קבר רחל אשת רבי עקיבא

מבנה קבר השוכן על הגבול בין בית הקברות היהודי ובית הקברות המוסלמי, הנמצאים בצידו המערבי של בית הקברות היהודי העתיק בטבריה. הקבר, הבנוי בזלת מיוחס לפי מסורת יהודית, שתועדה במאה ה-16, לרחל בת כלבא שבוע, אשתו של רבי עקיבא ולפי מסורת המוסלמית, מהמאה ה-13, לסית סוּכַּיְנַה (הגברת סוכינה) שהייתה בתו של חוסיין בן עלי בנו הצעיר של עלי בן אבי טאלב שהיה חתנו של מוחמד. המסורת מוסלמית מייחסת לסית סוכינה קבר גם בדמשק ובמדינה.

מסורות לזהוי הקבר

הגאוגרף המוסלמי יאקות אל חמאווי כתב בשנת 1225: "..ומחוץ לטבריה מצוי קבר אשר האנשים מצביעים עליו שהוא מקום קבורתה של סוכינה. והנכון הוא שקברה אינו שם אלא בעיר מדינה"

ב-17 במאי 1295 בתקופה הממלוכית הוצבו על מבנה הקבר שני לוחות שיש האחד מנציח את זכרה של סית סוכינה.

הלוח לזכרה של סית סוכינה היה קבוע בקיר המערבי של המבנה, גודלו 56 על 93 ס"מ כולל כתובת בת חמש שורות בכתב ערבי.[1] הלוח הוצב בשם המושלים במקום ונציבי הסולטאן.

בשם הרחמן והרחום, אכן חפץ אללה להעביר מעליכם את התועבה, בני הבית, ולטהרכם בטהרה. [האיש] אשר פקד להקים את המבסולאום המבורך של סית סוכינה, בת חוסיין בן אבו טאליב, ושל עבדאללה בן אל-עבאס בן עלי בן אבו טאליב, עליהם השלום, [הוא] העבד הנכסף לאלוהים יתעלה, פאריס א-דין אל באקי שליחם המשרת של [המושלים] אל עדאל ושל אל מנסור, נציב הסולטן וממלכת צפת וא-שקיף ושפלת הים. זה היה באחד [לחודש] ראג'ב 694

לוח שיש קבר סית סכינה
לוח השיש השני בעל שמונה השורות, נמצא בבית גורדון

לוח השיש השני שגודלו 90 על 103 ס"מ הוא בעל שמונה שורות שהיה מוצב על הקבר,[2] מציין שהמקום נקבע כהקדש לטובת המוזוליאום של סית סכינה נותן פרטים לגבי הגנים וחלקות הקרקע שנכללו בווקף שההכנסות מהם נועדו לתחזוקת הקבר. בנוסף מציין הלוח פרטים על מציבו.[1]

בשם אללה הרחמן והרחום, אלה המקומות שנקבעו כהקדש לטובת המוזוליאום של סית סוכינה, בהתאם להחלטת בית הדין המכובד: שני פדאנים[3] באדמת טבריה מתוך שלושים פדאנים, שתי חלקות קרקע ידועות כ"אל חריתייה" הקרקע הידוע כ"בוסתאן אל-קאסיס" והגן הידוע כ"אל-קאסיל", ושני הגנים בשכנות למצבה המבורכת הזאת והגן "כרם דאר מנסור" ושתי חלקות קרקע האחת ידועה כ"אל-ביר" והאחרת הידועה כ"א-רוג'ם אל כביר", והגן הידוע כ"אום רוג'ם" והקרקע הידועה כ"אל-בוסתאן". והאיש אשר עשה אותם ווקף היה העבד הנכסף לאלהים יתעל האמיר פאריס א-דין אל-באקי, שליחם המשרת של מנסור [ו]אל-עאדל, מייסד הבניין הזה. מכיל כל בוסתאן אל חנאנה" בקרבת העיר טבריה וימתה, וגבולותיהם של אלה נקבעו בבירור בשני שטרות הוקף. וזה אשר משנה לאחר ששמע זאת - יבוא חטאו על לה שישנוהו, כי אללה הוא שומע ויודע

בשנת 1322 סייר באתר אשתורי הפרחי, הוא ראה את שני לוחות השיש שהוצבו על הבניין והזכיר את הקבר. בכתביו כותב שהקבר הוא של הגברת הזקנה. יש חוקרים המשערים כי אשתורי הפרחי שיבש את המילה סוכינה עם המילה בעברית הזקנה.

Racel-akiva022
מבנה הקבר לאחר השיפוץ

בשנת 1522 ביקר בטבריה הרב משה באסולה. בחיבורו "ספר המסעות" הוא מתאר את ביקורו באתר, וכותב שעל מבנה הקבר נבנה מסגד עם מגדל לבן, ומציין "אומרים כי שם נקברה אשת רבי עקיבא, בתו של כלבא שבוע, וקוראים לה הזקנה". חיים הלוי הורוויץ כתב בשנת 1832 בספרו (הודפס לראשונה בשנת תר"ד, 1844)[4] חבת ירושלים: "גם יש לישמעאלים מגדול לבן אומרים כי שם נקברה אשת רבי עקיבא בתו של כלבא שבוע וקוראים לה הזקינה, ויש גם עתה בנין אחד הנקרא ע"ש הזקינה".[5]

בשנת 1882 סיפר רבי אברהם ב"ק על ביקורו של הפאשה של דמשק בטבריה. בין תיאוריו מופיע ציון של בניין ישן נושן שעל פי הישמעאלים נקרא סיטא הזקנה ששם נקברה פאטאמה. בנוסף מציין ב"ק שבספר חבת ירושלים מצוין שבקבר נקברה אשת רבי עקיבא. הבניין היה חרב והפאשה נתן 50 לירות טורקיות כדי לתקן את המסגד, ובנוסף הנחה גם את הפאשה של עכו ושל שכם לתרום סכום דומה.

ב-19 ביוני 1885 שלוש שנים לאחר מתן המימון לשיפוץ, דיווח העיתון הצבי על התחלת עבודות השיקום במקום הקדוש לישמעאלים קבר המכונה "סיתה – סקענע".[6] ב-3 ביולי 1885 מדווח הצבי שבקרוב תסתיים בניית הדרך לקבר "סתה סקינה", וכי הואלי של דמשק שתרם 60 לירות צפוי להגיע לחנוכת הבית[7]

בשנת 1995 שופץ הקבר בסיוע עמותת "בני מרדכי". במסגרת השיפוצים הוסרו לוחות השיש והקבר הוסב והוכרז כקברה של רחל אשת רבי עקיבא, הונחה עליו מצבה המציינת שזהו קברה של רחל, והוצב שילוט במקום. לוח השיש השני בעל שמונה השורות נלקח מעל הקבר בעת השיפוצים, על ידי חבר קיבוץ דגניה א והועבר למוזיאון בית גורדון השוכן בקיבוץ.

ראו גם

לקריאה נוספת

Tomb of Rachel in Tiberias
מבנה הקבר תצפית מהר ברניקי
  • עודד אבישר, ספר טבריה - עיר כנרות ויישובה בראי הדורות, הוצאת כתר, ירושלים 1973, עמ' 243-242
  • "סית סכינה", טבריה וסביבתה, ירושלים: הוצאת אריאל, 1987, עמ' 156-155.
  • קונטרס אוהל רחל : תפילות ופרטים [צ"ל ופיוטים] על קברה של רחל אשת התנא רבי עקיבא, תשנ"ה-1995

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 התרגום מקורו במאמר של עודד אבישר בספר טבריה - עיר כנרות ויישובה בראי הדורות
  2. ^ "סית סכינה", טבריה וסביבתה, הוצאת אריאל, 1987, עמ' 156
  3. ^ 4.2 קמ"ר
  4. ^ חיים הלוי הורוויץ, ‏חבת ירושלים, ירושלים תשכ"ד, עמ' צו, באתר HebrewBooks
  5. ^ חיים הלוי הורוויץ, ‏חבת ירושלים, ירושלים תשכ"ד, עמ' צו, באתר HebrewBooks
  6. ^ מאיר טובנהויז, אלה דברי המכתב, הצבי, 19 ביוני 1885
  7. ^ הפא"ה, אלה דברי המכתב, הצבי, 3 ביולי 1885 (לקריאת המאמר כולו יש לדפדף קדימה ואחורה באמצעות החצים שבקצה השמאלי התחתון של הדף)
בית העלמין היהודי העתיק בחברון

בית העלמין היהודי העתיק בחברון הוא בית עלמין יהודי פעיל מהעתיקים בארץ ישראל, השוכן בשכונת אדמות ישי שבתל רומיידה בחברון. בראש התל מצוי מבנה מהתקופה הצלבנית ובו נמצא על פי המסורת קברו של ישי אבי דוד המלך, וכן קברה של רות המואביה. אתר נוסף הנמצא בראש התל הוא מערת כוכים, עליה הוקם מבנה בו ממנו נוהגים לצפות על קברו של עתניאל בן קנז הקבור בחברון.

בעקבות מסורת זו נקבע סמוך למקום בית הקברות היהודי.

במרוצת השנים חולל בית העלמין פעמים רבות באמצעות ניפוץ מצבות, גניבת ציוד והצתות חוזרות ונשנות מצד פלסטינים.

בית הקברות היהודי העתיק בטבריה

בית הקברות היהודי העתיק בטבריה הוא בית קברות יהודי ישן, הנמצא בטבריה. בית הקברות ממוקם על המדרון המערבי של הר ברניקי בסמוך לכנרת ובמבואותיה הדרומיים של טבריה.

גבעת פינחס

גִּבְעַת פִּינְחָס היא אתר בשומרון, בכפר הפלסטיני עוורתא, דרומית לשכם וסמוך ליישוב איתמר. על הגבעה מספר קברים, שחלקם מיוחסים במסורות מסוימות לדמויות מתקופת המקרא.

טבריה

טְבֶרְיָה (בערבית: طبريا - טַבָּרִיַא) היא עיר במחוז הצפון בישראל, בגליל התחתון ובבקעת כינרות. טבריה שוכנת לחופה המערבי של הכנרת והיא העיר היחידה הממוקמת לחופי אגם זה. מספר תושביה מוערך ב-2016 בכ-43,100. שטח השיפוט שלה הוא כיום 15,392 דונם.

העיר נוסדה בשנת 20 לספירה על ידי הורדוס אנטיפס ונקראה על שמו של הקיסר הרומי טיבריוס. על פי הברית החדשה, לאחר הקמת העיר פעל ישו באזור צפון הכנרת, ועל כן בנצרות נחשב האזור לקדוש. בטבריה ובסביבותיה קמו כנסיות רבות, והעיר הפכה למרכז לצליינות. בהיסטוריה היהודית, טבריה נחשבת לאחת מארבע ערי הקודש, ביחד עם ירושלים, חברון וצפת, שבהן התרכזה מרבית האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל מסוף ימי הביניים ועד המאה ה-19.

בין המאה ה-2 למאה ה-10 הייתה בטבריה אוכלוסייה יהודית גדולה ומפותחת, מרכז לכל יהודי ארץ ישראל. גדולי ישראל פעלו בעיר ונקברו בתחומיה, ובהם רבן יוחנן בן זכאי, רבי עקיבא והשל"ה הקדוש, וכמו כן הועלו לטבריה עצמותיו של הרמב"ם, שנפטר במצרים, ונקבר בטבריה לפי צוואתו. קברים אלו מהווים היום מוקדי עלייה לרגל. בתקופת מסעות הצלב שימשה טבריה בירת נסיכות הגליל הצלבנית. לאחר קרב קרני חיטין בשנת 1187 חרבה העיר, ובתקופה הממלוכית ובתחילת התקופה העות'מאנית הייתה אך כפר קטן. במהלך המאה ה-18 ביצר שליט הגליל, דאהר אל-עומר, את חומות טבריה, ובשנת 1740 הזמין את הרב חיים אבולעפיה לגור בעיר (ראו: חצר היהודים בטבריה). בשנים שלאחר מכן הפכה לעיר בעלת רוב יהודי, ומרכז חשוב ליישוב היהודי. במלחמת העצמאות נכבשה טבריה על ידי כוחות "ההגנה", והאוכלוסייה הערבית פונתה על ידי הבריטים.

כיום נחשבת טבריה למרכז תיירות חשוב, המתבסס הן על קרבתה לכנרת, והן על קדושתה הדתית ליהדות ולנצרות. העיר משמשת גם מרכז תעשייתי ומסחרי אזורי.

מערת המכפלה

מערת המכפלה (מכונה בערבית: الحرم الإبراهيمي, תעתיק: אלחרם אלאבראהימי, תרגום: המקום הקדוש של אברהם) היא מבנה במזרח העיר חברון. על פי המסורת היהודית והכתובים, המערה היא מקום קבורתם של אדם וחווה, אבות האומה אברהם, יצחק, יעקב ואמהות האומה שרה, רבקה ולאה (רחל נקברה בקבר רחל בבית לחם). היא מהמקומות המקודשים ביותר ליהדות ומקודשת גם באסלאם.

מקומות קדושים ליהודים בארץ ישראל

בארץ ישראל ישנם אתרים רבים הנחשבים כמקומות קדושים ליהודים. חלק קטן ממקומות אלה נקבע בתקנות שהותקנו מכוח חוק השמירה על המקומות הקדושים ומטופל בהתאם לתקנות אלה. חלק מאתרים אלו מקודש גם לדתות אחרות. הר הבית הוא המקום הקדוש ביותר ליהודים ועל פי ההלכה לקדושתו של הר הבית משמעויות רבות גם כיום.

מקומות רבים מקודשים בשל האישיות הקבורה בהם, ולעיתים בזיהוי שונה של הקבור במקום. מרבית המקומות הקדושים הם קברי צדיקים הנמצאים בגליל. חלקם מיוחס לתקופת האבות, ומרביתם מתקופת התנאים. המאוחר שבאתרים אלה הוא קבר השל"ה.

נבי ימין

נבי ימין הוא אתר הנחשב כקברו של בנימין בן יעקב המצוי במזרח כפר סבא סמוך למושב נווה ימין. במתחם פועלת כיום ישיבה ולמקום באים מתפללים רבים במהלך כל ימות השנה.

בקונטרס "יחוס האבות והנביאים" משנת 1537 מתואר קבר בנימין באזור זה, הנקרא שם "סראקה", כנראה על שם אתר הקבורה הסמוך. נוסע ערבי שעבר במקום הזה בשנת 1714 קורא לו "סידי בניאמין" - אדוני בנימין.

מתחם הקבר מורכב ממבני קבר בעל כיפה, סביל שאינו פעיל כיום ומבנה בעל שלוש קשתות המשמש כיום את קבוצת חסידי ברסלב המפעילה את המקום ולומדת לימודי קודש. על מבנה הסביל קבועה כתובת ערבית קדומה המתוארכת לשנת 1312 והמזכירה את שמו של המושל הכללי של ארץ ישראל בימי השלטון הממלוכי תנכיז אלחוסאמי. את המתחם כולו מקיפה גדר אבן, והוא מתוארך לתקופה הממלוכית.

עד לשנת 1948 היה האתר בתחומי הכפר הערבי כפר סאבא, וב-13 במאי 1948, נכבש האזור תוך שעתיים על ידי חטיבת אלכסנדרוני (מבצע מדינה). למרות הכיבוש המהיר, בסמוך למתחם הקבר נערך קרב עקוב מדם בין הערבים לבין חיילי החטיבה (סך הכל נפלו בקרב 29 מחיילי החטיבה).

אל מול המתחם מצוי מבנה קבר קטן בעל כיפה הנקרא מקאם נבי סוארכה. לפי מסורת אחת, זהו קברו של שיח' בדווי מהנגב. לפי מסורת אחרת, שהם[דרושה הבהרה] האתר הוא נבי סראקה (ה"גנב"). שני המבנים הוקמו כנראה בתקופה הממלוכית. בסמיכות לשני קברים אלו מצויות שרידיה של חווה חקלאית קדומה שפעלה במקום עד לשנת 1948.

האזור כולו שוכן על אתר ארכאולוגי מהתקופה הרומית והביזנטית, שכולל שתי בארות. רק חלקים קטנים מהמתחם נחפרו ונחקרו.

נבי סמואל

נבי סמואל (מכונה גם: קבר שמואל הנביא בערבית: אַ-נַבִּי צַמְוִיל) הוא אתר המקודש לשלוש הדתות המונותיאיסטיות כמקום קבורתו של שמואל הנביא. הוא שוכן בפסגת הר, צפונית-מערבית לירושלים, כקילומטר אחד משכונת רמות. המבנה הבולט ביותר בשטח הוא מצודה צלבנית גדולה, שהשתמרה לגובה של שתי קומות.

האתר משמש כיום כבית כנסת אורתודוקסי, עם חדרי תפילה נפרדים לגברים ונשים, וכן אתר עלייה לרגל של בני הדתות השונות בימי מועד ועלייה לרגל; עבור היהודים בכ"ח באייר הנחשב, על-פי הדעה הרווחת במסורת היהודית, כיום פטירתו של שמואל הנביא.

נורית שטדלר

נורית שְׁטַדלֶר היא אנתרופולוגית ישראלית, פרופסור חבר במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים.

קבר אבנר בן נר

אתר קבר אבנר בן נר ממוקם על פי המסורת בלב העיר חברון, סמוך למערת המכפלה. מבנה עם מספר חדרים סביב חצר ושער בסגנון ממלוכי.

קבר איתמר בן אהרן הכהן

קבר איתמר בן אהרן הכהן הוא מבנה הנמצא בעוורתא. מסורת יהודית מצביעה על המקום כקברו של איתמר בן אהרן הכהן.

קבר אלעזר בן אהרן הכהן

קבר אלעזר בן אהרן הכהן הוא מבנה הנמצא בעוורתא. מסורת יהודית מצביעה על המקום כקברו של אלעזר בן אהרן הכהן.

קבר יהושע בן נון

קבר יהושע בן נון הוא מבנה המזוהה עם מקום קבורתו של יהושע בן נון. בסמוך נמצא קבר נוסף המיוחס לאביו נון. הקבר נמצא בכפר הערבי כיפל חארת' כק"מ צפונית מערבית לאריאל, המקום מזוהה עם תמנת חרס המקראית, המצוינת במקרא כמקום קבורת יהושע. אולם יש המזהים את תמנת חרס עם חרבת תמנה, שבאזור היישוב נווה צוף.

יהודים נוהגים לפקוד את הקבר ביום פטירתו של יהושע בן נון החל בכ"ו בניסן. ביום זה מאבטחים כוחות צבא רבים את המקום.

קבר יוסף

קבר יוסף (ערבית: قبر يوسف, תעתיק: קבְּר יוּסף) הוא מבנה בפאתיה הדרום-מזרחיים של שכם ובמרכזו חדר קבורה.

בספרות הנוסעים מאז שלהי העת העתיקה זוהה המקום כקברו של יוסף בן יעקב.

לאתר הקבר חשיבות כשל קברי צדיקים בעיני יהודים, וכן בעבר אצל המוסלמים והנוצרים. על מקוריות האתר וזיהויו יצאו עוררין, אך לפי החוקר יואל אליצור למעט השומרונים, אשר להם יש מסורת על מקום אחר בשכם המזוהה עם קבר יוסף, ישנן עדויות לאורך יותר מאלף שנה על זיהוי המקום בידי בני הדתות השונות כקבר יוסף.

קבר ישי ורות

קבר ישי ורות, נחשב לאתר קבורה הנמצא בחברון, על ראש גבעה בתל רומיידה. יש המייחסים את הקברים לרות המואביה ולנכדה ישי אבי דוד. בערבית קרוי המקום דיר אל-ארבעין, שם הנחשב על-פי החוקר לואי-איג ונסאן לשיבוש שמה הקדום של חברון "קריית ארבע" וכן בפי ערביי המקום יש שקראו לשדה "כרם אבי דאפי" שהוא שיבוש של "כרם אבי דוד".

ייחוס הקבר לישי ידוע מהמאה ה-15, ולרות מהמאה ה-19.

קבר כלב בן יפונה

קבר כלב בן יפונה הוא מבנה המזוהה עם מקום קבורתו של כלב בן יפונה בכפר הערבי כיפל חארת' בשומרון, כק"מ צפונית מערבית לאריאל.

המבנה קרוי בערבית "נבי תול כפל", כאשר כפל הוא שמו של כלב בן יפונה בערבית. מכאן גם שמו של הכפר - כפל חרת'. המקום מוזכר בספר המסעות של פתחיה מרגנסבורג, שסייר בארץ ישראל בשנות השמונים של המאה ה-11: "הר געש גבוה מאוד, ובאמצע ההר יהושע בן נון קבור ואצלו כלב בן יפונה." באמצע המאה ה-12 יעקב השליח מציין את הכפר חרס כמקום קברו של כלב בן יפונה. שמואל הקראי שביקר בארץ ישראל בשנת ה'תא (1641-1642) קורא למקום תמנת חרס וכותב כך: "מקום יפה מוגדר בחומת הקיר, ובתוכה מצבה נאה, ואמרו שהיא קבורת כלב בן יפונה עליו השלום."

אין מסורת על יום פטירתו המדויק של כלב בן יפונה ולכן נוהגים לפקוד את הקבר בעשרה בטבת שהוא יום הקדיש הכללי ובליל שישי הסמוך לשבת פרשת שלח לך, פרשה בה מסופר על כלב בן יפונה. בשל מיקומו של הקבר בתוך כפר פלסטיני מאבטחים כוחות צבא רבים את המקום בעת העלייה אליו.

קבר עתניאל בן קנז

קבר עתניאל בן קנז הוא מבנה הנמצא בחברון, סמוך לכיכר השוטר, ובקומתו הראשונה מערת קבורה חצובה ובה עשרה כוכים. מסורת יהודית מצביעה על המקום כקברו של עתניאל בן קנז. על פי המסורת המוסלמית מיוחס הקבר ל"א-נבי חברון" מייסד העיר.

בתנ"ך אין התייחסות מפורשת למקום קברו של עתניאל בן קנז, אולם הוא היה חתנו של כלב בן יפונה, שקיבל את העיר חברון לנחלה ואפשר להניח שנקבר בנחלתו בחברון.

לדברי אנשי היישוב היהודי בחברון, מתחם הקבר נקנה על ידי יהודים במאה ה-19, בספר "קהילת חברון" מתואר "בל"ג בעומר אחרי הצהרים היו יוצאים לטייל בשדות והולכים לקברו של עתניאל בן קנז...". הקבר נעזב לאחר מאורעות תרפ"ט כשהיהודים עזבו את חברון. לאחר מלחמת ששת הימים עבר האזור לשליטת ישראל, שאפשרה כניסה חופשית הן לישראלים והן לפלסטינים. בהסכם חברון נמסר האזור לשליטת הרשות הפלסטינית, שמנעה כניסת אזרחים ישראלים לקבר. מאז מבצע חומת מגן צה"ל שולט למעשה בשטח, ומתאפשרת כניסת יהודים וישראלים מספר פעמים בשנה, באבטחת צה"ל, בין השאר בתשעה באב וחול המועד של סוכות ופסח.

רחל בת כלבא שבוע

רחל בת כלבא שבוע הייתה אשתו של התנא רבי עקיבא. לפי סיפורי חז"ל, חייתה בסוף תקופת בית שני. בדרומה של העיר טבריה, סמוך לבית הקברות העירוני, שוכן מבנה קבר אשר לפי חלק מהמסורות מיוחס למקום קבורתה.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.