צרדה

צְרֵדָה מוזכרת בתנ"ך, כעירו של ירבעם בן נבט שהיה משבט אפרים.

"וירבעם בן נבט אפרתי מן הצרדה."

מלכים א', י"א, 26
Tel-aviv area
Zreda22
חורבת צרדה במבט מהיישוב פדואל

מדרש השם

במשנה מופיע הביטוי הכאה באצבע צרדה, וכן המילה "צריד" = יבש. יש המפרשים את שמה של העיר צרדה, בהתאם. על פי פירוש טור-סיני: "צרוד, צריד – חשוף וגרוד בלי תוספת תיבול, אצבע צרדה – על שום שחשופה מטבעות, וגם את המקום צרדה יש לבאר כמקום ארץ חשופה גרודה ויבשה".

זיהוי העיר

עם שמות קדומים אחרים

"צרדה" בצורתה זאת היא מילה יחידאית בתנ"ך. אולם בספר דברי הימים מופיע הפסוק: "בככר הירדן יצקם המלך בעבי האדמה בין סכות ובין צרדתה"[1]. בפסוק המקביל בספר מלכים מופיע השם צרתן במקום "צרדתה"[2] ועל כן יש המזהים את צרדה עם צרתן. אחרים דוחים זיהוי זה וטוענים שמדובר בשתי ערים שונות.

מקום נוסף שיש המזהים אותו עם צרדה הוא "צררה" המופיע בפסוק המתאר את מנוסת מחנה מדין בפני גדעון: "וינס המחנה עד בית השטה צררתה עד שפת אבל מחולה על טבת"[3].

יש המזהים את צרדה עם "צרידה" של תקופת בית שני המוזכרת כעירו של יוסי בן יועזר, נשיא הסנהדרין הראשון בתקופת הזוגות. לטענתם: "רוב המקומות עם אותו שם מתקופת בית ראשון שימרו את מיקומם המדויק בשטח, שכן שבי ציון השבים מגלות בבל שבו לאותם מקומות ושימרו את השם מימי בית ראשון. מנגד, יש השוללים זיהוי זה בטענה שיוסי בן יועזר פעל ערב המרד החשמונאי, בתקופה בה הגבול הצפוני של היישוב היהודי היה באזור בית אל ולא הגיע לתוך נחלת שבט אפרים. חלק מהחוקרים מזהים את צרדה של יוסי בן יועזר עם הכפר סורדא שממערב לבית אל. יישוב זה נמצא בתחום מפת ההתיישבות היהודית בתקופת ראשית הזוגות, ומשמר את השם "צרדה" בהגייה הערבית. במאה ה-19 נהוג היה לזהות את צרידה, ואת קבר יוסי בן יועזר, בכפר חמאם שנקראה גם צרדה, ממזרח למטולה[4].

זיהוי גאוגרפי

קליין, שגרס שצרדה, היא צררה וצרתן, ביקש לזהות את צרדה בסרטבה. אולם רוב החוקרים דחו זיהוי זה בגלל שצרתן אמורה להיות באזור בית שאן ובנוסף, הממצאים הארכאולוגים מהסרטבה לא כוללים ממצאים מלפני התקופה ההלניסטית[5].

ויליאם פוקסוול אולברייט ורולאן דה וו בקשו לזהות את צרדה בדיר ע'סאנה שלידה נמצאים עין צרידה ועמק חלת צרידה המשמרים את שמה של צרדה. בדיר ע'סאנה נמצא אתר ארכאולוגי מתקופת הברזל, המתאים לתקופה של ירבעם בן נבט. אחרים זיהו את צרדה בכפר סורדא או במגוון אתרים באזור נחל שילה[6].

הזיהוי המקובל ביותר היום לצרדה הוא ב"חורבת בנת בר", דרומית מזרחית ליישוב פדואל, חורבה נישאת מסביבתה הצופה על נחל שילה, הרי גופנה, מישור החוף והרי השומרון. חורבה זאת מבוצרת טבעית בראש מצוק 312 מטרים שיאו מעל פני הים מוקף מדרונות תלולים מעל עיקול הפרסה הידוע של אפיק נחל שילה בנחלת שבט אפרים, בשומרון. זיהוי זה נתמך על ידי הופעת השם צרדה בתנ"ך עם ה"א הידיעה: "הצרדה". מרבית השמות המקבלים את ה"א הידיעה כגון הרמתה, הגבעה, העי, הסלע, מתארים את מקומו של היישוב בנוף סביבתו ואת המבליט והמייחד אותו מיישובים אחרים.

מן הפסוק המקראי ניתן ללמוד שצרדה שכנה בתחומי נחלת אפרים, אפרתי - בן שבט אפרים להבדיל מ'אפרת' היא בית לחם שביהודה. תנא דמסייע לזיהוייה של 'צרדה' אפשר למצוא בתרגום השבעים כפי הופעתו בקודקס ותיקנוס ובו 'צרדה' לא הייתה רק עיר הולדתו של ירבעם אלא עיר שביצר ובנה בימים שעוד היה שר פלך בימי שלמה. לצרדה התקהל כל שבט אפרים במרד, ושם התבצר ירבעם. לפיכך, את 'הצרדה' יש לחפש כמקום מבוצר השוכן בלב אתרים מתקופת המלוכה. ואכן, הדרכים היחידות העולות לראש המצוק נשמרו על ידי מצודות שמירה המתוארכות לתקופה הישראלית. הממצא הקרמי שנתגלה בסקר ארכאולוגי שנערך במקום ב-1973 על ידי משה כוכבי מאשש את התיארוך. חרסים מתקופת הממלכה החשמונאית נמצאו בחורבת בלטה, וייתכן שצרידה עירו של יועזר שכנה בחורבת בלטה, החורבה הגדולה למרגלות חורבת בנת נר.

השם 'צרדה' השתמר בערבית בבור המים הנושא את השם 'ביר צרידה' ובואדי, ואדי צרדה, שלמרגלות מצוק חורבת בנת-בר. בהתאם לזיהוי זה נקרא ההתנחלות עלי זהב הסמוך, בשנותיו הראשונות, "יועזר".

בספרות המודרנית

בספרות המודרנית כתבה הסופרת יוכי ברנדס את עלילת הספר מלכים ג' סביב העיר צרדה המקראית.

לקריאה נוספת

  • משה כוכבי, זיהויה של צרדה, עירו של ירבעם בן נבט מלך ישראל, ארץ ישראל כ, תשמ"ט, עמ' 201-198.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר דברי הימים ב', פרק ד', פסוק י"ז
  2. ^ ספר מלכים א', פרק ז', פסוק מ"ו
  3. ^ ספר שופטים, פרק ז', פסוק כ"ב
  4. ^ עוד הפעם בערי הגליל, חבצלת, 3 בינואר 1890
  5. ^ צרדה, צררה, צרתן, אנציקלופדיה מקראית, כרך ו', עמוד 766
  6. ^ צבי אילן, נחל שילה המקסים, למרחב, 19 במרץ 1971
Here, There and Everywhere

Here, There and Everywhere הוא שיר שנכתב על ידי פול מקרטני (הקרדיט ניתן גם לג'ון לנון), ובוצע והוקלט על ידי הביטלס באלבום Revolver משנת 1966. בביוגרפיה של מקרטני Many Years From Now, מקרטני טען שזהו אחד מהשירים האהובים עליו. מפיק הלהקה ג'ורג' מרטין גם אמר כי שיר זה הוא אחד מהיצירות האהובות עליו של מקרטני. לנון גם אמר שזהו "הלחן הטוב ביותר באלבום" ואמר במגזין פלייבוי ב-1980, שזהו אחד מהשירים האהובים עליו של הביטלס. בשנת 2000, השיר דורג במקום הרביעי ברשימת השירים הגדולים בכל הזמנים במגזין Mojo.

בהשפעת אלבומם של הביץ' בויז Pet Sounds, מקרטני כתב את השיר בביתו של לנון בזמן שחיכה שהאחרון יתעורר. בראיון אמר מקרטני, "אני ישבתי מול הבריכה עם הגיטרה שלי והתחלתי לפרוט ב-E". לאחר מכן אמר: "ואחר כך היו לי כמה אקורדים, ואני חושב שבזמן שהוא התעורר, היה לי שיר, אני כתבתי את רוב השיר אז לקחנו אותו וסיימנו".

השיר יחסית לשירים האחרים באלבום, הוא יותר שקט ורגוע בלחנו.

השיר נכתב לחברתו של מקרטני דאז, השחקנית ג'יין אשר.

לשיר נעשו גרסאות רבות של אמנים רבים כמו סלין דיון, ג'ון דנבר, פטולה קלארק, פרי קומו, סטפן גרפלי, אריק איינשטיין (באלבומו "יסמין") ורבים אחרים.

ב-1972 הפיק צוות הווי פיקוד מרכז את התוכנית "פרצופים צוחקים". אחד משירי התוכנית הבולטים היה "אין בגני שקדיה", על פי הלחן של הביטלס, בשיר Here, There and Everywhere ולמילים מקוריות של נעמי שמר העוסקות בגעגועים לנוף ילדותה.

בסדרת הטלוויזיה חברים, מתנגן השיר כשפיבי בופה הולכת בחתונתה. זהו השיר השני של מקרטני בו השתמשו לסצנת חתונה. השיר הראשון הוא My Love בחתונתם של צ'נדלר ומוניקה.

אלקימוס

אַלְקִימוּס (אצל יוספוס: נקרא גם יקים. בתרגומים מסוימים לעברית נקרא אליקים) (מת בירושלים בשנת 158 לפנה"ס) היה כהן גדול מתיוון שכיהן לאחר מותו של מנלאוס. חוקרים רבים מזהים אותו עם יקים איש צרורות המוזכר במקורות חז"ל.

אנטיגנוס איש סוכו

אנטיגנוס איש סוכו היה תנא בפתח תקופת הזוגות המוזכר במשנה. לפי הכתוב היה תלמידו של שמעון הצדיק ורבם של יוסי בן יועזר איש צרדה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים וכן של צדוק ובייתוס.

על פי שמו, נראה כי מקום מגוריו היה אחת מהערים בשם שוכה (גם: "שׂכֹה") שהיו בארץ בימי קדם, אשר בתקופת בית שני נכתבו כנראה בצורה "סוכו".

מאמרו היחיד הנזכר מופיע במשנה, מסכת אבות, פרק א', משנה ג':

"אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הֱווּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם".הפרשנות הרבנית לכך היא שאף על פי שיש שכר לעתיד לבוא, עבודת ה' שלמה יותר כאשר היא נעשית מתוך אהבת ה', ולא לשם קבלת השכר. יחד עם אהבת ה' צריכה להיות יראה ופחד מפניו, מצד רוממותו וגדולתו. אליהו ביקרמן סבר כי דבריו היו פרוזאיים יותר, מאחר שאנטיגנוס חי טרם מרד החשמונאים. תקופה זו קדמה בהרבה לוויכוחים על השאלה אם ציות לרצון האל צריך לנבוע מיראה, תקווה לקבל תמורה או אהבה, שהטרידו את בית שמאי ובית הלל וגם פילוסופים יוונים. בימיו לא היה פסול בציפייה לשגשוג תמורת קיום התורה. משמעות אמרתו, לפי ניתוחו של ביקרמן, הייתה שהאל איננו מחויב בעזרה למאמיניו מאחר שהם עבדיו ממילא, ממש כשם שבעל עבדים איננו מחויב באספקת קצבת המזון (פְּרָס) של השייכים לו אך נגזר עליהם לשרתו בכל זאת. ביקרמן הניח שמסר פשוט זה קיבל בימי גזירות אנטיוכוס משמעות חדשה, של ציות גם בתנאים קשים, מעמדו רומם והוא הפך לשנוי במחלוקת.

אקורד גיטרה

אקורד גיטרה הוא אקורד, צירוף של שלושה צלילים או יותר אשר מנוגנים יחד בו זמנית באמצעות גיטרה. היכולת לנגן אקורדים היא היכולת הנדרשת הבסיסית ביותר מרוב נגני הגיטרה. ישנם סוגי אקורדים רבים ולכל אקורד צליל משלו.

גיטרות שונות זה מזה במספר המיתרים שלהם וכן באופן בו הם מכוונים. לרוב הגיטרות בהן משתמשים כיום במוזיקה הפופולרית יש שישה מיתרים אשר מכוונים (מן המיתר הנמוך אל הגבוה): E-A-D-G-B-E.

בן ארזה

בן ארזה (או בן ארזא) היה הממונה על הצלצל והמנצח על נגינת הלויים בבית המקדש השני, מחמישה עשר הממונים הקבועים שהיו בבית המקדש.

יהושע בן פרחיה

יהושע בן פרחיה היה נשיא הסנהדרין בימי יוחנן כהן גדול. בן זוגו של נתאי הארבלי, ששימש לצידו כאב בית דין. הם הזוג השני בתקופת הזוגות.

יוסי בן יוחנן

יוסי בן יוחנן איש ירושלים היה אב בית הדין הראשון מתקופת הזוגות. בן זוגו, נשיא הסנהדרין, היה יוסי בן יועזר איש צרדה.

יוסי בן יוחנן למד אצל שמעון הצדיק ואנטיגנוס איש סוכו.

במחלוקת המפורסמת של תקופת הזוגות, על הסמיכה (חגיגה, טז ע"א), מוזכר שמו בין אלו שאחזו בדעה שמותר לסמוך על הקורבן ביום טוב.

המאמר הידוע ביותר שלו מוזכר בפרק ראשון במסכת אבות (משנה ה): "יהי ביתך פתוח לרווחה, ויהיו עניים בני ביתך, ואל תרבה שיחה עם האשה. באשתו אמרו, קל וחומר באשת חברו".

יוסי בן יועזר

יוסי בן יועזר איש צרדה (או יוסף בן יועזר) היה כהן מהעיר צרדה שבשומרון, ונשיא הסנהדרין הראשון בתקופת הזוגות. בן זוגו היה יוסי בן יוחנן איש ירושלים.

הוא למד אצל שמעון הצדיק ואנטיגנוס איש סוכו.

יוסי בן יועזר הוצא לצליבה על ידי היוונים.

במחלוקת הגדולה בתקופת הזוגות אודות הסמיכה ביום טוב מוזכר שמו כמצדד בדעה שלא לסמוך. בצירוף העובדה כי הוא הראשון לחלוק במחלוקת זו והמסורת כי זו המחלוקת הראשונה המתועדת בהלכה היהודית, נמצא שיוסי בן יועזר הוא הראשון לחלוק בתולדות ההלכה

המימרא הידועה ביותר שלו היא המוזכרת במסכת אבות: "יוֹסֵי בֶן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה אוֹמֵר, יְהִי בֵיתְךָ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים, וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם, וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בַצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם".

בנו היה נוהג שלא כשורה, ולכן הקדיש יוסי בן יועזר את נכסיו לבית המקדש. מסופר, שבנו מצא לאחר מכן מרגלית יקרה בתוך דג שקנה.

יחד עם יוסי בן יוחנן איש ירושלים גזר טומאה על ארץ העמים ועל כלי זכוכית.הקפדתו בדיני טומאה וטהרה זיכתה אותו בכינוי "חסיד שבכהונה". בעניינים אחרים מצא דרכים להקל, ונקרא "יוסי שריא" (יוסי המתיר).אחיינו של יוסי (בן אחותו) היה יקום איש צרורות - אלקימוס, הכהן הגדול המתייוון מתקופת מרד החשמונאים. אחיינו זה לבסוף חזר בתשובה..

לאחר מותם של יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן נאמר עליהם: "משמת יוסף בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלים בטלו האשכולות - איש שהכל בו".

יצחק זעקיל עטהויזן

רבי יצחק זעקיל עטהויזן (בגרמנית: Etthausen; ה'תמ"ה, 1685 - ז' באלול ה'תקכ"ג - 16 באוגוסט 1763) היה רב אשכנזי.

נולד לרב מנחם מענדל עטהויזן, אשתו הייתה בתו של רבי בערוש אסקלס, ונכדתו של רבי שמשון ורטהיימר.לפי הנראה, הכסף לא היה נחלתו של הרי"ז, ובכדי להדפיס את ספריו, הוא נאלץ להיעזר בעזרתו של ה'שב יעקב', שהבטיחו נאמנה, שישלח לו מנחת כהן, בסך של כ"ה זהובים.הרב עטהויזן נקבר בבית החיים של קהילת יהודי קריגסהבר. בתקופת הנאצים נהרסה מצבתו מלבד בסיסה שעדיין קיים.

נשיא הסנהדרין

נְשִׂיא הסַנְהֶדְרִין היה אישיות מרכזית שישבה בראש הסנהדרין הגדולה, כשלצידו מכהן אב בית דין. כינוי נוסף לנשיא הסנהדרין היה ראש ישיבה, כאשר חברי הסנהדרין ישבו בעת הדיונים, והוא שימש כראש להם (רמב"ם, משנה תורה סנהדרין א, ג).

רוב נשיאי הסנהדרין הידועים לנו על סמך מגוון מקורות הם מתקופת התנאים; אולם, כדוגמה הרמב"ם בהקדמתו לספרו משנה תורה מביא רשימה של נשיאי סנהדרין שונים. למן הלל הזקן, תפקיד הנשיא עבר בירושה בשושלתו.

נתאי הארבלי

נתאי הארבלי היה אב בית הדין, לצידו של יהושע בן פרחיה ששימש כנשיא הסנהדרין. יחד הם הזוג השני בתקופת הזוגות.

נתאי הארבלי למד אצל יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן.

במחלוקת המפורסמת של תקופת הזוגות, על הסמיכה (חגיגה, טז ע"א), מוזכר שמו בין אלו שאחזו בדעה שמותר לסמוך על הקרבן ביום טוב.

בכתב יד קאופמן של המשנה [1] הגרסה היא "מַתַּיִי הָאַרְבְּלִי".

הוא היה בן העיר ארבל שבגליל התחתון, ולכן נקרא "ארבלי".

נקבר סמוך לראובן, שמעון, לוי (וי"א יהודה) ודינה בני יעקב, בהר ארבל, ועליו ציון.

יש משערים כי נתאי הארבלי היה כהן מבני משמרת ישוע[דרוש מקור].

עלי זהב

עֲלֵי זָהָב הוא התנחלות ויישוב קהילתי בדרום-מערב השומרון על ציר 446, שייך למועצה אזורית שומרון, ליד היישובים פדואל, ברוכין, לשם וכפר א-דיכ. כיום היישוב מכיל כ-3,200 נפשות וקיימות תוכניות הרחבה לעוד 1,000 משפחות. חורבת דיר-סמען שוכנת במרכז היישוב לשם הסמוך.

שמעון הצדיק

שמעון הצדיק הוא כינוי שנקשר, לפי המחקר, לשתי דמויות, סב ונכדו, שהיו כהנים גדולים מבית חוניו בתקופת בית שני בירושלים, במאה השלישית לפני הספירה, הם שמעון הראשון בן חוניו הראשון, ושמעון השני בן חוניו השני.

דמותו של "שמעון הצדיק" מופיעה במקורות חז"ל ובמקורות החיצוניים הקלאסיים: כתבי יוסף בן מתתיהו והספרים החיצוניים.

במקורות הללו מזוהה שמעון הצדיק כשמעון בן חוניו בן יַדּוּעַ, ונאמר עליו שהיה כהן גדול ומנהיג בתקופת בית שני, משיירי כנסת הגדולה. ראשון לחכמים שנזכרו בשמם במשנה, ורבו של אנטיגנוס איש סוכו, בפתחה של תקופת הזוגות. חי בסוף תקופת שלטון הפרסים ותחילת שלטון היוונים בארץ ישראל. הוא מתואר בתלמוד כמי שקיבל את פניו של אלכסנדר מוקדון בבואו לארץ ישראל.

תקופת הזוגות

על פי המסורת היהודית, תקופת הזוגות נמשכה כמאתיים שנה בימי הבית השני (המאה ה-2 לפנה"ס והמאה ה-1 לפנה"ס, ג'תק"ע - ג'תש"ע בערך), ובה ההנהגה הרוחנית של עם ישראל הורכבה מזוג חכמים שכיהנו במשותף כראשי הדור: אחד כנשיא, ומשנהו כאב בית הדין של הסנהדרין. במהלך התקופה כיהנו בתפקיד חמישה זוגות של תנאים בחמישה דורות עוקבים.

על אף שהזוגות נחשבים לתנאים, יצר מחקר התלמוד בידול ביניהם ובין התנאים ומקובל להתייחס אליהם כאל תקופה נפרדת שקדמה לתקופת התנאים [דרוש מקור].

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.