קארדו

קארדו (לטינית: Cardo) הוא כינויו של הציר הראשי שחצה ערים ומחנות צבא ברחבי האימפריה הרומית מצפון לדרום.

הקארדו שימש בדרך כלל כמרכזה המסחרי הראשי של העיר, והיו בו חנויות רבות; הוא נקרא גם "קארדו מקסימוס" - הקארדו הגדול. הרחוב המשני, הניצב לקארדו, נקרא דקומנוס. שני רחובות אלה חילקו כל עיר (או מחנה צבאי) לארבעה רבעים, לכן עד היום, בשפות רבות, סקטור בעיר נקרא "רובע" מלשון "רבע" (לדוגמה, Quarter באנגלית ו-Quartier בצרפתית). בצומת הדרכים בין הקארדו והדקומנוס השתרעה כיכר גדולה - הקרדינה, שבה היה הפורום הרומי.

פירוש המונח "קארדו" בלטינית הוא "ציר מרכזי", מכאן כינויו של הרחוב הראשי בעיר הרומית. למרות הדמיון בשם, אין קשר בין ה"קארדו" הלטיני לבין ה"קרדיה" היוונית, שמשמעותה "לב".

PetraCardo
הקארדו בפטרה

הקארדו בירושלים

בירושלים הקארדו שימש כרחוב הראשי לאורך התקופה הרומית בארץ ישראל וכן הביזנטית, ונמתח בתוואי העובר משער שכם לשער ציון. בשונה מרוב הערים הרומיות, היה בירושלים 'קארדו מכסימוס' נוסף, הקארדו המשני - שנמשך משער שכם לכיוון שער האשפות, בתוואי 'הגיא המרכזי' המכונה על ידי יוספוס פלביוס ה"טירופיאון".

ראו גם

קישורים חיצוניים

Apamea Syria, cardo maxima
קרדו בעיר העתיקה אפּאמיאה, כיום מצפון לחמאת שבסוריה, על גדות הנהר אורונטס.
אדריכלות קלאסית - מונחים

רשימת מונחים בנושא אדריכלות קלאסית. הרשימה כוללת מושגים הקשורים באדריכלות יוון העתיקה, אדריכלות רומית ונושאים קשורים נוספים. חלק מהמונחים שלהלן משמשים גם להגדרות של מבנים או חלקי מבנים בסגנונות מאוחרים יותר ואף מודרניים. הגדרות אלו מתארות את שימושם בעת העתיקה בלבד.

בסוגריים מופיעה צורת הכתיב של המושג באנגלית. לכל מושג קיים גם תעתיק מקורי ביוונית עתיקה או בלטינית.

אני מאמין (תפילה נוצרית)

תפילת הקְרֵדו (Credo) או תפילת אני מאמין היא הצהרת האמונה הנוצרית והיא חלק מסעודת האדון, או המיסה הנוצרית. בעבר היו לתפילה גרסאות קצרות שהיו כהצהרת אמונים לפני הטבילה. היום ישנן שתי גרסאות של התפילה: האחת נקראת "נוסח השליחים" והיא קצרה יותר; השנייה נקראת "נוסח ועידת ניקאה" והיא ארוכה יותר. כשנאמר קרדו הכוונה היא יותר לנוסחה של הכנסייה הקתולית.

בית שאן

בֵּית שְׁאָן היא עיר במחוז הצפון בישראל, בבקעת בית שאן, ממזרח לעמק יזרעאל, ממוקמת על כביש 90 כ-25 קילומטר מדרום לים כנרת.

בית שאן מיושבת ברציפות מראשית התקופה הכלקוליתית (כ-4000 לפנה"ס) ועד ימינו (סך הכול כ-6,000 שנה).

המועצה המקומית החדשה נוסדה בחודש יוני 1949 ונקראה בית שאן. רוב האוכלוסייה הערבית עזבה קודם לקרבות מלחמת העצמאות ובמהלכם ומיעוטה פונה לאחריהם, בעיקר לנצרת. שטח השיפוט שלה הוא 7.1 קמ"ר, הוכרזה כעיר בשנת 1999.

בית שאן נודעה בימי הביניים כמקום עם קרקע דשנה ופוריה, שבה שדות אורז וקני סוכר, מטעי תמרים, כרמי זית וכרמי גפן. בתלמוד הבבלי אמר עליה ריש לקיש: "גן עדן... אם בארץ ישראל הוא - בית שאן פתחו", והסביר רש"י: "שפירותיו מתוקין מכל ארץ ישראל".

גאוגרפיה עירונית ותכנון ערים ואזורים - מונחים

דף זה הוא מונחון בנושא גאוגרפיה עירונית ותכנון ערים ואזורים. רשימת המונחים ערוכה בסדר אלפביתי ומקשרת חלק מן המונחים לערכים מורחבים אודות הנושא הנדון.

גן לאומי בית שאן

גן לאומי בית שאן הוא גן ארכאולוגי הממוקם בתחום העיר בית שאן ובו נמצאים שרידי העיר מהתקופה הרומית ביזנטית. בסביבות הגן על התל שכנה בית שאן המקראית. האתר נחפר ונחשף על ידי ארכאולוגים מהאוניברסיטה העברית בשיתוף עם רשות העתיקות. בגן מתקיימים סיורים מודרכים ומופע אור קולי "לילות שאן". בגן הלאומי עובר נחל חרוד, שהוא נחל איתן.

במהלך כל התקופה הרומית-ביזנטית היה המקום, שנקרא סקיתופוליס, עיר מפוארת עם מבני ציבור, בתי מרחץ, מתקני שעשועים, שווקים, נימפאונים, שערים מונומנטלים ורחובות מרכזיים צולבים (קארדו ודקומאנוס). בעיר היה בית כנסת עם פסיפס מרשים שנחשף בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20, ומקדשים אליליים גדולים שהפכו אחר כך לכנסיות. העיר נהרסה ברעידת אדמה ("רעש שביעית") בשנת 749. ב-2010 נחשף בית כנסת שומרוני שנבנה ככל הנראה בסוף המאה החמישית לספירה.

בגן ניתן לראות רחובות וחנויות שנשתמרו מהתקופה, מקדש ותיאטרון רומי בן 7,000 מושבים, שהוקם בשלהי המאה השנייה.

ביולי 2008 נחנך פרויקט חזיון אור-קולי בשם "לילות שאן". הפרויקט, בהשקעה של עשרות מיליוני דולרים, הוא ייחודי מסוגו בישראל ובין הבודדים בעולם. המבקרים צופים בתחילה במופע אור-קולי המוקרן על הקירות החיצוניים של התיאטרון. לאחר מכן הם מסיירים במקומות המוארים באתר ובעזרת אמצעים טכנולוגיים מתקדמים (הולוגרמות, משחקי תאורה, אמצעי המחשה קוליים) "מתעוררת העיר לתחיה" כך שניתן לתור במקום ולחוש את חוויית החיים הקדומים בעיר לפני שנחרבה. החזיון מופעל בשעות הערב, מספר פעמים בשבוע, במשך 9 חודשים בשנה. האתר בכלל, והמופע האור קולי בפרט, מושכים מדי שנה אלפי תיירים.

דקומנוס

דֵקוּמָנוּס (לטינית: Decumanus – עשירי) הוא רחוב רוחבי בעיר רומית החוצה את העיר ממזרח למערב.

בדרך כלל בכל הערים שנבנו על ידי הרומאים ברחבי האימפריה, כמו גם במחנות הצבאיים שלהם, השתמשו בתכנון עירוני כמעט זהה שהיה מבוסס על רשת רחובות סדורה, בצירים צפון-דרום ומזרח-מערב, שבמרכזה עוברים שני רחובות ראשיים "קארדו מקסימוס" (cardo Maximus) בציר צפון-דרום, ו"דקומנוס מקסימוס" (decumanus maximus) בציר מזרח-מערב. במחנה הרומי הייתה "הדרך העשירית" (via decumana או via decimana) הדרך שהפרידה בין הקוהורטה התשיעית לקוהורטה העשירית (כפי שה-via quintana, "הדרך החמישית", הפרידה בין הקוהורטה החמישית לשישית).

בערים רבות, שהיו בעבר קולוניות רומיות, יש זכר לצירים אלה גם כיום. דוגמה לכך היא העיר העתיקה של ירושלים, בה הקארדו המערבי (יש הרואים בו "קארדו מקסימוס") ניכר ברחובות סוק ח'אן א-זית, והמשכו ברחוב היהודים. ה"דקומנוס מקסימוס" הוא למעשה ציר "נחל צולב" המקשר בין שער יפו להר הבית, וניכר היטב ברחוב דוד - הגבול בין הרובע המוסלמי והרובע הנוצרי שמצפון לו, והרובע הארמני והרובע היהודי שמדרום לו. מתווה צירים ראשיים מצטלבים דומה ניתן לראות, לדוגמה, גם בעיר פריז: מסלול הציר המרכזי (cardo maximus) מצפון לדרום נשמר עד היום ברחוב סן ז'ק בגדה השמאלית ורחוב סן מרטן בגדה הימנית; הציר האופקי העיקרי (decumanus) נשמר במסלול רחוב סן אונורה וסן אנטואן, (כיום רחוב ריבולי), עד כיכר הבסטיליה.

הגיא המרכזי

הגיא המרכזי (ביוונית: טִירוֹפּוֹיאוֹן או טִירוֹפּוֹיוֹן - Τυροποιόν, בתעתיק ללטינית Tyropoeon) הוא עמק החוצה את אגן העיר העתיקה בירושלים מצפון לדרום. הוא קרוי גם "הגיא" (בדרך כלל במקורות הקשורים לתקופת בית ראשון) או "עמק עושי הגבינה" (ראו להלן). בתוואי העמק עובר רחוב הגיא.

הקארדו (ירושלים)

הקארדו היה רחוב ראשי בירושלים בתקופה הרומית והביזנטית, בתוואי צפון-דרום, העובר משער שכם לשער האשפות.

הרקולנאום

הרקולנאום (בלטינית: Herculaneum; איטלקית: Ercolano ) היא עיר רומית עתיקה במפרץ נאפולי, על חוף הים, כשמונה קילומטרים מדרום-מזרח לעיר נאפולי, במחוז קמפניה שבאיטליה. העיר נחרבה יחד עם פומפיי בהתפרצות הר הגעש וזוב ב-24 באוגוסט שנת 79 לספירה. נחשולים פירוקלסטיים לוהטים כיסו את העיר, והיא נקברה תחת שכבות של חומר געשי בעובי המתקרב לעשרים מטרים.

העיר שכנה על גבעה צופה לחוף הים, למרגלות הר הגעש, בין שני נחלים.

בהרקולנאום התגלו רחובות, בתי מגורים, מרחצאות, ציורי קיר, וכן אוסף גדול של מגילות - פפירוסים.

הרקולנאום, יחד עם פומפיי הגדולה ממנה שחרבה יחד איתה, הוכרזו בשנת 1997 על ידי אונסק"ו כ"אתרי מורשת עולמית".

השם של גאורגיה

השם "גאורגיה" נהוג בשפות רבות בעולם, ומקורו ביוונית: "גֶאוֹרג" (Γεωργ). פירוש השם ביוונית הוא איכר, ולכן גאורגיה ביוונית (Γεωργία) מציינת "אדמה חקלאית".

בעולם המערבי ידועים הגאורגים כ"גורג'ים" על פי השפה הערבית: "גוּרג'" והפרסית: "גוּרג'י" (گرجی), שפירושה חקלאות (כמו היוונית). הכינוי הפרסי לגאורגים, גורג'י, הוא גם המקור לטורקית "גוּרג'וּ" (Gürcü). וברוסית "גרוּזין" (Грузин). שם המדינה בפרסית הוא "גוּרגֶ'סטַן", בטורקית "גוּרג'יסטַן" וברוסית "גרוּזיה".

היסטורית, הפרובינציה ההיסטורית הדומיננטית הייתה כארתלי הידועה גם בשם "כּארתלי האיברית" או "איבריה". הוא היה מקום מושבה של הממשלה הגאורגית ברוב תקופות ההיסטוריה הגאורגית. השם "איבריה" הוא שיבוש של הגאוגרפים של העת העתיקה (סטרבון ואחרים), מכיוון שמערכת היחסים ההיסטורית עם איבריה הקווקזית והאיברים איננה ידועה.

איות נוסף לשם "איבּריה" הוא "איבריה" (האות ב' איננה דגושה), ומדובר בהשפעה ממילים ארמניות לגאורגים ולגאורגיה. "וירק" (Վիրք) ו"וראסטַן" (Վրաստան), בהתאמה. כמו כן, ישנן הרבה מאוד, אגדות ותאוריות לגבי שם המדינה, ורובן לא הוכחו היסטורית. טעות נפוצה היא ייחוס השם לקדוש המגן של גאורגיה (שהוא פטרון המגן גם של אנגליה), גיאורגי הקדוש. לפי אחרים, ייתכן והשם מתייחס למילה הפרסית "גוּרג" שפירושה זאב, דמות בפולחנים העתיקים של אנשי הקווקז (מופיע גם במיתולוגיה הגאורגית בה גיאורגי הוא אל הזאבים), לפיכך "גוֹרג'סטַן" שפירושה "מדינת הזאבים". גישה אטימולוגית אחרת טוענת כי השם הפרסי קשור לשורש פרוטו-אינדו-אירופי, שפירושו הרים.

על פי סברה אחרת השם "סכרתבלוֹ" בא במקורו משם ההר אררט בארמית "קארדוּ" (ניתן למצוא עיגון לכך בתרגום התנ"ך לארמית, תרגום אונקלוס). עם השנים השתבש השם והאות ד' הפכה לאות ת', וכך נוצר השם סכרתואלו, ועל מנת להקל על ההגיה שונתה המילה בלשון היום יום לשם סכתרבלו שפירושה "מדינת הכרתבלים".

ירושלים בתקופה הביזנטית

בתקופה הביזנטית, בשנים שבין עליית קונסטנטינוס לשלטון (324 לספירה) ועד כיבוש ירושלים על ידי הערבים ב-637, הייתה ירושלים נתונה לשליטת האימפריה הביזנטית.

השינוי המהותי באופיה ובמעמדה של העיר, לעומת התקופה הרומית, היה הפיכתה מעיר אלילית לעיר נוצרית. השלטון הביזנטי פיתח את איליה קפיטולינה הרומאית-אלילית, והפך אותה מעיר משנית לעיר נוצרית מרכזית מבחינה דתית ומנהלית (כשהמינהל כפוף להיררכיה הממסדית-דתית) ולמרכז עולמי לעלייה לרגל. בשלהי התקופה, בין השנים 614-‏628, נכבשה ירושלים בידי הפרסים.

מפת מידבא

מפת מידבא היא רצפת פסיפס בכנסיית גאורגיוס הקדוש בעיר מידבא שבירדן. המפה, המתוארכת לתקופה שבין המאה השישית לשביעית, מתארת את ארץ ישראל, והיא העדות החזותית המוקדמת ביותר לבנייתה של כנסיית הקבר בירושלים.

פירנצה

פִירֶנְצֶה (באיטלקית: Firenze (מידע • עזרה)) עיר במרכז איטליה צפונית לרומא, המשמשת כבירת חבל טוסקנה. בעיר ששוכנת על נהר הארנו מתגוררים כ-357,000 תושבים. בפירנצה רבתי מתגוררים קרוב ל-1,500,000 תושבים. היא ידועה בעיקר הודות לפריחתה התרבותית ומרכזיותה בתקופת הרנסאנס והודות לעושר האמנותי והארכיטקטוני שלה. בימי הביניים פירנצה נחשבה למרכז הכלכלה והמסחר באירופה. בעבר כונתה העיר אתונה של ימי הביניים. פירנצה מהווה מוקד משיכה תיירותי ממדרגה ראשונה. מעריכים כי מספר התיירים הפוקדים אותה בשנה הוא כ-5 מיליון. בשנת 1982 המרכז ההיסטורי של פירנצה הוכרז אתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.

קארדו סיסטמס

קארדו סיסטמס (בתעתיק לועזי: Cardo Systems) היא חברה ישראלית המפתחת, מייצרת ומשווקת ברחבי העולם מערכות תקשורת אלחוטיות עם דגש על מערכות שתוכננו במיוחד לקסדות אופנוע. מוצרי החברה ידועים גם תחת המותג scala rider. קארדו הייתה החברה הראשונה, שייצרה מערכות תקשורת מונו לרוכבי אופנועים ומוכרת כחברה חלוצה בתחום חידושים טכנולוגיים בשוק האופנועים.

רובע

רובע (רבים: רְבעים) הוא יחידה מנהלית מקובלת במספר מדינות או ערים גדולות. המונח "רובע" מתאר מחוז בשליטה-עצמאית אף על פי שדה-פקטו, המונח משמש לתיאור דברים שונים.

בימי הביניים, רבעים היו יישובים שלהם ניתנה רשות שלטון עצמאית. רבעים היו נפוצים במיוחד באנגליה, בגרמניה ובסקוטלנד. באנגליה של ימי הביניים, רבעים היו זכאים להציע מועמדים לפרלמנט.

פעמים רבות, רובע הוא עיר אחת עם ממשל מקומי משלה. אך עם זאת, במספר ערים הרבעים הם חלוקת המשנה של העיר - כך בלונדון, ניו יורק (שם חמשת הרבעים מכונים בּוֹרוֹז) ומונטריאול, וכן פריז עם 20 רבעיה (Arrondissements) העשויים כשבלול. במקרים כאלו, לרובע בדרך כלל יהיו כוחות אוטונומיים מוגבלים, או שלא יהיו לו כלל. בזמנים שונים, ללונדון לא היה ממשל מקיף אחיד, כי אם רבעיו שימשו יחידות עיקריות של ממשל מקומי. במקומות אחרים, לדוגמה באלסקה, רובע אינו מתאר עיירה יחידה, אלא מחוז (County) שלם. באוסטרליה, רובע מתאר לעיתים עיר יחד עם האזור שמסביבה - למשל מחוז קווינסקליף.

רבעים קיימים באירלנד ובממלכה המאוחדת, במיוחד באנגליה ובצפון אירלנד. כך גם מתקיימים רבעים בפרובינציות הקנדיות קוויבק ואונטריו, במספר מדינות בארצות הברית, בישראל, ובעבר גם בניו זילנד.

רחוב הגיא (העיר העתיקה)

רחוב הגיא (בערבית: الواد; נהגה: אל וואד; נקרא גם רחוב העמק) הוא רחוב ברובע המוסלמי בעיר העתיקה בירושלים. תוואי הרחוב נמצא בעמק הגיא המרכזי על גבי תוואי קדום. רחוב הגיא מתחיל בשער שכם ומסתיים בכניסה הצפונית לרחבת הכותל המערבי.

שדרה

שְׂדֵרָה היא דרך, לרוב רחוב, בעלת חשיבות טקסית או סמלית הבאה לידי ביטוי בעיצובה הנופי והעירוני. באופן מסורתי, ההתייחסות לשדרה היא רחוב או שביל ישר ובו שורת עצים המוביל אל מקום חשוב. המילה הלועזית Avenue (בצרפתית ואנגלית, בשפות נוספות קיים שם דומה) היא מלשון המילה "venue" או בשורשה "venir" שמשמעותה "לבוא"; כלומר האטימולוגיה של המילה מרמזת על המעשה הטקסי של הליכה בשדרה.

שדרות מסוג זה קיימות כאדריכלות נוף זה אלפי שנים, כמו למשל שדרת הספינקסים ואובליסקים בכניסה למקדשים מצריים עתיקים. שדרות עצים היו פופולריות במיוחד גם בכניסה אל ארמונות ואחוזות באירופה החל מהמאה ה-15. במאה ה-16, עם פיתוחן של תאוריות חדשות בתחום תכנון הערים, החלו להיבנות שדרות עירוניות כרחובות טקסיים אשר גורמים להולכי הרגל בהם תחושה אצילית ומיוחדת ומבדילה את השדרה מרחובות רגילים בעיר. בתכנון הערים המאוחר יותר המשמעות של שדרה יכלה להיות כל רחוב רחב מאוד בעל חשיבות רבה בשלד העירוני של העיר או חשיבות גדולה למקום אליו הובילה השדרה. בשדרה כזו לא חייבת להיות גם שדרת עצים. כך לדוגמה במאה ה-19 הוקמו שדרות האורך הישרות של מנהטן והשדרות האלכסוניות המפורסמות של וושינגטון הבירה במקביל להקמת השדרות בתוכנית אוסמן להתחדשות פריז שבמסגרתה "נחצבו" שדרות רחבות ומפוארות דרך הרקמות העירוניות הקיימות. השדרות הפריזאיות, יותר מאשר השדרות בכרכים אירופאים נוספים, הן רחובות ישרים עם שורות עצים המקשרות בין מפרקים עירוניים מרכזיים שבהם מבני ציבור ומונומנטים גדולים וחשובים (כגון האופרה גרנייה, הלובר ושער הניצחון).

שומרון (עיר)

שומרון הייתה עיר קדומה בארץ ישראל. בירת ממלכת ישראל במאות ה-9 וה-8 לפנה"ס.

האתר הארכאולוגי של העיר שומרון נמצא ליד הכפר הפלסטיני סבסטיה שבהרי השומרון שבשמו השתמר השם "סבסטי" (Sebaste), כפי שנקראה על ידי הורדוס שבנה אותה מחדש. כיום האתר נמצא בשליטה ישראלית, אך ביקור במקום מתאפשר רק בקבוצה לאחר תיאום צבאי.

תכנון ערים ואזורים

תכנון ערים ואזורים הוא ענף ידע העוסק בפיתוח הפיזי, החברתי והכלכלי של גושי ערים, ערים, שכונות או מועצה אזורית המתייחסת אל אזור מסוים של כפרים, מושבים, או קיבוצים.

על אף שנדמה שישנה חפיפה בין תכנון ערים למקצועות אחרים כמו אדריכלות, אדריכלות נוף ועיצוב עירוני, לא כך הדבר, במקצועות אלו עוסקים ביתר פירוט ובקנה מידה קטן יותר של פיתוח ואילו תכנון אזורי עוסק בסביבה רחבה יותר וברמה פחות מפורטת.

היווני היפודמוס נחשב לאבי התכנון העירוני, בשל התכנון של מילטוס, אם כי דוגמאות לערים מתוכננות קיימות בכל העת העתיקה. המוסלמים נחשבים למקור הרעיון של הקצאת תפקידים שונים לאזורים שונים, אם כי השימוש המערבי בך מגיע בעיקר מהרעיונות של ה"קונגרס הבינלאומי לאדריכלות מודרנית".

מבחינה היסטורית, מקורו של התכנון העירוני באדריכלות ובהנדסה האזרחית, והוא משתמש בגישה רציונלית ביותר לפתרון בעיות עירוניות על ידי תכנון פיזי. אולם, מספר רעיונות של מבקרים של התכנון העירוני המודרניסטי שצברו תנופה בשנות ה-60 (לדוגמה, אלה של ג'יין ג'ייקובס) עזרו להרחיב את התחום של התכנון העירוני לכלול גם תכנון פיתוח כלכלי, תכנון קהילתי חברתי ותכנון סביבתי.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.