צקלג

צקלג היא עיר מקראית בארץ פלשתים בה ישב דוד בימים שברח מפני שאול ובעקבות זאת נכללה בשטחה של ממלכת יהודה.

בתנ"ך

ברשימות הנחלות בספר יהושע מופיעה צקלג בערי נחלת יהודה[1]: "ויהיו הערים מקצה למטה בני יהודה אל גבול אדום בנגבה קבצאל ועדר ויגור ... וצקלג ומדמנה וסנסנה" ובנחלת שמעון: "וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל הַשֵּׁנִי לְשִׁמְעוֹן לְמַטֵּה בְנֵי שִׁמְעוֹן לְמִשְׁפְּחוֹתָם וַיְהִי נַחֲלָתָם בְּתוֹךְ נַחֲלַת בְּנֵי יְהוּדָה ... וְצִקְלַג וּבֵית הַמַּרְכָּבוֹת וַחֲצַר סוּסָה" (ספר יהושע, פרק י"ט, פסוקים א'-ה').

פירוש מקובל טוען שצקלג הייתה בנחלתו של שבט יהודה, אך ניתנה לאחר מכן לשבט שמעון.

לפי ספר שמואל הייתה אחת מ"ערי השדה" של אכיש מלך גת, שנתנה לדוד ואנשיו. לאחר תקופה יצא דוד מצקלג לחברון, שם הוא נמשח למלך. מצוין שהעיר נשארה בידי מלכי יהודה ("עַד הַיּוֹם הַזֶּה". ספר שמואל א', פרק כ"ז, פסוק ו').

לפי ספר נחמיה צקלג נושבה מחדש בתקופת שיבת ציון, בתקופתו של נחמיה[2].

זיהוי

לצקלג הוצעו מספר זיהויים על ידי החוקרים:

היו שזיהו את צקלג עם ח'רבת זחיליקה, הנמצאת 18 קילומטר מזרחית לעזה, בגלל דמיון השם לצקלג.

אלברכט אלט הציע לזהות את צקלג בתל א-חויליפה שליד קיבוץ להב[3]. זיהוי זה היה מקובל בשנות ה-50 ובעקבות זאת קבעה ועדת השמות הממשלתית את שם קיבוץ להב כ"צקלג"[4][5].

בשנות ה-50 המאוחרות הועלו פקפוקים לגבי זיהוי זה[6] ובנימין מזר, יוחנן אהרוני וארכאולוגים נוספים העדיפו לזהות את צקלג בתל שרע, וועדת השמות הממשלתית הסירה את השם צקלג מעל קיבוץ להב[7]. זיהוי זה שנעשה על בסיס שיקולים היסטוריים וגאוגרפיים, נתמך לאחר מכן בממצא הארכאולוגי שנמצא בחפירות באתר, שכללו קרמיקה פלשתית.

ביולי 2019 הציעו פרופ' יוסף גרפינקל, ראש המכון לארכאולוגיה של האוניברסיטה העברית בירושלים, סער גנור מרשות העתיקות וד"ר קייל קיימר מאוניברסיטת מק-קווארי בסידני שבאוסטרליה לזהות את צקלג באתר חורבת אל-ראעי שבשפלת יהודה - בין קריית גת ללכיש. זיהוי זה מתבסס על מציאת עיר פלשתית שנחרבה ועליה עיר יהודית המתוארכת לימי דוד המלך. יגאל לוין שלל זיהוי זה בטענה שצקלג נמצאת על פי התנ"ך בנגב המערבי, ולכן לא יכל להיות בשפלת יהודה[8].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק ל"א
  2. ^ ספר נחמיה, פרק י"א, פסוק כ"ח
  3. ^ אנציקלופדיה מקראית, ערך צקלג
  4. ^ קיבוץ להב התנחל בצקלג, דבר, 8 באוגוסט 1952
  5. ^ רשימת שמות יישובים, ילקוט הפרסומים 277, 16 בפברואר 1953, עמ' 651
  6. ^ אבי נבון, להב או צקלג?, אתר קיבוץ להב
  7. ^ רשימת שמות יישובים, ילקוט הפרסומים 829, 13 במרץ 1961, עמ' 956
  8. ^ יוני רוטנברג, להוכיח שדוד היה מלך, באתר ערוץ 7, 11 ביולי 2019
1958 בישראל

1958 הייתה שנת העשור לקיומה של מדינת ישראל.

אגג

אֲגַג הוא דמות מקראית, אחרון מלכי העמלקים.

האיזכור הראשון בתנ"ך של אגג הוא בברכת בלעם, בה מברך בלעם את ישראל שממלכתם תינשא מעל זו של אגג:

אגג היה מלך עמלק בעת ששאול המלך יצא למלא את מצוות השמדת עמלק בהנחיית הנביא שמואל. שאול לא ביצע את המצווה עד סופה כיוון שלא השמיד את רכוש עמלק ולא הרג את אגג, ועל כך ניבא לו שמואל כי ישלם בכתרו.

אגג הוצא בסוף להורג על ידי שמואל, הדיאלוג בין שמואל הנביא לאגג מובלט בסיפור על רגעיו האחרונים של אגג:

אגג חותם את חייו במילים "אָכֵן סָר מַר-הַמָּוֶת" (אכן הגיע זמני למות),

ושמואל הנביא עונה לו: "כַּאֲשֶׁר שִׁכְּלָה נָשִׁים חַרְבֶּךָ, כֵּן-תִּשְׁכַּל מִנָּשִׁים אִמֶּךָ" (כשם שחרבך הפכה נשים לשכולות, כך תהפוך כעת אימך לשכולה).

על אף הריגתו של אגג בידי שמואל, ממקומות נוספים בתנ"ך מוכח שהעם העמלקי לא הושמד באופן סופי. בהמשך ספר שמואל מתוארות מלחמותיו של דוד בתקופת ישיבתו בשדה פלשתים, שם מוזכרת בין השאר לחימתו בעמלקים. מספר פרקים לאחר מכן, בסוף ספר שמואל א' מתוארת פשיטה של עמלקים על העיר צקלג (עיר המזוהה על ידי מספר חוקרים כתל שרע) ורדיפה של דוד ואנשיו אחריהם, לאחר שלקחו בשבי את משפחותיהם. גם לאחר שדוד ואנשיו מכים בעמלקים במשך יממה שלמה, ארבע מאות מהם מצליחים לברוח. מקום נוסף בו אנו פוגשים בשארית עמלק הוא בפתיחת ספר שמואל ב', שם דוד שב "מהכות את העמלק" ואליו מגיע נער עמלקי המספר לו שהרג את שאול בעקבות בקשתו של שאול עצמו, לאחר שנפצע אנושות בקרב נגד הפלשתים בהר הגלבוע.

גרסתו של הנער העמלקי סותרת את המסופר על מות שאול, והפרשנים נחלקו מה מידת האמת בדבריו. בכל אופן, דבריו מציגים אירוניה הטמונה בקשר שבין חטאו של שאול כשלא השמיד את העמלקים, לבין העובדה שאחד מהם לבסוף הרג אותו, וכל זאת בשעה שדוד, שנבחר לרשת את כתרו, עושה חיל במלחמתו בעמלקים.

מאחר שעמלק הוא סמל האויבים של ישראל, גם מלכו נחשב כגדול האויבים של ישראל. ברוח זו מיוחס מוצאו של המן הרשע לאגג: "הָמָן בֶּן-הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי". והפרשנים נחלקו בשאלה האם מדובר בצאצא גנטי ממש, או בבן במובן של ממשיך דרכו הרעיונית של אגג. לאחר אירועים אלו אין מסופר עוד דבר על קיומו של עמלק או מלכם אגג. מספר פסוקים בספר דברי הימים מספרים על קבוצת לוחמים מבני שמעון אשר בימי המלך חזקיהו הכו את "שארית הפליטה לעמלק", כלומר - השמידו את אחרון העמלקים, ובכך כנראה הושמד סופית עם זה.

המדרש מספר כי בין נפילתו של אגג בשבי ובין הוצאתו להורג הפריד יום, אשר במהלכו הספיק אגג לקיים יחסי מין עם אישה כלשהי. בין צאצאי אישה זו, אומר המדרש, היה המן. כך מפרש המדרש את הצירוף "המן האגגי".

אחינועם היזרעאלית

אֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵלִית היא דמות מקראית המופיעה בספר שמואל, אחת מנשותיו של דוד המלך.

לפי המסופר, מקורה ביזרעאל, שבדרום הר יהודה, ומכאן כינויה. אחינועם הייתה ממוצא כליבי. היא נישאה לדוד בסוף ימי נדודיו במדבר יהודה, כמסופר בספר שמואל א':

אחינועם היא אמו של אמנון. בפשיטת העמלקים על צקלג, כאשר דוד ואנשיו לא היו בעיר, נשבתה אחינועם יחד עם יתר אנשי צקלג, ועם אשת דוד השנייה - אביגיל. לאחר מרדף אחר העמלקים, הצילו דוד ואנשיו את אחינועם ואת שאר השבויים.

השם אחינועם מופיע בחרסים שנתגלו בשומרון.

אכיש

אָכִישׁ דמות מקראית, מלך פלשתים בגת בימי המלכים שאול ודוד. דמותו מופיעה בספר שמואל א', פרק כ"א, פסוק י"א ובספר מלכים א', פרק ב', פסוק ל"ט. השם אכיש מופיע גם בכתובת עקרון.

בית המרכבות

בֵּית הַמַּרְכָּבוֹת היה יישוב מקראי בנחלת שבט שמעון ביהודה, בין חצר סוסה לבין צקלג.

הוא הוזכר בספר יהושע:"וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל הַשֵּׁנִי לְשִׁמְעוֹן לְמַטֵּה בְנֵי שִׁמְעוֹן לְמִשְׁפְּחוֹתָם וַיְהִי נַחֲלָתָם בְּתוֹךְ נַחֲלַת בְּנֵי יְהוּדָה: ... וְצִקְלַג וּבֵית הַמַּרְכָּבוֹת וַחֲצַר סוּסָה:"

ייתכן כי נעזב מיושביו לפני תקופת מלכותו של דוד המלך, וזאת על פי הנאמר בספר דברי הימים:" וּבְבֵית מַרְכָּבוֹת וּבַחֲצַר סוּסִים וּבְבֵית בִּרְאִי וּבְשַׁעֲרָיִם אֵלֶּה עָרֵיהֶם עַד מְלֹךְ דָּוִיד:"

בעת החדשה הוצע לזהותה בתל אבו הֻרֵירֶה, או בתל אל-מַרְכֵּב.

בית הקברות הצבאי הבריטי ברמלה

בית הקברות הצבאי הבריטי ברמלה שוכן כשני קילומטרים צפונית לעיר רמלה, בסמוך לגבולה עם לוד. במקום קבורים חללי האימפריה הבריטית מימי מלחמת העולם הראשונה והשנייה, עד סוף המנדט הבריטי בארץ ישראל ב-1948. הבריטים קברו בבית הקברות הצבאי שלהם גם חללי אויב ושבויים שמתו תוך כדי השבי וגם חיילים מבעלות הברית של האימפריה הבריטית בשתי מלחמות העולם. בבית הקברות קבורים בני אדם מ-57 לאומים שונים, כולל כ-30 יהודים מזוהים (בהם, למשל, ניל פרימרוז, בנו של מי שהיה ממנהיגי המפלגה הליברלית וראש ממשלת בריטניה ארצ'יבולד פרימרוז ואשתו חנה לבית רוטשילד), שנהרגו תוך כדי השירות למען בריטניה.

בבית הקברות מונצח זכרם של 5,731 חללים: 5,352 מצבות קבורה ו-379 מצבות זיכרון.

חללי האימפריה הבריטית בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה - כ- 3,600 חללים: 2,650 חללים בריטים, 491 מתת היבשת ההודית ועוד 467 שלא הוגדרו כחללי מלחמה. (מבין חללי המלחמה 781 חללים הם חיילים אלמונים)..

חללים שנהרגו בין שתי המלחמות, בעיקר במרד הערבי הגדול ובפעולות ארגוני תנועת המרי העברי, וכן במלחמת העולם השנייה ובתקרית האוויר הישראלית-בריטית ב-1949: 1,081 בריטים ובנוסף להם 424 חללים שלא הוגדרו כחללי מלחמה.

בנוסף, בבית הקברות מספר חלקות מיוחדות: חלקה של חיילים אלמונים מצבא טורקיה מימי מלחמת העולם הראשונה, שתי חלקות בהן נקבר בנפרד האפר של חיילים סיקים והינדים שגופותיהם נשרפו על פי מצוות דתם, חלקה של חיילים מוסלמים, ברובם הודים וטורקים מקפריסין, וחלקה של ערבים מצרים שגויסו לצבא האימפריה הבריטית בכפייה - כל אלה נקברו בצד, כדי לא להיות בסמוך לצלב המרכזי של בית הקברות. חלקה של חיילי לגיון הזרים הצרפתי, חלקה של משטרת ארץ ישראל הבריטית, שכל הקבורים בה נהרגו על ידי המחתרות היהודיות תוך כדי הנסיגה של הבריטים מארץ ישראל ב-1948, בהם שני הסרג'נטים, קליפורד מרטין ומרווין פייס, שנתלו על ידי האצ"ל.בשנת 1952 הועברו לרמלה שרידיהם של 17 חיילים הודים, שנפלו בארץ בשירות בריטניה במלחמת העולם הראשונה והיו קבורים לפני כן בבית הקברות ההודי בתל אביב (במתחם צקלג).

חורמה

חורמה, עיר עתיקה המוזכרת בכיבושי יהושע. היא מוזכרת פעמים מספר בתנ"ך בעיקר באזור ערי הנגב. יש הממקמים אותה בין באר שבע לעזה, יש הממקמים בין באר שבע לערד ויש הממקמים אותה בעבר הירדן המזרחי מעל הערבה. יש חוקרים הטוענים ששני המיקומים בתחומי הנגב נכונים ומדובר בשתי ערים שנקראו בשם חורמה.

שמה הקודם (כנעני) הוא צפת וניתן לזהותה עם חורבות העיר סרתה הנמצאות על ההר העולה אל הר שעיר, מתחת לעיר טפילה (תופל המקראית). החורבות נמצאות ליד מעיין "עין אל גרבנה" והיא צופה על הערבה. מעליה ממוקמות הערים הראשיות של ממלכת אדום: תופל, סלע ובצרה. לידה עוברת דרך המטפסת אל אדום שייתכן שהיא מעלה עקרבים המקראית. במעלה זה נמלטו כנראה בני ישראל בבורחם מן הכנעני והאמורי והתבצרו בין ההרים שבשיפולי ממלכת אדום. החוקרים הטוענים שהיו שתי ערים בשם חורמה ממקמים את העיר חורמה ששמה הכנעני צפת בצפון מערב הנגב ליד היישוב המקראי תדהר.

הארכאולוג יוחנן אהרוני, בהתבססו על פסוקים מהמקרא, הציע לזהות את חורמה באתר תל משוש.

יוסף גרפינקל

יוסף גרפינקל (נולד ב-23 ביולי 1956 בחיפה) הוא ארכאולוג ישראלי, פרופסור לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, המתמחה בארכאולוגיה מקראית ובתקופה הפרוטו-היסטורית. גרפינקל ניהל מספר רב של חפירות באתרים מן התקופה הנאוליתית של המזרח הקרוב, ופרסם 15 ספרים וכמאה מאמרים על מגוון נושאים בארכאולוגיה של ארץ ישראל, שבמרכזם אומנות, פולחן וריקוד.

ימי צקלג

ימי צִקְלַג הוא רומן ישראלי על רקע מלחמת העצמאות, מאת הסופר ס. יזהר. הספר יצא לאור בהוצאת עם עובד בשנת תשי"ח-1958 וזיכה את יזהר בפרס ישראל. נחשב לאחת מיצירות המופת של הספרות הישראלית.

הרומן מתאר שבוע של קרבות בנגב במהלך מלחמת העצמאות סביב מִשלט הקרוי בספר "נקודת גובה 244". ברוח זרם התודעה מתמקד הסיפור בעולמן הנפשי של הדמויות, צעירי הפלמ"ח, הן בזמן הקרבות והן בזמן ההפוגות שביניהם. הסיפור מבוסס על קרב חרבת מחאז של חטיבת יפתח במלחמת העצמאות, אף שיזהר בכוונה אינו מציין את השם 'חרבת מחאז' בשום שלב בספר. עם זאת, ס. יזהר הקפיד לשחזר במדויק את מהלכי הקרבות, תאריכיהם, בעלי החיים, הצמחייה ואף מיקום הכוכבים בשמים אף ששינה את שמות הדמויות וקיצר את זמן הקרב משמונה ימים לשבעה.

להב (קיבוץ)

לַהַב הוא קיבוץ בצפון הנגב, כ-20 ק"מ צפונית מזרחית לבאר שבע ובקרבת היישוב להבים. הקיבוץ מצוי בגובה של כ-470 מטר מעל פני הים וסביבו יער להב. הקיבוץ משתייך לזרם הקיבוץ הארצי ולמועצה האזורית בני שמעון. בשנת 2013 התגוררו בקיבוץ כ-500 תושבים כאשר כמחצית מהם חברי קיבוץ. 28 משפחות מתגוררות בשכונת ההרחבה בתוך שטח הקיבוץ.

הקיבוץ נוסד בשנת 1952 למרגלות "תל-חליף", ובתחילה נקרא "צקלג", על שם עיר מקראית בשם זה ששכנה בסמוך. מאוחר יותר שונה שמו ל"להב", על שם גרעין הנח"ל שהקים אותו.

בשנת 2009 עבר הקיבוץ שינוי באורחות החיים. כיום הוא ממשיך ומקיים מסורות, שירותים ומוסדות קיבוציים ותיקים ובהם: חדר האוכל המשותף, מרפאה, מכבסה, חגים משותפים, מערכת חינוך מגיל 0 עד גיל 18 ועוד.

ס. יזהר

ס. יזהר או יזהר סמילַנסקי (27 בספטמבר 1916 - 21 באוגוסט 2006) היה סופר עברי בולט וחבר כנסת, חתן פרס ישראל לספרות יפה וחתן פרס א.מ.ת לספרות.

את שם העט ס. יזהר נתן לו המשורר והעורך יצחק למדן כשפרסם את סיפורו הראשון של יזהר, "אפרים חוזר לאספסת", בכתב העת "גליונות" בשנת 1938, ומאז חתם יזהר על יצירותיו הבדיוניות בשם ס. יזהר, ועל כתביו העיוניים בשם יזהר סמילנסקי. נהוג לזהותו כחלק מסופרי דור תש"ח, אם כי הוא עצמו התנגד לזיהוי זה.

סנסנה (אתר מקראי)

סַנְסַנָּה הייתה עיר בדרום נחלת יהודה בתקופת המקרא.

העיר מוזכרת בספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק ל"א כעיר שירשו שבט יהודה ביחד עם הערים צקלג ומדמנה.

יש הסוברים שמקור השם סנסנה הוא על שם החלק מעץ התמר הנקרא סַנְסַן או סַנְסַנָּה, כפי שניתן ללמוד מהפסוק בשיר השירים "אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו", ישנם כמה פרשנויות באיזה חלק מדובר. יש הסוברים שמדובר בראש הדקל הנראה ככיפה, ויש הסוברים שזו הבליטה הנותרת לאחר כריתת ענף מדקל.

המקום זוהה עם חירבת א-שמסאניאת, אתר גדול מן התקופה הישראלית במרחק 16 ק"מ בקירוב מצפון מזרח לבאר שבע, בקצה השלוחות הדרומיות של הרי יהודה. זיהוי זה מסתייע בזיהויה של מדמנה עם ח'רבת אם דימנה השכנה.היום מזוהה סנסנה כ-2 ק"מ דרומית מזרחית מהנקודה בה שוכן היישוב סנסנה היום.

בספר יהושע, פרק י"ט, פסוק ה' ובספר דברי הימים א', פרק ד', פסוק ל"א לא מוזכרת סנסנה ובמקומה מוזכר מקום בשם "חצר סוסה" אולי אירעו חילופים אלה בגלל הדמיון בין סנסנה לסוסה.

עמית ליאור

עמית ליאור (נולד ב-21 בדצמבר 1959) הוא תסריטאי ושחקן ישראלי. משמש כיום גם כיו"ר איגוד התסריטאים בישראל וכמרצה לתסריטאות.

עמלק

עמלק הוא עם או שבט הנזכר במקרא. אין ידיעות חיצוניות אודותיו. עמלק מתואר במקרא כעם אכזרי המתפרנס במידה ניכרת משוד וביזה. במסגרת זו התקיף את בני ישראל לאחר שיצאו ממצרים, ואת ציקלג, עירו של דוד בעת שהותו בארץ הפלשתים. העם העמלקי התקיים כעם נווד לאורך המדבר שמדרום לים המלח ועד צפון חצי האי סיני במשך תקופת התנחלותם בארץ ישראל ועד לתקופת המלוכה.

על פי המסורת האפונימית המקראית, העם נקרא על שם אביו (עמלק), בנו של אליפז בן עשיו ופילגשו, תמנע.

במסורת היהודית נחשב העם העמלקי כסמל לרֶשע, ועל פי המסורת אף המן הרשע היה מצאצאיו. העם העמלקי מוקע בתנ"ך, עד שבאופן חריג מופיעה בתורה מצווה על עם ישראל להרוג את כולו - כולל נשיו וטפו, ולהשמיד גם את רכושו. במסורת הפסיקה ההלכתית נקבעו סייגים רבים למצוות מחיית עמלק.

פדיון שבויים

מצוות פדיון שבויים, היא הצלתם ושחרורם של בני עם ישראל הנתונים בשבי. מצווה זו ידועה כבעלת חשיבות רבה על פי ההלכה היהודית והיא כוללת בתוכה מספר מצוות שונות.

קרב תל חווילפה (1917)

קרב תל חווילפה הוא קרב, שהתחולל על תל חליף וסביבתו, בין ה-1 בנובמבר 1917 וה-6 בנובמבר 1917 בין כוחות בריטים של חיל המשלוח המצרי לבין כוחות של הצבא העות'מאני במסגרת המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. הקרב ארך כשבוע, והסתיים בניצחון הצבא הבריטי, ובנסיגת הכוחות העות'מאנים.

רימון (אתר מקראי)

רימון - אתר מקראי בצפון הנגב, בנחלת שבט יהודה. היום כק"מ דרומית לקיבוץ להב, כ-20 ק"מ צפונית מזרחית לבאר שבע, במקום המכונה "חרבת רמליה" או "חורבת רימון". במקום נמצאו שרידי בית כנסת עתיק שהוקם במחצית השנייה של המאה ה-3.

אוסביוס מקיסריה כולל אותה בין יישובי דרומא וכותב: רימון היום, לא ידוע - "גם אותה לכד יהושע ויך את מלכה, אשר הייתה בנחלת שמעון ויהודה. ועתה היא חרמון, כפר גדול מאוד של יהודים טז' מילין מבית גוברין לדרום בדרומא".

שבט שמעון

שֵׁבֶט שִׁמְעוֹן הוא אחד משנים-עשר שבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך. הוא נקרא על שם אבי השבט שמעון, שהיה הבן השני שנולד ליעקב וללאה.

תל שרע

תל שֶׁרַע (בערבית: תַל אַ-שַרִיעַה) הוא תל גדול בנגב הצפוני, בגדתו הצפונית של נחל גרר, מדרום-מזרח לנתיבות ליד העיר הבדואית רהט, צפונית לבאר שבע. התל מתנשא על גבעת כורכר לרום של 169 מטרים, וכולל בשטחו כ-20 דונם. תל שרע נחרץ על ידי מדרונות תלולים רבים, ובינו לבין תל הרור נובעים מעיינות רבים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.