צרעת

צרעת, הידועה גם בשם מחלת הנסן[1], היא מחלה זיהומית הנגרמת על ידי החיידק ממין Mycobacterium leprae ויכולה להוביל לעיוותים בגוף ועל העור. המחלה קרויה על שם החוקר הנורווגי גרהארד ארמור הנסן (Hansen), שבשנת 1873 זיהה את החיידק הגורם למחלה, המופיע בריכוזים גבוהים מאוד בפצעי הצרעת.

צרעת
Leprosy
אדם חולה צרעת בן 24
שם בלועזית Leprosy
Hansen's disease
סיווג
 ‑ ICD-10 A30
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine article/220455 
DiseasesDB 8478
MeSH D007918
MedlinePlus 001347
OMIM 246300

היסטוריה

Leprosy bell
פעמון מצורעים מימי הביניים (דנמרק)

בימי קדם הייתה צרעת שם משותף למספר מחלות, כמעט כמו דבר, והתייחסה בדרך כלל למחלות עור שונות: מחלות מין, שחפת, פסוריאזיס, אקזמה, וגם מחלת הצרעת. פירוש המילה "צרעת" בעברית הוא פריחה על העור. צרעת היא אחת המחלות המעניינות ביותר מנקודת מבט היסטורית, ונטלה חלק משמעותי בתולדות האדם, העסיקה רבות את דמיונו ובאה לידי ביטוי רב באמנות. המילה "צרעת" ו"מצורע" מרתיעה רבים עד עצם היום הזה. במצרים, לאורך אלפי שנים, היו מקרי תחלואה בצרעת. הצרעת נזכרת בספר ויקרא, ובפרשת מצורע ניתן לקרוא בפירוט על היחס המקראי לחולים במחלה. יודגש כי אין ראיה לכך שהמחלה המתוארת במקרא היא אותה מחלה המזוהה כיום כצרעת. למרות זאת, הירחון המדעי נשיונל ג'יאוגרפיק, קבע שפרשת מצורע, שנכתבה לפני כ-3000 שנה, היא הפעם הראשונה בהיסטוריה שבני אדם הוגים נהלים להתמודדות עם מחלה מידבקת.

תולדות מחלת הצרעת מתועדים מזה אלפי שנים אף במזרח, בהודו (שם נקראה קוסטה) ובסין. קיים אף תיעוד של מחלה בפרס עוד משנת 500 לפנה"ס. מחלת הצרעת הגיעה מהמזרח ליוון, ובכתבי היפוקרטס היא נקראת לאוקה, אלא שלא ניתן לדעת בוודאות אם כל אותן מחלות שנקראו "צרעת" אכן היו המחלה שאנו מכירים היום. ביוון הוקמו מקומות מקלט מקודשים לחולי הצרעת, מעין מושבת מצורעים שבראשה עמד כהן דת. בימי האימפריה הרומית הגיעה מחלת הצרעת לרומא עם חיילים ששבו מהמזרח, ומשם התפשטה לשאר חלקי אירופה. במאות השביעית והשמינית קיימים כבר דיווחים רבים על מקרי צרעת במדינות דרום אירופה ובמקומות רבים נחקקו חוקים מיוחדים ביחס לחולים במחלה.

הצרעת המתוארת במקרא היא למעשה מחלת עור מדבקת שלא מתאימה למחלת הנסן. הטעות נעשתה בתרגום השבעים כאשר תרגמו את המילה צרעת למחלת העור שהייתה בזמנם והיא ה"לפרה" הידועה כיום כ"מחלת הנסן". מקובל שאת המחלה הביאו לארץ ישראל חייליו של אלכסנדר הגדול והצרעת המתוארת בברית החדשה היא אכן "מחלת הנסן".

המחלה התפשטה במדינות צפון אירופה החל מהמאה האחת-עשרה, כאשר צלבנים ועולי רגל שבו מהמזרח כשהם נגועים במחלה. בשנת 1200 נספרו בצרפת לבדה 2,000 מוסדות לטיפול בחולי צרעת, ובכל המדינות הנוצריות היו מעל 19,000 מוסדות כאלה, ששכנו לרוב מחוץ לתחומי הערים. מצורעים נודו באופן גורף מהקהילה וזאת בטקסים דתיים שמשמעותם הייתה למעשה הכרזת מוות חברתי למצורע. על מצורעים נאסר להינשא, הם צוו ללבוש בגדים מזהים מיוחדים, במקומות רבים חויבו מצורעים להזהיר אחרים מפני בואם על ידי שימוש בפעמון או ברעשן שכונה "הרעשן של לזרוס". בשנת 1313 רצה פיליפ הרביעי ("הנאה") לשרוף את כל המצורעים שבצרפת, אולם צעד קיצוני זה נאסר עליו על ידי הכנסייה. לזרוס, שסופר עליו כי שכב ליד דלתו של עשיר שהיה מכוסה פצעים שכלבים ליקקו, הפך לפטרונם של המצורעים.

בית החולים הראשון למצורעים הוקם בשאלון-אן-שמפאן (Chalons) בשנת 580. בוונציה הוקם בית חולים למצורעים על האי סן לזרו ובפריז נפתח במאה ה-12 בית חולים למצורעים סנט לזרה. בבריטניה הוקדשו בדרך כלל בתי החולים למצורעים לקדוש סנט ג'ורג'. הצרעת הייתה נפוצה מאוד באירופה לקראת סוף ימי הביניים, ובשוודיה, לדוגמה, היו עשרים בתי חולים למצורעים בסוף ימי הביניים. מאז תום ימי הביניים הייתה ירידה הדרגתית במספר מקרי הצרעת באירופה, ירידה הממשיכה עד ימינו. כך, לדוגמה, באמצע המאה התשע-עשרה היו בנורווגיה 2,858 מצורעים, באמצע המאה העשרים נותרו בה שבעה מצורעים בלבד. באסיה, לעומת זאת, המחלה עדיין נפוצה. כך, באמצע המאה העשרים הייתה הערכה כי בהודו לבדה יש כמיליון חולי צרעת. קיימים מקרי צרעת רבים אף בסין, בקוריאה, ביפן, במיאנמר ובמדינות אחרת. באמצע המאה העשרים היו כ-1.6 מיליון חולי צרעת באפריקה עם ריכוזים גדולים בניגריה ובאתיופיה. בצפון אמריקה, שם לא היה חיסון טבעי לצרעת בקרב אוכלוסיית הילידים, היו באמצע המאה העשרים כ-1,500 חולי צרעת. ההערכה היא כי מהגרים מצפון אירופה הביאו את המחלה לצפון אמריקה. במאה העשרים הייתה המחלה נפוצה מאוד בדרום אמריקה וכנראה הובאה לשם על ידי עבדים אפריקאים. המחלה הגיעה גם ליבשת אוסטרליה, כנראה על ידי פועלים סינים שבאו לעבוד במכרות הזהב ביבשת. ההערכה באמצע המאה העשרים הייתה כי ישנם כ-5–10 מיליון מקרי צרעת בעולם.

אף בירושלים הייתה קיימת שכונת מצורעים סמוך לרובע היהודי (במקום בו עומד כיום מגרש החניה של הרובע היהודי), ובסוף המאה ה-19 הוקם בית החולים הנסן כבית חולים לחולי צרעת. בית החולים ששכן בבניין בשכונת טלביה ליד תיאטרון ירושלים נסגר עקב מיעוט חולים.

טיפול

M leprae ziehl nielsen2
חיידקי Mycobacterium leprae בצביעה מיקרוסקופית בשיטת ציל נילסן

מחלת הצרעת נחשבה כמחלה חשוכת-מרפא לאורך ההיסטוריה. החל משנת 1946 טופלו חולי הצרעת בתרופה דפסון (Dapsone), אולם המינון התרופתי היה חייב להילקח לאורך חודשים ולעיתים שנים, דבר שהיקשה מאוד על החולים. בשנות השישים פותחו תרופות חדשות לטיפול במחלה וכעת הטיפול הוא בקוקטיל של שלוש תרופות הנקרא MDT ‏(Multi Drug Therapy) הכוללת שלוש תרופות:

הטיפול יעיל ככל שניתן בשלב מוקדם של המחלה ולכן חשובה האבחנה המוקדמת. בשלבים מאוחרים יש כבר פגיעה עצבית בלתי הפיכה.

בישראל מטופלים מדי שנה כ-20 חולי הנסן. רובם מארצות אנדמיות באפריקה ובמזרח הרחוק. הטיפול בארץ נעשה ב"מרפאת הנסן" השוכנת בבית הבריאות שטראוס בירושלים והוא באחריות בית החולים הדסה עין כרם. הטיפול הוא חינם וכן התרופות המסופקות על ידי ארגון הבריאות העולמי. מיד לאחר התחלת הטיפול החולה כבר אינו מדבק ולכן אין צורך עוד בהסגר.

לרוב החולים במחלה בצורתה הקלה, די בטיפול תרופתי לאורך שישה חודשים להשגת מרפא. הטיפול במקרים הקשים ביותר אורך כשנתיים. אלה המטופלים תרופתית בטרם הופיעו תסמינים גופניים של המחלה, לא יסבלו מנכות כלשהי. לאלה הסובלים מהתופעות המגבילות הנגרמות מהצטברות רעלני חיידקים מתים בגוף, ישנו טיפול סטרואידי המקל על התסמינים.

הכחדת מחלת הנסן מהעולם היא אתגר שבפניו ניצבים מספר מכשולים: הצורך להגיע לאוכלוסיות שעדיין אינן מקבלות את קוקטייל התרופות למחלה, שיפור באמצעי אבחון המחלה, הבאת חולים במחלה לשירותי בריאות ברמה מתאימה ובמחיר נמוך, וכן שינוי דעת הקהל והסרת חסמים תרבותיים (טאבו) ארוכי-שנים כלפי מחלה שחוליה נחשבים ל"מזוהמים", מוחרמים ומקוללים. חולים המתגוררים בקהילות שבהן קיים יחס מפלה לחולים במחלה, גורם להם להסתיר את מחלתם ובכך נמנע איתורם והטיפול בהם. מאז 1995 מספק ארגון הבריאות העולמי (WHO) את קוקטייל התרופות לטיפול במחלה לכל המדינות שבהן קיימים מקרי צרעת. בדצמבר 2005, נחתם הסכם בין ארגון הבריאות העולמי לבין חברת התרופות נוברטיס, ולפיו החברה תספק את הקוקטייל חינם לפחות עד סוף 2010.

היבטים קליניים

Leprosy thigh demarcated cutaneous lesions
מחלת הנסן - נגעי עור על הירך

מחלת הנסן מתפתחת באופן איטי ביותר בגוף, תקופת ה"דגירה" של החיידק בגוף היא בדרך כלל חמש שנים, אולם יכולה לארוך אף עשרים שנה. מחלה זיהומית כרונית זו פוגעת בדרך כלל בעור, בקצות העצבים ובקרומים הריריים בגוף, אולם יש לה מגוון רחב של ביטויים בגוף. החיידק פוגע בעיקר בעצבים הפריפרים. באבחנה הקלינית יש להתרכז בשלושה דברים:

  • נגעים בעור - חולי צרעת מסווגים לשני סוגים צרעת טוברקולואידית (שחפתית) (tuberculoid leprosy) או צרעת לפרומטוזואית (lepromatous leprosy). צרעת שחפתית היא קלה יותר ומאופיינת בנגע עור בעל צבע שונה, בודד או בודדים. צרעת לפרומטוזואית מאופיינת בנגעי עור מפושטים, תפיחות בעור, קילופי עור, התעבות העור ומעורבות של רירית האף, הגורמים לסתימת האף ולדימומים. הנגע הקלסי הוא לבן בעור שחום- שחור ואדום בעור לבן. באזור הנגע התחושה העצבית ירודה.
  • עצבים מעובים - החיידק תוקף את העצבים הפריפרים ומעבה אותם. הוא פועל בעיקר בעצבים הקרובים לעור שבהם הטמפרטורה יותר נמוכה. בבדיקה אפשר למשש "חבלים" של העצב האולנרי במרפק וכן בעצבים אחרים.
  • פגיעה בתחושה - הפגיעה בעצבים הפריפרים גורמת לירידה בתחושת הכאב ולנזק רקמתי בלי שהחולה ירגיש כאב. לכן יכול להתפתח זיהום שיצריך כריתת חלק מהגפה. בניגוד לאמונה עממית מקובלת, מחלת הנסן אינה גורמת לנשירת איברים, אלא לתופעות זיהומיות הגורמות לעיוותים בגוף ונמק רקמות.

אבחנה

החיידק מיקרובקטריום לפרה המחולל את מחלת הנסן הוא מתג גראם-חיובי הנצבע בצביעת ציל- נילסן. זה חיידק תוך-תאי הנודד בגוף בתוך תאי מקרופאגים ומתרבה בתאים היסטיוציטים. זה החיידק היחיד המסוגל להתרבות בתאי שוואן במעטפת העצבים ההקפיים. הוא מתרבה בטמפרטורות נמוכות בלבד (22 - 37 מעלות צלזיוס) ולכן עיקר ביטויי המחלה הם בעור ובעצבים ההקפיים. הוא מתחלק באופן איטי כל 12 - 16 שעות דבר המסביר את הקצב האיטי של התפתחות המחלה.

אין אפשרות לגדלו בתרבית במעבדה. האבחנה נקבעת על ידי:

  • בדיקת כל העור לגילוי הנגעים ובדיקת התחושה בהם, מישוש העצבים ההיקפיים ובדיקת תפקודם.
  • לקיחת משטח מהעור למציאת החיידק מיקרובקטריום לפרה בצביעות המיוחדות או בבדיקת PCR.
  • ביופסיה מנגעים או עצבים היקפיים מוגדלים.

דרכי הדבקה

אף היום אין כל מידע ודאי באשר לדרך שבה מחלת הנסן עוברת מאדם לאדם. רוב החוקרים מאמינים כי החיידק מדביק בדרך של תרסיס הנפלט מדרכי הנשימה (בשיעול או התעטשות). עובדה אחת ידועה באשר להדבקה, שיעור ההדבקה נמוך מאד. כ-95% מן האוכלוסייה מחוסנים באופן טבעי כנגד חיידק המחלה.

שכיחות

לבד מבני אדם, אף חיות אחרות חשופות לחיידק המחלה, ביניהן, סנאיים, ארמדילו, קופים, ארנבות ועכברים. בהתאם לנתונים עדכניים שפרסם ארגון הבריאות העולמי, בין השנים 2003 ל-2004 הייתה ירידה של 21% (107,000 מקרים) במקרי המחלה שאובחנו בעולם. זוהי ירידה עקבית בשלוש השנים האחרונות. בשנת 2004 אובחנו 407,791 מקרי מחלה חדשים בעולם. בשנת 1999 אובחנו 640,000 מקרים, מתוכם 108 מקרים בארצות הברית. בשנת 2000 פרסם ארגון הבריאות העולמי רשימה של 91 מדינות בהן קיימים מקרים של מחלת הנסן, 70% מחולי המחלה היו בהודו, מיאנמר, ונפאל. ההערכה היא כי היום (השנים הראשונות של המאה העשרים ואחת) יש בין מיליון לשני מיליון איש הסובלים נכויות עקב המחלה. אולם חולים שקיבלו טיפול תרופתי יעיל, אינם נושאים עוד את החיידק.

קבוצות סיכון

בקבוצת הסיכון להידבקות במחלה נמנים אלה הבאים במגע עם חולים שאינם מטופלים, שבהם מחלה פעילה, מסוג צרעת לפרומטוזואית, ואנשים החיים במדינות שבהן שכיחות המחלה גבוהה ביותר. מחקרים הצביעו על נטייה גנטית להידבק במחלה.

מושבת מצורעים

Leperes jerusalem 1906
מצורעים בירושלים בשנת 1906

בהודו ובפיליפינים קיימות מושבות מצורעים עד ימינו אלה. ארגונים הומניטריים במערב שולחים באופן קבוע חבילות סיוע למושבות מצורעים אלה, בהן אף תחבושות מיוחדות, עשויות כותנה, לחבישת פצעיהם. בשנת 2001 התפרסמה מושבת מצורעים ביפן, כאשר בית משפט מחוזי קבע כי ממשלת יפן לא התייחסה כראוי לחולים אלה והוענקו להם פיצויים.

בפקיסטן, שבה היו 19,398 חולים בשנת 1980, הודברה המחלה, בעיקר הודות לפעולותיה של הנזירה-הרופאה, רות פפאו, שהשקיעה חמישים וחמש שנים מחייה להדברת המחלה בארץ. תודות למאמציה ופעולותיה קיבלה פקיסטן בשנת 1996 הכרה על ידי ארגון הבריאות העולמי, כאחת המדינות הראשונות באסיה שהצליחו להדביר את מחלת הצרעת.

אישים ידועים שחלו במחלה

הארמדילו כעזר נגד צרעת

בשנים האחרונות נמצא שחיידק הצרעת מעדיף טמפרטורות נמוכות במקצת, ומכאן פגיעות האיברים הבולטים בגוף - גפיים ואף. טמפרטורת גופו של הארמדילו נמוכה מטמפרטורת האדם, ויש התולים תקווה בשימוש בארמדילו כחיית מעבדה, שניתן להדביקה בקלות יחסית בצרעת האדם, ואז לנסות עליה תרופות חדשות. זה יאפשר לנסות יותר תרופות מאשר אם ניסויי התרופות יהיו רק על בני אדם חולים. מאמר על כך פורסם ב"סיינטיפיק אמריקן". 

ראו גם

לקריאה נוספת

  • בטי מרטין, "בית המנודים"
  • ויקטוריה היסלופ, ״האי של סופיה״
  • ג׳ף טלריגו, ״דולת הפנינים״

קישורים חיצוניים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

הערות שוליים

  1. ^ משרד הבריאות הורה להשתמש בישראל בשם "מחלת הנסן" ולא צרעת בגלל הקונוטציה השלילית לשם צרעת המשמש בעברית במובנים שונים.
  2. ^ ספר במדבר, פרק י"ב.
בית הנסן

בית הנסן הוא מרכז לעיצוב, מדיה וטכנולוגיה הממוקם בשכונת טלביה בירושלים, ברחוב גדליהו אלון 14, במבנה שהיה בעברו בית החולים הממשלתי ע"ש הַנסֶן - מרכז טיפולי לחולים במחלת הנסן (צרעת). בית החולים הוקם בשלהי המאה ה-19 בשם בית החולים למצורעים עזרת ישו כדי לשמש לאשפוז מבודד של חולי מחלת הנסן (צרעת). עד שנת 2002 פעל במתכונת של מרפאת חוץ, ושיכן את המרכז הארצי למחלת הנסן של משרד הבריאות.

מבנה בית החולים והמגרש בן 40 הדונם עליו הוא ניצב, נחשבים כבעלי ערך היסטורי ואדריכלי, ומוגדרים כמבנה לשימור. בשנים 2011–2013 עבר המתחם עבודות שימור לקראת הסבתו לייעודו החדש על ידי הרשות לפיתוח ירושלים בניהול ותכנון של משרד רן וולף. בעשור השני של המאה ה-21, פועלים במרכז לימודי התארים המתקדמים של האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, קבוצות עשייה, מפגש, מחקר ותצוגה בתחום האמנות העכשווית, קבוצות מחקר בתחומי העיצוב והטכנולוגיה, המיזם לקולנוע וטלוויזיה של הרשות לפיתוח ירושלים וכן מוזיאון המציג תערוכה על ההיסטוריה של בית החולים ועל ההיסטוריה של בתי החולים בירושלים.

טומאת ביאה לבית

טומאת ביאה לבית היא טומאה הנגרמת מנגע הצרעת על ידי הימצאות באותו מקום תחת אותו אוהל. טומאה זו נובעת מצרעת שנמצאת בין אם באדם, בבתים, או בבגדים, שהוכרזו על ידי הכהן כטמאים.

יום בשורה

יום בְּשׂוֹרָה הוא שיר עברי מאת רחל המשוררת, שנכתב ב-1927 ונכלל בספר שיריה הראשון, "ספיח", שראה אור באותה שנה. השיר מתייחס לסיפור בספר מלכים ב', פרק ז' על אודות ארבעה מצורעים שבישרו לעיר שומרון על סיומו המפתיע של המצור של צבא ארם דמשק על העיר, שגרם לרעב כבד.

בשירהּ מצהירה המשוררת כי תסרב לשמוע בשורת גאולה אם זו לא תגיע מאיש טהור; כלומר רק מי שמעשיו טהורים ראוי לגאול את העם, לא "מצורע" – מי שמנודה מהחברה עקב מעשיו.

מדוזות קובייתיות

מדוזות קובייתיות (שם מדעי: Cubozoa, באנגלית: Box jellyfish) היא מחלקה של יצורי ים ממערכת הצורבים וקרובה רחוקה של המדוזות, אם כי הם בני מחלקה עצמאית. רובן ארסיות, ושייכות למחלקת צרעות הים. מדוזה מסדרה זו נמנית עם בעלי החיים הארסיים בעולם. שמה נובע ממבנה הכיפה הקובייתי שלה. מחלקה זו נפוצה פחות משאר המחלקות של הצורבים, ועל כן מעט יחסית ידוע עליה.

מסכת נגעים

מסכת נגעים היא מסכת בסדר טהרות. המסכת עוסקת בדיני נגעים וכן בדיני מצורע ומפרטת את אופני הטהרה והטומאה על פי הנגעים השונים ושיעוריהם.

מרים הנביאה

מִרְיָם היא דמות מקראית, בת עמרם ויוכבד, משבט לוי, אחות אהרן ומשה. נמנית עם שבע הנביאות שקמו לישראל.

נגע הצרעת

נגע הצרעת ביהדות הוא כתם שמופיע על עור האדם, על קירות הבית או על בגדי עור, צמר או פשתים. הרמב"ם מונה שש מצוות השייכות לנגע הצרעת - כולל שילוח אדם הנגוע מן המחנה. לנגע זה אין משמעות רפואית, ויש להבחין בינו לבין מחלת הצרעת. בספרות חז"ל, הצרעת היא בעלת משמעות רוחנית וסיבותיה הן כשלים מוסריים של האדם, לדוגמה, לשון הרע (מרים) או רהבתנות (עוזיהו).

נגעי אדם

נגעי אדם הם מסוגי נגע הצרעת המפורטים במקרא בהרחבה בספר ויקרא. התורה מגדירה שם את צורות הנגעים, צבעיהם ושאר תנאיהם. כמו כן קובעת התורה, כי הסמכות לקבוע האם האדם נגוע בצרעת או לא, נתונה בלעדית לכהן יחיד שהוא בקי בנגעים. אדם שנראה בו נגע וכהן החליט לטמאו נקרא מצורע, וכדי שיוכל להיטהר על הנגע להירפא, ולאחר מכן עליו לעבור תהליך היטהרות.

נעמן (דמות מקראית)

נַעֲמָן היה שר צבא ארם בתקופת בית אחאב.

על פי המדרש, נעמן מונה לשר צבא ארם, לאחר שבמלחמה בין ארם לישראל, משך בקשתו לתומו ובמקרה הרג את אחאב.

פיקוס

פִיקוּס (שם מדעי: Ficus) הוא סוג של צמחים בעלי פרחים, המונה למעלה מ-800 מינים של עצים, שיחים, מטפסים ואפיפיטים. מרבית הפיקוסים צומחים באזורים בעלי אקלים טרופי או אקלים חמים-ממוזג.

פרשת בהעלותך

פרשת בְּהַעֲלֹתְךָ היא פרשת השבוע השלישית בספר במדבר. היא מתחילה בפרק ח', פסוק א' ומסתיימת בפרק י"ב, פסוק ט"ז.

בפרשת בהעלותך מסתיימות ההכנות של בני ישראל לקראת היציאה למסע במדבר סיני אל עבר ארץ ישראל. עם היציאה למסע מתגלות בעיות, קשיים וסכסוכים פנימיים בתוך המחנה, לרבות פגיעה במנהיגותו של משה רבנו.

פרשת מצורע

פָּרָשַׁת מְצֹרָע היא פרשת השבוע החמישית בספר ויקרא. הפרשה עוסקת כולה בדיני טומאה וטהרה, ויש הקוראים לה בלשון נקייה פרשת טהרות או פרשת זאת תהיה. היא מתחילה בפרק י"ד, פסוק א' ומסתיימת בפרק ט"ו, פסוק ל"ג.

בשנים שאינן מעוברות קוראים את פרשת מצורע ביחד עם הפרשה שלפניה, פרשת תזריע. בשנים המעוברות שאינן מתחילות ביום חמישי, כלומר בשנים מסוג בחה, זחג, זשה, בשז וגכז, חלה פרשת מצורע בשבת שלפני פסח, שבת הגדול.

פרשת תזריע

פָּרָשַׁת תַזְרִיעַ היא פרשת השבוע הרביעית בספר ויקרא, היא מתחילה בפרק י"ב, פסוק א' ומסתיימת בפרק י"ג, פסוק נ"ט.

בשנים שאינן מעוברות קוראים את פרשת תזריע ביחד עם הפרשה שאחריה, פרשת מצורע. בשנים מעוברות היא נקראת לבדה. בשנים המעוברות מסוג השג, החא, בשז וגכז קוראים את פרשת תזריע עם פרשת החודש.

צרעה

הצרעות הן חרקים מסדרת הדבוראים המהווים קבוצה פאראפילטית. הצרעות הן האב הקדמון של הדבורים והנמלים, וכל הדבוראים שאינם דבורים או נמלים מכונים צרעות. הצרעות המוכרות ביותר משתייכות לתת-המשפחות Vespinae ו-Polistinae. צרעות אלה הן חרקים חברתיים, ולנקבות יש עוקץ המכיל ארס. מינים מוכרים בישראל הם הצרעה הגרמנית, הצרעה המזרחית ("דבור") וצרעת הפלך (פלכית).

הצרעות היא קבוצה גדולה ומגוונת שהתמיינה למספר התאמות אבולוציוניות שונות, כפי שניכר במגוון דרכי ההזנה של המינים השונים:

ציד של חרקים ופרוקי רגליים אחרים

הטלת הביצים בתוך גופם של חרקים אחרים (פרזיטואידיות)

הטלת הביצים בתוך רקמות צמחיות, ולעיתים יצירת עפצים

איסוף אבקה ו/או צוף מפרחיםשתי הקבוצות הראשונות כוללות מינים רבים בעלי תועלת לאדם בתור אויבים טבעיים של מזיקים (חלקם משמשים בהדברה ביולוגית), ואילו הקבוצה השלישית כוללת מינים רבים שהם עצמם מזיקים קשים לגידולים חקלאיים. במינים רבים דרכי ההזנה משתנות בין שלבי החיים השונים. למשל, הזחלים ניזונים מטרף, ואילו הבוגרים ניזונים מצוף פרחים.

טווח הטקסונים אליהם מתייחס השם העממי "צרעה" משתנה מעט בין שפות שונות. באנגלית, המילה wasp מתייחסת אך ורק לדבוראים מקבוצת הדבוראים השנציים (Apocrita) שאינם דבורים או נמלים, ולא לקבוצת הדבוראים האל-שנציים (Symphyta). בעברית, לעומת זאת, הדבוראים האל-שנציים מכונים אף הם צרעות.

צרעת הבתים

צרעת הבתים הוא מושג בהלכה היהודית המדבר על נגע אשר בהופיעו על כותל הבית גורם לו להיות טמא לאחר תהליך ממושך, אדם וכלים שנמצאים בתוכו נטמאים גם הם.

צרעת הבתים יכולה להיווצר רק בבית עם ארבעה קירות ובגודל מינימלי של 4 אמות על 4 אמות. לעיתים יש להרוס את כל הבית בגלל הנגע.

צרעת הפיקוס

צרעת הפיקוס (נקראת גם צרפגית התאנה - blastophaga psenes) הוא שם מקובל לצרעות ממשפחת האגנואידים, החיות בסימביוזה עם מינים מסוימים של פיקוס. לכל מין במשפחת האגנואידים מין ספציפי של פיקוס עמו הוא סימביוט. תחום המשפחה אינו מוחלט וסוגים מסוימים עוברים מעת לעת למשפחות אחרות. צרעות הפיקוס בגוון כהה, וקטנות יחסית לחרקים קרובים כגון צרעה מזרחית - ברוב המינים גודל הנקבה הבוגרת הוא כ-2 מ"מ, וגודלו של הזכר קטן עוד יותר; קשה להבחין בהן בעין בלתי מזוינת.

צרעת מרים

צרעת מרים. הסיפור על צרעת מרים מופיע בספר במדבר, פרק י"ב.

שקמה

שקמה (שם מדעי: Ficus sycomorus) הוא מין עץ ממשפחת התותיים הנמנה עם הסוג פיקוס, שבו כלולים כ-1,000 מינים. העץ קרוי גם פיקוס השקמה. עצי השקמה (שקמים) נפוצים בעיקר באזורים החמים של כדור הארץ. השקמה היא עץ בר במזרח אפריקה, אך הופצה בידי האדם לארצות המזרח התיכון וצפון אפריקה.

בישראל גדלים עצי השקמה בעיקר במישור החוף ובשפלה. בעבר היה להם ערך כלכלי, עצם שימש לנגרות ופריים נאכל. במשך השנים התמעטו מאוד עצי השקמה ברחבי הארץ אך עדיין ניתן למצוא עצים בני מאות שנים. ידועה במיוחד השקמה של אום חאלד, כיום בתחום העיר נתניה, וכן שקמים אחדות בתל אביב וסביבתה. כיום נשמרים העצים העתיקים, ועצים חדשים ניטעים למטרת נוי. פיקוס השקמה הוא צמח מוגן בישראל.השקמה פורחת כמעט כל השנה. פרחיה הם חד מיניים. התפרחת, בצורת פגה האופיינית למיני פיקוס נוספים כגון תאנה, זכתה גם לכינוי ג'ומס. היא טובה למאכל אדם, אך נחותה בטעמה מתאנה וכיום היא חסרת ערך מסחרי. עם זאת, היא מושכת אליה עטלפי פירות, אשר ניזונים ממנה והפכו לחלק מהנוף הטבעי בעיר הגדולה, למשל, בלב תל אביב. בארץ ישראל, בניגוד למקומות אחרים, מבשילות פגות השקמה לפרי, אך אינן יכולות לייצר זרעים מכיוון שלא מצוי כאן מין צרעת הפיקוס המסוים שמאביק אותן. לכן מרבים את השקמה באופן חלופי בעזרת ייחורים - ענפים המפתחים שורשים ואפשר לנטוע אותם.

על פי פרופסור אבינעם דנין, מהמחלקה לבוטניקה באוניברסיטה העברית בירושלים, השקמים בארץ ישראל אינן עצי בר והן ניטעו בידי חקלאים שהביאו אותן למקומות החוליים.

עץ השקמה מופיע בסמלה של העיר חולון.

תלידומיד

תלידומיד היא תרופה המשמשת כיום לטיפול במיאלומה נפוצה ובדלקות מסוימות, וכמו כן לטיפול בצרעת (בעיקר בארצות העולם השלישי) ולטיפול במגוון מחלות אחרות. השימוש בתלידומיד בארצות הברית נפוץ בטיפול בחולי סרטן.

סיפורה של התרופה ידוע בעיקר בשל כך שלא התגלתה עובדת היותה תרופה טרטוגנית קשה טרם הוצאתה לשוק, עקב הליכי בדיקה לקויים. נטילתה בידי נשים במהלך ההיריון בשנות השישים לטיפול בבחילות, הביאה ברוב המקרים ללידת תינוקות בעלי מומים מולדים קשים, בעיקר בגפיים. התלידומיד מכיל אננטיומרים ימני ושמאלי. האננטיומר הימני אכן מונע בחילות בוקר בקרב נשים בהיריון, אך האננטיומר השמאלי הוא טרטוגן. התלידומיד נמכר באירופה בשנות ה-50 ובשנות ה-60 של המאה ה-20 בהיקף נרחב כתרופה נגד בחילות.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.