קאסטה

קאסטה היא מעמד חברתי נוקשה שאדם נולד לתוכו וכמעט אינו יכול להשתחרר ממנו.

מעמד חברתי זה מבנה את זהותו של האדם, ובכלל זה את טווח עיסוקיו האפשריים, מנהגיו, טקסיו, הנורמות לפיהן ינהג, מערכת הסמלים אליה הוא מחויב, ועוד. מערכת חברתית המבוססת על קאסטות היא מערכת ריבודית אנדוגמית המסווגת את החברים בה על פי מוצא ההורים, כך שהניעות החברתית בין הקאסטות השונות כמעט אינה אפשרית. שיטת הקאסטות דומיננטית בעיקר בהודו, אך ניתן למצוא אותה גם במקומות אחרים, כגון בזמן האפרטהייד בדרום אפריקה, ובמידה רבה בנפאל. בתקופה הקדם-מודרנית הייתה שיטת הקאסטות נפוצה בתרבויות שונות בעולם, כגון ביפן הפאודלית, בסין, באירופה (שם נקראה שדרה חברתית) ועוד.

קאסטה אינה כת, לכן בניגוד לטעות רווחת בשפת הדיבור, מערכת הקאסטות אינה מערכת של כתות.

קאסטות בהודו

במהלך ההיסטוריה של הודו, ועם הכיבוש הארי (סביב 1500 לפני הספירה), נוצרו מעמדות הקיימים בהודו עד היום.

לפי תאוריות עכשוויות, הארים הביאו איתם להודו את שיטת הקאסטות וגם את הוודות (כתבי הדת), התומכות בשיטה זו. החלוקה הראשית של מערכת הקאסטות היא לווארנות (מעמד חברתי) ובתוכה חלוקה משנית לאלפי ג'אטי (מקצועות). הווארנה העליונה – כוהנים/הברהמינים, וארנה שנייה – לוחמים, וארנה שלישית - סוחרים, וארנה רביעית – פועלים.

וארנה נוספת מחוץ למדרג הווארנות והתחתית מכולן היא וארנת הטמאים (שידועים כ"דלית"), וגם בה יש קאסטות נפרדות (קאסטה של פושטי עור, קאסטה של מלקטי זבל וכדומה).

תרגום המילה וארנה הוא "צבע": הצבעים הבהירים יותר היו בראש ההייררכיה, והצבעים הכהים - בתחתיתה.

הסיבות להשלמתם של ההודים עם משטר הקאסטות: ההודים מאמינים בגלגול נשמות. אמונתם היא כי רק גופו של האדם מת, ואילו הנשמה עוברת לעולם האלים ומשם מתגלגלת לגוף אחר, של אדם או בעל חיים. מכאן שסבלו או עושרו של אדם בעולם הזה הוא תוצאה של מעשיו בגלגול הקודם.

מנהגים: שיוך לקאסטה מסוימת מחייב דפוסי התנהגות, הן בין חברי הקאסטה לבין עצמם והן בין חברי הקאסטה לחברי קאסטות אחרות. למשל - קאסטות מסוימות אוסרות על אכילת מאכלים מסוימים או על מגע גופני עם חברי קאסטות אחרות. לחברי הקאסטה העליונה אסור להינשא לאלמנות, ויש קאסטות המחויבות בלבישת מלבושים מסוימים או מלבושים בצבעים מסוימים.

ביהדות

יש הרואים גם ביהדות חלוקה דמוית קאסטות: בתחילה כהנים, לויים ויתר שבטי ישראל.

לאחר שיבת ציון הגדיר עזרא הסופר סך של עשר קבוצות (עשרת היוחסין), כולל זכויות כל קבוצה ולמי מותר לשאת את מי. הסיבה לצעד זה של עזרא נבעה מכך שבעלי היוחסין לא רצו לעלות לארץ ישראל ורק דלת העם רצתה לעלות לארץ ישראל. על מנת למנוע נישואים האסורים על פי ההלכה הגדיר עזרא קבוצות שונות. לדוגמה אסופי - תינוק שנמצא לבדו ואין יודעים מי אביו ואמו.

איסורי החיתון אינם מצביעים על חסרונו הרוחני של האדם ("ממזר תלמיד חכם עדיף מכהן עם הארץ" וכן "עדיף ישראל תלמיד חכם מכהן עם הארץ")

ראו גם

קישורים חיצוניים

אליטה

אֵלִיטָה (מצרפתית: élite (במלרע), נבחרים. על פי האקדמיה ללשון העברית: "עִלִּית") הוא מונח בסוציולוגיה המתאר קבוצת אנשים מצומצמת בחברה, אשר זוכה ליחס מועדף על פני יתר הקבוצות בחברה, מחזיקה בעוצמה חברתית המאפשרת לה שליטה או השפעה מכריעה על החברה או על חלקים ממנה. ההמון, לעומת האליטה, מהווה מספרית את רוב החברה ואינו מאורגן, נעדר עוצמה ומגויס מלמעלה על ידי האליטות.מאפייניה הייחודיים של קבוצת האליטה מזכים אותה ביחס מועדף על פני יתר החברה, בין מאפיינים אלו נמנים: מעמד חברתי, מעמד כלכלי, מוצא אתני, בעלות על משאבים, כישורים ותפקידים מיוחדים. למרות עוצמתה, האליטה זקוקה לתמיכה מההמון.

ארבע הווארנות

ארבע הווארנות מתארות חלוקה מעמדית קדומה בתקופה הוודית בהודו. חלוקה זו התפתחה באלף הראשון לפנה"ס בעת של נדידה והתפשטות שבטים הודים מזרחה מאזור אפגניסטן של היום. היווצרות המעמדות היא חלק מתהליך של התיישבות קבע - ומקור החלוקה בהתמסדות של הדת והחברה הוודית. המילה וארנה (Varna) משמעותה המקורית "צבע" (ללא קשר לצבע העור). הווארנות הונצחו ומוסדו על ידי ברהמינים בספרי המצוות וההלכות דהרמה-סוטרה (dharma sutra) ודהרמה-שסטרה (dharma shastra). ספרות זו אף חילקה את חיי האדם לארבע אשרמות (ashrama) - תקופות חיים - ותיארה את ההתנהגות ואורח החיים (Varnashrama dharma) המצופים מהאדם בכל מעמד בכל שלב בחיים.

השימוש במילה "קאסטה" בהקשר של המעמדות בהודו החל רק בתקופה הקולוניאליסטית הבריטית ומקורו בשפה הפורטוגזית.

ארבע הווארנות (לפי סדר חשיבות):

ברהמין (Brahmin) – תפקידם של הברהמינים הוא לשמר את כתבי הוודות ולבצע טקסים. יש לחלוק להם כבוד ולתמוך בהם באמצעות מתנות ומענקים. הברהמינים מוגבלים באזורים בהם מותר להם להתגורר, בסוג הפרנסה המותרת להם וכן באופי הליכתם וישיבתם.קשטרייה (Ksatriya) – מעמד של לוחמים ושליטים. תפקידם להגן ובתמורה יש להם זכות לקבל חלק מהתוצר והשירותים של החברה.ויישיה (Vaisya) – המעמד ה"רגיל" - אנשי מקצוע וסוחרים - המהווה בסיס כלכלישודרה (Sudra) – זהו מעמד של משרתים ועבדים. תפקידם לשרת את שלושת המעמדות הגבוהים. ההבדל המהותי בין השודרה לשלושת המעמדות הגבוהים הוא שאסור להם ללמוד את כתבי הקודש.מחוץ למערכת הווארנות נמצאים:

מעמד הדלית (הטמאים) - הוא המעמד הנמוך ביותר בהיררכיה החברתית בהודו, ויש הגורסים כי אין להם מעמד בכלל. אסור להם לבוא במגע עם שאר המעמדות.

בני שבטים ילידיים (אדיוואסי) ובני הג'אטבני שלוש הווארנות ה"מיוחסות" נקראים גם "נולדים פעמיים" (Dvijas) - תחילת לימודי הדת מסמלת לידה מחדש של האדם. מאחר שלשודרה אסור לקרוא בכתבי הקודש הם נחשבים לנולדים רק פעם אחת (בלידה הביולוגית). המנודים הם קבוצות או שבטים "טמאים" שאסורים במגע. הסיבה המקורית לכך היא שקבוצות אלו לא קיבלו את הפולחן הוודי והנהיגו טקסים דתיים שזכו לבוז. בעקבות זאת נודו, הלכה למעשה, מהחברה ההינדואית המתפתחת.

במזמור 10.90 'המנון לאדם' בריג ודה מתוארת לידתן של הווארנות במהלך טקס קורבן אדם - פורושה (Purusha) - כשכל וארנה צומחת מחלק אחר בגופו של הקורבן. הברהמין נולד מפיו או ראשו של פורושה (סמל לשינונן של המנטרות), הקשטריה נולדו מידיו וכתפיו (סמל ללחימה), הויישיה נולדו מהבטן והירכיים (סמל לייצור מזון ופוריות) והשודרה (המשרתים) נולדו מהרגליים.

חידוד ההבדלים והגבולות בין ארבע הווארנות והתפתחות מערכת הקאסטות בהודו התחזקו בתקופה הקולוניאליסטית. עד התקופה הבריטית הווארנות לא תיארו את המציאות אלא את תפיסתה האידיאלית בעיני הברהמינים.

הבריטים שערכו סקרי אוכלוסין שאלו כל אדם לאיזה קאסטה או ג'אטי הוא שייך ובכך חידדו הבדלים ואילצו את ההודים להגדיר את עצמם במידרג.

בית הכנסת שער הרחמים

בית כנסת שער הרחמים (מראתהית: गेट ऑफ मर्सी सिनेगोग / जुनी मशिद. מוכר גם בשם ""ג'וני מאסג'יד") הוא בית הכנסת העתיק ביותר במומבאי (בומביי לשעבר), בהודו. בית הכנסת נבנה ב-1796 בדרום מומביי על ידי בן קהילת בני ישראל סאמאג'י האסאג'י דיווקר, הידוע גם בשם שמואל יחזקאל. ב-1860 נבנה בית הכנסת מחדש והועבר למיקומו החדש במאנדבי, ברובע המוסלמי של מומבאי, באזור המכיל שכונות מגורים, מקדשים הינדים, מסגדים מוסלמיים ושווקים. במאות השמונה עשרה והתשע עשרה, האזור אוכלס מחדש בידי קהילה יהודית קטנה אך משגשגת.. השם "מאסג'יד" שניתן לבית הכנסת בפי המקומיים, משמעו "מסגד", ויש הטוענים כי כוונת הכינוי היא למבנה ציבור מרכזי, אליו ניתן להתייחס כאשר מכווינים אדם באזור.

השם המקומי "ג'וני מסג'יד" לבית הכנסת חל גם על תחנת הרכבת הסמוכה, "מסג'יד בונדר". על אף הירידה במספר המתפללים, בית הכנסת עדיין מקיים את הטקסים בצורה פעילה, ומשרת קהילה יומית של כמאה חברים. בית הכנסת גם מקיים סיורי מורשת ודת בעיר.

ג'אטי

ג'אטי (טאמילית: சாதி, סנסקריט: जाति) היא חלק ממערכת הקאסטות בהודו. התרגום המילולי של המילה ג'אטי הוא לידה, חיים, או דרגה, באופן מעשי זוהי קבוצת השתייכות חברתית המכתיבה אורח חיים ומקצוע.

קאסטה (שם אירופי למבנה החברתי ההודי) היא מערכת ריבוד המסווגת על פי קבוצת שארות. לתוכה נולד האדם, אליה הוא משתייך, בתוכה הוא מתחתן, והיא אף מכתיבה את מנהגי האבלות ומנהגי טומאה וטהרה. למערכת החברתית והמעמדית בהודו ישנה חלוקה ראשית לוארנות (מילולית "צבעים") המתחלקות בחלוקה משנית לאלפי ג'אטי.

יש מקרים רבים בהם שם הג'אטי הוא גם שם המשפחה של האדם וגם מקצועו, למשל אדם ששם משפחתו "דהובי" יהיה שייך לג'אטי הכובסים ויתפרנס ככובס, ושם המשפחה Dasa יעיד על האדם כי הוא משרת או צאצא למשרתים העוסק בעבודות שרות.

יש לעיתים גם חלוקת משנה בתוך ג'אטי, לתתי קבוצות נפרדות (קלאנים), ולכל תת-קבוצה יהיו מאפיינים נפרדים. בניגוד לאיסור הנישואים בין ג'אטי שונות (אנדוגמיה), לעיתים ייתכנו נישואין בין בני קלאנים שונים השייכים לאותו ג'אטי {אקסוגמיה).

דלית

דלית (המכונים "טמאים", או "מנודים") הם קאסטה של מעמד חברתי נמוך, קבוצה של אנשים הנחשבים באופן מסורתי ל"מוקצים" (שאסור לגעת בהם). הקבוצה מכילה תת-קבוצות שונות ברחבי הודו. בהם דוברי שפות שונות ומשויכים לדתות שונות. חברי דלית חיים במגוון מדינות נוספות כמו נפאל, פקיסטן ובריטניה, אך הרוב המוחלט של בני הדלית (מעל 200 מיליון חברים) חיים בהודו.

ב-2011 הכילה הקבוצה כ-24.4% מאוכלוסייתה הכוללת של הודו. באותה שנה פנג'אב הכילה את היחס הגבוה ביותר של כ-31.9%, ומיזוראם - את הנמוך ביותר (כמעט 0).

ממשלת הודו מכירה בהם ולמעשה מיישמת מדיניות הגנה עליהם, בהיותם מוגדרים "Scheduled Castes", ו-"Scheduled Tribes" (המונחים החוקיים לבני הדלית).

פעילות זכויות האדם מנג'ולה פראדיפ, בין יוצאי העדה, פעולת רבות בתחום הגנת הנשים של העדה.

הודו

הרפובליקה של הוֹדוּ (בהינדי: भारत गणराज्य, בּהָרָט גַנְרָאגְ'יַה) היא מדינה בדרום אסיה השולטת על רוב תת היבשת ההודית. הודו היא המדינה השביעית בגודלה בעולם בשטחה והשנייה בעולם בגודל אוכלוסייתה (לאחר סיןׂ), המונה יותר ממיליארד נפש הדוברים למעלה ממאה שפות שונות. הממשל בהודו הוא דמוקרטי. כנגזרת מכך, הודו היא גם הדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם.

הודו מחולקת לעשרים ותשע מדינות (ובכל מדינה יש חלוקה נוספת למחוזות), שש טריטוריות איחוד, וטריטוריה אחת של בירת המדינה - דלהי. בכל מדינה השלטון נבחר בבחירות מקומיות בעוד שבטריטוריות-האיחוד השלטון ממונה על ידי המדינה. להודו קו חוף באוקיינוס ההודי שאורכו למעלה מ-7,000 קילומטרים, והיא גובלת בפקיסטן במערב; בנפאל, ברפובליקה העממית של סין ובבהוטן בצפון-מזרח; ובבנגלדש ובמיאנמר במזרח. מלבד מדינות אלה, קרובה הודו למספר מדינות-אי באוקיינוס ההודי: סרי לנקה, המלדיביים ואינדונזיה. כלכלת הודו היא השלישית בגודלה בעולם, וצומחת בקצב מהיר.

מתוקף היותה כר הצמיחה לתרבות עמק האינדוס ומוקד של דרכי מסחר חשובות ואימפריות גדולות, להודו תפקיד מפתח בהיסטוריה האנושית; ההינדואיזם, הסיקיזם, הבודהיזם והג'ייניזם מקורם כולם בהודו, בעוד גם האסלאם והנצרות זכו להשפעה נרחבת בתקופות מאוחרות יותר. במאה ה-19 הייתה הודו קולוניה של האימפריה הבריטית. היא זכתה בעצמאות בשנת 1947, לאחר מאבק מתמשך, אלים בחלקו.

כמדינה בעלת נשק גרעיני באופן רשמי וכמעצמה אזורית, להודו הצבא השלישי בגודלו בעולם מבחינת כוח אדם, והיא המדינה בעלת תקציב הביטחון החמישי בגודלו.

הינדואיזם

הינדואיזם הוא שם כולל לדת הרווחת בהודו, בה חיים 96% מההינדואים בעולם. המאמינים בהינדואיזם נקראים הינדואים (Hindu). להינדואיזם, המכונה בידי חוקרים אקדמיים גם ברהמיניזם, מספר גדול של אופני פולחן, זרמים ותפיסות פילוסופיות. ועם כ-1.05 מיליארד מאמינים, היא הדת השלישית בגודלה בעולם.

להט"ב וסיקיזם

לסיקיזם אין תורות ספציפיות על הומוסקסואליות ובספר המקודש לסיקים, הגורו גראנת סאהיב, אין ציון מפורש של הטרוסקסואליות, הומוסקסואליות או ביסקסואליות.

המטרה האוניברסלית של אלו הנמנים לדת זו (סיקים) היא שלא תהיה להם שום שנאה או איבה כלפי אף אדם, ללא קשר לגורמים כמו גזע, קאסטה, צבע עור, אמונה, מגדר או מיניות. בשנים האחרונות, נושא ההומוסקסואליות נדון הרבה יותר בדתות שונות בכל רחבי העולם, מה שהפך את נושא זה, שבעבר היה טאבו לגביו בקרב הסיקים, לנושא לדיון גלוי.

לוחם

לוחם הוא אדם המיומן בלחימה שעיסוקו, תפקידו או אורח חייו מאופיינים בהפעלת כוח בעימותים נגד אנשים אחרים. הלוחם הצבאי הוא אדם המשתתף במאמץ מלחמתי ותפקידו להפעיל כוח כנגד האויב. לוחמים קיימים גם מחוץ למסגרת של לחימה צבאית (הכוללת צבאות סדירים, מיליציות לא-סדירות וארגוני גרילה), כגון בתפקידי אבטחה ושיטור הדורשים מיומנות לחימה גבוהה.

בהשאלה המונח לוחם משמש לתאר גם ספורטאי שנלחם במסגרת תחרויות ספורט או טורניר המורכב מדו-קרבות, כגון אמנויות לחימה, ג'ודו, היאבקות, אגרוף וקרבות רחוב.

בחברות שבטיות שונות, הלוחמים מהווים קאסטה נפרדת, ובחברות פיאודליות שונות אף יצרו הווסאלים מעמדות מיוחדים ללוחמים. בחברות מסוימות, למשל בקרב השבטים הגרמאניים, ראו עצמם כמעט כל הגברים כלוחמים. לוחמים המשרתים בצבא סדיר הם חיילים, ואילו לוחמים המשכירים את שירותיהם לכל דורש תמורת תשלום הם שכירי חרב. יש לוחמים המבצעים פעולות גרילה, אך אלה אינם נהנים ממעמד חוקי של לוחמים לפי כללי המשפט הבינלאומי.

מגדר

מִגְדָּר (באנגלית: Gender, גֶ'נְדֶּר) הוא מונח במדעי החברה המתייחס להבחנות בין הגבר לאישה שהן תלויות חברה ותרבות. זהו למעשה התרגום הפסיכולוגי חברתי-תרבותי למונח זוויג (sex) לתיאור הנקבה או הזכר, על-פי מאפיינים פיזיולוגיים ואנטומיים (כגון כרומוזומים ואיברי מין). בדרך כלל, מתפתחת זהות מגדרית אחת, הזהה לזהות המינית.

במשמעותו המקורית המונח מגדר הוא תרגום חברתי – תרבותי של המין הביולוגי, המגדיר כיצד צפויים נשים וגברים להתנהג ולהראות בכל חברה נתונה. בהתאם לכך, נשים צפויות להתנהג על פי קודים חברתיים ולהיות נשיות בהתאם לסטריאוטיפים ומאפיינים מקובלים של נשיות. למשל, נשים נתפסות בחברה כמזוהות עם המרחב הפרטי (בית, ילדים, משפחה) והגברים עם המרחב הציבורי (עבודה, פוליטיקה, מסחר). בהתאם לכך נשים אמורות להיות מונעות מרגש לעומת גברים שאמורים להיות מונעים מהגיון.

הקטגוריות הדומיננטיות במגדר הן הקטגוריות הנשיות והגבריות הנתפסות כהפוכות ומשלימות זו את זו, ומקושרות עם שני סוגי מאפיינים, בהתאמה. מאפיינים נשיים כוללים בעיקר עניין ברווחת הזולת: אכפתיות, ותרנות ונכונות לסייע, רגישות בין-אישית ואמפתיה, נעימות, חמימות ועדינות. מאפיינים גבריים (כלומר, מאפיינים המיוחסים יותר לגברים מלנשים) כוללים החלטיות, דומיננטיות, שאפתנות, ביטחון עצמי ותחרותיות. פרט לתכונות אישיות, מאפיינים מגדריים מתבטאים גם במראה החיצוני, בסגנון הלבוש, ועוד. קבוצות מאפיינים אלו הן היבטים של תפקידי מגדר.

מכאן שמאפייני מגדר אינם נובעים רק מהבדלים ביולוגיים בין שני המינים, אלא מבטאים גם כן את התפיסה התרבותית המתרגמת שוני ביולוגי לערכים הקובעים את המעמד החברתי של המינים בחברה ובמערכת הפטריאכלית המערבית מציבה את הגבר בהיררכיה מעל האישה ומעל אנשים חורגים מגדרית. כך, התפיסה או הציפיות המגדריות מעצבות את תהליכי החיברות של נשים וגברים ומסייעות להתפתחות זהותם המגדרית.

בנוסף לכך, המונח 'מגדר' משמש לתיאור כל ההבדלים שבין גברים ונשים שאינם קשורים לתחום המיני ולכן מקובל כיום להשתמש בביטויים כגון 'רפואה מגדרית' ו'תזונה מגדרית'.

מחוזות ג'ורג'יה

במדינת ג'ורג'יה שבארצות הברית ישנם 159 מחוזות.

הגדול שבמחוזות ג'ורג'יה הוא מחוז וייר (2,339 קמ"ר), הקטן שבהם הוא מחוז קלארק (313 קמ"ר), והמאוכלס שבהם הוא מחוז פולטון (כ-977,773 תושבים נכון לשנת 2010). עיר הבירה, אטלנטה, נמצאת במחוז פולטון.

מיתרה

מיתרה (בפרסית: مهر، میترا או میثره) הוא אל חשוב במיתולוגיה הפרסית ובהינדית. האל מופיע בוודות כאחד האדיאטים - אל השמש ואל החברות, הנאמנות וההסכמים. בתרבות הפרסית, הפך מיתרה אל חשוב באמונה הזורואסטרית. ניתן לזהותו עם אל פרוטו-אינדו איראני, שגם שמו היה, כנראה, מיתרה.

בשתי התרבויות, הוא מיוחד בקשריו הקרובים עם האל ששולט על ה"אסורות" (ובאיראנית, "אהורות"), ומגן על ה"רטה" (באיראנית: "אשה"): ורונה בהודו ואהורה מאזדה באיראן.

האל ההלניסטי והרומי מיתרס, אותו עבדו גברים מדתות המסתורין מהמאה ה-1 לפנה"ס ועד למאה ה-5 לספירה, איחד בין המיתרה הפרסי לאלים פרסיים אחרים, בכת סינקרטית שמוצאה אולי מאנטוליה.

מעבר (מדעי החברה)

מעבר או לעבור (באנגלית: passing) הוא מונח במדעי החברה המתאר יכולת של אדם לשנות באופן יזום מרכיבים בזהותו, ולעבור מקבוצה חברתית אחת לקבוצה חברתית אחרת, בעלת זהות שונה ונפרדת. המונח "מעבר" יכול להתייחס להחלפת קטגוריה של גזע, מוצא אתני, קאסטה או מעמד חברתי, נטייה מינית, מגדר, דת, גיל, או מצב של לקות גופנית או חושית.

מערכת הקאסטה באמריקה הלטינית בתקופה הקולוניאלית

מערכת הקאסטה באמריקה הלטינית בתקופה הקולוניאלית (בספרדית: Casta) הייתה מערכת של ריבוד חברתי שהתבססה על מוצאו של אדם ומאפייניו החיצוניים, אך גם על מאפיינים מעמדיים, כלכליים ותרבותיים. משמעותו המילולית של המונח היא "מוצא", "מין", "זן", ו"גזע". מערכת חברתית זו קשורה בתקדים האיברי של טוהר הדם, אולם היא נטועה עמוקות במציאות החדשה שנוצרה ב"עולם החדש."

עובד ציבור

עובד ציבור או עובד מדינה הוא מי שמועסק בכל מוסדות הממשל, להוציא שירות צבאי. עובד ציבור הוא אדם העובד במגזר הציבורי, במשרדי הממשלה או ברשויותיה ובשלטון המקומי. המשרתים בצבא אינם נכללים בגדר עובדי ציבור.

מתוקף הסמכות הממשלתית שניתנת לעובדי הציבור רבים, ומתוך מערכת היחסים הייחודית בין עובדי הציבור רבים לשלטון, במקרים רבים ישנה חקיקה מיוחדת המתייחסת באופן פרטני לעובדי ציבור.

עמדה ציון הראשון, קיסר אתיופיה

עמדה ציון (געז: "ዐምደ ፡ ጽዮን" עברית: "עמוד ציון") היה קיסר אתיופיה במהלך תור הזהב. ציון הוכתר כקיסר אתיופיה בשם "גברה מסקל" (געז: "ገብረ ፡ መስቀል", עברית: "עבד הצלב") והיה ידוע גם בכינוי "חארבי אספרי" ("הלוחם בערבים"). היסטוריונים מסכמים את שלטונו כך:

כיבושיו הרבים של עמדה ציון כללו את השכנים המוסלמים והרחיבו את שטח האימפריה האתיופית. עמדה ציון חיזק את שלטונה של השושלת הסולומונית. ההתרחבויות האלו של קיסרות אתיופיה הרחיבו את תחומי ההשפעה של הנצרות לתוך מדינת האומות, הלאומים ועמי הדרום ואורומיה דהיום.

קסטה

האם התכוונתם ל...

שדרה חברתית

שדרה - בצרפתית ETAT - היא שכבה חברתית בעלת סטטוס חוקי מיוחד, שהתקיימה ברוב מדינות אירופה בימי הביניים. חברת שדרות היא חברה המורכבת ממספר שדרות שיש ביניהן מדרג (הייררכיה). השדרה היא מבנה חברתי הנמצא בין קאסטה למעמד. בחברה של קסטות אין אפשרות ליחיד לעבור מקסטה לקסטה. בחברת שדרות ישנה אפשרות לעבור, בנסיבות מסוימות, משדרה אחת לאחרת אך כל שדרה כפופה לחוקים הייחודיים לה. בחברת מעמדות ניתן ליחיד לעבור ממעמד אחד לשני אך החוק הוא שווה לגבי כל המעמדות.

צורות מסוימות של שדרות התקיימו בחברות גם מחוץ לאירופה אך הדוגמה הבולטת לסוג זה של חברה היא אירופה של ימי הביניים.

בימי הביניים, כתוצר של הפאקס דאי, החברה האירופית התחלקה לשלוש שדרות:

שדרת המתפללים (Oratores) או אנשי הכנסייה

שדרת הלוחמים (Bellatores) או האצולה

שדרת העובדים (Laboratores) או האיכריםבמאה ה-11, נתווספה עוד שדרה, היא שדרת הסוחרים והאומנים שתפסה מקום בין שדרת האצולה לשדרת האיכרים.

שדרת אנשי הכנסייה הייתה שדרה מיוחדת, יחסית לאחרות. היות שאנשי הכנסייה התחייבו לצליבט, כלומר לפרישות מחיי משפחה, ולא היו להם ילדים, השדרה הזו הייתה חייבת לגייס אנשים משדרות אחרות. למשרות הנמוכות גויסו אנשים משדרת האיכרים ואילו למשרות הכנסייתיות או הנזירות הגבוהה, גויסו האנשים משדרת האצולה או הסוחרים. שדרה זו הייתה כפופה לחוק הכנסייה, הוא המשפט הקאנוני.

תוארי אצולה

תוארי אצולה הם סימונם המקובל והרשמי של אצילים, המציין בעיקר את סוג האצולה של בעליהם. תואר האצולה מבחין בין המעמדות החברתיים השלטוניים העליונים השונים, וכולל עדות כללית על סמכויותיו ועושרו של בעל התואר, וכן על הטקסים הראויים לו.

תוארי אצולה עשויים להינתן בירושה, במינוי, ולעיתים נדירות בהכרזה עצמית. לרוב, ככל שמנגנון האצולה מבוסס וותיק יותר, כך ההכרזה העצמית הולכת ונהיית נדירה יותר. כמו כן, ככל שמנגנון האצולה מבוסס יותר, כך הכללים והמשמעויות הנוגעים לתוארי האצולה נוקשים ומוחלטים יותר.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.