צ'ארלס דיקנס

צ'ארלס ג'ון הפם דיקנסאנגלית: Charles John Huffam Dickens; ‏7 בפברואר 18129 ביוני 1870) היה סופר, עיתונאי ושחקן תיאטרון אנגלי בתקופה הוויקטוריאנית.

צ'ארלס דיקנס
Charles Dickens
Dickens Gurney head
דיקנס בניו יורק, לערך 1867–1868
חתימה
חתימה
Gill-Dickens
קריקטורה של צ'ארלס דיקנס חוצה עם ספריו את תעלת למאנש
Dickens-2012 Doodle
במלאת 200 שנה להולדתו, ב-7 בפברואר 2012, שונה לוגו מנוע החיפוש "גוגל" לדודל בהשראת דמויות מספריו של דיקנס
David Copperfield
צ'ארלס דיקנס על כריכת ספרו "דייוויד קופרפילד"

ביוגרפיה

דיקנס נולד בעיר הנמל פורטסמות' שבדרום אנגליה. אביו היה פקיד ימי בעל הכנסה נאה, שאפשרה לדיקנס הצעיר להתחנך משך זמן בבית ספר פרטי. כשהיה ילד, עברה משפחתו להתגורר בצ'טהאם שבמחוז קנט, וב-1823 לקמדן טאון שבלונדון.

מצבה של המשפחה השתנה כאשר אביו נכלא עקב הסתבכות בחובות, לאחר שבזבז כסף רב מדי על אירוח ושימור מעמדו החברתי. דיקנס בן ה-12 נשלח לעבוד במשך עשר שעות ביום במפעל לייצור משחת נעליים, בבעלותו של אחד מקרוביה של אמו. הוא בילה את זמנו בהדבקת תוויות על צנצנות המשחה והרוויח שישה שילינג לשבוע, מהם היה צריך לממן את דמי מחייתו ומגוריו, ולתמוך במשפחתו שהייתה כלואה במרשלסי, בית הסוהר לבעלי חוב.

כעבור כשנתיים נחלצה משפחתו מקשייה, בין השאר הודות לסכום שהגיע בירושה ממשפחת אביו. המשפחה נחלצה מן הכלא, אך אמו לא מיהרה ליטול אותו ממפעל ייצור משחת הנעליים, עלבון שדיקנס לא מחל לה עליו מעולם. כששמע אביו, שהחשיב עצמו כג'נטלמן, שבנו עדיין משמש כפועל פשוט זעם ואסר עליו להמשיך לעבוד שם.

בשנת 1827, כשהוא בן 15, החל דיקנס לעבוד כלבלר משפטי, משרה זוטרה שהיוותה הכשרה מקדימה לאפשרות להפוך לעורך דין. דיקנס לא חיבב את המשרה ולאחר תקופה קצרה כקלדן בבית המשפט, הפך לעיתונאי המדווח על העימותים בפרלמנט ועל מערכות הבחירות הסוערות באותה תקופה באנגליה, והמשיך לכתוב, לתרום ולערוך במגזינים לאורך רוב שנותיו. מסעותיו ברחבי אנגליה משתקפים במידת מה גם בספרו הראשון "מועדון הפיקוויקים", שיצא בשנת 1836.

ב-2 באפריל 1836, נישא דיקנס לקת'רין הוגארת', בתו של עורך ה Evening Chronicle. לזוג נולדו עשרה ילדים. שנים אלו היו גם הפוריות והמוצלחות ביותר לדעת רבים, כאשר דיקנס מפרסם כמעט בזה אחר זה את הרומנים "אוליבר טוויסט", "ניקולס ניקלבי" ו"בית ממכר עתיקות". ב-1850 פרסם דיקנס את הרומן "דייוויד קופרפילד" - רומן ריאליסטי, בו הדמות של מר מיקאובר מבוססת על דמותו של אביו. את הספר "זמנים קשים" על תחלואי החברה המתועשת, פרסם ב-1854. דיקנס רכש לו שם ופופולריות, והכנסותיו אפשרו לו אף לרכוש (בשנת 1856) בית מידות ברוצ'סטר שבמחוז קנט, שבילדותו חלף על פניו וחלם לחיות בו. ב-1857 פרסם את "דוריט הקטנה", ספר שעוסק בכוחו המשחית של הכסף.

בשנת 1858 נפרד דיקנס מרעייתו. גירושין לא היו מקובלים אז, בוודאי לא לאדם ידוע כדיקנס. רעייתו עזבה את ביתם המשותף עם ילד אחד בלבד; כל שאר הילדים נשארו בטיפולה של אחותה, ג'ורג'ינה. הוא המשיך לתמוך בפרודתו עד יום מותה. בשנת 1857 כאשר מלאו לו ארבעים וחמש שנה החל בקשר רומנטי עם השחקנית אלן טרנן, בת השמונה עשרה. הקשר ביניהם נמשך עד מותו. דיקנס עצמו שרף את כל התכתובות ביניהם ואף היא על פי בקשתו עשתה כן.

בשנת 1859 הוא פרסם את הספר "בין שתי ערים", על המהפכה הצרפתית.

בשנת 1865 היו דיקנס וטרנן מעורבים בתאונת רכבת. הזוג לא נפגע, אך שטף כתיבתו של דיקנס הידלדל מאוד בשנים האחרונות לחייו. הוא נפטר חמש שנים בדיוק לאחר התאונה, ונקבר בפינת המשוררים במנזר וסטמינסטר.

יצירתו

יצירותיו של דיקנס זכו לעיבודים רבים לקולנוע, לטלוויזיה ולבמה. לפי רשומות IMDb היו, נכון לדצמבר 2007, 249 עיבודים שונים לרומנים וסיפורים של דיקנס. הפופולריים שבהם היו "מזמור לחג המולד", "אוליבר טוויסט" ו"תקוות גדולות". בולט במיוחד המספר הגדול של עיבודים לסרטי חג מולד ולמיני-סדרות טלוויזיוניות של הספרים.

פופולריות זו אינה מפתיעה נוכח אופיים של הרומנים של דיקנס. רוב הרומנים של דיקנס הופיעו במקורם בחלקים בשבועונים וירחונים ועלילתם, כמתבקש, נפתלת, מלודרמטית, ועתירת תהפוכות (כל פרק היה אמור להסתיים בשאלה מותחת שתגרום לקוראים לשוב ולקרוא את החלק הבא), גדושה סיטואציות קומיות ודמויות בעלות איפיונים פשוטים וחזקים. אחדות מדמויותיו הפכו כה פופולריות עד כי קיבלו חיים וביטויים עצמאיים בתוך השפה.

אפיון נוסף של כתיבתו של דיקנס היה פתיחותו לדעתם של קוראיו וחבריו לגבי החומר. חברו והעורך הקבוע שלו ג'ון פורסטר קרא את מרבית הטיוטות שלו והשפעתו על דיקנס הייתה משמעותית: הוא הציע לו לרכך את ההגזמות המלודרמטיות, לחתוך פרקים ארוכים מדי, ונתן לו רעיונות לגבי העלילה והדמויות.

הסופר הבריטי א.מ. פורסטר מגדיר ב"אספקטים של הרומן" דמות "שטוחה" ככזו שניתן לתאר אותה באופן מלא במשפט אחד. כאשר בוחנים את פייגין, סקרוג', מר מיקאובר (והגברת מיקאובר), אוריה היפ, דורה וויקפילד ודמויות אחרות אצל דיקנס, ניתן לראות כי חלקן אכן "שטוחות" במידה, בעלות אפיון עיקרי אחד ומטרתן העיקרית היא לקדם את העלילה, או להאיר את הדמות המרכזית באור מסוים. עם זאת השילוב של דרמה בסטירה ותאורים קומיים הוציאו את כתיבתו מכלל ההגדרה של רומנים סנטימנטליים.

לעומת זאת, טולסטוי וג'ורג' אורוול למשל, היללו את כישרון התיאור הריאלי שלו, את השטף הסיפורי, את ההומור הכובש ואת החשיפה והרגישות של דיקנס לעניים ולילדים כאחד. ס. יזהר, שסגנונו ונושאי סיפוריו שייכים לעולם אחר לחלוטין מאלו של צ'ארלס דיקנס, התוודה מספר פעמים שדיקנס היה המעצב הגדול של כתיבתו. בניית העלילה והמשפט, הריחוק שלו מהדמויות, האירוניה וההומור שלו - השפיעו על יזהר עוד בהיותו ילד שהתפעל מ"כתבים מעזבון בית הוועד הפיקויקי" בהוצאת שטיבל, תרפ"ט.[1][2]

העלילות הגדושות, ההתרחשויות המלודרמטיות המופרכות בחלקן, סצינות סנטימנטליות להפליא ופרודיות שנונות מסבירות את הפופולריות הרבה של דיקנס בעיבודים קולנועיים וטלוויזיוניים. עם זאת, נחשב דיקנס לאחד הסופרים החשובים ביותר, ספריו נקראים עד היום, ויצירתו השלמה הלפני-אחרונה, "תקוות גדולות", נחשבת לאחד מעמודי התווך של הספרות האנגלית.

ייצוג יהודים ביצירתו

ישנן הערכות סותרות לגבי השאלה אם דיקנס היה אנטישמי. הוויכוח נסב בעיקר סביב דמותו של פייגין ב"אוליבר טוויסט" – נוכל יהודי המתואר באופן קריקטורי כבעל אף מעוקל ועיניים חמדניות. נוכח הביקורת על דמותו של פייגין, הסביר דיקנס את מניעיו ב"ג'ואיש כרוניקל":

פייגין ב"אוליבר טוויסט" הוא יהודי, משום שלרוע המזל נכון הדבר שבתקופה שבה מתרחש הסיפור, סוג זה של פושעים היו כמעט תמיד יהודים... ושנית, הוא נקרא 'היהודי' לא בגלל דתו אלא בגלל גזעו.

את ההתייחסות לדמות יש לבחון גם נוכח התיאור האוהד של היהודי ריאה ב"ידידנו המשותף" (Our Mutual Friend), הרומן האחרון שכתב.

ספריו

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ס. יזהר, מקדמות, זמורה ביתן, 1992, עמ' 225, 227
  2. ^ ניצה בן אריס. יזהר; סיפור חיים, אוניברסיטת תל-אביב, ההוצאה לאור, 2013, עמ' 164
אוליבר! (מחזמר)

אוליבר! (באנגלית: !Oliver), מחזמר בריטי על פי ספרו של צ'ארלס דיקנס, "אוליבר טוויסט". המלחין ליונל בארט כתב את המילים והלחנים לשירים. ב-1968 המחזמר עובד לסרט קולנוע זוכה אוסקר בבימויו של קרול ריד.

אוליבר טוויסט

אוליבר טוויסט (באנגלית: Oliver Twist), רומן משנת 1838 מאת צ'ארלס דיקנס, פורסם לראשונה באנגליה בהמשכים חודשיים. הספר עובד פעמים רבות לטלוויזיה ולקולנוע, העיבוד הידוע והמצליח ביותר הוא המחזמר "אוליבר!", והסרט שנעשה בעקבותיו.

דיקנס מעורר בספר זה, כמו בספריו האחרים, את תשומת-לב הציבור לבעיות חברתיות של תקופתו, כגון בתי המחסה לעניים, העסקת ילדים, ועבריינות של ילדים. הרומן שופע סרקאזם והומור שחור, גם כשהוא עוסק בנושאים רציניים, ומגלה את הצביעות של החברה.

אחוזת בית (הוצאה לאור)

אחוזת בית היא הוצאת ספרים שהוקמה בשנת 2004 על ידי העורכת שרי גוטמן. ההוצאה עוסקת בסוגות שונות, בהן ספרות מקור, ספרות מתורגמת ושירה, וכן ספרי עיון והגות ואף ספרי מתכונים.

בסוף שנת 2003 פרשה שרי גוטמן מתפקידה כעורכת הראשית של הוצאת "כנרת-זמורה-ביתן" והקימה את ההוצאה. בשנת 2009 הצטרפה אליה דנה אולמרט. בשנת 2010 הודיעה ההוצאה כי תשתף פעולה עם הוצאת ידיעות אחרונות בענייני שיווק ולוגיסטיקה.

בין הסופרים שפירסמו את ספריהם בהוצאה זו נכללים אהרן מגד, דבורה עומר, אמנון דנקנר, איל חלפון, גיל הראבן, שמעון אדף, אנה איסאקובה, סיון בסקין ודורי מנור.

ההוצאה פרסמה תרגומים לספרים של צ'ארלס דיקנס, לואיג'י פירנדלו, ז'ול ורן, מרינה צבטייבה, מריו ורגס יוסה, יואכים פסט, ג'ון סטיינבק, מרג'אן סטראפי, ויקאס סווארופ, ריצ'רד ייטס, מירנדה ג'ולי, סבסטיאן בארי, מרטין איימיס, כריסטיאן קראכט, גרהם סימסיון, פרנסואז סאגאן וסרגיי דובלטוב.

בשנת 2011 יצאו לאור שלושת הספרים הראשונים בסדרה "לקרוא את" בעריכת אריאל הירשפלד, המנתחת את כתיבתם הייחודית של סופרים עבריים. שלושת הספרים הראשונים בסדרה עוסקים בש"י עגנון, אורלי קסטל-בלום ודן צלקה.

לצד הספרים, הוציאה "אחוזת בית" בשנים 2014-2005 את כתב העת הספרותי "הו!".

בין שתי ערים

בין שתי ערים (באנגלית: A Tale of Two Cities) הוא רומן היסטורי מאת צ'ארלס דיקנס שפורסם בשנת 1859.

העלילה מתרכזת בשנים שהובילו למהפכה הצרפתית המסתיימות במשטר הטרור של היעקובינים. תחילת הסיפור בכליאתו של דוקטור מאנט בשנת 1757 וסופו כ-36 שנים אחר כך, בהעמדתו לדין של צ'ארלס דארניי.

בראש ובראשונה זהו סיפורם של צ'ארלס דארניי וסידני קרטון, שני אנשים הדומים זה לזה במראם החיצוני, אבל שונים מאוד באופיים. דארניי הוא אריסטוקרט צרפתי רומנטיקן, וקרטון הוא פרקליט אנגלי ציניקן. שניהם מאוהבים בכל לבם באותה אשה, לוסי מאנט.

דמויות נוספות ברומן הן: דוקטור מאנט, אביה של לוסי, שנכלא לשנים רבות בבסטיליה הידועה לשמצה על לא עוול בכפו, ומאדאם דפארז', הנושאת בלבה טינה עמוקה לכל בית אוורמונד האריסטוקרטים.

משפטי הפתיחה של הרומן "זה היה הטוב שבזמנים, זה היה הרע שבזמנים...", ושורות הסיום "מעשה זה שאני עושה הוא טוב הרבה יותר ממה שעשיתי מעולם...", הן בין המפורסמות ביותר בספרות בשפה האנגלית.

סיפור העלילה מיטלטל בין הערים לונדון ופריז. שניים מבין 45 פרקי הספר מתרחשים בשתי המדינות גם יחד, העלילה ב-19 פרקים מתרחשת באנגליה וב-24 פרקים נוספים בצרפת. הרומן מתאר את השחיתות של האצולה הצרפתית, ההתעללות וחוסר האנושיות ביחסם של האצילים אל האיכרים, ואת ההמונים שאחרי מאות שנים של דיכוי מתקוממים לבסוף נגד אדוניהם, והופכים בעצמם למרושעים ולמושחתים.

בית ממכר עתיקות

בית ממכר עתיקות (באנגלית: The Old Curiosity Shop) הוא רומן מאת הסופר האנגלי צ'ארלס דיקנס, המספר על תולדות נל הקטנה וסבא שלה, הגרים בבית ממכר עתיקות.

בית קדרות

בית קדרות (באנגלית: Bleak House) הוא רומן מאת צ'ארלס דיקנס שפורסם לראשונה בהמשכים ממרץ 1852 עד ספטמבר 1853. ברומן מספר רב של דמויות וכמה עלילות משנה. הסיפור מסופר לסירוגין בגוף ראשון על ידי גיבורת הרומן, אסתר סאמרסון, ועל ידי מספר יודע כל. במרכז הרומן מגוללת פרשה של תביעה משפטית, ג'ארנדייס וג'ארנדייס, שנוצרה בעקבות כתיבת מספר צוואות סותרות. פרשה משפטית זו מהווה בסיס לביקורת שמטיח דיקנס במערכת המשפט הבריטית. בנוסף הוא משתמש בחוויותיו מתקופת עבודתו כמזכיר משפטי, ומניסיונו באכיפת חוקי זכויות יוצרים על ספריו.

על אף שבין אנשי מערכת המשפט היו שטענו שהסאטירה של דיקנס מוגזמת, חיזק הרומן את דרישתם של קבוצת משפטנים לערוך שינויים במערכת המשפט, ששיאה היה בחוקי הרפורמה המשפטית שהתקבלו בשנות השבעים של המאה התשע עשרה.יש חילוקי דעות בין חוקרים לגבי זמן התרחשות העלילה. היסטוריון המשפט האנגלי סר ויליאם הולדסוורת' טוען שהשנה היא 1827, אולם ההתייחסות לבניית מסילה בפרק 55 מרמזת על שנות השלושים של המאה התשע העשרה.

דוריט הקטנה (סדרה, 2008)

דוריט הקטנה (באנגלית: Little Dorrit) היא מיני סדרה בריטית משנת 2008, עיבוד לרומן באותו שם מאת צ'ארלס דיקנס שיצא לאור לראשונה בשנים 1855 עד 1857. את התסריט כתב אנדרו דייוויס וביימו אדם סמית', דירבלה וולש, ודיארמוד לורנס.

הסדרה היא הפקה משותפת של ה-BBC ושל תחנת WGBH בוסטון השייכת לרשת הטלוויזיה הציבורית האמריקאית PBS. ב-26 באוקטובר 2008 שודרה הסדרה לראשונה ב-BBC One. הפרק הראשון והאחרון היו באורך 60 דקות והשאר באורך של חצי שעה. בארצות הברית שודרה הסדרה במסגרת סדרת "מאסטרפיס" של PBS במרץ ואפריל 2009.

הסדרה זכתה בשבעה פרסי אמי בהם פרס הסדרה הטובה ביותר.

דוריט הקטנה (סרט)

דוריט הקטנה (באנגלית: Little Dorrit) הוא סרט קולנוע משנת 1987, עיבוד לרומן באותו שם מאת צ'ארלס דיקנס. כריסטין אדזרד כתבה את התסריט וביימה את הסרט, והפיקו ג'ון ברבורן וריצ'רד ב. גודווין. מייקל סנבויסין עיבד את המוזיקה של ג'וזפה ורדי.

בסרט מככבים דרק ג'קובי בתפקיד ארתור קלנהם ושרה פיקרינג בתפקיד איימי דוריט. צוות גדול של שחקני קולנוע ותיאטרון בריטים נאסף לגלם את שלל הדמויות שברומן. בהם אלק גינס, סיימון דורמנדי, ג'ואן גרינווד, רושאן סת', מרים מרגוליס, סיריל קיוזק ומקס וול.

דייוויד קופרפילד

דייוויד קופרפילד (באנגלית: David Copperfield) הוא רומן מאת צ'ארלס דיקנס שפורסם לראשונה ב-1849 בהמשכים חודשיים, כמו כל הרומנים של דיקנס. בסדרה היו 19 חלקים והם פורסמו בלוויית איורים מאת פיז. הספר הוא האוטוביוגרפי ביותר מבין ספרי דיקנס, ובהקדמה למהדורה הראשונה כינה אותו דיקנס "הילד המועדף עלי".

המאה ה-19

המאה ה־19 היא תקופה שהחלה בשנת 1801 והסתיימה בשנת 1900.

התופעות הבולטות במאה ה־19 הן התפשטותה והתעצמותה של המהפכה התעשייתית, שגררה שינויים מרחיקי לכת בכלכלה ובחברה; תהליך של עיור רב היקף, ועליית הלאומיות בקרב עמי אירופה. התעוררות לאומית הביאה להקמתן של מדינות לאום אחדות, הן על ידי איחוד מסגרות קטנות (גרמניה, איטליה) והן על ידי מרד נגד שלטון זר (יוון, סרביה ועוד). מתח לאומי התעורר גם בקרב קבוצות אחרות שלא זכו לעצמאות מדינית. תופעה חשובה אחרת היא ביטול העבדות במדינות רבות כגון בריטניה, ארצות הברית וברזיל.

מבחינת היחסים הבינלאומיים, התקופה שלאחר נפוליאון ועד 1914 התאפיינה במערכת בינלאומית יציבה יחסית עם מעט מלחמות גדולות. הממלכה המאוחדת, תחת שלטונה הממושך של המלכה ויקטוריה, נעשתה לכוח העולמי החשוב ביותר, כשהיא הראשונה שנהנית מפירות המהפכה התעשייתית אך גם נושאת במחירה. ארצות הברית נעשתה בהדרגה למעצמה עולמית. המירוץ הקולוניאליסטי הואץ ברחבי אסיה ואפריקה, אך לצד זה השתחררו עמי דרום ומרכז אמריקה משלטונן של ספרד ופורטוגל ששקיעתן נמשכה.

נהוג לומר שבמאה ה־19 הייתה המחשבה האירופית באופן כללי אופטימית, ולצד נביאי זעם דוגמת קרל מרקס, רווחה האמונה שהקידמה תביא איתה בסופו של דבר שגשוג ויציבות כלל עולמיים. אמונה זו התערערה, אם לא התרסקה והוחרבה, בעקבות אסונות המאה ה־20, החל במלחמת העולם הראשונה.

במאה ה־19 פעלו אישים שונים בתחום האמנות, כדוגמת הציירים אדואר מאנה, הנרי רוסו, פרנסיסקו דה גויה ואודילון רדון, הפסל אוגוסט רודן, המלחין לודוויג ואן בטהובן והסופרים צ'ארלס דיקנס, אדגר אלן פו, ויקטור הוגו, מארק טוויין, פיודור דוסטויבסקי ולב טולסטוי, הנס כריסטיאן אנדרסן. באדריכלות התבטאה מאה זו בגל התחייה הגותית בה שופצו ונבנו קתדרלות בסגנון גותי.

כמו כן פעלו בה אנשי-המדע לואי פסטר, צ'ארלס דרווין, תומאס אלווה אדיסון וגוטלוב פרגה. פעלו בה אף קארל מרקס, אלכסנדר השני צאר האימפריה הרוסית, אברהם לינקולן, המלכה ויקטוריה ונפוליאון בונפרטה.

במאה ה־19 המציאו טכנולוגיות הנוגעות למיכון (מנוע בנזין, מנוע דיזל, גילוי החשמל, תחנת כוח, הגנרטור החשמלי, טרקטור, מכונת התפירה, מקרר, מקלע), להסע (המכונית, האופנוע, קטר הקיטור, הרכבת, ספינת הקיטור וספינת האוויר), לתקשורת (מכונת הכתיבה, הרדיו וקשר רדיו, הטלגרף והטלפון) ולאמצעים בידורים (הראינוע וסרט הקולנוע, הפטיפון והתקליט).

אולם הייתה זו מאה שידעו בה טרגדיות לרוב ואירעו בה מלחמות נודעות כמו: מלחמות נפוליאון, מלחמת קרים, מלחמת האזרחים האמריקאית, מלחמת הבורים ועוד

מבחינה היסטורית נודעה המאה כתקופה בה התחוללו שינויים גדולים בתחומי חיים נרחבים.

המאה ה־19 הייתה חשובה להיסטוריה של עם ישראל. במאה זו נוסדה תנועת הציונות, שהחלה בעליותיהם של חובבי ציון ליישב את ארץ ישראל (הקמת ראשון לציון, פתח תקווה וימין משה) ובהקמת ההסתדרות הציונית. העיתונאי היהודי בנימין זאב הרצל הוביל את קו הציונות המדינית וניסה לזכות בהכרה ותמיכה מהמעצמות לרעיון של יישוב יהודי אירופה במולדתם ההיסטורית. ב-1897 התכנס הקונגרס הציוני הראשון בבזל, שווייץ.

זמנים קשים

זמנים קשים (באנגלית: Hard Times) הוא רומן מאת הסופר האנגלי צ'ארלס דיקנס שיצא לאור בשנת 1854. הספר עוסק בנושא מצב האומה באנגליה באותה תקופה. חיבור נוסף שעסק בכך היה "צפון ודרום" מאת אליזבת גסקל, ומטרת שניהם הייתה למקד את תשומת הלב הציבורית לנושא הנטל החברתי והכלכלי המוטל על חלק מהאוכלוסייה.

בניגוד לשאר ספרי דיקנס, "זמנים קשים" אינו מתרחש בלונדון אלא בעיר ויקטוריאנית ותעשייתית בדיונית בשם "קוקטאון". הספר זכה לתגובות מעורבות ממבקרים שונים כמו פרנק ריימונד ליוויס, ג'ורג' ברנרד שו ותומאס מאקולי. הביקורת השלילית נבעה מיחסו של דיקנס לאיגודים המקצועיים ומהפסימיות שלו ביחס לפילוג הנוצר בין בעלי בתי החרושת הקפיטליסטים ובין הפועלים שלהם בתקופה הוויקטוריאנית שאחרי המהפכה התעשייתית בבריטניה.

"זמנים קשים" הוא הקצר ביותר מבין הרומנים שכתב דיקנס.

ידידנו המשותף (מיני-סדרה, 1998)

ידידנו המשותף (באנגלית: Our Mutual Friend) היא מיני-סדרה בריטית המבוססת על הרומן "ידידנו המשותף" מאת צ'ארלס דיקנס שנכתב ופורסם בשנים 1864 ו-1865. הסדרה שודרה לראשונה ב-1998.

מזמור חג המולד

מזמור חג המולד (באנגלית: A Christmas Carol) הוא נובלה מאת הסופר האנגלי צ'ארלס דיקנס. הספר פורסם לראשונה ב-19 בדצמבר 1843 בהוצאת הספרים "צ'אפמן והול".

זהו סיפורו של אבנעזר סקרוג' הקמצן, והמהפך הרוחני והרגשי שהוא עובר כשנגלות לפניו רוחות הרפאים של שותפו לעסקים מארלי, הרוח של חג המולד של העבר, רוח חג המולד של ההווה ורוח חג המולד של העתיד. הספר זכה להצלחה מיידית ולשבחי המבקרים.

הספר נכתב ופורסם בבריטניה בתחילת התקופה הוויקטוריאנית, אז החלה התעניינות נוסטלגית אל מסורות ישנות של חג המולד, וכן הונהגו מסורות חדשות כגון עץ חג המולד וכרטיסי ברכה לחג. דיקנס שאב את הסיפור ממקורות רבים ומגוונים אך בעיקר השפיעו עליו החוויות המשפילות שעבר בילדותו, הסימפתיה שחש כלפי העניים וסיפורי חג המולד ואגדות שונות שהכיר.

מבקרים ראו בסיפור כתב אישום נגד הקפיטליזם של המאה ה-19. נהוג לייחס לספר את השבת החגיגות העליזות של חג המולד אחרי תקופה של רצינות וקדרות. "מזמור חג המולד" נשאר פופולרי מיום שפורסם, ומעולם לא חדלו להוציאו לאור. הסיפור עובד פעמים רבות לקולנוע, טלוויזיה, תיאטרון, אופרה ועוד.

ניקולס ניקלבי

ניקולס ניקלבי (באנגלית: The Life and Adventures of Nicholas Nickleby) הוא הרומן השלישי של הסופר צ'ארלס דיקנס, הרומן פורסם ב-19 המשכים חודשיים החל ממרץ 1838 ועד ספטמבר 1839. כל חלק כלל 32 עמודי טקסט ושני איורים מאת ה"ק בראון (פיז).

הרומן עב הכרס מספר על חייו והרפתקאותיו של ניקולס ניקלבי, צעיר שאחרי מות אביו נאלץ לדאוג לפרנסת אמו ואחותו. יריבו הוא דודו ראלף ניקלבי המנסה לסלק את ניקולס מדרכו, אך ללא הצלחה.

זמן ההתרחשות של הרומן, בדומה לרוב ספרי דיקנס, הוא בתקופה שבה נכתב (שנות ה-30 של המאה ה-19). חלק מסיפור העלילה מתרחש בלונדון, וחלקו בפורטסמות' (עיר הולדתו של דיקנס), יורקשייר ובדבון.

סגנון הרומן הוא פיקרסקי ומלודרמטי, האפיזודות המתוארות אינן תמיד קשורות זו בזו. שזורים ברומן סיפורים קצרים שמסופרים על ידי דמויות ברומן, בדומה ל"מועדון הפיקוויקים". גם בסגנונו המשעשע בוחן דיקנס את אי-הצדק והעוולות החברתיות של החברה האנגלית הוויקטוריאנית, כגון היחס המחפיר לתלמידים בבתי הספר הפרטיים כמו זה המוזכר ברומן.

הדמויות ברומן הן בלתי נשכחות, ראלף ניקלבי - דודו העשיר והחורש רעה, ווקפורד סקווירס - מנהל הפנימייה המרושע, סמייק - הנער האומלל ועוד רבים אחרים.

ניקולס ניקלבי (סרט, 2001)

ניקולס ניקלבי (השם המלא באנגלית: The Life and Adventures of Nicholas Nickleby) הוא סרט טלוויזיה בריטי משנת 2001, שביים סטיבן ויטאקר על פי הרומן באותו שם מאת צ'ארלס דיקנס.

ניקולס ניקלבי (סרט, 2002)

ניקולס ניקלבי (באנגלית: Nicholas Nickleby) הוא סרט בריטי-אמריקאי משנת 2002 שכתב וביים דאגלס מקגראת'. הסרט מבוסס על ספרו של צ'ארלס דיקנס "חייו והרפתקאותיו של ניקולס ניקלבי" שיצא לאור לראשונה בהמשכים ממרץ 1838 ועד ספטמבר 1839.

רומן היסטורי

רומן היסטורי הוא רומן, שעלילתו מתרחשת בתקופה שקדמה לזמן חיבורו. לעיתים עומדים אירועים היסטוריים ידועים במוקד העלילה, שגיבוריה הראשיים הם דמויות היסטוריות ממשיות (דוגמה לכך היא הרומן מלך בשר ודם של משה שמיר, העוסק בחיי המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי). במקרים אחרים הדמויות בדיוניות, והמאורעות ההיסטוריים עומדים ברקע העלילה (כזה הוא למשל הרומן בין שתי ערים מאת צ'ארלס דיקנס, המתרחש על רקע המהפכה הצרפתית). יש רומנים היסטוריים שבהם נעשה מאמץ לדייק ככל האפשר בעובדות ההיסטוריות, אך סופרים אחרים מעדיפים לוותר על הדיוק ההיסטורי לטובת מטרות אמנותיות.

סוגה ספרותית זו הייתה מקובלת במאה ה-19. סופרים בולטים בסוגת הרומן ההיסטורי: וולטר סקוט, אלכסנדר דיומא, רפאל סבטיני וג'יימס מיצ'נר. במחצית הראשונה של המאה ה-20 זכתה הסוגה לתחייה מחודשת, וכללה רומנים של סופרים כגון ליאון פויכטוונגר (היהודי זיס, הטרילוגיה יוספוס), ליאו פרוץ ("הכדור השלישי", "המרקיז דה בוליבר", "הפרש השוודי") ואלפרד דבלין (ולנשטיין).

רשומות מועדון הפיקוויקים

רשומות מועדון הפיקוויקים (באנגלית: The Pickwick Papers או בשמו המלא The Posthumous Papers of the Pickwick Club) הוא הרומן הראשון של צ'ארלס דיקנס. הרעיון של המאייר רוברט סימור היה לפרסם סדרת איורים שיתארו אירועים של פעילות ספורטיבית בלווי טקסט. דיקנס נבחר למחבר הסיפורים בעקבות הצלחת "רישומים מאת בוז" (Sketches by Boz). דיקנס, שהיה בטוח ביכולתו, לקח על עצמו לפרסם המשכים חודשיים גם אחרי שסימור התאבד. הסדרה זכתה להצלחה עצומה, והפופולריות של "מועדון הפיקוויקים" הגיעה לשיאה כשהוצג סם ולר (משרתו הנאמן של מר פיקוויק). המכירות הלכו וגברו, הועלו מופעי תיאטרון, נמכרו ספרי בדיחות סם ולר ומוצרים נוספים.

תקוות גדולות

תקוות גדולות (באנגלית: Great Expectations) רומן מאת צ'ארלס דיקנס, נחשב על ידי רבים כטוב שבספריו.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.