קאבול

קאבול (נכתבת גם כאבול; בפשטו: کابل) היא הבירה והעיר הגדולה ביותר באפגניסטן. בעיר התגוררו כ-3,678,034 תושבים נכון ל-2015.

קאבול
کابل
מראה העיר
מדינה אפגניסטן  אפגניסטן
רבעים בעיר 22
תאריך ייסוד 1200 לפני הספירה
שטח 275 קמ"ר
גובה 1,791 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 3,678,034 (2015)
 ‑ צפיפות 13,000 נפש לקמ"ר (2015)
קואורדינטות 34°31′58″N 69°09′57″E / 34.532777777778°N 69.165833333333°E 
אזור זמן UTC +4.5

מיקום

העיר ממוקמת לאורך עמק צר לאורך נהר קאבול, בקרבת מעבר ח'ייבר. קאבול מקושרת עם הגבול של טג'יקיסטן באמצעות מנהרה העוברת מתחת להרי הינדו-כוש.

היסטוריה

במקום קיים יישוב החל משנת 1200 לפני הספירה. בשנת 300 לפני הספירה נבנה במקום יישוב פרסי בשם קאבורה. במהלך המאה הראשונה נכבשה העיר על ידי הקושאנים ואחריהם תחת שילטן הינדי. בשנת 664 נכבשה העיר על ידי הערבים. במאה ה-13 נכבשה העיר על ידי המונגולים. במהלך המאה ה-13 הייתה העיר חלק מממלכת טימור. בשנת 1504 נכבשה העיר בשנית על ידי השליט המוגולי באבור.

Kabul TV Hill view
קאבול

השאה הפרסי נאדר שאה כבש את קאבול בשנת 1738. במהלך המאה ה-18 שחרר אמיד שאח דורני את העיר והשיבה לשלטון אפגני. בנו, טימור שאה הפך את העיר לבירת אפגניסטן בשנת 1772.

בשנת 1839 כבשו הבריטים את העיר מידיו של דוסת מוחמד ששלט בעיר באותה עת, והמליכו שליט בובה - את שאה שוג'אע דוראני. בשנת 1841 מרדו התושבים בשלטון הבריטי והביאו לנסיגתם של הבריטים מהעיר. הצבא הבריטי כבש את העיר מחדש בשנת 1842 ובזז אותה, אולם באותה שנה נסוג חזרה להודו, ודוסת מוחמד חזר לשלוט בעיר.

הבריטים שבו אל העיר בשנת 1878 וכבשו אותה מידיו של שיר עלי ח'אן אולם התושבים המקומיים רצחו את הבריטים שהגיעו אל העיר. הג'נרל רובטס שב בראשות כוח בריטי אל העיר בשנת 1879 במטרה להעניש את התושבים, והשאיר שליט בובה לשלוט במדינה.

בראשית המאה ה-20 שלט בעיר המלך אמאן אללה אשר ביצע רפורמות רבות בעיר, לביניהן חיבור העיר למערכת החשמל והקמת בתי ספר לבנות. בשנת 1919 הכריז אמאן אללה על עצמאות אפגניסטן מידי הבריטים. בשנת 1928 הודח המלך על ידי המורד הטג'יקי חביב אללה כַּלַכּאני, ושלט בעיר תשעה חודשים, עד שאחיו החורג של אמאן אללה, נאדר שאה גרש אותו וחזר לשלוט במדינה.

Mosque at Baghi Babur in Kabul
מסגד בפארק באג-י באבור, קאבול

בשנת 1932 נפתחה בעיר אוניברסיטת קאבול והחל מ-1950 רוצפו רחובות העיר בסיועה של ברית המועצות.

בשנות ה-60 של המאה ה-20 התפתחה העיר. נפתחו בה חנויות מערביות ובשנת 1967 נפתח בעיר גן החיות של קאבול.

ב-23 בדצמבר 1979 פלשה ברית המועצות לאפגניסטן וכבשה את העיר. במשך עשר שנים נלחמו מורדי המוג'הידין בתמיכת ארצות הברית נגד הכיבוש הסובייטי.

בשנת 1992 נכבשה העיר על ידי המורדים, אך הם החלו לריב בינם לבין עצמם, דבר שהביא להפסקת כל פעילות המסחר בעיר ולהרס רב. הלחימה בעיר נמשכה עד ספטמבר 1996, אז כבשו הטליבאן את כל העיר, הרגו עשרות אלפי תושבים ובהם הנשיא נג'יבוללה והעבירו את הבירה לקנדאהר.

ב-12 בנובמבר 2001 כבשו כוחות ארצות הברית את העיר, ולאחר כיבוש יתר המדינה, הפכו את העיר לבירת המדינה.

כלכלה

בעיר מייצרים בעיקר מוצרי ביגוד, רהיטים וסלק סוכר.

תחבורה

במרחק 25 קילומטרים מהעיר ממוקם נמל התעופה הבינלאומי קאבול, שהוא גם נמל התעופה הראשי של המדינה. הנמל משמש בסיס לחברת התעופה הלאומית של אפגניסטן אריאנה נתיבי אוויר אפגנים ועוד מספר חברות פרטיות. טרמינל בינלאומי חדש נבנה על ידי ממשלת יפן והחל לפעול מאז 2008. הטרמינל הוא הראשון מבין שלושה שמתוכננים להיפתח. השניים האחרים יפתחו כשהתנועה האווירית תגדל. בנוסף יש גם טרמינל צבאי ובאגף של הנמל נעשה שימוש על ידי הכוחות המזוינים של ארצות הברית וחיל האוויר האפגני. גם נאט"ו משתמשת בנמל התעופה של קאבול, אבל רוב התנועה הצבאית נמצאת בבסיס בגרם מצפון לקאבול.

בקאבול אין עדיין שירותי רכבות, אבל הממשלה מתכננת לבנות מסילות לצפון ולמזרח. בנוסף יש תכנונים לבנות בעתיד מסילת רכבת תחתית בעיר.

אתרים בעלי חשיבות

  • מינאר-י אסתיקלאל - עמוד העצמאות.
  • קברו של שאה טימור.
  • מבצר באלא היסאר.
  • ארמון דאר אל-אמאן
  • הגלריה הלאומית של אפגניסטן
  • המוזיאון הלאומי האפגני

קישורים חיצוניים

12 בנובמבר

12 בנובמבר הוא היום ה־316 בשנה בלוח הגרגוריאני (317 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 49 ימים.

13 בנובמבר

13 בנובמבר הוא היום ה־317 בשנה בלוח הגרגוריאני (318 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 48 ימים.

2001

שנת 2001 היא השנה הראשונה במאה ה-21. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 2001 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

פיגועי 11 בספטמבר, שהתרחשו בשנה זו, הם מתקפת טרור שבה נספו קרוב ל-3,000 בני אדם. הפיגועים הכו בהלם את ארצות הברית ואת העולם המערבי כולו, שעמד מול מה שנראה כסרט קולנוע אפוקליפטי שקרם עור וגידים. השלכותיהם המדיניות, החברתיות והתרבותיות היו מרחיקות לכת. הם פקחו את עיני העולם לסכנות הטרור האיסלאמי, והביאו למפנה במדיניות ארצות הברית במזרח התיכון, למלחמת אפגניסטן ובעקיפין גם למלחמת עיראק ב-2003.

2001 בארצות הברית

2001 בארצות הברית הייתה השנה בה חגגה ארצות הברית 225 שנה מיום היווסדה.

27 בספטמבר

27 בספטמבר הוא היום ה־270 בשנה (271 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 95 ימים.

אכבר

ג'לאל א-דין אכבר (בפרסית: جلال الدین محمد اکبر; 15 באוקטובר 1542–1605) ידוע בכנוי אכבר הגדול היה הקיסר המוגולי השלישי בהודו. הוא שלט על האימפריה המוגולית מ-1556 עד למותו.

נולד במבצר אמרקוט שבמחוז סינד (עתה פקיסטן) להומאיון שהיה בנו של באבור - מייסד האימפריה המוגולית ולחמידה בנו ביגום.

ב-1543, התינוק אכבר בן 14 חודשים הושאר יחד עם המינקת שלו מהאם אנגה במחנה עורפי כאשר אביו יצא לתקוף את כוחותיו של אחיו כּאמְראן מירזא כחלק ממאבק ירושה. כוח צבאי בפיקודו של אח נוסף, עסכרי מירזא כבש את המחנה ולקח את אכבר והמינקת בשבי. רק בנובמבר 1545 חזרו הומאיון ואשתו לפאתי קאבול, שם זכו להתאחד עם בנם אכבר. אכבר זכה לחינוך הראוי לנסיך כולל ציד, חינוך גופני ושימוש בכלי נשק. אם כי לא למד קרוא וכתוב.

ב-1555 הוא עבר לדלהי יחד עם הוריו. העיר הפכה למרכז התחיה של אומנות וספרות.

ב-27 בינואר 1556 נפטר הומאיון וב-14 בפברואר הפך אכבר בן ה-14 לשליט, אם כי השליט בפועל היה העוצר באירם חאן.

במשך ארבע שנים פעל באירם חאן בשם המלך עד שב-1560, בעידודה של אימו המאמצת מאהם אנרה, פיטר אכבר את באירם חאן מתפקידו כעוצר וציווה עליו לעלות לחג' למכה. בדרכו למכה התנקשו בחייו של באירם. את באירם חאן החליפה מאהאם אנרה שפעלה בשיתוף פעולה עם הבכירים בארמון.

לאכבר הייתה חשיבה צבאית חדשנית לתקופתו. הוא שילב באסטרטגיה הצבאית שלו תותחים, ביצורים, שימוש בפילים וצייד את חייליו ברובי בריח פתיל. עשה שימוש ביועצים צבאיים עות'מאנים, פרסים ופורטוגזים בייחוד באסטרטגיות הכוללות שימוש בארטילריה.

בסוף תקופת שלטונו של אכבר, התפרסה האימפריה המוגולית על רוב הודו מצפון לנהר הגודאבארי, חוץ מגונדוואנה במרכז הודו, ששילמה דמי חסות למוגולים, אסאם בצפון-מזרח, וחלקים גדולים של דקאן.

אפגניסטן

הרפובליקה האסלאמית של אפגניסטן (בפשטו: د افغانستان اسلامي جمهوریت; בפרסית: جمهوری اسلامی افغانستان; תעתיק מדויק: אפע'אנסתאן) היא מדינה הממוקמת בחלק הדרום מרכזי של מרכז אסיה. היא גובלת באיראן במערב, בפקיסטן בדרום ובמזרח, בטורקמניסטן ובאוזבקיסטן בצפון (לאורך נהר קושק), בטג'יקיסטן בצפון מזרח וברפובליקה העממית של סין בחלק המזרחי ביותר של המדינה. כמעט כלל תושבי אפגינסטן הם מוסלמים. שפתם הרשמית היא דארי (פרסית-אפגנית), ופשטו.

ג'לאלאבאד (אפגניסטן)

ג'לאלאבאד (בפשטו: جلال اباد) היא עיר במזרח אפגניסטן, הממוקמת כ-150 ק"מ מעיר הבירה קאבול וכ-140 ק"מ מהעיר הפקיסטנית פשאוור. בעיר מתגוררים כ-356,274 תושבים (נכון לשנת 2015), מה שהופך אותה לאחת מחמש הערים הגדולות באפגניסטן. ג'לאלאבאד נחשבת למרכז מסחרי בשל מיקומה וקרבתה היחסית לפקיסטן. בעיר ישנה תעשייה משגשגת וכן חקלאות ענפה אשר במרכזה עומד ייצור תפוזים, אורז, קני סוכר.

העיר נחשבת לחשובה מאוד בתרבות הפתאנים. כמעט כל תושבי ג'לאלבאד הם סונים.

הומאיון

מירזא נסיר א-דין בֵּג מוחמד ח'אן הומאיון (בפרסית: نصیر الدین محمد همایون‏ 7 במרץ 1508 - 27 בינואר 1556) היה הקיסר השני של האימפריה המוגולית. שלט בין 26 בדצמבר 1530 – 17 במאי 1540 וחזר לשלוט מה-22 בפברואר 1555 ועד יום מותו.

לבאבור היו ארבעה בנים: הומאיון, כּאמְראן מירזא, עסכרי מירזא, הינדאל מירזא. כל אחד מהבנים קיבל נתח מהממלכה שהוריש באבור.

הומאיון ירש את נחלות אביו בתת היבשת ההודית וקבע את אגרה בעיר הבירה שלו. כּאמְראן מירזא ירש את הנחלות הצפוניות קאבול ולאהור והפך ליריבו החזק ביותר של הומאיון.

ב-1540 פלש הקצין הלודי לשעבר, שיר שאה סורי בראש כוח פשטוני לנחלותיו של הומאיון וכבש את דלהי. ב-17 במאי 1540 נחל צבאו של הומאיון מפלה בקרב שליד קנוג' (כ-200 ק"מ מזרחית לאגרה).

הומאיון ואחיו הינדאל נמלטו ללאהור וביקשו מקלט אצל אחיהם כּאמְראן מירזא וכך התאחדו כל ארבעת האחים בלאהור, שם פגש הומאיון בחמידה באנו ביגום, בתו בת ה-14 של אחד ממוריו של אחיו הצעיר הינדאל, והתחתן איתה. כוחותיו של שיר שאה הגיעו לסירהינד שבפנג'אב, וכּאמְראן שנתמך על ידי עסכרי החליט על שיתוף פעולה עם שיר שאה סורי בתמורה להחזרת פנג'אב. לכן ברחו הומאיון ואשתו ההרה דרך מדבר טהאר אל שליט סינד, מחוז לידתו של באבור, שם נולד בנו אכבר. בסינד גייס צבא שהורכב מחיילים סינדהים ובלוצ'ים לצד שרידי נאמניו מהצבא המוגולי, איתם יצא לכבוש את קנדהאר ואחר כך את קאבול.

ב-11 ביולי 1543 חצה הומאיון בראש כוחותיו את נהר האינדוס, כּאמְראן מירזא שלח צבא בפיקוד עסכרי מירזא לעצור את צבאו של הומאיון, כוחותיו של עסכרי הגיעו למחנה העורפי של הומאיון, שם מצאו את אכבר בן 14 החודשים והמינקת שלו מאהַם אנגה, ולקחו אותם לחצרו של כּאמְראן. הומאיון נסוג עם אשתו וקומץ מחייליו להראט, משם עבר לקזווין שם פגש את השאה שהתיר לו להמיר את דתו מאסלאם סוני לאסלאם שיעי ולהישאר באיספהאן כאורח של החצר הספווית.

ב-1545 מת שיר שאה סורי ובנו אסלאם שאה סורי ירש את הממלכה. השליט הספווי תהמאספ סייע להומאיון בתמורה להבטחה שהומאיון ימסור לו את קנדהאר.

הומאיון יצא בראש צבא קטן, כבש את קנדהאר מידי אחיו עסכרי ומסר אותה לשאה הספווי. עסכרי יצא לחג' ומת בפאתי דמשק. הומאיון ארגן מחדש את צבאו, זכה לנאמנותם של קציני הצבא של עסכרי ושל אצילים מוגולים אחרים ויצא לכיוון קאבול, בה שלט אחיו כּאמְראן. בנובמבר 1545 הגיעו הומאיון ואשתו לפאתי קאבול, שם זכו להתאחד עם בנם אכבר, אותו לא ראו כשנתיים. בתקופה זו טיפלה בו המינקת שלו, שהפכה לאימו המאמצת. אחרי ניסיון נוסף של כּאמְראן לתפוס את השלטון, שלח אותו הומאיון לחג' וכּאמְראן מת ב-1557 במהלך העלייה לרגל בפאתי מכה.

ב-1554 מת אסלאם שאה סורי, בנו ויורשו בן ה-12, פירוז שאה סורי נרצח ימים מספר לאחר מכן על ידי בן-דודו מוחמד עאדִל שאה שתפס את כס המלוכה והודח על ידי גיסו, מושל אגרה, אבראהים שאה סורי שהודח על ידי סיכַּנדר שאה סורי.

הומאיון ניצל את חולשת ממלכת סורי ותפס מחדש את לאהור בפברואר 1555. סיכּנדר שלח צבא להילחם בצבאו של הומאיון אולם צבא סיכנדר הובס בקרב ליד מצ'יברה. ב-22 ביוני הוביל סיכנדר עצמו כוח צבאי והובס בקרב ליד סירהינד. בכך הוסר החסם האחרון שמנע את כניסת הומאיון לדלהי. ב-23 ביולי 1555 הכתיר עצמו הומאיון מחדש בדלהי.

ב-27 בינואר 1556 מעד הומאיון במדרגות, נחבל בראשו ומת. בנו בן ה-13, אכבר מונה כיורשו והוכתר ב-14 בפברואר 1556.

המאה ה-7

המאה ה-7 היא התקופה שהחלה בשנת 601 והסתיימה בשנת 700. זוהי המאה השביעית של המילניום הראשון. מאה זו נחשבת לתחילתם של ימי הביניים במזרח התיכון, והאירוע המשמעותי בתקופה זו הוא ייסוד האימפריה המוסלמית בעקבות כיבושי הערבים, אשר כבשו כליל את האימפריה הסאסאנית וחלקים גדולים מהאימפריה הביזנטית והביאו את האסלאם לכל רחבי המזרח התיכון וחלקים מאירופה.

במערב אירופה התבססה השושלת הקרולינגית שמרכזה בצרפת שהחליפה את השושלת המרובינגית. נציגה המפורסם ביותר של השושלת הזאת הוא קארל הגדול, מייסד האימפריה הרומית הקדושה בראשית המאה ה-9.

בדרום אמריקה המשיכה לפרוח תרבות המאיה שהייתה בתור הזהב שלה. בסין עלתה שושלת טאנג ואילו המשיך המאבק בין המדינות השונות על השליטה בתת-היבשת.

המלחמה האנגלו-אפגנית הראשונה

המלחמה האנגלו-אפגנית הראשונה (באנגלית: First Anglo-Afghan War) הייתה מלחמה אשר נערכה בין כוחות חברת הודו המזרחית הבריטית בחסות האימפריה הבריטית לבין כוחות אפגנים בשטחי אפגניסטן. הפלישה לאפגניסטן נערכה במסגרת המשחק הגדול כתוצאה מחשש של מעורבות רוסיה באזור וחשש מפני פלישה רוסית להודו הבריטית.

הראת

הראת (בפרסית هرات) היא עיר במערב אפגניסטן.

ח'וסת

ח'וסת (בפשטו: خوست‎) היא עיר הבירה של פרובינציית ח'וסת, אפגניסטן. זו העיר הגדולה ביותר בחלקה הדרומי של המדינה, והיא שוכנת בסמוך לגבול עם פקיסטן. בח'וסת קיימת אוניברסיטת שייח' סעיד ונמל התעופה ח'וסת המשמש את העיר וסביבתה.

ח'וראסאן

ח'וראסאן (בפרסית: خراسان, התרגום המילולי: "מקום זריחת השמש") הוא שמו ההיסטורי של חבל ארץ נרחב במרכז אסיה המקיף אזורים בצפון-מזרח איראן, צפון-מערב אפגניסטן, טורקמניסטן, אוזבקיסטן וטג'יקיסטן. בירתו של החבל הייתה העיר ההיסטורית ח'ווארזם, היא חיווה באוזבקיסטן בת-זמננו.

באזור ח'וראסאן צמחו לאורך ההיסטוריה אימפריות גדולות, בהן: האימפריה הקושאנית, הפרתים, באקטריה, הע'זנווים והשושלת הטימורית.

עריו הראשיות: משהד-טוס, נישאפור, הראת, ע'זני, קאבול, בלח, מרב, סמרקנד, בוכרה וחואריזם (חיווה) ואחרות היוו מרכזים לפריחת תרבות אסלאמית על קצה העולם המיושב. ח'וראסאן מוכרת במיוחד כמולדתם ההיסטורית של דמויות כמו אל-טוסי, אבן סינא, אל-פאראבי, עמר אל-ח'יאם, אל-ח'ואריזמי, זמח'שרי, סיבויהי ואחרים. כמו כן היוו עריו מרכז לימוד חשוב מאוד של הלכה אסלאמית, וממדרסותיו הגיעו פוסקי הלכה כמו אחמד אבן חנבל, אבו חניפה, א-טברי, אל-בח'ארי, אל-קשיירי ואל-ע'זאלי. פירדוסי, מחבר ה"שאהנאמה", נולד אף הוא בח'וראסאן.

יהדות אפגניסטן

יהדות אפגניסטן היא אחת הקהילות היהודיות העתיקות ביותר במדינות מרכז אסיה. בימי הביניים יהודים באזור אפגניסטן לקחו חלק משמעותי בסחר שהתנהל על דרך המשי, ושרידים שונים מלמדים שהייתה באזור קהילה יהודית משמעותית. הפלישות המונגוליות במאה ה-13 ואי היציבות שבאה בעקבותן גרמו לחורבן של קהילות יהודיות רבות באזור. בהמשך התחדשו קהילות יהודיות במספר ערים באפגניסטן, והתחזקו בעקבות הגירות של יהודים מפרס ובוכרה. במשך כל השנים, הייתה יהדות זו בקשר הדוק עם יהדות בבל, ומאוחר יותר גם עם יהדות פרס, עם יהדות פקיסטן וכן עם יהדות קוצ'ין שבהודו. מאות יהודים מאפגניסטן עלו לארץ ישראל בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 והתיישבו במיוחד בירושלים. לאחר קום מדינת ישראל עלו אליה מרבית בני הקהילה הנותרים, כ-4,000 במספרם.כיום מכהן כרב יוצאי אפגניסטן, הרב צבי סימן טוב.

כורדים

כורדים (בכורדית: کورد / Kurd) הם חברי קבוצת לאום המהווים חלק מהעמים האיראניים. מעריכים את מספרם של הכורדים בכ-25 עד 40 מיליון נפש. מרבית הכורדים חיים בטורקיה, איראן, עיראק וסוריה. יש גם קהילות כורדיות בארמניה וגאורגיה, ואילו הקהילה הכורדית העתיקה ליד קאבול שבאפגניסטן עזבה את המדינה בעת מלחמת האזרחים האפגנית.

מאז ראשית המאה ה-20 הכורדים שואפים להקים מדינה עצמאית בחבל הארץ כורדיסטן. עקב התנגדותן העזה של המדינות באזור לא עלה בידי הכורדים להקים מדינה. נראה כי הכורדים הם הקבוצה הלאומית הגדולה ביותר שהיא נטולת מדינה. עיראק, איראן, סוריה וטורקיה אינן מכירות בלאומיות הכורדית וחלקן שוללות מתן זכויות לביטוי תרבותי ולאוטונומיה לכורדים.

בטורקיה, רוב מזרח המדינה מאוכלס ברוב כורדי. המחתרת הכורדית, PKK, הייתה פעילה מאוד בשנות התשעים וערכה פעולות טרור רבות, עד לתפיסתו של מנהיגה, עבדוללה אג'לאן. בנוסף לפעילותה נגד הכורדים שבגבולותיה, תוקפת טורקיה גם את הכורדים שבצפון עיראק.בשנים האחרונות, לאחר שנעצר מנהיגה של המחתרת, התקבלה החלטה על ידי חברי המחתרת לרכך את האידאולוגיה שלה. התנועה החלה להתמקד במאבק הכרה בשפת הכורדים, תרבותם וזכותם לחופש הביטוי.

כיום רוב הפליטים הכורדים חיים בתנאים קשים במחנות הפליטים בארצות השונות שבהן הם מפוזרים, ובמיוחד בסוריה – שם מתנהלת מלחמת אזרחים קשה תחת שלטונו של בשאר אל-אסד, אשר חלקם משתתפים בה.

מזאר-י שריף

מזאר-י שריף (בפרסית/פשטו: مزارِ شریف) היא העיר הרביעית בגודלה באפגניסטן, עם אוכלוסייה בת 427,600 תושבים (נכון לשנת 2017). מזאר-י שריף היא עיר הבירה של מחוז בלח', ומקושרת בכבישים מהירים עם כונדוז במזרח, קאבול בדרום-מזרח, הראת במערב ואוזבקיסטן בצפון. העיר מהווה גם את אחת האטרקציות הפופולריות בזכות מבני הדת המפורסמים שבה, כמו גם בזכות אתרים ארכאולוגיים אסלאמיים והלניסטיים.

מחוזות אפגניסטן

מבחינה מנהלית אפגניסטן מחולקת ל-34 מחוזות (ولايت, wilayats). המחוזות מחולקים לנפות.

מלחמת אפגניסטן (2001–2014)

מלחמת אפגניסטן, המכונה על ידי הכוחות המזוינים של ארצות הברית "מבצע חירות מתמשכת" (באנגלית: Operation Enduring Freedom - OEF), היא מלחמה שיזמה ארצות הברית בעקבות פיגועי 11 בספטמבר בשנת 2001, שהעלו את אפגניסטן כחשודה העיקרית במתן בסיסים לאוסמה בן לאדן ולארגון הטרור האסלאמיסטי אל-קאעידה. במסגרתה נכבשה אפגניסטן והופל שלטון הטליבאן שעבר למלחמת גרילה נגד שלטון הכיבוש החדש, בעיקר מבסיסי פעולה שהקים במקומות שונים במדינה ובפקיסטן השכנה. המלחמה הסתיימה ב-28 בדצמבר 2014.ארצות הברית קיבלה תמיכה וגיבוי בינלאומיים רחבים, ובין היתר הברית הצפון אטלנטית - נאט"ו - הפעילה לראשונה מאז הקמתה את סעיף מספר 5 באמנתה, לפיו תקיפה באחת המדינות החברות בברית משמעה פגיעה בכל המדינות החברות בה. בנוסף לכך, מדינות רבות כדוגמת סין, רוסיה, והודו הציעו שיתוף פעולה מודיעיני (ורוסיה אף שלחה כסיוע כוחות ספצנאז של השירות הפדרלי ללוחמה בסמים), או כדוגמת יפן וקוריאה הדרומית שהציעו שיתוף פעולה צבאי ורפואי. אחד הביטויים לתמיכה ולגיבוי הרחבים ניתן למצוא בקואליציית ה- ISAF (קיצור של International Security Assistance Force, כוח הסיוע הביטחוני הבינלאומי) שהוקם על ידי מועצת הביטחון של האו"ם ב-20 בדצמבר 2001 ומטרתו לשמור על הביטחון והפיתוח של אפגניסטן לאחר מפלת שלטון הטליבאן בה.

לאחר הפלת שלטון הטליבאן וכיבוש הבירה קאבול, הוקם שלטון חדש שהתבסס על הברית הצפונית (איגוד של ארגונים המתנגדים לטליבאן וששלטו באפגניסטן לפני שהארגון השתלט עליה). כיום הקואליציה בראשות ארצות הברית מנסה לייצב את המדינה על ידי ביסוס משטר דמוקרטי בה ועל ידי חיזוק צבאה כדי שיוכל להתמודד עם ארגוני הטרור. בנוסף לכך, הקואליציה עוסקת בפעולות ביטחון שוטף במדינה שכוללות לחימה במעוזי טליבאן החוזרים ומתגבשים במקומות שונים במדינה ובפקיסטן השכנה (הדבר נגרם עקב היעדר צבא חזק שישליט סדר במדינה).

בדצמבר 2014 נערך טקס סמלי לסיום מעורבותן של ארצות הברית וכוחות נאט"ו בלחימה פעילה - שתעבור כעת לאחריות הצבא האפגני. במטה בקאבול הורדו הדגלים במעמד המציין את סיום המלחמה, אף ש-13,500 חיילים זרים יישארו על אדמת אפגניסטן החל מ-1 בינואר 2015, 11,000 מהם אמריקנים, בתפקידי הדרכה וייעוץ בלבד.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.