קודש הקודשים

קודש הקודשים או הדְּבִיר היה החדר הפנימי, המערבי, החשוב והקדוש ביותר במשכן ובבית המקדש.

The Jewish tabernacle and priesthood (1874) (14781992135)
הכהן הגדול בין הקודש לקודש הקודשים

תכולה

על פי המסופר במקרא, במשכן שבנה משה, שכן בתוך קודש הקודשים ארון הברית ובו לוחות הברית ועליו הכפורת עם הכרובים מעליה. בצד הארון הונחו צנצנת המן, ומטה אהרן הכהן.

בבית המקדש הראשון שבנה שלמה המלך, נצבו לצדי הארון שני פסלי ענק של כרובים עשויים עץ בציפוי זהב, שגובהם 10 אמות (כחמישה מטרים) ומוטת כנפיהם גם היא 10 אמות.

חז"ל מתארים[1] שלקראת סוף תקופת בית ראשון גנז יאשיהו את הארון כדי שלא יגזלו הבבלים את לוחות הברית שבארון, שלא ניתנים לשחזור, ובבית שני נותר רק סלע היסוד של ההר - אבן השתייה (בגובה של שלוש אצבעות ובאורכו ורוחבו של הארון), שהיא הנקודה המרכזית שממנה נברא העולם על פי המסורת היהודית.

מבנה

מידות קודש הקודשים היו 10 על 10 אמות (כחמישה על חמישה מטרים) במשכן, ו-20 על 20 אמה (כ-10 על 10 מטרים) בבית המקדש. אורך ורוחב קודש הקודשים זהים לאורך בדי הארון. אורך הבדים אינו כולל את רוחב הארון (שאליו חוברו הבדים). כמו כן מסופר שהבדים היו מדויקים באורך קודש הקודשים, ונראו מבחוץ כמין שתי בליטות על הפרוכת - "כשני דדי אישה", זאת כדי שביום הכיפורים יוכל הכהן הגדול לדעת היכן להזות את דם פר יום הכיפורים והשעיר לה' (ראו "יום הכיפורים בבית המקדש").

בין קודש הקודשים לבין הקודש - החדר הגדול יותר שלפני קודש הקודשים, שבו הוצבו המנורה, מזבח הזהב ושולחן הפנים - הייתה הפרדה. בבית המקדש הראשון - קיר אבנים שבשל עוביו נקרא 'אמת טרקסין', ובבית המקדש השני, שתי פרוכות ואמה מבדילה ביניהן. על-פי המסורת היהודית עמד הארון בנס[2].

כניסה

בדרך-כלל חל איסור מוחלט להיכנס לקודש הקודשים, מלבד הכהן הגדול ביום הכיפורים. במקרים בהם נדרשו תיקונים בקודש הקודשים, היו משלשלים אומנים מהקומה השנייה בתיבות מיוחדות, הפתוחות רק מצד אחד, כדי שיראו רק את הקיר אותו הם אמורים לשפץ, ולא ייהנו מיופי המקום. כאשר היה צריך לתקן דבר מה בקודש הקודשים או להוציא דברים טמאים (כגון שרץ מת) היה מותר אף לאנשים שאינם כהנים להיכנס לקודש הקודשים (אך הייתה עדיפות שכהנים ייכנסו). אם היה צורך - היה מותר גם לטמאים להיכנס לשם, אך הייתה עדיפות לטהורים.

מיקום

לדעת רוב החוקרים, קודש הקודשים נמצא במקום שבו עומדת היום כיפת הסלע. עם זאת, יש דעות הממקמות את קודש הקודשים צפונית, דרומית, ומערבית לכיפת הסלע.

השוואה לארמון אחשורוש

רבים[3] מצביעים על דמיון העולה מתיאוריו של מחבר מגילת אסתר, בין מבנה בית המקדש: חצר המקדש, ההיכל ולבסוף קדש הקדשים שהנכנס אליו שלא על פי הכללים עונשו מוות, למבנה ארמונו של אחשורוש: חצר חיצונה, חצר פנימית, ובית המלך, שהנכנס אליהם ללא רשות עונשו מוות.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף נ"ב, עמוד ב'.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י', עמוד ב'
  3. ^ מגילת אסתר ועבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים באתר 'המרכז לציונות דתית', ועוד.
ארון הברית

אֲרוֹן הַבְּרִית, הקרוי גם ארון האלוהים או אֲרוֹן הָעֵדוּת, הוא הארון בו נשמרו לוחות הברית, לפי המסורת היהודית. ארון זה הושם בתוך קודש הקדשים שבבית המקדש. הוא צופה זהב ועוטר בזר מזהב.

בית הכנסת ע"ש הרב גץ

בית הכנסת ע"ש הרב גץ הוא בית כנסת הממוקם במנהרות הכותל מתחת לרובע המוסלמי, 97 מטר מהמקום המשוער של קודש הקודשים. בית הכנסת מופעל על ידי הקרן למורשת הכותל המערבי.

חלל בית הכנסת מורכב ממערכת של קמרונות הנשענים על קיר הכותל המערבי, וצורתו מזכירה את האות ד. במרכז חזית הכותל מצוי שער וורן. מערכת הקמרונות המזרחית הצמודה לקיר הכותל יוצרת חלל מוארך שמידותיו 15X2 מ' בקירוב. גובהו של הקמרון הדרומי 6.84 מ' ובראשו קיים פתח (הסתום כיום) לשאיבת מים, וגובהו של הקמרון הצפוני 3.45 מ'. מהחלל המוארך נמשך חלל רבוע שהוא החלל המרכזי של בית הכנסת, מידותיו 4.0X4.30 מ' וגובהו 5.65 מ'. ארכאולוגים מעריכים כי גם בתקופה הערבית הקדומה (638-1099) פעל במקום בית כנסת.

קמרונות החלל המשמש כבית הכנסת נבנו בתקופה העות'מאנית כחלק ממערכת מאגרי המים ברובע המוסלמי. לאחר מלחמת ששת הימים (1967) הוסב המקום לבית כנסת על ידי הרב מאיר יהודה גץ, ואת המקום פקדו מדי לילה מקובלים לתפילות ולאמירת תיקון חצות. הרב גץ נהג למסור בלילות שיעורים בכתבי הרש"ש בבית הכנסת, שהסתיימו בתפילת ותיקין. לאחר פטירתו של הרב גץ נקרא בית הכנסת על שמו.

במאי 2007 זוהו מספר תקלות באתר כגון אבני בנייה סדוקות, התפוררות של חומרי המליטה במישקים והתקלפות הטיח והתפוררותו. לכך יש להוסיף התערבות קודמת ומזיקה בטיח על בסיס צמנט. במקום נערכו עבודות תחזוקה שכללו את מילוי הסדקים באבן, ניקוי המישקים מחומר מליטה מתפורר, קילוף טיח ויישום טיח על בסיס סיד. בי"ג בתשרי תשס"ח (25 בספטמבר 2007) נחנך בית כנסת המחודש.

דביר

דביר הוא שם עברי, המשמש כשם פרטי (בעיקר לגברים) וכשם משפחה. מקור השם בתנ"ך, כשם נוסף לקודש הקודשים.

האם התכוונתם ל...

ההיכל

בבית המקדש, ההיכל (או הקודש ) היה חלקו של המבנה שנמצא בין הדביר (או קודש הקודשים) לבין האולם, אם כי לעיתים השילוב של ההיכל והדביר, או המבנה כולו, נקרא בשם הסתמי היכל.

הכותל הקטן

הכותל הקטן הוא קטע קטן מקיר התמך המערבי של הר הבית מתקופת בית שני, שגלוי ואינו מכוסה במבנים. הוא מצוי 175 מטרים צפונית לרחבת הכותל המערבי, ובצמוד לשער הברזל. הכותל הקטן נמצא קרוב לאמצע הכותל המערבי, והוא המקום השני מחוץ להר הבית עצמו מבחינת קרבתו לקודש הקודשים, בו יכולים יהודים להתפלל (במנהרות הכותל נמצא המקום הקרוב ביותר, מול מקומו המשוער של קודש הקודשים).

הפרוכת

הַפָּרוֹכֶת הייתה מסך בד אשר הפריד את המשכן ואת בית המקדש, הן הראשון והן השני לשני חלקים - אזור קודש הקודשים בו עמד ארון הברית ואזור הקודש בו עמדו מנורת הזהב, מזבח הזהב ושולחן לחם הפנים.

ואט פרה קוו

ואט פרה קוו (בתאית: วัดพระแก้ว, בתרגום לעברית: "מקדש הבודהה מאמרלד") הוא מקדש בודהיסטי (ואט) בבנגקוק, תאילנד. נחשב למקדש הבודהיסטי הקדוש ביותר בתאילנד. פסל בודהה מאמרלד ממוקם במבנה המרכזי בתוך מתחם המקדש, והוא נחשב דמות מגינה על החברה התאית, וסמל דתי-פוליטי. המקדש ממוקם במרכז ההיסטורי של בנגקוק, בתוך מתחם הארמון הגדול.

המבנה המרכזי במתחם המקדש הוא קודש הקודשים, בו ממוקם פסל הבודהה ובו מתפללים המאמינים. על פי האגדה, מקורה של דמותו של בודהה האמרלד הוא בהודו, בה החכם הבודהיסטי נגסנה (בערך בשנת 150 לפני הספירה), ניבא כי הבודהה מאמרלד יביא שגשוג ודומיננטיות לכל מדינה בה הוא יוצב. כך הפכה דמותו לדמות המגינה על תאילנד, על פי האמונה. עם זאת, על פי ממצאים ועדויות היסטוריות, הפסל התגלה בצ'אנג ראי במאה ה-15, ולאחר מספר מקומות בהם שכן, הוא הועבר במאה ה-18 לבנגקוק, שם מוקם בוואט פרה קוו ב-1782, במהלך תקופת מלכותו של ראמה הראשון, מלך תאילנד.

פסל הבודהה עשוי מאמרלד ירוק-כהה, בגובה 66 סנטימטרים, והוא עוצב מאבן אמרלד שלמה אחת. הדמות בפסל נמצאת בתנוחת מדיטציה, בסגנון בית הספר "לאנה" מצפון תאילנד. מלבד מלך תאילנד, איש לא רשאי לגעת בפסל. המלך מחליף את הגלימה העוטפת את הפסל 3 פעמים בשנה, בהתאמה לעונות הקיץ, החורף, והעונה הגשומה, בטקס חשוב שנועד להבטיח מזל טוב למדינה לאורך העונה הקרובה.

זיהוי מקום המקדש

זיהוי מקום המקדש הוא ענף עיקרי בחקר בית המקדש, העוסק בזיהוי המקום המדויק שבו הוא עמד בתוך הר המוריה, הוא 'הר הבית'.

לנושא זה משמעות גדולה בנוגע למספר שאלות הלכתיות: לצורך חידוש עבודת הקורבנות, דרוש ידע מדויק על מיקומו של מזבח העולה. לשם קיום מצוות בניין בית המקדש, יש למקמו במדויק. בנוסף, יהודי המבקש כיום לעלות להר הבית נדרש למיקומו של המתחם המקודש, כדי שלא יכנס בטעות לשטח העזרה, אזור שטמא מת אסור להיכנס בו, עבירה שעונשה כרת, או אף לפנים מן החיל, אזור שטמא מת אסור להיכנס אליו מדברי חכמים.

מסורת מיקומו של הר הבית רציפה במהלך הדורות, ואיננה מוטלת בספק. כך נקרא המתחם כיום, כך הוא נקרא בכתביהם של תיירים ועולי רגל יהודים, נוצרים ומוסלמים מאז ימי הביניים המוקדמים. מיקומו היה ידוע אף בתקופה הביזנטית, כאשר הוסר מקדש יופיטר שנבנה בראש ההר, וכן על ידי הרומאים, שהחריבו את בית המקדש וחנכו מקדש זה.

אף אם יזוהה אזור המתחם המקודש, דבר זה אינו פותר לחלוטין את הבעיה, שהרי במקורות ישנה עמימות לגבי מיקומו של בית המקדש בתוך הר הבית. אמנם, ניתן לעקוף בעיה זאת על ידי מציאת נקודת התייחסות על ההר המשתייכת לבית המקדש עצמו, כפי שאכן נעשה בחלק מהמחקרים. בעיית המיקום מוחרפת עקב העובדה שקיימת מחלוקת על אורכה של יחידת האמה. מספר שיטות לפתרון חידות אלו הוצעו על ידי העוסקים בנושא, בהסתמך על ניתוח דברי המקורות, מסורות, עדויות היסטוריות וארכאולוגיות ואף ניתוח המבנה הטופוגרפי של ההר עצמו.

עם זאת, המחקר בתחום זיהוי מקום המקדש לוקה בחסר, משום שמעולם לא נערכה חפירה ארכאולוגית של ממש במקום.

יום הכיפורים בבית המקדש

ביום הכיפורים בבית המקדש נערך טקס דתי רב-רושם, בו הדמות המרכזית הייתה הכהן הגדול, שנכנס בפעם היחידה בשנה לקודש הקדשים. עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים היא העבודה החשובה ביותר שנעשית בבית המקדש במהלך השנה, ותכליתה לכפר על חטאיו וטומאתו של עם ישראל ולטהר את המקדש מחטאי עם ישראל. יום זה הוא הפעם היחידה בשנה שבה מותרת הכניסה לקודש הקודשים, וזאת אך ורק לכהן הגדול. עבודות היום צריכות להתבצע על ידי הכהן הגדול לפי סדר מוגדר, ובמקרה של סטייה מהסדר המדוקדק הקבוע בהלכה, חלק גדול מהעבודות היו נפסלות.

כניסה להר הבית (הלכה)

כניסה להר הבית על פי ההלכה כוללת דינים מיוחדים, סייגים ואיסורים. ההלכה מתייחסת לשטח מוקף חומה בגודל 500 אמה על 500 אמה, שהיה בהר המוריה, בדרום-מזרח העיר העתיקה של ירושלים של היום. במתחם זה שכנו שני בתי המקדש והוא המקום הקדוש ביותר לעם היהודי.

ההלכה מגדירה מספר דרגות של קדושה בחלקים שונים של ההר. בנסיבות מסוימות עשויה הכניסה להר הבית בכלל ולחלקים מסוימים שלו בפרט להיחשב כמצווה, אך בנסיבות אחרות, כמו כניסה בטומאה ללא היטהרות כדין, עלולה זו להיחשב לעבירה ובמקרים מסוימים אף לעבירה חמורה שעונשה כרת.

לשכות העזרה

לשכות העזרה היו מקומות בעזרה, בחצר בית המקדש מקום בו היו הטהורים מבני ישראל רשאים להיכנס לתחומו.

היו שש לשכות, שלוש בצפון ושלש בדרום.

במבנה בית המקדש מבחינים בין חלקי ההיכל:

האולם - המבוא למקדש

ההיכל - המקום העיקרי לעבודת הפולחן הרגילה

הדביר (קודש הקודשים) - משכן ארון הברית והכרובים.מסביב להיכל הייתה קיימת מחיצה, אשר הגדירה את השטח הכללי הנקרא עזרה (או 'חצר'). בעזרה נמצאו מזבח העולה, והכיור והלשכות. שטח העזרה נחשב למקודש פחות מן ההיכל.

מזבח הזהב

לפי המתואר בתנ"ך, מִזְבֵּחַ הַזָּהָב, הנקרא גם מזבח הקטורת וגם המזבח הפנימי (להבדילו מהמזבח שהיה מחוץ להיכל), היה אחד מכלי השרת במשכן ובבית המקדש. הוא היה מוצב בתוך ההיכל (אבל לא בתוך קודש הקודשים). מיקומו היה במרכז בין המנורה לבין שולחן לחם הפנים ומשוך מעט כלפי הפתח. על מזבח הזהב היו הכהנים מקטירים את הקטורת בכל יום פעמיים - בבוקר ובין הערביים.

מנהרות הכותל

מנהרות הכותל הן מערך חללים ומחילות תת-קרקעיות מתקופות שונות לאורך תוואי הכותל המערבי, מתחת לבתי הרובע המוסלמי בעיר העתיקה בירושלים. במתחם מבנים מתקופת בית שני, מימי הביניים ומהעת החדשה. ציר הליכה אופקי מחבר את החללים והמחילות, מעניק למבקר חוויה של מסע לאורך ציר הזמן ההיסטורי, ונחשב לאחד מאתרי התיירות הפופולריים בישראל. האתר, כנקודת חיכוך רגישה מבחינה דתית בין אוכלוסייה מוסלמית ויהודית, הביא לא פעם לתסיסה, שהגדולה בהן הייתה מהומות מנהרת הכותל בשנת 1996. פרויקט חשיפת הכותל המערבי לכל אורכו לאחר מלחמת ששת הימים, במטרה לאפשר לכל יהודי לגשת אל הכותל ללא הפרעה וללא מכשול, היה יוזמה של משרד הדתות. האתר מנוהל כיום על ידי הקרן למורשת הכותל המערבי.

מסגיד

מֶסְגיד (געז: መሰጊድ) הוא שמו של בית הכנסת בביתא ישראל.

מקדש לוקסור

מקדש לוקסור (בערבית: معبد الاقصر) הוא מקדש מצרי קדום הממוקם בגדה המזרחית של נהר הנילוס, בעיר לוקסור (תבאי העתיקה) שהוקמה בשנת 1400 לפנה"ס וידועה בשפה המצרית כ"המקלט הדרומי". המקדש נבנה עבור שלישיית האלים הנערצת, אמון, אשתו מות ובנם ח'נום. ונבנה בתקופת הממלכה החדשה במצרים. בשנת 1979 הוכרז המקום כאתר מורשת עולמית.

קודש

האם התכוונתם ל...

קודש וחול ביהדות

ביהדות, התואר קדוש (מילה נרדפת למובדל), הוא הבחנה של דבר הנבדל מענייני החומר והשלילה. שיא הקדושה הוא האל שהוא נבדל במהותו מכל העולם הזה, והוא בדרגת הבדלה שאין שני לה. פן נוסף של קדושה הוא דבר שהובדל על ידי האל או לשם האל. הדבר המובדל יכול שיהיה קבוצה אתנית (עם ישראל), גזעי (כהנים), אדם (בכור), בעל חיים (בכור בהמה טהורה), זמן (שבתות וחגים), מעשה (תפילה, תלמוד תורה), מקום (בית המקדש) או חפץ (ספר תורה).

שער קיפונוס

שער קיפונוס הוא שער כניסה להר הבית מצד מערב. שער זה נזכר במשנה, במסכת מידות א, ג: "חמשה שערים היו להר-הבית... קיפונוס מן המערב משמש כניסה ויציאה".

במשנה מתואר הר הבית בטרם הרחבותיו של הורדוס; על פי החפירות הארכאולוגיות, בכותל המערבי של הר הבית בתקופת הורדוס היו לא שער אחד כי אם ארבעה: שער מעל קשת רובינסון, שער ברקלי, שער מעל קשת וילסון ושער וורן. לפי החוקר מאיר בן דב, שער קיפונוס המתואר במשנה לא יכול להתייחס לשער וורן או לקשת וילסון, משום ששניהם היו מיועדים לכהנים והובילו ישירות לתחום המקודש, ולא ייתכן שהשער היחיד המופיע במשנה הוא לא השער ששימש לכולם.

לכן הסיק ש"שער קיפונוס" מהמשנה הוא השער שנתגלה בחפירות הר הבית מצדו המערבי ב-1852 על ידי ג'יימס טרנר ברקלי, ונקרא על שמו – "שער ברקלי". לעומתו, החוקר לין ריטמאיר משער שדווקא שער וורן הוא שער קיפונוס, כיון שהוא מכוון כנגד הסלע שמתחת לכיפת הסלע, אשר משערים כי הוא מקום קודש הקודשים. לדעת ריטמאיר, שער וורן לא נפתח ישר לתחום המקודש, אלא לרחבת הר הבית, אל מול מערב המקדש.

תאים (בית המקדש)

התאים, הם לשכות שהקיפו את ההיכל ואת קודש הקודשים במרחק של 5 אמות מצפונם, מדרומם וממערבם.

חלקי בית המקדש השני
     

Temple sketch- dvir

Arrowupgreen.png
צפון
לשכת העצים
לשכת הנזירים
לשכת השמנים
לשכת המצורעים
הדביר
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
י
     
מקרא

1. לשכת הפרווה 2. בית החליפות 3. לשכת פרהדרין 4. בין האולם ולמזבח 5. תאים 6. מסיבה 7. אחורי בית הכפורת

שערי המקדש

א. שער עזרת נשים ב. שער העליון ג. שער הדלק ד. שער הבכורות ה. שער המים ו. שער יכניה/הניצוץ

ז. שער הקרבן ח. שער הנשים ט. שער השיר/המוקד י. שער בלי שם

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.