קבר רחל

קבר רחל הוא מבנה הנמצא במבואותיה הצפוניים של בית לחם, מדרום לירושלים. מסורות קדומות של למעלה מ-1,700 שנה מזהות את המקום כאתר שבו נקברה רחל אמנו, ומשום כך הוא נחשב למקום מקודש בעיני היהודים, הנוצרים והמוסלמים. במשך הדורות עברו המצבה שבמקום והמבנה שמעליה שינויים רבים המתועדים בספרות הנוסעים הענפה. מראה מבנה הקבר היה אחד הסמלים המפורסמים של ארץ ישראל, והוא הופיע על חפצי אמנות יהודיים, על בולים ובספרי קודש.

חוקרי ארץ ישראל חלוקים באשר לנכונות הזיהוי של האתר מצפון לבית לחם כמקום קבורתה של רחל. אחד הזיהויים הנוספים המקובלים במחקר למיקומו של קבר רחל הוא האתר המכונה בערבית קובור בני אישראיל ( = קבר בני ישראל) דרומית ליישוב גבע בנימין.

כיום קבר רחל משמש מקום תפילה ליהודים הפוקדים את המקום במשך כל ימות השנה, ובמיוחד בי"א בחשוון, המקובל במסורת היהודית כיום פטירתה של רחל.

קבר רחל
Tomb of Rachel, Jerusalem, Holy Land-LCCN2002725025
תצלום קבר רחל בשנים 1890-1900
תאריך פטירה י"א בחשוון
עיר בית לחם
בית הקברות מתחם הקבר
מיקום דרומית לירושלים, צפונית לבית לחם
קואורדינטות 31°43′14″N 35°12′09″E / 31.720447°N 35.202475°E
אתר מוסדות קבר רחל
(למפת ירושלים רגילה)
Jerusalem location map with titles2
 
קבר רחל
קבר רחל
Raakelinhauta
קבר רחל, 1978

בתנ"ך

Heart of the Bible 1911 - Tomb of Rachel
ציור של קבר רחל שפורסם ב-1911

על פי ספר בראשית נקברה רחל בדרך בית לחם: "וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם. וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם"[1], וכן: "וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן, מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ, בְּעוֹד כִּבְרַת-אֶרֶץ, לָבֹא אֶפְרָתָה; וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת, הִוא בֵּית לָחֶם"[2]. פסוקים אלו תואמים את המסורת המקובלת לפיה נמצא קבר רחל סמוך לבית לחם, מדרום לירושלים.

לעומת זאת, בספר שמואל א' מסופר שקברה של רחל נמצא בגבול שבט בנימין[3], שעה שהעיר בית לחם שוכנת בנחלת שבט יהודה ולא בגבול נחלת בנימין.

מקור נוסף המצביע על כך שקבר רחל נמצא בצפונה של ירושלים, הוא הפסוק בספר ירמיהו: "קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה"[4]. רוב מפרשי התנ"ך זיהו את ה"רמה" בפסוק זה, עם הרמה המוזכרת בספר ירמיהו כמקום כינוסם של גולי בבל על ידי נבוכדנצר השני[5]. התיאור לפיו עוברים בניה של רחל ליד קברה בדרכם לגלות מוזכר במדרש בראשית רבה: "מה ראה אבינו יעקב לקבור את רחל בדרך אפרת. אלא צפה יעקב אבינו שהגליות עתידות לעבור דרך שם, לפיכך קברה שם כדי שתהא מבקשת עליהם רחמים"[6].

ניסיון ליישב את המקורות המקראיים נעשה כבר במדרש בראשית רבה[7], וכן שני לפרשנות מלווה בהנמקות בזמננו[8]. פרשנות אחרת לסתירה בין הפסוקים היא שהמילים: "גבול בנימין בצלצח" אינן מכוונות לנחלת בנימין, אלא למקום בקרבת קבר רחל בשם זה (יש המזהים אותה עם חרבת צליח שבקצה בנימין. כ-2 ק"מ מצפון לקבר רחל). מקום זה, המצוי על כביש דרך חברון, בסמוך לפניה לשכונת הר חומה, היה אתר מקודש לנוצרים ולמוסלמים. יש הרואים במקום זה את מקום פטירתה של רחל (שאינו זהה למקום קבורתה) ומקום הולדת בנימין, והמסורות המקומיות תומכות בכך. לפי זה מתפרש היטב השם 'גבול בנימין' על שם הולדת בנימין, אף שהוא בנחלת יהודה[9].

מגמות בזיהוי אתר הקבר בספרות המחקר

חוקרי ארץ ישראל חלוקים לגבי הזיהוי הנכון של מקום הקבר. האזכורים בספר בראשית תמכו בזיהוי המקובל דורות רבים, באתר מצפון לבית לחם. לעומת זאת, האזכורים בספר שמואל ובספר ירמיהו שימשו בסיס לתאוריה, אשר מצטטת מדרשים ונתמכה בראיות בעיקר משל שארל קלרמון-גנו, נגה הראובני ואחרים, המזהים את קבר רחל באתר מצפון לירושלים השוכן ליד צומת חיזמה, בכניסה ממזרח לירושלים[10]. המקום מכונה בפי הערבים קובור בני אישראיל (קבר בני ישראל).

ההיסטוריה של האתר המקובל

Rachel's Tomb 1537
קבר רחל בספר "ייחוס האבות", 1659
Rachel's Tomb 1585
קבר רחל מתוך ספרו של עולה הרגל הנוצרי ז'אן זואלארט, 1585
Rachel's Tomb 1598
קבר רחל בכתב יד עברי, איטליה 1598. משמאל - מראה פנימי, ומימין - הקבר מבחוץ

עדויות ומסורות רבות מזהות את מקומו של קבר רחל במקום המקובל כיום, מצפון לבית לחם. במהלך הדורות פקדו את קבר רחל נוסעים ומבקרים רבים שתיעדו את הקבר והשינויים שחלו בו ואת מנהגי המקום.

בספרות הנוסעים

בעת העתיקה

המקורות הראשונים המזהים את קבר רחל בצפון בית לחם הם מקורות נוצריים: הברית החדשה מהמאה ה-1[11], אוסביוס ו"הנוסע מבורדו" מהמאה ה-4 והירונימוס שחי בבית לחם במאה ה-5.

בימי הביניים

במפת מידבא מהמאה ה-6 מצוירת אפרתה סמוך לבית לחם ולידה נרשם "רמה, קול ברמה נשמע". מלבד המקורות המקראיים, המקור היהודי הקדום ביותר המזהה את קברה של רחל מצפון לבית לחם הוא מדרש לקח טוב מהמאה ה-11 המתאר את מצבת קבורת רחל באופן זהה לתיאורים אחרים בני זמנו.

מקור ראשוני לצורת הקבר קיים בתיאורו של הכומר הנוצרי מצרפת ארקולף שביקר בארץ ישראל בשנת 670. על פי תיאורו בנוי הקבר כמצבה של אבנים פשוטות ללא שום קישוט.

הנוסע היהודי רבי בנימין מטודלה, שביקר בארץ ב-1170, מתאר את קבר רחל בספרו "מסעות בנימין": "והמצבה עשויה מאחת עשרה אבנים למנין בני יעקב ועליה כפה בנויה על ארבעה עמודים וכל היהודים העוברים שם חותמים שמם על אבני המצבה"[12]. תיאור דומה מופיע גם אצל נוסעים נוספים בימי הביניים: יעקב בן נתנאל הכהן[13], רבי פתחיה מרגנשבורג[14] ותלמיד הרמב"ן[15]. התיאורים כוללים גם הסבר מדוע קיימות רק אחת עשרה אבנים ולא שתים עשרה.

בתיאורו של תלמיד הרמב"ן מסוף המאה ה-13 לא מוזכרים העמודים והכיפה וייתכן שהם נהרסו על ידי המוסלמים שניתצו והחריבו הרבה מבנים צלבניים-נוצריים בארץ ישראל או מבנים שדימו לראותם ככאלו. הרמב"ן עצמו ביקר בקבר רחל כמה שנים לפני תלמידו. בפירושו לתורה תיעד את רשמי ביקורו במקום והסביר כי בעקבות הביקור חזר בו מסברתו הראשונית ולפיה מקום קבורת רחל הוא בגבול בנימין[16].

בעת החדשה

בתקופה העות'מאנית

מהמאה ה-15 וה-16 קיימות עדויות על מבנה חדש שהוקם מעל המצבה. חלק מהעדויות כוללות עדיין תיאור של אחת עשרה או שתים עשרה אבנים נפרדות, אולם רובן מזכירות מצבה אחת בלבד. לפי השערת חלק מהמבקרים, האבנים הנפרדות טויחו ביחד ולכן נראו כמצבה אחת. על פי התיאורים נחשב המקום כמקודש ליהודים, למוסלמים ולנוצרים ושימש כמקום תפילה. משולם מוולטרה מאיטליה אשר ביקר בארץ ישראל ב-1481 מספר על מבנה הקבר ועל המנהג להתפלל במקום: "ושם על אם הדרך מצאנו על קבורת רחל מצבת גבוה מאבנים, והישמעאלים עשו למעלה מקבורה הנזכרת ד' עמודים וכיפה למעלה ומכבדים אותה. ומתפללים לשם היהודים והישמעאלים". תיאור דומה של המבנה מוסרים רבי עובדיה מברטנורא (1488) המספר על תפילתו במקום, פליקס האבר (1483) המעיד כי "המקום מקודש במידה שווה על הסרצינים, היהודים והנוצרים" ומשה באסולה (1522)[17].

Bernardino Amico of Gallipoli sketch of Rachel's tomb 1610
קבר רחל בספרו של ברנרדינו אמיקו, 1620
Rachel's Tomb 1834
ציור של קבר רחל, 1834

מתיאורי נוסעים וציורים שנדפסו בספרים שונים במהלך המאה ה-16 ניתן ללמד כי מבנה הקבר הורחב ונוספו לו שתי כיפות קטנות לצד הכיפה המרכזית וכן חומה נמוכה בצורת מלבן שהקיפה את המתחם.

בשנים 1621-1622 התיר מושל ירושלים, מחמד פחה, ליהודים להקיף בקירות את ארבעת העמודים שסביב לקבר, ובפעם הראשונה הפך המקום למבנה סגור וקיבל את צורתו המוכרת, המזכירה קבר של קדוש מוסלמי ("ואלי"). משה פוריית כתב בחיבורו "דרכי ציון" שהתפרסם ב-1650 על שני מועדים, חול המועד פסח ול"ג בעומר בהם נהגו יהודים לפקוד את הקבר: "מרבים לצאת אנשים ונשים, זקנים עם נערים ישמרם צורם, לקבר רחל, ברגל או ברכיבה, ושם מרבים בתפילה, וגם דורשים דרשות, ורוקדים מסביב לקברה, ואוכלים ושותים שם"[18]. נוסע צרפתי תיאר את הקבר ב-1657: "הוא תחת כיפה קטנה, פתוח לכל צדדיו, ונתמך בארבעה עמודים מרובעים. מצבה זאת מוקפת כותל קטן, שלוש רגל גובהו, ויש לה רק מבוא צר שאליו יורדים בארבע מדרגות".[19]

עדויות מהמאה ה-18 ומה-19 מספרות על היהודים הרבים הפוקדים את קבר רחל ועל המיסים וההיטלים השונים ששילמו לשלטונות המוסלמיים ולתושבי האזור תמורת הזכות לבקר באתר[20]. בתקופה זו החלו הבדואים בני שבט התעמרה לקבור את מתיהם סמוך לקבר מתוך אמונה כי הימצאות הנפטר סמוך לקבר של אישיות מקודשת תביא לו ברכה רבה בעולם הבא. רבי דוד דבית הלל, שביקר במקום ב-1824, כתב כי באזור הקבר עצמו קיים בית קברות אך "אין איש דר שם". לעומת זאת, "בהר מנגד יש כפר שתושביו ערבים והם רעים מאוד. זר שבא לבקר בקבר רחל נשדד בידיהם"[21]. על הסכנה המצויה בדרך בין ירושלים לחברון העיד גם ד"ר אליעזר הלוי, מזכירו של משה מונטיפיורי. הלוי, שביקר במקום בשליש הראשון של המאה ה-19, תיאר את מבנה הקבר כ"בנין מרובע ועליו גג עגול מהודר. הקבר אשר בתוכו מסוייד סיד לבן, ועליו רבבות אלפי שמות אורחים כתובים בכתב עברי"[22].

מאמצע המאה ה-19 עד מלחמת העולם הראשונה

Rachels Grab
תמונת קבר רחל בגלויה בהוצאת האחים אליהו מראשית המאה ה-20
Rachel's tomb 1930s II
קבר רחל בשנות ה-30, מסביב למבנה ניתן להבחין בקברות מוסלמיים

במחצית הראשונה של המאה ה-19 חל שינוי מהותי במעמדו של קבר רחל. בשנת 1827 הצליח רבי אברהם בכר אברהם, פקיד "כוללות הספרדים" בירושלים, להשיג מהשלטון העות'מאני הכרה במעמדם ובזכויותיהם של היהודים בקבר רחל. הפירמאן נדרש מאחר שהמוסלמים ערערו על חזקתם של היהודים בקבר רחל ואף התנכלו למבקרים היהודים במקום. בפירמאן נאמר:""פקודתנו לכם: [את העניין הבא] הביא בפנינו, נושא פקודתנו זו, החכם נציג יהודי ירושלים המכובדת ומתורגמנו [והוא] שקבר כבוד רחל, אם אדוננו יוסף... נוהגים הם, [היהודים] מימים קדומים לבקר אותו; ואסור לאיש למנוע אותם או להתנגד להם [מלעשות] זאת.... התברר שבמקום הקדוש הזה, מבקרים הם מזמן קדום, מבלי שימנע זאת איש מהם או ישיג גבולם, ולהם [יש] כפי שהיה מנהגם. ובהתאם לפסק הדין הנכבד, הנני מצווה להוציא את פקודתנו זאת אליכם, כדי שתנהגו בהם בהתאם לה ללא תוספת וללא הפחתה, ללא מניעה וללא התנגדות של אף אחד להם, בכל דרך שהיא"[23].

ב-1839 נערך מסעו השני של משה מונטיפיורי לארץ ישראל, במסגרתו ביקר יחד עם רעייתו יהודית בקבר רחל. את הביקור תיעדה יהודית מונטיפיורי ביומנה: "באנו אל קברות רחל ונכתוב את שמותינו בתוך אלפי רבבות שמות מזולתנו, ונתפלל שם את תפילתנו את הקבר".[24] רבי אברהם בכר שהתלווה אליהם הפציר במונטיפיורי לשפץ את המבנה המתפורר, וגם יהודית מונטיפיורי, שהייתה חשוכת ילדים, הניעה את בעלה לשפץ את המקום. מונטיפיורי קיבל היתר מ"השער העליון" בקושטא להוסיף חדר נוסף למבנה הקיים. ככל הנראה הגיע מונטיפיורי להסדר על חלוקת זכויות השימוש בחדר החדש בין היהודים למוסלמים. בחדר שנבנה ב-1841 קיימת גומחת תפילה מוסלמית ("מחראב"), ובנוסף שימש החדר לעיתים גם לטהרת המתים המוסלמים שנקברו בבית הקברות הסמוך, אולם החזקה בפועל הייתה בידי היהודים שגם החזיקו במפתחות לחדר[20]. בקיר המערבי מאחורי המצבה בקבר רחל קיימת עד היום כתובת המנציחה את תרומתו של מונטיפיורי. לימים, כאשר נפטרה יהודית מונטיפיורי הוקם על קברה ציון בתבנית קבר רחל. בפסח 1855 הוצבה במקום מנורה מפוארת שנשלחה על ידי הרב נסים,[25] ושנה אחר כך הושלמה כריית באר מים שנעשתה ביוזמת יהודי בומבי[26]. חודשיים לפני פטירתו תרם מונטיפיורי סכום כסף נוסף לשיפוץ ואחזקת קבר רחל. בטקס הלוויה שלו פוזר על קברו עפר מקבר רחל[27].

באותן שנים התפתחו הווי ומנהגים מיוחדים סביב הקבר ודמותה של רחל וקברה הפכו למקור הזדהות חשוב בתודעת אנשי היישוב היהודי בארץ. קבר רחל הפך לאתר מרכזי של עלייה לרגל לאחר הכותל המערבי ורבים, בעיקר נשים, הגיעו להתפלל במקום. האתר היה סגור באמצעות מנעול מיוחד שהתקין המסגר אליהו בסאן על פי הזמנת מונטיפיורי. המפתחות המיוחדים באורך כ-15 ס"מ הופקדו בידי שמשים מיוחדים שהתמנו על ידי רבני ירושלים. בזמן התפילות, כמה מהמוסלמים של בית לחם היו נוהגים להביא למתפללים היהודים מים לשתות, תמורת תשלום.[28] בשנים אלו פקדו את המקום עשרות אלפי מתפללים מארץ ישראל ומארצות אחרות. עדת בני ישראל (הודו) אף הקימו מצבת זיכרון בשמם כאות הוקרה בקבר רחל לקראת סוף המאה ה-19, ונערכו בו עצרות תפילה וכינוסים. דמותה של רחל הפכה גם לסמל ציוני כמייצגת את שיבת העם לארצו. בשנת 1898 במסגרת מסעו בארץ ישראל, ביקר הרצל בקבר רחל, ואף הצטלם על רקע הקבר. לאחר פטירתו של הרצל נערך לזכרו טקס אזכרה בקבר רחל בהשתתפות רבנים ואישי ציבור.

בתקופת המנדט הבריטי 1948-1917

בתקופת מאורעות תרפ"ט אסר השלטון הבריטי על ביקורי יהודים באתר בגלל המצב הביטחוני. לאחר המאורעות החליט שלמה פריימן שהחזיק במפתחות לקבר רחל לפתוח אותו מדי יום, וזאת בניגוד לנוהג הקודם לפיו היה הקבר נפתח בעיקר בחגים ובחודש אלול. בשנים אלו גברה מאוד כמות המבקרים באתר, מכל גוני הציבור היהודי. שמות המבקרים ואירועים נוספים תועדו ב"יומני קבר רחל" על ידי שלמה פריימן ועל ידי המבקרים עצמם. התחבורה מירושלים לבית לחם התנהלה באמצעות אוטובוסים בבעלות ערבית. בחודשים אלול ותשרי בהם גדלה כמות המבקרים באתר העמידה חברת "המקשר" קו מיוחד שיצא משער יפו. בזכרונותיה כותבת רחל ינאית בן - צבי כי בשנת 1923 בעת שהייתה בהריון עם בנה עלי "וכמעט יום יום הולכת אל קבר רחל" - נודע להם שהחלקה מול הקבר שייכת לעדה הספרדית .אז עלה על דעתה לסדר גינה מול הקבר כדי שעולי הרגל ובמיוחד אמהות וסבתות יוכלו לנפוש בה. לאחר שהיא ובן צבי מצאו שהשטח מתאים, שתפו ברעיון את אנשי גדוד- העבודה שנרתמו בהתלהבות. כמו כן עוד שתי בחורות שעסקו בגינון ו"שעבדו ברגש של יראה כאילו הן מקימות מצבה לרחל אמנו ולכל אמהות ישראל בכל הדורות" שותפה בתוכנית גם הנרייטה סולד שהתלהבה מאד מהרעיון.

לאחר ההכרזה באו"ם על תוכנית החלוקה בנובמבר 1947 פסקה הגעת היהודים לקבר רחל.

תחת שלטון ירדן 1967-1948

במשך 19 שנות שלטונה של ירדן ביהודה ושומרון נמנעה גישת יהודים למקומות הקדושים בשטחים שהוחזקו על ידי ירדן, וזאת בניגוד להסכמי שביתת הנשק בין ישראל לירדן שנחתמו לאחר המלחמה.

הירדנים הלבישו את מצבת הקבר בפרוכת ירוקה עטורת פסוקי קוראן ואפשרו לוואקף להרחיב את שטח בית הקברות שהקיף את קבר רחל משלושה צדדים. בכניסה למתחם הקבר הוצבו שני עמודים אבן מהודרים שעמדו קודם לכן בבית המושל הטורקי בבית לחם ("הסראייה"). בשנים אלו אכלסו הירדנים את סביבת הקבר, בתים רבים נבנו והורחב הכביש מירושלים לחברון העובר לצד הקבר. במסגרת עבודות אלו נעקר גם עץ הזית שעמד לצד קבר רחל. מראה המקום כפי שהיה מוכר עד אז השתנה בצורה ניכרת. המבנה הקטן והבודד הפך חלק מפרברי בית לחם ונבלע בין בתי מגורים, עצים גבוהים ובית קברות גדול.

בראשית שנות ה-50 הגיעו לישראל ידיעות לפיהן קבר רחל חולל על ידי הערבים. הידיעות חוללו סערה ציבורית ועוררו מחדש את התביעה לקיום ההסכם הגישה החופשית למקומות הקדושים. גל נוסף של ידיעות כאלו הגיע בראשית שנות ה-60 וגרר גם הוא גינויים מצד רבנים[29] ואישי ציבור ישראלים[30].

בכתבה שפורסמה בעיתון "הארץ" ב-1965 תיאר העיתונאי סלומון ה' סטקול את מצב האתר. בכתבתו סיפר כי נשים מוסלמיות באות למקום כדי לבקש תרופה לעקרותן.

תחת שלטון ישראל

Keverachel01
קבר רחל, 2014
BEITMIDRASHRACHEL
בית המדרש במתחם הקבר
KEVERACHEL2014
נשים מתפללות בצמוד למצבת הקבר
Rachel tomb18
פרוכת שנתפרה משמלת הכלה של נאוה אפלבאום, שנרצחה במהלך הפיגוע בקפה הלל במושבה הגרמנית עם אביה דוד אפלבאום בערב כלולותיה. הפרוכת תלויה בחדר הצמוד לקבר רחל

ב-7 ביוני 1967, היום השני של מלחמת ששת הימים נכבשה בית לחם על ידי גדוד 62 של חטיבת ירושלים[31]. שחרור קבר רחל גרם להתרגשות גדולה בציבור הישראלי והמונים נהרו למקום[32][33]. בין הבאים היו גם נשיא המדינה זלמן שזר ורעייתו. באחד מימי חול המועד סוכות דיווח עיתון "הארץ" כי 45,000 איש ביקרו בקבר רחל באותו יום. האתר שופץ על ידי הרבנות הצבאית והפך לבית כנסת. לאחר דיונים של ממשלת ישראל הוחלט שלא לספח את קבר רחל לשטחה של ירושלים, וקו השיפוט החדש של העיר עבר כחצי ק"מ צפונית למתחם הקבר.

לאחר הסכמי אוסלו

ב-1995, לקראת חתימת הסכם אוסלו ב', התכוונה ממשלת ישראל להעביר את השליטה הביטחונית בקבר רחל לידי הפלסטינים, בדומה להסדר שנחתם לגבי בית הכנסת "שלום על ישראל" ביריחו ב-1994. כוונות אלו חוללו סערה ציבורית בישראל וגררו התבטאויות קשות כלפי יצחק רבין וממשלתו. במקביל, פנו רבנים ואישי ציבור אל רבין וניסו לשכנעו להשאיר את קבר רחל בשליטה ישראלית מלאה. אחד האירועים שהשפיעו ביותר על רבין הייתה פגישתו עם חנן פורת ומנחם פרוש, בה על פי העדויות פרץ פרוש בבכי סוער, תוך שהוא צועק על רבין: "זו מאמע רוחל. איך אתה נותן את הקבר שלה. העם היהודי לא יסלח לך אם תפקיר את הקבר של אמא". בעקבות הלחץ הציבורי חזרה בה ממשלת ישראל מכוונתה הראשונית ומתחם הקבר נשאר בשליטת ישראל[34].

בספטמבר 1996 פרצו מהומות מנהרת הכותל במהלכן תקפו מאות מתושבי בית לחם את קבר רחל וניסו להתפרץ למתחם. במהומות נפצעו כ-90 פלסטינים ו-2 חיילים.

עם פרוץ האינתיפאדה השנייה הותקפו חיילי צה"ל ששמרו על מתחם הקבר ביריות, בקבוקי תבערה ומטעני חבלה. במהלך האירועים נהרגו שני חיילי צה"ל מירי צלפים פלסטיניים[35][36]. בעקבות המצב הביטחוני נמנעה גישת יהודים לאתר ובהמשך היא צומצמה לשעות ולימים מסוימים, וזאת תוך תיאום מלא עם הצבא והמשטרה, בניגוד לקיומם עד אז באופן רציף כמעט בכל שעות היממה. קווי אוטובוסים ממוגני ירי הביאו את המבקרים לקבר רחל, ואספו אותם חזרה. למעשה, מלבד כולל קטן, שהוקם במתחם הקבר לאחר הסכמי אוסלו, הנוכחות הישראלית הרציפה היחידה במקום הייתה של חיילי צה"ל. על רקע המהומות הואצה תוכנית הבנייה השנויה במחלוקת למיגון המקום. במסגרת פרויקט הבנייה הפך קבר רחל למתחם סגור, מעין 'מובלעת' ישראלית בפאתי העיר הפלסטינית בית לחם, שהגישה אליו היא דרך מעבר מיוחד, הנקרא 'מעבר רחל', והתנועה אליו הייתה בכלי רכב ממוגנים בלבד. מבנה הקבר עצמו נבלע בתוך ביצור רב ממדים שנבנה על ידי צה"ל מוקף בחומה בגובה של כשמונה מטרים, וכיום לא ניתן כמעט להבחין במראהו המקורי. כביש הגישה לבית לחם לא עבור ליד קבר רחל והוא עקוף את האזור "המסופח" מצפון ומשתלב בהמשך עם כביש הגישה הקיים לבית לחם. התוכנית למיגון המתחם אושרה על ידי ראש הממשלה אריאל שרון במסגרת מתווה "עוטף ירושלים", באוגוסט 2002[37]. בחודש פברואר 2003, הוצא צו המורה על תפיסתה של רצועת קרקע באזור בית לחם, לשם סלילת הכביש העוקף והקמת החומות למיגון הכביש[38]. הצו הפקיע שטחים רבים באזורי בית לחם ובית ג'אלה. עקב הצו הגישו עיריות בית לחם ובית ג'אלה עתירה לבג"ץ, בה טענו, כי צה"ל לא שקל אלטרנטיבות אחרות ראויות למציאת פתרון למתפללים היהודים מבלי לפגוע בתושבים הערבים. בג"ץ דחה את העתירה בפברואר 2005 ועבודות המיגון הושלמו[39][40]. בנובמבר 2005, הוציא בג"ץ צו ביניים המונע התחלת עבודות להכשרת שטח לחניון, בעקבות עתירה של שני בעלי קרקע באזור הקבר שמהם הופקעה הקרקע[41]. לאחר ששטח החניון המתוכנן הוסט לחלקו המערבי של המתחם, בוטל צו ההפקעה והעתירה נדחתה[42]. בעת עבודות המיגון נקנה בניין, ברחוב הראשי בבית לחם סמוך לקבר, מתושב מקומי[43]. הבניין, הידוע בשם "בית המכולות", נמצא בבעלות עמותת "בני רחל" וסופח למתחם[44].

בעקבות בניית גדר ההפרדה סביב מתחם הקבר, גדל באופן משמעותי הביטחון במקום, ומתחילת חודש אלול תשס"ח (ספטמבר 2008) הותרה כניסת כלי רכב רגילים למתחם, הוקם עירוב המחבר בין המקום לירושלים ובראש השנה התאפשרה כניסת הולכי רגל למקום[45]. בנוסף הוסר הצורך בביצור רב הממדים שנבנה על ידי צה"ל, ונעשית עבודות שטח כדי להחזיר למבנה את מראהו המקורי. כיום ישנה נוכחות קבועה של מתפללים, לומדים ומבקרים לאורך רוב שעות היממה.

סמוך למתחם הקבר פועלת ישיבת בני רחל בראשות הרב אליהו אלקסלסי המשתייכת לזרם הציונות הדתית, ומספר משפחות ישראליות מתגוררות סמוך אליה. כמו כן, פועלים במקום מספר כוללים, בהם שלוחת ישיבת מרכז הרב.

בפברואר 2010, הודיע ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, כי קבר רחל יוכנס לתוך רשימת אתרי המורשת הלאומיים[46]. בתגובה הצהיר הוועד המנהל של אונסק"ו, כי המבנה שוכן בשטחים פלסטיניים, וכי כל פעולה של ישראל בשטח תהווה הפרת החוק הבינלאומי והאמנות הרלוונטיות[47].

בהצהרה מ-7 בספטמבר 2018, אונסקו קבעה שקבר רחל הוא "מסגד בילאל אבן רבאח", ושהוא בעל חשיבות דתית ביהדות, בנצרות ובאסלאם. על בסיס זה, אונסקו דרש להחזיר את המבנה לצורתו הנושנה (הסרת המבנים המגנים על יהודים מפני פורעים פלסטינים), ולאפשר גישה למתפללים פלסטינים.[48]

מפתח וחותמת קבר רחל

המנעול המיוחד והמפתח של קבר רחל

בעת הרחבת המקום על ידי מונטיפיורי, התווסף למתחם הקבר חדר כניסה צמוד, אשר דלת מפרידה בינו לבין המבנה הריבועי המקורי. דלת זו קיימת עד היום ולה מפתח ומנעול עם מנגנון מיוחד לפתיחתו. רבי אליהו שלמה זלמן בסאן הכין את הדלת ואת המפתח הגדול לקבר רחל אמנו על פי הזמנה מיוחדת של מונטיפיורי. שיטת הפתיחה הייתה סודית וידועה רק לגבאי המקום. מפתח הקבר המקורי נמסר על ידי מונטיפיורי לשמש האשכנזי אברהם לייב מונזון הראשון, אשר שירת בתפקידו עד למותו בשנת 1870. לאחר מותו החזיק במפתח הקבר, בנו (יואל יוסף) שמעון מונזון, (שמעון שמס) הגבאי הראשי של בית הכנסת החורבה. ר' שמעון שימש בתפקידו כגבאי ושמש של קבר רחל, עד למותו בשנת 1906.

המפתח המקורי היה בידי הנין, שמעון ברמץ, והעתק המפתח נמסר על ידי שמעון שמס לעוזרו ישראל פריימן. לאחר מותו של ישראל פריימן, עבר תפקיד שמירת הקבר לבנו ר' שלמה אליהו פריימן (שירש גם את גבאות בית הכנסת 'החורבה') ששמר והחזיק את המקום בתקופת המנדט הבריטי. הוא תחזק את המקום והגן עליו מפני השכנים הערבים עד למלחמת השחרור. כאשר התיישבה המשפחה מחדש בשכונת קטמון לאחר מלחמת העצמאות, הפך ביתה למוקד עלייה לרגל. בעקבות כך קיבל הרחוב בו התגוררו בני המשפחה את השם 'רחוב רחל אמנו', שהוא כיום רחוב ראשי בשכונת קטמון. המפתח נמצא כיום אצל אחד מבניו של שלמה אליהו, הרב גד פריימן מכוכב יאיר.

חותמת קבר רחל

לשמש האשכנזי אברהם לייב מונזון הראשון נמסרה על ידי מונטיפיורי גם חותמת של קבר רחל. חותמת זו הועברה לבנו יואל יוסף שמעון 'שמס' מונזון ונמצאה בידי נינו, שמעון ברמץ, עד מותו בשנת 2009.

עם פינויו של קבר יוסף בתחילת האינתיפאדה השנייה הועברה הפרוכת של קבר יוסף לתצוגה ולשמירה במתחם קבר רחל, אך בשנת 2007 נעלמה באופן מסתורי הפרוכת היקרה מהאתר והגיעה בסופו של דבר אל אנשי קבר יוסף בשכם[49].

מנהגים

מנהגים שונים הקשורים באבני המקום מוזכרים גם הם בכתבי הנוסעים. ברנרד פון בריידנבאך, שביקר בארץ ישראל בראשית המאה ה-16, סיפר על מנהג הנשים ללקט אבנים מסביבות הקבר "המשמשות להן קמיע להקלת הלידה". המשפטן הצרפתי דה סאליניק, שביקר בארץ ישראל בראשית המאה ה-15, מציין שנוהגים להניח על הקבר אבנים שחורות קטנות לשם ברכה.

כיום, נפוץ המנהג של הקפת הקבר בחוטים אדומים כסגולה. סגולה זו מוזכרת בקובץ אוצרות ירושלים בשם הישמח ישראל, אם כי הוא לא ציין דווקא את הצבע האדום: "ועתה אבקשו לאשר כי ידענו מכ״ק דודנו רבינו הקדוש בעל ישמח ישראל זצ״ל סגולה לזה למדוד קבר רחל אמנו ע״ה ולמדוד הקבר של רחל ולשלוח לי הבענדליך (את החוט) למען יהיה לסגולה שתשלים ימי הריונה"[50].

גלריה

Montefiori tomp of rachel

שרידי הכתובת בקבר רחל לזכר משפחת מונטיפיורי: "הבית אשר בנה השר הגדול (ב)ישראל סיר משה מונטיפיורי נ"ר ואשתו הגב' בת מלכים, סי' (סיניורה) יהודית, יזכו לראות משיח צ' (צדקנו) אמן כי"ר (כן יהי רצון)". שנת רא"ת (1841)

PikiWiki Israel 10 a6a09e8ec9e8ad5aa2963bd34c4c366b

קבר רחל, יולי 1967

Rachel's Tomb 1

הכניסה למבואה המובילה מהחנייה עד לקבר

KEBER RACHEL 434C

המונים משתטחים על הקבר בי"א בחשוון

ScRACHEL-TOMBn0013

מראה מתחם הקבר ב-1995

TOMB-GATE

הכניסה המקורית לאחר ששולבה בבניין חדש, 2005

RACHEL'STOMB

מצבת הקבר, 2005

Rachel's tomb and the British Mandate

שטר כסף ובול דואר מנדטוריים עם ציור של מבנה הקבר

Israeli checkpoint near Rachel's Tomb

מחסום של צה"ל ליד קבר רחל.

LAGFURDRACHEL

ויטראז' שיצר ג'רמי לנגפורד באולם בית המדרש

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר בראשית, פרק ל"ה
  2. ^ ספר בראשית, פרק מ"ח
  3. ^ ספר שמואל א', פרק י'
  4. ^ ספר ירמיהו, פרק ל"א
  5. ^ ספר ירמיהו, פרק מ', פסוק א'.
  6. ^ בראשית רבה, פרשה פ"ב, פסקה י'; ראו גם: איכה רבה, פרשה פתיחת"א, פסקה כ"ד; יעקב מדן, מות רחל וקבורתה, אתר ישיבת הר עציון
  7. ^ בראשית רבה, פרשה פ"ב, פסקה י'.
  8. ^ היכן נקברה רחל? , באתר "דעת"
    חגי בן ארצי, היכן קבורה רחל אמנו? עיון חדש, אוניברסיטת בר-אילן, דף שבועי, פרשת ויחי תשע"א, מספר 893
    נאוה גוטמן, עם קבורת רחל בגבול בנימין בצלצח, מגדים יד
  9. ^ דניאל משה לוי, ‏זיהוי חדש-ישן למקום מיתת רחל, באתר "דעת"
  10. ^ נגה הראובני, אור חדש על ספר ירמיהו, תל אביב: הוצאת עם עובד, 1950, עמ' 151-143.
  11. ^ הברית החדשה, מתי, ב, יח
  12. ^ אברהם יערי, מסעות ארץ ישראל, גזית, תש"ו, עמ' 42
  13. ^ יערי, עמ' 61
  14. ^ יערי, עמ' 53-52
  15. ^ יערי, עמ' 87
  16. ^ "ועכשיו שזכיתי ובאתי אני לירושלים שבח לאל הטוב והמיטיב, ראיתי בעיני שאין מן קבורת רחל לבית לחם אפילו מיל... וכן ראיתי שאין קבורה ברמה ולא קרוב לה, אבל הרמה אשר לבנימין רחוק ממנה כארבע פרסאות, והרמה אשר בהר אפרים רחוק ממנה יותר משני ימים" (רמב"ן על בראשית, ל"ה, טז)
  17. ^ יערי, עמ' 146
  18. ^ יערי, עמ' 301
  19. ^ מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים בארץ-ישראל, עמ' 351.
  20. ^ 20.0 20.1 נדב שרגאי, קבר רחל - מקום קדוש יהודי ולא מסגד, באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה
  21. ^ יערי, עמ' 509
  22. ^ שרגאי, עמ' 35
  23. ^ נדב שרגאי, על אֵם הדרך - סיפורו של קבר רחל, הוצאת שערים לחקר ירושלים, ירושלים, תשס"ה, עמ' 50
  24. ^ שרגאי, עמ' 58
  25. ^ ג'יימס פין, עתות סופה, פרק 25, עמ' 440.
  26. ^ אזיען, המגיד, 26 באוקטובר 1864
  27. ^ השעות האחרונות בחיי משה מונטיפיורי, המגיד, 6 באוגוסט 1885
  28. ^ ג'יימס פין, עתות סופה, עמ' 317.
  29. ^ הרב הראשי מוחה נגד מעשי-החילול הירדניים, דבר, 27 באוקטובר 1961
  30. ^ יהושע ביצור, הכנסת מחכה לגולדה, מעריב, 26 באוקטובר 1961
  31. ^ הרב הראשי לצה"ל פתח שער המכפלה, דבר, 9 ביוני 1967
  32. ^ הסיורים לגדה רק לירושלים ולבית לחם, מעריב, 25 ביוני 1967; קבר רחל נפתח ונסגר שוב, דבר, 7 ביולי 1967
  33. ^ תיעוד נדיר של השטחים בשנת 1967, באתר של "רשת 13" (במקור, מאתר "nana10")
  34. ^ שרגאי, 208-193
    נדב שרגאיהאם קבר רחל יישאר מחוץ לגדר, באתר הארץ, 22 ביולי 2002
  35. ^ עמירה הס, עמוס הראליום קרב בשטחים: חייל נהרג בקבר רחל; רכב ממולכד התפוצץ בגזרת שכם, באתר הארץ, 4 באפריל 2001
  36. ^ שירות גלובס ורן דגוני, ‏התנזים ניסה לכבוש את קבר רחל; הפלשתינים: 30 נפצעו, באתר גלובס, 4 בדצמבר 2000
  37. ^ נדב שרגאיתוכנית בצה"ל ל"סיפוח"קבר רחל; שרון ואולמרט בעד, באתר הארץ, 29 באוגוסט 2002
  38. ^ ארנון רגולר, צווים להפקעת אדמות לכביש לקבר רחל, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2003
  39. ^ בג"ץ דחה עתירת עיריות בית לחם ובית ג'אלה לשינוי תוואי גדר ההפרדה באיזור קבר רחל, באתר גלובס, 3 בפברואר 2005
  40. ^ בג"ץ 1890/03 - עיריית בית לחם ואח' נ' מדינת ישראל משרד הביטחון ואח' פסק דין
  41. ^ שמואל דקלו‏‏, ‏בג"ץ מנע הכשרת שטח לחניון בקבר רחל - כיוון שאין בו צורך, באתר גלובס, 2 בנובמבר 2005
  42. ^ בג"ץ 10182/05 ואידה אנטון בישרה אנסטס נ. מדינת ישראל
  43. ^ לילי גלילי, בקבר רחל יגורו יהודים, באתר הארץ, 11 ביולי 2004
  44. ^ אורי בלאוהמאבק על קבר רחל, באתר הארץ, 6 ביוני 2012
  45. ^ נדב שרגאיקבר רחל נפתח לתנועת כלי רכב פרטיים לא ממוגנים, באתר הארץ, 1 בספטמבר 2008
  46. ^ שירות "הארץ" וחיים לוינסון, ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הכניס את מערת המכפלה וקבר רחל לרשימת אתרי המורשת, באתר הארץ, 21 בפברואר 2010
  47. ^ הודעות לעיתונות, באתר אונסק"ו
  48. ^ החלטות מועצת הוועד המנהל של אונסק"ו, ראו גם: גיא כהן, אונסק"ו: קבר רחל "פלשתיני", באתר ערוץ 7, 10/10/18
  49. ^ [1]
  50. ^ אוצרות ירושלים, חלק ל"ו
אברהם צבי קלוגר

הרב אברהם צבי קלוגר (נולד בג' בסיוון תשכ"ח, 30 במאי 1968) הוא משפיע חסיד ברסלב, ראש קהילת "נזר ישראל" בבית שמש.

אוהל (קבר)

בקבורה יהודית, אוהל הוא מבנה הבנוי מעל קבר (מאוזוליאום), ומשמש לציון חשיבות האישיות הקבורה במקום. לעיתים נבנה "אוהל" אחד עבור כמה אנשים. השימוש הרגיל במושג הוא עבור קברי אדמו"רים, אם כי המסורת של בניית מבנים על קברי צדיקים מצויה הרבה שנים קודם לתנועת החסידות, כמו בקבר רחל או במערת המכפלה. כיום קיימים ארגונים שונים העוסקים בהקמה ושיקום של "אוהלים" על קברי צדיקים באירופה, שחלקם חרבו במהלך השואה.

בספר תהילים מובא הביטוי "אהלי צדיקים" (קיח, טו).

מטרת האוהל היא כסימן כבוד עבור הנקבר, לשמש מחסה מפני פגעי הטבע לקבר, וכמקום תפלה לעולים לרגל. ישנם אוהלים, כגון אוהל האדמו"רים מלובביץ', שמפני סיבות הלכתיות, נבנו ללא גג, כך שהנכנס לתוך האוהל איננו נטמא בטומאת אוהל.

בארץ, בין האוהלים הבולטים הם: קבר רבי שמעון בר יוחאי במירון, מערת המכפלה בחברון, קבר רחל בבית לחם, ואוהל הבאבא סאלי ורבי שלום איפרגן, שניהם בנתיבות.

אליהו שלמה זלמן בסאן

אליהו שלמה זלמן בסאן (1800[דרוש מקור] - כ"ד בשבט תרמ"ב, 13 בפברואר 1882) היה נפח ידוע ביישוב הישן בירושלים במאה ה-19.

ארקולף

ארקולף (Arculf) או ארקולפוס (Arculfus) היה צליין פרנקי אשר פקד את ארץ ישראל והלבנט במחצית השנייה של המאה ה-7. על פי המקור הראשי המספר אודותיו, הוא שימש כבישוף של העיר פריגה בדורדון. על פי מקור אחר, הוא היה חבר מנזר.

לפי בדה ונרביליס, ספינתו של ארקולף נטרפה בדרכו חזרה מארץ הקודש אל חופי האי איונה במערב סקוטלנד, והוא התקבל על ידי אדאמנן הקדוש (אדומננוס), אב-המנזר המקומי, במנזר באי איונה הייתה ספרייה מפורסמת והוא נחשב באותה תקופה למרכז פרשנות לכתבי הקודש בלטינית. ארקולף סיפר את תולדות מסעו לאדאמנן בפירוט, והאחרון כתב על-בסיס זה חיבור בן שלושה ספרים בשם "De Locis Sanctis" (אודות המקומות הקדושים"), אשר הוקדשו לירושלים, בית לחם ולמספר מקומות קדושים נוספים בארץ ישראל, וכן לקונסטנטינופול ולאלכסנדריה. עותק מהחיבור נמסר בשנת 698 לאלדפירת' מלך נורת'מבריה.

ארקולף היה הנוסע הראשון שביקר בארץ ישראל אחרי הכיבוש הערבי ושחיבורו שרד, ומכאן חשיבותו להבנת מצבם של ארץ ישראל ותושביה אחרי הכיבוש.

על ירושלים כתב:

אוצר מסעות מ-1929 מתאר אותו כדלקמן:

"יש ספר מסעות של בישוף ארקולף שבא מגליה ויבקר את הלבנט בערך שנת 680. והיה הנוצרי הראשון שעלה לירושלים אחרי שנוסדה דת מחמד, ובשובו מירושלים בספינה על הים התיכון נשא אותו הרוח לבריטניה והוכרח לרדת בעיר איונא (lona) ונתאכסן אצל הכומר אדמנן ומסר לו דבריו בפרוטרוט והכומר רשם אותם בכתב ומסר הכתב יד למלך אלפריד "החכם" בעיר יורק בערך שנת 701, ונדפס ראשונה בשנת 1619 ובדפוסים אחרים אחר כך. ארקולף היה הראשון להזכיר כי יש עמוד באמצע ירושלים לצפון המקומות הקדושים המציין את טבור הארץ, וראייתו היא כי בא שם בתקופת תמוז מאמצע היום ולא ראה שם צל. הוא מתאר את ירושלים והר ציון והמקומות ביהודה, את הגליל ושמרון ומעיין יעקב בשכם וגם הערים דמשק צור אלכסנדריה של מצרים והנילוס ועיר קונסטנטינופול הוא יאמר כי מלך סרציניס מואוויא הראשון (661—680) היה אוהב את הנוצרים והציל מיד היהודים את הסודר שנשא ישו בעת שנצלב, ואומר כי במקום בית המקדש אצל כותל המזרחי בנו הסרצינים בית תפילה מרובע וישימו קורות מקשרים על החורבות הישנות והבית יכיל כשלשת אלפים איש. הסרצינים כבשו את ירושלים בשנת 637 וארקולף היה שם ששים שנה אחר כך. הנוסע הזה מהמאה השביעית מתאר גם כן קברי האבות והאמהות. הוא ראה את קבר רחל בדרך מירושלים לחברון ויאמר כי למזרחו הוא בית לחם ובקצה הדרך למערבו הוא קבר רחל, שנבנה מאבנים בלי סדר והדר ונראה מחוץ כמו פירמידה. השם "רחל" חקוק באבן אשר הניח יעקב בעצמו על המצבה. בחברון ראה מערת המכפלה אשר שם קברי אברהם יצחק ויעקב וגם אדם הראשון קבור שם. ונגד המנהג הרגיל מונחים רגליהם לצד דרום וראשיהם לצד צפון (ולא ראשיהם למזרח). על כל קבר מונח אבן שיש ומראה האבן כהה אך יותר לבן מהאבנים האחרות. קבר אדם הראשון הוא מצד צפון לא רחוק מהם ואינו נעשה באמנות כמו קברי האבות וקברי האמהות שרה רבקה ולאה אינם יפים כמו קברי האבות והם קטנים מהם במידתם גם ראה אשל אברהם בממרא ביריחו ראה בית רחב הזונה בחומה בלי תקרה והמקום חרוב בלי תושבים."

בית הקברות היהודי העתיק בטבריה

בית הקברות היהודי העתיק בטבריה הוא בית קברות יהודי ישן, הנמצא בטבריה. בית הקברות ממוקם על המדרון המערבי של הר ברניקי בסמוך לכנרת ובמבואותיה הדרומיים של טבריה.

בית לחם

בֵּית לֶחֶם (בערבית: بيت لحم בֵּיתּ לַחְםְ) היא עיר בהר חברון שבהרי יהודה, כ-10 ק"מ דרומית לירושלים. העיר נמצאת בשטח A שבשליטת הרשות הפלסטינית.

נכון ל-2010 מתגוררים בעיר כ-30,000 בני אדם. העיר היא בירת נפת בית לחם, שכוללת עיירות כגון בית סחור, בית ג'אלה, אל-ח'דר ועוד. בנפה מתגוררים על פי הערכות הרשות הפלסטינית כ-200,000 בני אדם.בעבר הייתה רוב אוכלוסייתה של העיר נוצרית, אך שינויים דמוגרפים שכללו הגירת נוצרים רבים לארצות אמריקה ואירופה, והגירת מוסלמים מכפרי הסביבה ומחברון אל העיר, הפכו אותה כיום לעיר מוסלמית בעיקרה. על פי חלק מהאומדנים 40% מהם נוצרים. אומדנים אחרים מעריכים שרק חמישית (20%) מכלל התושבים הם נוצרים.

גבעת פינחס

גִּבְעַת פִּינְחָס היא אתר בשומרון, בכפר הפלסטיני עוורתא, דרומית לשכם וסמוך ליישוב איתמר. על הגבעה מספר קברים, שחלקם מיוחסים במסורות מסוימות לדמויות מתקופת המקרא.

מערת המכפלה

מערת המכפלה (מכונה בערבית: الحرم الإبراهيمي, תעתיק: אלחרם אלאבראהימי, תרגום: המקום הקדוש של אברהם) היא מבנה במזרח העיר חברון. על פי המסורת היהודית והכתובים, המערה היא מקום קבורתם של אדם וחווה, אבות האומה אברהם, יצחק, יעקב ואמהות האומה שרה, רבקה ולאה (רחל נקברה בקבר רחל בבית לחם). היא מהמקומות המקודשים ביותר ליהדות ומקודשת גם באסלאם.

מקומות קדושים ליהודים בארץ ישראל

בארץ ישראל ישנם אתרים רבים הנחשבים כמקומות קדושים ליהודים. חלק קטן ממקומות אלה נקבע בתקנות שהותקנו מכוח חוק השמירה על המקומות הקדושים ומטופל בהתאם לתקנות אלה. חלק מאתרים אלו מקודש גם לדתות אחרות. הר הבית הוא המקום הקדוש ביותר ליהודים ועל פי ההלכה לקדושתו של הר הבית משמעויות רבות גם כיום.

מקומות רבים מקודשים בשל האישיות הקבורה בהם, ולעיתים בזיהוי שונה של הקבור במקום. מרבית המקומות הקדושים הם קברי צדיקים הנמצאים בגליל. חלקם מיוחס לתקופת האבות, ומרביתם מתקופת התנאים. המאוחר שבאתרים אלה הוא קבר השל"ה.

נדב שרגאי

נדב שרגאי (נולד ב-1959) הוא סופר ועיתונאי ישראלי, עמית מחקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.

סביל

סֶבִּיל (בטורקית: Sebil) המוכר גם בשם רהט הוא מבנה בו מצוי מתקן מים ציבורי המיועד לשתייה של בני אדם. בעבר מוקם הסביל בצומת דרכים ובמקומות בהם עוברי אורח עוצרים ונזקקים למי שתייה. הסביל ממוקם גם בקירות חיצוניים של מסגדים או בחצר לשם שתייה והיטהרות טקסית לפני התפילה.

בעברית נקרא גם "מַשְׁקִית".

קבר אבנר בן נר

אתר קבר אבנר בן נר ממוקם על פי המסורת בלב העיר חברון, סמוך למערת המכפלה. מבנה עם מספר חדרים סביב חצר ושער בסגנון ממלוכי.

קבר איתמר בן אהרן הכהן

קבר איתמר בן אהרן הכהן הוא מבנה הנמצא בעוורתא. מסורת יהודית מצביעה על המקום כקברו של איתמר בן אהרן הכהן.

קבר אלעזר בן אהרן הכהן

קבר אלעזר בן אהרן הכהן הוא מבנה הנמצא בעוורתא. מסורת יהודית מצביעה על המקום כקברו של אלעזר בן אהרן הכהן.

קבר כלב בן יפונה

קבר כלב בן יפונה הוא מבנה המזוהה עם מקום קבורתו של כלב בן יפונה בכפר הערבי כיפל חארת' בשומרון, כק"מ צפונית מערבית לאריאל.

המבנה קרוי בערבית "נבי תול כפל", כאשר כפל הוא שמו של כלב בן יפונה בערבית. מכאן גם שמו של הכפר - כפל חרת'. המקום מוזכר בספר המסעות של פתחיה מרגנסבורג, שסייר בארץ ישראל בשנות השמונים של המאה ה-11: "הר געש גבוה מאוד, ובאמצע ההר יהושע בן נון קבור ואצלו כלב בן יפונה." באמצע המאה ה-12 יעקב השליח מציין את הכפר חרס כמקום קברו של כלב בן יפונה. שמואל הקראי שביקר בארץ ישראל בשנת ה'תא (1641-1642) קורא למקום תמנת חרס וכותב כך: "מקום יפה מוגדר בחומת הקיר, ובתוכה מצבה נאה, ואמרו שהיא קבורת כלב בן יפונה עליו השלום."

אין מסורת על יום פטירתו המדויק של כלב בן יפונה ולכן נוהגים לפקוד את הקבר בעשרה בטבת שהוא יום הקדיש הכללי ובליל שישי הסמוך לשבת פרשת שלח לך, פרשה בה מסופר על כלב בן יפונה. בשל מיקומו של הקבר בתוך כפר פלסטיני מאבטחים כוחות צבא רבים את המקום בעת העלייה אליו.

קבר רחל אשת רבי עקיבא

מבנה קבר השוכן על הגבול בין בית הקברות היהודי ובית הקברות המוסלמי, הנמצאים בצידו המערבי של בית הקברות היהודי העתיק בטבריה. הקבר, הבנוי בזלת מיוחס לפי מסורת יהודית, שתועדה במאה ה-16, לרחל בת כלבא שבוע, אשתו של רבי עקיבא ולפי מסורת המוסלמית, מהמאה ה-13, לסית סוּכַּיְנַה (הגברת סוכינה) שהייתה בתו של חוסיין בן עלי בנו הצעיר של עלי בן אבי טאלב שהיה חתנו של מוחמד. המסורת מוסלמית מייחסת לסית סוכינה קבר גם בדמשק ובמדינה.

קובור בני אסראאיל

קובור בני אִסְרַאאִיל (בתרגום לעברית: קבר בני ישראל) הוא אתר בראש נחל פרת, דרומית ליישוב גבע בנימין בבנימין אשר מצפון לירושלים, בצד כביש נווה יעקב - גבע בנימין, כיום חלק מכביש 437 העוקף את רמאללה. במקום חמש מצבות גדולות.

דעת מיעוט בספרות המחקר מזהה ב'קבר בני ישראל' את מקום קבורתה של רחל אמנו. מאידך, הזיהוי המקובל הן בספרות מחקר והן על פי המסורות בנות למעלה מ-1700 שנה קובע כמקום קבורתה של רחל את האתר המכונה קבר רחל, במבואותיה הצפוניים של בית לחם אשר באפרתה מדרום לירושלים.

רחל

רָחֵל, דמות מקראית, היא אחת מארבע האמהות של עם ישראל. רעייתו העיקרית והאהובה של יעקב ואם יוסף ובנימין. סיפורה מופיע בתורה בספר בראשית, פרקים כ"ט-ל"ה.

רחל בת כלבא שבוע

רחל בת כלבא שבוע הייתה אשתו של התנא רבי עקיבא. לפי סיפורי חז"ל, חייתה בסוף תקופת בית שני. בדרומה של העיר טבריה, סמוך לבית הקברות העירוני, שוכן מבנה קבר אשר לפי חלק מהמסורות מיוחס למקום קבורתה.

אתרים ומבנים ביהדות
אתרים הר הבית · הכותל המערבי · קבר רחל · מערת המכפלה · עיר דוד · ירושלים מגן דוד
מבנים המשכן · משכן שילה · משכן נוב · משכן גבעון · בית המקדש הראשון · בית המקדש השני · מקדש הורדוס · בית המקדש השלישי

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.