צריף

צריף הוא מבנה פשוט, המיועד למגורים ארעיים, או משמש כמחסן או כסדנה. לרוב הצריף בנוי מעץ או מחומרים קלים אחרים, ולא מבניה קבועה.

Schuppen 7235
צריף כפרי

אטימולוגיה

המילה צריף מופיעה בלשון חז"ל:

העושה סוכתו כמין צריף, או שסמכה לכותל – רבי אליעזר פוסל מפני שאין לה גג

מסכת סוכה, פרק א, משנה יא

המילה מקורה מהפועל "צירוף", היות שבניית הצריפים נעשתה על ידי צירוף הקרשים והנצרים, שמהם נוצר הצריף. מכאן מקור שמה של העיר העברית העתיקה "גנות (או: גגות) צריפין", ושם מחנה צריפין. בסלנג מכונה הצריף לעיתים "בּוּדְקֶה".

גדלים

צריף פשוט

הצריפים הפשוטים ביותר זמינים בערכת עשה זאת בעצמך מעץ ומפלסטיק, ובדרך כלל משמשים כדי לאחסן כלי בית או כלי גינון. בנוסף לכך, אפשר לאחסן בצריפים גם חומרים כגון דלק, חומרי הדברה וקטילת עשבים.

צריף גדול

TallShed
צריף גדול עם חלונות ועליית גג

צריפים גדולים, הבנויים בדרך כלל מעץ, משמשים בדרך כלל לגינון ולתיקון מנועים שונים. לחלק מהצריפים הגדולים יש מרפסת מרוהטת.

ראו גם

באוהאוס

באוהאוס (בגרמנית: Bauhaus, להאזנה (מידע • עזרה)) הוא שמו של בית ספר לעיצוב ואדריכלות שנוסד על ידי ולטר גרופיוס, ופעל בגרמניה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, בין השנים 1919–1933. הבאוהאוס נדד בין שלוש ערים: ויימאר (שבה נוסד), דסאו וברלין. בבית ספר זה התחנכו ולימדו אדריכלים מפורסמים רבים, אשר פיתחו את הסגנון הבינלאומי, שהוא אחת האסכולות החשובות ביותר באדריכלות המודרנית. הבאוהאוס ידוע בעיקר כסגנון אדריכלי, אך עסק גם בתחומים של עיצוב פנים ועיצוב רהיטים וכלי בית שונים ‏–‏ תחומים שנלמדו בבית הספר עוד לפני שמקצוע האדריכלות נלמד בו.

בדשא אצל אביגדור

"בדשא אצל אביגדור" הוא אלבום של הזמר אריק איינשטיין והמוזיקאי מיקי גבריאלוב משנת 1971. האלבום, הנחשב לאחד מהטובים שהקליט איינשטיין, מכיל מספר שירים שהפכו לקלאסיקות ישראליות.

מיקי גבריאלוב הלחין ועיבד את כל שירי האלבום. איינשטיין כתב שלושה מהשירים והפזמונאי יעקב רוטבליט כתב שבעה נוספים. האלבום הוקלט באולפני קולינור בתל אביב במאי 1971.

האלבום קרוי על שמו של צריף ששכן בסמוך לחוף מציצים שבתל אביב. צריף זה, שהיה בבעלותו של אביגדור צברי, שימש כמקום מפגש לקבוצת אנשים, ובהם יוצרים ואמנים שכונתה "חבורת לול". הצריף, שתועד על עטיפת האלבום בצילום של אלונה איינשטיין, תועד גם בסרטו של אורי זוהר "מציצים".

חלק משירי האלבום זכו לקליפים, כחלק מסדרת התוכניות "לול", ששודרה בראשית שנות ה-70 בערוץ הראשון. במרוצת השנים, עם הפיכת השירים לקלאסיקות ישראליות, זכו חלק משירי האלבום לגרסאות חדשות מצד איינשטיין עצמו ומצד מוזיקאים אחרים (להקת אטרף, נתן כהן ועוד).

השיר "אני ואתה" זכה ב-1972 גם לגרסה איטלקית של להקת הרוק המתקדם Capsicum Red, שבה הוא נקרא Rabbia e" Poesia" ("זעם ושירה"). השיר "שיר מספר 8" נכתב בהשפעת ביטויים מספר "שיר השירים". השיר "השריקה של התנועה" נכתב על תקופת החניכות של רוטבליט בתנועת הנוער "השומר הצעיר", תנועה שבה היה חבר גם איינשטיין. בשנת 2014 הקליטה החצר האחורית, להקתו של רוטבליט, גרסת כיסוי לשיר "לשרוק בחושך", כמחווה לאחר מותו של איינשטיין.

בלצ'לי פארק

בלֶצְ'לי פארק (באנגלית: Bletchley Park) היא אחוזה בעיירה בלצ'לי, במחוז בקינגהמשייר שבאנגליה, כיום חלק ממילטון קינס, עיר חדשה צפונית-מערבית ללונדון, בין אוקספורד לקיימברידג'. בזמן מלחמת העולם השנייה מוקמה באחוזה זו יחידת מודיעין סודית של הבריטים, יחידת מפענחי צפנים (Codebreakers) שתפקידה היה ליירט ולפענח שדרים מוצפנים של כוחות הצבא הגרמני ומדינות הציר. המודיעין שהופק כונה "אולטרה". ההישג המפורסם ביותר של היחידה היה פיצוח מכונת ההצפנה הגרמנית "אניגמה" (בסיוע המודיעין הפולני), ופענוח כל התשדורות המוצפנות שהועברו באמצעותה. הישג זה השפיע על תוצאות המלחמה, אפשר את הסרת המצור הימי מעל בריטניה ומנע את סכנת הרעב באי, והקנה לצי הבריטי יתרון משמעותי במלחמה מול חיל הים הגרמני. כיום האחוזה פתוחה לציבור ומשמשת כמוזיאון.

גבת

גְּבַת הוא קיבוץ בעמק יזרעאל, השוכן כ-3 קילומטרים דרומית-מערבית למגדל העמק, בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל. הוא משתייך לתנועה הקיבוצית.

גדרה

גְּדֵרָה היא מושבה ומועצה מקומית באזור השפלה הדרומית במחוז המרכז בישראל. המושבה הוקמה על ידי קבוצת הביל"ויים בשנת 1884, והוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1949. היא מכונה "מושבת הביל"ויים", שכן היא המושבה היחידה שהוקמה על ידי אנשי ביל"ו.

געתון (קיבוץ)

גַּעְתּוֹן הוא קיבוץ מזרם הקיבוץ הארצי בגליל המערבי, ממזרח לעיר נהריה וממערב לעיר מעלות-תרשיחא. הוקם בשנת 1948 על ידי חברי גרעין העלייה "אחד במאי" מהונגריה וגרעין "שדה", שהתהווה מלהבות צעיר מירושלים, רחובות וחולון, והיה ההשלמה הראשונה של קיבוץ געתון ב 1953. כמו כן קלט הקיבוץ גם עולים מאמריקה הלטינית, ילדי הקיבוץ מתחנכים בבית חינוך אופק שבקיבוץ עברון.

שמו ניתן לו על שום הנחל העובר סמוך: נחל געתון, החוצה את העיר נהריה לרוחבּה ונשפך לים התיכון.

בקיבוץ "כפר מחול" ובית הספר למחול בו פועלת להקת המחול הקיבוצית.

המכון למורשת בן-גוריון

המכון למורשת בן-גוריון הוא מרכז לחינוך, הוראה ומחקר דמותו ומורשתו של דוד בן-גוריון, ציונות סוציאליסטית, הקמת מדינת ישראל וצה"ל וזיקתו לנגב. המכון ממוקם במדרשת בן-גוריון, סמוך לאחוזת הקבר. במסגרת המכון פועלים מוזיאון צריף בן-גוריון בשדה בוקר, בית בן-גוריון בתל אביב, ארכיון בן-גוריון, מרכז מחקר באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע (מכון בן-גוריון לחקר ישראל, הציונות ומורשת בן-גוריון) ושלוחה חינוכית בחיפה. המכון פועל גם כהוצאת ספרים בתחומי עיסוקו ומפתח תוכניות לימודים לבתי ספר ותוכניות הדרכה לגורמים שונים בהם תנועות נוער וצה"ל.

המכון הוקם ב-1976, על ידי גרשון ריבלין ששימש כמנהלו הראשון ויגאל דוניץ שהיה סגנו ומנהל הארכיון, מכוח "חוק דוד בן-גוריון - לזכרו ופועלו של דוד בן-גוריון והנחלת מורשתו לדורות". במשך שנים שימש חיים ישראלי כיו"ר הוועד המנהל של המכון. המועצה הציבורית מורכבת מנציגי משרד החינוך, נציגי אוניברסיטת בן-גוריון (בהם רבקה כרמי וזאב צחור), נציגי יד בן-גוריון (בהם צביה ולדן), נציגי החברה להפצת משנת בן-גוריון ונציג קיבוץ שדה בוקר.

מבנה המכון הוקם ב-1965 על ידי האדריכלים יוחנן רטנר ומרדכי שושני, ושימש בתחילת דרכו בתור ספריית המדרשה.

הצריף הראשון (הוד השרון)

הצריף הראשון בהוד השרון הוא המבנה הראשון שהוקם במגדיאל בשנת 1924. כיום ניצב הצריף ברחוב סוקולוב 6, כמאה מטרים מצפון לכיכר אוסישקין ולבית הכנסת המרכזי במגדיאל.

וינצקה (אי)

האי וִינְצְקֶה (באנגלית: Wiencke Island) הוא אי באורך 26 ק"מ ובין 3 ל-8 ק"מ לרוחב, ששטחו כ-67 קמ"ר, הדרומי ביותר באיים הראשיים של ארכיפלג פאלמר, בין האי אונוור מצפון לבין החוף המערבי של חצי האי האנטארקטי שבאנטארקטיקה.

חגלה (מושב)

חָגְלָה (קרי: חוגלה) הוא מושב בעמק חפר, מדרום לחדרה, בתחום המועצה האזורית עמק חפר. הוא קרוי על שם חגלה בת צלפחד, שעמק חפר נכלל בנחלת שבטה, מנשה.

היישוב הוקם על ידי חברי "ארגון אינטנסיבי חדרה" שהוקם באוגוסט 1926 בחדרה במטרה להתיישב בעמק חפר. בארגון היו כ-80 חברים. בשנת 1928, לאחר שהתברר שהמעבר לעמק חפר אינו נראה באופק אספו חברי הארגון כ-1,000 לא"י במטרה לרכוש את אדמת "עתיל" הקרובה לחדרה. אולם גם ניסיון זה לא צלח ורבים מחברי הארגון התייאשו וקנו לעצמם מגרשים ובתים בחדרה. בינתיים, ניהלו חברי הארגון משתלה של עצי הדר בחדרה. באוקטובר 1931 התברר שההתיישבות בעמק חפר הולכת לקרום עור וגידים ולכן הרעיון להתיישב בעתיל נזנח. ביולי 1932 עלו 12 חברים מהארגון לנקודת ההתיישבות שהוקצתה להם בעמק חפר והקימו במקום צריף ראשון. הם גדרו את השטח של 1,000 דונם, 20 דונם ל-50 משפחות, שהוקצה להם, חפרו באר ובנו עליה "מכון מים" וחרשו את שטחי הזריעה. במשך מספר שנים התגוררו בנקודה רק חברים מעטים, בצריפים ובמכון המים, בעוד שאר החברים נשארו בחדרה. בראשית 1936 התגוררו במקום 8 חברים שלהם 12 ילדים. אז הוחל בבניית 15 בתים, בהתאם למספר ההלוואות שהוקצו להם על ידי המוסדות המיישבים. באותו זמן הסכימו המתיישבים להצעת ועדת שמות היישובים לקרוא ליישוב שלהם "חגלה".

המתיישבים היו עולים מבולגריה, רוסיה ופולין יחד עם תושבי הארץ. ענפי החקלאות העיקריים במושב הם תפוזים, פרחים, מכוורת ומשתלות צמחי בית. בשנת 1939 נמנו ביישוב 139 תושבים ב-39 משקים.

בשנת 2000 הוקמה הרחבה קהילתית ליישוב, שהביאה איתה משפחות חדשות וקידום למושב.

חדר

באדריכלות, חדר הוא כל מרחב או חלל מובחן בתוך מבנה. חדרים מהווים חלוקה פנימית בתוך המבנה.

טברנה

טברנה (מיוונית: Ταβέρνα) היא מסעדה המגישה מאכלים מהמטבח היווני, וכן משקאות חריפים, ובראשם אוזו.

השימוש במילה טברנה החל בימי הביניים, ומקורה במילה הלטינית "taberna" שמשמעה "בקתה" או "צריף". הטברנות היו נפוצות בערי יוון, ובעקבות ההגירה היוונית של סוף המאה ה-19 והמאה ה-20, הפכו הטברנות לנפוצות ברחבי העולם ובעיקר בארצות הברית ובאוסטרליה.

בספרות ובאמנות הפכו הטברנות לסמל התרבות היוונית, ולסמלה של יוון. כך לדוגמה במחזה ובסרט "שירלי ולנטיין" משמשת הטברנה אתר מפגש בין גיבורת הסרט הבריטית לבין האופי היווני והתרבות היוונית, ובמהלך המחזה והסרט מתפתחת הגיבורה ומקבלת על עצמה את התרבות היוונית עד שלבסוף היא עובדת בטברנה. הסרט "החתונה היוונית שלי" מציג את הטברנה הפועלת בארצות הברית כסמל לתרבות היוונית בקרב מהגרים יוונים. גם בישראל, משמשת ה"טברנה" כסמל לתרבות ולפולקלור היווני, ואף היוותה רקע לתוכנית האירוח המצליחה "בטברנה" של שמעון פרנס.

יד יצחק בן-צבי

יד יצחק בן-צבי הוא מוסד ממלכתי ישראלי, העוסק בתחומי המחקר והלימוד של תולדות ארץ-ישראל וירושלים ושל קהילות ישראל בארצות המזרח.

המוסד פועל על פי חוק יד יצחק בן-צבי שנחקק בשנת 1969, ונושא את שמו של נשיאה השני של מדינת ישראל, יצחק בן-צבי, במתחם מבנים אחדים ברחוב אברבנאל בשכונת רחביה בירושלים.

בבית הנשיא יצחק בן-צבי, (לשעבר בית ולירו) פועלת הנהלת המוסד, מכוני מחקר והוצאה לאור אשר מפיקה ספרים במגוון סוגות ושלל כתבי עת בתחומי ההיסטוריה של עם ישראל וארץ ישראל.

בחצר המוסד נמצא הצריף, שנבנה לאחר בחירתו של בן צבי לנשיא לזכרו של הצריף המקורי בו התגוררה המשפחה ואשר עמד בסמוך משך שנים.

הצריף המקורי הועבר לקיבוץ בית קשת שם התגורר הבן עלי, שנהרג במלחמת השחרור. מאוחר יותר לאחר שהחל להתפורר עבר תיקון ושיחזור. הצריף שנבנה בחצר בית הנשיא היה לאתר אספות וכינוסים, ובו אירחו בן-צבי וינאית ביקורים עממיים ורשמיים בתקופת כהונתו כנשיא המדינה.

"בית החלוצות" הסמוך, נרכש ושופץ על ידי יד יצחק בן-צבי בשנת 2011 והמתחם חובר אל המבנה הישן. במתחם בבית החלוצות פועלים ספריית יד בן-צבי, בית הספר ללימודי ירושלים ע"ש חיים קוברסקי וחנות הספרים של ההוצאה. צריף קטן ששימש למכירת מוצרי חקלאות של החלוצות שומר, הוצב בסמוך ובו מיצג על בית החלוצות.

מייסדו ומנהלו הראשון של יד בן צבי היה יהודה בן-פורת (נפטר ב-2009 תשס"ט). ד"ר צבי צמרת ניהל את המוסד עד פברואר 2010, ולאחריו התמנה לעמוד בראש המוסד יעקב יניב.

כפר גלעדי

כְּפַר גִּלְעָדִי הוא קיבוץ באצבע הגליל ליד מטולה וקריית שמונה השייך למועצה אזורית הגליל העליון. הקיבוץ מורכב מאיחוד שנעשה בשנות ה-20 וה-30 בין כפר גלעדי, תל חי וקיבוץ טבריה. מדרום לקיבוץ שוכנת כיום מכללת תל חי.

צריף בן-גוריון

צריף בן-גוריון הוא צריף המגורים בקיבוץ שדה בוקר, אשר שימש את דוד בן-גוריון ואשתו פולה בשנים 1953 - 1973, ואשר הפך לאחר מותו למוזיאון, העומד לרשות הציבור, במסגרת המכון למורשת בן-גוריון.

צריף בנגב

צְּרִיף בנגב הוא שיר מאת נתן אלתרמן, שפורסם ב-10 בינואר 1947 בטור השביעי בעיתון דבר (בתחילה נקרא "בשולי טלגרמות").

השיר נכלל בספר הטור השביעי - תש"ג-תשי"ד, ספר ראשון, בהוצאת הקבוץ המאוחד, 1977. השיר מתאר את גבורתם של העולים לנגב במבצע 11 הנקודות.

צריף הביל"ויים

צריף הביל"ויים, או צריף סברדלוב, הוא אחד מששת צריפי המגורים הראשונים במושבה גדרה. צריף הביל"ויים הוא הצריף היחיד שנותר מימי העלייה הראשונה, לא רק בגדרה, אלא בכל המושבות הראשונות.

בחזית הצריף ניצב פעמון המושבה העשוי ממתכת, ואשר יוצר בירושלים. הוא שימש להוראת השעה וכאזעקה בעת סכנה.

קצת לקחת חזרה

"קצת לקחת חזרה" הוא אלבום האולפן ה-30 של הזמר אריק איינשטיין, שיצא בשנת 1996 בשיתוף פעולה עם שם טוב לוי. באותה השנה ביים צבי שיסל קלטת רוויו הכוללת את שירי האלבום ושירים אחרים מסדרת "ארץ ישראל הישנה והטובה". בקלטת השתתפו איינשטיין, לוי, יוני רכטר, אילה אשרוב וקהל של ניצבים. בין השירים נכללו קטעי ארכיון, לרוב כאלה הקשורים בעברו של איינשטיין.

אלבום זה כולל שירים עבריים ותיקים, ולחן אחד חדש שכתבה לאה שבת לשיר של נתן אלתרמן. את מרבית השירים שר איינשטיין בצעירותו בלהקת הנח"ל, בצל ירוק ושלישיית גשר הירקון, וכן באלבומו "יסמין", שבו שיתף לראשונה פעולה עם שם טוב לוי, משנת 1972. שם האלבום, "קצת לקחת חזרה", לקוח משורה בפזמון השיר "ליפא העגלון" (במקור של להקת בצל ירוק), ומרמז למעשה על שירי האלבום, שאליהם חוזר איינשטיין.

שם טוב לוי עיבד והפיק מוזיקלית את כל שירי האלבום, למעט שניים מהשירים, שעיבד והפיק מוזיקלית יוני רכטר. אולם חלק מהעיבוד של לוי לשיר "הורה היאחזות" התבסס על הגרסה של להקת כוורת לאותו השיר.

באלבום מתארחים מספר מוזיקאים ישראלים, ובהם יהודית רביץ, המתארחת בדואטים "החופש בבית הבראה" (שביצעו בעבר אורי זוהר ואילנה רובינא) ו"קרה זה רק הפעם" (שביצעה יפה ירקוני יחד עם שמשון בר-נוי בשנות ה-50 ואחר כך עם איינשטיין, בשנות ה-60), לאה שבת, שהלחינה וביצעה קולות רקע בשיר "המשתה", ואילה אשרוב, המתארחת בדואט "אל נא תאמר לי שלום".

על גבי עטיפת האלבום מופיעה תמונה ישנה, המציגה את צריף החזרות של תיאטרון "האוהל", ששכן ברחוב הירקון על חוף ימה של תל אביב. בין השחקנים העומדים בחזית הצריף ניצב שחקן תיאטרון "האהל" יעקב איינשטיין, אביו של אריק.

תחנת הרכבת קריית מוצקין

תחנת הרכבת קריית מוצקין היא תחנת נוסעים של רכבת ישראל המשרתת את אזור הקריות. התחנה נמצאת במרכז גוש הקריות, בין קריית מוצקין לבין קריית שמואל על הקו הראשי של רכבת ישראל. התחנה ממוקמת כעשרה קילומטר מתחנת הרכבת חיפה מזרח, על מסילת חיפה-בצת.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.