קהל

קהל הוא ציבור אנשים המתקבצים על מנת לצפות, להאזין או להשתתף בהתרחשות אמנותית, ספורטיבית, לימודית, מקצועית, חברתית או פוליטית. הקהל עשוי להימצא פיזית במקום האירוע, למשל באולם תיאטרון, אולם קונצרטים או מופע רוק, מגרש ספורט, הפגנה, קרנבל, כנסייה/בית כנסת/מקדש, ברחוב ועוד. מאידך הקהל עשוי להתקבץ וירטואלית, למשל קהל צופי תוכנית טלוויזיה, מאזיני רדיו או קוראי עיתון מסוים אינם מצויים יחדיו באותו מיקום, ולעיתים גם לא באותה עת.

מעורבות הקהל בהתרחשות עשויה לנוע בין אי-מעורבות כלל, מעורבות מינימלית כגון מחיאות כפיים או קריאת "אָמֵן" או מעורבות רבה ופעילה בתוכני האירוע, כמו למשל מעורבותם של צופי סרט הפולחן "מופע הקולנוע של רוקי" המתחפשים לדמויות מן הסרט ומשתמשים במגוון אביזרים כדי להמחיז את הסצינות המוצגות על המרקע. מעורבות קהל רבה מתקיימת גם במופעי בידור בהם שחקנים מקצועיים מציגים סיפור מסגרת מז'אנר התעלומה הבלשית תוך שילוב אנשים מהקהל בצוות השחקנים ואלתור העלילה תוך כדי התקדמותה.

ביהדות, קהל הוא גם ציבור המתפללים בבית כנסת או הנוכחים בטקס דתי (כגון בר מצווה, חתונה). בהקשרים אלו יש המתייחסים לנוכחים בביטוי: "קהל קדוש". בגולה המילה "קהל" שימשה לעיתים במשמעות הקהילה היהודית או ראשי הקהילה.

HK Ocean Park Audience
קהל צופה במחזה
די ג'יי

דִּי-גֵ'יי (תעתיק עברי לראשי התיבות DJ מאנגלית: Disc jockey), או בעברית: תַּקְלִיטָן, הוא אדם הבוחר ומנגן מוזיקה מוקלטת מראש וקטעי מוזיקה אותם הוא יוצר בדרך זו או אחרת עבור קהל המאזינים. המונח, שמקורו מהשפה האנגלית (Disc Jockey), שימש בתחילה לתיאור שדרני רדיו אשר הציגו וניגנו תקליטים, אך כיום ישנם סוגים רבים של די ג'יי.

דיבוב

דיבּוב הוא תהליך של הקלטה והחלפת קולות בסרט קולנוע או טלוויזיה, לאחר סיום הפקת הסרט. השימוש הנפוץ ביותר מתייחס לשיטה להגשת תרגום הפסקול של תוכניות טלוויזיה, סרטים או קטעי וידאו.

תרגום זה מוגש באמצעות החלפת הפסקול המקורי בפסקול חדש שבו הדיבור הוא בשפה המקומית. בהחלפת הפסקול מנסים בדרך-כלל לשמור על נימת הקול של השחקנים המקוריים וגם להתאים את התרגום לתנועות השפתיים שלהם. בהחלפת הפסקול מנסים בדרך-כלל לשמור על האלמנטים בפסקול המקורי שאינם קשורים בדיבור, כגון צלילים ומנגינות, אך לפעמים מחליפים גם חלק מהם.

יש המשבשים את שם בעלי המקצוע באומרם "מדובבים" (בתנועת O ובבי"ת רפה), אף שהצורה הנכונה היא "מדַבְּבים". מדוֹבֵב הוא אדם הגורם למישהו אחר לספר את סיפורו, למשל אדם המפתה עציר או אסיר להתוודות על פשע, ובכך מסייע להפללתו – ואילו "מדבב" מוצאו מן הפועל האנגלי "to dub", שפירושו שכפול פסקול.

לעומת ישראל בה הדיבוב נעשה בעיקר לסרטים לילדים, במדינות רבות באירופה, באמריקה הלטינית ובאסיה הדיבוב נעשה גם לסרטים שנועדו לקהל בוגר.

דעת קהל

דעת קהל היא צירוף האמונות והדעות של אוסף גדול של פרטים (במקרה הקיצוני - כל תושבי המדינה) בנושא מסוים.

וולטר ליפמן הגדיר דעת קהל כ"תמונות המצויות בראשינו" [1] לעומתו אמר תומאס קרלייל "דעת הקהל היא השקר הגדול ביותר עלי אדמות" ומור הרחיב ואמר: "דעת הקהל היא ראי עקום; פעם היא מגדילה ופעם היא מקטינה, אולם תמיד מעוותת את הדברים".

נוסח הצירוף על פי תפילת כל נדרי: "על דעת המקום ועל דעת הקהל ... אנו מתירין להתפלל עם העבריינים" (שם בהוראת הסכמת הקהל).

דרשנות

ביהדות, דרשנות היא נשיאת נאום (דרשה) בפני קהל בנושאי מוסר, הלכה, מקרא וכדומה, פעמים רבות תוך קישור לפרשת השבוע או לענייני דיומא. נושא הדרשה נקרא "דרשן" ובמאות האחרונות (לפחות ביהדות אשכנז) היה גם נושא משרה או בעל-מקצוע שזה עיקר תפקידו: "מגיד" או "מגיד מישרים".

בדרך כלל, כינוי זה הבדיל אותו מתפקיד רב הקהילה, או פוסק ההלכה, ומיקד את הגדרת פעילותו הציבורית בנשיאת הדרשה בפני הקהילה.

שני סוגי דרשנים היו: דרשן החי בקהילה בה קהל שומעיו היה קבוע, ו"דרשן נודד" אשר קהל שומעיו השתנה. בהיסטוריה היהודית תופעת דרשנות נודדת הייתה נפוצה באירופה בימי הביניים, בהם היה נהוג שדרשנים נודדים יסתובבו במקומות היישוב, ותמורת כסף היו דורשים לציבור המקומי. המגידים הנודדים היו מתפרנסים מנדבות הקהל ששמע את דרשותיהם, וככל שהיטיבו לעורר את הלבבות ולמשוך קהל רב יותר, כך קיבלו פדיון גדול יותר עבור דרשתם.

סביר כי המונח 'דרשה' נקרא כך בדומה ל"מדרש. ככל הנראה המונח "דרשנות" הוא גלגול מאוחר (מתקופת בית שני) של המונח "מדרש". סביר כי גם מבחינה תוכנית מדובר בהשתלשלות של מסורת המדרש: בתרבות היהודית קיימים סוגים שונים של מדרש כתוב, ועל בסיסם התעצבה הדרשה המדוברת. אלה הם מדרשי ההלכה ומדרשי האגדה. הדרשנות, בדומה למדרש, אינה מצטיינת בפרשנות פשט, אלא בפרשנות מרחיבה, על דרך המדרש. הדרשנים עצמם לא היו בהכרח תלמידי חכמים, ופעמים רבות הדרשנות הוזמנה; כלומר, הדרשן התבקש לקשור את דרשתו לנושא מסוים לפרשת השבוע או לסוגיה התלמודית הנלמדת, על אף שלא היה קיים קשר ישיר בין הדברים. בימי הביניים ובעת החדשה אף נכתבו כמה ספרים בידי רבנים אודות אומנות הדרשנות.

הופעה

הופעה, בתחום אמנויות הבמה, הוא אירוע שבו אמן (שחקן, זמר, רקדן וכדומה) או קבוצה של אמנים, מציגים יצירה (או יצירות) בפני קהל. בדרך כלל, האמנים עורכים חזרות קודם לכן. לאחר ההופעה, נהוג כי הקהל מביע את שביעות רצונו מההופעה, באמצעות מחיאות כפיים (אם כי נוהג זה הוא תלוי תרבות, ומשתנה ממקום למקום).

לפעמים הקו המפריד בין השחקן לבין הקהל עשוי להיות מטושטש, כמו למשל ביצירות שמשלבות "השתתפות קהל" שבהן צופים בקהל (חלקם או כולם) מעורבים בהפקה (לדוגמה: הופעה של קוסם, שמעלה לבמה מתנדב מהקהל).

הופעות תיאטרון מתקיימות, לרוב, אחת ליום, או במרווחים קבועים אחרים. הופעות יכולות להיות מוצגות בחללים המיועדים לכך (כמו אולם תיאטרון או קונצרט), או בחלל לא קונבנציונלי, כגון תחנת רכבת תחתית, ברחוב, או בבית מגורים של מישהו.

הצגת בכורה

באמנות הבמה, הצגת בכורה (בלעז: פרמיירה, מצרפתית première - ראשון) היא פעם ראשונה שבה מוצג מופע מסוים, כגון מחזה, יצירה מוזיקלית, סרט קולנוע, מופע מחול וכדומה. המושג העברי "הצגת בכורה" הוא מחידושיו של אברהם שלונסקי.

הצגת בכורה עולמית היא הצגת הבכורה הראשונה בעולם למופע זה. חשיבות נודעת גם להצגת בכורה ארצית, שהיא הצגת הבכורה במדינה מסוימת.

הצגת בכורה היא פעמים רבות אירוע רב-רושם שמוזמנים אליו עיתונאים על מנת שיסקרו את המופע באמצעי התקשורת, ידוענים ואישים בולטים בתחום האמנות המתאים. כמקובל בכל מופע, גם בסיומה של הצגת הבכורה קדים המבצעים לקהל, אך בהצגת בכורה לרוב מצטרפים בשלב זה אל המבצעים גם יוצרי היצירה (מחזאי, מלחין, במאי וכדומה).

במופע המוצג חי בפני קהל, כגון הצגת תיאטרון, קודמת להצגת הבכורה חזרה גנרלית - ביצוע מלא של המופע בפני קהל מצומצם של מקורבים, לקבלת משוב אחרון לפני הצגת הבכורה.

מחזאי

מחזאי, הנקרא גם דרמטורג, הוא אדם העוסק בכתיבת מחזה. יצירותיו מיועדות בדרך כלל להצגה בפני קהל בידי שחקנים. לעיתים מחזות נוצרים כיצירות ספרותיות, הנעזרת בקונוונציות הדרמטיות אך אינן מכוונות להצגה פומבית. בתיאטרון הפוסטמודרני, תפקיד המחזאות לעיתים הוא חיבור הקטעים הנבנים לכדי עלילה ורצף אומנותי שלם, לרוב במקרים שבהם ההצגה לא מועלית על-פי מחזה כתוב.

המחזאים המוקדמים ביותר בספרות המערבית שיצירותיהם נשמרו הם המחזאים של יוון העתיקה. מחזותיהם נכתבו סביב תחרות שנתית שנערכה באתונה במאה החמישית לפני הספירה לכבוד האל דיוניסוס. הידועים מביניהם – אייסכילוס, סופוקלס, אוריפידס ואריסטופאנס – יצרו תבניות דרמטיות שעדיין מקובלות בקרב מחזאים מודרניים.

המחזאים המודרניים אינם זוכים בדרך כלל לתהילה או להכרה בחשיבות התרבותית של יצירתם בדומה לעבר, מכיוון שהתיאטרון אינו עוד המקום היחיד שניתן לראות בו דרמות רציניות או קומדיות מבדרות, והמחזאי המבקש לו קהל נאלץ להתחרות במדיומים מודרניים יותר כקולנוע וטלוויזיה.

מבין המחזאים הבולטים שהשפיעו על עיצוב תרבות המערב, ניתן למנות את ויליאם שייקספיר, לואיג'י פיראנדלו, ברטולט ברכט, אנטון צ'כוב, הנריק איבסן, סמואל בקט ואז'ן יונסקו.

המחזאי הראשון שיצירתו נדפסה בשפה העברית הוא יהודה סומו, שמחזהו, "צחות בדיחותא דקידושין", נדפס במאה ה-16.

מרצה

מרצה הוא אדם המעביר ידע בעזרת לימוד פרונטלי אל מול קהל מאזינים. הרצאה (דברי מרצה בפני קהל) יכולה להיות בכל תחום ידע. בשונה ממורה, מרצה בדרך כלל מלמד במסגרות על-תיכוניות.

באמצע שנות ה-30 החלו מרצים ללוות את הרצאותיהם באמצעי המחשה אודיו-ויזואליים: החל משקופיות, שקפים ומצגות שנוצרו באמצעות תוכנות ייעודיות וכלה בהקרנה של קטעי וידאו. עם זאת, מרצים רבים עדיין משתמשים בגישה המסורתית של הרצאה מול תלמידים ושימוש בלוח להמחשת החומר הנלמד.

באוניברסיטאות בשנות האלפיים, מרצה (Lecturer) הוא גם שמה של הדרגה הנמוכה בסולם הדרגות של אנשי הסגל האקדמי הבכיר והדרגה הבאה אחריה קרויה מרצה בכיר. דהיינו, "מרצה" אינו רק מעביר הרצאות אלא גם עומד בראש צוות מחקר. בטכניון הוחלט לשנות את השם, והתואר נקרא "פרופסור משנה" החל מ-2012, ועד שנת 2014, אז הורתה לו המועצה להשכלה גבוהה לחדול מהענקת תואר זה (אך לא לבטל רטרואקטיבית תארים שכבר ניתנו).

בארצות הברית ובקנדה משמשת המילה מרצה לתיאור מורה בקורסים לא-אקדמיים באוניברסיטאות, במכינות וכן בקורסים שאינם בחסות אקדמית כלל.

סדרת ספרים

סדרת ספרים היא קבוצה של ספרים בעלי מכנה משותף, היוצאת לאור במשך תקופה על ידי הוצאת ספרים מסוימת, לעיתים במותג שנקבע לה. המכנה המשותף לסדרה נוצר בדרכים אחדות:

סדרת ספרי סיפורת העוסקת בעלילותיו של גיבור משותף. סדרת ספרים כזו שבה שלושה ספרים קרויה טרילוגיה. לרוב נכתבים הספרים על ידי סופר יחיד, אולם לעיתים, כמו במקרה של "בני הרדי", הספרים נכתבים על ידי סופרים שונים. דוגמאות:

"ג'ינג'י" - סדרת ספרים מאת גלילה רון־פדר-עמית העוסקת בעלילותיו של ילד המכונה "ג'ינג'י".

"הארי פוטר" - סדרת ספרים העוסקת בתולדותיו של הנער הארי פוטר, מאת ג'יי קיי רולינג. הספרים בסדרה יצאו לאור בסדר כרונולוגי של חייו של הארי פוטר.

"דברי ימי נרניה" - סדרת ספרים מאת קלייב סטייפלס לואיס, ובה קורותיהם של ילדים שנקלעים לעולם נרניה. הספרים יצאו לאור בסדר שאינו כרונולוגי: עלילתו של הספר השישי בסדרה, "אחיינו של הקוסם" מתרחשת לפני עלילתו של הספר הראשון.

מהדורת כל כתביו של סופר מסוים, המרכזת בפורמט אחיד את כל (או עיקר) כתביו שיצאו לאור במהלך השנים. דוגמה: כל כתבי ש"י עגנון בהוצאת שוקן.

סדרת ספרי עיון הנכתבת על ידי מחבר יחיד (או קבוצת מחברים הפועלת בצוותא) ועוסקת בנושא מסוים. דוגמאות:

סדרת ספרי הפיזיקה סירס-זימנסקי, מאת פרנסיס וסטון סירס ומארק וולדו זימנסקי.

סדרת ספרי המתמטיקה של ניקולא בורבאקי.

סדרת ספרי סיפורת היוצאת לאור על ידי הוצאת ספרים מסוימת, תוך שמירה על קו מערכתי מאפיין, כגון סוגה מסוימת, ולהם עיצוב משותף. דוגמה: סדרת "הספריה החדשה" בעריכתו של מנחם פרי. כל ספר בסדרה מסוג זה הוא ספר עצמאי, שניתן לקוראו ללא קשר ליתר ספרי הסדרה. מיתוגה של הסדרה מבטיח לה קהל קונים נאמן, ולעיתים הסדרה מוצעת גם למנויים, במחיר מוזל.

סדרת ספרי עיון היוצאת לאור על ידי הוצאת ספרים מסוימת, תוך שמירה על קו מערכתי מאפיין, ובפרט עיצוב משותף. דוגמה: סדרת "אפקים" של הוצאת "עם עובד".

סקר

סקר הוא מדידה של תכונה במדגם והכללת הממצאים לכלל האוכלוסייה באמצעים סטיטסטיים. סקרים נעשים כאשר מדידת האוכלוסייה (מפקד) כולה, או עריכת ניסויי מעבדה אינם אפשריים, אינם מעשיים או אינם מועדפים. סקר יכול להתבצע באוכלוסייה של פרטים דוממים (בדיקה אם מדגם של גפרורים המיוצרים במפעל מסוים אכן נדלקים), בחיות בר (לכידת מדגם עופות בר ומדידת הכולסטרול בדמן), בחיות חקלאיות (בדיקת תנובת החלב של מדגם פרות) ובאוכלוסייה אנושית.

חלק מהסקרים הנעשים באוכלוסייה אנושית נעזרים במדידות רפואיות (כגון סקר על השמנת יתר) וחלק בדיווחים של הנשאלים. חלק מהסקרים הנעזרים בדיווחי הנשאלים הם סקרי דעת קהל - סקרים הבוחנים את דעות הנשאלים. סקרים אלה נערכים בתחומי מדע המדינה והפרסום. אולם, סקרים אחרים בתחום מדעי החברה ומדעי הטבע הנעזרים בדיווחי המשתתפים עשויים לבדוק עניינים אחרים. סקרים עשויים לשאול על הרגלי הבריאות של האוכלוסייה (כמה פעמים בשבוע הנבדקים אוכלים פירות, כמה שעות בשבוע הם משקיעים בספורט) על משפחותיהם (כמה אחים ואחיות יש להם), על פשיעה (כמה פעמים בחודש האחרון ראית אדם גונב) או על כל נושא אחר.

קומיקאי

קומיקאי הוא אדם שמטרתו לבדר, לשעשע ולהצחיק קהל צופים או מאזינים, באמצעות בדיחות, משחק משעשע או סיטואציות מבדרות.

קומיקאים מופיעים על במה, בתוכניות רדיו ובתוכניות טלוויזיה. אלו מביניהם המערבים את הקהל במופע ופונים אליו ישירות נקראים סטנדאפיסטים. המושג "קומיקאי" מתחלק לשתי קבוצות עיקריות: קומיקאי מילולי (סטנדאפיסט), וקומיקאי פיזי, כדוגמת פנטומימאי.

קונצרט

קונצרט הוא מופע מוזיקלי, שבו נגנים, מקהלה או כל הרכב אינסטרומנטלי או קולי מבצעים מוזיקה לפני קהל מאזינים.

רוק אלטרנטיבי

רוק אלטרנטיבי או מוזיקה אלטרנטיבית (באנגלית: Alternative rock) הוא מונח אשר נטבע בשנות השמונים המתאר סגנון מוזיקה אשר לא תאם לזרמי המוזיקה שרווחו באותה תקופה, והפך לשם כולל לסגנונות מוזיקה רבים ומגוונים.

גבולות סגנון זה רחבים מאוד וכוללים מגוון רחב של סגנונות, כדוגמת: אינדי, פוסט פּאנק, הארדקור פּאנק, רוק גותי, קולג' רוק ולהקות הגל החדש. עם זאת, רוב להקות הרוק האלטרנטיבי חבות את הצלחתן לסגנון הפּאנק אשר הכין את הקהל למוזיקה מחתרתית, כבר בשנות ה-70 של המאה ה-20. אף על פי שהז'אנר נחשב, על ידי רבים, לסוג של מוזיקת רוק ניכרות בסגנון השפעות גם של סגנונות מוזיקליים אחרים ובהם: פולק, רגאיי, ג'אז ואף מוזיקה אלקטרונית.

הרוק האלטרנטיבי חסר מאפיינים ברורים. רמת ה"בלתי-שגרתיוּת" של היוצרים בתחום נעה על-פני טווח רחב. בקצה האחד ניתן למצוא להקות "ידידותיות", אשר יצרו שירים קליטים ופופולריים ביותר והיו אהודים על קהל מכל הסוגים: אר.אי.אם., הסמית'ס, ניו אורדר; בקצה השני עומדות להקות אוונגרד (Avant-garde, "חלוציוֹת"), שיצירותיהן נמצאות על הגבול הדק שבין מוזיקה ובין "בליל צלילים", ושפנו קהל מצומצם ביותר: The Red Krayola ו-Anal Cunt, למשל.

התחום האפור שבין שני הקיצונים הוא זה המוגדר על-פי רוב כרוק אלטרנטיבי אמיתי. השירים בעלי קהל יעד מצומצם יחסית, ודורשים לעיתים השמעות חוזרות כדי לעכלם, אך המלודיה בהחלט נוכחת. אחת הלהקות החלוציות בתחום היא הפיקסיז (Pixies) מבוסטון, ארצות הברית, אשר נוסדה ב-1988. אורך חייה הקצר ומספר אלבומיה המצומצם - ארבעה בלבד - לא הפריע לפיקסיז להיחשב בעיני רבים כאבות הרוק האלטרנטיבי. שירם Hey נחשב בחוגים רבים כהמנון הרוק האלטרנטיבי לדורותיו. להקות רבות בשנות ה-90, ובראשן נירוונה, העידו כי הפיקסיז שימשו להן מקור להשראה

אחד המאפיינים הברורים יותר של הרוק האלטרנטיבי הוא הליריקה. בשעה שנושאי השירים בסגנונות מוזיקליים אחרים ניתנים במקרים רבים לחיזוי ולהגדרה (סטיגמטיים לעיתים; רוק כבד: מוות, מיתולוגיה, מלחמה; בלוז: עלילות-חיים עגומות; ניו אייג': מיתולוגיה, היסטוריה, טבע), ברוק אלטרנטיבי נושאי השירים בעלי טווח רחב.

ריקוד

ריקוד הוא תנועה של גוף האדם תוך יצירת תבניות תנועתיות הנושאות משמעות או מידע (אסתטי, רגשי, חברתי), בדרך כלל באופן קצבי ולצלילי מוזיקה, המתבצעת או כאומנות מול קהל או למטרות בילוי, טקסים חברתיים, מסורתיים או דתיים, פולחן, ספורט, ריפוי וכדומה.

הריקוד ידוע משחר ההיסטוריה האנושית וקיים בכל התרבויות. הוא מקושר בעיקר עם רגשות של שמחה ואירועים משמחים (כגון טקסים של לידה חתונה וכדומה), אך קיים גם בהקשרים של טקסים דתיים ותרבותיים, ועוד.

המילה ריקוד מתארת גם שרשרת מסוימת, מוגדרת ומקובעת, של תנועות ריקוד, למשל: הריקוד "צדיק כתמר" או ריקוד גשם אינדיאני. בהרחבה מתאר המושג התנועעות של חיות או עצמים המזכירה ריקוד אנושי: "דבורת הדבש רוקדת ריקוד המודיע על מיקומו וכמותו של מזון"; "הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים" (תהילים קי״ד ד').

בעברית של ימינו משתמשים במושג מחול לתיאור כל סוג ריקוד שמיועד להיות מבוצע מול קהל ונתפס כאומנות, בניגוד לצורות ריקוד שמבוצעות למטרות אחרות. כוריאוגרפיה היא מקצוע בו יצירת אמנות מבוססת על הריקוד, כלומר- הכוריאוגרף בוחר מוזיקה מסוימת ומתאים לה תנועות ריקוד מסוימות, המהוות את עיקר היצירה.

הריקוד מאפשר לבטא רגשות במודע ובאופן בלתי-מודע. מסיבה זו, כל רקדן נוטה לפתח סגנון ריקוד שונה, התלוי גם במצב רוחו ובחברה בה הוא רוקד.

רקדן

רקדן הוא אמן המבצע יצירות מחול. פעילות כרקדן מתקיימת כמקצוע, שבו עיקר עיסוקו של הרקדן הוא בפעילות זו, תמורת תשלום, וכתחביב, שבו הרקדן עוסק בפעילות זו במסגרת להקת חובבים, ללא תמורה כספית.

גם אדם העוסק בריקוד, למטרות בילוי או טקס (בטקסים חברתיים, מסורתיים או דתיים), קרוי רקדן בעת שהוא עוסק בפעילות זו. הערך שלפנינו עוסק במשמעות של רקדן כאדם המבצע יצירות מחול מול קהל.

רקדן מבצע את הכוריאוגרפיות שנמסרות לו על ידי הכוריאוגרף, ולכך דרושה הכשרה רבת שנים. אנסמבל של רקדנים מקצועיים מכונה להקת מחול, קבוצת מחול או בָּלֶט.

שיבת ציון

שיבת ציון היא חזרתם של היהודים מגלות בבל לארץ ישראל בעקבות הצהרת כורש, החל משנת 538 לפנה"ס. המונח נטבע לראשונה, ככל הנראה, לאחר חורבן הבית הראשון, והוא מופיע במקרא בפסוק: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים".).

במאה ה-19 חודש מונח זה בהגות הציונית, והוגיה קראו לעליית היהודים מארצות פזוריהם לארץ ישראל, בשם "שיבת ציון המודרנית".

תיאטרון

תיאטרון (מיוונית עתיקה: θέατρον) הוא ענף של אמנויות הבמה, שעניינו הצגת סיפורים (נרטיב) בפני קהל, בעזרת שילוב אמצעי תקשורת, כדיבור, תנועה, שפת גוף, מוזיקה, קול, תאורה, או מיצג חזותי (כדוגמת תפאורה או וידאו ארט) - למעשה, כל אחד מהאמצעים המקובלים באמנויות הבמה משמש בתיאטרון. הופעה על בימת-תיאטרון נקראת משחק.

בנוסף לסגנון המוכר של הצגת עלילה באמצעות דו-שיח על הבמה, תיאטרון עשוי ללבוש גם צורות אחרות, כדוגמת אופרה, בלט, פנטומימה, מחזמר, תיאטרון בובות, קבוקי ואופרה סינית.

מלבד השחקנים, בהפקה לוקחים חלק גם במאי תיאטרון (אשר אמון על הניהול האמנותי של כלל ההפקה), המפיק (אשר מנהל את הפן הטכני של ההפקה), מעצבי התפאורה, התלבושות והתאורה, ולעיתים אף דרמטורג, וכן המחזאי או המעבד הטקסטואלי.

בהגדרתו הרחבה אירוע תיאטרוני מתרחש כאשר א' מגלם את ב' בפני ג', שחקן המגלם דמות בפני קהל. ערך זה עוסק בעיקר בתיאטרון בהגדרתו המצומצמת, כלומר, הצגתם של מחזות עלילתיים כאוסף תמונות (סצנות) עוקבות של דו-שיח, רב-שיח או מונולוג, שהשחקנים מנהלים על הבמה.

תעמולה

תעמולה (לעיתים נעשה שימוש במונח הלועזי פרופגנדה) היא צורת תקשורת, בה נעשית הפצה מחושבת של רעיונות בקרב ציבור רחב, במטרה להשפיע על התנהגותו או עמדותיו. החל מהעידן המודרני, אמצעים עיקריים לתעמולה הם אינפוגרפיקה ושימוש בכלי תקשורת.

במאה העשרים הפכה התעמולה לנשק רב חשיבות בהתמודדותם של אישים פוליטיים ומפלגות על דעת קהל. לכל תעמולה קיים גורם פוליטי כלשהו (מפלגה, תנועה חברתית, תנועה פוליטית, מוסד ציבורי, התארגנות אזרחית וכדומה), אשר מעוניין בקידום רעיון מסוים הקשור להתרחשות החברתית (העלאת קרנה של דמות פוליטית, דעה מסוימת כלפי תוכנית מדינית או כלכלית, זכויות אדם, וכו'). לכל תעמולה קיים ציבור יעד או קהל יעד מסוים (ציבור זה עשוי להיות החברה כולה). להתאמת התעמולה לאופיו של קהל היעד חשיבות רבה להצלחתה של התעמולה. עיקרון זה מתייחס הן למבנה ציבור זה (צורת הארגון החברתי שלו) והן לייחודו התרבותי (ערכים, מצב כלכלי, שפה, הבנה פוליטית וכו')

בשל האופי קצר הטווח של התעמולה, בדרך-כלל נעשה בה שימוש על מנת לקדם נושאים מיידים ושטחיים, כגון תמיכה במועמד מסוים בבחירות וקבלת החלטה מסוימת העומדת על סדר היום הציבורי. מטרה נוספת של התעמולה היא החדרה ארוכת-טווח של רעיון פשוט לתודעה הציבורית. לרוב מדובר בפן רגשי של אותו הרעיון: אהדה/סלידה מגורם פוליטי, החדרת דפוסי חשיבה בסיסיים (לדוגמה: החדרת התייחסות אלימה בהתייחס למדיניות-חוץ), ויצירת הנחות חברתיות רחבות (לדוגמה: הנחה כי יש להימנע מגירעון ממשלתי).

סיפר
דמות פרוטגוניסט • דמות שנייה בחשיבותה • דמות שלישית בחשיבותה • סיידקיקאנטגוניסטנבל-עלדמות משנהדוברגיבוראנטי-גיבור
עלילה דיאלוגמצג • מבנה דרמטי • סיפור מסגרת • כלי עלילתי • נקודת שיא • עימות • תת-עלילהפלשבק/פלשפורוורד
רקע דיסטופיהאוטופיהיקום בדיוניהיסטוריה
תמה מוטיבלייטמוטיבסאבטקסטמוסר השכל
סגנון אמצעים פיגורטיבייםטכניקות ספרותיותנקודת תצפיתהשעיית הספקסימבוליזםאתנחתא קומית
סיפורת משלמעשייהסיפורת בזקרומןנובלהמחזהשירהתסריטסיפור קצר
סוגה רומן הרפתקאות • רומן פשע • רומן מלחמתי • רומן מערבון • רומן מסתורין • רומן היסטורירומן ריאליסטירומן רומנטירומן ביוגרפירומן מכתביםרומן גרפי • רומן פילוסופי • רומן פוליטי • רומן אירוטירומן חניכהסאגהפנטזיה (אפלה, חרב וכושפות) • ספרות בלשיתספרות אימהריאליזם קסוםסאטירהמדע בדיוני (קשה, צבאי, אופרת חלל, סייברפאנק, סטימפאנק) • מותחןספרות ספקולטיביתספרות זולהקומיקס
נושאים קשורים זרם התודעה • קהל • מחברתורת הספרות • מבנה נרטיבי • נרטולוגיהרטוריקה
פורטל: ספרות

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.