קאראל

קאראל (Caral) הייתה עיר שנבנתה ואוכלסה בידי תרבות הנורטה צ'יקו, במהלך האלף השלישי לפנה"ס. שרידי העיר מצויים בעמק סוּפֶּה במרכז פרו, כמאתיים ק"מ צפונית ללימה, והיא נחשבת לאחת הערים העתיקות ביותר ביבשת אמריקה. היא נתגלתה ב-1948, אך עיקר החפירות התבצעו מאז 1994, בידי הארכאולוגית הפרואנית רות שאדי. בשנת 2009 הוכרזה קאראל כאתר מורשת עולמית בידי אונסק"ו.

העיר השתרעה על פני כ-660 דונם, ובשיאה התגוררו בה כ-3,000 בני אדם. במהלך החפירות נמצאו מקדשים, אמפיתיאטרון, כיכר מרכזית ובתי מגורים המאפיינים בני מעמדות שונים. המקדש הגדול ביותר שנמצא הוא פירמידה בגובה של 18 מטרים, באורך של כ-170 מ' וברוחב של כ-150 מ' (Pirámide Mayor, "הפירמידה הראשית"), ובסמוך לה חמש פירמידות קטנות יותר. כן נמצאו באתר פריטי קיפו, אריגים ששימשו תרבויות באמריקה הדרומית כתחליף לכתב. עם זאת, החוקרים סבורים כי פריטים אלה, הקדומים ביותר שנמצאו מעולם, לא היו מתוחכמים דיים כדי לשמש לצורכי חישובים, ופונקציה זו נוספה בידי תרבויות מאוחרות יותר.

באתר לא נמצאו כלי נשק או עדויות כלשהן לקיומן של מלחמות, והחוקרים סבורים כי תושבי קאראל לא היו מעורבים בקרבות, וניהלו חיים שלווים. על אורח חייהם של בני קאראל ניתן ללמוד גם מ-32 חלילים עשויים מעצמות קונדור ושקנאי, ו-37 כלי נגינה דמויי קורנית, עשויים מעצמות למה. כלים אלה נמצאו באחת הפירמידות. במקום אחר נמצאו סמים ששימשו ככל הנראה כאפרודיזיאק. בני העיר ניהלו חיי מסחר ענפים עם העמים שחיו לאורך חוף האוקיינוס השקט. תיאורים של קופים מעידים על כך שבני העיר הרחיקו גם עד לאמזוניה.

ברחבי עמק סופה, בשטח של 80 קמ"ר מסביב לקאראל, נמצאו עוד 18 מתחמי פירמידות, בהן התגוררו כ-20 אלף בני אדם. קיפואים שנמצאו בהם מעידים על כך שבתקופות מאוחרות יותר השתלטו בני האינקה על חלק מהן.

העיר הקדושה קאראל-סופה
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Caral 2
הפירמידה הראשית בקאראל
מדינה פרו  פרו
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2009, לפי קריטריונים 2, 3, 4
קואורדינטות 10°53′37″S 77°31′13″W / 10.893611111111°S 77.520277777778°W

קישורים חיצוניים

אינקה

אינקה (בקצ'ואה: Tawantinsuyu, מילולית: "ארבעת האזורים"; בשפות אירופיות: Inca או Inka) הוא עם ששכן באמריקה הדרומית והשם שנתנו הספרדים לאימפריה שלו. במקורו היה השם תואר אצולה של קיסר ששלט בפרו שבאמריקה הדרומית בין המאה ה-12 למאה ה-16, ושימש ככינויו של המלך בלבד, כמו התואר "פרעה" במצרים. הספרדים הרחיבו את משמעות הכינוי והחילו אותו על כל שכבת האצולה, ובימינו הוא משמש ככינוי לעם ולאימפריה. בירתה של אימפריית האינקה הייתה העיר קוסקו (Cuzco בספרדית, Qosqo בקצ'ואה), הנמצאת כיום בשטחה של פרו. לתקופה קצרה בהיסטוריה שלטה אימפריית האינקה על שטח גדול באמריקה הדרומית, שכלל חלקים מהמדינות המודרניות פרו, בוליביה, אקוודור, צ'ילה וארגנטינה. באימפריה זו חיו כ-6 מיליון איש בני עמים שונים, שדיברו ביותר מ-700 שפות. האימפריה התקיימה משנת 1200 בערך ועד כיבושה בשנת 1532. שנה לאחר מכן הוצא להורג קיסר האינקה האחרון בידי הקונקיסטאדורים הספרדים.

ארקיפה

ארקיפה (Arequipa) היא עיר בדרום פרו, השוכנת למרגלות הר הגעש אל מיסטי, בגובה של 2,380 מ' מעל פני הים. בשנת 2009 התגוררו בה כ-900 אלף תושבים, והיא הייתה העיר השנייה בגודלה בפרו, אחרי לימה. העיר מכונה לעיתים "העיר הלבנה" (La Ciudad Blanca), בשל בנייניה מהתקופה הקולוניאלית, העשויים מסלע געשי לבן.

בעבר סברו כי מקור שמה של ארקיפה הוא במילים בשפת הקצ'ואה "Ari, Quepay", שפירושן "כן, הישאר". כיום מקובל לחשוב שמקור השם הוא דווקא בשפת האיימארה, במילים "Ari" (פסגה) ו-"Kipa" (מיקום), שמשמעות צירופן הוא "ליד ההר".

דופין

דופין (צרפתית: Dauphine) היא מכונית משפחתית, מתוצרת יצרנית הרכב הצרפתית רנו, אחת ההצלחות הגדולות של רנו בענף הרכב בשנות החמישים ותחילת שנות ה-60 של המאה ה-20.

במדינת ישראל הורכבו 2,180 יחידות בין יוני 1957 לאוקטובר 1959.

בין השנים 1956–1967 יוצרו בעולם 2,150,738 יחידות, בארגנטינה, ארצות הברית, ברזיל, יפן, ישראל, ניו זילנד וספרד. באיטליה הורכב דגם האלפא רומיאו דופין.

האלף ה-3 לפנה"ס

האלף ה-3 לפנה"ס הוא פרק הזמן שבין שנת 3,000 לפנה"ס עד סוף שנת 2,001 לפנה"ס (תחילת המאה ה-30 לפנה"ס עד סוף המאה ה-21 לפנה"ס).

המאה ה-27 לפנה"ס

המאה ה-27 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 2700 לפני הספירה והסתיימה בשנת 2601 לפני הספירה. זוהי המאה ה-27 לפני תחילת הספירה הנוצרית.

הפארק הלאומי וסקראן

הפארק הלאומי וסקראן (בספרדית: Parque Nacional Huascarán) שוכן בקורדיירה בלאנקה ("הרכס הלבן") שבהרי האנדים, במחוז אנקאש שבצפון פרו. הוא הוכרז כפארק לאומי בשנת 1975. ב-1977 הכריז עליו אונסק"ו כשמורה ביוספרית וב-1985 – כאתר מורשת עולמית. הקמת הפארק נועדה להגן על החי והצומח באזור, על האתרים הארכאולוגים ועל נופיה של הקורדיירה בלאנקה.

שטחו של הפארק כ-3,400 קמ"ר, הכוללים 663 קרחונים, 296 אגמים ו-3 נהרות אליהם מתנקזים 41 יובלים. גובהו של הפארק הוא למעלה מ-200 מ' מעל פני הים, ופסגותיו הגבוהות כוללות את ההר הגבוה בפרו – הר וסקראן שנתן לפארק את שמו (6,768 מ'), וכן את הר אלפמאיו (5,947 מ') והר פיסקו (5,752 מ').

צמחיית הפארק כוללת 779 מיני צמחים. 112 מיני עופות זוהו בתחומיו, ובהם קונדור האנדים, טינמו הפונה, ברווז הנהרות וקוליבריים ממינים שונים. היונקים המצויים בפארק כוללים, בין היתר, יגוארים, פומות, חתולי פמפס, דובי משקפיים, טפירים ברזילאים, ויקוניות מצויות, גואנקואים ולמות.

נופיו של הפארק מהווים מוקד משיכה לתיירים, והפעילויות בו כוללות טרקים, טיפוס הרים וסקי. מרבית המטיילים מגיעים לפארק מהעיירה ואראס הסמוכה.

הפארק הלאומי מנו

מנו (ספרדית: Manú) הוא פארק לאומי בדרום מזרח פרו. הפארק הוכרז ב-1973, והוא מגן על שטח של 15,328 קמ"ר, מה שהופך אותו לפארק הלאומי הגדול ביותר בפרו.

הפארק הלאומי ריו אביסאו

ריו אביסאו (ספרדית: Rio Abiseo) הוא פארק לאומי בצפון פרו. הפארק הוכרז בשנת 1983 ומאז 1986 הוא סגור לתיירים, על מנת שלא לפגוע במרקם האקולוגי שבו. בשנת 1990 הכריז עליו אונסק"ו כעל אתר מורשת עולמית (התחום המוכרז הורחב ב-1992).

לימה

לימה (בספרדית: Lima) היא עיר הבירה של פרו, וכן העיר הגדולה ביותר במדינה זו. העיר ממוקמת על חופו של האוקיינוס השקט ומשתרעת על פני העמקים בהם זורמים הנהרות צ'ייון (Chillón), רימק (Rímac) ולורין (Lurín), ומהווה מטרופולין רציפה עם עיר הנמל קייאו (Callao).

העיר הוקמה בידי הקונקיסטדור פרנסיסקו פיסארו ב-18 בינואר 1535 ונקראה בשם "עיר המלכים". במהלך התקופה הקולוניאלית הספרדית הייתה לימה לעיר הבירה של מלכות המשנה של פרו, ולאחר מלחמות העצמאות באמריקה הלטינית - לעיר הבירה של הרפובליקה של פרו. כיום מתגוררת בלימה כשליש מאוכלוסיית המדינה.

צ'אווין דה ואנטאר

צ'אווין דה ואנטאר (Chavín de Huántar) הוא אתר ארכאולוגי השוכן בפרו, כ-250 ק"מ צפונית לבירה לימה, ונמצא בגובה של 3,177 מטר מעל פני הים. האתר הוקם בידי תרבות הצ'אווין, תרבות דרום אמריקנית עתיקה, שהתקיימה לחופי האוקיינוס השקט ומורדותיו המערביים של רכס הרי האנדים. בני הצ'אווין, שהתקיימו בין השנים 1000 ל-300 לפני הספירה לערך, הניחו את היסודות התרבותיים למרבית התרבויות המאוחרות בהרי האנדים, בהן אימפריית האינקה. בשנת 1985 הכריז ארגון אונסק"ו על המקום כעל אתר מורשת עולמית.

צ'אן צ'אן

צ'אן צ'אן (בספרדית Chan Chan, משפת מוצ'יק ג'אן ג'אן שמשמעו "שמש שמש") היא אתר ארכאולוגי בקרבת טרוחיו, שבו הייתה בירת ממלכת צ'ימור, ששלטה באזור שהוא כיום חופה הצפוני של פרו. העיר הוקמה בשנת 850 ובנייתה נמשכה עד לכיבושה של הממלכה בידי בני האינקה ב-1470. העיר נחשבת לעיר הטרום-קולומביאנית הגדולה ביותר בדרום אמריקה - בשיאה השתרעה על פני 20 קמ"ר ועל פי ההערכות התגוררו בה כ-30 אלף תושבים. כאשר הגיע אליה פרנסיסקו פיסרו ב-1532, כבר איבדה העיר מחשיבותה, לאחר שנחרבה בידי בני האינקה, והתגוררו בה תושבים מעטים.

העיר, שנבנתה מבוץ, מורכבת מתשע מצודות, המכילות מבני מגורים, מקדשים, מבני קבורה, מאגרי מים ועוד. המצודות מלבניות בצורתן, מוקפות בחומות גבוהות עשויות לבני חימר, והכניסה לכולן מצפון.

על קירות המבנים גולפו עיטורים שונים, רבים מהם קשורים לעולם הים: דגים, שקנאים או כלי דיג, המבטאים את קרבת העיר לאוקיינוס השקט.

מדרום וממערב לאזור המצודות משתרעים ארבעה אזורי מלאכה, שבהם עסקו בעיקר בעבודות נגרות, אריגה וריקוע זהב וכסף. דרומה משם משתרע אזור שבו שרידי מערכות השקיה המרמזות לייעודו כקרקע חקלאית, אם כי גם בו שוכנים מקדשים.

ציוויליזציית נורטה צ'יקו

ציוויליזציית נורטה צ'יקו (באנגלית: "Norte Chico civilization") הייתה חברה מורכבת שהתקיימה באזור "נורטה צ'יקו" שברצועת החוף הצפונית של פרו בתקופה הפרה-קולומביאנית, וכללה עד 30 מרכזי אוכלוסייה. הציוויליזציה שגשגה בין האלף ה-4 לפני הספירה עד האלף ה-2 לפני הספירה, כאשר העיר הראשונה של ציוויליזציית נורטה צ'יקו מתוארכת לסביבות 3500 לפנה"ס, בהואריצ'אנגה אשר באזור פורטלזה. מרבית היישובים של ציוויליזציית נורטה צ'יקו נבנו משנת 3100 לפנה"ס ואילך עד סביבות שנת 1800 לפנה"ס. ציוויליזציית נורטה צ'יקו נחשבת כיום לציוויליזציה הידועה הקדומה ביותר באמריקה, ואחת הציוויליזציות בעלות הממשל המוקדמות בעולם כולו, במקביל לציוויליזציות שצמחו באלף ה-3 לפנה"ס.

ציוויליזציית נורטה צ'יקו השתרעה לאורך שלושה נהרות - הפורטלזה, הפטיוולקה והסופה. העמק בו נמצאים הנהרות הללו מכילים אתרים ארכאולוגים רבים, שהותירה אחריהם ציוויליזציית נורטה צ'יקו. ציוויליזציית נורטה צ'יקו התפתחה אלף שנים לאחר שומר במסופוטמיה, התפתחה באותה הזמן בערך כמו הציוויליזציה של מצרים העתיקה, וקדמה בכמעט אלפיים שנה לאולמקים במרכז אמריקה.

קיפו, צורת כתב המבוססת על קשרים ששימשה את בני האינקה וממלכות שקדמו להם להעברת מסרים בסימנים, התגלו בחפירות בקאראל, מה שמעיד כי מערכת כתב כנראה הייתה בשימוש ציוויליזציית נורטה צ'יקו.קיומם של יישובים קדומים באזורים הללו ידוע לארכאולוגים מאז שנות ה-40 של המאה ה-20. עבודה מוקדמת יותר בוצעה באתר Aspero סמוך לים, בשנת 1905 ומאוחר יותר בקאראל, באזור שנמצא יותר רחוק מהים. בשנות ה-1990 המאוחרות ארכאולוגים פראונים, בהובלת Ruth Shady סיפקו את התעוד המפורט הראשון של הציוויליזציה הזו בעבודה שבוצעה ב- Caral. בשנת 2001 התפרסם מאמר בירחון סאיינס שסקר את המחקרים בקאראל. בשנת 2004 התפרסם מאמר בנייצ'ר שתיאר מחקרי-שדה ותארוך פחמן באזורים רחבים יותר.

קווי נסקה

קווי נסקה (בספרדית Líneas de Nazca) הם גאוגליפים הנמצאים במדבר נסקה, רמה גבוהה וצחיחה המשתרעת לאורך 85 קילומטר בקרבת חוף האוקיינוס השקט בין העיירות נסקה ופאלפה בחבל הארץ פמפס דה חומאנה (Pampas de Jumana – ערבות חומאנה), כ־400 קילומטרים דרומית ללימה, בירת פרו. יוצרי הקווים השתייכו לתרבות נסקה המתוארכת לתקופה בין 200 לפנה"ס לשנת 600 לספירה. הקווים יוצרים מאות תצורות שמורכבותן משתנה מקווים פשוטים וישרים שאורכם מגיע עד 20 קילומטרים[דרוש מקור], למשולשים, וטרפזים ועד לצורות מורכבות ומסוגננות של בעלי חיים כדוגמת קוליברים, עכבישים, קופים לטאות ולווייתנים ואף דמויות אנושיות. לא ניתן לזהות את קווי נסקה כצורות בעלות משמעות אלא מצפייה בהם מהאוויר. מתוך הנחת היסוד שבני נסקה לא ראו מעולם את עבודתם מנקודת תצפית זו נולדו השערות מרובות על יכולות הבנאים ומטרותיהם.

קוסקו

קוסקו (בספרדית: Cusco או Cuzco, בקצ'ואה: Qusqu) היא אחת הערים המרכזיות בפרו. אוכלוסייתה 435,000 תושבים. העיר הייתה בירת אימפריית האינקה והיא העיר העתיקה ביותר ביבשת. ב-1983 הוכרזה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו. קוסקו שוכנת בגובה רב של כ-3,400 מטר, עובדה המשפיעה על האקלים הקריר של העיר.

קרל

קרל הוא שם פרטי הנפוץ, בגרסאות ובצורות שונות, במספר רב של ארצות. השם ניתן לאצילים ומלכים ברבות מארצות אירופה.

מקור השם בגרמנית עתיקה, ומשמעו "אדם חופשי". בשפה השוודית המילה ממשיכה לשמש גם כיום במשמעותה "אדם".

תרבויות האנדים

תרבויות האנדים הוא שם כולל לתרבויות ועמים שונים שהתפתחו לאורך רכס הרי האנדים ומורדותיו, במערב יבשת אמריקה הדרומית. הם שכנו באזור שהשתרע מצפון רכס האנדים ודרומה עד אזור צפון ארגנטינה וצ'ילה של ימינו. הציוויליזציה של נורט צ'יקו בפרו היא הציוויליזציה העתיקה ביותר באמריקה, והיא החלה בסביבות 3,200 לפני הספירה.

למרות האתגרים הסביבתיים הקשים, תרבויות האנדים הצליחו לביית מגוון רחב של גידולים, שחלקם הפכו בעידן המודרני נפוצים ברחבי העולם.

פחות ממאה שנה לפני בואם של הכובשים הספרדים, איחדו בני האינקה, שכבר התבססו בפרו, את רוב תרבויות האנדים למדינה אחת, הנחשבת כיום לציוויליזציה האנדית. אימפריית האינקה כללה בפועל שפות, תרבויות ועמים שונים.

השלטון הספרדי שינה באופן ניכר אלמנטים רבים של תרבויות האנדים.

עמים ותרבויות שנחשבים כמשתייכים לתרבויות האנדים:

צ'אווין

נסקה

מוצ'ה

צ'צ'פויאס

תרבות וארי

טיוואנאקו

תרבות ולדיביה

תרבות הצ'ימו

אינקה

קונפדרציית מויסאקה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.