קבוצת הארץ

קבוצת הארץ היא מפעלי הוצאה לאור בתחום העיתונות הנמצאים בשליטתה של משפחת שוקן. בקבוצה נכללים עיתון "הארץ", הוצאת שוקן, מקומוני "רשת שוקן", אתר TheMarker, המגזין לילדים "עיניים" ובית דפוס המדפיס את עיתוני הקבוצה.

קבוצת הארץ
Haaretz press,Tel Yitzhak
גרפופרינט, בית הדפוס של קבוצת הארץ, בכניסה לתל יצחק
נתונים כלליים
סוג חברה פרטית
תאריך הקמה

1919 השקת עיתון הארץ

1931 הקמת הוצאת שוקן בברלין
חברות בנות

הוצאת שוקן
רשת שוקן
TheMarker

גרפופרינט
מיקום המטה תל אביב
בעלות משפחת שוקן (60%)
דומון-שאוברג (20%)
לאוניד נבזלין (20%)
ענפי תעשייה תקשורת
מוצרים עיקריים עיתונות, מקומונים, הוצאה לאור, דפוס
שווי שוק 560 מיליון שקל (2011)
אנשי מפתח רמי גז, מנכ"ל מ-2008
עובדים 1,200 (2011)
Iolcoil
סמליל פורטל האינטרנט IOL של "קבוצת הארץ" שפעל בין השנים 1995-2001

בעלות

לאחר שנים רבות שבהן הייתה הקבוצה בבעלותה המלאה של משפחת שוקן, נכנס לקבוצה באוגוסט 2006 משקיע זר, המו"ל הגרמני "דומון-שאוברג", שרכש 25% מהקבוצה תמורת 25 מיליון אירו. ביוני 2011 רכש לאוניד נבזלין 20% ממניות הקבוצה בדרך של הקצאה פרטית, שבעקבותיה דוללו החזקותיה של משפחת שוקן ל-60%.[1]

היסטוריה

בשנת 1931 הקים זלמן שוקן את הוצאת שוקן בברלין כדי להוציא לאור את כתבי ש"י עגנון ותרגומים של ספרות יהודית חשובה ליהדות גרמניה המתבוללת שהפסיקה לקרוא עברית. בעקבות עליית היטלר לשלטון חיסל שוקן את מרבית עסקיו בגרמניה, ובינואר 1934 עלה לארץ ישראל. בתחילת 1936 רכש זלמן שוקן את עיתון "הארץ"[2] כמתנת חתונה לבנו גרשום שוקן, שמונה למו"ל ועורך העיתון ב-1939.

גרשום שוקן היה ידוע כמנהל שמרן וזהיר, ורק עם כניסת בנו עמוס שוקן, בשנת 1972, לתפקיד מנכ"ל "הוצאת עיתון הארץ בע"מ", החלה לפעול כקבוצה עסקית. ב-1979 הקים עמוס שוקן את רשת מקומוני "רשת מקומוני שוקן" וב-1983 גם את העיתון "חדשות", חרף התנגדות אביו (שהמשיך להיות מו"ל ועורך העיתון "הארץ")[3].

בסוף שנות ה-80 מונה עמוס שוקן למו"ל ומנכ"ל "הארץ" ומ-1992 ועד 2006 שימש חיים אינזלברג כמנכ"ל הקבוצה[4].

ב-1 במאי 2000 הושק אתר האינטרנט TheMarker, על ידי "קבוצת הארץ" ואתר האינטרנט הכלכלי האמריקאי TheStreet.com. באפריל 2001 מוזג עם האתר אי-אונליין[5]. ב-2008 רכשה קבוצת "הארץ" את האתר "פוליטיקו", שפעל רק בתקופת הבחירות לכנסת השמונה עשרה, ועסק בסיקור פוליטי בהשראת האתר "פוליטיקו" האמריקאי.

בשנים 2007-2013 הודפס העיתון "ישראל היום" בבית הדפוס "גרפופרינט" של "קבוצת הארץ"[6]

מנכ"ל הקבוצה מ-2008 הוא רמי גז[7].

החזקות

החזקות בעבר

  • עיתון "חדשות" - נסגר לאחר תשע שנות פעילות ב-1993.
  • עיתון "העיר" ב-16 בדצמבר 2010 מוזג לתוך מוספו "עכבר העיר", שנסגר בעצמו ב-2013.
  • חברת "המכרז של המדינה", הוקמה ב-1995, במטרה למכור מוצרי חשמל באמצעות חוברות שהייתה מפיצה בעיתוני סוף השבוע אחת לשלושה שבועות. מייסד החברה ובעליה היה מאיר סולטן בשותפות עם קבוצת הארץ שהחזיקה ב-54% מהבעלות. ב-2004 רכש סולטן את הבעלות המלאה על החברה[9]. בשיאה היה לה מחזור מכירות שנתי של מאות מיליוני שקלים בשנה, אך עם העלייה בפופולריות של רכישות מוצרי חשמל באמצעות האינטרנט נחלשה הפעילות והיא נסגרה בסוף 2007[10].

"IOL" -"וואלה!"

ב-1995, הקימה "קבוצת הארץ" את פורטל האינטרנט הראשון בישראל "IOL" - "Israel On-line". בשיאו, באוגוסט 2000, העסיק פורטל האינטרנט כ-150 עובדים. בתחילת אביב 2000 הגישה IOL תשקיף להנפקה ציבורית על פי שווי של 60 מיליון דולר, אך זו בוטלה עקב התפוצצות בועת הדוט-קום והוחלט על מיזוג עם "וואלה!"[11]. לאחר המיזוג סיפק עיתון "הארץ" תוכן בנושאי אקטואליה ל"וואלה!" במשך מספר שנים. ב-2010 מכרה הקבוצה את החזוקתיה באתר "וואלה!" לחברת בזק תמורת 88 מיליון שקל[12].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ לי-אור אברבך, עירית אבישר, רועי ברק, שלומית לן, ‏ליאוניד נבזלין רכש 20% ממניות עיתון "הארץ", באתר גלובס, 12 ביוני 2011
  2. ^ "הארץ" עבר לידי שוקן, דואר היום, 3 בינואר 1936
  3. ^ יאיר קוטלרעקב אכילס של "הארץ", באתר העין השביעית, 24 במאי 2018
  4. ^ מנכ"ל קבוצת הארץ מזה 14 שנה, חיים אינזלברג, פורש מתפקידו, באתר גלובס, 5 בספטמבר 2006
  5. ^ מיזוג זוטא נוסף אצל שוקן: דה-מרקר מאחד כוחות עם אי-אונליין, באתר גלובס, 30 באפריל 2001
  6. ^ נתי טוקר, "ישראל היום" רכש את בית הדפוס של "מעריב" ומעביר חלק מפעילותו לבת ים, באתר TheMarker‏, 15 בדצמבר 2013
  7. ^ יעל גאוני, ‏רמי גז מונה למנכ"ל קבוצת "הארץ" במקום עמוס שוקן, באתר גלובס, 7 באוגוסט 2008
  8. ^ פרופיל חברה, באתר גרפופרינט
  9. ^ ורד שרון-ריבלין, ‏מאיר סולטן רכש מלוא הבעלות על המכרז של המדינה, באתר גלובס, 7 בספטמבר 2004
  10. ^ רוני לינדר,גלי ברגר, המכרז של המדינה בקשיים; הבנקים סגרו ברז האשראי, באתר הארץ, 20 באוגוסט 2007
  11. ^ דאה הדר, פורטל הרפאים, באתר הארץ, 11 ביוני 2001
  12. ^ אמיתי זיו, בזק משתלטת על וואלה: תממש זכות סירוב ותרכוש את חלקה של "הארץ", באתר TheMarker‏, 18 במרץ 2010
Onlife

onlife הוא אתר אינטרנט ישראלי, המגדיר עצמו בכותרתו "אתר תוכן ואקטואליה לנשים".

האתר הוקם על ידי הדס גולדשטיין (מנכ"לית Themarker לשעבר), KCS טכנולוגיות, קבוצת הארץ - Themarker ומשקיעים פרטיים (בהם ישי דוידי ויעקב בורק). העורכת הראשית של האתר בראשית דרכו הייתה אפרת אדמון. בשנת 2014 מונתה לתפקיד הילה ברבי-ג'קמן. האתר החל לפעול ב-11 ביולי 2010.באתר מתפרסמים מאמרים וטורי דעה בקשת רחבה של נושאים הנמצאים על סדר היום: פוליטיקה, אלימות מינית ונשים בעולם העבודה וכן כתבות בנושאי אופנה, פנאי, משפחה, צרכנות, תזונה, בריאות ועוד. התכנים באתר מתעדכנים מדי יום. קישורים למאמרים באתר נכללים באתר "הארץ" ובאתר "דה מרקר".

מערכת האתר כוללת 10 עיתונאיות ועורכות קבועות וצוות של 40 פרילנסרים. עם הכותבות באתר נמנות ענת סרגוסטי, ליטל שוורץ, לינוי בר גפן, הדס שטייף, יעל שרר ומרינה קיגל. הגישה לאתר חופשית, והכנסותיו באות מפרסומת ומתוכן שיווקי.באפריל 2013 נטל האתר חלק, במאמר מאת הדס שטייף, במהלך לחשיפת החשדות להטרדה מינית על ידי איש התקשורת עמנואל רוזן, מהלך שהביא ליציאתו לחופשה מכל משרותיו באמצעי התקשורת, עד לבירור החשדות. בסיומה של פרשה זו לא הועמד רוזן לדין.

RGE

אר.ג'י.אי גרופ בע"מ (ובקיצור RGE) היא חברה המפעילה מספר ערוצי טלוויזיה בישראל. החברה בבעלות משפחת רקנאטי, לן בלווטניק ואביב גלעדי. בין הערוצים המופעלים על ידי החברה נמנים: ערוץ 13 (ביחד עם רשת מדיה), ערוץ כנסת (החל מ-1 באוגוסט 2018 ובאמצעות החדשות 13), ערוץ הספורט וערוצים נוספים באמצעות נגה תקשורת כגון: ערוץ הילדים, לוגי, ערוץ הירו (ידוע גם כ"ערוץ ספיד" ב-HOT) וערוץ 8 (עד סוף דצמבר 2012, כיום מופעל על ידי סלוצקי אפיקי תקשורת בע"מ). לחברה גם חטיבת ניו מדיה האחראית על הפעלת אתרי האינטרנט של ערוצי הטלוויזיה של החברה.

TVTEL

TVTEL - האוטוסטרדה הישראלית למידע (לאחר מכן "נטאור - הרשת הישראלית") הייתה מערכת שהופעלה על ידי אלביט, בזק, ותדיראן, ופעלה משנת 1994 עד שנמכרה ב-1997 למתחרה שלה - חברת ישראל און ליין. המערכת היוותה צעד ראשוני לכיוונה של רשת מחשבים מסחרית ישראלית, בכך שקדמה את חדירת האינטרנט למשקי בית.

טי.וי.טל היא גרסה משופרת של המערכת הצרפתית מיניטל.

TheMarker

TheMarker (בעברית: דה מרקר) הוא עיתון יומי כלכלי ישראלי ואתר חדשות כלכלי מבית עיתון "הארץ". הוקם בידי גיא רולניק ואיתן אבריאל. החל מינואר 2008, הוא נמכר כעיתון יומי עצמאי. לעיתון גם ירחון כלכלי (הנושא את השם TheMarker Magazine) ורשת חברתית מקוונת בשם TheMarker cafe. מערכת העיתון פועלת בבניין "הארץ" בתל אביב. העורך הראשי של TheMarker הוא אלוף בן, אבי בר-אלי משמש כעורך תחתיו ועורך המגזין הוא איתן אבריאל.

גיא רולניק

גיא רולניק (נולד ב-2 בספטמבר 1968) הוא מייסד העיתון TheMarker ועורכו הראשי עד שנת 2013, סגן המוציא לאור של קבוצת "הארץ" ופרופסור חבר קליני בבית הספר למנהל עסקים בות' ׁ של אוניברסיטת שיקגו.

האגודה לזכות הציבור לדעת

האגודה לזכות הציבור לדעת, הקרויה לעיתים בקצרה ארגון "לדעת" היא עמותה ישראלית שנוסדה בשנת 1995 ועוסקת בביקורת על התנהלות מוטה או לא אתית של אמצעי התקשורת בישראל. האגודה עורכת מחקרים בנושא התנהלות התקשורת, מעניקה פרסים שנתיים העוסקים בביקורת התקשורת ופונה לרשויות האחראיות על ביקורת כלי התקשורת.

הארץ

הארץ הוא היומון הוותיק ביותר הפועל בישראל. נוסד בשנת 1918 ונקרא בשם הנוכחי החל משנת 1919. העיתון היה בבעלות משפחת שוקן מאז שנת 1935, ובשנים האחרונות נמכרו 40% ממניות קבוצת הארץ, החברה שמוציאה אותו לאור, לאלפרד דומונט (20%) ולאוניד נבזלין (20%). העורך הראשי כיום הוא אלוף בן ומנכ"ל קבוצת הארץ הוא רמי גז. נכון לינואר 2018 שיעור החשיפה של העיתון עומד על 4.9% בימות השבוע ו-5.9% בסופי שבוע.

העיר

"העיר" היה מקומון תל אביבי של רשת שוקן, שיצא לאור אחת לשבוע. ביום חמישי צורף לעיתון "הארץ", המופץ למנויי העיתון באזור תל אביב, וביום שישי הופץ לחנויות. תפוצתו בשיאה הייתה 115,000 עותקים. ב-16 בדצמבר 2010 מוזג "העיר" לתוך מוספו "עכבר העיר". באוגוסט 2017 החליטה קבוצת "הארץ" להפסיק את הדפסת "עכבר העיר".

חדשות (עיתון)

חדשות היה עיתון יומי שיצא לאור בישראל בין השנים 1984–1993.

כל העיר

כל העיר הוא מקומון ירושלמי שראה אור לראשונה ב-1979. המקומון היה הראשון מרשת שוקן, שהייתה לרשת המקומונים הראשונה בישראל.

מגפון (אתר חדשות)

"מגפון" הוא אתר חדשות ישראלי, שהוקם בשנת 2011 כיוזמה עצמאית של שני עיתונאים: טובי פולק - עיתונאי "מעריב" לשעבר ומנכ"ל חברת ניהול התכנים "תוכן העניינים"; ועמית מנדלזון - צלם, עיתונאי ואיש היי-טק. ייחודו של העיתון בהיותו "עצמאי", ולא נתמך ומושפע מבעלי הון ועסקים, להבדיל ממספר מיזמים חדשותיים אחרים בישראל.

כדי לשמר את עצמאותו, מושתת "מגפון" על מבנה ארגוני של קואופרטיב, ללא מתן אפשרות להיווצרות גרעין שליטה מרכזי. החל מפברואר 2012 מוכר הארגון רשמית כאגודה שיתופית ("מגפון – עיתון ישראלי עצמאי אגודה שיתופית בע"מ), ובכך הוא מהווה מיזם ייחודי בתחום הקואופורטיבים.

כפועל יוצא מאופי המיזם, התבקשו העורכים והעיתונאים הבכירים בארגון לרכוש מניה, הנותנת זכות הצבעה בישיבות הארגון. באספה המכוננת של הארגון, שנערכה במרץ 2012, נוסחו עקרונות הקואופרטיב על ידי חבריו:

בדצמבר 2011, בהתבסס על פלטפורמת הבלוגים Wordpress, עלה לאוויר פיילוט של האתר "מגפון". האתר החל לפרסם חדשות באופן סדיר, ובמתכונתו הנוכחית, החל מינואר 2012. תוכנו של האתר מתפרסם בשפה העברית, ובעתיד מתכוונים מייסדיו לפרסם תוכן גם בשפות נוספות. נכון ליוני 2012, התפרסמו במגפון יותר מ-5,000 כתבות, מאמרים, סיפורים וטורים בנושאים שונים.

ניו יורק טיימס הבינלאומי

ניו יורק טיימס הבינלאומי (באנגלית: International New York Times) הוא עיתון בינלאומי בשפה האנגלית. העיתון משלב את משאביו עם משאבי עיתון הניו יורק טיימס ומודפס ב-33 אתרים מסביב לעולם, ונמכר במעל ל-180 מדינות. העיתון היה חלק מחברת ניו יורק טיימס. בסיס החברה בפריז החל משנת 1887. בעבר נקרא ההראלד טריביון הבינלאומי (באנגלית: International Herald Tribune). ב-14 באוקטובר 2013 יצא העיתון בפעם האחרונה תחת השם "הראלד טריביון הבינלאומי" ושמו שונה לניו יורק טיימס הבינלאומי (באנגלית: International New York Times). בישראל העיתון מופץ בשיתוף פעולה עם עיתון "הארץ".

עיניים (מגזין לילדים)

עיניים הוא כתב עת לילדים בעריכת תמיר ראונר.

הגיליון הראשון, שנושאו היה נייר, יצא לאור בנובמבר 1994, כ"אח צעיר" לכתב העת "משקפיים". שלושת הגיליונות הראשונים של המגזין יצאו לאור בשיתוף עם אגף הנוער של מוזיאון ישראל, ולאחר מכן יצר המו"ל ראונר שותפות עם קבוצת הארץ להוצאת המגזין לאור.

המגזין מודפס על 64 עמודים באיכות חזותית ומילולית גבוהה, והוא מלווה בתצלומים, בציורים ובאיורים רבים. כל גיליון של המגזין מוקדש לנושא מסוים, כגון "אוויר", "התחלות", "פרטיות", "שמחה", וכן יש במגזין מדורים קבועים. המאמרים במגזין מנוקדים בניקוד חלקי.

ספרים אחדים יצאו לאור בעקבות מדורים במגזין: "המכשפה מניירה" - כל הסיפורים מאת רונית הד על המכשפה מניירה שנכתבו בשנים 1994–2002, "פנד" - כל הסיפורים על פנד האדום שהופיעו בשנים 1994 - 2006, כתב: תמיר ראונר, צייר: נעם נדב, "חשבתי שאני מכיר את עצמי" - סיפורים מאת עמית ויסברגר שהופיעו ב"עיניים" בין השנים 1999 - 2013, "בעיניים של תלמה" - רעיונות ליצירה מחומרים זמינים מאת תלמה שולץ שהופיעו ב"עיניים" לאורך השנים.

עיתונות בישראל

עיתונות בארץ ישראל החלה עוד בימי היישוב הישן. מאז יציאת החבצלת בירושלים ב-1863 על ידי ישראל ב"ק, ראו אור עיתונים עבריים באופן סדיר בארץ ישראל. העיתונות שימשה כלי ראשון במעלה בתחיית הלשון העברית, הן כזרז לצורך לחדש מילים לצורך דיווח על העולם המודרני והן כבמה לפרסום תחדישים. בשנת 1884 ראה אור גליונו הראשון של הצבי, עיתונו של אליעזר בן-יהודה והיומון הראשון בעברית בארץ ישראל. מראשית העלייה השנייה (1904) ועד מלחמת העולם הראשונה צמחה בארץ ישראל עיתונות עברית מקורית ואידאולוגית. ב-1915 הוציא השלטון העות'מאני בארץ ישראל צו סגירה לעיתונים העבריים, פרט ל"החרות", שהמשיך להופיע עד 1917. תחילת המנדט הבריטי בישרה לראשונה על חופש עיתונות יחסי בארץ ישראל. רוב העיתונים ביישוב היו עיתונים מפלגתיים, כמות העיתונים היומיים ביישוב, שיצאו על ידי כל פלג אידאולוגי, הייתה בלתי פרופורציונלית לגדלו הזעיר. כן ראו אור עיתונים פרטיים בהם, "הארץ" (1919), "ידיעות אחרונות" (1939) ו"מעריב".

עיתונות יהודית היסטורית

אתר עיתונות יהודית היסטורית הוא מאגר מקוון של עיתונים היסטוריים שנכתבו ויצאו לאור על ידי יהודים. המאגר, שהוקם ומופעל על ידי הספרייה הלאומית ואוניברסיטת תל אביב, מאפשר באמצעות דיגיטציה גישה וירטואלית נוחה לעיתונות העברית ברוב ימיה, החל ממחצית המאה ה-19 ועד אמצע שנות השמונים של המאה ה-20, ולצדה עיתונות יהודית ביידיש, ערבית יהודית, אנגלית, צרפתית והונגרית.

עמוס שוקן

עמוס שוקן (נולד ב-6 בדצמבר 1944) הוא איש עסקים ישראלי, העומד בראש קבוצת הארץ, משמש כמוציא לאור של עיתון "הארץ", בנו של העורך והמו"ל הקודם של העיתון, גרשום שוקן. בבעלותה של "קבוצת הארץ" נמצאות "הוצאת עיתון הארץ בע"מ" ו"רשת שוקן", שמוציאה לאור מקומונים רבים.

רשת שוקן

רשת שוקן בע"מ היא חברה העוסקת בהוצאה לאור של מקומונים ונמצאת בבעלות קבוצת הארץ.

שלמה פפירבלט

שלמה פַּפִּירְבְּלַט (נולד ב-3 בספטמבר 1955 בתל אביב) הוא עיתונאי, סופר ומבקר יין ישראלי, מרצה בבית הספר לתקשורת של המסלול האקדמי המכללה למינהל, ומנהל הקרן לסרטים קצרים של התאחדות ענף הקולנוע. משנת 2010 משמש כתב "הארץ" לאמריקה הלטינית.

פפירבלט פרש בשנת 2007 מהעיתון "ידיעות אחרונות", אחרי 30 שנה כחבר מערכת בתפקידים שונים, בין השאר היה עורך המוסף "7 לילות", עורך חדשות, כתב העיתון בפריז, רכז כתבים, ועורך חדשות החוץ ובין כותבי מאמרי המערכת של העיתון. הוא היה הראשון בעיתונו לכתוב מדור ביקורת קבוע בנושאי יין וליווה מקרוב את מהפכת היין בישראל בשנים האחרונות, כמו כן כתב רבות בתחום הקולנוע, כאשר בין השאר היה שליח קבוע לפסטיבל קאן במשך יותר מעשור. עם פרישתו מידיעות אחרונות, עבר לכתוב טורים שבועיים בעיתון "כלכליסט", בנושאים בינלאומיים ובנושאי יין ואלכוהול.

בשנת 1990 היה בין מייסדי האקדמיה הישראלית לקולנוע, וכיהן כחבר הנהלתה עד סוף שנות ה-90. כאשר הוקמה בשנת 2000 המועצה הישראלית לקולנוע, נבחר על ידי שר התרבות, החינוך והספורט באותה תקופה מתן וילנאי, להיות בין חבריה, ויחד עם היו"ר עו"ד אלי זוהר, היה בין מנסחי תקנון עבודתה ודרך הסיוע לקולנוע הישראלי.

בנו, ליאור, הוא עורך הרשתות החברתיות של קבוצת הארץ.

שרית ישי לוי

שרית ישי-לוי (נולדה ב-27 בנובמבר 1947) היא עיתונאית ישראלית, כתבת ראשית במגזין "עולם האשה" ומגישה פינות בטלוויזיה ובאינטרנט בתחומי הבילוי והתיירות. כמו כן, שיחקה ישי-לוי בתיאטרון ובסרטים ישראלים.

התפרסמה בשני ראיונות שזכו להד נרחב בתקשורת הישראלית והעולמית. הראשון, עם יאסר ערפאת תוך מלחמת לבנון הראשונה, והשני עם דליה רבין-פילוסוף שחשפה לראשונה את ספקות בני המשפחה ביחס לרצח אביה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.