רומניה והתרחבותה למחוזות בהם חיו דוברי רומנית.

ערב מלחמת העולם השנייה חיו ברומניה כ-850,000 יהודים, כ-4.5% מאוכלוסיית המדינה. במפקד של שנת 2011 נמצאו ברומניה 3,271 יהודים.

ישראל אחת

ישראל אחת היא רשימה שהוקמה על ידי מפלגת העבודה בראשותו של אהוד ברק לקראת הבחירות לכנסת החמש עשרה. הרשימה המאוחדת כללה את מפלגת העבודה, את מימד, ואת מפלגת "גשר" של פורשי הליכוד בראשות דוד לוי.

מטרת הקמת הרשימה הייתה למצב את העבודה כמפלגת מרכז הזוכה לתמיכה מרבדים שונים בציבור. בבחירות ב-1999 זכתה ישראל אחת זכתה ב-26 מנדטים: היא הייתה למפלגה הגדולה ביותר בכנסת אך כמות המנדטים הייתה נמוכה מ-33 המנדטים שצפו לה הסקרים ומהדרוש להרכיב קואליציה יציבה.

אהוד ברק, ראש "ישראל אחת", שנבחר לראשות הממשלה בבחירות הישירות, בנה ממשלה וקואליציה שהתבססה על "ישראל אחת" בצירוף ש"ס, מרצ, מפד"ל, יהדות התורה, מפלגת המרכז וישראל בעליה. קואליציה זו החלה להתפורר כבר בחודשים הראשונים מאז הקמתה וקרסה לגמרי בעקבות נסיעתו של ברק למשא ומתן עם יאסר ערפאת בקמפ דייוויד בקיץ 2000. בעקבות התנגדות "גשר" לתוצאות הוועידה התפרקה הרשימה וגשר אף תמכה במועמדתו של אריאל שרון בבחירות 2001. מאז הפירוק ועד הבחירות לכנסת השמונה עשרה (2009) רצה הרשימה תחת השם עבודה-מימד. לאחר קריסת המפלגה נחקר ברק ומספר ממקורביו ב"פרשת עמותות ברק" בחשד כי ביצעו עבירות על חוק מימון מפלגות במהלך קמפיין הבחירות של ישראל אחת.

מפלגת העבודה הישראלית

מפלגת העבודה היא מפלגה ציונית וסוציאל-דמוקרטית הנמצאת במרכז-שמאל הפוליטי בישראל. העבודה הוקמה ב-21 בינואר 1968, מאיחוד של מספר מפלגות, ובמרכזו מפלגת השלטון – מפא"י, יחד עם אחדות העבודה - פועלי ציון ורפ"י. היה זה איחודן מחדש של כל המפלגות יוצאות מפא"י ההיסטורית אשר החזיקו בשלטון במדינת ישראל ובמוסדות היישוב ממועד היווסדן ועד הבחירות ב-1977. בין ראשי המפלגה בעבר היו לוי אשכול, גולדה מאיר, יצחק רבין, שמעון פרס ואהוד ברק.

יושב ראש המפלגה הנוכחי הוא עמיר פרץ, אשר כיהן כיו"ר המפלגה ב-2005 עד 2007.

נשיאות הכנסת

נשיאות הכנסת היא הגוף המנהל את סדרי הדיונים הכנסת. נשיאות הכנסת מורכבת מיושב ראש הכנסת ומסגניו, והיא מתכנסת לפחות אחת לשבוע בלשכת היושב ראש.

באחריותה של נשיאות הכנסת:

לקבוע את סדר יומה של מליאת הכנסת.

לבחון הצעות חוק פרטיות, ובסמכותה שלא לאשר הצעת חוק השוללת את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית או שהיא גזענית במהותה.

לבחון הצעות דחופות לסדר, והעבירן לוועדות הכנסת לדיון מהיר.

עבודה-מימד

העבודה-מימד הייתה רשימה משותפת למפלגות "העבודה" ו"מימד", אשר היוותה סיעה בכנסות ה-15 עד ה-17.

לקראת הבחירות לכנסת ה-15 התאחדו מפלגות העבודה, מימד, וגשר ברשימת ישראל אחת, כחלק ממאמציו של אהוד ברק למצב גוש שמאל-מרכז גדול מאחוריו. הרשימה החדשה נועדה ליצור לעבודה תדמית חברתית יותר, ולמשוך מצביעי ליכוד מסורתיים, כמו גם ציבור דתי מתון שלא מצא עוד את ביתו במפד"ל המקצינה ימינה. בנוסף קיווה ברק לקרוץ למצביעי מרכז בבחירות האישיות שהתקיימו אז בפעם השנייה.

הרשימה המשותפת זכתה ל-26 מנדטים, שהיוו אכזבה לעומת התחזיות המוקדמות, וברק זכה ברוב גדול בבחירות האישיות לראשות הממשלה.

ב-7 במרץ 2001 פרשה גשר מהסיעה המשותפת ועקב כך שונה שמה לעבודה-מימד ב-15 במאי באותה השנה. מאז ואילך מתמודדות שתי המפלגות תחת שם זה ברשימה מאוחדת בבחירות לכנסת. במהלך הכנסת ה-16 לאחר האיחוד עם עם אחד בפברואר 2005, נקראה הסיעה "העבודה-מימד-עם אחד", עד שעם אחד התמזגה עם מפלגת העבודה לקראת הבחירות לכנסת ה-17, והרשימה חזרה להיקרא עבודה-מימד.

שירות החוץ הישראלי

שירות החוץ הישראלי הוא מכלול המורכב מכלל הדיפלומטים המועסקים על ידי המדינה בנציגויות ישראל בעולם ובמטה משרד החוץ בירושלים, בתפקידים מדיניים, מינהליים וקונסולריים. התפיסה המונחת בבסיסו היא של שירות חוץ מקצועי ולא פוליטי, המשמש זרוע ביצועית של מדינת ישראל ומופקד על יישום מדיניות החוץ, כפי שמתווה ממשלת ישראל הנבחרת. משרד החוץ אחראי לקליטתם והכשרתם המקצועית של אנשי שירות החוץ, להנחייתם במהלך השירות ולהענקת תנאי שירות מתאימים להם ולבני המשפחה הנלווים אליהם בשליחויות לחו"ל.

תחרות הנבל הבינלאומית

תחרות הנבל הבינלאומית מתקיימת בישראל והיא תחרות הנבל החשובה ביותר בעולם. היא נוסדה על ידי אהרון פרופס, שייסד גם את הזמריה ואת פסטיבל ישראל. שנת 2009 הייתה שנת היובל לקיום התחרות.

תיכון עירוני ה' (תל אביב)

תיכון עירוני ה' (תיכון עירוני ה' על שם ד"ר שאול לוין) הוא בית ספר על-יסודי ברחוב בן יהודה בתל אביב, היחיד בצפון הישן. בית הספר נמצא בקצה הצפוני של רחוב בן יהודה. רוב התלמידים מתגוררים באזור צפון ומרכז תל אביב.

יושבי ראש ועדת הקליטה, העלייה והתפוצות של הכנסת
יושבי ראש ועדת העלייה והקליטה (1977-1999) גאולה כהןרוני מילואעוזי ברעםמרים גלזר-תעסהמיכאל קליינרעמנואל זיסמןנעמי בלומנטל
יושבי ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות (החל מ-1999) נעמי בלומנטלצבי הנדל • קולט אביטל • מיכאל נודלמןליה שמטובדני דנוןיואל רזבוזובאברהם נגוסה
יושבי ראש ועדת האתיקה של הכנסת
איתן לבנימיכאל דקלאמנון רובינשטייןויקטור שם-טובאברהם ורדיגריצחק לויחיים אורוןיהודה לנקרי • קולט אביטל • דליה רביןאריה אלדדחיים אורוןשלי יחימוביץ'יצחק וקניןיצחק כהןיצחק וקניןאיל בן ראובן

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.