קאפו

קאפו (בלעז: Kapo) הוא אסיר בתקופת השלטון הנאצי שהיה ממונה מטעם הנאצים לפקח על אסירים אחרים במחנה ריכוז.

Bundesarchiv Bild 101III-Duerr-054-17, Lettland, KZ Salaspils, jüdischer Lagerpolizist
קאפו ממחנה הריכוז סלספילס עם זרוע שרוול של "לאגרפוליציסט" - משטרת המחנה

מאפייני הקאפואים

את הקאפואים מינו אנשי האס אס כדי לדאוג שהאסירים ימלאו את פקודותיהם. הם היו אחראים על ביצוע העבודות ועל המשמעת, הסדר והניקיון בקרב האסירים, לעיתים תוך כדי השפלה ופגיעה בהם, כחלק ממשטר האימה שהטילו הנאצים במחנות.

הכינוי הגיע ככל הנראה מהמילה האיטלקית Capo, שפירושה "ראש" (או "העומד בראש")[1], או מראשי התיבות של המילה הגרמנית "Kameradenpolizei", שפירושה "משטרת עמיתים", וכוון לראשי יחידות העבודה במחנות. לאחר מכן הפך לכינוי נפוץ לאסירים, יהודים ולא-יהודים, שהיו ממונים מטעם הנאצים על תחומי אחריות נוספים כמו השגחה על אסירים אחרים, על צריפי המגורים או על המטבחים. המונח משמש רבים בישראל לציון משתפי פעולה יהודים עם הנאצים, למרות שחלק גדול מהקאפואים במחנות הריכוז לא היו יהודים. חוקרי השואה מציינים שיש להבדיל בין הקאפואים: היו כאלה שניסו לעזור ככל יכולתם לשוכני המחנות ואף להצילם ממוות, אך אחרים היו אדישים לסבל האסירים והיו אף כאלה שירדו לשפל המדרגה ונודעו באכזריותם. היו אף מקרים ספורים שהאסירים רצחו קאפואים אכזריים במיוחד.

חלק מהקאפואים נבחרו בניגוד לרצונם, וחלקם התנדבו לתפקיד, כשראו הזדמנות לשפר את תנאיהם בצורה מקסימלית ואולי גם להציל את חייהם. בתמורה למשימתם ניתנו להם תנאים משופרים בהרבה משאר האסירים, כולל מנות מוגדלות של מזון, מגורים נפרדים, וביגוד חם[2][1]. היתרון הגדול ביותר מבחינת הקאפואים היהודים היה אי-שילוחם להשמדה באקציות הגדולות במחנות, אולם עם סיומן רובם נשלחו אל מותם.

משפטי הקאפואים במדינת ישראל

עם השנים התפתחו דיונים ומחלוקות רבות על תפקידי הקאפואים, בעיקר סביב שאלת גבולות המוסר וההתנהגות האפשריים בעת המאבק על החיים. לאחר הקמת מדינת ישראל הועמדו בה לדין מספר קאפואים יהודים שעלו לארץ (ההיסטוריונית חנה יבלונקה מעריכה את מספרם בארבעים) על-פי החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, אך מרביתם שוחררו או נידונו לעונשים קלים. יוצא מכלל זה היה מקרה, בשנת 1952, בו נידון קאפו בשם יחזקאל אינגסטר, שהיה אחראי על אסירים בשני מחנות-משנה של מחנה גרוס-רוזן לעונש מוות[3]. העונש ניתן גם עם קביעת השופטים כי אינגסטר, למרות מעשיו הנוראים במחנה, היה נרדף וחי בתנאים לא-אנושיים ממש כקורבנותיו. לבסוף הומתק עונשו למאסר של שנתיים[4]. אינגסטר מת זמן קצר לאחר שחרורו[5]. המשפטים סוקרו בצורה מצומצמת בעיתונות באותה תקופה, ומרבית המשתתפים בדיונים היו ניצולי השואה.

שימוש במושג בזמנים המודרניים

לאחר 1945 המושג נפוץ והיה בשימוש במספר ספרים, בהם "הזהו אדם" של פרימו לוי, ו"האדם מחפש משמעות" של ויקטור פרנקל. האחרון עוסק בנושא מנקודת מבטו של פסיכיאטר. המושג מוזכר גם באוטוביוגרפיה "לילה" של אלי ויזל, בנובלה הגרפית "מאוס" של ארט ספיגלמן, ובסרט "קאפו" של גילו פונטקורבו.

נעשה גם שימוש במושג בתיאורם של יהודים התומכים באויביה של מדינת ישראל.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • איתמר לוין, קאפו באלנבי: העמדת יהודים לדין בישראל באשמת סיוע לנאצים, ירושלים: יד יצחק בן צבי, 2015
  • רבקה ברוט, באזור האפור: הקאפו היהודי במשפט, רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2019
  • טוביה פרילינג, מי אתה לאון ברז'ה? סיפורו של קאפו באושוויץ, היסטוריה, פוליטיקה וזיכרון, רסלינג, תל אביב, 2009.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 קאפו באתר מט"ח
  2. ^ הערך קאפו בתוך האנציקלופדיה של השואה באתר יד ושם
  3. ^ הקאפו יחיאל אינגסטר נדון למוות, חרות, 6 בינואר 1952 (השגיאה בשם מופיעה במקור)
  4. ^ טל לוי, לין, היום לפני 48 שנים - האוזנר תובע להטיל עונש מוות על אייכמן, באתר הארץ, 13 בדצמבר 2009
  5. ^ יוסי אלי‏, מסמכים נדירים: מה נמצא בביתו של יגאל עמיר אחרי הרצח?, באתר וואלה! NEWS‏, 30 במרץ 2015
1970

שנת 1970 היא השנה ה-70 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1970 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

7 ביוני

7 ביוני הוא היום ה-158 בשנה (159 בשנה מעוברת), בשבוע ה-23 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 207 ימים.

O Holy Night

O Holy Night (בצרפתית: Cantique de Noël או !Minuit Chretiens, ובעברית: לילה קדוש) הוא מזמור חג המולד ידוע משנת 1847, אותו הלחין המלחין הצרפתי אדולף אדם וחיבר פלאסיד קאפו. מזמור חג המולד מדבר על הולדת ישו ועל גאולת האנושות.

אורי ברבש

אורי ברבש (נולד ב-24 בדצמבר 1946) הוא במאי קולנוע ובמאי טלוויזיה ישראלי עטור פרסים.

אמרסון (כדורגלן)

אמרסון פריירה דה רוזה (בפורטוגזית: Émerson Ferreira da Rosa, נולד ב-4 באפריל 1976) הוא כדורגלן עבר ברזילאי ששיחק בעמדת הקשר האחורי במועדוני צמרת בברזיל וברחבי אירופה, והיה קפטן נבחרת ברזיל. הוא ידוע בעיקר בשמו הפרטי, אמרסון.

ה"פומה", כפי שהוא מכונה, נחשב ליד ימינו של פאביו קאפלו, המאמן. הוא שיחק במרכז ההגנה של קבוצת גרמיו מפורטו אלגרה, שזכתה בגביע הליברטדורס ב-1995, לפני שאותר והוחתם על ידי קבוצת באייר לברקוזן הגרמנית. בלברקוזן הוא עשה את המעבר מההגנה למרכז הקישור.

שלוש עונות בילה אמרסון בגרמניה (1997-2000), שם הוא התאקלם ואף קיבל דרכון גרמני. במקביל הוא ערך בכורה בנבחרת וצורף ברגע האחרון לסגל ברזיל למונדיאל 1998, עקב פציעה של רומאריו.

המועדון הבא שלו היה א.ס. רומא, שם חבר לקאפלו וביסס את מעמדו כאחד הקשרים הטובים בעולם. כבר בעונתו הראשונה בקבוצה, עונת 2000/01 עזר לרומא ולקאפלו לזכות באליפות הסרייה א'. את ההכנות למונדיאל 2002 הוא החל כקפטן הנבחרת, אולם פציעה מביכה - הוא שבר את ידו כשעמד בשער לשם שעשוע באימון - מנעה ממנו מלשחק בטורניר שבו זכתה ברזיל. במקומו הניף את גביע העולם קאפו.

בקיץ 2004 החליט קאפלו לעבור מרומא ליריבתה יובנטוס. הפעולה הראשונה של "דון פאביו" בטורינו הייתה הבאתו של אמרסון לקבוצה. השניים נחלו הצלחה גם בסטאדיו דלה אלפי, כשזכו בשתי אליפויות רצופות. אך שתי האליפות נשללו מהקבוצה, עקב שערוריית שחיתות שפרצה בכדורגל האיטלקי בקיץ 2006. יובנטוס נענשה בחומרה על ידי ההתאחדות האיטלקית ונאלצה לרדת לליגת המשנה. אמרסון וקאפלו לא ירדו יחד איתה, אלא עברו לריאל מדריד.

בקיץ 2007 חזר אמרסון לסרייה א', כאשר הצטרף למילאן. זו הייתה קבוצתו השלישית באיטליה לאחר רומא ויובנטוס. בתום שתי עונות במילאן הוא חזר לברזיל והצטרף לסנטוס, אך לאחר זמן קצר פרש ממשחק פעיל.

אספהאן

אֶסְפָהָאן או איספהאן (בפרסית: اصفهان; תעתיק מדויק: אצפהאן; להאזנה) היא העיר השלישית בגודלה באיראן (אחרי טהראן ומשהד), ושוכנת במחוז הקרוי על שמה, כ-340 קילומטר דרומית לבירה טהראן. בעיר חיים יותר מ-1.5 מיליון תושבים (נכון לשנת 2007). העיר משמשת כמרכז תיירותי חשוב במדינה.

אריה (מוזיקה)

אַרִיָה (Aria) (משמעות באיטלקית: 'אוויר') הוא מונח הקשור לעולם המוזיקה ופירושו חיבור שירי באופרה או אורטוריה. קיימות אריוֹת למגוון קולות רחב.

החל מראשית דרכה התבססה האופרה על שילוב בין אריה, שהיא קטע סולו של אחד הזמרים המבטא בדרך כלל מצב-רוח או הלך רגשי, לבין הרצ'יטטיב, קטע מושר או מדובר המשמש לקידום העלילה.

בין האריות הידועות ניתן למנות את "שיר הטוראדור" מאת ביזה, מתוך האופרה "כרמן"; או "האישה היא יצור הפכפך" (לה דונה א מובילה) מאת ג'וזפה ורדי, מתוך האופרה "ריגולטו".

בתקופת הבארוק היה שימוש נרחב באריות מסוג "אריה דה קאפו". בסוג זה, שפותח על ידי המלחין האיטלקי אלסנדרו סקרלטי, יש שלושה חלקים, שהאחרון בהם מהווה חזרה (מוזיקלית ומילולית) על החלק הראשון.

גיטרה

הגיטרה היא כלי מיתר אשר מנגנים עליו באמצעות האצבעות או באמצעות מפרט. הגיטרה מבוססת על כלים עתיקים יותר כמו העוד או הלאוטה.

גמר מונדיאל 2002

גמר מונדיאל 2002 התקיים באצטדיון הבינלאומי ביוקוהמה, יפן ב-30 ביוני 2002, ובו נקבע שאלופת העולם לשנת 2002 היא נבחרת ברזיל, שניצחה את גרמניה בתוצאה 0-2, מצמד שערים של השחקן המצטיין במשחק וזוכה פרס נעל הזהב של הטורניר, רונאלדו, במחצית השנייה. היה זה משחק הגמר הראשון בין הנבחרות, וברזיל זכתה בפעם החמישית בתולדותיה בגביע. בכך שיפרה ברזיל את מעמדה כשיאנית הזכיות בגביע העולם. לנבחרת גרמניה הייתה זו הופעה ראשונה בגמר כנבחרת מאוחדת, ולא כנבחרת גרמניה המערבית.

קפטן ברזיל, קאפו, היה לכדורגלן היחיד בהיסטוריה ששיחק בשלושה משחקי גמר מונדיאל רצופים. לברזיל הייתה זו הופעה שלישית ברציפות במשחק גמר המונדיאל (ניצחון ב-1994, הפסד ב-1998). בכך השוויתה את שיאה של יריבתה במשחק, גרמניה (הפסדים ב-1982 ו-1986, ניצחון ב-1990). ברזיל רשמה הישג נוסף, כשהייתה לראשונה בהיסטוריה שניצחה בכל שבעת משחקיה בטורניר, ללא הארכה או דו-קרב בעיטות עונשין.

שתי הנבחרות העפילו לגמר שביעי בתולדותיהן (מספר ההופעות של ברזיל כולל את מונדיאל 1950, בו לא התקיים משחק גמר, אך משחקה מול אורוגוואי נחשב בעיני רבים למשחק הגמר של הטורניר), יותר מכל נבחרת אחרת. כיום גרמניה מחזיקה בשיא לבדה לאחר הופעתה השמינית, בגמר מונדיאל 2014. ברזיל ניצחה עד אז בארבעה משחקי גמר (1958, 1962, 1970, 1994) והפסידה בשניים (המרקנאסו, שנחשב לגמר מונדיאל 1950, ובגמר המונדיאל הקודם ב-1998). גרמניה ניצחה עד אז בשלושה משחקי גמר (1954, 1974, 1990) והפסידה בשלושה (1966, 1982, 1986). הפסדה של גרמניה, שכשלה בניסיונה להשתוות לברזיל כשיאנית הזכיות, הציב אותה כשיאנית ההפסדים במשחקי הגמר, עם ארבעה הפסדים.

על אף ששתי הנבחרות הופיעו במשחקי הגמר יותר מכל נבחרת אחרת, היה זה הגמר הראשון בהיסטוריה בו נפגשו אחת עם השנייה. יתרה מכך, בכל היסטוריית המונדיאלים, מעולם לא נפגשה ברזיל מול נבחרת גרמניה המאוחדת או מול גרמניה המערבית.

דידה

נלסון דה ז'זוס סילבה (פורטוגזית: Nelson de Jesus Silva; נולד ב-7 באוקטובר 1973 בבאהיה, ברזיל) המכונה דידה, הוא כדורגלן עבר ברזילאי ששחק בעמדת השוער.

הנצחת זכר השואה

הנצחת זכר השואה הוא שם כולל ליוזמות של גופים שונים במדינות שונות, אשר לקחו על עצמם את הערך החינוכי וההיסטורי של הנצחת זכרה של שואת יהודי אירופה בתקופת מלחמת העולם השנייה.

חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם

חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, תש"י-1950 הוא חוק ישראלי המתייחס לפשעים שבוצעו בתקופת השואה, שחוקקה הכנסת הראשונה ב-1950. עיקר מלאכתן של מערכת אכיפת החוק ומערכת המשפט בישראל בהקשר לחוק נסבה על "עוזריהם" של הנאצים (כלומר, משתפי פעולה) מבין היהודים שעלו לישראל לאחר המלחמה – ורובה נעשתה בשנות ה-50: במהלך עשור זה הועמדו לדין בהתאם לחוק עשרות יהודים ישראלים, שנחשדו בשיתוף פעולה עם הנאצים (בעיקר יהודים שנחשדו ששימשו בתפקיד "קאפו"). המשפט המפורסם והמשפיע ביותר שנערך מתוקף חוק זה היה משפט אייכמן (1961).

מיידאן-י אמאם

מיידאן-י אמאם (בפרסית ميدان امام - "כיכר האימאם") היא כיכר עירונית במרכז העיר אספהאן באיראן. הכיכר מוקפת מבנים היסטוריים מהמאה ה-17 מתקופת האימפריה הספווית, ונודעת לה חשיבות היסטורית ואדריכלית רבה, אשר הביאה להכרזתה כאתר מורשת עולמית ב-1979.

הכיכר בנויה כשטח פתוח גדול בצורת מלבן שאורכו 560 מטר ורוחבו 160 מטר. שטחה של הכיכר הוא כמעט 90,000 מ"ר והיא אחת הכיכרות הגדולות בעולם. במרכזה גן גדול ובריכת נוי, ועיצוב הנוף נחשב מופת לסגנון הגנים האסלאמים.

צ'ליו (רובע)

צ'ליו (באיטלקית: Celio) הוא שמו של הרובע התשעה עשר מבין רובעי העיר רומא בירת איטליה.

סמל הרובע מתאר ראש של אפריקאי, שלראשו קסדה עם חטי פילים. הסמל מתאר פסל שהתגלה בשטחי הרובע, ברחוב שנקרא כיום (לאחר גילוי הפסל) ויה קאפו ד'אפריקה (דרך הראש האפריקאי).

ברובע נמצאות כנסיות רבות בהן סן ג'ובאני א פורטה לטינה, סן ג'ובני אין אולאו, סן גרגוריו מאניו, סנטה מריה אין דומניקה, סנטו סטפנו רוטונדו, סנטי ג'ובני א פאולו, סנטי קווטרו קורונאטי וכן אתרים בעלי חשיבות רבים ובהם קשת קונסטנטינוס, קשת דולאבלה, הקולוסאום ווילה צ'לימונטנה.

ציורי הסלע בוואל קמוניקה

ציורי הסלע בוואל קמוניקה (איטלקית Incisioni rupestri della Val Camonica) הם אוסף פטרוגליפים (ציורי סלע) פרהיסטוריים הפזורים לאורך עמק ואל קמוניקה שבצפון איטליה. זהו אחד האוספים הגדולים בעולם מסוגו, והוא הוכרז על ידי אונסק"ו ב-1979 כאתר המורשת העולמית הראשון באיטליה. על פי ארגון אונסק"ו, יש בעמק 140,000 דמויות וסמלים, אך תגליות חדשות הגדילו בהדרגה את מספרם הכולל של הציורים הידועים ל-200,000 ול-300,000. פטרוגליפים חקוקים בסלעים לכל אורך העמק, אך הריכוזים העיקריים שלהם מצויים בסביבות דרפו בואריו טרמה (Darfo Boario Terme), קאפו די פונטה (Capo di Ponte), נדרו (Nadro), צ'ימברגו (Cimbergo) ופספרדו (Paspardo).

קאפו (כדורגלן)

מרקוס אבנגליסטה דה מוראס (בפורטוגזית: Marcos Evangelista de Moraes; נולד ב-7 ביוני 1970, בסאו פאולו שבברזיל) הידוע בשם קַאפֿוּ, הוא כדורגלן עבר ברזילאי אשר שיחק בעמדת המגן הימני. קאפו מחזיק בתואר שיאן ההופעות בנבחרת ברזיל.

קאפו החל את הקריירה שלו בקבוצת סאו פאולו ב-1988 ומשם עבר לריאל סראגוסה. ב-1996 חזר לברזיל לקבוצת פלמיירס. בקיץ 1997, הוא הגיע לרומא האיטלקית. קאפו שיחק ברומא שש עונות ואף זכה עימה באליפות איטליה השלישית שלה בעונת 2000/2001. בשנת 2003, קאפו הגיע למילאן בהעברה חופשית במקומו של תומאס הלבג שסיים את חוזהו בקבוצה וחזר לאינטר.

ב-2008, לאחר 5 שנים במילאן, הודיע קאפו על פרישה ממשחק. בדצמבר אותה שנה פורסם כי הוא ישחק במדי גארפורת' טאון החובבנית מהליגה השביעית באנגליה.

קאפו היה קפטן נבחרת ברזיל, עימה זכה במונדיאל 2002. קאפו הוא השחקן היחידי ששיחק בשלושה משחקי גמר רצופים במונדיאל (רונאלדו שיחק ב-1998 וב-2002 אך ב-1994 ישב על הספסל ולא שותף). במונדיאל 2006 שיחק קאפו בפעם הרביעית ברציפות בטורניר ובפעם השנייה בתור קפטן.

קיזיקוס

קיזיקוס (ביוונית: Κύζικος) הייתה עיר יוונית עתיקה במיסיה שבאסיה הקטנה, לחוף ים מרמרה, בחצי האי קאפו דאג (בעת העתיקה היה חצי האי בעצם אי - וחובר בסוללה מלאכותית אל היבשה).

כיום מהווים שרידי העיר אתר מוגן.

רוברטו קרלוס

רוברטו קרלוס דה סילבה רושה (בפורטוגזית: Roberto Carlos da Silva Rocha; נולד ב-10 באפריל 1973 בסאו פאולו) הידוע בקיצור רוברטו קרלוס, הוא כדורגלן עבר ברזילאי, ששיחק בעמדת המגן השמאלי, ומאמן כדורגל בהווה. הוא נחשב במהלך הקריירה שלו לאחד מהכדורגלנים המובילים בעולם בזכות עוצמת בעיטותיו ומהירותו.

קרלוס שיחק בפלמיירס, אינטר מילאנו ריאל מדריד ופנרבחצ'ה.

במדי ריאל מדריד (בה שיחק במשך רוב הקריירה שלו, בשנים 1996–2007) זכה קרלוס ב-4 אליפויות ספרד ו-3 גביעי ליגת האלופות. הוא הבקיע 47 שערי ליגה, ועוד הרבה שערים במסגרות אחרות. אחד משעריו המפורסמים בריאל הובקע מנקודת הקרן.

הוא צבר 125 הופעות בנבחרת ברזיל (שני רק לקאפו) והיה שותף בה במסגרת שלושה טורנירי גביעי עולם (1998, 2002 ו-2006) ואף זכה עם נבחרתו בטורניר של 2002. אחד מרגעי תהילתו הגדולים ביותר הוא השער שהבקיע במשחק נגד נבחרת צרפת בגביע הקונפדרציות, אותו הבקיע בבעיטה חופשית מ-35 מטרים. הכדור עף במסלול דמוי בננה והגיע למהירות של כ-100 קילומטרים בשעה.הוא נבחר על ידי פלה לאחד מ-125 שחקני הכדורגל החיים הטובים בעולם במרץ 2004.

בינואר 2011 עבר קרלוס לאנז'י מחצ'קלה מליגת העל הרוסית, והחל מספטמבר שימש כמאמן זמני בקבוצה. ב-30 בינואר 2012 הודיע קרלוס על שיפרוש בתום העונה ממשחק פעיל, והמשיך כיועץ מקצועי בקבוצה, עד שנת 2013.

במאי 2013 עבר רוברטו קרלוס לאמן את קבוצת סיבאספור מליגת העל הטורקית.

ביולי 2015 חתם על חוזה לאימון קבוצת דלהי דיימונדס.

רונאלדיניו

רוֹנַאלְדוּ דֵה אָסִיס מוֹרֵיירָה (בפורטוגזית: Ronaldo de Assis Moreira; נולד ב-21 במרץ 1980 בפורטו אלגרה), הידוע בכינויו רונאלדיניו גאושו (Ronaldinho Gaúcho) או בקיצור רונאלדיניו (Ronaldinho), הוא כדורגלן עבר ברזילאי אשר שיחק בעמדות הקשר ההתקפי הקיצוני והחלוץ. בשנים בהן שיחק בברצלונה, הוביל אותה לשתי אליפויות ספרד ואליפות אירופה. ב-2004 וב-2005 זכה בתואר כדורגלן השנה בעולם. נחשב בעיני רבים כאחד מגדולי הכדורגלנים בכל הזמנים[דרוש מקור].

השואה
מושגים מרכזיים
מונחון • כרונולוגיה של השואה • אנטישמיותרצח עםמלחמת העולם השנייהנאציזםהגזע האריגרמניה הנאציתהמפלגה הנאציתאדולף היטלרהטלאי הצהובפרטיזןחסיד אומות העולם
עד המלחמה
יהדות אירופהאמנציפציה ליהודיםיהדות אשכנזיהדות מזרח אירופה: יהדות פולין, יהדות אוקראינה, יהדות ליטא, יהדות בלארוסיידיששטעטלהבונדיהדות צ'כיהיהדות גרמניהליל הבדולחהסכם העברה
ההשמדה
איגרת הבזק של היידריךבורות הריגה ומשאיות גז: טבח פונאר, באבי יאר ומעשי טבח נוספים • הפתרון הסופיועידת ואנזהמחנה ריכוזמחנה עבודהמחנות השמדה: חלמנו, מבצע ריינהרד (בלז'ץ, טרבלינקה וסוביבור), אושוויץ-בירקנאו, מיידנק‎צעדות המוותניסויים רפואיים בבני אדם בתקופת השואהתא גזים • קאפו • זונדרקומנדומבצע 1005
העם היהודי בשואה
יהודי גרמניה הנאצית והיהודים בפולין הכבושהיודנראטתנועות נוער יהודיות בשואהגטאות: ורשה, וילנה, לודז', טרזיינשטט וגטאות נוספים • נשים יהודיות בשואהילדים בשואההתנגדות יהודית בשואה: מרד גטו ורשה, הארגון היהודי הלוחם, ארגון צבאי יהודי, המחתרת בגטו קרקוב • מורדים יהודים בשואה
השואה לפי מדינות
אירופה אוסטריהאיטליהאלבניהאסטוניה • בלגיה • ברית המועצותגרמניההולנדהונגריה‏יוגוסלביהיווןלטביה‏ליטאנורווגיה‏ • סלובקיה • פולין‏ • צ'כיה • צפון טרנסילבניהצרפתקרואטיהרומניה
אפריקה ואחרות אלג'יריהאתיופיהלובמרוקותוניסיהיהודי המזרח הרחוקיהודים מחוץ לאירופה תחת כיבוש נאצי
מודעות ותגובות לשואה
הצלה בשואה • חסידי אומות העולם • מברק ריגנרקבוצת העבודה, רודולף ורבה והפרוטוקולים של אושוויץאל נלך כצאן לטבח!ספר עדותתגובת העולם לשואהועידת ברמודהסחורה תמורת דםתגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואההבריגדה היהודית
בעקבות השואה
הניצולים לאחר השואה ומדינת ישראל הפליטיםשירות האיתור הבינלאומיפוגרום קיילצהתנועת הבריחהועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראלגיוס חוץ לארץהסכם השילומיםועדת התביעותהשפעות השואההשפעת השואה על גיבוש הזהות הישראליתהדור השני לשואההרשות לזכויות ניצולי השואההחברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה
זיכרון השואה זיכרון השואה בישראל, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, יד ושם, בית לוחמי הגטאות ו"מורשת"מוזיאון השואה האמריקני ומוזיאונים נוספים • אנדרטאות להנצחת השואה • מצעד החיים ומסע בני נוער לפוליןפרח לניצולזיכרון בסלוןדף עדהכחשת השואה
רדיפת הנאצים ועוזריהם משפטי נירנברגחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהםפריץ באוארמשפט אייכמןהנוקמים וציידי נאצים נוספים
השואה באמנות
ספרות השואה "באבי יאר" • "עיין ערך: אהבה" ו"מומיק" • "שואה שלנו" • "הזהו אדם?" • "הלילה" • "השמיים שבתוכי" • "פוגת מוות" • "המחזה גטו" • "אדם בן כלב" • "מאוס: סיפורו של ניצול" • "בנגאזי-ברגן־בלזן"
מוזיקה ומחול "הניצול מוורשה" • "צחוק של עכברוש" • "אפר ואבק" • "חלומות"
השואה בקולנוע "אירופה אירופה" • "הבריחה מסוביבור" • "שואה" • "הפסנתרן" • "רשימת שינדלר" • "החיים יפים" • "המפתח של שרה"
יוצרים יחיאל די-נור (ק. צטניק)שמואל ניסנבאוםאלי ויזלאידה פינקפאול צלאןז'אן אמרי‎אהרן אפלפלד
תיעוד וחקר השואה
תיעוד ספר קהילההאנציקלופדיה של השואהארכיון "עונג שבת"מגילת החורבן של יהודי רומניה ושאר מגילות השואההנצחת זכר השואהארכיוני ארולסן - מרכז בינלאומי אודות רדיפות הנאצים
מחקר פונקציונליזם ואינטנציונליזם • "הדרך הגרמנית המיוחדת" • יצחק ארדחנה ארנדטיהודה באוארכריסטופר בראונינגישראל גוטמןדניאל גולדהגןראול הילברגדב לויןדן מכמןדינה פורתשאול פרידלנדראיאן קרשו • חוקרי שואה נוספים
פורטל השואה • גרמניה הנאצית • היסטוריה של עם ישראל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.