צפת

צְפַת היא עיר במחוז הצפון בישראל, הנחשבת לבירת הגליל העליון. צפת שוכנת באזור הררי בחלקו המזרחי של הגליל, העיר ממוקמת על פסגות ההרים צפת וכנען וצופה אל ימת הכנרת מדרום מזרח ואל רכס הרי מירון במערב. גובה רוב העיר כ-850–900 מטר, אך היא כוללת גם את שכונת נוף כנרת שגובהה כ-500 מטר. צפת נמנית כאחת מ"ארבע ערי הקודש" שבהן התרכזו מרבית בני היישוב הישן, מסוף ימי הביניים ועד סוף המאה ה-19. באפריל 2018 העיר מנתה 35,330 תושבים.

צפת
Coat of arms of Safed
Safed1
שם בערבית صفد
מחוז הצפון
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה שוקי אוחנה
גובה ממוצע[1] ‎900‏ מטר
תאריך ייסוד האלף ה-2 לפנה"ס
סוג יישוב יישוב עירוני 20,000‏–49,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 35,715 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה
‎58
    - שינוי בגודל האוכלוסייה
‎1.2%‏ בשנה עד סוף 2018
  - צפיפות אוכלוסייה 1,177 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות ‎154
תחום שיפוט[2] 29,980 דונם
    - דירוג שטח שיפוט
‎65
(למפת צפת רגילה)
Safed osm
 
צפת
צפת
32°57′53″N 35°30′16″E / 32.9647637124252°N 35.504576727644°E
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2015[2]
2 מתוך 10
מדד ג'יני
לשנת 2016[2]
0.4245
    - דירוג מדד ג'יני
‎85
פרופיל צפת נכון לשנת 2017 באתר הלמ"ס
אתר העירייה
כתובת על קיר בעיר צפת
כתובת על קיר בעיר צפת, קיץ 2018
מפת העיר העתיקה של צפת
מפת העיר העתיקה של צפת
סימטה בעיר העתיקה של צפת
סימטה בעיר העתיקה של צפת
גשר העיר העתיקה - צפת
גשר העיר העתיקה של צפת
צפת בשלג 1
צפת בשלג
צפת בשלג
צפת בשלג

היסטוריה

התקופה הקדומה

במצודת צפת נתגלו מערות קבורה מתקופת הברונזה - התיכונה והמאוחרת, האלף ה-2 לפנה"ס. במקום נמצאו ממצאים עשירים המיצגים רצף קבורה של 800 שנה[3]. נמצאו עדויות לקיומו של יישוב במקום החל מתקופת הברזל – כאשר צפת הייתה בתחום נחלת שבט נפתלי – ועד תקופת בית ראשון והתקופה הפרסית. עם חורבן ערי הגליל על ידי מלך אשור ב-732 לפנה"ס חדרה לאזור אוכלוסייה פיניקית. נמצאו מטבעות המעידים על קיומו של יישוב בצפת בתקופת אלכסנדר ינאי – המאות ה-1 וה-2 לפנה"ס.

השם "צְפַת" מוזכר במקרא רק בהקשר של כיבוש עיר של שבט יהודה: "וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה, אֶת-שִׁמְעוֹן אָחִיו, וַיַּכּוּ, אֶת-הַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב צְפַת; וַיַּחֲרִימוּ אוֹתָהּ, וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם-הָעִיר חָרְמָה". צפת זו היא בנחלת שבט יהודה בדרום הארץ ולא בצפונה.(שופטים, א', י"ז).

יוסף בן מתתיהו, בחיבורו תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים ספר ב', מתאר את ההכנות שהוא בתור מפקד הגליל ערך לקראת המרד הגדול. הוא ציפה כי הצבא הרומאי שבא להכריע את המרד שפרץ בארץ ישראל, יגיע אליה מסוריה ובתחילה ינסה לכבוש את הגליל. הוא מחליט לבצר בגליל העליון את המקומות הבאים: "סלע עכבּרה ואת צפת (במקור: Sepph סֶפְּף או)[4] ואת ימנית[5] ואת מירון". הסיבה לביצורה הוא מיקומה האסטרטגי הרם, היא שולטת על מעברי ההרים מסביב. על הר כנען בסמוך לביריה (כיום בתוך העיר) התקיים יישוב בשם יבנית ונקרא כיום "חירבת אבנית". ביבנית היה אחד מביצורי הגליל בתקופת המרד הגדול שבנה בן מתתיהו כמפקד הגליל, ומוזכר בפיוט הקלירי הנזכר כמקום מושבה של משמרת הכהנים אימר.

לאחר חורבן בית שני, משפחות הכוהנים ששרדו עזבו את ירושלים ועברו לגליל, שם הן חיו בקהילות קטנות השומרות על מנהגי כהונה וטהרה רבה. בין כ"ד משמרות כהונה מימי בית שני נמנה גם המשמר הי"ב, הוא: משמרת יקים או פשחור צפת.

בתקופת התלמוד מוזכרת צפת בהקשר להדלקת משואות שנועדו להודיע על קידוש החודש[6]. בקינה איכה ישבה חבצלת השרון של ר' אלעזר הקליר, שחי במאה ה-5 ובמאה ה-6, המתארת את חורבנן של ערי הכהנים בגליל, מוזכרת גם צפת:

לֹא לַמָּרוֹם עַיִן צָפַת
וְכֶסֶף עַל חֶרֶשׂ חִפָּת
וּבְחִזּוּק מוּסַר הֻרְפָּת
וְנֶהֱרַס וְנִלְפַּת
כֹּהֵן צְפָת .

רבי אברהם אזולאי כותב שצפת היא עיר המקלט קדש[7].

התקופה הצלבנית

Safedcitadel
שרידי המצודה הצלבנית, 2008

עוד טרם התבססות ההתיישבות של הצלבנים בצפת, יש עדויות לקיומו של יישוב יהודי בעיר כבר במאה ה-11. זאת בניגוד "לדעה המקובלת, המייחסת את עלייתה של צפת לבנייה הצלבנית"[8]. בשנים 1102 או אפילו 1142, היה במקום ריכוז עירוני, לא עיר ממש. מצויה תעודת קניה שנערכה בשנים 1023–1024 בשביל ילד: מוסי בן הבה בן סלמון הצפתי[9][10].

בתקופת הצלבנים הייתה צפת מבצר בעל חשיבות אסטרטגית, שתואר כ"מבצר חזק מאוד בין עכו לים כנרת". בצפת התקיימו זה לצד זה מבצר ועיר. שריד למצודה מהתקופה הצלבנית מהמאה ה-12 מצוי במרכז צפת. צפת כונתה בפי הצלבנים "מפתח הגליל". העיר שלטה על השטח שבין עמק החולה לבין עמק הכנרת ועל עורקי התחבורה שעברו דרך גשר בנות יעקב. הביצורים הראשונים הוקמו בשנים 11021103 וזאת על סמך תעודה משנת 1103. בשנת 1168 נמכר המבצר למסדר הטמפלרים. בשנת 1189 פשטו המוסלמים על צפת והרסו את העיר ואת המבצר[11]. מצודת צפת הייתה למבצר הצלבני הגדול במזרח. המבצר המכונה "עצום"[8] נבנה בשנית באמצע המאה ה-13 ביוזמת בֶּנוּאַ ד'אַלִינואֵן (Benedict d'Alignan), הבישוף ממרסיי. תחת שלטון הצלבנים יוחסה למקום קדושה, כאשר נקבע כי זהו מקום המערה של "טוביה"[8]. גודל המתחם היה כ-40 דונם. היקף החומה החיצונית הגיע ל-850 מטר, גובה החומה – 28 מטר ועומק החפיר 15 מטר. בחומה החיצונית היו שבעה מגדלים גדולים בגובה של 24 מטר[3].

לפי ההיסטוריון "אל פאדל"[3] בחיל המצב היו שמונים אבירים ומשרתים וכן חמישה-עשר מפקדים, לכל אחד מהם היו חמישים פקודים וכן בעלי מלאכה. עם כיבוש המבצר נמנו בו אלף שריונות. מעריכים כי בזמן שלום שהו בו 1,700 איש ובעתות מלחמה - 2,200 איש.

צפת שימשה מרכז מנהלי של מחוז שהתגוררו בו 10,000 איכרים ב-260 כפרים וחוות. ההיסטוריון אל עות'מאני כותב:"מצודת צפת הייתה מן האיתנים שבמבצרי הפרנקים, ומאלה שהזיקו ביותר למוסלמים. בתוכה ישבו הטמפלרים, פרשים כעורבים ממש, נכונים לפשיטות על הערים בדמשק ועד דאריא (כנראה "דהריה" - בדרום הרי חברון) וסביבותיה ומירושלים ועד "כרך" (בעבר הירדן) וסביבותיה[3].

הצלבנים זיהו את צפת עם "ביתוליה" בהקשר ליהודית שלחמה בהולופרנס. הזיהוי של ביתוליה עם "בית אל" גרמה לשרשרת טעויות: גשר בנות יעקב על שם יעקב, חאן ג'וב יוסף – בעמק העולה לצפת – כמקומו של הבור בו הושלך יוסף ו"מערת שם ועבר" בצפת - כמקום בו הודיעו ליעקב על מותו של יוסף.

עם התבססות הצלבנים בצפת, עלה ערכו של המקום, ובמאה ה-13 הייתה למרכז של יהודי הגליל.

התקופה הממלוכית

ב-1266 נכבשה המצודה בידי הסולטאן הממלוכי בייברס, שהפכה לבירת מחוז הגליל בממלכתו - הוא מחוז "צאפד". גבולות המחוז היו מנהר הליטני בצפון עד לעיר ג'נין בדרום. מעמדה עלה על מעמד ירושלים שהייתה "נפת" ירושלים לעומת "מחוז" צפת. בתקופה הממלוכית היה בצפת יישוב יהודי בן כ-300 משפחות. בתקופה זו נבנה "בית הכנסת אליהו הנביא", המוכר כבית הכנסת האר"י הספרדי.

בעדות מגניזת קהיר מתוארת סמיכת רבנים בצפת בשנת 1200: "נאום הנפצע למצוות אדוננו סעדיה בר' עובדיה זלה"ה הנסמך בצפת למצוות אדוננו" . משנת 1215 יש תעודה בה מסופר על קיום ישיבה בעיר. "ישיבת ארץ-ישראל" והעומדים בראשה ראו את עצמם כממשיכי הסנהדרין ונהגו לסמוך רבנים. אלחריזי כתב על קיום ישיבת "גאון יעקב" בצפת ועל העומד בראשה "צדוק הצדיק"[3]

התקופה העות'מאנית

"תור הזהב"

ב-1517 נכבשה ארץ ישראל, ובכללה צפת, בידי הטורקים. בתקופה זו התיישבו בצפת יהודים רבים מגולי ספרד, והפכו את העיר למרכז רוחני חשוב. באותה העת היה גם מצבה הכלכלי של העיר משופר. במאה ה-16, לפי המשוער, אוכלוסיית העיר הגיעה ל-13,000 נפש, כמחציתם יהודים. רבי משה באסולה שבקר בעיר ושהה בה בין השנים 1521 ו-1522 מתאר במילים הבאות את העיר צפת באותה העת:

העיר מלאה כל טוב ומזונות משובחות. ובזול, לקונה כל דבר בעתו. ולולא רוב השמן והתבואה שמוליכים משם לדמשק ולמקומות אחרים, לא היה שווה כלום. מכל מיני פירות וטובים נמצאים בה, ואשר לא יהיה שם, יובא מדמשק. הארץ רחבת ידיים בסחורה, הן בחנויות לבגדי צמר, הן בסדקית, הן בבשמים, – משלושת אלה יש הרבה חנויות ליהודים. והם מביאים את הסדקית והבשמים מדמשק ומוכרים בעיר...

גם יש הרבה יהודים מחזרים תדיר בכפרים למכור סדקית ודברי רוכלים, וממלאים את בתיהם כל טוב. ומלבד זה יש רווח לקנות כותנה, וחוטים טווים, ומיני תרופות בזמן שהם זולים, ולמכרם בעת הראוי...ומי שאין לו קרן שישקיע אותה במסחר, צריך שיהיה בעל מלאכה. וארבע מלאכות טובות בכל ארץ ישראל: האורגים, הצורפים, והרצענים והבורסקאים, גם הבנאים. ומי שהוא בעל כוח להיות שכיר יום באותה מלאכה, פורעים אותו בטוב.

בצפת ישבו ופעלו במאה ה-16 גדולי המקובלים: רבי משה קורדובירו, האר"י ותלמידו רבי חיים ויטאל, רבי יוסף קארו מחבר ה"שולחן ערוך", המשוררים רבי ישראל נג'ארה ורבי שלמה אלקבץ ורבנים מפורסמים אחרים. מכאן יוזמתו של גדול הרבנים של אותו דור, רבי יעקב בירב, שניסה לחדש את הסמיכה ולהקים את הסנהדרין. בצפת היו באותה תקופה שמונה עשרה ישיבות, עשרים ואחד בתי כנסת, ובית ספר גדול לילדי העניים[12]. היהודים כינוה "בית אל", והיא הייתה אחת מארבע ערי הקודש (שלוש האחרות הן ירושלים, טבריה וחברון).

מצבה הכלכלי של העיר היה משביע רצון. עולי ספרד הביאו עימם את תעשיית הצמר, חומר שעיבודו הצריך משאבי מים רבים, ולשם כך בנו מתקנים שונים כדוגמת המבטשה ואחרים. בעיר היו 3,000 נולי אריגה ותוצרתה התחרתה בתעשיית האריגים של ונציה. אפילו חלק מהחכמים עסקו בתעשיית הצמר[3]. תושביה עסקו גם במסחר בדבש, במשי ובתבלינים. בשנת 1576 הוקם בצפת בית הדפוס הראשון במזרח התיכון. במשך עשר שנים הדפיס חמישה ספרים[3].

דעיכת הקהילה היהודית

במאה ה-17 הורגשה ירידה במעמדה הכלכלי של העיר. האריגים הזולים מאנגליה דחקו את אריגיה ותעשיית הצמר קרסה. נחתו על העיר מכת הארבה ומגיפות. גם חכמיה המפורסמים הלכו לעולמם, והאחרים עברו לירושלים ולערים אחרות. מגפה קשה במיוחד פקדה את צפת ב-1747. ב-1759 אירעה רעידת אדמה, שבה נמנו כ-300 הרוגים.

התאוששות קלה הורגשה בעיר בשנת 1778, כאשר הגיעה לארץ שיירה בת 300 חסידים שהתיישבו ברובם בצפת (עליית תלמידי הבעל שם טוב). ניתן להגדיר תקופה זו כראשית "היישוב הישן" האשכנזי בצפת. ב-1799, מיד לאחר נסיגת צבאו של נפוליאון בונפרטה מארץ ישראל, נהרס הרובע היהודי על ידי פורעים ערבים מקומיים ורבים מיהודי העיר נטבחו. ב־1808 עלו לעיר גם מתנגדים מתלמידי הגאון מווילנה, שבראשם עמדו ר' מנחם מנדל משקלוב ור' ישראל משקלוב (עליית תלמידי הגר"א). חיזוק זה של היישוב בצפת גרם פריחה כלכלית מחודשת. אחד העולים, ישראל ב"ק, (שמשך אחריו כ-200 עולים מברדיצ'ב) יסד בה בית דפוס עברי ראשון בארץ ישראל.

הרובע-הספרדי-צפת-1895
הרובע הספרדי בצפת, 1895

פריחתה המחודשת של צפת הייתה קצרת ימים. ב-1823 אירעה רעידת אדמה שבעקבותיה הייתה ביזה רבה בעיר. ב-15 ביוני 1834 הייתה הביזה הגדולה בצפת – רבים מיהודי העיר נרצחו או נפצעו ורכוש היישוב נשדד על ידי המון ערבי. ב-1 בינואר 1837 הרסה רעידת אדמה נוספת את כל השכונה היהודית וגרמה למותם של כ-2,000 איש. בזמן הרעש, ניצלו המוסלמים את המצב ושדדו ובזזו את היהודים וצבא טורקי נשלח להגן עליהם ועל הנוצרים[13]. מיד לאחר הרעש שוב פרצה בעיר מגפה וכעבור שנה, ב-1838, פרעו מורדים דרוזים ומוסלמים מצפת והכפרים סביבה ביהודי העיר. המכות שניחתו על יושביה היהודים של צפת, אם על ידי שכניהם הערבים או על ידי חולי ורעש, הביאו להידלדלות היישוב והעיר התרוקנה כמעט לגמרי מיהודיה.

על פי המפקד שערך משה מונטיפיורי בשנת 1839, ישבו בצפת 1338 יהודים. ב-1856 מצא בה ד"ר פרנקל 2,100 יהודים: כ-1,300 אשכנזים וכ-800 ספרדים[14]. הקונסול הבריטי באמצע המאה ה-19, ג'יימס פין, ציין בספרו את "רוחם הגברית" של יהודי צפת "בהשוואה לכל שאר בני אומתם בארץ ישראל" ואת היותם מסוגלים הרבה יותר מהם "לעמוד על שלהם"[15].

העיתון שערי ציון מכ"ג תמוז תרמ"א (1881) מדווח תחת הכותרת : "שמועה על רעש גרמה למנוסה מצפת", ובהמשך הכתבה :"מצפת מודיעים כי פשטה השמועה על פני העיר כי העיר תרגז ותרעש תחתיה, ויען כי רבים מתושבי העיר עוד יזכרו את המהפכה אשר הפך ד' ביום חרון אפו, לפני ארבעים שנה, ופחדו לנפשותיהם וילונו שני לילות מחוץ לעיר, וכאשר נוכחו כי לשווא פחדו, שבו איש לביתו"[16].

אחרי כל האסונות האלה נשארו בה כ-1,500 יהודים בלבד. היישוב בעיר אומנם גדל מחדש במחצית השנייה של המאה ה-19, ומנה ערב מלחמת העולם הראשונה כ-13,500 נפש, בהם רוב של כ-7,500 יהודים[17], אבל הניסיונות לפתח בה תעשייה וחקלאות לא עלו יפה, ויהודי צפת התקיימו בעיקר על החלוקה. הקושי בפיתוח של צפת נבע בין השאר מהעדר דרכים סלולות אל העיר (ההגעה לעיר הייתה אפשרית באמצעות רכיבה על בעלי חיים ובהמות משא בלבד), המרחק הרב לנמל ביירות ונמל יפו, והעדר קרקעות מתאימות לחקלאות מודרנית בסביבות העיר. הקהילה היהודית בעיר כמעט ולא הייתה מאורגנת מבחינת ציבורית, ובעיר לא פעלו כמעט מוסדות ציבור.

בעיר פעלו קהילות חסידיות רבות[18].

במהלך מלחמת העולם הראשונה פקד את העיר רעב, מגפות והחרמות רכוש בידי השלטון הטורקי. בין השנים 1916–1918 פקדה את העיר מגפת טיפוס הבהרות שהפילה חללים רבים. הרופא היחיד שפעל בעיר, הד"ר אברהם חיים גרין פעל למגור המגפה[19].

המיסיונרים האנגלים גורשו מהעיר כאזרחי האויב, ובית-החולים שלהם נסגר. עם התגברות המגפה הוחרם בית- החולים רוטשילד מידי הקהילה היהודית והוקדש לטיפול בנפגעי הטיפוס בניהול רופאים טורקיים. בקיץ 1916 הוסב בית-החולים ל- בית חולים צבאי עבור פצועי המלחמה הטורקיים[20].

חלק מתושבי העיר בעלי נתינות זרה גורשו מהארץ, חלק אחר בחר לעזוב את העיר למקומות בטוחים יותר, וחלק גויס בכפייה לצבא העות'מאני ולפלוגות העבודה שלו. כתוצאה מכל אלו פחת מאוד מספר תושבי העיר היהודים, מכ־7,000 בתחילת המלחמה לכ־2,700 בסופה. האוכלוסייה הערבית נפגעה אף היא מהמלחמה, אך בצורה פחותה מהאוכלוסייה היהודית, ומספר תושבי העיר הערביים פחת בכרבע במהלך המלחמה. במהלך המלחמה נשלחו חלק ממגורשי תל אביב לצפת, שהיו בה דירות ריקות רבות באותה תקופה[21]. במהלך המלחמה נסלל בידי הצבא הטורקי קטע הדרך שבין ראש פינה לצפת כדרך כבושה לעגלות (עד אז ניתן היה להגיע לצפת רק באמצעות רכיבה על בעלי חיים).

Saffed
ערביי צפת, ראשית המאה העשרים

תקופת המנדט

British Police Station in Safed
בנין המשטרה העירונית הבריטית

בתקופת המנדט השתנה המאזן הדמוגרפי בעיר והאוכלוסייה הערבית הפכה לרוב. צפת Safed, כפי שמופיעה במסמכים רשמיים מתקופת המנדט, הייתה לבירתה של נפת צפת המנדטורית אשר שימשה כמרכז מנהלי, תרבותי וכלכלי לכפרי הנפה[22].

במאורעות תרפ"ט 1929 פרצו פורעים ערבים לרובע היהודי שלא היה מוגן. מספר הנפגעים היהודים היה 18 הרוגים ו-80 פצועים, עד שהתערבה המשטרה הבריטית והניסה את הפורעים[23]. בעקבות זאת עלו תלונות על הזנחת צפת על ידי המוסדות הלאומיים, דבר שהביא להגירה של הצעירים מהעיר[24] ועלו קריאות להקמת שכונות יהודיות ליד העיר העתיקה[25]. באמצעות 100,000 לא"י שהוקדשו על ידי שרה לוי לצורך כך הוקמה קריית שרה על הר כנען בראשית שנות ה-30[26]. לעומת זאת, הבטחה של קרן העזרה להקים שכונה על אדמת המצודה לא נתקיימה[27].

במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט הותקפו יהודי צפת על ידי ערביי צפת והכפרים הסמוכים[28], אך בניגוד למאורעות תרפ"ט נהנו משמירה של אנשי "ההגנה". ב-13 באוגוסט 1936 פרצו ערבים חמושים ברובים ובפצצות מכיוון בית הקברות העתיק לרובע היהודי. בהתקפה זו נהרגו אב ושלושה מילדיו[29]. במאמר המערכת של דבר נטען בתחילת 1937 שהשליטה בפועל בעיר נתונה בידי הוועד הלאומי הערבי וכי היהודים מסוגרים בגטו[30]. המאורעות השפיעו לרעה על מצבם הכלכלי של יהודי העיר, בשל החרם הערבי, העדר הביטחון והפגיעה במגזר התיירות הקייצי, והובילה לעזיבת תושבים יהודים[31].

בשלהי תקופת המנדט, ועם שיפור המצב הביטחוני שימשה העיר כמקום קיט ליהודי הארץ[32], אך הקהילה היהודית סבלה מהגירה שלילית של צעירים, ומהעדר תעשייה[33] ואספקה מסודרת ומספקת של מים. בעיר הופעל גנרטור ליצור חשמל רק בשלהי 1944[34] (שפעל רק בחלק מהיום, סיפק רק חלק מהתצרוכת, וסבל מתקלות), ורק בשלהי 1947 הוחל בסלילת קו חשמל מטבריה (שהייתה מקושרת עם תחנת הכח בנהריים) לעבר צפת[35].

על פי תוכנית החלוקה שפורסמה בסוף נובמבר 1947, יועדה צפת להיות בשטחה של המדינה היהודית (על אף שרוב האוכלוסייה בעיר הייתה ערבית), אך כביש הגישה אליה (כביש עכו - צפת) עבר ברובו בשטח המדינה הערבית.

במלחמת העצמאות

Davidka Square, Safed
אנדרטת הדוידקה בצפת
הפילבוקס בעיר העתיקה של צפת
הפילבוקס בעיר העתיקה של צפת

ערב מלחמת העצמאות ב-1948, הייתה צפת עיר בת 12,500 תושבים, ובהם כ-2,400 יהודים. הבריטים פינו את המקום ב-16 באפריל 1948 ומסרו לידי הערבים את עמדותיהם אשר שלטו על הרובע היהודי, וכך הושם הרובע במצור. לאחר שעין זיתים וביריה נכבשו על ידי הפלמ"ח הועברה מחלקה לסיוע לאנשי הרובע. ב-5 במאי נכשל ניסיון לכבוש את המצודה שבראש הר צפת. תותחי צבא ההצלה שהוצבו במירון הפגיזו את הרובע. הכוח היהודי, בראשותם של מאיר מיבר ואלעד פלד מנה כ-375 לוחמים שכללו את מחלקת הפלמ"ח ולוחמי "הגנה" נוספים. מולם עמד כוח של כ-2,000 לוחמים ערבים (על פי ספר תולדות ההגנה[36]), או כ-700 איש (על פי מקורות אחרים[37]) מצבא ההצלה וערביי המקום. מעוזי הלוחמים הערבים - המצודה, בנין המשטרה העירונית ובית הספר היהודי "שלווה", נכבשו ב-10 וב-11 במאי לאחר קרבות קשים[38]. כיבוש מבנים אלה הכריע את הקרב על העיר; תושבי העיר והחיילים הערבים נטשו את העיר ואת עמדותיהם ונמלטו, כולל ממבצר המשטרה שבראש הר כנען. למנוסה תרמו ירי המרגמות ובעיקר פצצות ה"דוידקה", שיותר משגרמו נזק ממשי, הפחידו את התושבים הערבים ברעש החזק שגרמו.

לאחר הקמת מדינת ישראל

עם קום המדינה מנה היישוב היהודי כ-2,300 תושבים. בריחת התושבים הערבים הביאה לכך שהעיר נותרה ברובה ריקה. חלק מהבתים הערביים פוצצו במיוחד בשכונת חרת אל אקראד, כחלק מהמדיניות הביטחונית למנוע את חזרתם של הערבים שברחו מהערים המעורבות[39]. לאחר שוך הקרבות נכנסו לחלק מהבתים עולים חדשים ועיריית צפת יזמה פינוי ההריסות והאשפה ואנשי העיר תיקנו חלק מהבתים שנהרסו[40]. לראש העיר הראשון התמנה הרב משה פדהצור (פודהורצר), בן למשפחה ותיקה שהגיעה לצפת עוד בימי האר"י, ומי שעמד בראש הקהילה היהודית בצפת משנות ה-30 והיה אחראי לכך שהעיר לא פונתה בפרעות 1936 ולפני מלחמת השחרור, כפי שדרשו השלטונות הבריטיים. אחד ממפעליו הבולטים כראש עיר היה הקמת קריית האמנים צפת שמשכה אליה את מיטב האמנים הישראלים בשנות ה-50 וה-60 ומיתגה את העיר כמרכז לאמנות הישראלית והיהודית.

העיר קלטה עולים חדשים ומשרד השיכון הקים את השכונה החדשה בהר כנען[41]. בשנת 1953 התגוררו בעיר כ-7000 תושבים. ניסיונות להביא לצפת תעשייה לא צלחו בגלל המרחק הרב ממרכזי האוכלוסייה ובצפת נוצר כיס אבטלה. היו שהתלוננו שהמדינה משקיעה בהקמת ערים סמוכות: קריית שמונה וחצור הגלילית במקום לפתח את צפת[42]. בתחילת 1965, לאחר עבודה של כשנתיים, נקבעו שמות לרחובות העיר[43]. בשנת 1968 החלו חסידי ברסלב להקים את קריית ברסלב בחלק התחתון של הרובע היהודי בעיר העתיקה. העבודות עוררו חששות לפגיעה ברובע היהודי ולדיון ציבורי סביב הקמת הקריה[44]. בשנת 1976 החלה חברת שיכון ופיתוח בהקמת השכונה המערבית של צפת שבשלב הראשון תוכננה לכלול 270 יחידות דיור ובשלב השני 450 יחידות דיור[45]. השכונה המערבית המשיכה להתפתח והגיעה ל-1600 יחידות דיור. בסוף שנות ה-70 הוחל גם בבניית הקריה החרדית "מאור חיים" במערב צפת[46]. עד שנת 1983 הוקמו גם שכונות הדר ובנה ביתך בדרום העיר וקרית חב"ד בשיפולי הר כנען[47].

במהלך שנות השמונים והתשעים הוקמו בצפון העיר על הר כנען השכונות, רמת מנחם בגין, נוה אורנים, איביקור ובשיפולי ההר, בקרבת ראש פינה הוקמה שכונת נוף כנרת שתוכננה להיות שכונת יוקרה שיבנו בה בתי נופש רבים עם נוף למזרח בו נמצאת רמת הגולן והכנרת, אך יעדי השכונה הושגו במידה מועטה, מחיר הדירות לא התרומם ומרחקה היחסי של השכונה ממרכז העיר עמד בעוכריה[48].

בשנים אלו שוכנו בעיר עולים חדשים רבים שעלו לישראל בגל העלייה מרוסיה בשנות התשעים, כמו כן הוקמו בעיר שני מרכזי קליטה שבהם נקלטו מאות עולים מאתיופיה.

במהלך שנות התשעים והאלפיים אלו הואץ תהליך ההתחרדות של העיר והוקמו בה מוסדות חינוך חרדיים רבים, ישיבות, כוללים ומכללות חרדיות, כמו כן הוקם בה גרעין תורני שבמרכזו ישיבת אורות האר"י, שבראשה עמד עזרא שיינברג.

בשנת 2006 בזמן מלחמת לבנון השנייה הותקפה העיר כמעט מדי יום במטחי טילים והעיר ננטשה ממרבית תושביה עד לאחר המלחמה (בשבוע האחרון נשארו בעיר רק כ-7,000).

בשנת 2011 הוקמה בעיר פקולטה לרפואה שהיא שלוחה של אוניברסיטת בר-אילן. צפת נבחרה על מנת לעודד את פיתוח העיר ויצירת מקומות עבודה חדשים.

אוכלוסייה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2018, מתגוררים בצפת 35,715 תושבים (מקום 58 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎1.2%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2017, לצפת דירוג של 2 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017) היה 49.8%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 5,842 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,913 ש"ח).[49]

להלן נתוני התפתחות האוכלוסייה בעיר[50][51]

אקלים

צפת היא העיר הגבוהה והקרה ביותר במדינת ישראל[52]. מזג האוויר בחורף קר וגשום, ולעיתים יורד בעיר שלג. בקיץ נוח עם אחוזי לחות נמוכים יחסית.

אקלים בצפת
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 9 10 13 20 25 28 30 30 28 24 17 11
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) 4 4 6 11 14 17 19 19 18 15 10 6

תיירות

Safed2
בתים בעיר העתיקה בצפת
PikiWiki Israel 3943 Safed old city
מראה בעיר העתיקה

בזכות אקלימה ונופיה הפכה צפת לעיר תיירות, שמשכה אליה תושבים מכל קצווי הארץ בעיקר בעתות הקיץ. בתקופת זוהרה כעיר תיירות, בשנות ה-50 וה-60, רחובה הראשי היה הומה אדם. רחוב ירושלים, שלו צורה עגולה, היה רחוב קניות פופולרי. הבידור פרח בעיר, וכלל מועדוני לילה כמו "לילות כנען" ו"השעות הקטנות", שם נוצר השיר של נעמי שמר "כיבוי אורות", כמו גם "שיר הספסל" שמקורו צרפתי ובזכותו התפרסמה הזמרת יעל שרז.

משנות ה-50 פרח בצפת רובע אמנים, שנודע כקריית האמנים צפת על גבול הרובע היהודי ההיסטורי. קריית האמנים, ממוקמת במה שהיה הרובע הערבי לפני 1948, דרומית לרובע היהודי העתיק (או רובע בתי הכנסת), מכיל מספר גדול של גלריות וסדנאות המנוהלות על ידי אמנים ומוכרי אמנות בודדים. כמה גלריות ומוזיאונים מתפקדים בבתיהם של אמני צפת (בית קסטל, מוזיאון פרנקל פרנל). "התערוכה הכללית" מציגה מספר אמנים מייצגים שונים בעבר ובהווה, ושוכנת במסגד (1902), הידוע בכינויו "מסגד השוק".

מועדון מילוא שימש מקום הכינוס של חברי הקריה שמנו ציירים, פסלים וסופרים. עם הציירים נמנו משה קסטל, משה רביב, יעקב מיטלר, אריה מרזר, מרדכי אבניאל, שמשון הולצמן, הירש שיליס, דוד לבקובסקי, ציונה תג'ר, מרדכי לבנון, רחל שביט, יצחק פרנקל ועוד. עם הפסלים נמנה משה ציפר (כיום מוזיאון), ועם הסופרים נמנו יהושע בר יוסף ושושנה שרירא.

בסוף שנות ה-70 החלה דעיכה של צפת כמוקד תיירותי. כיום יש בעיר מספר מפעלי תעשייה, אולם היא עדיין מתקיימת בעיקר על נופש ותיירות. מוקדי התיירות המרכזיים נמצאים בעיר העתיקה בצפת והם כוללים בתי כנסת עתיקים, גלריות אומנים בקרית האומנים, מפעל נרות צפת, מחלבת המאירי וקדוש, המייצרות גבינה צפתית, ומוזיאון בית המאירי.

בשבתות רבים מן האורחים פוקדים את בתי הכנסת בעיר העתיקה. בחודשי החורף לאחר תפילת השבת נערכת "שירת הבקשות" בחלק מבתי הכנסת בעיר.

מאז שנת 1987 מתקיים בעיר בימי הקיץ פסטיבל הכליזמרים בצפת, ובו מגיעים לעיר אלפי מבקרים הנהנים מימים של מוזיקה יהודית. הפסטיבל מתקיים על מספר במות בסמטאות של העיר צפת והוא מתפרס על כשלושה ימים. המופעים פתוחים לקהל הרחב ללא תשלום.

כמקום מגוריו של האר"י ורבי חיים ויטאל מגדולי הקבלה מושכת העיר גם רבים המתעניינים בלימודי הקבלה והיא נחשבת כמרכז עולמי למיסטיקה וקבלה, הרב שרגא ברג נקבר בבית העלמין בעיר וקברו מושך אף הוא מבקרים רבים.

במקום הגבוה ביותר בעיר ובמרכזה, סביב שרידי "מצודת צפת" הוקם "גן המצודה" שתוכנן בשלהי תקופת המנדט הבריטי, על ידי אדריכל הגנים שלמה אורן ויינברג, הגן משתרע על כל השטח העתיק של מצודת העיר, ומשמש דוגמה לתכנון גן רב שכבתי הלוקח בחשבון את הארכאולוגיה, ההיסטוריה, הנוף, הצמחייה והמבקרים. בפסגת הגן מוצבת אנדרטה לזכר הלוחמים בקרבות על צפת בתש"ח. בחורף 1991- 1992 נפגעו קשה עצי האורן בגן.

בצפת קיימים מספר מלונות: מלון רות רימונים, מלון כנען ספא, מלון מרכזי, עשרות חדרי אירוח וצימרים.

שיקום ושימור לצד פגיעה בעיר העתיקה

הגורם המשמעותי ביותר[דרוש מקור] בהצלת כמה מהמבנים ההיסטוריים בעיר, שעמדו בפני סכנת הריסה או התפוררות, היא המכללה האקדמית צפת שרכשה כמה מהמבנים ההיסטוריים הבולטים בעיר וקבעה את משכנה במבנים אלה לאחר שעברו ביוזמתה שיקום ושימור באופן מקצועי וברמה אדריכלית גבוהה. הבולטים בהם הוא מבנה בית החולים רוטשילד שהוקם בראשית המאה העשרים, בית ספר כי"ח ובית החולים האנגלי ("בית בוסל" ), שנבנו בראשית המאה העשרים ועוד[53].

עליית מחירי הנדל"ן לא פסחה על צפת ויחד איתה הגיעו גם משקיעים ויזמים פרטיים שהבינו את הפוטנציאל הטמון בעיר הייחודית. בעיר העתיקה מתבצעת בשנים האחרונות תנופת שיקום בתים, לרוב ללא הכוונה ופיקוח על שמירה קפדנית וראויה של שימור המבנים והמרקם העתיק של העיר. לא מעט מהשיפוצים גורמים לפגיעה במרקם הייחודי של העיר[54].

קברי צדיקים

By ovedc - zefat WLM 2015 01
מבט מצפת על בית הקברות העתיק

בצפת והאזור קבורים עשרות צדיקים, ביניהם: האר"י הקדוש, בניהו בן יהוידע, נחום איש גמזו, רבי פינחס בן יאיר (חמיו של רבי שמעון בר יוחאי), בנימין הצדיק, הושע בן בארי, חנה ושבעת בניה, רבי שלמה אלקבץ, רבי יהודה בר אילעי. רבי יוסף קארו. בבית העלמין העתיק בצפת קבורים חלק מהם, חלקם פזורים בשכונות העיר ומחוצה לה.

בית העלמין העתיק בצפת הוא מבתי העלמין העתיקים בארץ ישראל. בית הקברות מצוי לאורכו של המדרון המערבי של העיר צפת. מדי שנה מבקרים בו למעלה מ-700 אלף איש. בשטח בית העלמין נמצא גם מקווה האר"י.

תרבות

Grave of Sarah Levi on Mount Canaan in Safed
קברה של שרה לוי (1872 - 1969) במלון כנען ספא על הר כנען בצפת. היא הגיעה למקום בימי המנדט ובנתה שם בית מלון ושכונת נופש קטנה בשם קריית שרה. במאורעות 1936 נשארה במקום ובמלחמת השחרור זה היה בסיס הפלמ"ח שכבש את צפת. המלון שלה והשכונה הקטנה נהרסו ובמקום נבנה מלון כנען ספא. לזכרה ולכבודה נקברה בשטח המלון

בצפת פועלים מספר מוקדי תרבות:

  • בית יגאל אלון – היכל תרבות ע"ש יגאל אלון.
  • חאן החמור הלבן – מרכז הפועל בעיר העתיקה, השואף לקדם תוכניות בריאות, אקולוגיה ותרבות. מופעל על ידי עמותת הלב"ב – המרכז לחיים בריאים בצפת[55].
  • מתנ"סים – בצפת קיימים 3 שלוחות של החברה למתנ"סים: מתנ"ס בלום הפועל בשכונה הדרומית, מרכז "ארזים" הפועל בשכונת רמת רזים ומתנ"ס וולפסון הפועל במרכז העיר והממוקם בבית הסראייה.
  • מודיעין צפת – מרכז מידע לתיירים בצפת המספק שירות ללא תשלום למבקרים בצפת ורוצים ליהנות בה.

דת

צפת מהווה את אחת מארבע ערי הקודש ביהדות, וככזו היא משמשת מרכז דתי חשוב ומוקד עלייה לרגל עבור מאמינים. תהליך ההתקדשות החל במאה ה-16 עת התיישבו בה גולי ספרד והפכוה למרכז דתי. חכמי צפת עסקו רבות בתורת הקבלה והסוד. מרבית העולים לרגל מבקרים בבית הקברות העתיק של צפת ובבתי הכנסת העתיקים, בהם על פי המסורת התפללו ופעלו חכמי צפת. הפעילות הדתית כוללת תפילה באתרים קדושים, השתטחות על קברי צדיקים, תלייה של בדים על עצים סמוכים, הדלקת נרות, טבילה במקווה וכו'[56].

בצפת ישנן כמה ישיבות: ישיבת הסדר, ישיבת חסידי חב"ד ליובאוויטש, ישיבה תיכונית, ועוד.

רבנים

בעיר פעל רבי אברהם דב מאווריטש, שהיה מנהיג הקהילה החסידית בעיר. במאה ה-19 כיהן בעיר רבי שמואל הלר. בשנת תרע"ט הוכתר הרב אפרים שרגא וינגוט כרב העיר מטעם העדה החרדית. הוא כיהן ברבנות עד לפטירתו בשנת תשי"א. הרבנים לאחר קום המדינה מטעם הרבנות הראשית:

רבנים בולטים נוספים בעיר: הרב אלעזר מרדכי קניג, מנהיג קהילת ברסלב בעיר מחשובי רבני ברסלב. הרב מרדכי ביסטריצקי בנו של הרב לוי, המכהן כרבה של קהילת חב"ד בעיר, ועומד בראש מערך כשרות פרטי ומערך הכשרות של העיר צפת. הרב מרדכי דב קפלן, בנו של הרב שמחה, רב ביהכנ"ס האר"י המכנה את עצמו "רב העיר העתיקה". הרב אליעזר ארנסטר, רב קריית "מאור חיים" בעיר. הרב זאב רייך, רב בית הכנסת "צאנז" בעיר העתיקה. וכן האדמו"ר מנדבורנא-צפת.

בעשור האחרון עם התיישבותם של בני העדה החרדית בצפת, מונה מורה הוראה מטעם העדה החרדית הרב מאיר ירבלום.

תנועות נוער

בצפת פועלים מספר שלוחות של תנועות נוער כגון הנוער העובד והלומד, אריאל, בני עקיבא, פנסאים[58], צבאות ה', כנפיים של קרמבו ואחרי.

כמו כן, פועלת בעיר תנועת הנוער המקומית, פסגות, הפועלת לחיזוק הקשר לעיר והתנדבות בעיר. בעיר פועלת גם מועצת נוער שאליה נבחרים נציגים מכל מוסדות וגופי הנוער בעיר, ומקיימים פרויקטים ואירועים לקידום הנוער בעיר.

בנוסף קיימים מרכזי נוער שונים: מרכז הפוך על הפוך, מרכז מוזיקה סלקום ווליום, מרכזי נוער במרכזים הקהילתיים - "שינקלט" שבמרכז "ארזים", "המגדל" שבמרכז "וולפסון" ו"המרתף" שבמרכז "סקטר".

מוסדות אקדמיים ומוסדות חינוך

מוסדות אקדמאיים

החל משנת הלימודים תשס"ח, באישור המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג), החלו מתקיימות במכללה תוכניות לימוד עצמאיות לתואר ראשון במספר מסלולים. המכללה עובדת בשיתוף עם המכללה האזורית צפת, אשר מאז הקמתה, בשנת 1987, פועלת בסמוך למכללה האקדמית, ונעזרת במתחם הקמפוס שלה, לשם פעילותה השוטפת.

  • הפקולטה לרפואה בגליל – שלוחה של אוניברסיטת בר-אילן, שהלימודים בה החלו בשנת הלימודים תשע"ב (2011–2012). בפקולטה שני מסלולי לימוד לתואר ד"ר לרפואה: מסלול לימודים ארבע-שנתי לבוגרי תואר ראשון ומסלול לימוד שלוש-שנתי לישראלים בוגרי שלוש שנות לימודי רפואה באוניברסיטאות בחו"ל.

בתי ספר

  • בית הספר "הארי"
  • בית הספר "ישיבת אמית"
  • תיכון עמל - "הרב תחומי ע"ש בגין"
  • בית הספר בירב
  • בית הספר "הרבנית דיין"
  • בית הספר הממלכתי ב׳
  • בית הספר אור מנחם חב"ד בנים
  • בית הספר אור מנחם חב"ד בנות

שכונות

Safed City Hall
בניין העירייה
שכונת כנען (צפת) בשלג
שכונת כנען בשלג (מבט מהמצודה)

צפת מורכבת משש יחידות מבניות עיקריות: העיר העתיקה, שכונת כנען, שכונת קריית שרה, שגובהה 939 מטר מעל פני הים [1], היא השכונה הגבוהה ביותר בישראל שבתוך הקו הירוק (שכונת רמת ממרא בקריית ארבע והיישובים נווה דניאל ומג'דל שמס גבוהים ממנה), והוקמה על ידי שרה (אדלר) לוי בשנת 1928 (היום שוכן בה המכון לרפואה יהודית ע"ש הרמב"ם), שכונת רמת רזים, שכונת נוף כנרת השוכנת במורדות לכיוון ראש-פינה ושיכון דרום, החלק התחתון של העיר.

  • איביקור
  • אליהו פרומצ'נקו (רימונים)
  • גבעת שושנה
  • גני הדר
  • הגדוד השלישי
  • הכשרת היישוב
  • העיר העתיקה
  • השבעה
  • יוספטל
  • ירושלים
  • מאור חיים
  • מעלה כנען
  • מצפה הימים
  • מרכז העיר
  • נווה אורנים
  • נוף כנרת
  • עופר
  • רמת מנחם בגין
  • רסקו
  • רמת רזים
  • קריית ברסלב
  • קריית האמנים
  • קריית חב"ד
  • קריית שרה
  • קרן היסוד
  • שיכון דרום
  • שיקמה
  • בשנת 1985 סופח לשטחה המוניציפלי של העיר הכפר הסמוך עכברה.

אתרים בצפת

Komanim1
סמליל קריית האמנים
Seraya - Ottoman fortress - Safed

הסאראיה, מבנה מאמצע המאה ה-18 שמיוחס לשליט בדווי ששלט בעיר באותה תקופה. ברעש הגדול ב-1837 נהרס חלק של המבנה, שופץ על ידי העות'מאנים ושימש כבית המושל העות'מאני. מגדל השעון הוסף ב-1900. בתקופת המנדט הבריטי שימש את המושל הבריטי. ב-1975 נחנך במקום מרכז קהילתי.

ביתבוסלבצפת

"בית בוסל" היה בית חולים בריטי לשימוש היהודים מ-1904 עד 1912. בימי מלחמת העולם הראשונה הופסקה פעילות המבנה כבית חולים והמבנה שימש את הצבא העות'מאני. ב-1921 הועבר המקום לסקוטים שהקימו בו קולג', ב-1942 הוקם במקום בית הבראה על שם יוסף בוסל. בתחילת שנות ה-70 הפסיק בית ההבראה לפעול במתכונתו המלאה, והוסב בעונת החורף למעון קליטה לעולים חדשים. ב-1984 נסגר סופית וננטש. רק אולם האוכל נותר פעיל, הפעם כאולם אירועים.

Safed Monument

האנדרטה לחללי מלחמת השחרור, בפסגת גן המצודה

ערים תאומות

במשך כ-20 שנה, עד שנת 2014, הייתה לצפת ברית ערים תאומות גם עם העיר ליל, צרפת. בעקבות מבצע צוק איתן החליטה מועצת העיר ליל, המקיימת ברית דומה עם שכם, להקפיא חד-צדדית את ברית הערים התאומות, כמחאה על פעולותיה של ישראל ברצועת עזה[60].

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

היסטוריה

Panorama Safed and Mount Meron
העיר העתיקה בצפת ברקע הרי מירון
Panorama Safed צפת (Sea of Galilee in the background)
צפת, בירת הגליל העליון. בקצה התמונה ניתן להבחין באגם הכנרת.
Safed Artists Quarter Panorama
מבט פנורמי למרכז "רובע האמנים" של צפת

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 חגי עמיצור, סקירה כללית, מתוך: צפת ואתריה, עורכים: אלי שילר וגבריאל ברקאי, הוצאת ספרים אריאל, ירושלים, 2002
  4. ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים (תרגום ד"ר י. נ. שמחוני), הוצאת מסדה, 1968 (עמ' 185)
  5. ^ לפי התרגום לעיל של שמחוני: (או יבנית) היא יבנאל בצפון נחלת שבט נפתלי או לפי מקור אחר חר' אבנית סמוך לבירייה
  6. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ראש השנה, פרק ב הלכה א
  7. ^ חסד לאברהם, מעין ג', נהר י"ג. ראו גם "אמרי פנחס השלם, חלק א', עמ' ת"ע.
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 יהושע פראוור, הצלבנים: דיוקנה של חברה קולוניאלית, מוסד ביאליק, ירושלים, 1975
  9. ^ יוסף ברסלבי, "ידיעות ארץ ישראל", ט', תש"ב, עמ' 55–56
  10. ^ יוסף ברסלבי, לחקר ארצנו - עבר ושרידים, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשי"ד (עמ' 62)
  11. ^ מירון בנבנשתי, ערי ארץ-ישראל ואתריה בתקופה הצלבנית, הוצאת אריאל, ירושלים, 1984 (עמ' 136–140)
  12. ^ ספר המסעות, ארץ ישראל וסוריה הדרומית, בהוצאת ישעיה פרס, עמוד 323
  13. ^ מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים לארץ־ישראל, עמ' 188.
  14. ^ מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים לארץ־ישראל, עמ' 192; עמ' 596, הערה 10.
  15. ^ ג'יימס פין, עתות סופה, עמ' 80-79.
  16. ^ שערי ציון, (עיתון ירושלמי מהמאה ה-19), כ"ג תמוז תרמ"א, (1881), "שמועה על רעש גרמה למנוסה מצפת", מתוך : "ארץ ציון ירושלים", שלמה שבא, דן בן אמוץ, הוצאת זמורה, ביתן, מודן, תל אביב, 1973, שער ראשון, "ארץ חמדת אבות (1857-1882)", פרק : ערים ומושבות, עמוד 31
  17. ^ בנימין זאב קדר, מבט ועוד מבט על ארץ-ישראל, משרד הביטחון ויד בן צבי, 1991 (עמ' 232–233).
  18. ^ מנחם מנדל אלבום, ארץ הצבי, מכתב ב' מונה את בתי הכנסת בעיר: טשערנאבעלער, סאדיגערער, טאלנער, טריסקער, מאקארעווער, ראמענער, בטושאנער, בנדערער, וויזניצער, ראהאטינער, קאסעווער, נאווריטשער, בראדער, סאנדזער, ויקאווער, זודאטשובער, פרושישער, לעמבערגער, אונגרישער, קארלינער, אליקער, טשיטשלניקער, של ר' יעקיל דאקטור, חַבַדצקער, של הר"מ סג"ל.
  19. ^ "רופאיה של ארץ-ישראל 1948-1799", נסים לוי, יעל לוי, הוצאת איתי בחור, מרץ 2012, מהדורה שנייה, ערך: גרין אברהם חיים, עמוד 161
  20. ^ ד"ר אברהם גרין - כינה הרגה אותו 25.4.1918 – צפת סיפורי ארץ-ישראל - מצבות מדברות 1950 – 1850 (עודד ישראלי)
  21. ^ מדוע קראו רבני צפת להעלות על המוקד כתב עת ספרותי ומדוע החליטו לנדות את הסופר אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ, הבלוג של זאב גלילי
  22. ^ מפת צפת, הוכנה ע"י מחלקת המדידות של ממשלת המנדט. אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית, ‏1930
  23. ^ לפני הטבח בצפת, דבר, 2 בספטמבר 1929
    בן-אלול, צפת בחורבנה, דבר, 10 בספטמבר 1929
  24. ^ זלמן קורין, זעקתה של צפת, דואר היום, 16 באוקטובר 1929
  25. ^ לבניין שכונה חדשה ליד צפת, דבר, 24 באוקטובר 1929
  26. ^ נמצאה גאולה להר כנען?, דבר, 24 ביולי 1933
    המשק הארצישראלי בשנת תרצ"ג, דואר היום, 20 בספטמבר 1933
  27. ^ בישוב צפת, דואר היום, 11 בספטמבר 1933
  28. ^ אש על צפת, דבר, 26 באוגוסט 1936
  29. ^ ליל דמים בצפת ובצופית, דבר, 14 באוגוסט 1936
    ביום ראשון: 70 שנה לרצח משפחת אונגר, באתר ערוץ 7, 17 באוגוסט 2006
  30. ^ מ.ד., דבר היום, זעקתה של צפת, דבר, 24 בפברואר 1937
  31. ^ צפת, דבר, 31 בינואר 1937
  32. ^ צילום אויר של צפת 1:10,000 עם כיתוב המתייחס לאתרים, 1946, אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
  33. ^ ד"ר קופל בלום, בירת הגליל, הצופה, 2 באוקטובר 1947
  34. ^ חשמל בצפת, המשקיף, 1 בינואר 1945
  35. ^ י. חזנובסקי, רשימות מן הגליל, הצופה, 6 בנובמבר 1947
  36. ^ יהודה סלוצקי, קיצור תולדות ההגנה, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, עם עובד, 1978 (עמ' 511–512)
  37. ^ מוסטפא עבאסי, "צפת במלחמת העצמאות: עיון מחדש", קתדרה 107 (ניסן תשס"ג), עמ' 115–148
  38. ^ צפת שוחררה, דבר, 11 במאי 1948
  39. ^ יאיר פז, שימור המורשת האדריכלי בשכונות הנטושות לאחר מלחמת העצמאות, קתדרה 88,תמוז תשנ"ח
  40. ^ יצחק זיו אב, יומה של צפת, מעריב, 4 בנובמבר 1949
    דוד פדהצור, שייך ג'ראח של צפת, מעריב, 21 בדצמבר 1949
  41. ^ צבי ג., תקוות שנתבדו, על המשמר, 21 ביוני 1953
  42. ^ אהרן דולב, השערוריה היתה מתוכננת, מעריב, 12 ביוני 1953
  43. ^ מנחם רהט, לכל רחוב בצפת יהיה שם, מעריב, 28 בפברואר 1965
  44. ^ עדית זרטל, האם צפת נהרסת?, דבר, 11 באוגוסט 1972
  45. ^ בניית השכונה המערבית בצפת 400 מליון ל"י, דבר, 28 באפריל 1976
  46. ^ ישעיהו עשני, 1000 דירות - בקריה חרדית חדשה בצפת, דבר, 15 באוגוסט 1977
    בוא לגור בצפת, מעריב, 2 בפברואר 1979 (מודעה)
  47. ^ אהרן-רפאל נחמיאס, אורח נטה ללון..., מעריב, 27 בפברואר 1986
  48. ^ http://www.haaretz.co.il/misc/1.1061039
  49. ^ פרופיל צפת באתר הלמ"ס
  50. ^ נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
  51. ^ ‏1945: אומדן סך כל האוכלוסייה לסוף שנה זו. בחלוקה אתנית: 9,530 מוסלמים, 2,400 יהודים. מתוך סקר הכפרים [1945:http://www.palestineremembered.com/download/VillageStatistics/Table%20I/Safad/Page-071.jpg], באתר palestine remembered
  52. ^ מזג האוויר בצפת, ישראל, באתר וואלה! NEWS
  53. ^ בתי המכללה מספרים
  54. ^ יאיר קראוס, מעל צפת התהום
  55. ^ חאן החמור הלבן, באתר הלב"ב
  56. ^ העיר צפת: בין 'מרכזיות דתית' ל'פריפריה מדינתית',נגה שני, עמ' 44–45
  57. ^ הוכתר באופן רשמי רק לאחר 4 שנים.
  58. ^ http://new.panasaim.com/
  59. ^ Ziffer House: Documentation and Research Center of Israeli Visual Arts
  60. ^ בועז ביסמוט, דני ברנר, ‏העיר הצרפתית ליל השעתה את הברית עם צפת, באתר ישראל היום, 10 באוקטובר 2014
ביריה

בִּירִיָּה או בִּרְיָה (בערבית بيريّا) הוא יישוב חילוני-דתי קהילתי בגליל העליון ליד צפת השייך למועצה אזורית מרום הגליל. היישוב בן ימינו מרוחק מספר קילומטרים מן היישוב ההיסטורי.

בית החולים רבקה זיו

המרכז הרפואי זיו בצפת הוא בית חולים ממשלתי כללי אשר נועד לשירות תושבי הגליל העליון ורמת הגולן והמבקרים באזור.

המבנה המרכזי של בית החולים ממוקם בצידה הדרומי של העיר צפת. בבית החולים כ-300 מיטות אשפוז והוא מפעיל מרפאות חוץ, בית יולדות ומחלקה פסיכיאטרית (במבנה נפרד).

מנהל בית החולים הוא ד"ר סלמאן זרקא.

האר"י

רבי יצחק בן שלמה לוריא (ה'רצ"ד, 1534 - ה' באב ה'של"ב, 25 ביולי 1572) מכונה האר"י הקדוש הוא גדול מקובלי צפת במאה ה־16, והוגה שיטה חדשה בקבלה הנקראת על שמו "קבלת האר"י", שאומצה על ידי בתי מדרש רבים העוסקים בתורת הסוד. תלמידיו נקראו אחריו גורי האר"י.

הגליל העליון

הַגָּלִיל הָעֶלְיוֹן הוא חבל ארץ בצפונה של ארץ ישראל. תחומיו הם הים התיכון במערב, בקעת בית הכרם בדרום, עמק החולה במזרח והר הלבנון בצפון.

התחנה המרכזית של צפת

התחנה המרכזית של צפת היא מסוף אוטובוסים מרכזי בעיר צפת, ומיקומה - ברחוב ירושלים בעיר. בתחנה שישה רציפים מהם יוצאים אוטובוסים ליעדים שונים בארץ - בעיקר בצפון ובמרכז. התחנה המרכזית של צפת מהווה מרכז תחבורתי חשוב באזור הגליל העליון בגלל חשיבותה של העיר, חשיבות שגוברת בזמן פסטיבל הכליזמרים והילולת ל"ג בעומר בהר מירון - שני אירועים שמושכים אל העיר קהל רב.

חיים טירר

רבי חיים בן רבי שלמה טִירֶר (Thirer; ~ה'ת"ק, 1740 - כ"ז בכסלו ה'תקע"ח, 6 בדצמבר 1817) היה מגדולי תנועת החסידות ומחבר ספרי חסידות נודעים. הוא נודע בשם ר' חיים מצ'רנוביץ בשל תפקידו כרבה של העיר צ'רנוביץ.

יוסף קארו

רבי יוסף קארו (מכונה גם השולחן ערוך, הבית יוסף, מרן והמחבר; 1488, ה'רמ"ח – 24 במרץ 1575, י"ג בניסן ה'של"ה), היה מגדולי הפוסקים, מחבר השולחן ערוך, כסף משנה והבית יוסף. עסק גם בקבלה. מקובל לסמנו כפותח תקופת האחרונים.

כ"ג בתמוז

כ"ג בתמוז הוא היום העשרים ושלושה בחודש העשירי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש הרביעי

למניין החודשים מניסן.

כרמיאל

כַּרְמִיאֵל היא עיר במחוז הצפון שבישראל. שוכנת סמוך לכביש 85 - כביש עכו-צפת, בבקעת בית כרם (בקעת שגור), אשר מבחינה טופוגרפית מהווה את הגבול בין הגליל העליון לגליל התחתון, וכן העיר ברובה "מטפסת" מעט גבוה יותר על גבעות ועל הר כרמי ברכס הרי שגור המקביל לבקעה מדרום. סביבת שגור/בית־כרם יחד עם בקעת סכנין ורכס יטבת מדרום מהווים מבחינה טופוגרפית את החצי הצפוני של הגליל התחתון המרכזי הנקרא לב הגליל, בוֹ העיר כרמיאל היא העיר הגדולה והמרכזית, ולפעמים אזור זה משתייך גבולית לאזור הגליל המערבי. כרמיאל הוקמה בשנת 1964 והוכרזה כעיר בשנת 1986.

מקור שמה של העיר טמון בכרמי הזיתים הסובבים אותה. לעיר אזור תעשייה גדול ובו מספר גדול של מפעלים ובתי מלאכה. מפעל הפלסטיק "כתר", מתפרות "דלתא גליל" ומפעל האלומיניום לחלונות ודלתות "קליל", שטראוס ואלביט מערכות, הם כמה מהבולטים שבהם.

מאור כהן

מאור כהן (נולד ב-1 במאי 1974) הוא זמר-יוצר, מוזיקאי, שחקן ובדרן ישראלי. בתחילת שנות ה-90 הנהיג את להקת הרוק המשפיעה זקני צפת, ומאז התפרקותה כיהן כסולן במספר הרכבים מוזיקליים, רובם במשותף עם חבריו לשעבר בלהקה. בנוסף, שיחק כהן בסדרת הטלוויזיה "מסודרים" ובתוכניות "ארץ נהדרת" ו"הפרלמנט".

בתחילת דרכו המוזיקלית זכה בתקשורת לכינוי "ילד הפלא של הרוק הישראלי" על רקע הופעותיה החיות הכריזמטיות של להקת זקני צפת במסגרת סצנת הרוק האלטרנטיבי התל אביבית של אז. חלק מהפרויקטים בהשתתפותו של כהן כוללים מוטיבים הומוריסטיים או "שטותניקיים" ברוח הופעותיה של זקני צפת, כמו למשל שיר שכולל רק מילה אחת ("ריקי" של זקני צפת), שירים שמושרים בקול ילדותי (צמד ראות) או נשי ("בחור חשדן" של הבליינים), מעברים קיצוניים בין סגנונות מוזיקליים במסגרת אלבום אחד (זקני צפת, הבליינים, צמד ראות), וחיקויים של זמרים ישראלים מוכרים ("שוביניסט" ו"השד" של הבליינים). כהן הוציא גם שני אלבומי סולו מוערכים שהופקו מוזיקלית בידי פיטר רוט.

מחוז הצפון

מחוז הצפון הוא אחד מששת המחוזות במדינת ישראל. המחוז משתרע מרמת הגולן והגליל העליון בצפון ועד בקעת בית שאן ורמות מנשה בדרום. בירת המחוז היא נוף הגליל (נצרת עילית לשעבר), והעיר הגדולה ביותר בו היא נצרת. המחוז גובל ממערב בים התיכון, מצפון בלבנון, ממזרח בסוריה ובירדן ומדרום במרחב התפר של צפון יהודה ושומרון. גודלו של המחוז הצפוני הוא 4,473 קמ"ר. כמה מאתרי הפולחן והנופש המרכזיים בישראל, לרבות אלה שסביב ים כנרת והר חרמון, שוכנים בתחומי המחוז הצפוני. המחוז חופף פחות או יותר לאזור הגליל במובנו הרחב המקובל, בנוסף לאזור הגולן.

מחוזות ישראל

מדינת ישראל, באמצעות משרד הפנים, פועלת בחלוקה לשישה מחוזות מנהליים, בכל אחד מהם משרדי בית משפט מחוזי ומוסדות נוספים. החלוקה מתפרסמת בילקוט הפרסומים כצו ממשלתי - "הודעה על חלוקת שטח המדינה למחוזות ונפות ותיאור גבולותיהם" ועוברת תיקונים מפעם לפעם. הסמכות לקבוע מחוזות ניתנה לממשלה בסעיף 3 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948.

החלוקה הראשית לפיה נוהגת גם מערכת המשפט ועל פיה מוצגת הסטטיסטיקה הרשמית של הלמ"ס. עם זאת, למשרדי ממשלה ולגופים שלטוניים שונים יש חלוקות שונות.

מקובל

מקובל הוא כינוי לדמות אשר עיקר עיסוקה מופנה ללימוד הקבלה, ועיסוק בחקר האלוהות וסודות התורה. מקובל הוא זה העוסק בטקסטים של תורת הסוד היהודית (קבלה עיונית). על אף שהמקובלים מזוהים לרוב עם עיסוק בקבלה עיונית, היו כאלו שהתעסקו גם בקבלה "מעשית".

מקובל על פי המסורת היהודית הוא חכם ומבין מדעתו (תלמוד בבלי מסכת חגיגה יא/ב), המקבל מרבו חכם מקובל (הרמב"ן, הקדמה לחומש בראשית). מדגיש בעל הסולם: החיוב שגם התלמיד צריך מקודם להיות חכם ומבין מדעתו עצמו, ואם אינו כך אפילו יהיה צדיק היותר גדול בעולם אסור ללמדו (קבלה). ועוד, אם הוא כבר חכם ומבין מדעתו א"כ שוב אין לו צורך ללמוד מאחרים.

משה מטראני

רבי משה בר יוסף מִטְרָאנִי (המבי"ט; 1500 – 1580; ה'ר"ס – ה'ש"מ), היה ראש ישיבה ופוסק, מחכמי צפת במאה ה-16.

משה קורדובירו

רבי משה קוֹרְדוֹבֵירוֹ (רמ"ק; ה'רפ"ב, 1522 - כ"ג בתמוז ה'ש"ל, 1570), מחשובי מקובלי צפת במאה ה-16, מחבר ספרי קבלה ורבו של האר"י.

נפת צפת

נפת צפת היא נפה במחוז הצפון במדינת ישראל השכונת בצפון מזרח הגליל ועמק החולה. הנפה קרויה על שם צפת שהיא העיר הגדולה בנפה. עמק החולה יושב על ידי יהודים כבר בתקופת היישוב היהודי בארץ ישראל.

שטח הנפה הוא 670 קמ"ר.

הנפה מחולקת לשלושה אזורים טבעיים: עמק החולה 211, גליל עליון מזרחי 212 ואזור חצור 213.

קבלה

הקַבָּלָה היא תורת הסוד והמיסטיקה היהודית. לתורה זו יש שורשים עמוקים במחשבה היהודית והיא נמשכת מהמיסטיקה העברית הקדומה, קרי ספרות ההיכלות והמרכבה; אולם, עיקר גיבושה ופרסומה ראשיתם בפרובאנס (דרום צרפת), בצפון ספרד ובארצות המזרח בשלהי המאה ה-12 ובראשית המאה ה-13. לקבלה השפעה גדולה מאוד על חיי הרוח היהודיים, והתבססו עליה תנועות רוחניות שונות, כגון השבתאות והחסידות. כמו כן, השפיעה הקבלה על תחומים רבים ביהדות, ובהם ההלכה והמנהגים, פרשנות המקרא, ספרות התפילה והפיוט, ספרות המוסר ועוד.

ראש פינה

ראש פינה (רֹאשׁ פִּנָה) היא מושבה ומועצה מקומית במורדות הגליל העליון למרגלות הר כנען והעיר צפת, ובסמיכות לחצור הגלילית, נוסדה ב-12 בדצמבר 1882 (ב' בטבת ה'תרמ"ג), כהמשך לניסיון התיישבות קודם שהחל ב־1878. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1949.

ראש פינה היא מבין המושבות היהודיות הראשונות, שהוקמו בסוף המאה ה־19 (תקופת העלייה הראשונה), וההתיישבות בהן נמשכת ברציפות עד ימינו.

רדב"ז

רבי דוד בן שלמה אבן זמרא, רדב"ז (ה'רל"ט, 1479 - ה'של"ד, 1573) היה אב בית דין ומנהיגה של יהדות מצרים ומחבר שו"ת הרדב"ז.

לאום ודת[2]
יהודים: 91.9%ערביי ישראל|ערבים-אסלאם|מוסלמים: 0%ערביי ישראל|ערבים-נצרות|נוצרים: 0%דרוזים: 0%אחרים: 8.1%Circle frame.svg
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
אוכלוסייה לפי גילאים[2]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 13.4%
גילאי 5 - 9 11.9%
גילאי 10 - 14 10.2%
גילאי 15 - 19 8.6%
גילאי 20 - 29 16.1%
גילאי 30 - 44 14.0%
גילאי 45 - 59 12.2%
גילאי 60 - 64 4.0%
גילאי 65 ומעלה 9.5%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
חינוך[2]
סה"כ בתי ספר 36
–  יסודיים 23
–  על-יסודיים 19
תלמידים 7,945
 –  יסודי 4,804
 –  על-יסודי 3,141
מספר כיתות 363
ממוצע תלמידים לכיתה 22.0
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017)
דגל ישראל
מחוז הצפון
נפות נפת רמת הגולןנפת צפתנפת עכונפת כנרתנפת יזרעאל
מפת מחוז הצפון
ערים בית שאןטבריהטמרהיקנעם עיליתכרמיאלמגדל העמקמעלות-תרשיחאנהריהנוף הגלילנצרתסח'ניןעכועפולה • צפת • קריית שמונהשפרעם
מועצות מקומיות אבו סנאןאכסאלאעבליןבועיינה-נוג'ידאתבוקעאתאביר אל-מכסורבית ג'ןבסמת טבעוןבענהג'דיידה-מכרג'וליסג'ש (גוש חלב)דבורייהדיר חנאדיר אל-אסדזרזירחורפישחצור הגליליתטובא-זנגרייהטורעאןיאנוח-ג'תיבנאליסוד המעלהיפיעירכאכאבולכאוכב אבו אל-היג'אכסרא-סמיעכעביה-טבאש-חג'אג'רהכפר ורדיםכפר יאסיףכפר כמאכפר כנאכפר מנדאכפר תבורמג'ד אל-כרוםמג'דל שמסמגדלמגדל תפןמזרעהמטולהמסעדהמע'ארמעיליאמשהדנחףסאג'ורע'ג'רעיילבוןעילוטעין מאהלעין קנייאעראבהפסוטהפקיעיןקצריןראמהראש פינהריינהרמת ישישבלי - אום אל-גנםשלומישעב
מועצות אזוריות אל-בטוףבוסתאן אל מרג'גולןהגלבועהגליל העליוןהגליל התחתוןמבואות החרמוןמגידומטה אשרמעלה יוסףמרום הגלילמשגבעמק הירדןעמק המעיינותעמק יזרעאל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.