קהיר

קָהִירערבית: القاهرة – המנצחת, תעתיק מדויק: אלְקָאהִרַה) היא עיר הבירה של מצרים. מתגוררים בה כ-17 מיליון תושבים (7 מיליון בשטח העירוני, וכ-10 מיליון בפרוורים). היא המטרופולין הגדולה ביותר באפריקה ובמזרח התיכון, ואחת מהערים הגדולות בעולם.

האתרים ההיסטוריים של קהיר המוסלמית הוכרזו כאתרי מורשת עולמית על ידי אונסק"ו בשנת 1979, והעיר שימשה כבירת התרבות הערבית הראשונה בשנת 1996.

קהיר
القاهرة
Flag of Cairo
דגל קהיר
קהיר
פוטומונטז' של קהיר
מדינה מצרים  מצרים
מחוז מחוז קהיר
ראש העיר עבדול עזים וזיר
תאריך ייסוד 969
שטח 214 קמ"ר
גובה 68 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 9,293,612 (נכון ל־1 ביולי 2018)
 ‑ במטרופולין 20,439,541 (2011)
 ‑ צפיפות 19,376 נפש לקמ"ר (2011)
קואורדינטות 30°2′0″N 31°13′0″E / 30.03333°N 31.21667°E
אזור זמן UTC +2
www.cairo.gov.eg(הקישור אינו פעיל, 23.1.2019)
קהיר ההיסטורית
القاهرة
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
אתר מורשת עולמית
אוניברסיטת אל אזהר, שבמרכז קהיר המוסלמית
מדינה מצרים  מצרים
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1979, לפי קריטריונים 1, 5, 6
קואורדינטות 30°03′22″N 31°14′22″E / 30.056111111111°N 31.239444444444°E{{#coordinates:}}: אי־אפשר שיהיה יותר מתג ראשי אחד בכל דף
Egypt.Cairo.EgyptianMuseum.01
שער המוזיאון המצרי בקהיר
GEM Conservation Center 1
המוזיאון המצרי הגדול

גאוגרפיה

Cairo* (1600) a detail
קטע ממפת קהיר בספר 'קוסמוגרפיה' של סבסטיאן מינסטר, סוף המאה ה-16

קהיר ממוקמת בצפון מצרים, לגדות נהר הנילוס החוצה אותה ביציאה של הנהר אל הדלתא של הנילוס.

העיר מתחלקת לשני חלקים לא שווים: העיר העתיקה והעיר החדשה. העיר החדשה בנויה בסגנון אירופי מודרני, בתים גדולים, מלונות, בנייני משרדים ועוד, בעוד העיר העתיקה בנויה בצפיפות, ניכרים בה שברי חומות ושרידים עתיקים, יש בה מסגדים רבים מימי הביניים (כשהחשובים ביניהם הם מסגד אל-אזהר, מסגד אבן טולון, מסגד אל-חוסיין ומסגד מוחמד עלי שבמצודת קהיר - ה'סיטאדל'), וכן בניינים גבוהים שחלקם העליון מיועד למגורים וחלקם התחתון - למסחר.

מאז עלייתו של נאצר לשלטון החלה קהיר לגדול במהירות, דבר שהשפיע קשות על התשתיות בעיר שלא עמדו בעומס. קהיר הפכה לעיר צפופה (השנייה בגודלה בעולם) בעלת זיהום אוויר גבוה, עומסי תנועה קשים וכן לכלוך ועוני רב. מאז שנות ה-80 של המאה ה-20, עושים השלטונות מאמצים רבים לפזר את האוכלוסייה מקהיר לערי שדה כמו גם לנסות ולשפר את המצב התברואתי שלה. לאור תוכניות אלו, הורחבו כבישים ונבנתה רכבת תחתית יחסית מודרנית, כמו גם קניונים ובתי מלון מפוארים.

בקהיר מספר אתרים חשובים, חלקם ברמה בינלאומית: המוזיאון המצרי, המוזיאון המצרי הגדול, הפרלמנט, מצודת קהיר (ה'סיטאדל'), שוק חאן אל-חלילי, קהיר העתיקה ובית הכנסת בן עזרא, וכן מתחם הפירמידות בגיזה אשר נמצא בשולי העיר.

היסטוריה

מאז הקמתה של קהיר שימשו סביבותיה וכמה שכונות של קהיר בתור ערי בירה של מצרים. בתקופת השלטון המוסלמי התרחבה העיר ואוחדה יחד עם עוד 4 ערי בירה של מצרים ששכנו באזור.

עיר הבירה הראשונה של מצרים תחת השלטון הערבי הייתה פוּסְטָט אשר נוסדה בשנת 641 על ידי הערבים שכבשו את מצרים באותה תקופה.

העיר קהיר ('אל-קאהִרה' שפירושו "עיר הניצחון") נוסדה בשנת 969 מצפון לפוסטט ובסמוך לערי בירה קדומות כמו גיזה, ממפיס ואון (הליופוליס). קהיר הייתה מקום מושבו של הח'ליף הפאטימי, אולם לא שימשה כבירה עד לשנת 1168 או 1169 כאשר הח'ליף ציווה לשרוף את פוסטט במטרה למנוע את נפילתה בידי הצלבנים.

במהלך השנים, קהיר התרחבה ו"בלעה" ערים סמוכות כולל פוסטט, אולם עדיין מציינים את 969 כשנת הווסדה.

ב-972 נוסד המסגד אל-אזהר, שהפך למרכז דתי מהחשובים בעולם המוסלמי. העיר נשלטה על ידי צלאח א-דין ועל ידי השושלת האיובית החל ב-1171. גם תחת הכיבוש הממלוכי, שהתחיל ב-1250 והסתיים ב-1517, נשארה קהיר עיר הבירה.

ב-22 בינואר 1517 כבשו חיילי האימפריה העות'מאנית את העיר, שנשלטה על ידי העותמאנים עד 1882, עם הפסקה בין השנים 17981801 כאשר נכבשה על ידי נפוליאון בונפרטה.

בתקופה העות'מאנית חולק האזור לחלקים הנמצאים תחת אחריותו של ביי, הכפוף על פי השיטה הפיאודלית לפאשה השולט על כל מצרים. בקהיר עצמה הושאר כוח יניצ'ארים לשמור מפני מרידה.

הבריטים כבשו את מצרים בשנת 1882, והפכו את קהיר למרכזם השלטוני. העיר התפתחה במהירות, ונבנו בה מבנים רבים בסגנון קולוניאלי בריטי, אשר בולטים בנוף מרכז העיר גם כיום. אף שמצרים זכתה לעצמאות בשנת 1922, חיילים בריטים נותרו בקהיר עד לשנת 1956. בין השנים 1882–1937 אוכלוסיית העיר גדלה בלמעלה מפי-3, והגיעה לכ-1.3 מיליון בני אדם. בתקופת גמאל עבדל נאצר המשיך הפיתוח של העיר ופרבריה, נבנתה הכיכר המרכזית מידאן תחריר, ושופרה מערכת התחבורה. קהיר הפכה למרכז הכלכלי העיקרי של צפון אפריקה ומדינות ערב- דבר שהתבטא למשל בהקמת מרכז הליגה הערבית בעיר.

קהיר היא אחת הערים הצפופות. בשנת 1987 בעיר הופעלה רכבת תחתית. היא מגיעה עד לעיר שוברא אלח'ימה שמעשית מהווה פרבר של קהיר.

כיום, בנוסף לחשיבותה הכלכלית העולמית, מהווה העיר גם מרכז תיירותי חשוב (בין היתר בשל קרבתה למתחם הפירמידות בגיזה). עם זאת היא סובלת מצפיפות אוכלוסין, מפקקי תנועה ומזיהום אוויר כבד. כמו כן במהלך שנות ה-2000, בוצעו מספר ניסיונות של קיצונים איסלמיסטים לפגוע בתיירים בעיר, בין היתר כמחאה על מדיניות מדינת ישראל.

בחודש מרץ 2015 הציג נשיא המדינה עבד אל-פתאח א-סיסי לתקשורת דגם של עיר בירה חדשה שתקום ממזרח לקהיר ותכיל מיליון וחצי תושבים כאשר עיקר הפיתוח וההקמה של העיר החדשה יגיע ממדינות המפרץ הפרסי (ראה קישור כאן)

אתרים מרכזיים

היות שמצרים היוותה מאז ומעולם מרכז תרבותי בו ניפגשו עמים ודתות שונות, נותר בעיר חותם תרבותי משמעותי. מצרים, ובכללה קהיר, נחשבת ל"מוזיאון פתוח" הודות לאתרים הרבים הפזורים בה ומעידים על עברה ההיסטורי העשיר.

  • המוזיאון המצרי - מקום משכנם של אוצרות מצרים העתיקה. המוזיאון כולל 136,000 פרטים מוצגים. החלל הידוע ביותר במוזיאון הוא "אולם המומיות" הכולל 27 מומיות מלכותיות מימי הפרעונים המצרים.
  • המוזיאון המצרי הגדול - מתוכנן להפתח בשנת 2018 על יד גיזה ועל יד הפירמידות הגדולות ולהציג מוצרים חדשים שהם טרם הוצגו לציבור ורק לאחרונה התגלו. במוזיאון ישנם יחידות שימור ושיקום ארכאולוגי.
  • ח'אן אל חלילי - מתחם הכולל את אחד מאזורי המסחר הססגוניים והקדומים ביותר בעולם, המצוי בקרבת האתרים המוסלמיים המרכזיים בעיר. לצד חלק מהחנויות, מצויים עדיין המפעלים ובתי המלאכה המקוריים בהם מייצרים את הסחורה הייחודית למקום. הבזאר במקום מתוארך לשנת 1382, עת הוקם במקום החאן לצד מרכז מסחרי. בשנת 2005 ו-2009 התבצעו באזור מספר פיגועי טרור שכוונו בעיקר נגד תיירים.
  • קהיר העתיקה - האזור העתיק בעיר כולל את הרובע הקופטי ופוסטאט. באזור זה שוכנים האתרים המוזיאון הקופטי שהוקם בשנת 1910, נמל בבל שהיווה חלק ממפעל המים המצרי הקדום ונועד למדוד את גובה מי נהר הנילוס, כנסיית האחיזה השייכת לקהילה הקופטית ומתוארכת למאה ה-3 לספירה ובית הכנסת בן עזרא בו נתגלתה הגניזה הקהירית בה נחשפו למעלה מ-200,000 מסמכים קדומים של הקהילה היהודית בעיר.
  • מגדל קהיר - מגדל תקשורת המתנשא לגובה של 187 מטר. המגדל הוקם בשנת 1956 ובראשו מצויה מסעדה המשמשת גם כנקודת תצפית מרהיבה על העיר.
  • פארק אל-אזהר - פארק עירוני מודרני שהוקם בשנת 2005 לרווחת הציבור המצרי בקהיר בהשקעה של 30 מיליון דולר. במהלך הקמת הפארק, נחשפו מספר אתרים ארכאולוגים במקום המשתלבים כיום באתרי הפארק. האתר נמצא בקרבת מסגד אל-אזהר ואוניברסיטת אל אזהר וח'אן אל חלילי.
  • כיכר א-תחריר - כיכר מרכזית בקהיר, בכיכר מתנהלות הפגנות רבות ואירועי שמחה לאומיים. הכיכר ממוקמת בסמיכות למרכזי השלטון בקהיר, והתפרסמה רבות בעקבות ההפגנות שנערכו בה בתחילת 2011 והובילו לפרישתו של הנשיא חוסני מובארכ.

תרבות

יהדות קהיר

עוד בזמן פוסטט התיישבו יהודים קראים בקהיר. אמנם היו זמנים שהם סבלו מרדיפות וגזירות קשות, אולם בדרך כלל נהנו מיחס סובלני. קהילת היהודים בקהיר פרחה במאה השתים עשרה, אותה תקופה שבה חי בעיר הרמב"ם. אך תחת שלטונם של הממלוכים הידלדלה קהילת קהיר והעיר כמעט נהרסה לחלוטין. כשכבשו הטורקים את קהיר התאוששה העיר וקלטה מגורשי ספרד רבים. במאה התשע עשרה גם הגיעו יהודים רבים מאירופה, ולצד הקהילה הספרדית והקראית קמה גם קהילה אשכנזית. עם חדירת ההשפעה האירופאית, ובעיקר עם הכיבוש הבריטי, השתפר מצבם הכלכלי של יהודי קהיר. בתי מסחר שפתחו קרוב למרכז העיר תפסו מקום משמעותי במסחר העירוני, ומוקד הקהילה יצא מחומות העיר העתיקה.

לפני הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, הגיע מספר היהודים בעיר ל-40,000 והם תפסו משרות ועבודות חשובות בעיר. אך לאחר שהפסידו הערבים במלחמת העצמאות, הם החלו לגזור גזירות קשות על היהודים בקהיר ובמצרים בכלל. במחצית שנות החמישים חלה החמרה נוספת במעמדם של יהודי קהיר עקב תפיסת מרגלים יהודיים לטובת ישראל במסגרת 'עסק הביש' ובעקבות מבצע קדש אז איבדה מצרים חיילים רבים והפסידה למשך כמה חודשים את חצי האי סיני לישראל. עקב האירועים עזבו רוב היהודים את העיר עד למלחמת ששת הימים, וכיום נותרו בעיר רק כמה עשרות יהודים, רובם קשישים.

בקהיר קיימים כיום כתריסר בתי כנסת אשר עומדים על תילם ומשמשים בעיקר כמוקדי תיירות, וכמבנים לשימור. הראשי שביניהם הוא בית הכנסת העתיק 'בן עזרא' שנמצא בקהיר העתיקה, ובו נמצאה הגניזה הקהירית. מסמכים נוספים נתגלו בבית הקברות העתיק של קהיר העתיקה. מרבית המסמכים מצויים כיום במוסדות אקדמיים בבריטניה ובאמריקה. בית כנסת זה משמש מוקד עליה לרגל לתיירים רבים. בתי כנסת נוספים הם בית הכנסת שער השמיים ברחוב עדלי שבמרכז העיר הפעיל בחלק מהחגים וניתן לבקר בו גם בימים רגילים ובית הכנסת הרמב"ם שנבנה במאה העשירית ושוקם ב-2010. בית כנסת נוסף, אשר משמש את עובדי השגרירות הישראלית, נמצא בשכונת מעאדי, בדרום קהיר.

מאז חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים, ממוקמת ברובע דוקי שבעיר השגרירות הישראלית. למרות הסכמי השלום בין המדינות, כיום מספר התיירים הישראלים בעיר נמוך ביותר.

ערים תאומות

Metro-1-l
המטרו של קהיר

ראו גם

קישורים חיצוניים

אוניברסיטת קהיר

אוניברסיטת קהיר (בערבית: جامعة القاهرة; תעתיק: ג'אמעת אלקאהרה) היא מוסד להשכלה גבוהה הנמצא בעיר גיזה במצרים, בפרברי קהיר. אוניברסיטת קהיר היא האוניברסיטה הגדולה במצרים עם למעלה מ-160 אלף סטודנטים ולמעלה מ-12,000 אנשי סגל.

האוניברסיטה נוסדה ב-21 בדצמבר 1908, תחת השם האוניברסיטה המצרית, בטקס בהשתתפות החדיו עבאס השני ומשלחות בינלאומיות. האוניברסיטה הוקמה במסגרת מאמץ להקים מרכז להגות חינוכית חילונית במצרים. להקמת האוניברסיטה קדמו מספר מכללות, בהן המכללה להנדסה (בערבית: كلية الهندسة) אשר הוקמה בשנת 1816 ונסגרה בהוראת מוחמד סעיד פאשה בשנת 1854. אוניברסיטת קהיר נוסדה כאוניברסיטה אזרחית בהשראה אירופית, זאת בניגוד למוסדות דתיים להשכלה גבוהה במצרים, דוגמת אל-אזהר. כבר מעת שהחלה לפעול, נשלחו בוגריה הבולטים להמשך לימודי דוקטורט באוניברסיטאות באירופה, במלגת לימודים מלאה, זאת בתנאי שישובו ללמד באוניברסיטת קהיר במשך 10 שנים. האוניברסיטה הפכה לדגם לחיקוי באוניברסיטאות אזרחיות אחרות במזרח התיכון.

מנהלה הראשון של האוניברסיטה היה אחמד לוטפי א-סייד.

מול הכניסה לאוניברסיטה ניצב הפסל המונומנטלי "תחיית מצרים".

אל-אזהר

אל-אזהר (בערבית: الأزهر الشريف אל-אזהר הנכבד) היא אקדמיה מוסלמית הנמצאת בקהיר, בירת מצרים. הוא נחשב כיום למוסד הלימוד החשוב ביותר של האסלאם הסוני. אל-אזהר נוסד כמסגד אל-אזהר בשנת 972, זמן קצר לאחר ייסוד קהיר (שנקראה אז "פוסטאט"), בתקופת הח'ליף אל-מעז לדין אללה. המבנה עוצב בידי הגנרל הפאטמי ג'ווהר אס-סקולי, כובש מצרים מטעם הפאטימים. בשנת 988 קיבל המסגד תפקיד נוסף כמוסד ללימודי דת האסלאם. שמו של המוסד נגזר משמה של בת הנביא מוחמד פאטמה א-זהראא', שאליה מייחסים עצמם בני השושלת הפאטמית. בתקופה הסמוכה להקמתו היה המוסד שייך לאסכולה התאולוגית ("מדרסה") האיסמאעילית, שהייתה ענף של השיעה. זאת משום שבני השושלת הפאטמית היו שיעים. לאחר נפילת השושלת הפאטמית ועליית השושלות הממלוכיות במצרים, הפך אל-אזהר למוסד סוני, וכך נותר עד היום.

במשך יותר מאלף השנים שעברו מאז ייסודה נחשבת האקדמיה למוסד המוביל בעולם האסלאמי בתחומי השריעה, התאולוגיה האסלאמית והשפה הערבית. כמו כן שימשה האקדמיה מקור חשוב להכשרת אימאמים וקאדים ששימשו בתפקידם בכל רחבי העולם האסלאמי ואף עשו רבות להגדלתו על ידי איסלומן של קהילות חדשות. במשך כל תקופת פעילותו נלחם אל-אזהר בתפוצת האתאיזם, בכתות הסוטות מן האסלאם הסוני האורתודוקסי, במיסיון הנוצרי, בתנועות פוליטיות רפורמיסטיות, באנרכיה וביחסי מין אסורים (כלומר, יחסי מין שלא בין בעל ואישה, כולל יחסים הומוסקסואליים).

בשנים האחרונות מהווה אל-אזהר גורם אסלאמי ממתן בדרך כלל ביחס לארגונים אסלאמיים רדיקליים כמו האחים המוסלמים. לדוגמה, שיח' אל-אזהר לשעבר סיד טנטאווי הצהיר כי מבצעיהם של פיגועי 11 בספטמבר ומחבלים מתאבדים בכלל הם "כופרים" שאינם הולכים בדרכו האמיתית של האסלאם. בכנס שהתקיים באינדונזיה ביקש טנטאווי מכל "המאמינים האמיתיים" שלא לתת לתומכים באלימות כזו מקום במסגדים, וכך למנוע את ההתפשטות של אידאולוגיות אלימות. עלי גומעה, המופתי של מצרים לשעבר, הקשור לאל-אזהר, הכריז כי המורדים שחוטפים והורגים אזרחים בעיראק הם אלה שהאסלאם התיר להרוג מכיוון שהם גורמים להרס וחורבן. מצד שני, עבד א-סאבור שאהין, פרופסור חשוב באוניברסיטה, מכחיש כל קשר בין המוסלמים לפיגועים, וטוען כי "יד ציונית מלוכלכת" הייתה מאחוריהם.

בעלות הברית

בעלות הברית הן קבוצת המדינות שלחמו נגד מדינות הציר במהלך מלחמת העולם השנייה.

גביע אפריקה לאומות 2019

גביע אפריקה לאומות 2019 הוא טורניר הכדורגל ה-32 של גביע אפריקה לאומות הטורניר נערך בקיץ 2019, נבחרת אלג'יריה זכתה בטורניר לאחר ניצחון 0-1 על נבחרת סנגל בגמר. מלך השערים של הטורניר היה אודיון איגהלו מניגריה שכבש חמישה שערים.

לראשונה בתולדות הטורניר נערכה אליפות אפריקה בחודשי הקיץ בחודשים יוני - יולי לאחר סיום הליגות באירופה. ההחלטה התקבלה בכינוס ההתאחדות האפריקאית לכדורגל במרוקו שנערכה ביולי 2017.

בטורניר זה השתתפו לראשונה שלוש נבחרות נבחרת מאוריטניה שהודחה בשלב הבתים, נבחרת בורונדי שהודחה בשלב הבתים ונבחרת מדגסקר שהודחה ברבע הגמר.

האלופה היוצאת קמרון והמארחת מצרים הודחו בשמינית הגמר.

שינוי נוסף בטורניר היה שלראשונה בתולדות הטורניר גדלו מספר המשתתפות בטורניר מ-16 נבחרות ל-24 נבחרות. 23 הנבחרות שעלו מטורניר המוקדמות אשר הצטרפו למארחת וחולקו ל-6 בתים בני 4 נבחרות בכל בית.

שתי הראשונות בכל בית עלו לשמינית הגמר ואליהן יצטרפו 4 הנבחרות הטובות שבמקום השלישי. מכאן ואילך שיחקו הנבחרות בשיטת "נוק אאוט".

הטורניר נועד להתקיים בקמרון, אך בסוף נובמבר 2018 הוחלט לחפש עבורו מארחת חלופית בשל החששות כי קמרון לא תוכל להספיק ולהשלים את האצטדיונים והתשתיות הדרושות לאירוח הטורניר לצד בעיות ביטחוניות. ב-8 ינואר 2019 הוכרז כי הטורניר ייערך במצרים.

גיזה

גיזה (בערבית: الجيزة) היא העיר השלישית בגודלה במצרים, הממוקמת בגדה המערבית של נהר הנילוס, כ-20 קילומטרים דרום מערב למרכז קהיר, עתה חלק ממטרופולין קהיר המורחב. היא בירת מחוז אל-גיזה, ומצויה ליד הגבול הצפון מזרחי של מחוז זה, ממש על הנילוס. אוכלוסיית העיר במפקד הלאומי של שנת 2006 הייתה 2,681,863, ואוכלוסיית המחוז הייתה 6,272,571. גיזה נחשבת לעיר הפרבר השנייה בגודלה בעולם בשוויון עם אינצ'ון, קוריאה הדרומית וקזון סיטי, שבפיליפינים, שנייה רק ליוקוהמה שביפן.

בסמוך לעיר על רמת גיזה נמצא מתחם הפירמידות בגיזה בו יש פירמידות ומקדשים רבים כמו גם הספינקס הגדול של גיזה והפירמידה הגדולה של גיזה, העתיקה שבשבעת פלאי תבל.

גניזת קהיר

גניזת קהיר (נקרא בספרות המחקר גם הגניזה הקהירית) היא אוסף גדול של כתבי יד וספרים יהודיים, שנכתבו בין המאה ה-9 והמאה ה-19, ונשמרו בגניזה בעליית הגג של בית הכנסת בן עזרא בקהיר. בין היתר נתגלו עותקים של הכתוב בהמגילות הגנוזות - הספרות הביתוסיית ממערות קומרן. משנתגלו הכתבים ופורסמו, בתחילה בעיקר על ידי שניאור זלמן שכטר ואחר כך על ידי חוקרים נוצרים ויהודים בכל ענפי מדעי היהדות, נמצא שיש להם חשיבות מרובה לחקר תולדות הכתב העברי והכנעני הקדומים, לחקר השירה הפיוט והספרות העברית הקדומה, לחקר יהודי מצרים, יהודי אגן הים התיכון, לחקר תולדות התפילה וארון הספרים היהודי. חלק נכבד מכתבי היד הובא לספריית אוניברסיטת אוקספורד, וקטעים אחרים פוזרו ברחבי העולם.

המוזיאון המצרי

המוזיאון המצרי (בערבית: المتحف المصري) נמצא בקהיר, בירת מצרים, ובו נמצא אוסף הפריטים הגדול ביותר ממצרים העתיקה (כ-120,000). חלק מן הפריטים מוצגים במוזיאון ושאר הפריטים נמצאים במחסנים.

הסכם קהיר (1969)

הסכם קהיר נחתם בקהיר ב-3 בנובמבר 1969, כהסכם חשאי בין אש"ף לבין ממשלת לבנון. ההסכם העניק לאש"ף את הזכות לפעול מאדמת לבנון. לבנון יוצגה בהסכם באמצעות משלחת ששלח נשיא לבנון דאז שארל חילו ובראשה עמד ראש הממשלה דאז רשיד כראמי. מטעם אש"ף חתם על ההסכם יאסר ערפאת, ושר ההגנה המצרי מוחמד פאוזי שימש כמשקיף מטעמו של נשיא מצרים, גמאל עבד אל-נאצר.

נוסח ההסכם לא פורסם באופן רשמי, אך העתק שלו הגיע למערכת העיתון הלבנוני אל-נהאר שפרסמה אותו ב-20 באפריל 1970. ההסכם העניק תוקף חוקי לנוכחות הפלסטינית בלבנון ולפעולותיה על אדמתה. כמו כן ניתן לאש"ף חופש פעולה מדיני וצבאי, ואישור להוציא לפועל פעולות טרור נגד ישראל מתוך לבנון. ההסכם העניק לפלסטינים הגנה מפני ניסיונות לפרקם מנשקם, אף שהסעיף זה עומד בסתירה למדיניות ממשלת לבנון ובניגוד לחוק הלבנוני. ישראל ראתה בהסכם זה הפרה של הסכם הפסקת האש שלה עם לבנון משנת 1949. למרות זאת זכה ההסכם לאשרור של המנהיגות הלבנונית, ולהגברת הפעילות הפלסטינית בלבנון במהלך שנות השבעים. תמיכת לבנון בהסכם הפסיקה עם פלישת ישראל ללבנון בשנת 1982, אך ההנהגה הפלסטינית ובראשה יאסר ערפאת המשיכה לדבוק בו.

הסכם קהיר (1994)

הסכם קהיר (נודע גם בשם "ההסכם בדבר רצועת עזה ואזור יריחו" או בשם "הסכם עזה ויריחו תחילה") הוא הסכם בין ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין, ובין ראש אש"ף, יאסר ערפאת, ליישום הסכמי אוסלו בדרך להסכם קבע. במסגרת הסכם קהיר הוחלט על הקמת ממשל עצמי פלסטיני בעל סמכויות חקיקה, שיפוט ושיטור וכן על העברת רצועת עזה ואזור יריחו לידי הפלסטינים. ההסכם נחתם ב-4 במאי 1994 בקהיר, במעמד ארצות הברית, רוסיה ומצרים כעדות.

הרכבת המנדטורית

הרכבת המנדטורית (באנגלית: Palestine Railways, ר"ת P.R.) הייתה חברת רכבות בשליטה בריטית אשר הפעילה שירות רכבות בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, החל משנת 1920 ועד תום המנדט בשנת 1948. את תשתית הרכבת המנדטורית ירשה רכבת ישראל עם קום המדינה. לכל אורך תקופת המנדט הבריטי העסיקה הרכבת המנדטורית אלפי עובדים, ערבים ויהודים והייתה אחד המעסיקים הגדולים בארץ ישראל.

השושלת הפאטמית

הפאטמים, השושלת הפאטמית או אלפאטמיון (ערבית: الفاطميون, על שמה של פאטמה בת מוחמד) הייתה שושלת שליטים שיעים שהתקיימה מ-5 בינואר 909 עד 1171 ושלטה על אזורים שונים בצפון אפריקה ובמזרח התיכון לרבות מצרים. המונח "פאטמי" מתייחס לעיתים גם לנתיני הח'ליפות. העלית השלטת השתייכה לענף האסמאעילי של השיעה. הח'לפים הפאטמים היו גם אימאמים שיעים, והייתה להם חשיבות דתית בעיני המאמינים האסמאעילים.

י' בכסלו

י' בכסלו הוא היום העשירי בחודש השלישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש התשיעי

למניין החודשים מניסן.

י' בתמוז

י' בתמוז הוא היום העשירי בחודש העשירי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש הרביעי

למניין החודשים מניסן.

מצרים

מִצְרַיִם (שם רשמי: רפובליקת מצרים הערבית; בערבית מצרית: جمهوريّة مصر العربيّة - גֻמְהוּרִיַּת מַצְר אלְעַרַבִיַּה, בערבית: מִצְר להאזנה (מידע • עזרה)) היא המדינה המאוכלסת ביותר מבין מדינות ערב, והמדינה השלישית המאוכלסת ביותר באפריקה (אחרי ניגריה ואתיופיה). מצרים שוכנת בפינה הצפונית־מזרחית של אפריקה, לחוף הים התיכון בצפון וים סוף במזרח. בצפון-מזרח גובלת בישראל וברצועת עזה, במערב בלוב ובדרום בסודאן. על אף שטחה הגדול, מרוכזת כמעט כל האוכלוסייה בעמק הנילוס שנמצא במזרחהּ. זאת, משום ש־98% משטח מצרים הם מדבר שומם. גם בעמק הנילוס הפורה לא יורדים כמעט גשמים, ומקור המים העיקרי הוא נהר הנילוס, העובר לאורכו. נהר הנילוס יוצר דלתה בחלקו הצפוני, מקום השפך לים התיכון. בדלתה זו מרוכזים השטחים החקלאיים. רובם המכריע של המצריים הם מוסלמים, ושפתם הרשמית היא הערבית.

סואץ (עיר)

סוּאֵץ (בערבית: السويس, תעתיק מדויק: אלסויס, תעתיק חופשי: אַ-סּוּאַיְס) היא עיר נמל במצרים. אוכלוסיית העיר מונה כחצי מיליון תושבים. העיר ממוקמת בחוף הצפוני של מפרץ סואץ, ליד הקצה הדרומי של תעלת סואץ, ויש לה את אותם גבולות כמו למחוז סואץ.

בעיר יש שני נמלי-ים, פורט איברהים ופורט תאופיק, שהם נמלים מפותחים מאוד. מסילות רכבת וכבישים מהירים מחברים את העיר עם קהיר ופורט סעיד. בעיר יש מפעל פטרוכימי, ולמזקקות הנפט שלה יש קווי-צינורות הנושאים את התוצר הסופי לקהיר.

סואץ היא תחנת דרך עבור עולי-רגל מוסלמים הנוסעים אל מכה וממנה. במאה ה-7 עיר ליד המיקום של סואץ של ימינו היה הקצה המזרחי של התעלה שחיברה בין נהר הנילוס לבין הים האדום. במאה ה-16 סואץ הייתה תחנה ימית של האימפריה העות'מאנית. חשיבותה כנמל גדלה לאחר שתעלת סואץ נפתחה ב-1859. העיר ננטשה במהלך מבצע קדש וכמעט ונחרבה עד היסוד במהלך מלחמת ההתשה (מבצע אבוקה) ומלחמת יום הכיפורים בין מצרים וישראל. הבנייה מחדש של סואץ החלה זמן קצר לאחר שהמצרים פתחו מחדש את תעלת סואץ, בעקבות מלחמת יום הכיפורים.

סיני (כתב עת)

סיני הוא "ירחון דתי לאומי לתורה למדע ולספרות", כתב עת מדעי-הלכתי למאמרים בנושאים תורניים, ספרותיים, נושאים הקשורים בארץ ישראל ומצוות יישובה, ארכאולוגיה, חקר תפילה, פיוטים ומנהגים, (רבים מהם על סמך מחקרי גניזת קהיר) ועוד. כתב העת יוצא לאור ברציפות, שש פעמים בשנה (למרות השם "ירחון") מאז 1937 בהוצאת מוסד הרב קוק.

רכבות במצרים

רשת הרכבות במצרים היא הראשונה שנבנתה ביבשת אפריקה. כבר בשנת 1851 החלה סלילת מסילות רכבת במצרים, והתפתחות הרכבת במדינה זו מלווה כמה מן האירועים הבולטים של התקופה. חברת הרכבות הלאומית של מצרים, "הרכבת הלאומית המצרית" (בערבית: السكك الحديدية المصرية), מנוהלת על ידי רשות הרכבות המצרית (الهيئة القومية لسكك حديد مصر).

שושנת קהיר הסגולה

שושנת קהיר הסגולה (באנגלית: The Purple Rose of Cairo) הוא סרט קולנוע אמריקאי משנת 1985. במאי ותסריטאי הסרט הוא וודי אלן.

הסרט עוסק בצורה הומוריסטית בקשר שבין החיים לאמנות.

הסרט זכה בפרס באפט"א לשנת 1986 כסרט הטוב ביותר, בפרס סזאר לסרט הזר הטוב ביותר ובפרס גלובוס הזהב לתסריט הטוב ביותר. כמו כן, היה מועמד גם לפרס אוסקר.

תלמוד תורה

תלמוד תורה (ביהדות ארצות האסלאם כונה "כותאב". אצל יהודי תימן "מדרש" או "כניס". בקרב יהודי הבלקן "מלדארי" וביהדות אשכנז מכונה לפעמים "חדר" (נהגה "חֵיידֶר")), הוא כינוי למוסד החינוך היסודי היהודי-מסורתי לילדים. המורה בחדר האשכנזי נקרא: מלמד, מבוטא הַמְלַמֵד במלעיל. בכותאב התימני נקרא: מארי (במלעיל, מבוטא כמו: 'מורי').

בירות מדינות אפריקה
אוגנדה: קמפלהאלג'יריה: אלג'יראנגולה: לואנדהאסוואטיני: מבבנה, לובמבהאריתריאה: אסמרהאתיופיה: אדיס אבבהבורונדי: גיטגהבורקינה פאסו: ואגאדוגובוטסואנה: גאבורוןבנין: פורטו נובוגבון: ליברווילגאנה: אקרהג'יבוטי: ג'יבוטיגינאה: קונאקריגינאה ביסאו: ביסאוגינאה המשוונית: מלאבוגמביה: בנג'ולדרום אפריקה: קייפטאון, פרטוריה, בלומפונטייןדרום סודאן: ג'ובההרפובליקה הדמוקרטית של קונגו: קינשאסההרפובליקה המרכז אפריקאית: בנגיהרפובליקה של קונגו: ברזווילזימבבואה: הארארהזמביה: לוסקהחוף השנהב: יאמוסוקרו, אבידג'אןטוגו: לומהטנזניה: דודומה, דאר א-סלאםכף ורדה: פראיהלוב: טריפוליליבריה: מונרוביהלסוטו: מסרומאוריטניה: נואקשוטמאוריציוס: פור לואימאלי: במקומדגסקר: אנטננריבומוזמביק: מפוטומלאווי: לילונגווהמצרים: קהירמרוקו: רבאטניז'ר: ניאמייניגריה: אבוג'הנמיביה: וינדהוקסאו טומה ופרינסיפה: סאו טומהסודאן: ח'רטוםסומליה: מוגדישוסיישל: ויקטוריהסיירה לאון: פריטאוןסנגל: דקרצ'אד: נג'מנהקומורו: מורוניקמרון: יאונדהקניה: ניירובירואנדה: קיגאליתוניסיה: תוניס

שטחי חסות: הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי: דייגו גרסיהמיוט: מאמודזוסהרה המערבית: לעיוןסנט הלנה: ג'יימסטאוןראוניון: סן-דני

אפריקה
הערים הגדולות בעולם: ערים המונות לפחות חמישה מיליון תושבים
20,000,000+ שאנגחאיבייג'ינגסאו פאולוניו דלהי תצלום לוויין של טוקיו רבתי
15,000,000+ קראצ'י
10,000,000+ לאגוסאיסטנבולטוקיומומבאימוסקבהגואנגג'ואופריזשנג'ןסוג'ואוקינשאסה • קהיר • ג'קרטהלאהורצ'נגדו
5,000,000+ סיאולמקסיקו סיטילונדוןלימהדאקהניו יורקבנגלורבנגקוקדונגגוואןצ'ונגצ'ינגנאנג'ינגטהראןשן-יאנגבוגוטההו צ'י מין סיטיהונג קונגבגדאדצ'נאיצ'אנגשהווהאןטיינג'יןהיידראבאדהאנויפייסלאבאדריו דה ז'ניירופושאן • דזון-יי • סנטיאגו דה צ'ילהריאדאחמדאבאדשאנטואוסנקט פטרבורגח'רטוםאיבדאןאנקרהג'ינאןהאנגג'ואוהאנדאןיאנגון
בית עבאסالعبّاسيّون
מושגי יסוד אל-עבאסאבן אל-עבאס ההאשמיה והמהפכה העבאסיתבית עבאס רשימת הח'ליפים מטיף ומאחוריו הנסים השחורים של בית עבאס
הח'ליפים המוקדמים בבגדאד (750-833) א-ספאחאל-מנצוראל-מהדיאל-האדיהארון א-רשידאל-אמיןאל-מאמון
הח'ליפים בסאמרא (833-892) אל-מעתצםאל-ואת'ק Iמתוכל Iאל-מנתצר אל-מסתעין Iאל-מעתזאל-מהתדיאל-מעתמד מופק (בפועל)
הח'ליפים בבגדאד תחת הטורקים (892 - 946) אל-מעתדד Iאל-מכתפיאל-מקתדראל-קאהרא-ראדיאל-מתקיאל-מסתכפי I
הח'ליפים בבגדאד תחת הבויהים (946-1065) אל-מטיעא-טאאעאל-קאדראל-קאאם I
הח'ליפים בבגדאד תחת הסלג'וקים ויורשיהם (1065- 1258) אל-מקתדיאל-מסתט'הראל-מסתרשדא-ראשדאל-מקתפיאל-מסתנג'ד Iאל-מסתדאא-נאצרא-ט'אהראל-מסתנצר Iאל-מסתעצם I
הח'ליפים הסמליים בקהיר תחת הממלוכים (1261-1517) אל-מסתנצר IIאל-חאכם Iאל-מסתכפי IIאל-ואת'ק IIאל-חאכם IIאל-מעתדד IIאל-מתוכל IIאל-ואת'ק IIIאל-מסתעצם IIאל-מסתעין IIאל-מעתדד IIIאל-מסתכפי IIIאל-קאאם IIאל-מסתנג'ד IIאל-מתוכל IIIאל-מסתמסכאל-מתוכל IV
בירות הח'ליפות העבאסית בגדאדסאמראא-רקה • קהיר
אחרים קרב הזב (750)ח'יזוראןאל-מאידברמכיםנפילת בגדאד (1258)

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.