צרפתים

צרפתים, או העם הצרפתי (בצרפתית Français), הוא מונח המתייחס לאזרחי צרפת, או לאנשים שמוצאם מצרפת. מספר הצרפתים (בעלי אזרחות צרפתית) ברחבי העולם, על פי נתוני הבנק העולמי, היה 65,436,552 ב-31 בדצמבר 2011. בעבר אוכלוסיית צרפת הייתה בעיקרה ממוצא קלטי, לטיני וגרמאני, אולם כיום אזרחי צרפת מגוונים יותר וכוללים גם אזרחים רבים שמוצאם מאפריקה ואסיה.

צרפתים
French people - mosaic
(מימין לשמאל) שורה עליונה: נפוליאון בונפרטה, דני דידרו, וולטר, לואי ה-14, מלך צרפת, בלז פסקל, מולייר, רנה דקארט, ז'אק קרטייה, ז'אן ד'ארק.
שורה אמצעית: מארי קירי, אנרי דה טולוז לוטרק, פייר דה קוברטן, גוסטב אייפל, ז'ול ורן, לואי פסטר, אווריסט גלואה, אלכסנדר דיומא האב, ויקטור הוגו.
שורה תחתונה: זינדין זידאן, בריז'יט בארדו, פרנסואה מיטראן, אדית פיאף, אלבר קאמי, ז'אק קוסטו, ז'וזפין בייקר, שארל דה גול, מרסל פרוסט
אוכלוסייה
93 מיליון[1]
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים

צרפת צרפת 67,119,552
ארצות הברית ארצות הברית 10,117,463
קנדה קנדה 5,437,295
שווייץ שווייץ 155,743
בריטניה בריטניה 123,306
גרמניה גרמניה 114,372
בלגיה בלגיה 109,426
ספרד ספרד 94,056
ישראל ישראל 78,548
איטליה איטליה 48,352
מרוקו מרוקו 44,000
הרפובליקה העממית של סין סין 30,305
אלג'יריה אלג'יריה 28,830
לוקסמבורג לוקסמבורג 28,720
הולנד הולנד 23,934
תוניסיה תוניסיה 21,552
לבנון לבנון 21,428
מדגסקר מדגסקר 19,864
ברזיל ברזיל 19,858
אוסטרליה אוסטרליה 18,323

סנגל סנגל 17,729
שפות
צרפתית
דת
הרוב: נצרות קתולית, אתאיזם
המיעוט:נצרות פרוטסטנטית, אסלאם, יהדות, בודהיזם
קבוצות אתניות קשורות
עמים לאטינים אחרים: איטלקים, ספרדים, רומנים
עמים קלטים אחרים: אירים, סקוטים, ולשים

אזרחות

על פי הסעיף הראשון של חוקת צרפת, צרפתי הוא אזרח צרפת, ללא קשר למולדתו, גזעו או דתו. לפי עקרונות המדינה, "אומה צרפתית" היא לא יותר מקבוצת אנשים בעלי רצון לחיות יחד (לפי הגדרתו של ארנסט רנן) והדוברים את השפה הצרפתית. בנוסף לילידי המדינה נמצאים בצרפת אזרחים רבים שהיגרו אליה ממדינות אחרות והיא המדינה השנייה באירופה בכמות האזרחויות המוענקות למהגרים זרים[2]. בקשה לקבלת אזרחות צרפתית משמעה במקרים רבים ויתור על אזרחות קודמת, אלא אם קיים הסכם אזרחות כפולה בין שתי המדינות (כפי שקיים לדוגמה בין צרפת לישראל או לשווייץ).

במהלך ההיסטוריה הצרפתית נשללה מקבוצות שלמות אזרחות מלאה או זכויות אזרחיות מסוימות:

  • נשים - זכות הבחירה לנשים הוענקה לנשות צרפת רק ב-21 באפריל 1944 על ידי הממשלה הזמנית של שארל דה גול.
  • צבא - במשך תקופה ארוכה נשללה מהצבא הצרפתי הזכות להצביע או להשתתף בחיים הפוליטיים. בתקופת הרפובליקה השלישית מרבית הצבא היה אנטי-רפובליקני, כשהדוגמה החזקה ביותר לכך הייתה במהלך פרשת דרייפוס בשנת 1877. לאור זאת לחיילים הצרפתיים הוענקה זכות הבחירה רק ב-17 באוגוסט 1945 על ידי דה גול.
  • מהגרים - עד לשנת 1973 מהגרים זרים שקיבלו אזרחות צרפתית היו צריכים לחכות חמש שנים עד שיוכלו להצביע בבחירות. באותה שנה בוטל חוק זה וכיום מהגרים המקבלים אזרחות יכולים להצביע מיד.

היסטוריה

Gaul, 1st century BC
מפת גאליה במאה הראשונה לספירה עם השבטים השונים שחיו באזור.

מבחינה היסטורית, תושבי צרפת הם צאצאי שבטים קלטים, בעיקר גאלים וברטונים. לאחר כיבוש גאליה על ידי האימפריה הרומית התערבבה האוכלוסייה עם עמים לטינים ויוונים והיא הפכה פתוחה להגירה של בני אדם מרחבי האימפריה. לאחר נפילת רומא והקמתה של הממלכה הפרנקית, השתלבו באזור גם עמים גרמאנים כגון הפרנקים (שעל שמם נקראה הארץ France), הונדלים והבורגונדים, ומאוחר יותר גם עמים ויקינגים שנודעו בשם נורמנים שהתיישבו באזור נורמנדי במאה ה-9. את ההשפעות התרבותיות והלשוניות של עמים רבים ושונים באזור צרפת ניתן למצוא עוד היום, למשל בתרבות והשפה הברטונית (שפה קלטית) בברטאן, והתרבות והשפה האלזסית (שפה גרמאנית) באלזס.

גאליה הקלטית והרומאית

בתקופה הפרה-רומאית אזור גאליה, שהוא השטח במערב אירופה בו נמצאות כיום צרפת, בלגיה, שווייץ, מערב גרמניה וצפון איטליה היה מיושב על ידי עמים קלטים שונים שנקראו כולם על ידי הרומאים בשם "גאלים". בשנים 51-58 לפנה"ס נכבש האזור על ידי צבאותיו של יוליוס קיסר והפך לחלק מהקיסרות הרומית. במשך חמש המאות הבאות התערבבו שתי התרבויות ויצרו את מה שנקרא כיום התרבות הגאלו-רומאית. השפה הגאלית הוחלפה על ידי לטינית וולגרית שמאוחר יותר תתפתח לשפה הצרפתית. כיום ניתן למצוא רמז לתרבות הקלטית בצרפת באזור ברטאן שבמערב צרפת, אולם לא מדובר בשאריות של התרבות הגאלית מלפני הכיבוש הרומי אלא לעדות להגירה של קלטים מהאיים הבריטים במהלך המאה ה-5 לספירה.

הממלכה הפרנקית

לאחר דעיכתה של הקיסרות הרומית במערב אירופה החלו לפלוש לאזור גאליה הפרנקים, שבטים גרמאנים שחצו את נהר הריין מאזור גרמניה והולנד של היום בין המאה ה-3 למאה ה-7. שיירים לשפה העתיקה בה דיברו הפרנקים ניתן למצוא כיום בשפה הפלמית צרפתית בצפון צרפת ובשפה הפרנקית בה מדברים במחוז לורן במזרח צרפת. שבט גרמאני נוסף שפלש לגאליה באותה תקופה היו האלמאנים, שהתיישבו במזרח צרפת של היום והותירו את חותמם בשפה האלזסית המדוברת כיום במחוז אלזס, שפה שהתפתחה מתוך אלמאנית.

בתחילת המאה ה-6 הפרנקים, תחת הנהגתו של המלך המרובינגי כלוביס הראשון ובניו, ביססו את שליטתם על מרבית שטחה של צרפת המודרנית. במאות ה-9 וה-10 פלשו לצפון-מערב צרפת הנורמנים, שבטים ויקינגים שהגיעו מאזור דנמרק ונורווגיה של היום, שהעניקו את שמם למחוז נורמנדי. הנורמנים התערבבו עם האוכלוסייה המקומית והמירו את דתם לנצרות, ובמאה ה-11 חצו את התעלה האנגלית כדי לכבוש את אנגליה בראשותו של ויליאם הכובש.

העולם החדש

Nouvelle-France map-he
צרפת החדשה (בכחול) באמצע המאה ה-18.

ב-900 השנים שלאחר הפלישה הנורמנית אוכלוסייתה של צרפת נותרה יציבה יחסית. בניגוד למדינות אירופאיות אחרות כגון אנגליה או ספרד צרפת לא חוותה גלי הגירה מאסיביים לעולם החדש, מלבד ההוגונוטים שברחו בהמוניהם במהלך מלחמות הדת. מהגרים צרפתים הקימו במהלך המאה ה-17 מושבות מסחר ברחבי העולם, כשהחשובות והגדולות בהם היו אקדיה (מזרח קנדה של היום) ולואיזיאנה, ובנוסף מושבות קטנות באפריקה, ובאיים הקאריביים. בשנת 1608 הוקמה העיר קוויבק כבירת צרפת החדשה, אולם למרות גודלה העצום של הטריטורייה הצרפתית בצפון אמריקה שהשתרעה ממפרץ הדסון בצפון ועד למפרץ מקסיקו בדרום, עד שנת 1763 התיישבו בה 65,000 מתיישבים בלבד. 30,000 מתיישבים צרפתים נוספים התיישבו במאה ה-18 באיים הקאריביים, ובעיקר בסן-דומינגה (האיטי של היום).

הרפובליקה הצרפתית

לאחר המהפכה הצרפתית וכינונה של הרפובליקה הצרפתית הזהויות, השפות והתרבויות של המחוזות הצרפתיים השונים החלו להיטמע בתוך זהות צרפתית לאומית יחידה וההבדלים בין תושבי המחוזות השונים נמחקו בהדרגה. מלחמת פרוסיה-צרפת בשנת 1870 חיזקה מאוד את הפטריוטיות הצרפתית, במיוחד לאחר אובדן מחוז אלזס-לורן לגרמניה. כ-11% מתושבי המחוז שהוטמע בתוך האימפריה הגרמנית היו דוברי צרפתית כשפת אם ויתר תושבי צרפת ראו בהם כ"אסירים" בגרמניה. אולם הממשל הגרמני היה סובלני לשימוש בשפה הצרפתית והיא נותרה כשפת הלימוד הרשמית באזורים בהם היה רוב דובר צרפתית.

ב-24 באוקטובר 1870 פורסם צו כרמיה על ידי שר המשפטים הצרפתי דאז אדולף כרמיה, שהעניק אזרחות צרפתית אוטומטית לכל יהודי אלג'יריה. במהלך פרשת דרייפוס בסוף המאה ה-19 גברה האנטישמיות בצרפת ואנשי רוח צרפתים כגון שארל מוראס הקימו את תנועת אקסיון פראנסז האנטישמית שראתה בצרפת מלוכה קתולית והתנגדה להגדרה הרפובליקנית לפיה כל תושבי צרפת הם צרפתים ללא קשר במוצאם או דתם.

העת המודרנית

גלי הגירה רציפים במאה ה-19 וה-20 נטמעו בקצב מהיר בתרבות הצרפתית. הדמוגרפיה הצרפתית החלה להשתנות באמצע המאה ה-19 עם המהפכה התעשייתית. הקצב המהיר של הצמיחה התעשייתית בצרפת משכה אליה מיליוני מהגרים במהלך המאה הבאה, בעיקר מפולין, בלגיה, פורטוגל וספרד. בין השנים 1915 ל-1950 היגרו לצרפת מהגרים רבים מצ'כוסלובקיה, הונגריה, רוסיה, סקנדינביה ויוגוסלביה.

בשנות החמישים החל גל הגירה גדול של יהודים לצרפת מהקולוניות הצרפתיות באלג'יריה, מרוקו ותוניסיה. כ-235,000 יהודים צפון אפריקאים היגרו לצרפת בין השנים 1956 ל-1967 בתקופת מלחמת העצמאות של אלג'יריה ולאחר מתן העצמאות לקולוניות. בנוסף ליהודים צרפתים רבים היגרו מאלג'יריה לצרפת בתקופת המלחמה, כ-900,000 מהגרים בשנת 1962 בלבד. כמו כן צרפתים רבים היגרו לצרפת במהלך שנות ה-60 וה-70 מהקולוניות לשעבר בדרום מזרח אסיה, בעיקר מוייטנאם וקמבודיה.

בשנות ה-60 הגיע גל הגירה גדול של מהגרי עבודה לצרפת על ידי יזמים צרפתיים שחיפשו כח עבודה זול, בעיקר ממדינות המגרב. בשנת 1976 אישר ראש ממשלח צרפת דאז ז'אק שיראק חוק איחוד משפחות בצרפת ובכך ביסס את מעמדם של המהגרים ומשפחותיהם בצרפת. אמנם ההגירה לצרפת כיום קטנה יחסית למדינות אחרות באירופה[3], אולם הכמות הרבה של מהגרים ממדינות ערב ומאפריקה שהגיעו למדינה בחמישים השנה האחרונות העלתה מתחים רבים בנושאי גזע, דת ותרבות במדינה שנחשבה במשך מאות שנים כהומוגנית ביותר.

מוצא אתני

התפיסה המסורתית של ההיסטוריה הצרפתית מתחילה עם השבטים הגאלים העתיקים, ואכן הזהות הלאומית הצרפתית רואה בדרך כלל בגאלים כאבותיהם של הצרפתים. ורקינגטוריקס, המנהיג הגאלי שניסה לאחד את כל השבטים הגאלים באזור נגד הכיבוש הרומי והובס לבסוף על ידי יוליוס קיסר, נחשב על ידי הצרפתים כמנהיגם הלאומי הראשון. גם בקומיקס המפורסם אסטריקס הדמויות הראשיות הם גאלים פטריוטים הנלחמים נגד הרומאים, וכיום המונח "גאלים" (Gaulois) בצרפתית הוא מונח הבדיל בין צרפתים שנולדו בצרפת לבין מהגרים הגרים בה.

אולם התפיסה של הגאלים כאבותיהם של הצרפתים לא הייתה קיימת תמיד אלא התפתחה עם הזמן. לפני המהפכה הצרפתית רק האיכרים והמעמד התחתון הזדהו עם הגאלים בעוד שהאצולה ראתה בפרנקים את אבותיהם. רק במאה ה-19 אינטלקטואלים השתמשו בזהות הלאומית הגאלית ככח מאחד בין כל העם הצרפתי.

מאז הקמתה של הרפובליקה הצרפתית השלישית בשנת 1871 המדינה נמנעה מלחלק רשמית את העם לקטגוריות אתניות. בניגוד למפקד האוכלוסין של ארצות הברית המפקד הצרפתי אינו דורש מהאזרחים הצרפתים לענות על שאלות בנוגע למוצאם האתני או לדתם. תפיסת הזהות הצרפתית הרפובליקאית, המקובעת בחוקה הצרפתית, קובעת כי "צרפתי" הוא לאום, ולא מוצא אתני.

שפות

בצרפת

רוב הצרפתים דוברים את השפה הצרפתית כשפת אם והיא השפה הרשמית במדינה לפי חוקת צרפת. אולם במחוזות שונים בצרפת ניתן גם לשמוע שפות מקומיות, כגון אלזסית, אוקסיטנית, קורסיקאית, בסקית, ברטונית ועוד. כמו כן בשל כמות המהגרים הרבה שהגיעה למדינה מצפון אפריקה ישנם דוברי ערבית רבים בצרפת.
להלן רשימת השפות הנפוצות בצרפת לפי מספר הדוברים[4]:

שפה מספר הדוברים בצרפת מחוז עיקרי
צרפתית 53,500,000 כל המדינה
אוקסיטנית 1,940,000 אוברן, גסקוניה, לנגדוק, לימוזן, פרובאנס
אלזסית 1,500,000 אלזס
ערבית 940,000 כל המדינה
פורטוגלית 750,000 כל המדינה
ברטונית 225,000 ברטאן
פיקארדית 200,000 פיקרדי, נור-פה דה קאלה

מחוץ לצרפת

השפה הצרפתית מדוברת כיום על ידי למעלה מ-70 מיליון איש ברחבי העולם כשפת אם[5], במיוחד בקולוניות הצרפתיות לשעבר. אולם לא כל דוברי הצרפתית בעולם נחשבים ל"צרפתים", כמו למשל דוברי צרפתית בשווייץ או בבלגיה. מספר גדול של צאצאי צרפתים ברחבי העולם דוברים צרפתית כשפת אם בנוסף לשפה נוספת, כמו למשל קנדים רבים ממחוז קוויבק הדוברים צרפתית ואנגלית כשפות אם.

אוכלוסיות בעלות מוצא צרפתי

קנדה

Flag of Quebec
במחוז קוויבק ניתן לראות עדיין השפעות צרפתיות רבות, כמו הפלר דה ליס בדגל המחוז.

כעשרה מיליון מתושבי קנדה כיום הם ממוצא צרפתי וכשבעה מיליון מתוכם דוברים צרפתית. מחוז קוויבק, שם יותר מ-95 אחוז מהאוכלוסייה הם דוברי צרפתית כשפת אם או כשפה שנייה או שלישית, משמש עד היום כמרכז התרבות הצרפתית ביבשת אמריקה. בעוד שלפי חוק השפות הרשמיות של קנדה[6] השפות האנגלית והצרפתית הן בעלות מעמד שווה בכל מוסדות הממשלה הפדרלית, השפה הצרפתית היא השפה הרשמית היחידה בממשל של מחוז קוויבק. ישנן קהילות אחרות של קנדים צרפתים ברחבי קנדה בנוסף לקוויבק, למשל במחוז אונטריו, שם חיים כיום כ-1 מיליון תושבים ממוצא צרפתי מתוכם 400,000 דוברי צרפתית.

ארצות הברית

בארצות הברית חיים כיום בין 13 ל-16 מיליון אזרחים ממוצא צרפתי, כ-5% מהאוכלוסייה הכוללת, והם מרוכזים בעיקר במדינות לואיזיאנה, ניו אינגלנד ובחלקים של המערב התיכון. הקהילה הצרפתית בלואיזיאנה מורכבת מקריאולים, שהם צאצאי המתיישבים הצרפתים באזור זה של צרפת החדשה, ומקייג'ונים, שהם צאצאי מתיישבים מחבל אקדיה שגורשו משם על ידי הבריטים בשנת 1758. מרבית הקהילה הצרפתית בניו אינגלנד מורכבת מצאצאי מהגרים שהגיעו לאזור מקוויבק בין המחצית השנייה של המאה ה-19 לשנות השלושים של המאה ה-20. מהגרים אלו רצו להיות חלק מהמהפכה התעשייתית בניו אינגלנד שהביאה לגידול מאסיבי בענף הטקסטיל והעץ באזור. בשנת 1900 כשליש מעובדי תעשיית הטקסטיל בניו אינגלנד היו צרפתים-קנדים[7]. הסופר ג'ק קרואק, למשל, וכן השחקן מאט לה בלנק, הם צאצאים של מהגרי עבודה שהגיעו מקוויבק לניו אינגלנד. כיום לכרבע מאוכלוסיית ניו המפשייר מוצא צרפתי.

הוגונוטים רבים שברחו מצרפת במהלך מלחמות הדת הגיעו לקולוניות האנגליות וההולנדיות ביבשת אמריקה במהלך המאה ה-17. אולם למרות שהם היו רבים והגיעו כמעט לגודל האוכלוסייה הצרפתית בקוויבק באותה התקופה, הם נטמעו בתוך האוכלוסיות המקומיות ואיבדו את זהותם הצרפתית. ניתן כיום למצוא עדויות מעטות לקהילה זו, כמו למשל בעיר ניו רושל שבניו יורק שנקראה על שם העיר לה רושל בצרפת שהייתה מוקד הדת ההוגונוטית בצרפת החל משנת 1568 ושממנה ברחו רבים לעולם החדש.

ארגנטינה

המהגרים הצרפתים לארגנטינה היוו במהלך השנים את קבוצת המהגרים השלישית בגודלה במדינה, אחרי מהגרים ספרדים ואיטלקים, מרבית המהגרים מצרפת הגיעו לארגנטינה בין השנים 1871 ל-1890, כאשר לפחות מחציתם הגיעו מדרום-מערב צרפת ובמיוחד מאזור הבסקים[8]. כ-17 אחוז מאוכלוסיית ארגנטינה כיום היא ממוצא צרפתי, כמו למשל הסופר חוליו קורטאסר והשחקנית לינדה קריסטל.

בריטניה

במהלך ההיסטוריה היו מספר גלי הגירה מצרפת לאיים הבריטיים, כאשר הראשון והעיקרי ביניהם היה במהלך הפלישה הנורמנית שלאחריה מרבית משפחות האצולה הבריטיות היו ממוצא נורמני. במהלך מלחמות הדת בצרפת הוגונוטים וקלוויניסטים רבים ברחו מצרפת והתיישבו באנגליה, ובעיקר באזור לונדון. כיום מוערך כי כשלושה מיליון מאזרחי בריטניה הם ממוצא צרפתי[9], כמו למשל הזמרת דיידו, הזמר סיימון לה-בון, השחקן אדי איזרד, השחקנית אמה ווטסון וראש עיריית לונדון בעבר בוריס ג'ונסון.

מקסיקו

אחרי ספרדים, צרפתים מהווים את הקבוצה האתנית האירופאית השנייה בגודלה במקסיקו. בין השנים 1814 ו-1955 היגרו תושבים רבים מהעיירה ברסלונט שבמחוז אלפ-דה-אוט-פרובאנס למקסיקו והקימו תעשיית טקסטיל שסחרה בין צרפת למקסיקו. בתחילת המאה ה-20 התגררו כ-5000 משפחות צרפתיות מברסלונט במקסיקו. במהלך שנות השישים של המאה ה-19, אז מקסימיליאן הראשון שלט בקיסרות מקסיקו בתמיכתו של נפוליאון השלישי היגרו למקסיקו חיילים, סוחרים ומשפחות רבות מצרפת. אפילו רעייתו של מקסימיליאן, שרלוט, הייתה ממוצא צרפתי - נכדתו של לואי פיליפ, מלך צרפת.

צ'ילה

בין השנים 1840 ל-1940 כ-25,000 צרפתים היגרו לצ'ילה, כ-80 אחוזים מהם מדרום-מערב צרפת ובמיוחד מאזור הבסקים. רבים מהם היגרו לאזור העמק המרכזי של צ'ילה, בו גדלים מרבית הכרמים בצ'ילה. כיום כ-500,000 מתושבי צ'ילה הם ממוצא צרפתי, כמו למשל נשיאת צ'ילה מישל בצ'לט והרודן אוגוסטו פינושה.

ברזיל

בין השנים 1865 ל-1950 כ-100,000 צרפתים היגרו לברזיל. כיום מוערך כי בין חצי מיליון למיליון אזרחים בברזיל הם ממוצא צרפתי[10]. משפחת האצולה הברזילאית ששלטה באימפריה הברזילאית במאה ה-19 הייתה ממוצא צרפתי - ענף של בית אורליאן.

הערות שוליים

  1. ^ נתוני האוכלוסייה בתוך ומחוץ לצרפת נכונים ל-31/12/2011 ולקוחים מתוך נתוני הבנק העולמי ומשרד החוץ הצרפתי.
  2. ^ לפי אתר EUROSTAT.
  3. ^ לפי אתר EUROSTAT.
  4. ^ שפות צרפת באתר אתנולוג
  5. ^ השפה הצרפתית באתר אתנולוג
  6. ^ חוק השפות הרשמיות בקנדה
  7. ^ צרפתים קנדים בניו המפשייר(הקישור אינו פעיל, 18.05.2018)
  8. ^ http://books.google.co.il/books?id=eiqFIaY0LpEC&printsec=frontcover&hl=iw#v=onepage&q&f=false
  9. ^ http://www.telegraph.co.uk/news/uknews/7578817/Britons-can-trace-French-ancestry-after-millions-of-records-go-online.html
  10. ^ http://vivrealetranger.studyrama.com/article.php3?id_article=216
אדמונד ג'יימס דה רוטשילד

הברון אַבְרָהָם בִּנְיָמִין אֶדְמוֹנְד גֵ'יימְס דֶה רוֹטְשִׁילְד (Edmond James de Rothschild;‏ 19 באוגוסט 1845 – 2 בנובמבר 1934, ט"ז באב ה'תר"ה – כ"ד בחשוון התרצ"ה) היה יהודי בן לענף הצרפתי של משפחת רוטשילד, נדבן וציוני, תומך עיקרי ביישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת העלייה הראשונה. ידוע בכינויים "הנדיב הידוע" ו"אבי היישוב". בישראל, הכינוי הברון רוטשילד מתייחס בדרך כלל אליו, אף שהיו ברונים נוספים במשפחת רוטשילד. בין המושבות שתרם להן: ראש פינה, זכרון יעקב, ראשון לציון, פתח תקווה, מזכרת בתיה, כפר תבור, גבעת עדה ובנימינה. קיבוץ אשדות יעקב נקרא על שם בנו, בעוד מזכרת בתיה קרויה על שם אימו.

אלבר קאמי

אלבר קאמי (בצרפתית: Albert Camus;להאזנה (מידע • עזרה) 7 בנובמבר 1913 - 4 בינואר 1960) היה סופר ופילוסוף צרפתי, יליד אלג'יריה, מהידועים בפילוסופים של האקזיסטנציאליזם, זוכה פרס נובל לספרות.

אלי ויזל

אליעזר "אלי" ויזֶל (באנגלית: Eliezer "Elie" Wiesel;‏ ט"ז בתשרי ה'תרפ"ט, 30 בספטמבר 1928 – כ"ו בסיוון ה'תשע"ו, 2 ביולי 2016) היה עיתונאי, פילוסוף, אינטלקטואל וסופר יהודי רומני-אמריקאי ניצול השואה. חתן פרס נובל לשלום על פעילותו למען זכויות אדם (1986). עסק בפעילויות חינוכיות להנצחת זכר השואה ומניעת מקרי רצח עם אחרים ברחבי העולם.

וולטר

ווֹלטֶר (בצרפתית: Voltaire) הוא שם העט של פרנסואה-מארי ארואה (בצרפתית: François-Marie Arouet;‏ 21 בנובמבר 1694 - 30 במאי 1778), פילוסוף וסופר צרפתי.

וולטר היה אחד מאנשי הרוח הבולטים של עידן האורות, או "הנאורות", והאמין שהספרות היא הדרך להובלת השינוי החברתי. כתביו הציניים, הסאטיריים והפילוסופיים הציגו את סלידתו מהנצרות, מחוסר הסובלנות ומהרודנות.

ויקטור הוגו

ויקטור-מארי הוגו (בצרפתית: Victor-Marie Hugo;‏ 26 בפברואר 1802 – 22 במאי 1885) היה משורר, סופר, מחזאי, אינטלקטואל ופוליטיקאי צרפתי. ממייסדי זרם הרומנטיקה, נחשב לאחד מגדולי הכותבים בשפה הצרפתית ונודע מעבר לגבולות ארצו בעיקר בשל ספריו המפורסמים: "הגיבן מנוטרדאם" ו"עלובי החיים". התעניין גם באמנויות הפלסטיות והחזותיות: השאיר רישומים בתחום האדריכלות והיה ממובילי תנועת התחייה הגותית בצרפת.

ז'אן-ז'אק רוסו

ז'אן-ז'אק רוסו (בצרפתית: Jean-Jacques Rousseau;‏ 28 ביוני 1712 – 2 ביולי 1778) היה פילוסוף, סופר, תאורטיקן פוליטי, מלחין ותאורטיקן של החינוך מז'נבה שפעל בעיקר בצרפת. רוסו נחשב לאחד מהפילוסופים החשובים של עידן הנאורות, ורעיונותיו השפיעו על המהפכה הצרפתית, כמו גם על התפתחות התאוריה הסוציאליסטית ועל תנועת הלאומיות. עבודתו החשובה, "האמנה החברתית", שראתה אור ב-1762, הפכה לאחד הספרים המשפיעים בפילוסופיה הפוליטית של תרבות המערב.

רוסו עסק בפילוסופיה של החינוך, ונחשב להוגה הדעות הראשון שהציג מתווה לחינוך של ילדים בגישה טבעית. הוא תרם לתחום המוזיקה, הן כתאורטיקן והן כמלחין. ספרו "הווידויים" (Les Confessions), שיצא לאור לאחר מותו, היה לאביה של האוטוביוגרפיה המודרנית, בשל הדגש ששם על ראייה סובייקטיבית מכוונת, וללא ניסיון לחתור אל אמת כזו או אחרת. ספרו "ז'ולי, או אלואיז החדשה" (Julie, ou la nouvelle Héloïse) היה לרב מכר בתקופתו.

ז'אן-פול סארטר

ז'אן-פול סארְטְר (בצרפתית: Jean-Paul Sartre‏; 21 ביוני 1905 - 15 באפריל 1980) היה פילוסוף, סופר, מחזאי, מבקר ומשורר צרפתי. נחשב לדמות מפתח בפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית.

זינדין זידאן

זינדין יזיד זידאן (בצרפתית: Zinédine Yazid Zidane (מידע • עזרה); נולד ב-23 ביוני 1972 במרסיי, ידוע גם בכינוי "זיזו") הוא כדורגלן עבר צרפתי ומאמן ריאל מדריד.

כשחקן, הוביל זידאן את נבחרת צרפת לזכייה במונדיאל 98, ביורו 2000 ובסגנות מונדיאל 2006. זידאן התגלה ככשרון עולה בכדורגל העולמי כששיחק בקבוצת בורדו הצרפתית, ולאחר מכן שיחק ביובנטוס ובריאל מדריד וזכה באליפויות, גביעים ובליגת האלופות. תופקד כקשר תוקף והיה ידוע בסגנון אלגנטי ובמהלכים וירטואוזיים. הוא נבחר שלוש פעמים לכדורגלן השנה בעולם, לכדורגלן היובל של אופ"א ונחשב על ידי רבים לאחד השחקנים הטובים בהיסטוריה.כמאמן, הוביל את ריאל מדריד לשלוש זכיות רצופות בליגת האלופות ופעם אחת באליפות ספרד.

יהדות צרפת

יהדות צרפת היא כיום הקהילה היהודית השלישית בגודלה בעולם, אחרי ישראל וארצות הברית. נחשבת לאחת העתיקות והמפוארות מקהילות היהודים באירופה. תולדות הקהילה כוללות עליות ומורדות ביחס השלטון והחברה ליהודים, לאורך תקופות של סובלנות ושגשוג לצד תקופות של אנטישמיות וגלי הגירה החוצה ממנה. במאה ה-21, רוב יהודי צרפת הם יהודים-ספרדים כשרבים מהם גם ממוצא מזרחי ובפרט מצפון אפריקה (יהדות המגרב).לא פחות משישה יהודים או ממוצא יהודי כיהנו בתקופות שונות בתפקיד ראש ממשלת צרפת: לאון בלום (1936–1937, 1938, 1945), רנה מאייר (1953), פייר מנדס פרנס (1954–1955), מישל דברה (1959–1962), לורן פביוס (1984–1986), וניקולא סרקוזי (2007-2012).

נכון ל-2018, בצרפת יש כ-453 אלף יהודים, המהווים כ-1.4% מהאוכלוסייה במדינה.

כרים בנזמה

כרים מוסטפא בנזמה (בצרפתית: Karim Mostafa Benzema; תעתיק מדויק: כרים מֻצטפא בנזימא) נולד ב-19 בדצמבר 1987 בליון) הוא כדורגלן צרפתי המשחק בעמדת החלוץ בקבוצת הכדורגל ריאל מדריד ובנבחרת צרפת. בנזמה גדל במחלקת הנוער של אולימפיק ליון, ועקב מוצאו האלג'יראי והיותו מהחלוצים המובילים בצרפת, נוהגים להשוות אותו לזינדין זידאן.

מארי קירי

מארי קירי (בפולנית: Maria Salomea Skłodowska-Curie (מידע • עזרה) בצרפתית: Marie Curie (מידע • עזרה); ‏ 7 בנובמבר 1867 – 4 ביולי 1934) הייתה מדענית פולנייה-צרפתייה, חלוצה בחקר הקרינה הרדיואקטיביות. זכתה פעמיים בפרס נובל: בשנת 1903 זכתה בפרס נובל לפיזיקה (יחד עם בן זוגה פייר קירי ועם אנרי בקרל) בזכות מחקרה על תופעת הקרינה, ובשנת 1911 זכתה בפרס נובל לכימיה על גילוי הרדיום והפולוניום, ועל חקר הרדיום.

מולייר

ז'אן-בטיסט פּוֹקלֶן (בצרפתית: Jean-Baptiste Poquelin;‏ 15 בינואר 1622 – 17 בפברואר 1673), שנודע בפסבדונים מוֹלְיֵיר (Molière), היה מחזאי, במאי ושחקן צרפתי, גדול המחזאים בלשון הצרפתית ואחד מהחשובים בתולדות התיאטרון בכלל.

מישל פוקו

פול-מישל פוּקוֹ (בצרפתית: Paul Michel Foucault;‏ 15 באוקטובר 1926 - 26 ביוני 1984) היה פילוסוף צרפתי, אחד ההוגים החשובים של אסכולת הפוסט-סטרוקטורליזם כמו גם התאוריה הביקורתית, ואחד מאנשי הרוח הצרפתים המשפיעים ביותר במדעי הרוח והחברה מאז שנות השישים של המאה העשרים. עבודתו השפיעה על מגוון רחב של שדות ידע. הוא ניסה לשלב בין פילוסופיה להיסטוריה, ולכונן תחום מחקר חדש הקרוי היסטוריה של מערכות חשיבה.

מישל פלאטיני

מישל פרנסואה פלאטיני (בצרפתית: Michel François Platini; נולד ב-21 ביוני 1955) הוא כדורגלן עבר צרפתי הנחשב לאחד מהקשרים הטובים בכל הזמנים. שימש כנשיא אופ"א בין 2007 ל-2015.

מקס נורדאו

מקס נוֹרְדַאוּ (Max Nordau, לעיתים נהגה בטעות על דרך היידיש: נוֹרְדוֹי (נאָרדוי); 29 ביולי 1849, בודפשט - 23 בינואר 1923, פריז) היה הוגה דעות, נואם וסופר, רופא, יהודי יליד הונגריה, ממייסדי התנועה הציונית, הוגה חזון "יהדות השרירים".

נפוליאון בונפרטה

נפוליאון בונפרטה (בצרפתית: Napoléon Bonaparte, מבוטא: בּוֹנָפָּרְט‏; 15 באוגוסט 1769 – 5 במאי 1821; ידוע גם כנפוליאון הראשון) היה שליט צרפת, מייסד הקיסרות הראשונה, ומגדולי המצביאים בהיסטוריה. מחשובי האישים שעיצבו את המאה ה-19. ייסד את קוד נפוליאון - קובץ החוקים של צרפת, שבהשפעתו עוצבו חוקים רבים במערב אירופה ובמרכזה, והשפעתו ניכרת עד היום. הפיץ דרך כיבושיו את רעיונות המהפכה הצרפתית בכל רחבי אירופה, ובמקביל התאמץ לדכא ולהשכיח את השפעתה בצרפת פנימה. חידש והגה רעיונות טקטיים ואסטרטגיים מרחיקי לכת בצבא שמקובלים עד עצם היום הזה.

נפוליאון כיהן כשליט צרפת במהלך השנים 1799 עד 1814, ובמשך כ-100 ימים בשנת 1815. בשיאו, הוביל את צרפת לכיבוש רוב מערב אירופה ומרכזה.

נפוליאון, יליד קורסיקה, עלה לשלטון בהפיכת 18 בברימר לאחר קריירה מזהירה כאיש צבא. פעולותיו הראשונות היו ביסוס מערכות השלטון הפנימיות בצרפת והרגעת המדינה לאחר התקופה הסוערת של המהפכה הצרפתית. לאחר מכן יצא למסע כיבושים בכל אירופה וכונן את "הקיסרות הראשונה" בראשותו. עלה בידו להביס שוב ושוב בריתות מתחלפות של מעצמות אירופה, שהתאגדו כדי לבלום את השתלטות צרפת על היבשת, אך לאחר מספר מערכות הפסיד לבסוף והוגלה לאי אלבה. הוא הצליח לברוח מהאי, לשלוט שוב בצרפת למשך תקופה קצרה שמכונה "מאה הימים" עד שנוצח בקרב ווטרלו ונשלח לגלות באי סנט הלנה, שם מת והוא עוד לא בן 52.

נפוליאון הוא גם המייסד של שושלת בונפרטה: אֶחיו כיהנו כמלכים בארצות שכבש באירופה, בנו, נפוליאון השני, הוכרז על ידיו כמלך רומא, ואחיינו, הידוע כנפוליאון השלישי, כיהן כשליט צרפת (נשיא ואחר כך קיסר) בין השנים 1848 ל-1870.

פייר קירי

פייר קירי (בצרפתית: Pierre Curie;‏ 15 במאי 1859 - 19 באפריל 1906) היה פיזיקאי צרפתי, חלוץ במחקר קריסטלוגרפיה, מגנטיות ורדיואקטיביות, וחתן פרס נובל לפיזיקה (יחד עם אשתו מארי קירי ועם אנרי בקרל).

רנה דקארט

רנה דקארט (בצרפתית: René Descartes;‏ 31 במרץ 1596, לה איי, צרפת - 11 בפברואר 1650, סטוקהולם, שוודיה), מוכר גם בצורה הלטינית של שמו רנאטוס קרטזיוס (Renatus Cartesius) היה פילוסוף ומתמטיקאי צרפתי. נחשב לאחד ההוגים החשובים והמשפיעים בהיסטוריה המערבית.

הוא השפיע הן על פילוסופים בני זמנו והן על אלו שבאו אחריהם, ונודע בגישתו הרציונליסטית המעמידה את התבונה ותכונות המציאות הא-פריוריות (כלומר, הקודמות להתנסות) במרכז חקירותיו. דקארט התעסק בעיקר ביכולת להגיע לידיעה ודאית וביחס בין גוף לנפש. אף על פי שהיה מוכר בעיקר עקב הגותו פורצת הגבולות בפילוסופיה, הוא השיג פרסום רחב גם כממציא של מערכת הצירים הקרטזית ("קרטזית" מלשון "קרטזיוס", הצורה הלטינית של "דקארט"). מערכת זו הייתה בעלת השפעה רבה על התפתחות המתמטיקה המודרנית.

שארל דה גול

שארל אנדרה ז'וזף מארי דה גול (בצרפתית: Charles André Joseph Marie de Gaulle, להאזנה (מידע • עזרה), 22 בנובמבר 1890 – 9 בנובמבר 1970) היה מנהיגה של צרפת החופשית במלחמת העולם השנייה ונשיאה הראשון של הרפובליקה החמישית בצרפת.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.