קדש ברנע

קדש ברנע הייתה עיר מקראית, ממנה שלח משה את המרגלים לתור את ארץ כנען. היא אחת מנקודות הגבול הדרומי של ארץ ישראל, אך מקומה המדויק לא ידוע.

לפי התנ"ך היא נמצאת במדבר פארן, ואכן נמצאו ממצאים רבים באזור הר כרכום מתקופת יציאת מצרים, על ידי פרופסור עמנואל ענתי:

"וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן..."[1];  "וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶל מִדְבַּר פָּארָן--קָדֵשָׁה..."[2]

ברוב המפות נמצאת קדש ברנע ליד עין קודיראת דרומית לניצנה. האתר נחפר ביסודיות, אך השרידים המוקדמים ביותר שנמצאו הם מהמאה ה-10 לפנה"ס, כ-200–300 שנה אחרי יציאת מצרים המשוערת. אולם אף שמרבית החוקרים מזהים אתר זה עם קדש ברנע המקראית, לא נתגלו בו שרידים מתקופת יציאת מצרים.[3]

בשנת 1840 "מצאו" את קדש לפי הדמיון בשם לעין קדיס. אולם כשהתברר שאין קשר בין השמות "העבירו" את המיקום לעין קודיראת הסמוכה ומאז הוא נקרא קדש ברנע. ד"ר יצחק ביילי מאוניברסיטת תל אביב כתב כי:

"...המקום שאנו מנסים תמיד לזהות כקדש-ברנע במזרח סיני - עלך-קדייס (בפי הבדואים – גדייס). גדייס קשור למונח גדוס, שפירושו "שוקת". מי שמכיר את עלך-קדייס יודע, שזה אינו מקום שסביבו יכלו כל בני ישראל להתקבץ, אלא שפעם הייתה שם שוקת, אותה כינו בשם חיבה: קדייס. היו אומרים, זהו ביר-קדייס, באר השוקת הקטנה...".[4]

Egypt Sinai location map

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר במדבר, פרק י"ג, פסוק ג'
  2. ^ ספר במדבר, פרק י"ג, פסוק כ"ו
  3. ^ מתוך הספר 'קדש ברנע' בהוצאת מוזיאון ישראל
  4. ^ "שמות גאוגרפיים בפי הבדואים" (1976)
ג'בל חלאל

ג'בל חלאל (מכונה לעיתים גם הלאל או הילאל, בערבית: جبل الحلال) הוא הר בצפון סיני הנמצא כ-30 קילומטרים מערבית לקוסיימה. כמו הרי הנגב המרכזי והרי צפון סיני, ההר הוא תוצאה של מערכת קימוט שכיוונה הכללי הוא: דרום מערב – צפון מזרח. בדומה לרכסי מרכז הנגב, בנוי ההר מסלעי גיר ואבן חול. בהר מצוי מכתש הדומה במבנהו למכתשי הנגב. שיאו של ההר מתנשא לגובה 892 מטר. מפנהו הצפוני של ההר מתנקז לוואדי אל-עריש למעבר הנקרא מעבר הדייקה (א-דייג'ה בערבית פירושו מיצר). הבדווים באזור הם ממטות השבטים תראבין ותיאהא.

באזור ההר נמצאים מספר עצי ערער אדום שגילם נאמד ב-865 שנה והצמח אזובית סיני שהוא אנדמי לאזור ההר וטווח התפוצה שלו הוא 25 קילומטרים רבועים בלבד.

מספר חוקרים הציעו לזהות את ג'בל חלאל כהר סיני המקראי. מיקום ההר מתאים לדעתם לתאוריות של "המסלול הצפוני" של יציאת מצרים. בחירתו נבעה מסמיכותו היחסית לעין קודיראת ולעין קדיס שחלק מהחוקרים זיהו עם קדש ברנע המקראית. מושל סיני הבריטי בשנות ה-30 של המאה ה-20, מייג'ור קלוד ג'רוויס התבסס גם על שם ההר שפירושו בערבית: "מותר" ובהקשר של הקרבת קורבנות "קדוש וחוקי". גם יוחנן אהרוני הציע לזהות את הר סיני בג'בל חלאל. הביקורת על זיהויו כהר סיני טוענת כי הממצאים ארכאולוגים שנתגלו באזור ההר הם מתקופת האבן ומהתקופה הרומית-ביזנטית ושתי תקופות אלו אינן תואמות את התיארוך המקובל ליציאת מצרים.

ב-25 בנובמבר 1975 התרסק על ההר מטוס חיל האוויר הישראלי מסוג C-130 הרקולס שהשתייך לטייסת 131 וכל 20 החיילים ואנשי הצוות שהיו עליו נספו.ב-2005 התפרסמו ידיעות כי אזור ההר היה מקום מסתור לאנשי ארגונים הקשורים לאל-קאעידה שביצעו פיגועי טרור בטאבה ובראס א-שטן באוקטובר 2004 ופיגועים בשארם א-שייח' ב-2005.

דקלה (סיני)

דקלה היה יישוב ישראלי בחבל ימית בפתחת רפיח שבצפון-מזרח חצי האי סיני. דקלה הוקמה לאחר מלחמת ששת הימים במאי 1969 כהיאחזות נח"ל, ופונתה בשנת 1982 כתוצאה מהסכם השלום בין ישראל למצרים שנחתם בשנת 1979.

על-פי המקורות הרשמיים, מקור שם היישוב הוא "הדקל שצמח מן התמרים שהיו בכיסו של אבשלום פיינברג, שנקבר בקרבת מקום" לאחר שנמצאו עצמותיו. לאחר הקמתו המאחז אוזרח. התושבים הראשונים הגיעו מתנועת בית"ר ושטחו הראשוני של היישוב היה 500 דונם.

בשנת 1983 הוקמה בגוש קטיף ברצועת עזה ההתנחלות נוה דקלים הקרויה על שם דקלה שנהרסה שנה קודם לכן. גם יישוב זה פונה בסופו של דבר, במסגרת תוכנית ההתנתקות בשנת 2005.

דרך האתרים

לפי ספר במדבר, דרך האתרים היא הדרך שבה הלכו בני ישראל ממדבר סיני לכיוון ארץ כנען: "וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי" (במדבר כא).

לפי הזיהוי של קדש ברנע בעין קודיראת, מקובל לזהות את דרך האתרים כדרך העוברת מערד דרך ניצנה אל עין קודיראת.

אולם לפי הפסוק המשייך את חורמה להר שעיר: "וַיַּכְּתוּ אֶתְכֶם בְּשֵׂעִיר עַד חָרְמָה" (דברים א), הרי שדרך האתרים עוברת לכיוון הערבה. דרך זו ירדה מערד אל אזור מכרות הנחושת של פונון וחשיבותה הייתה עצומה לתושבי האזור. ייתכן אם כך שבמקור שמה היה "דרך התמרים" ע"ש תמר. ייתכן ומדובר בשיבוש השם "דרך התרים", דרכם של עשרת המרגלים שיצאו לתור את הארץ.

החוקר יוחנן אהרוני, במאמרו 'דרכי המדבר בתקופת המקרא', היה החוקר הראשון שזיהה את הדרך הזאת מערד, דרך לדרום מערב, בינות למצודות הישראליות בהר הנגב ועד למצודת אהרוני בקוסיימה .ידועות מספר מצודות לאורך דרך האתרים כמו חרבת חלוקים ,חרבת הרועה ועוד. מתברר כי כביש שדה בוקר ,ירוחם דימונה עובר ברובו על הנתיב הקדום של דרך האתרים.

דרך עזה

דרך עזה (דרב אל-ע'זה) היא דרך מסחר קדומה במזרח חצי האי סיני המובילה מעזה למפרץ אילת למרגלות רכס ההר הגבוה שבנגב.

בימי קדם יצאה הדרך מנמל עזה שלחופי הים התיכון, עברה דרך קדש ברנע, דרך החאן בכונתילת עג'רוד והגיעה לעציון גבר לחופי מפרץ אילת. נוסעי המדבר נאלצו לעבור דרך מקורות מים הפזורים בדלילות במרחב שבין עזה לאילת, ולפיכך עוברת דרך עין קודירת, עין קדיס, וכונתילה. הדרך ההיסטורית נחקרה על ידי הארכאולוג זאב משל. הוא מצא לאורכה ממצאים כגון גלעדים ושרידי מבנים שתיארך החל בסוף האלף השלישי לפנה"ס בתקופת הברונזה וכלה בתקופה הרומית.

יש המזהים את "דרך הר האמורי", המוזכרת בספר דברים (פרק א') עם דרך עזה.כיום משמש חלק מתוואי הדרך של כביש הגבול המצרי. כביש זה, עובר מצידו הדרום-מערבי של גבול ישראל-מצרים (בתחומי מצרים) במקביל לכביש 10 שבנגב, דרך העיירות החקלאיות קוסיימה וכונתילה.

הר כרכום

הר כַּרְכּוֹם (בערבית: גַ'בַּל עִידֵיד או בִּיַאר אל-עִידֵיד) הוא הר בנגב הדרומי, בו התגלו ריכוזים יוצאי דופן של אתרים ארכאולוגיים ואמנות סלע. ההר מזוהה בידי הארכאולוג עמנואל ענתי כהר סיני המקראי, זיהוי שאינו מקובל על רוב הקהילה הארכאולוגית.

הר שעיר

הַר שֵׂעִיר הוא הר הנזכר פעמים רבות בתנ"ך, בעיקר כמקום מושבם של בני עשו. מקובל לזהות אותו עם רכס הרי הגרניט המשתרע בין דרום ים המלח למפרץ אילת, ממזרח לבקעת הירדן, בדרום-מערב ממלכת ירדן.

חבל ימית

חבל ימית הוא אזור בצפון חצי האי סיני, סביב העיר ימית ולחוף הים התיכון, שהכיל יישובים ישראליים בתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים, שבמסגרתה נכבש חצי האי סיני על ידי צה"ל. חבל ימית (שכונה גם פתחת רפיח), הקרוב לתחומי הקו הירוק, היה האזור העיקרי של התיישבות אזרחית ישראלית בסיני. בנוסף לו היו שלושה יישובים ישראלים לאורך מפרץ אילת, ובסיסי צבא היו פזורים ברחבי חצי האי. חבל ימית הוקם כדי ליצור חיץ ישראלי בין רצועת עזה לסיני. בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים, פינתה ישראל ב־8 באפריל 1982, את חבל ימית מתושביו הישראלים, והרסה את יישוביו.

חטא המתאוננים

חטא המתאוננים הוא מאורע מקראי שאירע סמוך לעזיבת עם ישראל את הר סיני במסעם אל קדש ברנע שממנה שלחו את שנים עשר המרגלים שיתורו את הארץ במטרה להתכונן לכניסה אליה ולכיבושה. לאחר עזיבת הר סיני בו חנו העם למשך כשנה, החלו להתלונן על ה' תלונה שמהותה לא התבארה בכתובים. בעקבות זאת כעס ה' על עם ישראל והחלה לבעור בקרב העם אש שכילתה אנשים 'בקצה המחנה'. בעקבות זאת צעקו העם אל משה שיבקש מה' שהאש תפסיק לכלות בהם. משה נענה לבקשתם, התפלל אל ה' ואז שקעה האש.

בעקבות מאורע זה, קרא משה למקום 'תבערה', "כִּי בָעֲרָה בָם אֵשׁ ה'".

ימית

ימית הייתה עיר ישראלית בפתחת רפיח, שהוקמה בשנת 1973 בקצהו הצפון-מזרחי של חצי האי סיני, על חוף הים התיכון בין רפיח לאל עריש. העיר הייתה מרכזו של אזור התיישבותי שזכה לשם חבל ימית, וכלל יישובים נוספים. ימית הייתה מתוכננת להיות עיר גדולה, הכוללת נמל עמוק-מים. ב-21 באפריל 1982 במסגרת הסכם השלום בין ישראל למצרים פונתה העיר ונהרסה.

מדבר פארן

מִדְבַּר פָּארָן מוזכר שבע פעמים בתנ"ך, בדרך כלל כשם כללי למדבריות חצי האי סיני וגם כשם כולל לשטחו של חצי האי סיני. שמו של המדבר מופיע בתנ"ך כאחד מהאתרים בו חנו בני ישראל בתקופת הנדודים במדבר.

מלחמת סיני

מלחמת סיני (ידועה בישראל גם בשם "מבצע קדש", בערבית ידועה בשם "התוקפנות המשולשת" - العُدْوَان الثُلَاثِيّ) הייתה מלחמה קצרה שהתנהלה בין ישראל, בריטניה וצרפת מחד לבין מצרים מאידך, בין 29 באוקטובר ל-5 בנובמבר 1956 (כ"ד בחשוון עד א' בכסלו תשי"ז). במהלך המלחמה כבש צה"ל את חצי האי סיני, למעט רצועה צרה לאורך תעלת סואץ, השמיד תשתיות צבאיות רבות ופגע בצבא המצרי. לאחר סיום המלחמה פינתה ישראל את כל השטח שכבשה. במקביל למערכה הישראלית ניהלו בריטניה וצרפת במשותף מבצע להשתלטות על תעלת סואץ, שנודע בשם "מבצע מוסקטר".

בריטניה וצרפת יזמו את המלחמה, וישראל נגררה אליה במידה רבה, אף שבסופו של דבר זכתה בהישגים צבאיים משמעותיים. עם זאת, בריטניה וצרפת נכשלו בניסיונן להשתלט על התעלה.

מקור הכינוי "מבצע קדש" ביישוב הקדום קדש ברנע, שהיה עיר מקראית בגבולה הדרומי של ארץ ישראל (על גבול סיני), ממנה שלח משה, על פי המסופר בספר במדבר, את שנים עשר המרגלים לתור את ארץ כנען.

מעוז אביב

מעוז אביב היא שכונה הממוקמת בעברו הצפוני של נחל הירקון, בצפון-מזרח תל אביב. בעבר השכונה שמשה למגורי שיכונים אך, בשנים האחרונות התפתחה השכונה, והפכה להיות יעד מבוקש עבור משפחות במעמד בינוני-גבוה הרוצות לחיות באווירה קיבוצית במקביל לחיים התוססים של תל אביב.

מצודות ישראליות בנגב

המצודות הישראליות בנגב הן כ-60 מצודות, שבנייתן מתוארכת החל מהמאה ה-12 לפני הספירה, ואשר מבחינה גאוגרפית נמצאו מערד ובאר שבע ודרומה, ועד אילת. בסבירות גבוהה הן היו מפעל ממלכתי של ממלכת ישראל המאוחדת. המצודות שנמצאו פזורות לאורך דרך האתרים, מערד ודרומה לדימונה, ירוחם, שדה בוקר ועד קדש ברנע במערב, ויטבתה ואילת בדרום.

ניצנה

ניצנה (נִצָּנָה) הוא כפר ובו קהילה חינוכית-התיישבותית. הכפר נמצא כ-70 קילומטרים דרומית-מערבית לבאר שבע, סמוך לגבול בין ישראל למצרים. ניצנה צמודה לתל ניצנה, ולבסיס הטורקי לשעבר עוג'ה אל חפיר, הסמוכים לגבולם הדרומי של חולות חלוצה. באזור שוכנים היישובים ניצני סיני (קדש ברנע), כמהין, עזוז ובאר מילכה. סמוך לניצנה נמצא גם מעבר הגבול עם מצרים למטרות מסחר, מתחם בסיסים צבאיים, בית סוהר קציעות, בית סוהר סהרונים ומתקן חולות.

הכפר נוסד בשנת 1986 על ידי אריה לובה אליאב (שגם עמד בראש הכפר כעשרים שנה) ובסיוע המחלקה לעליית הנוער של הסוכנות היהודית בהנהגת אורי גורדון ואלי עמיר. מנהלו הראשון היה זאב זיוון. המנהל הנוכחי הוא דויד פלמ"ח. בשנת 2012 הוסב שם המקום לניצנה - קהילייה חינוכית התיישבותית על שם אריה (לובה) אליאב. כיום מאגד הכפר בתוכו מגוון תוכניות חינוכיות ופעולות של אקטיביזם חברתי.

ניצני סיני

נִצָּנֵי סינַי או קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ הוא מושב עובדים באזור הדרום, סמוך לגבול מצרים, ליד ניצנה ומעבר הגבול ניצנה השייך למועצה אזורית רמת נגב.

עד לנסיגת ישראל מחצי האי סיני בעקבות הסכם השלום עם מצרים, נקרא היישוב קדש ברנע על שם היישוב המקראי קדש ברנע, שהתקיים במקום המקורי בו הוקם היישוב. לאחר פינוי סיני הועתק היישוב לאזור ניצנה, אשר במשך שמונה חודשים גרו המתיישבים במושב אשלים. בשנת 1986 הועתק פעם נוספת, הפעם למקומו הנוכחי בו הוא נמצא כיום.

השם "ניצני סיני" ניתן למקום בשל קרבתו לחצי האי סיני, אך התושבים קוראים למושב קדש ברנע.

היישוב המקורי הוקם בשנת 1977 ונכון לשנת 2012 הוא מונה כ־50 משפחות.

סופה (קיבוץ)

סוּפָה הוא קיבוץ בחבל שלום, המשתייך לתק"ם.

קדש

האם התכוונתם ל...

קדש (מדבר צין)

קדש היא עיר מקראית בה נקברה מרים, אחות משה, בזמן נדידת בני ישראל במדבר.

לשם קדש קשורים גם המקומות: קדש ברנע, קדש מי מריבה, קדש עין משפט.

קוסיימה

קוסיימה היא עיירה חקלאית בקדמת חצי האי סיני, ליד המקום המשוער של קדש ברנע המקראית. העיירה היא מרכז בדווי מדברי טיפוסי. קוסיימה הייתה תחנת הקצה הדרומית על המסילה המזרחית אליה הגיעה הרכבת הטורקית במלחמת העולם הראשונה. במקום חורשת אקליפטוסים שנטעו תלמידי בית הספר החקלאי מקוה ישראל. משערים כי קוסיימה הייתה על "דרך השור" המקראית ושמה בתקופת ההתנחלות של בני ישראל בארץ - "עצמונה", אחת הערים בגבול הדרומי של שבט יהודה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.