קוזאקים

קוֹזָאקיםרוסית: казаки; באוקראינית: козаки; בפולנית: Kozacy, מכונים גם: קובאנים) הם עם שמורכב בעיקרו מסלאבים מזרחיים שחיו במזרח אירופה. נודעו בקהילותיהם העצמאיות והצבאיות-למחצה. הם ישבו בשטחים של האיחוד הפולני-ליטאי, באימפריה הרוסית, ולאחר מכן בברית המועצות (בדרום ובאוקראינה). רובם המוחלט נוצרים, בני הכנסייה האורתודוקסית המזרחית (או "אדוקי האמונה הישנה").

AleksanderOrlowski.AutoportretWStrojuKozackim.ws
אלכסנדר אורלובסקי: דיוקן עצמי במדי קוזאק מאורנבורג; שמן על בד

מקור השם

השם "קוזאקים" מגיע מהשפות הסלאביות המזרחיות הישנות, מן המילה козакъ‏ (Kozak), השאולה משפת הקומנים, שמשמעותה "איש חופשי"; מקור המילה בקזחית שהיא שפה טורקית. "קוזאק" היה גם השם שניתן לפרש קל בצבא האיחוד הפולני-ליטאי, ללא התחשבות במוצא האתני.

היסטוריה

מקורם של הקוזאקים בקבוצות איכרים, צמיתים וחולופ שנמלטו מכפריהם או מאדוניהם במהלך המאה ה-12 ואילך, במטרה להיות חופשיים. הקוזאקים שהתערבבו עם קבוצות ממוצא טורקי וטטרי התארגנו באזור הספר בין רוסיה והאימפריה העות'מאנית, שטח הפקר שבו לא היה שליט ולא הייתה סכנה שאדוניהם לשעבר יבואו להחזירם משם לשיעבוד. הקוזאקים היו ידועים בכישורים הצבאיים שלהם מזה מאות בשנים. עם עליית הקומוניזם לאחר מהפכת אוקטובר דוכאו על ידי הממשל הסובייטי ובזמן המלחמה הפולנית-סובייטית רבים מן הקוזאקים השתתפו בצבא האדום, מאחר שמרביתם היו נאמני הצאר והכנסייה הרוסית הפרבוסלבית. תחיית תרבות הקוזאקים ברוסיה ובאוקראינה החלה רק לאחר התפרקות ברית המועצות, בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20.

גיור במאה ה-19

לפי הרב עדין שטיינזלץ במהלך המאה ה-19 חלה תופעה של התגיירות של הקוזאקים של הדון ששרתו בצבא הרוסי.[1]

ההיסטוריונית, ד"ר אירנה ולדימירסקי, מאוניברסיטת תל אביב מונה את מספרם של המתגיירים הללו מאזור הדון בכ-40,000 ומציינת כי חלקם התגיירו או אימצו מנהגים יהודיים בהשראת מפקדיהם.

אנטישמיות

יהודי מזרח אירופה זיהו את הקוזאקים ותרבותם באופן אינסטינקטיבי כאנטישמים, ובמלחמת העולם השנייה הם אכן תמכו בנאצים ואף ביצעו פוגרומים, ובכך המשיכו את מסורת גזרות ת"ח ת"ט. עם זאת, היו גם ילדים פולנים מעטים, נוצרים ויהודים, שאומצו על ידי משפחות קוזאקיות. שם המשפחה "קוזאק" קיים בקרב חלק מיהודי פולין. דמות הקוזאק תפסה מקום מרכזי בעולם הדימויים היהודי-ציוני, והיא מוזכרת לא פעם בספרות היידיש ובספרות העברית, כמו הביטוי: "הקוזאק הנגזל" (המדבר על גורם תוקפני שמבצע עוול ומציג עצמו כקורבן).

ראו גם

לקריאה נוספת

  • ישראל ברטל, "קוזאק ובדווי: עולם הדימויים הלאומי החדש", בתוך: קוזק ובדווי: עם וארץ בלאומיות היהודית, תל אביב: עם עובד (תשס"ז)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ РУССКИЕ И ЕВРЕИ
אובלסט

אובלסט (ברוסית ובאוקראינית: область; בבלארוסית: вобласць; בצ'כית: oblast; בסלובקית: oblasť; בבולגרית: о́бласт) הוא מושג המתייחס ליחידה אדמיניסטרטיבית בחלק מהמדינות הסלאביות. ניתן לתרגם מושג זה ל"אזור" או "חבל", אך התרגום המדויק ביותר הוא "מחוז". עקב אפשרויות התרגום הרבות נהוג לתעתק את המושג "אובלסט", ולא לתרגמו. היחידה האדמיניסטרטיבית "אובלסט" נהוגה כיום ברוסיה, באוקראינה, בבלארוס ובבולגריה, והייתה נהוגה בברית המועצות לשעבר.

ארקדי גאידמק

אַרקַדי אלכסנדרוביץ' גַּאיְדַּמַק (ברוסית: Аркадий Александрович Гайдамак, או בשמו העברי אריה בר-לב; נולד ב-8 באפריל 1951), איש עסקים וסוחר נשק יהודי יוצא רוסיה. מחזיק באזרחות ישראלית, קנדית, רוסית וצרפתית וכן בדרכון דיפלומטי של אנגולה. הונו הוערך בשנת 2007 בסכומים הנעים בין 700 מיליון לארבעה מיליארד דולר, אך בעקבות תביעות, השקעות כושלות והמשבר הכלכלי העולמי ב-2008, נראה כי הונו פחת משמעותית.

גאידמק השקיע בעסקי דלא-ניידי בצרפת ובישראל, בחברת הפוספטים הגדולה בעולם - קאזפוספט, במכרה זהב ובמפעל לעיבוד מתכות בקזחסטן, בשבועון הרוסי "מוסקובסקיה נובוסטי" (Московские Новости, חדשות מוסקבה) בעסקי שיווק מזון ברוסיה ובשדות נפט ואסמים באנגולה. בישראל כללו נכסיו בעבר את בית החולים ביקור חולים בירושלים, קבוצת הספורט בית"ר ירושלים, 15% ממניות חברת אפריקה ישראל ואת 99FM, תחנת רדיו באזור השרון.

בחודש אוקטובר 2009 הרשיע אותו בית משפט צרפתי בפרשה של מכירת נשק לא חוקית לאנגולה. בית המשפט גזר, בהיעדרו, את עונשו ל-6 שנות מאסר. גאידמק ערער על ההחלטה, זוכה בערעור מחלק מהעברות ועונשו קוצר לשלוש שנים. בנובמבר 2015 הסגיר את עצמו לצרפת והחל לרצות את מאסרו, ובמרץ 2016 שוחרר מהכלא, אך חויב לענוד אזיקים אלקטרוניים.

בוגדן חמלניצקי

זינוֹבי בוגדן [נהגה: בּוֹהְדַּן] חְמֶלְנִיצְקִי (רותנית מערבית: Ѕѣнові Богдан Хмелнiцкiи, אוקראינית מודרנית: Зиновий Богдан Хмельницький;‏ 1595/1596–6 באוגוסט 1657) היה ראש הסיץ' הזפורוז'י וממנהיגי מרד הקוזאקים הגדול נגד האיחוד הפולני-ליטאי. אף שהצליח לבסס ישות עצמאית־למחצה בגיבוי הצאר הרוסי, הישגיו נתבטלו לאחר מותו. בתולדות אוקראינה הוא נחשב לאחד ממניחי היסודות לאומה, בעוד שבהיסטוריה של עם ישראל הוא נזכר כצורר האחראי לגזירות ת"ח-ת"ט ולרצח אלפי יהודים.

גזירות ת"ח–ת"ט

גזֵירות תַ"ח–תָ"ט או פרעות ת"ח–ת"ט הוא הכינוי המקובל במסורת היהודית לפרעות שנערכו ביהדות אוקראינה המודרנית בשנת 1648, במהלך התקוממות הקוזאקים והצמיתים שהנהיג בוגדן חמלניצקי, או "חמיל הרשע" בפי היהודים, נגד האיחוד הפולני-ליטאי. מעשי טבח ביהודי פולין, בלארוס ואוקראינה, התחוללו במשך כל תקופת המרד, שנמשך עוד שנים, וגם אחריו, במהלך מלחמת רוסיה–פולין (1654–1667) והמלחמה הצפונית הקטנה עם האימפריה השוודית שהביא להצתתן. אך החורבן הפתאומי שהומט על קהילות רבות מתחילתו באפריל-מאי 1648, אייר ה'ת"ח, עד הפסקת התקדמות הקוזאקים בנובמבר אותה שנה, כסלו ה'ת"ט, הוא המקור לשם. על פי ההיסטוריון אדם טלר: "בזיכרון הקולקטיבי היהודי, האירועים בקיץ ובסתיו 1648 הם המגדירים את ההתקוממות ככלל, ולכן הפרעות נודעו כגזרות ת"ח ת"ט." אלפים נטבחו או מתו ברעב ובמגפות, ורבים אחרים נמלטו, נמכרו לעבדות או המירו את דתם. מספר ההרוגים היהודים מידי הקוזאקים המורדים ב-1648 נאמד בין כמה אלפים ל-20,000. בכלל הסכסוכים שעברו על פולין וליטא מ-1648 ועד השבת השלום בהסכם אנדרוסובו ב-1667, מוערך שנהרגו בין 40,000 ל-50,000 יהודים בסך הכול, שנטבחו בידי הקוזאקים, הרוסים, השוודים, בעלי-בריתם, וגם בידי הפולנים, שטבחו ביהודים בחשד לשיתוף פעולה עם הפולשים.

דיוויזיית הפרשים הקוזאקים הראשונה

דיוויזיית הפרשים הקוזאקים הראשונה (בגרמנית: 1. Kosaken-Kavallerie-Division) הייתה דיוויזיית פרשים בוורמאכט אשר הורכבה ממתנדבים קוזאקים. ב-1945 הועברה היחידה לוואפן אס אס כחלק מקורפוס הפרשים הקוזאקים אס אס ה-15, ושמה שונה בהתאם לדיוויזיית הפרשים הקוזאקים אס אס הראשונה (1. SS-Kosaken-Kavallerie-Division).

דיוויזיית הפרשים הקוזאקים השנייה

דיוויזיית הפרשים הקוזאקים השנייה (בגרמנית: 2. Kosaken-Kavallerie-Division) הייתה דיוויזיית פרשים בוורמאכט אשר הורכבה ממתנדבים קוזאקים. ב-1945 הועברה היחידה לוואפן אס אס כחלק מקורפוס הפרשים הקוזאקים אס אס ה-15, ושמה שונה בהתאם לדיוויזיית הפרשים הקוזאקים אס אס השנייה (2. SS-Kosaken-Kavallerie-Division).

הטמאן

האטמאן (רוסית: атаман, אוקראינית: גטמאן гетьман, בדרגה נמוכה יותר "אוטאמאן" отаман, בפולנית

הטמאן hetman) תואר שניתן למנהיגי קוזאקים ו/או היידמקים, בעיקר אצל הקוזקים האוקראינים שעל הדנייסטר.

תואר האטמאן ניתן למנהיגים צבאיים של קוזקים או היידמקים. היו האטמאנים ששימשו כמפקדי הצבא או כמפקדי מערכה או כמפקדי מחנה קוזקים. ההטמאנים נבחרו לכך על ידי הקוזקים.

האטמנים מפורסמים היו איוואן מזפה, פטרו סחאידאצ'ני ובוגדן חמלניצקי. בזמנים המודרניים נטלו לעצמם תואר זה גם פבלו סקורופדסקי, סמיון פטליורה, גריגורי סמיונוב ואחרים.

תפקיד ההאטמאן בנסיכויות הרומניות היה שונה במקצת והתקבל כמינוי מטעם השליט.

היידמקים

הַיְידָמָקים או גַיְידָמָקים (ברוסית ובאוקראינית: Гайдамаки; בפולנית: Hajdamacy' מטורקית: היידמאק - שודד, גוזל בהמות) הוא שמה של תנועת קוזאקים אוקראינית, שכוונה כנגד השלטון הפולני במאה ה-18.

בתנועה השתתפו איכרים וצמיתים שברחו מאדוניהם, עניי הערים, אצילי אוקראינה שירדו מגדולתם והמעמדות הנמוכים של הכנסייה האורתודוקסית. בסך הכל, התרחשו שלוש מרידות של קוזאקים אשר נקראו בשם זה: ב-1734 - בזמן מלחמת הירושה הפולנית בין סטניסלאב לשצ'ינסקי ואוגוסט השלישי; ב-1750 - במרד זה סבלו מאוד הקהילות היהודיות בוויניצה ובוולודרקה; וב-1768, שנקראה בשם קוליבשצ'ינה. בראש ההתנגדות האחרונה עמדו מקסים ז'לזניאק ואיוואן גונטה. ההיידמקים טבחו רבות ביהודים בחבל ברסלב ולפי הכרוניקות, מספר הנרצחים עמד על עשרות אלפים. הטבח המפורסם ביותר הוא טבח אומן ב-1768, בו נטבחו כ-20,000 איש. המרד דוכא על ידי הצבא הרוסי והפולני. בניגוד לתודעה היהודית, התודעה האוקראינית רואה בהיידמקים גיבורים לאומיים שהביאו לשחרור אוקראינה מהעול הפולני. המשורר האוקראיני טאראס שבצ'נקו חיבר ב-1841 פואמה בשם "היידאמקי", המנציח את התנועה.

מאותו שורש ממנו נגזרה המילה היידמקים נולד גם המושג היידוק ששימש לתיאור שודדים שפעלו בשטחים שנשלטו על יד האימפריה העות'מאנית.

הסיץ' הזפורוז'י

הסיץ' הזפורוז'י (באוקראינית: Запорозька Січ, פולנית: Sicz Zaporoska; "המחנה המבוצר שמעבר לאשדות") היה בסיסם של הקוזאקים שהתגוררו לאורך חלקו התחתון של נהר הדנייפר, באזור הערים האוקראיניות דניפרופטרובסק וזפורוז'יה של ימינו. חלק זה של הנהר מתאפיין באשדות, ומכאן ה'אשד' בשם הארגון. הסיץ' התקיימה במשך כ-250 שנים עד לשנת 1775, בה פוזרה על ידי יקטרינה הגדולה.

ווזנסנסק

ווזנסנסק (אוקראינית: Вознесенськ) היא עיר במחוז מיקולאייב, אוקראינה. העיר יושבת על נהר הבוג הדרומי.

העיר הוקמה ב-1795 בצו שניתן על ידי יקטרינה הגדולה, במקום שהתקיים לפני כן יישוב של קוזאקים בשם "סוקולי".

לאחר שכאן התחיל לעבור קו רכבת אודסה - בכמץ' זה תרם רבות להתפתחותה הכלכלית והעיר החלה לצמוח בקצב מהיר. ב-1933 העיר חוברה לרשת חשמל ורדיו, וב-1936 העיר חוברה לרשת העברת המים.

ב-7 באוגוסט 1941 העיר נכבשה על ידי הגרמנים ושוחררה על ידי הצבא האדום ב-24 במרץ 1944.

חצי האי טאמאן

חצי האי טאמאן נמצא ברוסיה ומפריד בין ים אזוב מצפון ובין הים השחור מדרום. ממערב לחצי האי טאמאן נמצא מצר קרץ', המפריד בינו ובין חצי האי קרים ומחבר בין הים השחור ובין ים אזוב.

חצי האי טאמאן שוכן בדרום-מערב רוסיה, מבחינה אדמיניסטרטיבית הוא שייך לנפת טמריוק במחוז קרסנודאר.

בתקופה העתיקה התיישבו בחצי האי טאמאן יוונים שהקימו את המושבות פאנאגוריה וחרמאנוסה. בתקופה הקלאסית של ההיסטוריה היוונית חצי האי טאמאן היה חלק מבוספורוס הקימרית. בין המתיישבים במקום היו סרמטים, יוונים ויהודים. במאה הרביעית נפל האזור לידי ההונים ומאוחר יותר הייתה פאנאגוריה בירת בולגריה הישנה. לאחר כיבוש המקום על ידי הממלכה הכוזרית היה חצי האי לחלק מהמדינה הכוזרית היהודית. הכוזרים בנו את המצודה טמוטאראכאן שכונתה על ידי הערבים בשם סאמקרץ' היהודית, שם שרימז על זהות תושביה. משנת 980 שלטה במקום רוס של קייב והנסיכות הרוסית של טמוטאראכאן ומשנת 1100 עבר השלטון לידי הקיפצ'קים. במקום שלטו גם המונגולים ובתקופת מסעי הצלב, בשנת 1239, הפך לחלק מהטריטוריה של רפובליקת ג'נובה.

החל משנת 1419 נוהל המקום על ידי משפחה יהודית מג'נובה, כשמייסד השושלת היה שמעון גיזולפי, שבא מג'נובה והתחתן עם הנסיכה המקומית ביחחנים. ב-1483 נכלל חצי האי טאמאן בח'אנות קרים ומ-1783 באימפריה העות'מאנית. ב-1791, במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית, עבר חצי-האי לשליטת האימפריה הרוסית. בשנת 1792, בהוראתה של הקיסרית יקטרינה הגדולה התיישבו באזור קוזאקים אוקראינים.

יחסי אוקראינה–צרפת

יחסי אוקראינה–צרפת, הם היחסים בין צרפת לאוקראינה, אשר קיימים כבר מאות שנים, וקיים ביניהם שיתוף פעולה נרחב במגוון תחומים.

כ"ב בתמוז

כ"ב בתמוז הוא היום העשרים ושניים בחודש העשירי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים ושניים בחודש הרביעי

למניין החודשים מניסן. כ"ב בתמוז לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדז".

מאזנדראן

מחוז מזנדראן (בפרסית: استان مازندران مازرون) הוא אחד מ-31 מחוזות איראן, ובירתו העיר סארי.

שטחו של מחוז מאזנדראן 23,701 קמ"ר, כ-1.4 אחוז משטח איראן והוא נמצא בצפון המדינה וגובל בים הכספי. ב-2011 מנתה אוכלוסיית המחוז כ- 3,074,000 תושבים. בשטח המחוז ממקום הר דמאוונד, הפסגה הגבוהה ביותר באיראן.

תרבות איראנית מוקדמת פרחה במחוז בראשית האלף הראשון לפני הספירה. דרך הגבולות המזרחיים והדרום-מזרחיים חצו פולשים מונגולים במאות ה-13 וה -14. קוזאקים תקפו את האזור בשנת 1668 אך נהדפו. השליטה ניתנה לאימפריה הרוסית בהסכם משנת 1723. האזור הוחזר לאיראן תחת שושלת קאג'אר. האקלים הוא סובטרופי ולח, עם קיצים חמים מאוד.

כלכלת האזור מתבססת בעיקר על חקלאות: אורז, חיטה, שעורה, טבק, כותנה, זרעי שמן, יוטה, תה, פירות וירקות. במסגרת הרפורמות החקלאיות של אמצע שנות השבעים, גדל מאוד הייצור והפך לממוכן. לצורך ייצור אורז פותחו למעלה מ-100,000 דונם. הסכרים הגדולים שנבנו היו הטאלקן, הטנגואה סולימאן ווושמגואר. תנופת הנפט בשנות השבעים עודדה השקעות תעשייתיות ופיתוח תעשיות, כולל מלט, טקסטיל וגרעיני כותנה, דיג, עיבוד מזון (כולל טחנות אורז וקמח) ועיבוד עץ, ומחצבי פחם ואבן.

מקסים קריבונוס

מקסים קריבונוס (1600? – נובמבר 1648) היה מפקד קוזאקים שנטל חלק במרד חמלניצקי. הוא זכור בשל מעשי הטבח שערך ביהודים בערים רבות, בעיקר נמירוב וטולצ'ין.

נובוצ'רקסק

נוֹבוֹצרקסִק (ברוסית: Новочеркасск) היא עיר במחוז רוסטוב, הבירה ההיסטורית של קוזאקים על דון. העיר ממוקמת על שפת נהר אקסאי.

נמירוב

נמירוב (באוקראינית: Немирів, ברוסית: Немиров) היא עיר באוקראינה במחוז ויניצה המהווה את מרכז נפת נמירוב. אוכלוסיית העיר מונה כ-11 אלף תושבים. העיר נמירוב ידועה לשימצה בהיסטוריה היהודית, בשל הטבח של היהודים שבוצע על ידי קוזאקים של חמלניצקי.

מזקקת הוודקה האוקראינית נמירוף ממוקמת בנמירוב.

סטפן ראזין

סְטֵנְקָה (סְטֵפַּן) ראזין (ברוסית: Степан Тимофеевич Разин; ‏1630 – 16 ביוני 1671) היה קוזאק, מנהיג המרד הגדול ברוסיה הצארית במאה ה-17.

ראזין נולד בכפר זימובייסקיה במחוז וולגוגרד של ימינו (שם נולד מאוחר יותר ימליאן פוגצ'וב – מנהיג המרד הגדול הבא). בשנת 1661 הוא ניהל משא ומתן עם הקלמיקים, ומכאן ניתן להסיק שהוא היה כבר בעל מעמד ומוניטין בין הקוזאקים של הדון. גם לאחיו, איוואן ופרול, היה מוניטין צבאי. בשנים 1662–1663 פיקד ראזין על יחידה קוזאקית בפשיטות לשטחים של ח'אנות קרים והאימפריה העות'מאנית. באותה תקופה, הוויוודה האציל יורי דולגורוקוב החליט להוציא להורג את אחיו הבכור של ראזין, איוואן ראזין. ככל הנראה, אירוע זה תרם במידה רבה להתנהגותו בהמשך של סטפן ראזין.

בשנת 1667 הוביל ראזין פשיטה מוצלחת של קוזאקים על הערים בוולגה התחתונה, בנהר אורל ובפרס.

קובאן (חבל ארץ בקווקז)

קוּבָּאן (Kuban; בכתב רוסי: Кубань) הוא חבל ארץ היסטורי בצפון קווקז, הכולל שטחים לאורך נהר קובאן שהיו חלק מאובלסט קובאן במלכות המשנה של הקווקז של האימפריה הרוסית.

כיום נכלל שטח החבל ביחידות מנהליות שונות: מחוז קרסנודאר, אדיגיה, קאראצ'אי-צ'רקסיה, מחוז סטברופול ומחוז רוסטוב. שטח החבל כיחידה מנהלית של האימפריה הרוסית היה כ-95 אלף קמ"ר, ובשנת 1894 התגוררו בו כ-1,600,000 תושבים. כמחצית מאוכלוסיית החבל היו קוזאקים (הקוזאקים של קובאן), אשר הובאו לאזור במהלך המאה ה-19 במטרה לחזק את ההתיישבות הרוסית באזור שנכבש במהלך מספר מלחמות מהצ'רקסים. העיר הראשית של החבל הייתה יקטרינודאר (כיום קרסנודאר).

עם הקמת ברית המועצות פוזרה היחידה הקוזאקית, ושטחי החבל פוזרו בין המחוזות השונים. בשנות ה-90 של המאה ה-20 הוקם מחדש ארגון הקוזאקים במקום.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.