צרורות

במשפט העברי, צרורות הוא דין בהלכות נזיקין האומר כי למרות שהתורה חייבה לשלם את היזקם של ארבעה אבות נזיקין, כאשר הנזק נגרם באופן עקיף על ידי כוח הבהמה ולא על ידי גוף המזיק, פטרה התורה מלשלם נזק שלם, ועליו לשלם רק חצי מהנזק.

נזק כזה נקרא "צרורות", על שם הדוגמה הבסיסית של היזק מכוח הבהמה אך ללא מגעה- על ידי התזה של צרורות.

Sliding Stop Flachsberg
צרורות אבן ועפר המועפים מרגלי בעל החיים ונחשבים ל"כוחו המזיק"

תולדה דרגל

היזק הצרורות נחשב לתולדה של רגל, והלכה למשה מסיני, הגבילה את התשלומים הרגילים של חיוב רגל למחצית הנזק. יש אומרים כי הגדרת הצרורות כתולדה של רגל היא חלק מההלכה למשה מסיני[1].

המשנה הראשונה במסכת בבא קמא אומרת, כי תולדותיהם של ארבעת אבות הנזיקין - דינם שווה למזיקים עצמם. הגמרא דנה בשאלה מה בא משפט זה לחדש ומגיעה למסקנה כי המשנה באה ללמד על דמיון בדין בין צרורות ורגל, אך נחלקו הדעות[2] על איזה דמיון מדובר.

רב פפא מסביר על פי הכלל, שבעוד שבהמה שהזיקה בכוונה להזיק "קרן", הדין הוא שאין בעל בהמה חייב לשלם מכיסו, אלא משלם את השור עצמו או דמיו ולא יותר, הרי שכאשר בהמה הזיקה בדרך הילוכה - "רגל", על בעל בהמה לשלם מביתו גם אם הנזק עולה על שווי הבהמה. וכך גם בחיוב נזק צרורות, עליו לשלם מביתו. רבא מסופק האם אכן ההלכה היא שצריך בעל השור להוסיף ולשלם מביתו בנזק צרורות, ולכן הוא מפרש את ההשואה בין צרורות לרגל בכך ששניהם פטורים כאשר ההיזק היה ברשות הרבים.

בצומח

הרמב"ן מסביר בסוף קונטרס דינא דגרמי, שבגדר צרורות הוא רק כוח הבהמה המזיקה עצמה, אבל לעומת זאת אדם הנוטע עץ, ולאחר זמן יצאו מהעץ שורשים בקרקע והזיקו לבור של שכן, אין נחשבים השורשים לחלק מהעץ, ולכן אין חייב המזיק לשלם (באופן שמותר היה לו לנטוע את העץ).

שיטת סומכוס

סומכוס אינו מקבל את דין ״חצי נזק צרורות״, ולדבריו גם בנזק של צרורות התשלום הוא נזק שלם, כרגיל[3]. תנאים נוספים הצטרפו לדבריו, ביניהם רבי אלעזר[4]. רבא מסופק, האם סומכוס לא קיבל כלל את ההלכה למשה מסיני, או שהוא הגביל אותה לנזק שמתבצע על ידי תוצאה מכוחה של בהמה, "כוח כוחה"[5].

בתר מעיקרא אזלינן

שאלה מעניינת שואל רבא, אודות בהמה שדרכה על כלי ולא שברתו, והכלי נתגלגל למקום אחר ונשבר, האם עלינו להתייחס למעשה המזיק מצד בהמה שהתבצע על ידי גופה, או באופן שנשבר הכלי - שלא על ידי גופה. הגמרא פושטת את השאלה, מהלכה אותה אמר רבה, כי אדם שזרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל, השני פטור מכיוון שכבר היה בחפץ מעשה שבירה הוא נחשב כשבור. ומכאן, שהעיקר הוא מעשה השבירה מצד האדם, וחפץ שנעשה בו מעשה שבירה, נחשב כשבור, ולכן גם כאשר הבהמה ביצעה בחפץ מעשה שעלול לבסוף להזיק לחפץ, נחשב החפץ כשבור מיד, וההיזק אינו נחשב כצרורות.

דין מועד בצרורות

שאלה נוספת אותה שאל רבא[5], ונשארה ללא מענה: האם קיים דין שור מועד בצרורות, האם יש לדמותה ל"קרן", שהרי שניהם, צרורות וקרן, משלמים חצי נזק, ואם כן אם הבהמה הזיקה שלוש פעמים על ידי "צרורות", היא חייבת לשלם נזק שלם, או שמא יש לדמות את הצרורות ל"רגל", שהרי הנזק נעשה באופן רגיל ולא מתוך כוונה להזיק, וכשם שברגל אין דין מועד, כך בצרורות אין דין מועד.

רב אשי הסתפק בהלכה אחרת, לפי הכלל בארבע אבות נזיקין, כי כאשר נזק מסוים נגרם באופן של "שינוי" ולא כדרכה, משלם בעליה של הבהמה רק חצי נזק לניזק. השאלה היא, בנידון שהצרורות היו בשינוי, האם אז משלם חצי נזק, או שמא דין זה האומר שמשלמים חצי נזק בשינוי, הכוונה היא חצי מהסכום אותו יש לשלם, ומכיוון שבצרורות משלם רק חצי נזק, כאשר הצרורות נעשו בשינוי עליו לשלם רק רביע נזק.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ראו רש"י תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף מ"א, עמוד ב'.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ג', עמוד ב'
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף י"ז, עמוד ב'
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף י"ח, עמוד א'
  5. ^ 5.0 5.1 תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף י"ט, עמוד א'

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

אלקימוס

אַלְקִימוּס (אצל יוספוס: נקרא גם יקים. בתרגומים מסוימים לעברית נקרא אליקים) (מת בירושלים בשנת 158 לפנה"ס) היה כהן גדול מתיוון שכיהן לאחר מותו של מנלאוס. חוקרים רבים מזהים אותו עם יקים איש צרורות המוזכר במקורות חז"ל.

גותיקה מנואלינית

גותיקה מנואלינית או גותיקה פורטוגזית מאוחרת היא סגנון קישוטי אדריכלי פורטוגזי מתחילת המאה ה-16 הידוע בהידור ובמורכבות של קישוטיו, ומשלב אלמנטים ימיים וייצוג של תגליות ממסעותיהם של ואסקו דה גאמה ופדרו אלברש קברל. סגנון זה מסנתז אלמנטים של אדריכלות גותית מאוחרת עם השפעות של Plateresque ספרדי, אלמנטים איטלקיים ופלמים. סגנון זה מסמן את המעבר מגותיקה מאוחרת לאדריכלות הרנסאנס. בניית הכנסיות והמנזרים בסגנון זה מומנה בחלקה הגדול מרווחי הסחר בתבלינים עם אפריקה והודו.

הסגנון נקרא בשמו על ידי פרנסיסקו אדולפו דה וארנהאגן, ויקונט פורטו סגורו, בספרו מ-1842 ,"תמצית היסטורית ותיאורית של מנזר בלם, כולל פירושם של מונחים שונים, הקשורים בעיקר לאדריכלות גותית", בתיאור מנזר ההיירונימיטים בליסבון. הוא קרא בסגנון על שם מנואל הראשון, מלך פורטוגל, שמהלך שלטונו בשנים 1495–1521 התפתח הסגנון. הסגנון הושפע במידה רבה מההצלחה המדהימה של האימפריה הפורטוגזית ועידן התגליות בידי נווטים פורטוגזים, שנדדו עד לחופי אפריקה והודו ואף גילו את ברזיל. ניתן לראות זאת למשל בייבוא אלמנטים ממקדשים בהודו המזרחית.

גם אם הסגנון רווח רק במשך תקופה קצרה (1490–1520), הוא שיחק תפקיד חשוב בהיסטוריית האמנות הפורטוגזית. השפעת הסגנון חייה גם לאחר מותו של המלך. הפורטוגלים, שהעלו על נס את כוחם הימי, ביטאו זאת גם באדריכלות (כנסיות, מנזרים, ארמונות וטירות) ואמנויות אחרות כגון פיסול, ציור, צורפות, עבודות בחרסינה וריהוט.

אמנים חשובים בסגנון המנואליני:

מתחום האדריכלות: ז'ואאו דה קסטיליו, פרנסיסקו דה ארודה, דיוגו דה ארודה, מטאוס פרננדס, דיוגו בויטאק, דיוגו דה קסטיליו, דיוגו דה טורלבה, ז'רום דה רואן.

מתחום הפיסול: דיוגו פירס.

מתחום הציור: ואסקו פרננדס, גאספאר ואז, ז'ורז'ה אפונסו, קריסטובאו דה פיגיירדו, גארסיה פרננדס, גרגוריו לופז.הסגנון הקישוטי מאופיין בקישוטים וירטואוזים ומסובכים בשערים, חלונות, עמודים וארקדות. בסוף התקופה המנואלינית הסגנון נהפך לחיוני באופן מוגזם.

מספר אלמנטים מופיעים באופן סדיר בעבודות האבן המסובכות:

אלמנטים שניתן למצוא על ספינות: הספירה הארמילרית, מכשיר ניווט והחותם האישי של מנואל הראשון, המהווה גם סמל ליקום), ספירות, עוגנים, שרשראות עוגן, חבלים וכבלים.

אלמנטים הקשורים לים כגון צדפות, פנינים ומיתרים של אצות.

מוטיבים בוטניים כגון ענפי דפנה, עלי אלון, בלוטים ואיצטרובלים, כמוסות פרג, קלחים וקוצים.

סמלים של הנצרות כגון צלב מסדר ישו הפורטוגלי (מסדר צבאי ששיחק תפקיד מרכזי במסעות הגילויים ועזר במימונים) המקשט גם את ספינות הצי הפורטוגזי.

אלמנטים מארצות שהתגלו על ידי הצי הפורטוגזי: כגון פיתוחי האבן ב-Claustro Real במנזר בטליה, שהושפע מבניינים בהודו.

עמודים המגולפים כמו חבלים מלופפים (זה לא רעיון מקורי: עמודים כאלה ניתן למצוא גם בבזיליקת יוחנן הלטרני ברומא.

קשתות חצי-מעוגלות (במקום קשתות גותיות מחודדות) בדלתות וחלונות, שלעיתים מורכבות מ-3 או יותר עקומות קמורות.

אומנות צרורות.

כותרות בנות 8 צדדים.

חוסר סימטריה.

צריחונים חרוטיים.

שינניות משופעות.

שערים מקושטים עם נישות וחופות.עד מותו ב-1521, מימן המלך מנואל הראשון כ-62 מיזמי בנייה. מבנים רבים הבנויים בסגנון המנואליני נחרבו ברעידת האדמה בליסבון ב-1755 והצונאמי שבא אחריה. בליסבון נהרסו הארמון המלכותי של מנואל הראשון, ובית החולים של כל הקדושים, בנוסף למספר כנסיות. למרות זאת, מספר מבנים מנואלינים שרדו, בהם מנזר ההיירונימיטים (שתוכנן בעיקר בידי דיוגו בויטאק) ומגדל בלם (תוכנן בידי פרנסיסקו דה ארודה כמונומנט לתגליות), שניהם ממוקמים קרוב אחד לשני בשכונת בלם. גם שער כנסיית Nossa Senhora da Conceição Velha בעיר התחתית בליסבון שרד.

מחוץ לליסבון, הכנסייה ובית מועצת הכנסייה במנזר הצלוב בטומאר (תוכננו בידי דיוגו דה ארודה) הם מונומנטים מנואלינים חשובים. בפרט, החלון הגדול של בית המועצה, עם הפיסול של הצמחים והחבלים המלופפים, הוא אחד ההישגים היוצאים מגדר הרגיל של הסגנון המנואליני.

מונומנטים מנואלינים חשובים אחר הם מסכי הארקדות בקלויסטר המלכותי (תוכננו בידי דיוגו בויטאק) והקפלות הלא-גמורות (תוכננו בידי מטאוס פרננדז) במנזר בטליה והארמון המלכותי של סינטרה.

עוד מבנים מנואלינים חשובים הם כנסיית המנזר של ישו בשטובאל (אחת מהכנסיות המנואליניות הקדומות ביותר, שתוכננה גם היא בידי דיוגו בויטאק), מנזר סנטה קרוז בקוימברה, הכנסיות הראשיות בגולגה, וילה דה קונדה, מורה קמינחה, אוליבנצה וחלק מקתדרלת בראגה (הקפלה הראשית), וישאו (הקמרונות של הספינה הראשית) וקתדרלת גוורדה (השער הראשי, עמודים, קמרונות).

מבני ציבור בסגנון מנואליני קיימים ב:

אבורה: Paço de Évora (נבנה ב-1525, תוכנן בידי פדרו דה טרילו, דיוגו דה ארודה ופרנסיסקו דה ארודה) וטירת אבורה-מונטה (1531).

ויאנה דו קסטלו, גימאראש ועיירות אחרות.הסגנון הרחב לאמנויות הקישוט והתפשט ברחבי האימפריה הפורטוגזית, לאיים האזורים, איי מדיירה, מובלעות בצפון אפריקה, ברזיל, גואה בהודו ואפילו מקאו בסין. השפעת הסגנון ניכרת גם בדרום ספרד, האיים הקנריים, צפון אפריקה והקולוניות הספרדיות של פרו ומקסיקו.

דו-פסיגיים

צמחים דו־פסיגיים אמיתיים (שם מדעי: Magnoliopsida) הם מחלקה במערכת בעלי הפרחים. מחלקת הדו־פסיגיים היא הגדולה שבתוך בעלי הפרחים; היא מונה פי שלושה מינים מאשר החד־פסיגיים.

כאשר הזרע של צמח דו־פסיגי נובט, הוא מגדל שני פסיגים (עלי עובר ראשוניים) ומכאן נגזר שם המחלקה. השרשון הראשוני שהזרע מצמיח, מתפתח בהמשך לשורש העיקרי של הצמח.

העלים לעיתים קרובות שסועים או מנוצים.

עורקי העלים יוצרים בדרך כלל רשת סבוכה עם עורק ראשי אחד או מספר אי זוגי. הפרחים מחומשים לרוב, כלומר כל חלקיהם באים בכפולות של חמש. לעיתים רחוקות יותר ניתן למצוא פרחים מרובעים או משולשים.

צרורות הצינורות המובילים ערוכים בטבעות בתוך הגבעול. כמו כן, ישנו קמביום, שהוא רקמה יוצרת תאים, בין שיפה לעצה. הודות לתכונה זו, גזע של צמח דו־פסיגי מסוגל לגדול לרוחב על ידי הוספת שכבות חדשות של רקמת הובלה, ומכאן נובע ריבוי מיני העצים שבמחלקה.

דייר סטרייטס

דייר סטרייטס (באנגלית: Dire Straits - צרות צרורות) הייתה להקת רוק בריטית שהוקמה בשנת 1977 על ידי מרק נופלר (שירה וגיטרה מובילה), אחיו הצעיר דייוויד נופלר (קולות רקע וגיטרה), ג'ון אילסלי (באס) ופיק ויטרס (תופים). הסאונד של דייר סטרייטס הורכב מהשפעות של סגנונות ומגוונים כגון ג'אז, פולק ובלוז. ניתן לתאר אותם כהרכב הנוטה לפופ בתוך ז'אנר הרוק.

במהלך הקריירה שלה, הוציאה הלהקה שישה אלבומי אולפן, שלושה אלבומי הופעה חיה ושלושה אוספים. האלבום המוצלח ביותר של דייר סטרייטס, "Brothers in Arms", יצא ב-1985, מכר למעלה מ-30 מיליון עותקים ברחבי העולם והיה האלבום הראשון שמכר למעלה ממיליון עותקים בפורמט ה-CD. כמו כן, נחשבה הלהקה לאחת מהמצליחות בעולם, עם מכירות כוללות של למעלה מ-120 מיליון עותקים מאלבומיהם. בנוסף למכירות, זכתה הלהקה גם בארבעה פרסי גראמי, שלושה פרסי בריט, שני פרסי MTV ועוד פרסים נוספים. בין שיריהם המוכרים ניתן למנות את: "Money for Nothing"‏, "Sultans of Swing", ‏"So Far Away"‏, "Walk of Life", ‏"Brothers in Arms", ‏"Private Investigations", ‏"Romeo and Juliet"‏, "Tunnel of Love" ו-"Telegraph Road". לפי ספר השיאים של גינס, ממוקמת הלהקה במקום החמישי עבור זמן ארוך ביותר בטבלאות המכירות של אנגליה (1,100 שבועות בסך הכל).

הלהקה פעלה בסך הכל 15 שנים. הם התפרקו לראשונה ב-1988 אולם חזרו לעבוד יחדיו ב-1991 ולאחר מכן התפרקו סופית ב-1995, עם החלטתו של מרק נופלר להתמקד בקריירה של אומן סולו באופן מלא. למעט מרק נופלר וג'ון אליסלי, אשר נותרו חברים קבועים, השתנה הרכב חברי הלהקה בין שתי התקופות של פעילותה.

בשנת 2018 נכנסה הלהקה להיכל התהילה של הרוק אנד רול.

חג עליית מרים

חג עליית מרים הוא חג נוצרי המסמן את עליית מרים, אמו של ישו, השמימה. הוא נקבע בשנת 1950 על ידי האפיפיור פיוס ה-12, ונחוג על ידי נוצרים המשתייכים לכנסייה הקתולית והאורתודוקסית בתאריכים קבועים.

העולם הנוצרי מציין מדי שנה בחודש אוגוסט את עליית מרים השמימה. הקתולים עורכים טקסים מרשימים ב-14 וב-15 באוגוסט בגת שמנים, ואילו האורתודוקסים עורכים טקסים ב-25 וב-28 באוגוסט. אור לבוקר 25 באוגוסט, נערכת תהלוכת איקונת מרים, אירוע המסמל כעין "לוויה" וקבורה סמלית לקראת עלייתה השמימה. האיקונה שמורה לאורך השנה במנזר גת שמנים היווני – המטוכיון מול כנסיית הקבר. עם שחר ב-25 באוגוסט נערך במקום טקס הוצאת האיקונה למסע "הלווייתה". האיקונה נישאת על ידי איש דת יווני ממונה מטעם הפטריארכיה. בשעה חמש בדיוק נעה התהלוכה מלווה במאות נזירים, נזירות, צלייניות וצליינים, נרות, צרורות ריחן, זרי פרחים ועמודי שושן צחור בידיהם ומזמורים בפיהם, התהלוכה נעה בסמטאות העיר העתיקה הדוממות, מרחוב בית הבד, לויה דולורוזה ולשער האריות. עם זריחה יוצאת התהלוכה לעבר כנסיית קבר מרים, בעמק הקדרון, המואר באור זריחה מעל הר הזיתים, גדושה באלפי נרות, והמוני מאמינים הבאים לראות, לגעת ולנשק את האיקונה, ולזחול תחת אפיריון העץ שעליו ניצבת האיקונה לצד קפלת הקבורה.

חורבת קצרה

חורבת קצרה היא עמדת שמירה בדרך הבשמים הנבטית, אשר הוקמה על הרכס שבין נחל קצרה לבין נחל צרורות, כדי להגן על הדרך מפני שודדים. לאחר התפשטות האימפריה הרומית לממלכת הנבטים ולדרכי המסחר שלהם, נעזבה המצודה וננטשה. במקום מגדל שמירה בגובה של שני מטרים, באורך של חמישה מטרים וברוחב של חמישה וחצי מטרים. המבנה בנוי מאבני גזית ובו שלושה חדרים. ליד החורבה נמצא מאגר מים.

יוסי בן יועזר

יוסי בן יועזר איש צרדה (או יוסף בן יועזר) היה כהן מהעיר צרדה שבשומרון, ונשיא הסנהדרין הראשון בתקופת הזוגות. בן זוגו היה יוסי בן יוחנן איש ירושלים.

הוא למד אצל שמעון הצדיק ואנטיגנוס איש סוכו.

יוסי בן יועזר הוצא לצליבה על ידי היוונים.

במחלוקת הגדולה בתקופת הזוגות אודות הסמיכה ביום טוב מוזכר שמו כמצדד בדעה שלא לסמוך. בצירוף העובדה כי הוא הראשון לחלוק במחלוקת זו והמסורת כי זו המחלוקת הראשונה המתועדת בהלכה היהודית, נמצא שיוסי בן יועזר הוא הראשון לחלוק בתולדות ההלכה

המימרא הידועה ביותר שלו היא המוזכרת במסכת אבות: "יוֹסֵי בֶן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה אוֹמֵר, יְהִי בֵיתְךָ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים, וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם, וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בַצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם".

בנו היה נוהג שלא כשורה, ולכן הקדיש יוסי בן יועזר את נכסיו לבית המקדש. מסופר, שבנו מצא לאחר מכן מרגלית יקרה בתוך דג שקנה.

יחד עם יוסי בן יוחנן איש ירושלים גזר טומאה על ארץ העמים ועל כלי זכוכית.הקפדתו בדיני טומאה וטהרה זיכתה אותו בכינוי "חסיד שבכהונה". בעניינים אחרים מצא דרכים להקל, ונקרא "יוסי שריא" (יוסי המתיר).אחיינו של יוסי (בן אחותו) היה יקום איש צרורות - אלקימוס, הכהן הגדול המתייוון מתקופת מרד החשמונאים. אחיינו זה לבסוף חזר בתשובה..

לאחר מותם של יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן נאמר עליהם: "משמת יוסף בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלים בטלו האשכולות - איש שהכל בו".

מלאכת זורה

מְלֶאכֶת הַזּוֹרֶה היא אחת מל"ט המלאכות האסורות בשבת, ועיקרה הוא זריית התבואה כלפי מעלה לאחר הדישה, על מנת להיעזר ברוח להפרדה בין השיבולים (הכבדים יותר) לקני החיטים (הקלים יותר, ועפים ברוח).

משקע (גאולוגיה)

בגאולוגיה, משקע (בלועזית: סֶדימֶנט) הוא חומר לא מלוכד המצטבר על פני היבשה ועל קרקעיתם של מקווי מים. משקעים מכילים חלקיקים בגדלים שונים, שמקורם בפירוק של סלעים קודמים או בחומרים אורגניים. התלכדות והתגבשות של המשקעים יוצרת סלעי משקע.

הרכב המשקע נובע מהרכבם הכימי והמינרלוגי של הסלעים מהם נוצר.

נופריים

נוּפָריים (שם מדעי: Nymphaeaceae) היא משפחה של צמחים דו־פסיגיים רב־שנתיים הנפוצה באזורים חמים או ממוזגים בכל רחבי העולם. זו משפחה של צמחים הגדלים במקווי מים מתוקים או מעט מלוחים, כאשר שורשיהם חבויים בקרקעית. הפרחים בודדים, לרוב גדולים ויפים. עלי הכותרת מעט קשיחים ומותאמים להאבקה על ידי חיפושיות. העלים בעלי פטוטרת ארוכה ולרוב צפים על־פני המים, אך לעיתים נדירות גם מורמים מעליהם או נמצאים מתחת לפני המים.

הנופריים קרובים במובנים אחדים לחד־פסיגיים. כך, למשל, צרורות הרקמה המובילה (הצינורות) אינם ערוכים בטבעת, אלא פזורים בגבעול, ובתוך הצרורות חסר קמביום. מאפיין זה מעיד על גילה העתיק של המשפחה, ואכן היא בין העתיקות שבמערכת בעלי הפרחים. למעשה, היא שייכת לקבוצת הדו-פסיגיים הקדומים.

בארץ ישראל מיוצגת המשפחה על ידי שלושה מינים: נימפאה לבנה, נימפאה תכולה ונופר צהוב. ייבוש נרחב של הביצות בשנות ה-50 וה-60 צמצם מאוד את בתי הגידול הטבעיים שלהם, וכיום כולם הוכרזו כצמחים מוגנים.

נצרה

נִצְרָה היא התקן בטיחותי בכלי נשק שמטרתו למנוע הפעלה בשוגג או הפעלה ספונטנית של הנשק (כגון ירי או פיצוץ). היא מוכרת במיוחד בכלי ירייה כגון רובים ואקדחים וכן ברימוני יד. כלי נשק שבו הנצרה סגורה ומונעת את הפעלתו נקרא "נשק נצור". כדי להשתמש בנשק יש לפתוח את הנצרה.

בחלק מכלי ירייה הנצרה היא מתג הנמצא ליד ההדק ומאפשרת ליורה לקבוע את מצב הפעולה של הנשק: נצור, חצי-אוטומטי, צרורות ואוטומטי-מלא. נצרה כזו מכונה "נצרה בוררת".

ברימון יד הנצרה היא מוט מתכת עם טבעת שיש לתלוש מהרימון לפני שמיידים אותו.

סמל בנגלדש

סמל בנגלדש אומץ זמן קצר לאחר קבלת העצמאות בשנת 1971, והוא מורכב מעיגול ואשר בתוכו מספר אלמנטים אומנותיים המסמלים את המדינה.

מאגר המים בא לסמל את הנהרות הרבים שזורמים בבנגלדש. לצידי מאגר המים יש שני צרורות של אורז, ומטרתם לסמל את האוכל והחקלאות של המדינה. בראש הסמל מופיעים 4 כוכבים ונבט של פרח.

ערבית מרוקאית

ערבית מרוקאית, או מרוקאית (בערבית: الـمغربيّة; בתעתיק חופשי: אל-מוגרביה; ידועה גם בשם دّارجة; דאריג'ה) היא קבוצת להגים של השפה הערבית המדוברת במרוקו ובאזורים הסמוכים לה בצפון אפריקה. כ-30 מיליון איש דוברים ערבית מרוקאית.

הערבית המרוקאית היא אחת השפות שהתפתחו מן הלהגים הערביים שדוברו בחצי האי ערב, והתפשטו במאות ה-7 וה-8 עם הכיבושים הערביים-מוסלמיים באסיה ובאפריקה. הלהג הערבי-מרוקאי הוא אחד הלהגים "המערביים" של ערבית (הלהגים של צפון אפריקה). הוא רחוק מרחק רב מערבית ספרותית או מלהגים ערביים "מזרחיים" (מצרית, סורית, עיראקית וכדומה). הערבית-המרוקאית מושפעת במידה רבה מהשפות הברבריות המדוברות בצפון אפריקה.

הפונולוגיה של הערבית המרוקאית יוצאת דופן, ומכונה פונולוגיית "צרורות". כלומר יש בה רצפים של עיצורים ללא תנועות ביניהם. התכונה הזאת משותפת לערבית המרוקאית וללהגים הברבריים של צפון אפריקה. בין מבני ההברה של המרוקאית קיים המבנה עיצור-עיצור-תנועה-עיצור (CCVC), מבנה שקיים גם בשפות אחרות, אולם בצורה מוגבלת הרבה יותר מאשר במרוקאית.

כמו בכל הקהילות בעולם הערבי, גם הקהילה הדוברת ערבית מרוקאית מתאפיינת בדיגלוסיה. הקהילה הלשונית משתמשת בשתי צורות לשוניות נבדלות, הערבית המדוברת והערבית הספרותית, בנסיבות שונות. השפה המדוברת, שפת היום-יום, נתפסת בדרך כלל כנמוכה, והספרותית כגבוהה. עבור הדוברים הילידיים השפה המדוברת היא שפת-האם, בעוד הספרותית נרכשת בעיקר בבית ספר. שתי השפות מושפעות זו מזו באופנים שונים. במרוקו נפוץ מאוד השימוש בשפה הצרפתית, כך שרוב המרוקאים הם רב-לשוניים.

צ'כית

צ'כית (מכונה לפעמים גם בוהמית) היא שפה סלאבית מערבית, מתוך קבוצת השפות הסלאביות של משפחת השפות ההודו אירופאיות. השפה הצ'כית קרובה יחסית לסלובקית, לפולנית ולסורבית. במשך יותר מאלף שנות התפתחותה באזורים החופפים פחות או יותר את שטחה של הרפובליקה הצ'כית של ימינו, היא הושפעה רבות מהשפה הגרמנית המדוברת באזורים השכנים ממערב לה. הצ'כית מדוברת בפי כ-12 מיליון דוברים, 10 מיליון מתוכם הם אזרחי הרפובליקה הצ'כית, שהיא שפתה הרשמית, ועד ל-1991 הייתה הצ'כית שפתה הרשמית של רפובליקת צ'כוסלובקיה.

הצ'כית החלה להופיע בכתב במהלך המאה השלוש עשרה בערך, תחילה היו ניבים צ'כיים רבים אך במאות החמש עשרה והשש עשרה לספירה, עם הרפורמות הדתיות באותה התקופה, התפתחה השפה הצ'כית לצורתה התקנית, על בסיס הניב של פראג. בצ'כית ישנן שבע יחסות שמות עצם בדומה להרבה שפות סלאביות אחרות. בצ'כית ישנה הבחנה ברורה בין תנועות קצרות ותנועות ארוכות המסומנות כקו נטוי מעל האות (á) והטעם נופל לרוב על ההברה הראשונה של המילה.

בדומה לפולנית ואוקראינית (אך לא לרוסית), קיימת בצ'כית פלטליזציה (ריכוך) של עיצורים 'קשים' בסוף המילה בנטיות היחסה. כך למשל:

Praha (פראג) -> V Praze (בפראג).צ'כית היא שפה עשירה בעיצורים, נפוצים בה צרורות של כמה עיצורים בלי שתישמע ביניהם תנועה כלשהי. הצ'כית מאפשרת הברות ואפילו מילים שלמות ללא תנועה. לדוגמה prst (אצבע).

הכתיב הצ'כי קל יחסית לקריאה, לכל צליל שמבטאים, הן תנועה והן עיצור, יש סימן ייחודי משלו.

רטוריקה

רטוריקה היא אמנות השכנוע באמצעות השפה. אמנות זו מתארת את האמצעים בהם יכול אדם להשתמש כדי להעביר רעיון מסוים בדרך המתאימה ביותר לשכנוע בן שיחו. נהוג להתייחס לרטוריקה כאל אמנות הנאום, אולם בהגדרתה הקלאסית היא כוללת את כל סוגי השכנוע - מול קהל אך גם פנים אל פנים או אפילו בכתב. רטוריקה היא אחת משלוש האמנויות החופשיות המקוריות (הטריוויום), יחד עם דקדוק ולוגיקה שנחשבו בימי הביניים לחומר הלימוד ההכרחי עבור אדם חופשי.

בזמנים עתיקים ובימי הביניים, הדקדוק נחשב לשימוש נכון בשפה דרך למידה וביקורת על מודלים ספרותיים; דיאלקטיקה נחשבה להמצאת ובחינת ידע חדש דרך תהליך של שאילת שאלות ומתן תשובות; ורטוריקה נחשבה לשכנוע הציבור ומסגרות פוליטיות כגון אסיפות ובתי משפט. לכן, הרטוריקה ידועה בהצלחתה בחברות פתוחות ודמוקרטיות עם זכויות של חופש הדיבור וחופש ההתארגנות.

שורש (שפות שמיות)

בדקדוק של שפות שמיות, בהן עברית, מקובל להתייחס לישות מורפולוגית המכונה שורש. שורש הוא יחידה בת 3-4 עיצורים (לעיתים נדירות: חמישה או שישה), הנתונים בסדר קבוע (בדומה ל"מחרוזת"), ומשתלבים במשקלים שונים ליצירת מילים. בבלשנות הערבית מכונה השורש: גִ'דְ'ר (جـِذر). המונח המקובל באנגלית הוא Semitic root.

שורש מחומש

שורש מחומש (או שורש חֲמָשִי) הוא שורש בעל חמישה רדיקלים, כלומר חמישה עיצורי שורש.

הספרות המקצועית בתחומי המורפולוגיה, הבלשנות הקוגניטיבית ורכישת השפה מתארת את השימוש בשורשים מחומשים פרודוקטיביים (כלומר, כאלה הניטים ביותר ממשקל יחיד או כפועל) ואת השיטתיות שבדרכי גזירתם ובאופן שבו הם ניטים; כמו כן מתועדת שם יצירה לקסיקאלית של שורשים מחומשים בספרות היפה (ראו להלן). מעט שורשים מחומשים מוכרים כתקניים על ידי האקדמיה ללשון העברית – השאר הם בגדר סלנג או בשימוש בז'רגונים שונים (ראו להלן). רובם ככולם ניטים כפועל לפי דוגמת אחד או כמה מהבניינים הכבדים (פיעל, פועל והתפעל) ובאחד או יותר משמות הפעולה הנגזרים מבניינים אלה. שורשים אלה נוצרים במספר אופנים, בעיקר כגזורי־שם (ממילים עבריות, למשל שמרט"פ → "שמרטף", או לועזיות, למשל סנכר"נ → "סִינְכְּרוֹנִיזַצְיָה") אך לעיתים גם בדרכים אחרות, כמו על ידי הלחם בסיסים (דסקל"ד → "dys" + קל"ד) או בגזירה ישירה ממילה זרה (רסטר"ט → restart) או מביטוי שאול (סמלט"ק → small talk) (ראו דוגמאות להלן).

בעברית ישראלית קיימים גם כמה שורשים משושים.

שן ורגל

שֵׁן וָרֶגֶל בדיני נזיקין בהלכה, הן זוג אבות נזיקין השייכים לקטגוריות נזקי ממון ונזקי בהמה. נזקי שן ורגל הם נזקים שנעשו על ידי בעל חיים בעודו מתנהל באופן טבעי ושגרתי, כשאב-הטיפוס לנזקים אלו הוא נזק שנעשה על ידי בהמה שנכנסה לשדה חקלאי ופגעה בגידולים בכך שאכלה מהם (שן) או בכך שרמסה עליהם בדרך הליכתה (רגל).

על פי ההלכה, המתבססת על החוק המקראי בפרשת משפטים, חייב בעל הבהמה לשלם פיצויים על הנזק שעשתה בהמתו – אך זאת רק במקרה שהנזק נעשה בשטח פרטי, כגון בשדהו של הניזק. על נזקי שן ורגל שנעשו ברשות הרבים – ההלכה פוטרת מתשלום. זאת לעומת נזקי קרן, שהם נזקים שבעל חיים עשה בהתנהגות בלתי שגרתית – שבהם יש חיוב פיצויים גם אם נעשו ברשות הרבים.

תותח אוטומטי

תותח אוטומטי הוא כלי ירייה אוטומטי היורה תחמושת בקליבר של 20 מילימטר ומעלה, ולרוב בעלת רש"ק חודר שריון או נפיץ. התותח האוטומטי מסוגל לירי אוטומטי מלא הן בבודדות, צרורות וירי רציף. התותחים האוטומטיים הם בדרך כלל בקליברים שנעים בין 20 מ"מ ל-40 מ"מ, ומותקנים על גבי מטוסי קרב, מסוקי קרב ורכב קרבי משוריין, בעיקר נגמ"שי לחימה.

ישנם שני סוגים של תותחים אוטומטיים:

תותח מסתובב רב-קני המבוסס על התכנון של מקלע גאטלינג ונועד לאפשר ירי מהיר במיוחד, בעיקר נגד כלי טיס

תותח חד-קני רגיל שנועד לירי פגזים גדולים יותר, כגון פגזים נגד טנקים

דיני ממונות במשפט העברי
חיובי תשלומין גזלגניבהארבעה אבות נזיקיןאדם המזיקשור המזיקבוראשקרןשן ורגל • צרורות • תשלומי חובל (ה' דברים) • בושת
קנסות תשלומי כפלתשלומי ארבעה וחמישהשלושים של עבדאונס נערהמפתהחצי נזקכופר • צרורות • מודה בקנס
שונות גרמא בנזיקיןדינא דגרמיהיזק שאינו ניכרהיזק ראייהאדם מועד לעולםהרחקת נזיקיןזה נהנה וזה לא חסרדיני שומריםחזקה (הלכה)קניין רוחנישעבודא דרבי נתןהפקרייאושהשאלהירושהשותפותספק ממוןאין הולכין בממון אחר הרובבית דין לממונות
קניינים קניין כסףקניין חצרקניין חזקהקניין הגבההקניין משיכהקניין מסירהקניין רכובקניין ארבע אמותקניין הילוךקניין אגבקניין אותיותקניין הבטהקניין חליפיןאודיתאסיטומתאאסמכתאמעמד שלשתןסילוקמחילה
שטרות שטר חובגטשטר שחרורכתובהשטר תנאים • שטר אמנה • שטר אדרכתאקיום שטרות
מצוות ממוניות השבת אבידהאונאהריביתמצוות הלוואההענקהמשכוןשמיטת כספים
דיני טענות טענת בריברי ושמאספק וודאיקים לימרא קמאכופר הכלמודה במקצתמיגוטענו חיטין והודה לו בשעוריןטוען וחוזר וטוען
פסק בית דין המוציא מחברו עליו הראיהיחלוקויהא מונח עד שיבוא אליהוכל דאלים גברשודא דדיינימי שפרעפשרהעביד איניש דינא לנפשיההפקר בית דין הפקרחזקת ממוןתפיסהגוד או איגוד

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.