קולופון

קולופוןלטינית: colophon) הוא רשומה צורנית החותמת ספרים מימי כתבי היד וראשית הדפוס.

מקור המושג הלטיני במילה היוונית העתיקה "קולופון" (κολοφων), שמשמעהּ 'פסגת הר' או 'שיאהּ של המלאכה'. ברשומה צורנית זו, שלה היו צורות מגוונות – משולשים הפוכים, פירמידות, ריבועים ועוד – חתם המדפיס או הכותב את מלאכת הספר. בקולופון הובאו בקצרה תולדות כתב היד או הדפוס, שבחים לתורמים וגינויים למשנאים, תאריכים, לקחי מוסר ותכנים נוספים.

מלאכת הדפוס ירשה את נוהג הקולופון מכתבי היד. מעתיקי כתבי היד הם שהמציאו את רשומת הקולופון כחתימה לספריהם, ובמאה החמש עשרה, כשהחלו המדפיסים הראשונים להפיץ את ספריהם, הם אימצו את המנהג הזה ונהגו גם הם לסיים אותם בהבאת קולופונים. מאוחר יותר, תוך כדי גלגולים שונים, עבר ה"קולופון" של הספרים המודפסים ל"עמוד השער". היום מתנאים בהבאת קולופונים סופרים מודרניים הפוזלים אל הספר העתיק, וכן מהדירים שונים שרוצים לשוות נופך עתיק למלאכתם, חובבי ספרים, וסתם תלמידי חכמים הרוצים להתנאות בידיעותיהם. לדוגמה, בכתב העת לשירה "שבו", בהוצאת המו"ל הביבליופילי עוזי אגסי, נחתם כל גיליון של כתב העת בקולופון.

תוכן רשומת הקולופון, שיש שתרגמוה לעברית בשם "אחרית דבר", היה מגוון מאוד. היו בו צורות קבועות ונוסחים קבועים של בתי הוצאה, בתי דפוס או מעתיקי כתבי יד בעלי מסורת, ובצדן גם הבעת תודה, שבחים לאל בורא עולם, תאריכים ומשחקי גימטריה, ואפילו חוויות אישיות, רשימת אסונות פרטיים וכדומה. רשומות הקולופונים מהוות מקור ביבליוגרפי מחקרי והיסטורי ממדרגה ראשונה. אלו הן עדויות חשובות, בדרך כלל ממקור ראשון, ויש בהן כדי ללמד על התקופה.

הקולופון המודפס העברי הראשון הודפס בסוף הספר העברי המתוארך הראשון (פירוש רש"י על התורה) שנדפס בעיר רג'ו די קלבריה שבדרום איטליה בשנת 1475.

מו"לים מסחריים אחדים התחילו להשתמש בקולופונים והם כוללים פרטים דומים בספרים שהם מוציאים לאור. הקולופונים שלהם הם, או בסוף הטקסט (המקום המסורתי) או מעבר לשער. קולופונים כאלה יכולים לכלול את מעצב הספר, שיטת ההדפסה, בית הדפוס וכדומה. מו"לים ישראלים מדפיסים קולופון ובו שער נוסף באנגלית או בשפה אחרת ובו: מקום ההדפסה, שנה שם המו"ל באנגלית וכדומה.

Inkunabel.ValMax.finis.detail
קולופון משנת 1471

לקריאה נוספת

קולופון - כללי

קולופונים עבריים

קישורים חיצוניים

אבא מרי בן קלונימוס

רבי אַבָּא מָרִי בֶּן קָלוֹנִימוּס היה מדקדק עברי בימי הביניים, חי כנראה בראשית המאה ה-14.

אפיקורוס

אפיקוּרוס (ביוונית: Επίκουρος;‏ 341 – 270 לפנה"ס) היה פילוסוף יווני, מייסד האסכולה האפיקוראית. גישתו הפילוסופית מתבססת על החתירה לתועלת, הנאה ושמחה – אליהם ניתן להגיע לשיטתו דרך לימוד מעמיק, טיפוח החברות, שמירת הבריאות ושליטה ביצר.

ארכנה

ארכנה (ביוונית: ἀράχνη) היא דמות במיתולוגיה היוונית. היא הייתה אורגת מוכשרת מאוד, וקראה תיגר על אלת החכמה אתנה. כעונש על ההיבריס שלה, היא הפכה לראשונת העכבישים.

גיגס

גיגס (687–652 לפנה"ס, במקור האשורי מכונה גוגו). מלך לידיה שבאסיה הקטנה, מייסד השושלת המרמנדית.

דפוס אברהם כונת

דפוס אברהם כּוֹנָת (Conat) היה אחד מבתי הדפוס העבריים הראשונים בהיסטוריה. בית הדפוס החל לפעול כ-35 שנה בלבד לאחר המצאת הדפוס על ידי יוהאן גוטנברג, ופעל בעיר מנטובה, בירת דוכסות מנטובה של האימפריה הרומית הקדושה (כיום בלומברדיה שבאיטליה), בין השנים 1473 ל-1476 לערך. הוא נוהל על ידי הרופא אברהם בן שלמה בן ברוך כונת, וסייעו לו אשתו, אֶשְׂטֶלינה, אברהם ידידיה האזרחי מקולוניא (שייתכן שהיה אף שותפו בבית הדפוס) וסדר הדפוס יעקב בן לוי מטָרַסקון (טרשקון) שבפרובאנס. כל המידע על בית הדפוס נלמד מתוך הקולופונים לספרים שהודפסו בו. כונת מכנה את עצמו בכל הקולופונים בכינוי "הכותב בכמה קולמוסים בלא מעשה נסים".

כבר נגשת

"כְּבְּרַ נַגַשְׂתּ" (געז: "ክብረ ነገሥት" עברית: "כבוד המלכים") הוא האפוס הלאומי האתיופי הכתוב במקורו בגעז. האפוס מרחיב את אגדת שלמה המלך ומלכת שבא (היא מכּדה) ומשלב אגדות רבות על נושאים ודמויות מן המקרא, הספרים החיצוניים, הברית החדשה ומדרשי חז"ל. הספר בנוסח הכתוב הוא נוצרי מובהק, אבל לסיפור יש גם גרסאות יהודיות הרווחות בעל-פה בקרב ביתא ישראל.

כתב יד קהיר

כתב יד קהיר (Codex Cairensis) הוא כתב יד עתיק של הנביאים (מִצְחָף) שהשתמר בבית הכנסת הקראי העתיק, "בית הכנסת על שם משה דרעי" בשכונת עבאסיה שבמזרח קהיר. בניגוד לכתוב בקולופון שבסופו, שלפיו הוגה הספר על ידי "משה בן אשר", (אביו של אהרן בן אשר), ב"שנת 823 לחורבן הבית השני" (שנת 895 לספירה), בדיקות תיארוך פחמן 14 קבעו שזמנו של הספר הוא מהמאה ה-11 לספירה. מיקומו של כתב היד אינו וודאי, אם כי נטען שכתב היד נמצא בספרייה לאומית. אמנם בספרייה הלאומית קיימת מהדורת פקסימיליה ומיקרופילם.

כתר ארם צובא

כֶּתֶר אֲרַם צוֹבָא הוא כתב יד חשוב של התנ"ך שנכתב בטבריה, על פי כל כללי המסורה הטברנית, בשנת 930 בקירוב. חוקרי המקרא רואים בכתב יד זה את הנוסח המדויק ביותר של התנ"ך, בשל ההתאמה הפנימית המדויקת בין הנוסח עצמו לבין הערות המסורה הנמצאות בו. לדעת חלק מהחוקרים, זהו ספר התורה שהרמב"ם העיד על דיוקו.

הספר נדד בין קהילות יהודיות שונות, בתחילה בירושלים ובקהיר ולאחר מכן בחלב עד שנעלם בפרעות ביהודי חלב בסוף 1947. כעבור כעשר שנים הגיע "הכתר" כשהוא קרוע וחסר לידי נשיא מדינת ישראל, יצחק בן צבי. כתב היד הופקד במכון בן צבי ובהמשך הועבר לספרייה הלאומית ולאחר מכן למוזיאון ישראל. הוא מוצג כיום בהיכל הספר. מאז הגיעו לישראל פורסמו כמה מהדורות חדשות של התנ"ך המבוססות על "כתר ארם צובא".

ב־9 בפברואר 2016 הוכרז על ידי אונסק"ו כנכס תרבות עולמי.

מלחמת מיתרידטס הראשונה

מלחמת מיתרידטס הראשונה (89 - 85 לפנה"ס) הייתה מלחמה שנערכה בין מיתרידטס השישי, מלך פונטוס לבין הרפובליקה הרומית, הראשונה מבין שלוש התנגשויות בין פונטוס לרפובליקה הרומית.

סעדיה עדני

רבי סעדיה בן דוד עדני היה חכם תימני בן המאה ה-15. פרשן מקרא והלכה, ממפרשי משנה תורה לרמב"ם, פילוסוף ורופא.

חיבר כ-25 חיבורים בנושאים רבים. יש הסוברים כי חיבר גם את הפירוש על התורה בשם "מדרש הביאור" לר' סעדיה דמארי. קרוב לוודאי שממנו הגיעו תשובותיו של רבי יהושע הנגיד, מצאצאי הרמב"ם, לידי רבי יוסף קארו שהזכירם בחיבוריו "כסף משנה" ו"בית יוסף".

ספר-דתא

ספר-דתא (או ספרדתא. באנגלית: SfarData) הוא מסד הנתונים הקודיקולוגי של מפעל הפלאוגרפיה העברית.

עובדיה הגר

עובדיה הגר (אופידו לוקאנו, איטליה, 1070 - צור (משוער), הח'ליפות הפאטמית, 1150) היה כומר ממוצא נורמאני שהפך לגר צדק בתחילת המאה ה-12. כתבים המיוחסים לו נמצאו בין קטעי הגניזה הקהירית במהלך המאה ה-20, וביניהם מגילה אוטוביוגרפית, קטעים מתוך סידור וספר הפטרה שכתב לעצמו, ומספר פיוטים - ביניהם הפיוט "מי על הר חורב" - ותווי נגינה קדומים הנחשבים למנגינה היהודית הכתובה הקדומה ביותר.

פרודיות לפורים

פָּרוֹדְיוֹת לפורים הן פרודיות המיועדות לקריאה בחג הפורים, הנפוצות בגרסאות שונות בקרב היהודים, החל מתקופת הראשונים. הפרודיות מחקות את המקרא, התלמוד, התפילה, הסליחות, ועוד. הנושא העיקרי הוא מצוות השכרות בפורים שהורחבה ל"איסור" שתיית מים ואף ל"בל יראה" על מים. הפרודיות גררו ביקורת רבנית שהביאה עד לכדי קריאה לשריפת הספרים.

רשומה

האם התכוונתם ל...

שבתי ונטורה

רבי דוד שבתי ונטורה (ה'תצ"ב, 1732 בערך - לפני תקנ"ט, 1799) היה רב ופוסק הלכה בדלמטיה, רבה של העיר ספליט (בכינויה היהודי: איספאלטרו). נודע על שם חיבורו נהר שלום על שולחן ערוך אורח חיים.

תולדות הכנסייה (אוסביוס)

תולדות הכנסייה או היסטוריה כנסייתית (ביוונית: Ἐκκλησιαστικὴ ἱστορία; בלטינית: Historia Ecclesiastica או Historia Ecclesiae) הוא חיבור כרונולוגי שחיבר אוסביוס, בישוף קיסריה במאה ה-4. מטרת החיבור, שהיה החשוב מסוגו בתקופתו, לספר באופן סדור ומאורגן את תולדות הנצרות הקדומה מאז צליבת ישו ועד זמנו של המחבר ולגבש על ידי כך את הנרטיב של הזרם המרכזי של הכנסייה. במהלך הרצאת דבריו מותח אוסביוס ביקורת על המינים (הגנוסיס, סיעתו של מרקיון, כת האביונים, המונטניזם ועוד) וכן על השומרונים ועל היהודים שלא הסכימו לקבל על עצמם את הנצרות, אולם דרך דברי הגינוי הללו הגיע לידינו תיעוד היסטורי מפורט ורב-ערך של קבוצות אלה. לדברי אברהם קופסקי במבוא לתרגום הספר לעברית, אחרי הברית החדשה אין אף מסמך היסטורי התורם כה רבות לידיעתנו את הנצרות הקדומה (ואת תקופת שלוש המאות הראשונות לספירה בכלל) כמו ספר זה שזיכה את מחברו בכינוי "אבי ההיסטוריה הכנסייתית". הספר נכתב בקוינה (יוונית עתיקה מן התקופה ההלניסטית, הלינגואה פרנקה של מדינות הים התיכון), ושרד גם בתרגומים שנערכו עוד בעת העתיקה לסורית ולארמנית.

תנ"ך קניקוט

תנ"ך קניקוט (The Kennicott Bible, Ms Kennicott 1) הוא אחד מכתבי היד המפוארים ביותר בנמצא. כתב יד זה המלווה כולו עם ניקוד וסימני המסורה נכתב בכתב יד ספרדי ברור מימי הביניים, מעוטר בשפע איורים, כרוך בכריכת קופסה מעור עז ממרוקו, וחרוט מכל ששת צדדיו.

כתב היד הגנוז בספריה הבודליינית באוקספורד, נקרא על שם ד"ר בנג'מין קניקוט (, ‏1718–1783), הספרן של ספריית רדקליף באוקספורד ומומחה לעברית. קניקוט המשיך את המסורת האנגלית של לימוד התנ"ך בעברית. בתפקידו כקאנון של כנסיית ישו הנוצרי באוקספורד, קניקוט בילה את רוב ימיו בהשוואת ווריאציות טקסטואליות של מאות כתבי יד בעברית מכל רחבי העולם. ממצאיו פורסמו בפרסום שנקרא Dissertatio Generalis. במשך עבודתו, קניקוט רכש את כתב היד למען ספריית רדקליף שממנה הועבר הספר לספרייה הבודליינית בשנת 1872. אם כי הטקסט כתוב לפי כתב המסורה, ערכו הרב של כתב היד הוא בשל שפע האיורים שבו. כתב היד משומר להפליא ובמשך 235 שנה רק 30 היסטוריונים לאומנות ואקדמאים הורשו לבחון אותו.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.