קודיקולוגיה

קודיקולוגיה (מתוך המילה הלטינית: "קודקס") הוא מדע העוסק בחקר הספרים כאובייקטים פיזיים, בייחוד כתבי יד שנכתבו בצורת קודקס, על קלף או נייר. הקודיקולוגיה עוסקת בחומרים (קלף, נייר, דיו וכדומה) ובטכניקות בהן נעשה שימוש בתהליך ייצור הספרים, כולל כריכתם.

הנוצרים אימצו מוקדם את צורת הקודקס לשם פרסום ספריהם. כבר משנת 300 בערך נעשה הקודקס הדרך הרגילה להפצת ספריהם. אצל היהודים התרחש תהליך זה הרבה יותר מאוחר, במאה השמינית לכל המוקדם[1].

מקור השם קודיקולוגיה הוא במילה הלטינית קודקס, כינוי לספר שנכתב שלא על גבי מגילה אלא עשוי קונטרסים קונטרסים המורכבים מכמה גיליונות מקופלים המאפשרים דפדוף נוח בדפי הספר[2]. שיטה זו תרמה להתפשטות של הפקת ספרים – לאחר תפירתם במפתחיהם וכריכתם, בדומה לספר הנהוג בימינו. האבחנה בין קודיקולוגיה לבין פלאוגרפיה (מדע כתב היד) אינה ברורה. יש קודיקולוגים הטוענים שתחום מחקרם כולל את הפלאוגרפיה, ויש פלאוגרפיים הטוענים שתחום מחקרם כולל קודיקולוגיה.

תולדות הקודיקולוגיה

במאה ה-19 היה מחקר כתבי היד מרכיב חשוב של הספרנות יחד עם תולדות הספריות, מחקר האינקונבולים וביבליוגרפיה. את המונח קודיקולוגיה טבע פרנסואה מאזה (Masai)‏ (19091979) ב-1950 במאמר שפרסם בכתב העת "סקריפטוריום". לפניו השתמש פלאוגרף צרפתי בשם שרל סמראן (Charles Samaran) במונח קודיקוגרפיה (Codicographie). אלפונס דן (Alphonse Dain) ראה כתפקידה של הקודיקולוגיה במחקר על היסטוריה של כתבי יד ואיסופם, של תכונותיהם וקיטלוגם. הוא הוציא מנושאי המחקר את האותיות משום שזה היה, לדעתו חלק מהפלאוגרפיה. מאזה טען שקודיקולוגיה צריכה להיות תחום מחקר עצמאי ויחד עם היסטוריון האמנות לאון מ. י. דלסה (Léon M. J. Delaissé) הוא תיאר את הקודיקולוגיה כארכאולוגיה של הספר כשהאובייקט הקונקרטי הוא הספר והצדדים הטכניים הם התוצאות שניתן להשתמש בהן בתחומי מחקר היסטוריים.

במחקר הקודיקולוגי בודקים כמה אלמנטים במבנה הקודקס[3]:

  • קלף, נייר
  • צורת עיבוד הקלף. האם מטשטשים את ההבדל בין צד הבשר וצד השיער בקלף או לא, האם טורחים לשים סימני מים בנייר
  • מספר הגיליונות בקונטרס
  • טכניקות שרטוט השורות והשוליים.

לקריאה נוספת

  • F. Masai, Paléographie et codicologie, Scriptorium, 4 (1950), pp. 279–293 [=Codicologica, vol. 1: Théories et principes, ed. A. Gruys & J. P. Gumbert, Leiden 1976, pp. 34–53

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ בית אריה, עמ' 41
  2. ^ בית אריה, עמ' 34
  3. ^ בית אריה, עמ' 493–494
לימודים קלאסיים

לימודים קלאסיים הוא שם התחום העוסק בלימוד השפה, הסִפְרוּת, ההיסטוריה, האָמנוּת, והיבטים אחרים של יוון העתיקה ושל רומא העתיקה, ערש תרבות המערב בעת העתיקה. הלימודים הקלאסיים היוו תמיד נושא מרכזי במדעי הרוח, והעוסקים בהם נקראים לעיתים הומניסטים.

במדינת ישראל פועלות שלוש מחלקות אקדמאיות ללימודים קלאסיים: באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטת בר-אילן ובאוניברסיטה העברית בירושלים. לימודי יסוד בנושאים הללו מתקיימים גם באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, אך אין בהן חוג או מחלקה המוקדשים לנושא.

מלאכי בית-אריה

פרופ' מלאכי בית-אריה (נולד ב־1937 בפתח תקווה) הוא משורר עברי, חוקר קדמוניות הספר, מנהל בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, מומחה לפלאוגרפיה עברית וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

ספר

ספר הוא טקסט מודפס או כתוב בכתב יד בנושא מסוים, שדפיו כרוכים יחדיו. בשלהי המאה העשרים החלה הפקתם של ספרים אלקטרוניים המוצגים על קורא ספרים אלקטרוני, טאבלטים, צג המחשב ואפילו טלפונים חכמים.

עוד מימי בראשית אסף האדם את יצירותיו הספרותיות תחת ספרים. בתחילה היו אלה מגילות קלף, וספרים מצומצמים בהיקפם. עם התפתחות הדפוס באמצע המאה ה-15 עלה היקפם של הספרים. במשך מאות שנים היו הספרים אמצעי עיקרי להפצת ידע ולהעברתו מדור לדור. במאה העשרים נוספו לספרים המודפסים שלל אמצעים נוספים: רדיו, קולנוע, טלוויזיה והאינטרנט, אך לספר ממשיך להישמר מקום מרכזי.

ספרי עלילה רבים מוצאים את דרכם אל מסך הקולנוע או הטלוויזיה.

פלאוגרפיה

פָּלֵאוֹגְרַפְיָה (מיוונית: γράφειν παλαιός, 'גרפין פלאוס': גרפין - לכתוב, פלאוס - עתיק) היא ענף מחקר העוסק בחקר הכתב והתפתחותו הגרפית. זהו ענף מחקר המקביל לאפיגרפיה (העוסקת בתוכן הכתובות ובידע ההיסטורי והאנתרופולוגי העולה מהן).

הכתב הוא תוצר מעשי ידי אדם, וצורת כל אות בו היא מוסכמה, שכן הוא צריך להיות מובן הן על ידי הכותב והן על ידי הקורא. שפה בינלאומית רווחת (לינגואה פרנקה) חייבת להיות אחידה ומובנת אפילו על פני אזורים נרחבים. ובכל זאת, כמו בכל מעשי ידי אדם יש גם בכתב התפתחות איטית. מעקב ולימוד התפתחות זו היא בסיס עבודתו של הפלאוגרף. מתוך מעקב אחר ההשתנות של כל אות ואות בכתב, ושל כל האלפבית גם יחד, ומתוך נקודות מוצא ידועות, מנסה הפלאוגרף להעריך את זמן כתיבתה של כתובת.

בדרך כלל מתייחסת הפלאוגרפיה לכתובות בדיו, שכן בהן ניתן להבחין בהתפתחות הגרפית המתרחשת בכתב מזמן לזמן. הפלאוגרפיה מתייחסת פחות לכתובות לפידריות (כתובות החקוקות על אבן, או מעוצבות בפסיפס), שכן בהן קשה ביותר להבחין בהתפתחות, מן הטעם הפשוט שהן לא נחקקו בהכרח על ידי יודע קרוא וכתוב, אלא על ידי בעל מלאכה (סתת או אמן פסיפסים) שהעתיק אל האבן או הפסיפס שרטוט שהוכן על ידי סופר.

בדרך כלל אין בתהליך התפתחותו של כתב 'מהפכות' אלא רק שינויים איטיים. יחד עם זאת קרו מקרים שהוחלף כתב על ידי הוראה מגבוה (כמו: החלפת הכתב העברי העתיק בכתב המרובע; החלפת הכתב הערבי בכתב הלטיני בשפה הטורקית; החלפת הכתב הגרמני (פרקטור, המכונה בפי העם בשם 'גותי') בכתב לטיני בשפה הגרמנית). תהליך כזה כבר חורג מתחום עיסוקו של הפלאוגרף.

קודקס

קוֹדֶקְס, כינוי לספרים שנכתבו שלא בתבנית מגילה אלא בתבנית דפים הבאים על דפים, בדומה לספר הנהוג בימינו. הכינוי כולל את כל סוגי המצעים לספרים: עור וגוויל, קלף ופפירוס.

מקור השם בלטינית: Codex - ספר או קובץ. משמעותו המקורית של המונח הלטיני היא "גזע עץ", בגלל לוחות העץ ששימשו לכתיבה; בעברית: מִצְחָף. כוונת המונח הזה היא לחיבורים בכתב-יד אשר נכרכו ונקראו במתכונת ספר: עמוד אחרי עמוד, והטקסט מופיע בשני צדדיו של כל דף, כפי שנעשה גם בימינו בספרים מודפסים.

שומר הדף

שומר הדף (או מילות אחיזה) היא טכניקה לשמירת סדר הדפים בתוך קונטרס או סדר הקונטרסים בתוך הספר, (לאפשרות השנייה קוראים גם שומר הקונטרס), הטכניקה מיועדת בעיקר לזמן התקנת הספר וכריכתו אך גם להמשך. השמירה נעשית על ידי הכפלת מילות ראשית העמוד בתחתית העמוד שלפניו או בדרכים דומות. השיטה נהוגה מהמאה העשירית.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.